מה עובר בנפש של אדם עם מוגבלות גופנית? פתוח עם אפרת ברזל, פרק חובה!

הדבר שהם תמיד מבקשים מאיתנו זה שנראה את הרגילות שלהם, שלא נעשה להם סתם פוצי מוצי ונביע מולם כל הזמן רחמים. מה הם תהליכי הנפש שאנשים עם מוגבלות גופנית קשה עוברים? היום נפגוש את הפרט. הגוף שלי בוגד בי כאילו אני רוצה לעשות דברים אני רואה איך אני יכולה להתפתח איך אני יכולה להכיר משפחה לנהל זוגיות ולעשות את זה מבחינת המוח והתקשורת והורבליות אבל הגוף שלי א עומר אחרת אחריה מכיר את דוקור נו אם את עכשיו אם מישהי מדברת עם מישהי אחרת שיש יש לה מוגבלות רק כי היא מרחמת עליה. האישה עם המוגבלות היא מרגישה את זה ואף אחד לא רוצה שידברו איתו מתוך רחמים. בואו נדבר פתוח. אפרת. כמה הפרש יש בין כמות האינטליגנציה

שלך לבין תפקודו של הגוף? לגמרי. האמת שנוולדתי כסיפי. זה נקרא שיתוק מוחין. בעצם מה שזה אומר זה שהמוח לא נותן את הפקודות לגרוף ועצם זה משפיע אצלי בעיקר על הידיים ועל החלק הימני. ובעצם הגוף לא עושה את הפעולות כמו שהוא צריך לעשות כי אין לו את הפקודות. אמ אז בגן הייתי בגן מיוחד כי אמא שלי רצתה שאני אהיה בגן מיוחד לפחות בהתחלה. שם נסו לי את כל הטיפולים פיזיותרפיה המדון וגם התחלתי ללכת בגיל שלוש בזכות הגן א ואז ה מאוד רצו בגן שאני אעבור לבית ספר רגיל אבל אמא שלי אמרה היא עדיין רוצה את הטיפולים ואת הפר הרפואי וזה אז העבירו אותי לבית ספר מיוחד א וכזה אמרנו רק לא'ב ב ואז זה נמשך יותר כי היה קל עם

הטיפולים וזה שעושים ואז אמרנו יאללה בו עוברים ואז גילו שיש לי פריקת הגן אז הייתי צריכה עוד שנה פיזטרפיה בקיצור אבל אז עברתי לשילוב בבית יעקב השכונתי רק בימי שישי על האמת שהתחלתי את השילוב בכיתה א ב כבר מכיתה ב' בימי שישי. כן. ואז בכיתה ו' עברתי לפעמיים בשבוע. א ואז בכיתה ז עברתי לכל השבוע. חשבתי שזה יהיה הרבה יותר קשה מבחינת את יודעת לימודים בקצב אחר וכל הדברים האלה שלא כזה למדו בבית ספר מיוחד וקצת בזבזתי את השכל שנמצא פה. אמנם השקעתי בגוף אבל בזבזתי את השכל שנמצא פה כי בעצם האוריינטציה היא היא לטפח את מה שאפשר לתפח בגוף כן וכאילו לדברייך קצת לתת מנוח או לשכוח מהמוח אמ לא אבל פשוט לעשות

מקסימלית את מה שאפשר לעשות עם הגוף לייעל את הגוף כמה שאפשר אמ ולשפר אותו ולעשות להגיע עד למק מקסימום למשוך אותו לקצה. אני היום עושה את זה כמה שאפשר. זה חלק עובד, חלק פחות. אבל המנתרה זה לעשות ייעול של הגוף, לא לשכוח מהמוח. אבל א זה ככה ככה בסוף זה קרה. בסוף זה מה שקרה בפועל. כי כי בסמינר את היית בסמינר כמו כולם. כן, גם הייתי בבית ספר בסוף כולם ועשיתי את המבחנים הארציים כמו כולם וגם קיבלתי 120 במבחנים וכאילו באמת קיבלתי ציונים טובים והכל היה טוב וגם חברתי ביסוד היה מאוד טוב שחששתי מזה למרות שהם התרגלו אליי מכיתה ב' אז כנראה שאם מתרגלים למשהו אז יותר קל לקבל את זה זה היה בהדרגה אז מעניין אותי

לשאול אותך ך הפרט אמ קורה בתוך הלב שלך בתוך הנפש שלך כשאת הולכת וגדלה מבינה שהגוף שלך הוא שונה בתפקוד שלו בנראות שלו אבל הנפש היא נפש היא נפש והמוח שלך הוא סופר חכם את ילדה שכותבת ואת מוכשרת והיכולות שלך הם באמת אינסופיים הוורבליות מה מה גיל לנו מסודותיה של ילדה כזו את מה שבדרך כלל אין אומץ לשאול כי לא נעים וזה שלו לא יעליב אותה אצלי אין לא נעים קודם כל א האמת שהתחלתי להרגיש את זה יותר בסמינר אני חייבת לציין כי ביסודי ברור שהרגשתי את זה ברור שהיה צריך כזה להנגיש לי את הטיולים ולא כזה הנגישו לי את הטיולים שנתיים ברור שהייתי צריכה א אוטובוסים אלון ולא היה אוטובוס בוסים מעלון סתם זה הדברים

