תקווה - מהו הרגש הזה? ואיך לשמור עליו? אפרת ברזל מארחת נשים מיוחדות

פטוח לי והנה אנחנו בעוד פרק מתעסקים עם מה קורה בתוכנו כמה רגשות מתערבלים בתוכנו כמה יכולות של התמודדות אנחנו צריכים כפרטים כעם יש רגש אחד שהוא כל כך מרכזי שהוא כל כך אקוטי שכשיש אותו או כשאין אותו זה כזה הבדל גדול רגש כל כך יהודי קוראים לו רגש התקווה מסתבר שמעבר לאותו נוכח לפעמים נהדר הוא נחקר הוא מדובר הוא יכול להיות מתוגבר נחקור היום יחד את הרגש הזה שגורם בתוכנו כל כך הרבה מערכות שמניעות לתנועה מערכות שמניעות לשמחה שלום לדקור דורית רדליך אמי רב שאת מרפה בעיסוק חוקרת ומלמדת תקווה שלום נכון שלום רב נע מאוד עונג להיות פה תודה שמחה שמחה שב ן לכן ושלום לשירה שטרנפלד תרפיסטית בתנועה שלום מה

העניינים שמחה להיות פה מה זה הדבר הזה שנקרא תקווה עם מה בכלל מתחילים איפה הוא נוכח מתי הוא נעלם מה זה הפלא הזה וואו איזה שאלה גדולה אז אפשר להתחיל עם תקווה כבר מהמיתולוגיה היוונית לא יש המון המון הגדרות לתקווה באמת יש איזה 40 מודלים והגדרות לתקווה בספרות אני עשיתי דוקטורט על תקווה בקנדה ואפשר יהיה לדבר על זה עוד המון אבל אנחנו נתמקד ואני יכולה להגיד שאחת ההגדרות של תקווה שהיא ככה מאוד פשוטה להבנה זה היכולת לדמיין עתיד שנרצה להשתתף בו טוב העניין הוא שעכשיו אנחנו נמצאים בתקופה יותר מורכבת וקשה לדמיין עתיד כזה כי יש יותר מדי אי וודאות ארוכת טווח לכן התקווה בתקופה הזאת מתקצרת ואנחנו מסתכלים יותר

על מה שקרוב יותר על מה מחר על מה בעוד שבוע על מה אולי בעוד שבועיים ונמנעים מלחפש עוד רחוק יותר א כאילו קיצרו לנו את התקוות שלנו כאילו רגע כרגע כן לבריאותנו הנפשית זה עדיף וואו ומה שמעניין בתקווה ואולי זה אני חושבת שגם מחבר בינינו ונספר על זה יותר זה שתקווה היא תמיד בתנועה היא תמיד נעלמת או מאויימת והיא חוזרת זה תהליך מאוד מאוד טבעי שטבוע בנו שאם אני לוקחת עכשיו דוקטור דורית את מה שאת אומרת זאת אומרת אנשים שאין להם תקווה בכלל או שהיא אפילו לא מבצבצת כניס יכולים להיות אלה שאנחנו מגדירים עם התמודדות עם דיכאון או עם עצב או דמוק זאת אומרת התקווה היא פקטור של מסט בתהליך אנושי הולך ומתקדם לגמרי אני

עובדת בתחום בריאות הנפש ואני יכולה להגיד שבאמת התנועה נתקעת אז בשביל שהיא תמשיך בזרימה הטבעית שלה מישהו אחר מחזיק את התקווה בשבילי באותו זמן ואנחנו יודעים את זה שבבריאות הנפש אם יש מישהו שם שמאמין בי שמחזיק עבורי שנוכח שם ונמצא התקווה חוזרת לא תמיד אנחנו יודעים כמה זמן זה לוקח נכון אבל אבל הנ היבא ו אני חושבת על תחום הצנועה שירה ואני חושבת עלעל אצלנו אומרים הרמחל אומר אחרי המעשים נמשכים הלבבות זאת אומרת לפעמים דווקא ניעה או חוסר ניעה תזוזה מזיזה משהו בגוף אבל יש לה גם אחר כך על הנפש את רואה את זה בעבודה שלך כמטפלת בתנועה חד משמעית זה ממש אחד מהעקרונות הבסיסיים איך באמת התנועה היא מרפה לנפש

איך התנועה היא חלון אל הנפש ואני רוצה להתחבר לדוגמה כי גם אני מגיעה מהתחום של העברות הנפש וממש זה סיפור ישן לפני הרבה הרבה שנים בבית חולים הברבנל פגשתי בחור חור די צעיר ש באמצע חייו וא היה לו ממש קריירה ובאמצע החיים הוא עבר איזה אירוע טראומטי הוא בר פיגוע הוא היה נוכח שם ואחותו התאומה נרגע והוא הגיע לאשפוז והוא אמר לי אני ממש מרגיש פיזי תקוע הוא לא הצליח הוא היה בעל תנועה בטיפול בתנועה גם על תנועה זה אני מתבוננת הזה כל תנועה וא אני אומרת אוקיי אני אני כמו שאת אומרת אני אני פה כדי להחזיק לו את התקווה אני צריכה לעזור לו למצוא את התנועה הפנימית רגשית שלו וזה היה תהליך ארוך אנחנו עבדנו במשך תשעה

חודשים ולאט לאט הוא הצליח לצאת מהמקום ה העל תנועה אל התנועה ונהיה שם מאים של תקווה זאת אומרת התקווה א היא כל כך תנודתית ה יכולה להיות א לפעמים איך אני אגיד את זה היא לא מודיעה לפני ש ש מגי נכון הי ה היא פשוט ט am i קחו אותי אל תיקחו אותי בוא נתייחס לזה איך פתאום א קשובים לתקווה שהולכת ו מבצבצת איך פתאום בקצה של הלשון מתחילים לזהות אותה כי כי באמת אני חושבת היא הדרייב הראשון להתחלה של איזשהי ברכה תנועתית קדימה אל עבר עתיד טוב יותר לא ברור ברור זה מעניין כשאת שואלת את השאלה הזאת כי בעצם אנחנו פשוט מקווים אנחנו חושבים על זה אפשר להשוות את זה לאוויר אנחנו פשוט נושמים אף אחד לא חושב יש לי אוויר

