הרבדים הנסתרים של שיר השירים - הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית) HD

שלום וברכה לכולם. אנחנו נתבונן היום בשיר הנעלה מכל השירים שחיבר שלמה המלך, שיר שכל מי שקורא אותו במבט שטחי מתפלא איך ייתכן ששיר של קשר שבינו לבינה, לפעמים המילים שם לא כל כך עדינות, זה שיר קדוש שנכנס לספר הספרים - לתנ"ך? ואם לא די בכך, בא רבי עקיבא, שהיה רבו של רבי שמעון בר יוחאי, היה בקי גדול בתורת הסוד, והוא אומר שכל השירים קודש, כלומר כל השירים שבתנ"ך הם קודש, כמו שירת הים, שירת דבורה, ושיר השירים - קודש קודשים. כלומר, לא רק שהוא קדוש, אלא הוא נעלה בקדושה שלו מעל כל השאר. כל אדם תמה מה הכוונה בזה? אבל כל מי שקורא שיר השירים, מיד מזהה שמדובר במשל ולא בשיר שנראה כפשוטו. פסוקים שיכולים להצביע

על כך, למשל כשהוא משבח אותה, הוא אומר לה: "אפך כמגדל הלבנון." איזה גבר משבח אישה שיש לה אף כמו מגדל הלבנון? "בטנך ערמת חיטים..." מי שקורא את הפסוקים מבין שיש כאן משל לרבדים הרבה יותר פנימיים. "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים" - מלשון רביצה. "שלמה אהיה כעוטיה" - למה אהיה כאבלה, "על עדרי חבריך?" כל אדם מרגיש - יש כאן נמשל, זה לא כפשוטו. יש כאן כמו רועה צאן ואת הצאן עצמו שהוא רועה, והצאן שואל שאלות כביכול. אז נתבונן קודם כול במשל של שיר השירים ואחר כך נראה מה הנמשל. נראה את הפסוקים הראשונים כדי לקבל תמונה כללית, ומתוך כך כל אדם יוכל ללמוד ביתר הרחבה את שאר שיר השירים. נראה את

הבסיס קודם כול. יש הרבה שנוהגים לקרוא בבית הכנסת, בערב שבת קבוע קוראים שיר השירים. יש כאלה בליל הסדר לא הולכים לישון עד שלא יקראו שיר השירים, אף על פי שגמרו את כל הסדר. והמקובלים אומרים שבשיר השירים יש סגולה גדולה לזרז גאולה - גם גאולה של כלל ישראל לצאת מהגלות וגם אדם במישור הפרטי שלו, שנמצא במלכוד, רוצה לצאת מזה - יש בשיר השירים את הסגולה הזאת כי שיר השירים מדבר על הקשר שבין הקב"ה לבין עם ישראל. הגבר בשיר השירים, שהוא המלך שם, זה מלכו של עולם. המלך שלמה: תיקח את המילה "שלמה," את ה-ה' שבסוף תשים בהתחלה, קיבלת המלך "השלם." זה כינוי למלכו של עולם, לקב"ה, והאישה בשיר השירים היא עם ישראל. בנות

ירושלים הן אומות העולם. "השבעתי אתכן בנות ירושלים." נסביר תכף את המשל, אבל הסיבה שיש בזה זירוז גאולה, יציאה ממלכודות שונות, בגלל שכל השיר הזה הוא שיר געגועים בין הקב"ה לבין עם ישראל. כשעם ישראל בגלות, משורר לבורא עולם. המקובלים אומרים שהגדת השיר הזה מעורר אהבת דודים, מעורר געגועים בין הקב"ה לבין עם ישראל, וממילא גם אם לא מגיע, הקב"ה נותן לפנים משורת הדין. כמו אישה שיש לה געגועים לבעלה וגם אם היא לא כל כך בסדר, אבל מעוררת את הרגש שלו, את האהבה שלו, יש לזה השלכות. אז נתבונן כעת במשל ואחר כך בנמשל. במשל מספר שלמה המלך, המחבר של שיר השירים זה שלמה המלך, ברוח הקודש רק רמז את שמו: "שיר השירים אשר

