עם נולד במצרים - הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה לכולם. הסיפור המקראי ידוע, יוסף קיבל כתונת פסים האחים מקנאים בו, מכרו אותו לעבד, בעקבותיו כל משפחת יעקב יורדת למצרים "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם." פרעה, קם מלך חדש על מצרים, יש אומרים שזה היה פרעה חדש, יש אומרים אותו פרעה, עשה את עצמו כאילו לא מכיר את יוסף ולקח את כל העם, התחיל לשעבד אותו. עם ישראל עבד שם במשך 210 שנים, עד שבא משה רבנו, עשר המכות, יציאת מצרים, סיפורים ידועים. במשך דורות אנשים שאלו את עצמם האם נשאר תיעוד מאותה תקופה לסיפור המקראי בממצאים הארכיאולוגיים. וכמו בנתונים רבים אחרים, גם כאן, ב-100 השנים האחרונות התגלו ממצאים מרשימים,

מפליאים אפילו, שהתגלו שם במצרים העתיקה. אפילו כתונת הפסים, שכיום לא כל כך מובן מה יש להתפעל מכתונת פסים? למה לקנא בו? אבל כשניכנס לראש הטכנולוגי של הימים ההם, האריגה שהיו אורגים, היו אורגים בדים בצבע אחיד, כתונת פסים הייתה נחשבת מאוד יוקרתית. כדי לארוג אותה היה צריך טכנולוגיה מתקדמת. עשירים יכלו להרשות לעצמם ללכת עם כתונת פסים. במצרים העתיקה ישנם ציורים שונים שהתגלו, ביניהם יש ציור של משפחה שמית, שמית, כלומר מזרע שם, שיורדת מכנען, ושם ניתן לראות את כתונת הפסים הכל כך מרשימה, שמזה אתה יכול גם להבין מה שקיבל יוסף וכל אחיו קינאו בו. לאחר הירידה למצרים, יוסף הושלך לבור על ידי אשת פוטיפר. חז"ל

אומרים שהיא הייתה מנסה לפתות אותו במשך תקופה ארוכה, בגדים שהייתה לובשת בבוקר, לא לובשת בערב, מאיימת עליו שאם הוא לא ישמע לה, הוא יסבול. בסופו של דבר היא העלילה עליו עלילה, הוא הושלך לכלא. פרעה חולם חלום, הוא לא יודע את פתרון החלום. כולם מנסים לפתור. "ואין פותר אותם לפרעה", כלומר דבריהם לא התקבלו על ליבו. שר המשקים אומר לו: היינו בכלא, "ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים" פתר את החלומות, מה שהוא אמר - כך היה. מביאים את יוסף לפני פרעה, הוא פותר לו: שבע שנות שבע ואחר כך שבע שנות רעב יבואו על מצרים, וגם מייעץ: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם "וישיתהו על ארץ מצרים." פרעה מתפעל ואומר: "אחרי הודיע

אלוהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך." מאסיר בכלא הוא עולה לגדולה של המשנה למלך, מכתירים אותו... החוקרים טוענים שהתנ"ך מתאר את ההכתרה של יוסף למשנה למלך בדיוק של פרוטוקול, כך הם מציינים. כי באמת כשרואים בממצאים שנחשפו במצרים העתיקה מה היה טקס ההכתרה של אדם, ההעלאה לגדולה של אדם שממנים אותו לשר, רואים בדיוק, כמו שהתנ"ך מציין, שם כתוב ששם רביד זהב על צווארו של יוסף, נתן לו את הטבעת. ובאמת, שם רואים, כשאנשים מגיעים לקבל את המשרה, את המינוי המלכותי, ראשית, הם באים מגולחי ראש. על יוסף כבר כתוב: "ויגלח ויחלף שמלותיו." אבל מגלחים אותם,

רביד זהב מניחים על הצוואר. מה זה רביד? היום רגילים להשתמש במילה שרשרת, רביד זהב. בממצאים הארכיאולוגיים מתברר שלא היה מדובר בשרשרת דקה, אלא מאוד רחבה, משובצת באבני חן. ניתן לראות את הדברים בתרשימים. בספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" הבאנו הרבה דוגמאות כאלה בחלק הראשון. וכך אתה רואה כיצד יוסף עלה לגדולה. אחת החידות שהיו לחוקרים מאז ומעולם: מי המציא את הפירמידות ומי בנה אותן? הפירמידות במצרים, יש שמייחסים להן אפילו תכונות מיסטיות. המבנה המאוד מרשים, מיליונים של לבני בוץ, לבנים שעשויות מטיט הרכיבו את כל הפירמידות. יש שנסחפו לומר עד כדי שחייזרים הם שעשו את הפירמידות האלה, כי יש שם הרבה פלאות שמוצאים שם.