אין לי אוויר אנחנו פשוט שם מתי אנחנו מתחילים לחפש אותו מתי הוא נעלם כשמישהו מאיים על האוויר שלי שמישהו חוסם אותו שאני לא יכול לנשום אז אז זה מאוד מאוד דומה לתקווה התקווה שם היא תבואה בנו יש בה חלק מאוד מאוד ברור אנחנו יודעים את זה מהרבה מאוד היסטוריות למיניהם אם זה מהשואה ואם זה מתקופות קדומות יותר המקום הזה שבעצם כשהיא נעלמת או כשהיא מאויימת אז אני מתחיל לחפש אחריה וואו ואז אני שם לב שאננה ואז מתחיל החוסר להיות א מי לי זה נראה כאילו מה התקווה הנה את אומרת כמו אוויר דוקטור דורית אנחנו אומרות שירה ה היא ישנה או איננה בתנועה או ב בסדס של על תנועה אבל היא כאילו נשמעת לי משהו נורא טבעי זאת אומרת

א אני חושבת כאדם עם פעה על הראש כן שלוקחת סידור ומתחילה להתפלל או מרימה עיניים לשמיים ואומרת יואו אני כל כך רוצה עבור הבת שלי את זה עבור עצמי את זה אם לא תהיה שם תקווה לא יהיה תהליך הרי עצם זה שאני עומד ומקווה אני יוצר איזה קו שהולך למקום חדש אחר עליון מי מחליט לחקור את הדבר הזה יש המון חוקרים בעולם ותקווה גם מגיעה מהרבה מאוד דיסיפלין חקרו הרבה בפילוסופיה בתיאולוגיה בסיעוד הרבה פעמים בסוף החיים של אנשים כי חשבו יש להם תקווה אין להם תקווה מה זה שם קורה חקרו ב בפסיכולוגיה בסוציולוגיה באמת מכל הדיספרסיה במנהל עסקים וואוו כאילו אם העסק יצליח אם יש לו סכוי או מה לעשות איך להגביר את התקווה שנצליח

איך כן ויש איזה 40 מודלים לתקווה ויש באמת המון הגדרות העניין הוא שבאמת אפשר להגיד שבגלל שהתקווה תבואה בנו חלק מסוים טבוע בנו כמו שאמרתי קודם לפעמים היא פשוט חבויה ואז זה כמו על תנועה אוקיי יכול לבוא אלי מטופל ולהגיד לי אני בא אליך אבל תדעי אין לי בכלל תקווה ואני מאמינה לו אין לו באמת אין לו אבל איזה עצם זה שהוא מדבר איתי על זה שאין לו אנחנו כבר מתחילים לדבר בעצם על תקווה ולכן זה מאוד דומה כשאת אומרת על תנועה נכון כשאין תנועה זה גם תנועה נכון אפילו רוצה להגיד עוד איזה משהו מיט נספר איפה הכרנו אבל אני מתחברת למה שאמרת על התקווה כי במילה תקווה יש יש את המילה קו נכון וזה הקו הזה הוא מחבר בין בין

ההווה שבדרך כלל אנחנו מדברים על הוה כמו היום בימים האלה שהוא הוה מורכב איזה שבר אל העתיד זה הקו המחבר בין ה בדיוק בין הדברים בין האין ליש נכון בין האין ליש בלי חושך איין אור וגם מהעבר זאת אומרת הרבה פעמים אנחנו נראה ה תקווה גם שבאה מהעבר ועוזרת לי הי נוסטלגי שיש כי כאילו גם באמונה עצמית בזה שאתה יכול ילד אתה יכול ילד זה יכול להיות הילד שבתוך עצמנו זאת אומרת אם הצלחתי בעבר אז אני שולח תקוות עבר אל הווה שיכול להפוך להיות עתיד גם אחר כך מדהים איפה הכרתם אנחנו כבר שלוש שנים יש לנו את הזכות ללמד ביחד קורס שנקרא מי מפחד ממחלות נפש זה שיתוף פעולה של תוכנית האמיתים של החברה למתנסים ותוכנית מתחברים

פלוס של אוניברסיטת תל אביב זה קורס בחירה בפקולטה לרפואה ולא רק בפקולטה לרפואה גם בפסיכולוגיה ד פסיכולוגיה ומדע החיים ויושבים שם בכיתה לקורס אקדמיה של ארבע נקודות זכות סטודנטים מן המניין ושאינם מן המניין מי זה שאינם מן המניין אנשים עם התמודדות נפשית וזה קורס שהוא משלב עשייה חברתית ולמעשה יש שם שילוב של התיאוריה והמעשה ובעצם מאמצע הקורס אנחנו כבר מתחילים לעבוד על פרוייקטים ש המטרה שלהם זה הפחתה של סטיגמה בבריאות הנפש רגע אז תעשו לי שנייה קישור בין תקווה בריאות נפש ולמה כל זה חובר יחד כי כי בבריאות הנפש אנחנו פוגשים אולי אני אספר קצת על המחקר שלי כי אני נסעתי לקנדה באמת ללמוד על תקווה כי כאן

בארץ היה קשה למצוא מישהו ש חה אותי בנושא הזה בגלל שתקווה היא גם כל כך כזאת וג כזה לא ברור בדיוק נכון לפעמים נקשרת קצת לאמונה וככה לא ממש יודעים איך להתמודד איתה בקנדה חוקרים תקווה כבר המון המון שנ יותר מ-20 שנה איך איך מסבירה את זה למה דווקא שם טוב איפה שאני הייתי וא באוניברסיטה שאני למדתי זה באדמונטון זה צפון מערב קנדה זה יש שמה מינוס 20 למינוס 40 שמונה חודשים בשנה מבחינת הטמפרטורה זה כבר ס לות ל בא לחור חוץ מתקווה תקשיב בנתונים האלה אז באמת שם למדנו המון על על ה על הדרך שבה בגלל שיש כל כך הרבה מודלים בתקווה אז המודל הפופולרי כמו שאמרתי לך חוקרים אותו בהמון דיסיפלין אז חוקרים איזשהו חוקר

מסוים שמדבר על תקווה כמשהו מאוד פשוט בגלל שכ בני אדם אנחנו מציבים מטרות באופן אינטואיטיבי אנחנו לא חושבים הרבה כמו שאמרת קודם אני רוצה בשביל הבת שלי או אני נכון כולנו מקווים כל הזמן אז יש לזה שני קומפוננטים נוספים האחד זה שיהיו לי הרבה דרכים להשיג את המטרה הזו והדבר השני זה לא מספיק הוא אומר הדבר השני זה שיהיה לי מספיק פ שיהיה לי מספיק כוח בשביל להשיג את זה ואם יש לי את שני הנתונים האלה שיש לי הרבה דרכים להשיג את התקווה וגם את הכוח הזה אז יהיה לי תקווה גבוהה עכשיו הוכיחו את זה בהרבה מאוד מצבים גם עם אנשים חולים וגם עם בריאים אבל בגלל שאני באה מתחום בריאות הנפש גיליתי שדווקא אצלי האנשים