הראשונים שעולים לי כן ברור שהרגשתי אבל התחלתי להרגיש את זה יותר בסמינר את יודעת שבנות מתבגרות ויותר חשוב ל החברה ללכת לטייל איתה ברבי עקיבא בפחות השיח כן אמ ויותר חשוב להם איך הם יצאו כלפי חוץ בכיתה כי בת נניח מאוד חשוב הנושא החברתי ובכלל בכל שנות הסמינר אמ והתחלתי להרגיש את זה יותר ויותר שכזה בנות לא התרחקו חלילה כי אני בן אדם ורבלי ואני מדברת ואי אפשר כאילו שאני אשב בשקט אבל היה להם איזשהו בהרגשה שלי איזשהו מחסום כזה של א לא נהיה החברות הכי טובות שלה כי זה פשוט לא פרקטי אי אפשר ללכת איתה ל למסעות טיולים וכו א כן ופחות היה להם את השיח אם אפשר לומר אני תמיד הייתי יותר בוררת ורואה את החיים

בפרספקטיבה אחרת קצת יותר עמוקה אולי והם ראו את זה כזה יותר א שטחי אני לא אומרת על כולם לא מחלילה אף פעם אף אחד אף אחת את לא שופטת אף אחת אה השתדלתי לא להגיד שתמיד אני זה אבל א מאוד משתדלת והיה להם קשה קצת מקווה להכיל את זה. זה לא מירוע. אני גם מבינה שזה לא מרוע כי כשאנשים מתבגרים רואים בפועל את הדברים אחרת ורואים את זה שהם יותר רוצות ואתם רוצות להקשיב ויותר א בא להם לדבר ולפתח שיח. אבל א זה היה קשה מהבחינה של את לא לא כדאי להיות חברות טובות שלך וגם איך זה הצטעי בכיתה זה וגם הטיולים השנתיים היו יותר קשים אז כל הזמן הייתי צריכה להישאר אה להישאר מקום וככל שגנלים ואת יודעת לומדים מקצוע אז למדתי

מקצוע כרגיל כמו כולם למדתי בסמינר עיצוב גרפי א אבל ידעתי מראש שאני לא רוצה עיצוב גרפי אמ אבל למדתי כדי שאיה עם החברות שיהיה עוד שנתיים אבל למדתי מקצוע ואז בנות מתחילות להתחתן ובהתחלה אני לא מלחץ כי אני לא בן אדם כזה שלחץ חברתי מאוד משפיע עליו כאילו אני רוצה להיות בקצב שלי בדברים שלי אבל אה לאט לאט ש זה מתחיל לחלכל בנות מוצת עבודה ויש להם כבר אתה סוגה והם כבר מתפתחות בתחום המקצועי ובשוק העבודה החופשי והם מתחתנות מתרסות מביאות מתרסות מתחתנות מביאות ילדים א ואת קצת מרגישה שאת לא בקצב ואת קצת מרגישה שגלגל החיים נעצר לך באופן עירוני אה שוב אני חשוב לי להדגיש שזה לא באופן מתמסכן אני אומרת פה אה

עובדות קיימות בשטח כאילו אני לא עכשיו זה יש את היתרונות בלהיות נחרה ויש גם את ה חסרונות כמו שאני מציינת פה והיום מנו לדבר יותר ברכה ומזוויות שאולי לא יגידו אותם בקול אז מה שאומרים בקול לא צריך לדבר פה נכון לכן אני שואלת אותך את מה שלא מדברים בקול בדרך כלל ואתה יודעת תמיד מדברים על הנגשה הנגשה של העולם אל אנשים שצריכים, אבל אני צריכה היום שאת תנגיש לנו מה קורה א במסתורים של הלב שלכן שלכם כשאת מסתובבת במסדורנות הסמינר שאת ממשיכה וגדלה הולכת לחתונות של חברות א מזל טוב נולד לך תינוק שתפי אותנו כדי שנבין באמת את הלב א אז בהתחלה זה לא צובת ואת באמת תהיה שמחה כי למה לא אה בחורה מתחתנת ונהפכת לאישה

ובעונה משפחה זה משהו מאוד משמח וכאילו גם נשארות לחברות כזה א בצד לדבר איתם ולצאת איתם ואתה יודעת כרגיל כמו כל בחורה בגילה בסמינר בגילינו בסמינר אמ ואז מתחיל להידלל ומתחיל פחות א להיות נחמד וכל חברה שמתחתנת כמובן שהקרובות יותר יותר כואב וצוברכ אבל ככל שחברות מתחתנו זה נהיה כאילו יותר מחשבה של רגע מה איתי ואיפה אני נמצאת במשוואה הזאת ואיפה אני נמצאת בסכלה הזאת ו מה את טונה לך אמ אז יש ימים ויש ימים ויש שעות ויש שעות א הכללי אני נהיה בסדר וכל אחד בקצב שלו וא אה הקדוש ברוך הוא יודע הכי טוב וזה אבל יש המון תקופות שאני שאני נשברת וזה קשה וזה כואב וזה כי כמו שאת אומרת ואמרת בהתחלה המוח שלי תקין

החשיבה שלי רגילה התובנות שלי א מאוד רגילות שיגידו יותר מרגילות אה אוקיי בצמיעות וא אז זה יוצר איזשהו קונפליקט כזה רגע את אומרת הגוף שלי א בוגד בי כאילו אני רוצה לעשות דברים אני רואה איך אני יכולה להתפתח איך אני יכולה להקים משפחה לנהל זוגיות ולעשות את זה מבחינת המוח והתקשורת והוורבליות אבל הגוף שלי א עומר אחרת והוא כאילו מתנגד למה שיש במוח נכון ואת הרי חד משמעית מנהלת כל חייך מערכות יחסים עם חברות עם הורים עם משפחה את יודעת לחיות ביחד? א כן, לצערי כל הזמן אני צריכה להיות בצל של מישהו שאם את שואלת אותי מה הדבר הכי קשה כרגע בזמן הנוכחי שלי ואיך שאני רואה את הדברים זה התלוותיות ובאופן רוני לא בן

