אין באמת ׳סתם ככה׳ - הכל מכוון מלמעלה

בשנת 1827 היית הבו תנאי רוברט בראון במיקרוסקופ על גרגרי אבקה זעירים שצפו על מים דוממים ואז ראה משהו מוזר. הגרגרים רקדו, זזו, קפצו, שינו כיוון בלי הרף, בלי שום סיבה נראית. המים היו שקטים, אבל הגרגרים לא נחו לרגע. בראון היה בטוח שזו תופעה של חיים. אבל אז בדק אבק דומם ואפילו לאסל כתוש ואותו ריקוד בדיוק זה לא היה ביולוגי החידה נשארה פתוחה כ-50 שנה עד שאיינשטיין פתר אותה ב-1905 והתשובה הרעידה את המדע הגרגר נדחף כל רגע על ידי מיליוני מולקולות מים בלתי נראות שמתנגשות בו מכל צד מה שנראה כי תנועה אקראית לגמרי סתם ככה מונע בעצם כל על פית שנייה בכוח סמוי ומדויק שום דבר שם אינו מקרי. כמה מאיתנו חיים ככה.

מסתכלים על החיים שלנו ורואים רק אקראיות. יצא ככה, צירוף מקרים, סתם מזל, פגישה מקרית, עיכוב מקרי, טעות מקרית, כאילו הכל סתם קורה, בלי כיוון ובלי משמעות. ובאמת, כשמסתכלים על הפרטים הקטנים של היום, האוטובוס שהכמצנו, הטלפון שצלצל ברגע הלא נכון, נראה שהכל כאוס. גרגרים שרוקדים בלי סיבה, בלי יד שמכוונת, בלי פשר. אבל דווקא על התנועה הקטנה ביותר לימד אותנו רבי חנינה. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. אפילו מכה זעירה באצבע, אפילו התנועה הכי קטנה ומקלית לכאורה, אינה קוראת בלי הכרזה מלמעלה. שימו לב לדיוק, לא רק הרגעים הגדולים, דווקא הנקיפה הזהירה, הפרט הקטן והשולי ביותר שנראה הכי

אקראי, דווקא הוא מוכרז ומכוון. מה שאנחנו קוראים לו מקרה הוא המקום שבו היד הנעלמה עובדת הכי בשקט. זה בדיוק סוד התנועה הבראונית. האקראיות היא רק מה שנראה מבחוץ כשלא רואים את המולקולות. ברגע שמבינים שיש יד סמויה שמכוון את כל תזוזה, מתגלה שאין באמת סתם ככה. כל גרגר, כל רגע, כל פרט קטן מונה במדויק. האמונה איננה לחכות לנס גדול וגלוי שיוכיח שיש כיוון. האמונה היא לדעת שדווקא בפרטים הקטנים, במקרים הזהירים, בריקוד שנראה אקראי לגמרי, שם בדיוק פועלת היד הנעלמה, מכוונת כל תנועה בלי יוצא מן הכלל. אז בפעם הבאה שמשהו יקרה ונמהר לומר סתם צירוף מקרים, נעצור. לא נראה רק את הריקוד האקראי. מזכור שמאחורי כל תנועה קטנה, גם הזהירה ביותר, יש יד סמויה שמכוונת אותנו בדיוק לאן שצריך.