שמתמודדים למשל עם דיכאון מג'ור ים דיכאון קשה המטרה שלהם זה שאני אעזוב אותם ושהם יכנסו מתחת לשמיכה וזה לא לאן שאנחנו מקווים בשבילם נכון אז הבנתי שהמודל הזה לא מתאים וכשהגעתי לקנדה נכספתי לכל כך הרבה מודלים אחרים שמתייחסים בעצם לתקווה ולקנס לתקווה ולזמן לתקווה אנשים אחרים ובאמת גילינו שהרבה פעמים אנשים אחרים מחזיקים את התקווה לאנשים שכרגע לא יכולים אני רגע בריצה אחת נכנסת למה שקרה כאן משביעי באוקטובר שפתאום היו אנשים שהיו עוד בהלם ובאימה כי רובנו היינו ככה אבל היו כמה רסיסים או ניצנים של אנשים שהצליחו להגיע עד למקום של המסיבה ולהציל או במקום אחר ולהציל זה אלה המקומות של רסיסים של תקווה שהיו אבל

בדרך כלל אנחנו נמצא באזור הזה של מה שקורה עכשיו זה ש יש לנו כבר יותר השלב השני של המשבר תכף אני אחזור על זה שוב בצורה יותר מסודרת השלב השני של המשבר שמה אנחנו רואים איים של תקווה גדל המקום נכון גדל המקום והיכולת וואו אז אם אני אחזור רגע לבריאות הנפש אז אני יכולה להגיד שבבריאות הנפש אנחנו יותר מתמקדים בתקווה כללית ופחות ספציפית ואנחנו יותר מתמקדים במקום של מישהו אחר שמחזיק עבורי את התקווה או קהילה שיכולה להחזיק תקווה זאת אומרת רגע אני רוצה לראות שאני מבינה חברתם יחד בעניין של בריאות הנפש כי בתחום הזה החזקת התקווה כשהיא איננה אצל אותו אדם מתמודד היא בעלת חשיבות אצל המחזיקים האחרים לגמרי צריך

להחזיק עבור עבור המתמודד נכון כי אם אם הבן אדם אין לו את ה אין לו את התקווה בתוכו והוא כרגע רוצה להתאיין אז אני חייבת להיות היש אבל הוא חייב לדעת מזה נכון ברור ברור הרבה פעמים זה יכול להיות המשפחה שכנים קרוב אחר מישהו מהקהילה זה לא מוכרח להיות דווקא מישהו שאנחנו יכולים לחשוב עליו זה צריך לבנות את זה יחד עם האדם אז אתם אומרים פה עוד משהו עוד יותר גדול ככה ככה אני אני שומעת זמרת מעבר להחזקת התקווה של למישהו יש יאוש או עצבות או דיכאון מז'ורי מעבר למטפל חבר בעל אישה ילד שכן אתם מדברות פה על מהלך חברתי אולי הזקה חברתית זאת אומרת אם אתם א אם לרגע אני אדם שמתמודד עם קושי נפשי ועצבות מאוד מאוד כבדה

אם אני יודע שהחברה סביבי עוטפת אותי באמון בהמתנה ברק רגע באני יודע לאן הדברים כבר יש הקלה לל לאותו אדם שמתקשה לגמרי ואפילו רק להציע להציע משהו הוא יכול לסרב בקונסטנטין נכון זה חשוב להציע לו שהוא ידע שכ כן משהו למשל אני תן לך דוגמה כש ניהלתי הוסטלים ודיור מוגן בקהילה אז היה לנו מישהו שתמיד המדריכים הייו אומרים אבל מה אני עוזר לו מה אני עושה אני לא עושה כלום אני רק רואה איתו טלוויזיה אני רק אני אומרת מצויין אתה רואה איתו אתה נוכח איתו נו חות זה המון כוח בנוכחות יש המון תקווה ואנחנו היינו באים אליו רק לעשות לו תה ולשתות איתו ביחד תה במשך שנה שלמה פעמיים בשבוע באים לשתות תה לא עושים כלום אם הוא

רוצה להדליק טלוויזיה מדליקים אם הוא לא רוצה יושבים יחד והישיבה הזאת יחד מה את את יכולה לדמיין שקרה שמתי שהוא הוא קם כי הוא רצה לעשות לנו את הת יא זאת אומרת זה גם מסר אל מי שבריא נכון אי לם מושג מה עושה הנוכחות שלכם לתקווה של ההוא בכלל אז בוא תעשה תעשה איתו כלום אבל עצם זה שהוא יודע שאתה מגיע כבר עושה בו אני חייבת לשאול שאלה שאני לא יודעת להתאפק איתה קדימה אם נכון להגיד הנה דוקטור דורית היייתה בקנדה ואנחנו ה in איזראל האם נכון להגיד שכיום רחמנים וגומלי חסדים אכן כל עוד בלבב פנימה נפש יהודיה אומייה האם זה נכון להגיד כעם שמאוד מאוד מחונך בערכים שלו לשמוע על השביעי באוקטובר ולצאת ולעזור לבשל

לתרום האם אכן יש בד היהודי שלנו הרבה הרבה נוחכות עם האחר הרבה ואהבת להרחה כמוך זה רבי עקיבא השאיר לנו פה ובענק אני לא סוציולוגית אז אני לא יודעת לענות על זה אני חושבת ש סוציולוגים ואנתרופולוגית לענות האם יש איזשהו שוני בין העם הזה לעם אחר אני לא יודעת לענות על זה אני כן יכולה להגיד שיש למשל מודלים שעכשיו בתקופה הזאת ש שבאמת אנחנו באיזשהו משבר מאוד מאוד קשה ובתחילת המשבר היה לנו ממש אימה פחד חשש אפילו היו אנשים שלא רצו לצאת מהבית בלי קשר למציאות זאת אומרת אני גרה באזור המרכז והיה לי פחד לצאת מהבית וזה אולי לא היה מותאם מבחינה מציאותית אבל זה היה מותאם מאוד מבחינה הרגשית שהמונה נשברה או נפרמה