אדם תלוטי כאילו במהות שלי בתוך תוכי אני לא בן אדם א תלוטי זה שכאילו כל הזמן מישהו צריך ללוות אותך ושאת לא יכולה להסתדר לבד זה מעצבן אה כן זה מעצבן וזה גם לא רק שזה מעצבן כמו שאמרנו נו אני לא יכולה כאילו אני לא יכולה בעזרת השם אני אתחתן אבל כאילו הכל לוקח בקצב יותר איתי כי אני כל הזמן צריכה להתחשב באנשים אחרים ולעשות לפי הקצף של אנשים אחרים אני כל צריכה לחשוב יותר על הדברים אז גם בלהתחתן זה דורש יותר פרוצדורה ויותר לוגיסטיקה נקרא לזה ככה בשפה אז תגידי כשאנשים מסתכלים עלייך לא אלה שמכירים אותך מהכיתה ושנים אנשים אנשים מסתכלים עלייך בגלל שאת כל כך אינטליגנטית אז אז את כבר יודעת מראש שהמבטים

אלייך אומרים איזה ה איזה משהו כאילו סוקרים אותך מה אומרים עלייך שעוד לא שומעים שעוד לא שומעים את הכל אה האמת שבחיים אני לא יודעת כי אם הם לא דיברו איתי אז איך אני אדע ואם לא הגעתי לעומקים האלה אז קצת קשה לי לדעת אבל לפי המבטים וזה ביניים אני רואה שם כזה אה זאתי הנחה המסכנה שצריך כאילו להתייחס אליה כאילו היא קצת תינוקת א כאילו להורחמים כזה כן להתנהל ב על ביצים כזה נקרא לזה ככה כן כן פוגשת את זה א ואז אני פותחת את הפה מתחילה לדבר מבינים שזאת לא הסיטואציה שזה לא המצב ושאני קצת יודעת א'ב וקצת יודעת גם לספור עד א וקצת מעבר גם אבל עדיין קשה לאנשים להכיל את זה גם בעצמם זה כזה זה כזה נראה חזות אחרת

ומרגיש משהו אחר שמדברים ולפעמים קשה להם מפעם אחת ככל שמדברים איתי יותר לאט לאט הם מתרחכחים ומבינים את ה את הבן אדם את הפרסונה שלי מה את אחי היית רוצה שיבינו אלה האלה אמ שנחה זה לא ההגדרה שלי ושזה לא מה שמגדיר אותי וכאילו אם אני נכה נכון יש נכים שהם באמת לא בסדר קוגניטיבית אבל זה לא כולם ואי אפשר להחליל את כל האוכלוסייה כמשהו כחתך א זה לא זה לא כזה יש נחים כאלה ויש נחים כאלה ויש אה כאילו בדרך כלל אנשים מסתכלים על נכים מולדים כמשהו שיש להם ישר בעיה קוגניטיבית אם זה היה נכים נגיד אה לא יודעת נחי צהל נחי מתומנה אז פחות תספרי את זה כי הם מבינים שהם נכי צהל או נכי תמונה והבעיה הקוגניטיבית לא נפגיעה

שם כלומר הם עדיין בסדר רק הגוף נפגע להם כתוצאה ממה שקרה להם ממה שנקרא להם במהלך החיים אה כאילו שאת נולדת ככה אז את אז כנראה היה איזה משהו בלידה שגרם גם לקוגניטיביות שלי להיפגע אבל לא פשוט לא נכנס חמצן בלידה לשני שנייה וזה מה שפגע לי ברגליים ובחלק הימני של הגוף. תגידי, הרבה נשים עם עם מוגבלות, איך הכי סבבה להגיד? זהו, אז א אני תמיד א מתלבטת על זה. יש כאלה שיותר נוח, אני יותר אוהבת מחה, כי אני תמיד טוענת שנחה זה כמו ההגדרה של המונח במילון ובעלת מוגבונות זה כמו ההרכב של ההגדרה. כן. וכאילו מה העניין? רכב את קוראת לו מנוע עם ארבע גלגלים פחות אני וואלה אני אוהבת נכה למה צריך כאילו להתבייש בזה זאת

ההגדרה שאת שאני נגיד שאת אישה זאת אישה שאני א בחורה אז אני בחורה כאילו לא צריך להסתבך עם זה ולא צריך להרגיש לא נעים את ממש סותרת לנו כאן בלייב את כל הפוליטיקליקט שמנסים ליפות כל מיני דברים לא אני רוצה שתקראו לי את מה שאני אל תביאו כל מיני כן, יש כאלה שאני יודעת שעדייפו בעלת מוגבלות נשמע להם יותר טוב. אני לא כל כך מבינה למה, אבל אני לא אכנס למח שלה. מספיק לי להיכנס למח שלי. יה שם הרבה מחשבות גם ככה לפעמים טובים בתוך בתוכם. אז בסדר, אפשר להירגעים, להיכנס למחשבות של אנשים אחרים. אז בתור נכה אני שואלת אותך א הרי אחד הדברים שאנחנו שומעים לאורך החיים מאנשים נחים או מאנשים ע עם כל איזשהיא מגבלה