בגדול, הפירמידות הן קברים שנעשו לפרעונים. כל פרעון, ככל שהיה גדול ומרשים, כך דאג לפירמידה יותר מרשימה. בתוך הפירמידה היו מבוכים, מסדרונות, מלכודות מוות אפילו, כי פחדו משודדי קברים. הם היו קוברים עם המלך את כל הרכוש - את המרכבה, את הכיסא, כל מה שהוא השתמש. כמויות של מזון היו מניחים. הם האמינו שלאחר שכולם יוצאים, המלך קם וממשיך את החיים שלו אחרי שהוא מת, ממשיך את חייו בעולם הבא, צריך להכניס לו אוכל. היו מכניסים ציוד ועניינים שונים. כמויות של זהב היום שם, כמויות של תכשיטים. כדי ששודדי קברים לא ישדדו, היו שמים מלכודות ודרכי מסתור, הטעיות שונות. אבל במשך יותר מ-4,000 שנה שחלפו מאז, שודדי קברים

התגברו על הכול, נכנסו, פרצו, לקחו... כך ש... אין כמעט ממצאים מאותה תקופה, חוץ מפרעון אחד לא מפורסם, שהקבר שלו לא היה כל כך... מרשים, לא בולט, לא הגיעו אליו. ודווקא החוקרים לפני כמה עשרות שנים הגיעו לקבר הזה. זהו קברו של המלך תות ענח' אמון. אחד מהפרעונים נקרא תות ענח' אמון. הוא מת בגיל 18, לא הספיק לעשות הרבה, ולכן גם הקבר נחשב די פשוט. אבל גם מה שמצאו שם גרם לתדהמה אצל החוקרים. תכף נדבר על כמה פריטים שנמצאו שם. אבל ראשית, מתברר מכיתוב שנמצא על סלע במצרים העתיקה, סלע גבוה ומרשים, היה עליו כיתוב. את הכיתוב הכירו במשך דורות בכתב חרטומים, אף אחד לא ידע לפענח מה כתוב שם. עד שהחוקרים לפני כ-70 שנה

מצאו במקום אחר לוח שהיו בו כתבים, כלומר אותו טקסט כתוב בכמה שפות. אחת השפות - חרטומים, כתב החרטומים המצרי. הם ידעו לקרוא מה כתוב בכתבים האחרים, מתוך זה למדו לפענח את כתב החרטומים, כל אות - מה היא אומרת. אז היום כבר יודעים לקרוא את כתב החרטומים, לפענח. כשפענחו את מה שכתוב על הסלע הגבוה הזה, התברר דבר מדהים. יש שם שיר הלל למשנה למלך מצרים, שהיה בקי בפתרון חלומות והציל את מצרים משבע שנות רעב בחוכמתו. והם ממשיכים לשבח אותו. כל התכונות שהתורה מציינת על יוסף, מצאו ששם כתוב. רק שם הם לא קוראים לו יוסף, הם קוראים לו בשם אימחוטפ, המשנה למלך המצרי. זה לא פלא, כי ידוע שבזמנים ההם לכל אדם היו נותנים כמה

שמות, גם כשמשנה משרה, משנים לו גם את השם. בתורה כתוב שיוסף נקרא על ידי פרעה צפנת פענח, מפענח צפנים. זה היה השם של יוסף. ייתכן שהתרגום המילולי למצרית - אימחוטפ. יש הסברים נוספים מה הקשר בין אימחוטפ לבין יוסף, אבל מהממצאים ברור שיש לנו תיעוד על יוסף הצדיק עם הסיפור המקראי במצרים. נתון מעניין נוסף שכתוב שם, שאותו אדם שהיה בקי בפתרון חלומות וברפואות והציל את מצרים משבע שנות רעב והיה המשנה למלך, הוא האדם שהמציא את הפירמידות. הנתון הזה הכה בהפתעה את כל החוקרים, כלומר יש לנו כעת מידע מי המציא את הפירמידות. כשמחברים את הדברים לנתונים שמופיעים בתורה, נמצא שיוסף הוא זה שהמציא את הפירמידות, כך על פי מה