ובמקום הזה זה המקום האקוטי של המשבר שם התקווה נעלמה או שם היא התחבאה בשלב השני שאנחנו נמצאים בו כבר בימים האלה ואנחנו מתחילים לגבש כל מיני תוכניות וכבר עושים המון המון דברים שהם כבר למען האחר כבר שם אנחנו רואים באמת איים של תקווה ואני יכולה להגיד שהמודל שאולי הכי מתאים ושירה תוסיפי לי אם את חושבת זה באמת המקום הזה ש שיש תקווה היא רשת רגשית שיש לה ארבעה ערוצים ומי שבצ פיתח את המודל הזה זה אנטוני סולי הוא מבוסטון והוא איטלקי בכלל במקורו אבל לא משנה והוא פיתח באמת תיאוריה מאוד מאוד גדולה על תקווה במובן של הערוצים האלה שהערוץ האלה מדברים על המצב קודם כל ההישרדותי ואת זה חווינו ממש ממש חזק ואולי

גם בגלל זה אנחנו עושים המון דברים של תנועה לתקווה ונעים לתקווה כי פתאום הנשימה נעתקה אז איך מחזירים את הויסות הנפשי הרגשי החושי איך מוסתים אותנו מחדש אם זה בנשימה אם זה קרקוע כאילו יש המון המון מקום לגוף בחלק הזה ואני חושבת שזה מקום בדיוק השלב הזה שהוא מקום ללא מילים לפעמים ואז המקום הבעתי יצירתי מאוד יכול לתת את המענים האלה כי כבר אין לי מילה להביע אפילו את את השבר או מה עובר עלי או את העמה הגדולה הזו ואז אפשר לתת לזה מקום באופנים אחרים אז אנחנו ממש מתחילות עם עם הקרוע רגע תשומת לב למפגש כפות הרגליים עם הארץ להיות רגע נוכח בק עכשיו האדמה פה הלא היא כאן בטיחותית היא פה היא עדיין מחזיקה אותי

עם כל הכאוס שקורה בחוץ עם השבר המאוד מאוד גדול היא פה ואז גם דיברנו על זה איך ברגע שאיין את הנשימה עובדת לנו גם נכון חיברנו את התקווה ואת הנשימה אז גם רגע בוא בואו רגע נהייה בתשומת לב בוא נהיה בכאן ועכשיו רק אפילו בהתבוננות על הכאן ועכשיו וברגע שאנחנו מתבוננים על הכאן עכשיו אז פתאום נכנסת נשימה פתאום יש מקום חדש כן והמקום הזה אנחנו רוצים לשים לב אליו וא כי ה כ הוא ראשית בער המים החיים שיבואו אחר כך מדהים כן תגידי שירה תני לנו מילה על תרפיה בתנועה בכלל כדי שנדע אז אני אגיד שבאמת התחום הזה של טיפול בתנועה מאפשר דרך התנועה דרך היצירה והבאה מקום של ריפוי לגוף נפש שלנו המקום הבעתי לחלקים הלא

מילוליים ויש אפשרות לגעת ולעשות איזה התמרה או אפילו לספר את סיפורי הנפש או תלכידי זיכרון שיש בי מתוך התנועה עכשיו חשוב לי להגיד שלא צריך להגיע עם איזה רקע בתנועה זהו כי זה מבלבל לפעמים נכון כי אומרים מה תנועה ומחול מה עכשיו נתחיל לרקוד אבל אז לא אין צורך לבוא וגם אין כאן נכון או לא נכון אין יפה לא יפה זה מקום ללא שיפוטיות אלא אני רוצה לעודד את האדם להיות במגע עם עצמו עם החלקים עכשיו אגב אני נזרת אני לא מגיעה לחלקים הלא מודעים כי זה לא תואם את השלב שדיברנו עליו סביב מודל התקווה אז אנחנו מאוד אח נכון כ אני עוקבת ערוץ אח הערוץ הראשון אבל אבל יש מקום באמת באופן מתוך אני אתן לך דוגמה ממש קונקרטית

למפגש שהיה לי עם אישה שאמרה לי אני מרגישה א כמו אסירה לחודה בגוף ואז רגע אמרתי לה אוקיי בואי רגע תתני לי לזה ביטוי בגפנים לי איך איך הכתפיים שלה שמוות והידיים צמודות על הגוף וביקשתי ממנה להקצין את המנח הזה רגע להיות שם אפילו עוד יותר מה קורה לנשימה א ואנחנו רואים איך הנשימה נהיות יותר שטוחה איך קשה לנשום במקום הזה שזה מבטא את המקום הרגשי שהיא כרגע נמצאת בו ואז יכולנו בעדינות ובהרבה ענווה אני גם רוצה להגיד רגע לעשות שם שינוי קטן רגע להיות בתשומת לב רגע רגע קצת לפתוח רגע ר ברר את את המקום של הנשימה קצת לשחרר ויכולנו גם את המנח הזה רגע להקצין אוקיי הלכתי אה כזה לקצוות ומהמקום הזה שאתה ועכשיו

כשאת בהקצנה של של הגופנית ואת רגע במנח מחודש שאני מזמינה אותך אליו מה קורה לך עכשיו בגוף נפש והיא אמרה אני מרגישה שינוי ואפילו המילה תקבה לתה שם הופה אז אני אומרת תראו זה זה נורא עדין זה נורא קטן זה לא צריך עכשיו לפצוח בריקודים גם את זה אנחנו עושות לפעמים שזה מתים גם גם אנחנו יכולות לספר עוד מעט על דברים שאוכלוסיות שפגשנו אז גם יכולנו לפצוח בריקודים כשזה התאים אבל זה יכול להיות תמוה מאוד מאוד קטנה שיכולה לעשות אבל שינוי קטן גדול יא נכון אני אני שומעת אותך שירה ו תפקידי וטבעי כנראה תמיד הולך ל אל עניינים יהודיים א כי אני ילדה שגדלתי בעולם לא דתי אבל אני מגדלת שמונה ילדים בעולם חרדי דתי מאוד כן

ואחד הדברים המרגשים במה שתארת עכשיו שעושה לי ככה הבנה שיורדת זה ש הגוף שלנו זה שמקיף את הנשמה שלנו נקרא בספרים הקדושים היהודים נעל הוא נועל את הנשמה וכש משה רבנו עומד מול השנה הבוער כן ספר שמות והוא מקבל הוראה של נעליך מעל רגליך זאת אומרת בוא תנסה להוריד את המנעולים שנועלים את התפיסה את ההרגלים רגליך ומשהו שם נפתח ויש דיבור חדש עמוק מלא הבנה שזה לא הסוף זאת אומרת יש כאן תהליך שלם אז ממש עושה לי אחד ועד אחד אני אפילו רוצה להגיד את זה אחר כך עוד איזה משהו קטן גם כשאני מזמינה לתוך המרחב ה התנועתי לטיפול אני מזמינה לחלוץ נעליים בקשה כדי ל כן בגלל של נעליך מעל רגליך לעשות גם הבחנה בין הקודש של