שבדרך כלל במיינסטרים של בני האנוש אין אה תיחסו אליי רגיל דברו אליי רגיל אל אל תעשו ממני איזשהו משהו אז זה כבר אנחנו מבינים מה שאני שואלת אותך זה כחלק מתתייחסו אליי רגיל אחרי שכבר מכירים אותך ומבינים ששכל בלי עין הרע יש לך גם רבים איתך, כועסים עלייך, ברור מתעצבנים עלייך, ברור שכועסים עליי, ברור שמתעצבנים עליי, אנחנו אנושיים, אנחנו מרגישים וגם לפעמים הרגש מתפרץ. אני כמו כל בן אדם רגיל, כאילו יש לאנשים רגשות כלפיי והם מוציאים אותם וגם אני מוציאה אותם, זה בסדר. לא נחים איתי על ביצים ואני לא עשויה מחרסינה ואני לא פיל בחרנות חרסינה אפשר לדבר אליי ואפשר לעשות כאילו להגיד מה שרוצים להגיד הכל טוב אני

אני בסדר עם זה יש נקודה אחת רגישה שקשה לי איתה שלא נוגעים בהם נגיד לא ירצו להיות בחברתי בגלל הכיסא ולא בגלל האישיות שלי והפרט כמו שאמרנו שזה לא ההגדרה שלי אז אם לא ירצו בגלל הנחות או לא ירצו שאני אלך איתם ברחוב בגלל הנחות ולא בגלל שכיף להם איתי בחדרי חדרים זה יהיה לי א קשה כ כאילו אתה פוסל אותי על משהו שאני לא אשמה בו שזה לא משהו שבחרתי מלכתחילה שזה לא משהו שיכלתי לעשות איתו משהו ספרי על חלומות הקריירה שלך ואחר כך אני כבר אומרת לך שאני רוצה לשאול אותך על חלומות האהבה שלך אמ אז אז ככה, חלומות הקריירה שלי הם מאוד פשוטים לעשות את מה שאני אוהבת בכתיבה בשיווק, להעביר מסרים ואג'נדות דרכם, לגרום

לאנשים באמת להבין את המסרים שאני רוצה להעביר, לעורר מהם איזשהו רגש מסוים דרך הכתיבה שלי, להעביר להם את מה שאני רוצה להעביר, להיות משהו משמעותי, לעשות משהו משמעותי שמשנה לאנשים איזה חשיבה, איזה זוו זוויות שהם לא ראו או הכירו או שמעו כי הפרט את אחת מהכותבות הנפלאות שיש הטקסטים שאת מוציאה תחת ידיך הם טקסטים גבוהים מאוד תודה א וזה מה שאני רוצה לעשות בעצם טקסטים אבל אני יותר מתמקדת גם בטקסטים שיווקיים כי צריך לעבוד ממשהו וצריך להרוויח ולהתפרנס אז אם כבר אפשר בטקסטים שיווקיים ולהעביר מסרים גם לעמותות או לכל מיני דברים כאלה שחשוב לי להעביר והם נוגעות אליי העמותות. כן. אז א אני ארצה להעביר שם סרים

ושאלתי אותך קודם והנה אנחנו מדברות על זה שוב. בואי נדבר על אהבה. וואי איזה נושא גדול. נושא מאוד רחב ואנושי. כן, אני חושבת שכולם מחפשים האהובה בין אם זה כל הזמן מלווה איתנו בתחנות החיים א שאנחנו קטנים יותר מההורים ויותר מזה שאנחנו גדלים יותר יותר מחברות וכזה ועכשיו שיותר מתבגרים וכל אחת עוצפת את הכן אז גם א אני רוצה כן משלי כמו כל בן אדם אנושי וזה זה חשוב מאוד אני בן אדם כאילו מאוד שיתופי, אפשר לראות גם פה בפרק. אני גם בן אדם שנורא זוגי, כלומר אני נורא אוהבת להיות ביחד, לשתף מישהו, לפרוק מישהו ברגשות שלי, לפרוק עם מישהו את הרגשות שלי, את המחשבות שלי, את התובנות שלי, לצבור איתו חוויות. אז כן,

זה משהו שנורא חשוב לי ואני מחפשת ואני מחפשת אבל מישהו שיהיה ברמה אינטלקטואלית שלי כי אחד הדברים שהכי חשובים לי זה תקשורת, כלומר שיהיה שיח, שלא יהיה משעמם, שיהיה עמוק, שיהיה מעניין א ושהוא גם אם אפשר לומר את זה שהוא ידברור, כי אני מאוד חשוב להסיח אז חשוב לי גם שהוא ידבר ולא איזה מקוטע או משהו. שהוא לא פוסד את אף אחד על מקוטה או זה אני פשוט פחות מתאים לי מישהו שידבר מקוטע או לא ברור חשוב לי גם הומור וציניות אני חושבת שהיה פה נגיעות של ציניות והומור אז חשוב לי כי אני חושבת שזה מקרב אמ וחשוב לי מעיקר תקשורת תקשורת טובה שיהיה חימיה זה חשוב מאוד וכל השער א נסתדר והבורא יביא את מה שהוא צריך להביא.