שכתוב שם בכיתוב על הסלע המצרי בכתב חרטומים. וכשאתה פותח את ספרו של ההיסטוריון היהודי מלפני כ-2,000 שנה, יוסף בן מתתיהו, הוא כותב שם: "מסורת בידינו "שבוני הפירמידות במצרים היו אבותינו "כשעבדו במצרים." "וימררו את חייהם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה," היו צריכים לעשות טיט מלבנים, כשביקשו... משה ואהרן באו לפרעה ואמרו לו: שחרר את העם. אז אמר: כנראה שהם לא מספיק מרוכזים בעבודה ולכן הם חושבים על שחרור משעבוד. "תכבד העבודה על האנשים." היום לא נותנים להם תבן, הם יקוששו תבן ויעשו לבנים מטיט. רואים שהעיסוק של עם ישראל במצרים היה לבנות לבנים, ליצור מבנים גדולים. ומתברר שאותן פירמידות במשך 210 שנים של

השעבוד המצרי, נעשו דווקא על ידי עם ישראל. מסופר שלאחר שנשיא מצרים אנואר סאדאת הגיע לארץ, המבוגרים זוכרים איזו שמחה הייתה בארץ לאחר מלחמת יום כיפור, שגבתה כל כך הרבה קורבנות, הסכם שלום. בא לבקר, הייתה התרגשות גדולה. לאחר מכן ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ערך ביקור גומלין במצרים. מספרים שסאדאת ערך לו סיור במטוס מעל מצרים, ומלמעלה, הוא המדריך שלו, מדריך תיירים, מספר לו: כאן הנילוס, כאן רואים... כל דבר. כשעברו מעל הפירמידות, סאדאת סיפור לו: יש כאן מפלאי עולם, פירמידות שבנויות כבר אלפי שנים, ומגיעים מיליוני תיירים לראות. אומרים שבגין הציץ מהחלון ואמר לו: כן, עבודה עברית מחזיקה הרבה זמן. וסאדאת מאוד

כעס, זו לא עבודה עברית, זה אבותינו. ובגין עמד על כך: בספרו של יוסף בן מתתיהו לפני 2,000 שנה כתוב שאת המבנים האלה בנו אבותינו כשהיו במצרים. מבחינה הנדסית, הבנייה הזאת נחשבת לכמעט בלתי אפשרית בימים האלה. מבחינה? -הנדסית. הנדסית. איך התגברו על זה? מבחינה הנדסית יש הרבה שאלות שנוגעות לאותה תקופה. עם השאלה איך התגברו, גם כש... במנהרות הכותל יש אבן בגודל של אוטובוס, ולא ברור עד היום לחוקרים, מנסים להעלות השערות שונות, אבל איך אפשר להעלות דבר כזה למבנה? כלומר, היו להם אמצעים שהיום פחות מכירים וכנראה שהידע שלהם היה ידע מרשים בפיתוחים הנדסיים, טכנולוגיים. על כל פנים, הפירמידות קיימות, בין אם תאמר שעם

ישראל, בין אם תאמר שאחרים, אתה רואה שידעו איך לבנות. אמרו שישויות גדולות או חייזרים עזרו לבני אדם. אנחנו לא צריכים להגיע לחייזרים, יש לנו... כמו שמאמינים במלאכים, אפשר להאמין גם בישויות אחרות. אני לא אכנס לזה עכשיו, אבל בספר "המהפך" הקדשתי פרק לעניין הזה, של עולם החייזרים, האם יש חייזרים, האם בכלל יש חיים בכוכבים אחרים. אז... יש "ספר הברית", הוא חי לפני 300 שנה, והוא טוען, על פי קטע תלמודי, שכן יש יצורים בכוכבים אחרים, ואפילו שהיה קשר בין עם ישראל לבין אותם יצורים. ועל זה אמרה דבורה בשירה שלה: "אורו מרוז" - על שלא באו לעזרת השם בגיבורים. מרוז - בתלמוד כתוב שזה שם של מזל, שזה מזל. אז יש שביארו