החול אני עושה איזה מרחב מקודש איזה מרחב מקדש איזה מרחב שאנחנו כרגע בתשומת לב אל רגע אל הנפש רגע לעצמי רגע להיות בקשב עם ה עם ה מקום המקודש הזה שתשומת הלב כרגע היא מוכמנת למקום מסוים תמה שירה אז בואי ננצל את הרגע הזה שבו אנחנו מדברים עלע על של נעליך על ריקוד על תנועה לצאת להפסקה של ניגונים שתעשה לנו ריקוד פנימי בלב וגם לספר על הנה הזכרנו את שנ עליך מעל רגליך אז אנחנו עסוקים כאן בימים אלה בכתיבת ספר תורה זאת אומרת כתיבה משותפת א של א לצורך המשך תהליך שחרור החטופים לצורך ברכה שתבוא כתקווה של גשם שיורד על העם שלנו כתיבת ספר תורה כאן בהידברות אז מוזיקה עניינים של כתיבה ורגע שנייה רק גם להגיד

שהריקוד הזה שהרבה פעמים מסתכלים על האותיות השחורות בספר תורה שנכתבות עם קולמוס אתם יודעים אבל אחת ההלכות זה דווקא הלבן שנמצא סביב השחור זאת אומרת גם המרווחים בין ה חורים וואו הם קובעים קשרו של ספר תורה או לא יאללה מוזיקה ואנחנו חוזרות לדבר דורית שירה תודה עובר עוד יום שוב שמש בשקיעה חשוב קצת אבל יש הרבה צבעים לחכות רק עוד רגע עוד דקה לפני שננ לים השערים אז תן לי עוד כוכב מעלי שיאיר לי בלילה שיזכיר לי איזה יום יפה כשאתה כאן איתי אני לא ר וכ שיום חדש כן ילה רק האמונה תשמור בדרך אל האור פתאום הכל כבר השתנה כל הטוב הזה כבר התגלה נפצח בשיר מזמור תמיד אפשר להתחיל מהתחלה יש לך תקבה אל תתיאש רק תזכור

כי בלב יש אמונה יש מי שמכוון רק תבקש שיתן לי עוד כוכב עלה שיעיר לי בלילה שיזכיר לי איזה יום יפה שת קניתי אני לא ארע אוך שיום חדש כן ילה רק האמונה ממור בדרך אל האור פתאום הכל כבר השתנ כל הטוב הזה כבר התגלה אוך שיום חדש כן ילה רק האמונה תשמור דרך הו פתאום הכל כבר ישתנה כל הטוב הזה כבר מתגלה נפצח בשיר מזמור ך שיום חדש כאן יעלה רק האמונה תשמור בדרך אל האור פתאום הכל כבר השתנה כל הטוב הזה כבר התגלה ו כשיום חדש כלי רק האמונה תשמור בדרך אל האור פתאום הכל כבר השתנה כל הטוב הזה כבר התגלה פצח בשייר מזמור תגידו מה אפשר לעשות בשביל השבויים וגם לחיילים לכוחות הביטחון לאלפי המתנדבים ומגו האם יש דרך לעזור

להם לתת להם כוח מה נוכל לעשות למען הניצחון מה נוכל לעשות כדי שכולם יחזרו הביתה לשלום בריאים וחזקים ספר תורה כן התורה שלנו מאז ו מעולם יא אור יא כוח יא נצח אתם יודעים רבותינו אומרים שבכל מילה בספר התורה מסתתר שם השם מכל עות בתורה מעיר הקדוש ברוך הוא ולכן ספר תורה הוא כולו אור אור לשבועים אור לחיילים עם ישראל היקרים ארגון הדברות יצא במיזם נדיר ומיוחד שאתם חייבים להיות שותפים בו כתיבת ספר תורה שנכתב למען החיילים כוחות הביטחון והחטופים לשמירה ולהגנה להם ולכל עם ישראל כולו המילים הראשונות בספר הנדיר נכתבו בליל ההילולה של רחל אמנו והוא יכנס בעזרת השם לקברה של האמא שזכתה להבטחה ושבו בנים לגבולם חלק

מהמילים בספר התורה הזה נכתבו כבר על ידי אנשי צהל כוחות הביטחון ומשפחות החטופים ום אתה או את תקחו חלק בספר הזה תקבלו תעודה יוקרתית עם פסוק אישי שבו מופיע שמכם בשם אמכם בספר התורה וזה עוד לא הכל חלק מהשותפים בספר יזכו בחנוכיה מפוארת לכבוד חג החנוכה חנוכיה עשוייה קריסטל עם תחריט מדהים ירושלים של זהב 24 קרת והשנה נכין אותה בתפילה שכל השבעים ידליקו אותה בבית בריאים ושמחים והחיילים בעטרת ניצחון ואנחנו כולנו בהודיה על הניסים ועל הנפלאות על הניצחון והתקומה עם ישראל חי ככה שולחים חום חיבוק וכוח לשבועים ולחיילים באור בתורה וביחד ננצח פטוח איזה כיף לשמוע נגינות מבחוץ מבפנים ואנחנו חוזרים לדיון המרתק

שלנו על הרגש הזה כמה הוא חשוב אי אפשר בלעדיו דיוון בתקווה עעל תקווה מתוך תקווה ואנחנו עם דור דורית רדליך עמירב שהיא מרפה בעיסוק חוקרת ומלמדת על תקווה ועם שירה שטרנפלד שהיא תרפיסטית בתנועה איפה היינו שלב שתיים אולי כן נכון עכשיו ב שלב שתיים חקר התקוה זה בעצם מודל שפיתח אותו חוקר של תקווה באמריקה והוא בעצם עשה משהו מאוד מאוד רחב מבחינת ההיסטוריה כבר עוד מהומו ספיינס ואיך אנחנו כשבט איך התארגנו מה לקטים ו וה פתאום פרח לי השם לא משנה ומה שהם עשו זה שהחלק השני זה היכולת למט לש שליה הרבה פעמים כשיש משבר מאוד גדול או או באמת מצב מאוד קשה אנחנו מאבדים שליטה קורה משהו ש הנה אני נכנסת את הנשימה נכון