לשלמה." אז הוא רמז את שמו, אבל הכוונה למלך שהשלום שלו, שהשלמות שלו. וזה השיר הנעלה מכל השירים. המשל מספר על מלך ירושלים שחיפש אישה. כל נסיכות תבל רצו להתחתן איתו. מי לא רוצה להיות אשתו של המלך החשוב הזה? אבל הוא, כשמראיין אותן, רואה שהן לא מתאימות. האחת יש לה מידות רעות, מאוד כעסנית - לא רצה אותה. השנייה מכוערת, הוא רוצה יפת תואר, לא רצה אותה. השלישית לא חכמה, הוא רוצה אישה פקחית. ויתר עליה. כל נסיכה - חיסרון אחר. ראה שהוא לא מוצא מי שמתאימה לו. אמר לעצמו: שלא תהיה נסיכה, אני אקח אחת מבנות ירושלים. והנה מצא אחת שיש בה את כל המעלות, מלבד בעיה אחת. כל המעלות זה אומר: חכמה, יפת תואר, מידות

טובות, אצילה, באה ממשפחה טובה. כל המעלות יש לה. הבעיה היא שהיא לא יודעת להעריך את עצמה. הוא שמע שהיא יושבת ברחובות עם בנות פשוטות. היא יכולה שם לאכול על הספסלים ברחובות. לא דרך ארץ לשבת ברחוב. הוא ייקח אחת שאין לה תרבות? היא לא יודעת איך להחזיק סכין ומזלג? אבל היא מושלמת, כל המעלות, המשפחה שלה משפחה מצוינת. קרא לה, אמר לה: תראי, אני ראיינתי המון בנות. אף בת לא ברמה שלך. אני רוצה אותך. אבל אם את תהיי אשתי את מתחייבת לי בחוזה. אנחנו כורתים ברית שאת מתחילה להתנהג בהנהגות של מלכות. אני אתן לך ספר עם הנהגות איך אוכלים, איך מתלבשים, איך מתנהגים. את לא יכולה כמו החברות שלך, הולכות ברחוב עם כתף

חשופה. את צריכה לדעת להתנהג באיכויות של רמות, לדעת איך לאכול, איך מתנהגים, מה לאכול, מה לא לאכול. אם את מוכנה לעמוד בתנאים האלה, אני לוקח אותך כאשתי ואת תהיי המלכה של המדינה. מוכנה? אמרה לו: ודאי מוכנה. זו זכות גדולה. אמר לה: כשנתחתן אני מבטיח לך, אני אתן לך בגדי פאר, אביא אותך לארמון שלי ואצמיד לך שמירה מכל החברות שלך. היא אומרת לו: הכול הבנתי חוץ מהמשפט האחרון. למה צריך שמירה מהחברות שלי? הן חברות טובות. אמר לה המלך: היום הן חברות טובות, אבל ברגע שאת תהפכי להיות מלכה ותתנהגי בהנהגות של מלכות יקנאו בך. ויש כלל: קנאה מביאה לידי שנאה. כשמקנאים באדם שונאים אותו. אבל אל תדאגי, כל זמן שאת איתי,

את תעמדי בכללים - תהיה לך שמירה, הגנה, אף אחד לא ייגע בך. וכך היה. כרתו את הברית, חתונה ברוב פאר והדר. הביא אותה לארמון, בגדי פאר. היא התנהגה באמת לפי כל הכללים. שנה-שנתיים המלך מאושר בה, היא מאושרת בו. והנה לאחר זמן המלך שומע שהמלכה כנראה מתגעגעת לזמנים של פעם, היא מדי פעם יוצאת, יושבת עם חברות שלה על הספסלים, אוכלת בלי דרך ארץ, מדברת בצורה לא מכובדת. המלך שלח שליחים שידברו עם המלכה: תדעי שהמלך יודע ממה שקורה ואם את תמשיכי בצורה כזו, הוא לא יוכל להמשיך את ההסכם שיש לכם. היא אומרת לו: כן, לא. קצת משפרת, שוב יורדת. המלך עבר לאיומים, אמר: תגידו לה שאם היא תמשיך בצורה כזו אני מסלק אותה מהארמון.