אני מאמינה בזה מאוד ויתים את מה שהוא צריך להתאים בעזרת יפגיש את מי שצריך להפגיש איתי. את מסבירה לנו כל כך מדויק את מה ש את מה שהלב רוצה. שאלה אחרונה יש לי אליך כי כי לא כל היום יש לי לשאול אדם שעובר כל חייו מצד אחד מה המסע ההתפתחותי האישיות הרבה אומרים אני רוצה שתדעו שאני כמו כולם אני רוצה שתדעו שאני לא מה שאתם רואים מצד אחד יש את השאיפה הזאתי הנה לגמור נגיד סוג של לימודים הנה להתחתן עם הנה להגשים יעדים שהם של כל בני אדם העגיונים זה זה קו אחד. מצד שני א מתי יש את הרגע הזה שאת אומרת לא אני זאת אני ואני לא צריכה להשיג מה שאחרים משיגים את מבינה? כן כן אני מבינה האמת שעם זה אני קשה איתי מאוד

כלומר כל החיים הרגילו אותי ואני הרגלתי את עצמי שאני בן אדם רגיל כי אני באמת בן אדם רגיל והרגליים שלי א לא מתפקדות או אפשר לומר בוגדות בי כמו שאמרתי אבל אני בן אדם רגיל אז מאוד קשה לי עם זה אני עדיין בעבודה על זה ואני עדיין בחבל הדג של זה על מה לוותר ועל מה לא אבל נניח בקריירה זה נורא מלווה אותי כי אם אני הולכת לקריירה ומפתחת את הקריירה שלי בפרסום וקופירייטינג ומפתחת קמפיינים ומתחילה לנהל בעניינים שחשובים לי מאוד. אני בעצם פוגעת בגוף שלי, פוגעת בקואורדינציה שלי, פוגעת בדברים בגוף האישי שלי וזה נורא חשוב לי. הגוף שלי בסופו של דבר הבריאות היא מעל הכל בעיניי. ופה הקונפליקט האם לדאוג לקריירה,

להתחיל לכתוב לאנשים, ללקוחות, להתחיל להעביר את המשחקים ואאג'נדות שאני רוצה וגם מדברת עליהם פה או בעצם עדיין להמשיך באותו לוז ובאותו לוב שאני כבר שנים מאז שאני ילדה של טיפולים, של סוסים, פיזיותר, בריכה א ולחזור ווד פעם חוזר באותו שבוע עד עכשיו האמת שבחרתי בגוף שלי עכשיו זה מתחיל לדגדג יותר הקריירה והרצון באמת להתפתח בתחום הזה באפיק הזה אמ אני עדיין בהתלבטויות וזה עדיין פוגש אותי מה שאמרת כלומר אני עדיין אין לי באמת את ההפנמה הזאת כל הזמן אומרים לי תפימ לי תפנימי שאת לא כמו כולם אבל אז אני אומרת אם אני אפנים לאן זה יוביל אותי לפחות רייב לפחות מוטיבציה לפחות אמבי אוביציה לא רוצה לא רוצה ואני

מפחדת שאם אני אשלים עם זה אז זה יהיה לי פחות פחות מוטיבציה כי למה לא את בעצם לא כמו כולם ואת נכה אז אז למה לא לנוח נכון אבל אם אני לא אשלים עם זה אז אני עדיין אמשיך בלרצות את זה זאת התשובה בלרצות את האמיציה אז אני איפהשהו עדיין לומדת בין הטיפות על איפה ללכת שלה האחרונה שאני רוצה לשאול אותך זה א תגלי לנו איך את לומדת כל כך הרבה מאיפה האינסוף ידע שלך וההתפתחות שלך איך על החיים או מקצועי מבחינת חיים אמ ברור שזה מתפתח עם הגיל אבל אני חושבת שתמיד היה לי את הזוויות חשיבה האלה תמיד היה לי את התובנות האלה כי אולי הנה אה יתרון בנחוץ זה מביא לך לחשוב בזוויות שאת לא חשבת לחשוב כאילו אדם רגיל שהולך על

שתיים אז הוא הולך על שתיים ולא חושב והכל הולך לו קל והכל הולך לו נעים והוא אין לו איזה מוקשים בדרך הוא לא פוגש איזה קוצים בדרך איזה משהו הוא רואה רק שושנים אז הוא פחות מתבגר הוא מתבגר מתי שהוא צריך להתבגר או בעל כוחו או שהוא מתבגר עם הגיל אמ ואצמי תמיד כזה זה אני רואה את כולם כזה מהצד לפעמים אני זה אז יש יותר זוויות חשיבה שפחות א אדם רגיל במחאות אולי פחות יתעמק או יחשוב בהם כי הכל הולך ללא רגיל ופשוט אפרט תודה רבה שבאת לך לשתף אותנו ב בלב המיוחד שלך תודה לך היה לי כיף גם גם לי אני חושבת לכל הצוות עשית לנו שיעור, שיעור לחיים השארת עלינו רושם של מורה חזקה. תודה, תודה רבה. היה לי מה זה כיף זה

דוקור נוע שלום זה מן דבר כזה שתמיד מדברים על ההנגשה הפיזית ועל ההתחשבות באדם שיש לו איזשהיא מגבלה אבל אנחנו מחדדים היום את ההתחכות אחרי התהליך הנפשי רגישי שאדם עם נחות עובר במהלך השנים ממה מתחילים? וואו, זו שאלה טובה. אני חושבת שבאמת הרבה פעמים כשמדברים על מוגבלות, הדבר הראשון שעולה בראש זה הבחורה בכיסא גלגלים שעומדת מול גרם מדרגות ואין מעלית ומה היא עושה? אבל למעשה גם אחרי שהנגישו את הבניין ובנו את המעלון והיא נכנסה, עדיין עומדים בפניה המון המון קשיים שקשורים באמת להשתלבות החפרתית, לאיך יקבלו אותה, לאיך יתייחסו אליה, לאיך היא מציגה את עצמה בפני כולם. אנשים עם מוגבלות יש להם המון דברים