מפחיד בדיוק מפחיד אין לי שום וודאות הכל מתפרק לי נכון זה המקומות האלה שאני מחפש שליטה ואז הוא מדבר על שליטה כמקור כוח מקור כוח שעוזר לי בעצם לחזור לסנטר שלי ולחזק את הפעילויות שאני טוב בהן ואז אני יכול בעצם לקוות זה מוביל אותי שוב לתנועה של התקווה רגע דוקטור דורית זה מביא אותי לשאלה שאתה חוזר ל הסנטר שלך אז אנחנו אומרים אוקיי אני חוזרת על התקווה שלי אני יכולה ככה איכשהו שוב פעם להיות אני להסתכל קדימה אבל אבל שנייה שואלת משהו ש אבל אולי כשאני חוזר חזרה אז אני כבר יש לי תקוה אחרת וואו את נהדרת תודה רגע אני לאם אמרת תתרי את פשט נהדרת כי את מחזירה אותנו למקור התקווה היא תמיד בתנועה והיא כל הזמן

משתנה וזה שקיוויתי למשהו אחד אז אולי זה מה לא אכפת לי אם זה מתקיים או לא אני שוב בתנועה כי אולי יש לי עכשיו תקווה אחרת וזה היופי של הדבר הזה זה השינוי שבני אדם עושים פהפה פה פה הסוד של הטיפול זה ההנאה זה המניע זה תנועה נכון זה לא משנה מאיזה כיוון אתה בא יואו את יודעת מה אני אני אני אני אני לא מטפלת ולא כלום אבל אני מדמיינת חדר עם חלל ריק ומלא אנשים רודפים אחרי תקווה ברצה כל אחד תופס לו את התקווה שמתאימה לו ועושה מיקס א מ' כזה עכשיו נגעת בעוד משהו שתקווה היא מאוד אינדיבידואלית ומרת כל אחד לוקח את מה ששלו אני לא יכולה לדעת מה התקווה שלך נכון אני יודעת מה התקווה שלי לפעמים גם זה קשה נכון נכון

אבל אני יכולה להגיד לך שאפשר לחקור את התקווה של כל אחד מאיתנו והיופי הוא שבאמת כל אחד שונה ואני מלמדת גם באוניברסיטת תל אביב וגם בקריאה אקדמית אונו וגם בלוינסקי וינגט בחינוך ובבריאות בתחומים שונים כל מקצוות הבריאות ואני רואה שאנשים מטפלים עובדים עם אמורים עובדים עם תלמידים עם אוכלוסיות שונות ומגלים איך התקווה של עצמם שונה מהמטופלים שלהם מההורים מהמשפחות מכל אחד והיופי הוא לראות את כל הקולות האלה ולהבין או גם זה יכול להיות תקווה או גם זה יכול להיות תקווה ואיך אפשר לתת לכל הקולות האלה מקום לגמרי כי כי שירה זה זה גם בסיס מה שדוקטור דורית אומרת זה גם בסיס לאחדות אבל זה גם בסיס למריבות כי כאילו אם

לי יש תקווה שזה יקרה ולאחר יש תקווה שמשהו אחר יקרה ואנחנו לא לא הולכים על אותו פס של תקוווה אז יווצר שם קונפליקט מאוד חזק איך רוקדים את זה איך אה איך הולכים עם זה לשים עכשיו אני רוצה באמת להתחבר למקום הזה כאת דיברת על מקום של מוליט מה קורה כשאני במולי ולא עכשיו אנחנו אנחנו רואים אגב בחברה את המקום של הסולידריות אנחנו לא במוניות נכון היינו שם רגע לפני לפני השבעה באוקט לצערי גם רואה עכשיו זה סכנה פשות יזהר נכון מאוד מאוד צריך לחו ככה על איזה תפר דק בדבר הזה אז אני אומרת אפילו אגב כמטפלת בתנועה ההתמקמות שלנו האחד ליד השני ברמה הגופנית רגשית משפיעה באמת על התנועה ועל התקווה ואני רוצה אפילו להגיד

איך אפשר להתבונן אפילו מבחינת תנועה וצירי תנועה כדי לזהות איזה חלקים מתוך היש תקווה או אין תקווה יותר חזקים ויותר חלשים בי אז ואני רוצה להגיד שבתוך התנועה יש איזה חוף עכשיו היא גם לא ליניארית זה לא איזה קב מאוד מאוד ברור קדימה ישר לא זה יכול להיות צעד קדימה שניים אחורה עיקול סקובידו אז אני אומרת אבל עדיין בתוך ה כשיש לי חופש או זה שאיפה לנוע באותנטיות זה מקום שגם משחרר או מגביל אותי ברמה המחשבתית הו את זה אני הכי אוהבת האותנטיות של התנועה ואולי גם הסנד המציאות של מש שאני אמצא שם תהיה תקווה בדיוק תקווה לא אומרת שהכל צריך להיות בסדר תקווה אומרת שאני אהיה בסדר לא משנה איך הדברים מסתדרים אוי זה

ממש אמוני הדבר הזה אני רוצה להביא ציתות מדהים יש פילוסוף לתקווה ארנסט בלוך שאמר אופטימיות עם צעיף של אבל זה כל כך יפה כי זה זה כן זה לא אומר הכל בסוף זה לא סרט אמרי עם איזה הפי אנד ממש לא ממש לא אלא יש שם אזה באמת את ה גם את המקום הכואב בתוך בתוך התהליך בעברית המילה מציאות שזה מה שאנחנו נחווה אם היא תהיה מוצאת חן בעינינו או לא מוצאת חן בעינינו יסודה של המילה מציאות זה מה שנמצא שהוא לא תמיד יהיה מה שחלמתי עליו אבל אני צריכה למצוא תקווה בתוך אותה מציאה זה קצת כמו שאנחנו הולכות לקניון ואומרות א יואו מצאתי הנחה בזה וזה זאת לא תהיה מציאה נכון אם ידענו אותה מראש זאת אומרת המציאות היא מפתיעה אותנו

כל הזמן ואנחנו צריכות לגלות תקווה אולי בתוך ההפתעה הזאת שהמציאות עושה לנו נכון היכולת להביא את הסקרנות את ההתפעלות נכון אלה המקומות בדיוק אלה המקומות שעוזרות לי לגלות את התקווה אגב ילדים הם יותר עם תקווה אוי זאת שאלה נהדרת שאלה נהדרת תמיד אומרים לא אל תשאלו הילדים בטח לא יודעים כלום אז אני אספר על הנכדה שלי ש ה בת חמש ופעם אחת לא יכולתי לבוא לקחת אותה מהגן כי יש לנו סידור כזה שאני באה פעם בשבוע ואמרתי לאמא שלה שאני יש לי הרצאה אל תקוה ואני לא אוכל להגיע אז היא באה אז כשבאתי לגן לספר לה את זה אז היא אומרת לי סבתה אני יודעת שבשבוע הבא את לא תבואי כי יש לך הרצאה על תקווה ומה זה הרצאה אייזה מתוקה