אני אוהב אותה, היא אשתי, אבל אי אפשר שהיא תמשיך. אם צד אחד מפר את החוזה, לא עומד בתנאים, גם הצד השני פתור. ראה המלך ששום דבר לא עוזר, כל האזהרות, כל השליחים, סילק אותה מהארמון. היא עדיין אשתו, לא גירש אותה, לא נתן לה גט, אבל הוציא אותה. הוא אוהב אותה, אבל אי אפשר בצורה כזו. לאיפה יש לה ללכת? הלכה לחברות שלה. הן רגילות תמיד לראות אותה מגיעה עם שומרי ראש. פתאום היא באה לבד. -איפה שומרי הראש? הרכינה ככה בבושה, הרכינה את הראש: המלך סילק אותי. רק שמעו שהמלך סילק אותה, התנפלו עליה, לעגו לה, ביזו אותה, השפילו אותה. זאת חובטת בה: מה, דמיינת שאת מלכה? הרגשת את עצמך שאת מעל כולם? את כלום. השפלות

וביזיונות. עכשיו מה היא תעשה? החברות משפילות, מכות אותה. המלך סילק אותה מהארמון. התחילה להתחרט: איזו טעות עשיתי. המלך העלה אותי לגדולה, ואני כמו טיפשה המשכתי עם אלה? להתנהג כמותם? הלכה, ישבה אחרי החלון של הארמון, חדר השינה של המלך, התחילה לבכות ולשיר לו שיר. מה השיר שהיא שרה לו? "שיר השירים אשר לשלמה "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין." "ישקני" זה לשון עתיד, אני מתגעגעת ששוב המלך ינשק אותי, "מנשיקות פיהו" כמו בעבר "כי טובים דודיך מיין," האהבה שלך אליי זה מרגש אותי יותר מאשר יין משובח שקצת מסובב את הראש. "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך- " היא כל כך רוצה להיכנס שוב למלך, שהכניס אותי

לחדר הפנימי שלו. מה שאף אדם לא נכנס, אותי הוא כן הכניס לשם. היא אומרת לבנות שם שמסתכלות עליה, באות, מסתכלות עליה בלעג איך שהיא בוכה ומתגעגעת, היא אומרת להן: "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש," מה שאתן רואות זה עניין חיצוני. "בני אימי ניחרו בי "שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי." מה זה בני אימי? בני אימי ולא בני אבי. כלומר, האחים החורגים שלי הם שהתגרו בי, פיתו אותי לרדת לשפל הזה. "שמוני נוטרה את הכרמים," שמו אותי לשמור על התרבויות של אומות העולם, זה בנמשל, ובסוף "כרמי שלי לא נטרתי." כי באמת בנמשל המלך זה מלכו של עולם, זה הקב"ה. כשהקב"ה חיפש מי יהיה העם שייצג אותו בעולם, יש 70 אומות,

אבל מי ייצג אותי בעולם? אני רוצה לקחת עם אחד, לתת לו תרבות גבוהה, שהוא ישמש כאור לכל הגויים. לגויים, הם אזרחי המדינה שלי, נתתי שבע מצוות: איסור עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, אבר מן החי, ברכת השם, גזל ודיני ממונות, שיעמידו מערכת משפטית. שבע מצוות. חוקים בסיסיים שיתנהגו. אבל אני רוצה עם שייצג אותי בעולם, עם שמי שירצה להעפיל למקום יותר גבוה יהיה לו דוגמה. כלומר, העם הזה יהיה חייב להתנהג על פי הכללים, יקבל שכר בהתאם. הוא יהיה כמו הבנים שלי, לא כמו האזרחים של המדינה. בני המלך מתנהגים בגינוני מלכות, בהנהגה גבוהה והשכר יהיה בהתאם. להיות בן מלך זו זכות גדולה, גם מאוד מחייב. אבל את מי אני אקח