שהכוונה לכוכב מסוים, הרי יש כוכבים ומזלות, אז שהיה הסכם בין ישראל והם לא באו להגן, ועל זה דבורה התלוננה. אבל זה לא פשט הדברים. פשט הדברים, אורו מרוז - כמו אדם שאומר: איזה מזל היה לי. סוג של אדם שמקלל את מזלו. אבל זה נושא בפני עצמו. אני מציע שנתרכז בעניין כי... פשט הדברים שאין חיים בכוכבים אחרים, כך פשט הדברים, אבל בואו, נחזור לעניין. חידה נוספת שהחוקרים נפעמו ממנה, כאשר התברר שכמויות הזהב והרכוש שהיו בתקופת הפרעונים מרשימות לפי כל קנה מידה. בקברו של תות ענח' אמון מצאו כמויות של זהב שהשווי שלהן הוא מיליוני דולרים. רק ארון הקבורה שלו, ארון הקבורה של תות ענח' אמון הוא היה בעצם ארון בתוך ארון,

בתוך ארון. שלושה ארונות, האחד בתוך השני. והארון הפנימי, שהגופה החנוטה הייתה מונחת בו, הוא עשוי מזהב טהור במשקל טון. טון של זהב טהור. וזה פרעון לא מפורסם בגיל 18, קבר קטן היה לו. שודדי קברים לא הספיקו להגיע לשם. החוקרים ראו ונפעמו. מלבד תכשיטים, תכשיטים שונים, ארונות מוזהבים, דברים שיש שם... כמו נחש קוברה שעשוי מזהב. הם הרי האמינו בנחש. יש חיפושית כזו שהיו מאמינים בה גם, החשיבו אותה כיצור קדוש שם במצרים העתיקה. וכל אלה, אתה רואה שם תכשיטים עשויים זהב, משובצים באבני חן, אבנים יקרות שונות, כדים מחומרים מאוד מרשימים, יוקרתיים, לחוקרים בתחילה הייתה שאלה גדולה, מהיכן השיגו הפרעונים את כל הרכוש הזה?

כמויות כאלה של זהב? כשפותחים את המקרא, התשובה פשוטה: לאחר שבע שנות שבע, לא רק במצרים, גם בכנען היה רעב. כתוב שיעקב אמר לבניו: תרדו למצרים ותביאו מזון. הרי כך הם הגיעו ויוסף פגש אותם. הרכוש של כל המצרים ושל חלקים גדולים מהמזרח התיכון, הכול זרם למצרים. בתורה מסופר שהמצרים הגיעו למצב שאמרו לפרעה: אין לנו יותר מה לשלם. "בלתי אם גוויתנו ואדמתנו," רק את הגוף ואת האדמה, אנחנו נהיה עבדים לפרעה. כל הרכוש של המצרים, של כל הסביבה, הכול זרם לאוצר המלך באותן שבע שנות שבע. חז"ל מציינים שפרעה אמר להם: אבל הרי התפרסם, יוסף הודיע שיהיו שנות רעב, למה לא שמרתם? אמרו לו: שמרנו, והכול התקלקל. הם אחסנו תבואה, הכול

התקלקל. אבל יוסף היה חכם, ידע איך לאחסן את התבואה. ומאוד מעניין לציין, לדעת החוקרים, הפירמידה הראשונה שנבנתה היא הפירמידה המדורגת. במצרים כל הפירמידות חלקות. יש פירמידה אחת שהיא מדורגת. היום נשארו הלבנים חשופות, אז היא הייתה הרבה יותר יפה, יותר מרשימה. והפירמידה המדורגת הזאת היא הראשונה שנבנתה. לפני כן, את הקברים של הפרעונים היו בונים רק עם מבנה ישר. והפירמידה המדורגת הייתה הראשונה ואחר כך התחילו לבנות עם השיפועים המפורסמים. על פי הכתוב באותה כתובת על הסלע הזה בכתב החרטומים, שיוסף - אימחוטפ, הוא זה שהמציא את הפירמידות. מתברר שזו הפירמידה הראשונה שנבנתה על ידו. בסמוך לה נמצא פסל של פרעה

דיג'וזר. כל פרעה - היה לו את הכינוי שלו. והפרעה הזה, בתחתית, בבסיס של הפסל, כתוב שהמשנה למלך הזה, פרעה הזה, היה אימחוטפ. כלומר, היום גם ניתן לראות את דמותו של אותו פרעה שיוסף עמד לפניו. והמעניין יותר מכול, שמצאו שם באותו מתחם של הפירמידה המדורגת כמויות אדירות של אסמי תבואה, מחסנים ששימשו לתבואה במספרים לא שגרתיים, לא רגילים. דבר ששוב מתחבר לנו עם הסיפור המקראי על יוסף ואיסוף התבואה באותן שבע שנות שבע. לאחר שנות השעבוד במצרים, כשבאמת רואים בממצאים הארכיאולוגיים שמי שבנה את הפירמידות לא היו אנשים שקיבלו משכורת. כשאתה בונה, אתה יכול לקחת אנשים בשכר, אתה יכול לקחת עבדים. אבל שם רואים קצה של