כי תקווה יוד אז ואז הסברתי לה ואז שאלתי אותה ומה זה תקווה ואז היא אומרת לי תקווה זה אור אומרת לה איך את יודעת שתקווה זה אור הייתה בת חמש הייתה אז זה זה אור איך את יודעת אז היא אומרת לי כן הגננת כל בוקר באה עם פיה כזאתי והיא אומרת לנו שהיא מביאה לנו את התקווה היא מביאה את האור שבאותו יום יהיה לנו הרבה אור והרבה כן והרבה ביחד בתוך הגן בבקשה כן יש להם כנראה יותר תקווה יודים ה יודים מ מבינים הרבה יותר ות שעשיתי גם עם ילדים ועם תלמידים ראינו את זה שהם יודעים להסתכל על תקווה גם ברמה אינדיבידואלית וגם ברמה קהילתית וגם ברמה לאומית זה מאוד יפה וזה מחזיר אותי שנייה רוורס למה ששאל מה שדיברנו לפני

המנגינה שהתנגנה ה hopeful thinking הזה או זה קצת מחליף את wishful thinking לא בתוך שאתן מלמדות בפקולטה לרפואה בפקולטה לפסיכולוגיה סוציולוגיה אני מלמדת ריפוי בעיסוק במקצועות הבריאות אוקיי או בחינוך כן אז כשאני לוקחת איש או אשת טיפול לא משנה מאיזה יחידת לימוד ובעצם אומרים להם קחו גם לימודי תקווה אז זה משאיר להם את ארגז הכלים זה וודאי האם יש מוכנות היום במקצועות שהם מדעיים יותר להכניס גם דברים כאלה שהם כמה שלא נקמת אותם לארבעה שלבים שכחתי באיזה שלב אנחנו אנחנו צריכות לעלות ל שלוש כן זה לא של רוץ כן זה יכול גם להיות בביל במקביל האם האם העולם המדעי האקדמי מאפשר לנו להכניס גם דברים יותר ספיריטואלי

היום גם דברים שהם יותר א אי קצת יותר קצת צת כן יש כניסה יש כניסה יש יש המון המון יש שם השתנות נכון יש הרבה מאוד שאלונים של תקווה חוקרים הרבה מאוד תקווה רואים תקווה לפני כל מיני התרבויות ואחרי ורואים שינויים דרמטיים בנושא של תקווה בעקבות כל מיני התרבויות גם אנחנו חוקרים תקווה כדי ללמוד צילום מצב מה מצב התקווה בכיתה שלי עכשיו מה מצב התקווה אצל המטופלים שלי כרגע ואנחנו רואים את זה יותר ויותר נכנס יש המון מחקרים אין כמעט תחום שלא נמצא בו איזשהו מחקר על תקווה אז מה זה שלוש וארבע אז מה שמדבר סיו בעצם על ההישרדות נכון כל מה שקשור לגוף וויסות ו וה מסטרי המקום הזה של השליטה והוא מתכוון רגע בשליטה זה

לעשות את הדברים של אותי מרימים למשל אני יכולה להגיד עליי זה שאני נורא אוהבת לפות למה לא בגלל שאני כל כך אוהבת לפות ואני כה זאות טובה אבל בגלל שהריח לא תמיד אבל הריח שבבית זה מה שמעודד אותי וזה בשבילי כשאני שיורדת לי התקווה אני הולכת לשם למטבח אבל אנשים הולכים לכל מיני מקומות כן אז אם אני רוצה לעבור לערוץ השלישי הוא מדבר על ערוץ שאצלנו זה מאוד מאוד ידוע ודיברת על זה הרבה מאוד קודם וזה כל הנושא של אצמנ הקשר שלי עם הסביבה שלי אם זה ברמה האנושית וגם ברמה הלא אנושית יש אנשים או ילדים שמתחברים לחפצים שלהם שמתחברים לבובות אנחנו יודעים שאנשים שהולכים לניתוחים אז לפעמים בובה קטנה בצד או אבן מחזיקה

ונותנת לי המון כוח ב עצם דלק רוחני המון תקווה קדימה זה מה שעושה ספר תהילים קטן הסתכלות לשמיים ולהגיד בורא עולם אתה כאן איתי ן בדיוק זה יוצר את הקו הקדוש הזה הקשר הזה עםם הקדוש ברוך הוא עם עם כל חפץ או משהו שמסמל עבורי זה הצמנט זה החלק הערוץ שדרכו אנחנו ראינו כאן המון את את הדבר הזה אני חושבת שכאן בתוך המשבר הזה אנחנו רואים הכי חזק בעם שלנו נכון אז זה זה חזק מאוד אני רוצה לספר לכם שאני וילדיי עם תמר ודניאל אספנו מלא בובות בובות רכות כי הבנו שאיין את הצמנט לחלק מהילדים שהשאירו את ה את בובת המעבר שלהם מאחור וכרגע הם מפונים או המפונים המפונים והרז את הכל יפה יחד עם השכנים והגענו למלון של מפונים

ונתנו לילדים לבחור כדי שכל אחד יוכל להיות באמת בבחירה מה זה ה איזה איזה מבין השפע מתאים לו ו וזה מתכתב לי זה ממש ממש הצמנט ואז הוא מתחבר לזה וזה נשאר איתו וזה מקום שמחבר ונותן לי כוח לתקווה שלי ש אני חושבת רגע על אנשים א עם חס ושלום מחלות סופניות או אנשים שמתמודדים עם א ידיעות שכמו שהזכרנו בתחילת המפגש בינינו שהתקווה קצרה יחסית זאת אומרת בחנו בדקו למדו את הנושא של אדם שמתמודד עם תקווה או בלי תקווה גם גם כשהוא קרוב להבנה ש שהוא צריך להיפרד נכון אז באמת שאלו את השאלות האלה בדיוק ויש במחקר הרבה מאוד מחקרים על הנושא הזה ומגלים שלאנשים אלה יש תקווה התקווה היא הרבה פעמים שלהיות בבר מצווה של הנכד או