להתמודד איתם כשיים גם רגשיים שלהם גם ההתמודדות עם המשפחה עם היחס של ההורים של המורים של הסביבה והרבה פעמים הכאב הזה הוא כאב הרבה יותר גדול מאשר הכאב של הגוף שלו מתפקד או הכאב של אפילו הנגישות הפיזית אה אני את מתארת מישהי שמחכה כדי לעלות במדרגה גות אז בדיוק התשובה שלך עונה לי על על הבנת ה רגש שכבר מעלים אותה במדרגות בין אם זה באופן חשמלי ובין אם מישהו עוזר לה מה היא מרגישה בתוכה מסתכלים עליי סביב פדיחות כבר לא אכפת לי מזה תלוי מי כמובן זה זה בדיוק וגם כשאת אומרת עוזרים לה אז קודם כל זה באמת טיעון למה זה חשוב שיהיה רמפה או מעלון כדי שהיא לא תצטרך להיות במקום הזה שהיא מרגישה שמקטינים אותה, שהיא

לא שלא מכבדים אותה מספיק כדי שהיא תאכל, שיתנו לה את הדרך לעשות לבד. הרבה פעמים אנשים כשהם עוזרים לאנשים אחרים א הם מרגישים מאוד טוב עם עצמם שהם עוזרים, אבל לא סתם מדברים הרבה פעמים על עזרה בסתר. כי כשאתה בא ואתה סוחב מישהו במעלי המדרגות, לא תמיד זה עושה לו הרגשה טובה. ובאותה מידה, אם את עכשיו אם מישהי מדברת עם מישהי אחרת שיש לה מוגבלות, רק כי היא מרחמת עליה, כן, האישה עם המוגבלות היא מרגישה את זה ואף אחד לא רוצה שידברו איתו מתוך רחמים. אנחנו רוצים שידברו איתנו מתוך עניין, מתוך סקרנות, מתוך קשר, מתוך אהבה, לא מתוך רחמים. דוקור נוע, בואי נראה בדיוק בנקודה הזאת את אפרט. לפי המובטים בת העיניים

אני רואה שם כזה אה זאתי הנכה מסכנה צריך כאילו להתייחס אליה כאילו היא קצת תינוקת כאילו להורחמים כזה להתנהל ב על ביצים כזה נקרא לזה ככה כן זה כזה נראה חזות אחרת ומרגיש משהו אחר שמדברים ולפעמים קשה להם מפעם פעם אחת ככל שהם מדברים איתי יותר לאט לאט א מתרחקחים ומבינים את ה את הבן אדם את הפרסונה של דוקור נור אני חושבת שנייה על התהליך ש שאפר מסבירה את זה כל כך טוב האנשים יודעים כבר האנשים עם המוגבלות אוקיי היא הרגילה הזו עוד לא יודעת מי אני עדיין בשלב שבו היא מדברת עליי ברחמים לאט כי הרי יש כל כך הרבה גפ בין הרמת האינטליגנציה הגבוהה שיש לאנשים לבין מה שנראים בחוץ זומרת האם האדם יודע כבר לזהות רגע

אני אחכה פה לעוד פעם פעמיים שלוש ואז אז הם יבינו שהם לא צריכים את כל ה הפוך בהחלט בהחלט גם את יודעת יש ניסיון חיים הרבה פעמים אנשים עם מוגבלות היו פעם ילדים עם מוגבלות וכבר הם חווים האלה אלה שוב ושוב ושוב ואז כל אחד מתמודד עם זה קצת אחרת ויש נשים ככה באמת עם כוח וגם עם הסבלנות להגיד אוקיי אני יודעת שהיא תפנה אליי פעם אחת בצורה שהיא אולי קצת פוגעת בי ואולי קצת מעליבה אותי אבל אני אספוג את זה ואני אתן עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ולאט לאט אני הצד השני אבין מה יש פה אבל יש אנשים ש שזה קשה להם שהם כבר פגועים ושאין להם את רוח הזה שיתייחסו אליהם בצורה שהיא פוגעת בהם. אני חושבת שבסוף האחריות ל בתוכניות

כאלה שהחברה לומדת שאולי אפילו המלצרית בבית קפה תבוא ותשאל אותה מה את רוצה ולא תשאל מישהי לידה רגע מה היא רוצה. והתהליך הזה א כשהוא מודע א הולך ובונה בה משהו בתוך הנפש של הנכה שהיא בריאה. זאת אומרת הנפש מתנהגת כמו נפש של מישהו אחר. אה אבל עם סימת לב לז אני אני הופכת את זה שנייה. אני אני הרגילים הם האלה שאנחנו מנסים לדבר עליהם עכשיו. נכון, הרבה פעמים א זה כל הזמן דיאלוג משני הצדדים. לפעמים אני מייעצת להורים ואמא מספרת לי על הבת שלה ככה שהיא בחורה והיא עדיין רווקה וכל החברות כבר נשואות וכמה זה כואב לה. והיא אומרת לי אבל מה להגיד מה להגיד ואני אומרת לה תראי בסוף כל בחורה שהיא רווקה וכל החברות שלה

כבר נשואות זה מורכב לה וכל אחת רוצה שעדיין ישתפו אותה היא רוצה עדיין להיות מוזמנת ולהיות חלק אותו דבר בסוף זה שיש מגבלה פיזית זה שיש קושי בהתנהדות הנפש בפנים היא אותו דבר אני רוצה שנראה את הפרט רגע בקטע שעניין אותי ואני שואלת אותך פה דוקטור נוע שכתוצאה ממה שדיברנו עד עכשיו אז אז הרבה אנשים יכולים להגיד אוי מסכנה יש לו מספיק את ההתמודדות הזו או מסכן יש לו אני הוא לא צריך גם לקבל את זם העולם או את כעשה העולם על זה שכך וכך בוא נדון אותם לכף זכות יותר בוא נתנהג איתם יותר בכפות של משי מסתבר בואי נראה את הפרץ ברור שכונסים עליי ברור שמתעצבנים עליי אנחנו נושאים ואנחנו מרגישים וגם לפעמים הרגש מתפגץ