פירמידה. בציורים המצריים רואים אנשים עובדים כשהעור של גופם הוא צבע בהיר ועליהם עומד נוגש עם שוט, הוא בצבע כהה. הם בהירי עור. הוא מאיים עליהם בשוט והכיתוב שם אומר מילים של אזהרה, שאם תתרשלו בעבודה, אז אני אכה אתכם. כלומר, גם מהממצאים המצריים רואים שמי שבנה את הפירמידות היו עבדים ולא אנשים שקיבלו משכורות. בהירי עור, כלומר, הם לא היו מצריים, כשדווקא הנוגש הוא זה שהוא כהה עור ממצרים. פרופ' עמנואל וליקובסקי מספר בספרו כך. הוא היה בקי בפענוח של כתבים מצריים, פענוח של כתב החרטומים, והשקיע רבות לפענח כתבים שנמצאו בפפירוסים. אז לא היו ניירות, אז היו לוקחים כמו קני סוף כאלה, חומרים שונים, אורגים אותם,

טחים אותם בטיט וכותבים עליהם, משתמשים בהם כניירות. והמון פפירוסים נשארו מאותה תקופה. פרופ' וליקובסקי מספר שכשהוא פענח את אחד הפפירוסים הוא כל כך הופתע ממה שהוא קרא, ממה שהוא גילה שם, עד כדי שהוא חשד בעצמו, כך הוא אומר: חשדתי בעצמי שאולי בגלל שאני יהודי אני מפרש את הדברים כרצוני. אז הוא שלח את הפפירוס לאחד העמיתים שלו, שהוא לא יהודי, בלי לומר לו מה הוא חושב, ואמר לו: תגיד לי מה כתוב כאן. התשובה של אותו חוקר הייתה: נראה לי שעלית על עדות של מצרי מאותה תקופה בשם איפובר, שהוא מספר על עשר המכות מנקודת מבטו של מצרי. בתנ"ך מסופר מנקודת המבט של עם ישראל. שם, בפפירוס הזה, אותו איפובר מדבר על עשר

קטסטרופות, עשר אסונות שנחתו על מצרים והוא מספר שהנהר הפך לדם. "יש דם בכל מקום. "בני אנוש צמאים למים, "אלא עושרנו." סוג של קינה כזו, מה נעשה? הוא מדבר אחר כך על מכות שנחתו על הבקר ועל הצאן. לא רואים כלום, הכול חשוך. שבע מתוך עשרת המכות כתובות שם. אחד הממצאים המעניינים בפענוח שפענחו מהפפירוס הזה, הם מציינים שהוא כותב את המילים: "הייתה צעקה גדולה במצרים- " בדיוק הניסוח שאצלנו בתורה כתוב: "ותהי צעקה גדולה במצרים." איך הוא כיוון בדיוק למילים של התורה, אותו מצרי, שהייתה צעקה גדולה במצרים? אבל ההסבר פשוט. כשרואים מה קרה במכת בכורות, אפשר להבין מדוע הוא מעצמו ניסח את אותן מילים שמופיעות בתורה. משה

רבנו בא לפרעה ואומר לו: "כה אמר ה,' כחצות לילה אני יוצא "והכתי כל בכור בארץ מצרים." חז"ל אומרים במסכת ברכות: הוא לא אמר לו "בחצות," אף על פי שהקב"ה אמר למשה: בחצות הלילה אני יוצא והכתי כל בכור. אבל משה לא אמר לפרעה "בחצות," אמר לו "כחצות." "כחצות" זה אומר בסביבות חצות. למה הוא לא אמר לו "בחצות?" הרי הקב"ה יודע את השעה המדויקת. באמת אחר כך כתוב: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור." כלומר, באמת מכת בכורות הייתה בדיוק בנקודת חצות. למה הוא אמר לפרעה "כחצות?" כי משה ידע שפרעה מחפש דרכים רק לומר שזה לא רציני, שהכול במקרה. כמו שהיום, יש אנשי מחקר, לא מחפשים את האמת, כמו עורך דין בבית משפט, הוא לא מחפש