כעם שייצג אותי? בדק. בני עשיו - לא מתאים, יש להם דחף גדול לשפיכות דמים. בני ישמעאל - דחף גדול לתכונות אחרות, לגניבה, לניאוף. כל עם מצא בו חיסרון אחר. עד שמצא עם אחד שיש בו את כל מה שהוא מחפש. יש לו מידות טובות, ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, בא ממשפחה חשובה - מזרע אברהם, יצחק ויעקב. אברהם עמד בעשרה ניסיונות, יצחק עוקד את עצמו, שוכב על המזבח, אומר לאבא: תקשור אותי טוב שבשחיטה אני לא אזוז, שהקורבן לא ייפגם. הוא לא ידע שזה רק ניסיון. יעקב עם כל עמל התורה שלו. כשראה הקב"ה את העם הזה שבחר בדרך טובה, אמר לעצמו: אני לוקח את העם הזה שהם ייצגו אותי בעולם. שלח את משה רבנו: תשאל אותם. הם רוצים להיות

הנציגים שלי בעולם? כמו אשתי, בבחינה של אשתי כביכול? נישואין בין בורא עולם לבין עם ישראל? לא שעם ישראל נשים כולם, יש בעם ישראל גם גברים, והקב"ה אינו גוף ולא דמות הגוף, למה הוא נמשל לגבר ואנחנו לאישה? על דרך המשל. בכתובה מי חותם "אני אזון ואפרנס ואכלכל?" הגבר מתחייב. הוא מחויב להגן על אשתו, לתת לה, להעניק לה. אז בלשון המקובלים נקרא בלשון משפיע ומקבל. גם האישה יש לה המון נתינה, אבל ברובד הפנימי זה משפיע ומקבל. אז הקב"ה, שהוא המשפיע והנותן, נמשל לזכר, ואנחנו עם ישראל נמשלנו לאישה. שהוא הנותן לנו ומשפיע לנו ומגן עלינו, שומר עלינו. אומר הקב"ה למשה: תשאל אותם האם אתם מוכנים להתחבר אליי? אבל יש לזה

תנאים: אתם לא תאכלו כל דבר, לא תתחתנו עם כל אחד, אתם לא תתלבשו... -יש כללים. מה ענו כל ישראל: "נעשה ונשמע." הוציא אותם ממצרים - זה היה בחינת האירוסין. מעמד הר סיני היה בבחינת החתונה. כך כתוב במשנה. "ביום חתונתו וביום שמחת ליבו," יום חתונתו זה מעמד הר סיני, ששם עם ישראל קיבל את התורה. זה היה הסכם בינינו איך מתנהגים. והקב"ה קיים את ההבטחה: הביא אותם לארמון שלו, לארץ ישראל, בית המקדש. הכול נפלא. הוא שמח בישראל וישראל שמחים בו. והנה לאט לאט האישה הזו, עם ישראל התחילו לרדת. מתחילים לפזול החוצה בתקופת בית ראשון - עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. נהגו שלא כראוי. שלח את הנביאים, ירמיהו: תגידו

למלכה שאם היא תמשיך בצורה כזו, אם צד אחד מפר את ההסכם אני גם מפר את ההסכם. אז קצת עלו, ירדו, בסוף לא התייחסו לנביאי ישראל. ירמיהו הנביא מזהיר אותם - לא מתייחסים. הוציא אותם לגלות. עדיין היא אשתו, זה לא שהוא אומר לעם ישראל: מנתק איתכם קשר. "אהבת עולם אהבתיך", הוא אומר לעם ישראל. אהבה נצחית, אתם תמיד תישארו איתי, אבל בגלות. "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם." יצאו לגלות. עכשיו אין עליהם שמירה. כשאין שמירה... בזמן שלמה המלך, דויד, איזו שמירה הייתה על עם ישראל? כעת יצאו לגלות. בנות ירושלים, אומות העולם מתחילות להכות אותם. וכשעם ישראל סובל בגלות, פתאום הוא נזכר: איפה הימים הטובים