אני כמו כל בן אדם רגיל כאילו יש לאנשים רגשות קלפיי והם מוציאים אותם וגם אני מוציאה אותם זה בסדר א לא נחמיתי על ביצים ואני לא עשויה מחרסינה ואני לא פיל בחינות חרסינה אפשר לדבר אליי ואפשר לעשות כאילו להגיד מה שרוצים להגיד. זאת אומרת זה לא רק לפנות א מה את רוצה בבית הקפה אלא אלא האם זה נכון להגיד שאצל אנשים עם מוגבלות תכעסו עליי כמו שאתם כועסים על מישהו אחר. תבקרו אותי כמו שמבקרים מישהו אחר. חלק מהנורמליזציה של עצמי תהיה שתתייחסו אליי כמו כולם? אני חושבת אולי באופן כללי לא יזיק לכולנו ככה להיות אנשים אדיבים ונעימים אחד לשני וגם כשאנחנו כועסים להביע את זה בצורה נחמדה אבל אני חושבת שאת המהות הדבר

שעליו כועסים צריך להביא אותו זאת אומרת בסוף מי שהיא פגע זו האישה עם המוגבלות שהיא עצבנה עכשיו את חברה שלה וחברה שלה מרגישה שהיא לא יכולה להגיד לה על זה כלום ומי מי שתשלם בסוף את המחיר זו האישה שתאבד את החברים. כל אחד מאיתנו יכול לטעות ולהרגיז את החברים שלו ולהתנהג בצורה לא נעימה. זה קורה. אנחנו בני אדם אבל אין סיבה שלא לעלות את הדברים שלא להגיד לישירות, תראי משהו פה לא התאים, משהו פה לא בסדר. בעיקר, דרך אגב, יש כל מיני סוגי מוגבלויות ויש אנשים עם מוגבלויות שמקשות על התקשורת ואז עוד יותר צריך להגיד את הדברים בצורה ברורה ולא להסתתר מאחורי ככה כל מיני אמירות רכות מדי. מעניין אותי א דוקור נוע

הקונפליקט הזה שהוא אגב עכשיו כשאני מדברת את חושבת שיש את זה לכל אדם באשר הוא אדם? מצד אחד המון אנחנו שומעים ברעיונות א א פומביים ובכלל כשאנחנו מדברים עם אני רוצה להיות כמו כולם זאת אומרת אני רוצה לעבוד כמו כולם אני רוצה להתחתן כמו כולם אני רוצה א שלא תתייחסו אליי אחרת כמו כולם ווכשאני כובשת את זה ואני מרגישה שאני כמו כולם ומה אז זאת אומרת זה את מבינה מה אני שואלת קודם כל הסיפור הזה שלה כמו כולם זה משהו משהו שהוא ממש מלווה אנשים מוגבלות מהילדות. עשינו ככה ממש אני מכירה מקולגות, ממחקרים שילדים עם מוגבלות שומעים את זה כל הזמן בבית. אתה יכול, אתה כמו כולם. ובאמת יש פה פע. דבר ראשון, יש הרבה דברים

שהם כמו כולם, אבל לפעמים צריכים דרך קצת אחרת כדי להגיע למקום שהוא כמו כולם. לפעמים כן צריך את הנגישות או את האתמות. או את הקבלה של החברה כדי להצליח לממש את הכמו כולם הזה וכמו כולם כשאנחנו כובשים יעדים אנחנו מגיעים ליעד ושואלים את עצמנו מה עכשיו מה היעד הבא א מה יותר נורמלי מזה לפעמים שאנחנו רוצים להיות כמו כולם אז אז פתאום אנחנו נזכרים שאנחנו גם רוצים להיות מיוחדים ובכלל השאלה היא מי זה כולם כי אנשים הם כל כך מגוונים עם תקוות ורצונות ותשוקות שונות. אמ אז הרבה פעמים יש איזה תפיסה כאילו יש את הנכים ויש את כולם אבל בעצם כולם זה אנשים ללא מוגבלות אנשים עם מוגבלות אנשים שקשה להם אנשים שקל להם זה

כולם והנה עוד נקודה שבה כולם אותו דבר בעניין הנפש כולם רוצים להיות משיגים ומצליחים ובאיזשהם עמות מידה לעמוד בהן אבל מצד שני כל אחד רוצה לצעוק את צעקתו הפנימית האם אה א כשה כשהילדים האלה הופכים להיות נוער ומתבגרים, מה מה הדבר הרגשית שהכי קשה א מבחינת ההתמודדות הרגשית? אני חושבת ש אם אמרת כמו כולם, בסוף מה שכולם רוצים זה להרגיש חלק. זה תחושת שייכות. ושם הקושי הכי גדול. כשלא מצליחים להרגיש חלק, כשלא מצליחים להיות בתחושת שייכות, אם זה במשפחה שפתאום כולם התבגרו והמשיכו ומרגישים מאחור, אם זה בחברים, אני חושבת שזה הכאב הכי גדול. נושא הקמת המשפחה והתא ההמשכי הזה של התביטות. אני חושבת שאפשר להרגיש חלק