את האמת, מקבל שוחד. הוא מקבל משכורת, אבל זה סוג של שוחד, הוא צריך להגן על האדם הזה. בסדר, זה התפקיד שלו. השופט אמור לחפש את האמת. אז יש גם חוקרים כאלה. וגם פרעה היה כך, עם הנגיעות האישיות שלו, תמיד רצה להראות למשה שזה לא רציני. משה פחד, אם אני אומר לו "כה אמר ה,' "בחצות לילה אני יוצא, והכתי כל בחור," ובשעון של פרעה זה יהיה דקה לפני חצות או דקה אחרי חצות - הוא יאמר לו: זה במקרה, זה לא נכון. אמרת בחצות, זה לא קרה בחצות. לכן משה אמר: אני יודע עם מי אני מתעסק. "כה אמר ה' כחצות הלילה," בסביבות חצות. כך הדברים יהיו מדויקים. אבל בדיוק בנקודת חצות, כשכל המצרים ממתינים לרגע הזה. הרי משה הודיע מראש וזה

התפרסם. איך אנחנו יודעים שזה התפרסם? כתוב: "למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו." היה צריך להיות כתוב: "למכה בכורי מצרים כי לעולם חסדו." מה זה "למכה מצרים בבכוריהם?" כתוב שכשבכורי מצרים שמעו שמשה אמר לפרעה: הלילה בחצות כל הבכורים מתים, הם הפגינו נגד פרעה: לא רוצים למות. שחרר אותם. פרעה הוציא עליהם את הצבא שלו. אלה הכו באלה ואלה הכו באלה. ממש טבחו בהם. אלה הורגים את החיילים והחיילים הורגים בהפגנות. הפגנות אלימות היו שם באותה יום. לכן כתוב "למכה מצרים בבכוריהם." לא "למכה בכורי מצרים," אלא המצרים והבכורות הכו אלה את אלה. אז כל בתי מצרים ממתינים לחצות, האם זה יקרה? תשע מכות, מה שמשה אמר - קרה.

בחצות פתאום כל בית רואה שהבכור מתמוטט ומת. והיו כאלה שיש להם כמה נשים, יש להם כמה בכורות. כל הבכורות מתו. מה קורה כשבכל בית במצרים פותחים בזעקות שבר? מי שהולך ברחוב, מה הוא שומע? צעקה גדולה מכל מצרים. כשמכל בית בוקעות צעקות, אז אתה הולך ברחוב, אתה שומע צעקה גדולה. אז לא פלא שגם כותב הפפירוס מציין שהייתה צעקה גדולה במצרים, בדיוק כלשון שכתוב בפסוק, "ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת." גם שאר הממצאים של יציאת מצרים, כשעמוד אש הולך לפניהם ועמוד ענן, כמו שהתורה מספרת, גם זה מתועד. הוא מציין שם בפחד, בהתפעלות ש"האש הולכת לפני אויבי העם והיא עולה עד השמיים." מילים שאין להן משמעות בלי

להבין את הפסוקים שבתורה, בלי לראות את הדברים שכתובים. כשמתבוננים בכל הנתונים האלה, ממש רואים את הבחינה של הפסוק "אמת מארץ תצמח." דווקא ב-100 השנים האחרונות, ככל שכאלה שבעבר באו בטענות נגד התורה, נגד התנ"ך, נגד היהדות, היום רואים שגם במחקרים המדעיים המדע חוזר לעמדה של תורת ישראל. השתתפתי פעם בתוכנית רדיו ברשת ב' עם פרופ' נתן אביעזר, פיזיקאי ידוע. הוא אמר בתוך דבריו: תענוג להיות יהודי מאמין במאה ה-21. והוא הסביר למה. בדורות הקודמים עם ישראל תמיד היה צריך להתנצל, להתווכח עם החוקרים. היום, הוא אומר, החוקרים מגלים תגליות חדשות, עורכים פרסה, מגיעים למסקנה. אתה פותח את התורה, אתה רואה שהמסקנה הזו

כתובה בתורה. וכך גם בממצאים הארכיאולוגיים. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת. כמה צריכים באמת לחזק את עצמנו, לחזק את ילדינו, לפרסם את הממצאים האלה. עם ישראל יש לו אמונה בתנ"ך גם בלי הארכיאולוגיה, אבל יש אנשים שקצת רפויים, קצת מבולבלים, והדברים האלה יכולים לתת להם הרבה כוח. ונאחל לכולנו שנזכה בעזרת השם להיות עם כל עם ישראל תמיד בבריאות איתנה וחיים טובים מתוך שמחה ברוחניות וגשמיות.