שהייתי עם המלך? כמה הקב"ה נתן לנו, איזה חיבור היה בינינו. למה עשינו שטויות? ואז מתחילים לשיר שיר געגועים לבורא עולם: "ישקני מנשיקות פיהו" זו נבואה, נבואה היא כמו נשיקה, החיבור מבורא עולם אלינו. "הביאני המלך חדריו" - כל הסודות של התורה, הפנימיות הכי גדולה הקב"ה נתן. ואומרים לאומות העולם: "אל תראוני שאני שחרחורת". כל העוונות האלה שיש עלינו זה משהו חיצוני. "בני אימי נחרו בי". יש ספר הרוקח, מסביר על דרך הרמז כל פסוק, הוא אומר: תשים לב, מי היו שלושת המלכים שקלקלו את עם ישראל ויצאנו לגלות? היה המלך אחאב, המלך מנשה וירבעם בן נבט. אלה שלושת המלכים שקלקלו את עם ישראל, הכניסו עבודה זרה, הכניסו את כל

הדברים. ראשי התיבות של המילה "אמי": אחאב, מנשה ירבעם. נרמז בפסוק שהם נחרו בי. "שמוני נוטרה את הכרמים- " שמו אותי שומרת על התרבויות של אומות העולם ובסוף מה יצא? "כרמי שלי לא נטרתי" - את התרבות של עם ישראל, שלנו, את זה אנחנו הזנחנו. זה נכון גם להיום. יש כל כך הרבה יופי בתורה, מתיקות, ואנשים - סרטים, שטויות, תרבות של הגויים, הולכים למקומות בחוץ לארץ, במקום שייהנו וישמחו מהיופי של התורה שלנו. אחרי שהיא כל כך בוכה, המלך מתערב. המלך שומע אותה מהארמון ואז הוא עונה לה. אחרי הפסוקים הראשונים שהיא אומרת: "הגידה לי שאהבה נפשי "איכה תרעה" - אתה הרועה שלי, איך אתה רועה את עם ישראל בצורה כזאת? "איכה תרביץ

בצהריים"? לשון רביצה, איפה שהשמש יוקדת. רועה שאוהב את הצאן לא נותן לו שיהיה במקום כזה. ואז עונה לה הקב"ה ואומר לה כך, לראשונה מתחילת שיר השירים הוא מדבר: "אם לא תדעי לך היפה בנשים," אם את לא יודעת איך לחזור אליי, את, שבשבילי תמיד תישארי היפה בנשים. רבי עקיבא היה קורא שיר השירים, היה פורץ בבכי, מה אנחנו עושים ואיך הוא קורא לנו עדיין "היפה בנשים" מכל האומות. הוא אומר: אם את לא יודעת איך לחזור, אני אגיד לך. וזה מוסר עד היום: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך "על משכנות הרועים." "צאי לך בעקבי הצאן" - אלה המבוגרים, "גדיותייך" - אלה הילדים. תתבונני בדורות הקודמים איך היו

הולכים בדרך התורה, היו עוסקים בתורה, איך היה החיבור שלהם לבורא עולם - תלכי בדרך שלהם. ודבר שני: "ורעי את גדיותיייך- " גם את הילדים, "על משכנות הרועים- " תשלחי את הילדים לתלמודי תורה, לישיבות שילכו בדרך של תורה, יתחנכו בדרך של תורה. אם את מקיימת את שני אלה - אני מביא לך את הגאולה. כשקוראים את שיר השירים זה מעורר אהבת דודים בין הקב"ה לבין עם ישראל וכך מזרזים את הגאולה. גם הגאולה הפרטית, אדם שיש לו צרות, קריאת שיר השירים זו סגולה גדולה, בפרט אם קוראים 40 יום רצופים, כל יום פעם אחת, וגם סגולה לגאולה של כלל ישראל. ושנזכה בעזרת השם במהרה לביאת משיח צדקנו, בניין בית המקדש, לגאולה שלמה, אמן ואמן.