גם אם לא מממשים בהכרח זוגיות או אמהות, למרות שצריך להגיד שהרבה אנשים ממוגבלות כן ניסאים וכן מביאים ילדים והיום אנחנו רואים הרבה את הדבר הזה וגם אז הרבה פעמים אמבלות הרבה פעמים יהיה לה יותר קשה להשתייך לקבוצת האמהות כי הקשיים של האחרים כי היא לא יכולה ללכת לגן ששועים עם הגן ששועים לא נגיש כי יש שם המון המון מקרים בדרך שהיא לא מצליחה להרגיש חלה וואו אז כאילו לא נגמר הקטע הזה נכון שם זה האחריות שלנו כחברה לעשות את המאמץ הזה לגמרי בואי נראה את הפרט גם בחלק הזה אז זה יוצר איזשהו קונפליקט כזה רגע את אומרת הגוף שלי א בוגד בי כאילו אני רוצה לעשות דברים אני רואה איך איך אני יכולה להתפתח? איך אני יכולה

להכין משפחה, לנהל זוגיות ולעשות את זה מבחינת המוח והתקשורת והורבליות. אבל הגוף שלי עומר אחרת והוא כאילו מתנגד למה שיש במוח. זה מרתק. א ווודאי שאתם נוגעים בעבודה שלכם ב במה שהמוח רוצה ובהתנגדות של הגוף בקונפליקט הזה. אין ספק שהיש גם אתגרים ממשיים של הגוף שהגוף לא בהכרח עושה את כל מה שרוצים ממנו. אה ויש מקום גם לחוויה הזאת. אני חושבת שלפעמים הסיפור הזה של הגוף בגלל שהוא בולט ורואים אותו הוא מושך את כל הצומת לב ומסתכלים על מישהי ואומרים אה הנה זה הגוף שלה מניחים עליה כל מיני הנחות כשלמעשה הסיפור שלה הוא שונה בדיוק כמו שמסתכלים על מישהי ומניחים שהיא לא תוכל להביא ילדים ולמעשה היא כן תאכל או שהיא

תוכל להביא ילדים בדרך אחרת או ש אז אז אני חושבת ששם ההנחות המוקדמות האלה הרבה פעמים הן מייצרות את את הפער הזה. אני רוצה לשאול אותך על הדוקטורט שלך שקשור למשהו שהופך את המוח א בדיוק באופוזיט. במה במה עשיתי דוקטורט. למעשה אני חקרתי חוויות של מורים שהם היא מוגבלות. רייינתי מורות וגם את המנהלות שמעסיקות אותן עם מגוון מוגבלויות, גם פיזיות, גם מוטוריות, גם חושיות. א על איך זה בעצם להיות מורה? מהצד של המורה מורה או מהצד של מה מקבל התלמיד? מהצד של המורה עצמו. ובהחלט גם היו תובנות על מה מקבלים התלמידים. לצורך העניין, התלמידים כרגע זה כל עם ישראל. נכון? ואת יודעת, דיברנו פה על נישואים ועל חיי המשפחה,

אבל בהחלט קריירה זה חלק מאוד חשוב בחיים. ואנחנו יודעים שמורים שהם ממוגבלות, קודם כל הם עברו המון המון חסמים וקשיים כדי להגיע לשם. ולכן הרבה פעמים הם עושים באמת עבודה נפלאה והם באמת יכולים להיות דמויות שמשפיעות על החיים של התלמידים שלהם, שהתלמידים שלהם נחספים לאישה עם מוגבלות שהיא גם מלמדת אותם והיא גם נותנת להם והם רואים מה היא יכולה לתת להם כמה זה מלמד אותם זה זה אף שיעור לא ילמד את היותה של המורה דמות כשהיא כזו ומכבדים אותה ושומעים לה סמכות שהיא מביאה וכולי. את יודעת א דוקור נוע הנושא הזה של העסקה, העסקה, קריירה, מסע של עבודה א אני שמה לב שזה כל כך חשוב לאנשים האלה בין אם הם עצמאים ובין אם

הם א שכירים. א כי אני חושבת אולי בכל רם זה משהו שבהחלט יכול לתפוס מקום בסדר היום שלהם וכל כך אפשרי לעשות אותו נפלא ולפעמים בוסים או מנהלים א צריך לדעת להעריך את את האוצרות האלה בהחלט ויש היום כל כך הרבה תוכניות גם לסטודנטים עם מוגבלות אני איפה שאני עובדת בקרה האקדמית טונו בהחלט יש לנו תוכניות ממש מיוחדות לסטודנטים עם מוגבלויות ואחר כך הם יוצאים לשוק העבודה והם עובדים וזה ממלא את החיים מעבר ללהתפרנס בכבוד שזה חשוב מאוד גם היכולת לתת לאחר אדם ממוגבלות עדיין יכול לתת לאחר וכמה הוא יודע לתת לאחרים באיזה סיפוק זה עושה כשאני יודע שאני ממצא את עצמי ודאי מבחינה מקצועית אפשרי דוקור נוע תודה רבה כמה א

פתח נתת לנו להבין את עולמם הרגשי והנפשי של כל בני אדם ובטח ובטח של האנשים הנפלאים האלה. תודה רבה. תודה רבה. אחת המחמאות הגדולות שנתנה לי חברה במהלך התשובה הייתה בוא'נה ברזל. אתם לא עושים סיפור מזה שאתם דתיים. אני חושבת שההבנה שכשבא מולנו אדם שנראה או נדמה לנו קצת אחרת, אל תעשו סיפור מזה שהוא כזה וגם האדם עצמו, אל תעשה סיפור מזה. ‏M.