התקווה היא שבשבוע הבא יבוא אליי הבן שלי או התקווה יכולה להיות על משהו שהרופא יגיד לי אני מקווה שאם הוא אמר לי ניפגש בחודש הבא אז אני יודע שיש לי עוד חודש הנה ה התפסות למילה וחצי כמה משמעות יש לרופא ולמילים אצלנו רב חיים קנבסקי עליו השלום היה אומר לרופא יש רשות לרפא אין לו רשות לייאש נ וזה משתלב לי בדיוק אם אנחנו מסתכלות על ההפך משחור לבן או שמן רזה מה הפך מתקווה פחד פחד פחד שיש בתוכו גם יאוש או ייאוש אבל הייאוש זה חלק מהתנועה כי אני הרבה פעמים מתייאש אבל זה אני זז משם אוקיי אוקיי אני יכולה להיות מיואשת ואז אני הולכת נגיד למסטר אני הולכת לפות עוגה אני יוצאת החוצה לטבע אני מתחילה להזיז משהו

לזוז או בתנועה ממש פיזית מי שעושה ספורט מי שעושה נכון אנחנו עושים המון דברים שהם תנועה וזה חוזר אליי היי חייבת להגיד ללך משהו על האפייה חייבת נו בבקשה ש אפרופו אם יוצא טעים או לא אז אני לא יודעת לאפות טוב אבל חלות אני עושה כל שבוע א אוי אני רוצה מתכון כזהו שאין לי ואני הכל אמרנו שזורמים עם התקווה אז אני זורמת עם הבצק בערך כך ובעלי צוחק יש לי כזה קטע הנה הנה הנה תנועה של תקווה אז אני יש לי קטע כזה שאני מכניסה את החלות לתנור שעה לפני כניסת שבת עכשיו רגע ‏c לא משנה מה יוצא שם יש ספריי שסן לא יודע לחכות אותו כן של אפייה בבית ולא משנה מה אוכלים את החלות חמות כי זה עוד שנייה אוכלים את זה אז בעלי

אומר לי זה הטריק של סמי בורקס ש לא משנה מה הבצק מכיל אם הוא חם זה טעים בדיוק אז עכשיו נמשיך עם התקווה כי התנועה הזאת של הדלקת התנור שעה לפני שבת עושה לי כזאת תקבה שגם זה יהיה טעים גם יהיה ריח וגם כולם יהיו מרוצים אני רוצה לספר משהו שמתחבר לי בכיוון אבל אחר שזה הטבע ואני את כבר מקדמת אותנו לערוץ האחרון נכון היא מבינה היא מבינה את הזמן היא מדימה כן אבל את אומרת הנה יש את הריח וכבר מתעוררים שמה חושים ויש גם את ה באמת את הערוץ הרביעי שמדבר על המשהו הזה שהוא גדול ממני כמו טבע אוקיי בדיוק ראיתי תמונה ש בניר עוז נולדה נולדה ברפת עגלה ו יש איזה יש שם עדיין איזה משהו שגדול מאיתנו שיש שם איזה מחזוריות

החיים או במקום ש היייתה שריפה שריפת הכרמל אבל אבל הטבע מצליח עוד פעם ללבלב כאילו יש איזה משהו שחזק מאיתנו שגדול מ שגדול מאיתנו ש שקורה שה וממשיך ו ו יצא לי באמת לפגוש אנשים ומטופלים בטבע וכבר את אומרת עעל הריח של האפייה לכן זה הזכיר לי את זה אמרתי רק הגענו לשם רק נשמנו את ה את המרחבי החוץ האלה כבר הרגשתי בריאות אמרתי עו עוד לא יודעת מה קורה עוד לא התחלנו שום דבר אבל כבר מחצית מהדרך נעשתה כבר יש איזשהי תנועה חדשה שנכנסה שם פנימה וזה כניס איזה רוח חדשה וזה בדיוק הערוץ הרביעי שהוא מדבר על רוחניות הופה עכשיו אני מסדרת את ה בדיוק זה הוא האחרון הופה כי הוא מדבר באמת להיות בקשר עם משהו שגדול ממני

וואוו אפשר לקרוא לו בורא עולם אפשר בהחלט אפשר הוא אומר שקש משהו גדול ממני כן הקשר שלי למשהו גדול ממני נותן לי המון כוח יציבות ובאמת איזשהיא תנופה לפעולה וזאת בעצם התקווה הדלק הזה הרוחני שכל כך מחזיק אותנו והוא אומר שכמו שאת מספרת על ה על המקומות האלה שהם הטבע אפילו אני אומרת לפעמים בוא נסתכל רגע על העלים שכרגע מבצבצים ומלבלב שימו לב לתהליך שלהם עוברים זה המקום שהרבה פעמים אנשים יחד איתו צומחים ואם נחזור רגע לבריאות הנפש שם זה ממש חזק אני זוכרת שהייתה לנו מעבר של מישהי שהייתה צריכה לעבור וסטל לדיור מוגן והיה לה מאוד קשה לעבור ואחד הדברים שהיא ביקשה זה שהיא רוצה את העציצים שלה אז העברנו קודם את

העציצים לפינה מסויימת ששם היא רצתה בדירה והיא באה כל יום לראות מה שלומם ואיך זה עד שכולה הצליחה לעבור עם כל החפצים שלה לדירה והתהליך של התקווה הזה הוא התהליך שלה בשבילה זה היה בזה המון רוח אבל גם שליטה נכוןן נכן אז אנחו ה שים גם את הרוחניות גם את השליטה גם את הגוף את התנועה וגם את העשייה ביחד את כל הקשר הזה חבילת התקווה מה שנקרא זה מחבר אותי למפגש שהיה לנו עם המפונים ביחד כן הלכנו הלכנו ביחד דורית ני לפגוש מפונים במלון בתל אביב והם דיברו על זה שבתוך ה בית היה שם מרחבי טבע והם היו רגילים להיות מוקפים בירוק וחלקם ממש אף על פי שהם היו ממש מרחק פסייה מהים אבל חלקם לא ביקרו בים אוקיי יש אנשים

שחששו לצאת ואז בעצם היייתה שם הזמנה א לעבוד גם עם הדמיון זאת אומרת אם אין לי כרגע את היכולת ולא משנה מה הסיבה כרגע אין לי את היכולת לצאת אל אל החוץ ות את הלבלוב הזה את הדבר הזה שאנחנו יודעות שהוא מחזק את התקווה אז אנחנו יכולות רגע לעצום את העיניים ושם זה אינסופי נכון ולדמיין באמת את המקום שיכול לחזק אותי ולהכניס להפיח שם איזה איזה רוח חדשה איזה רוח של תקווה והמוח שלנו לא יודע לפרש גם מה הוא דמיון ומה הי מציאות זה מוזה שון זה מ שארופה תבע תק ומעברים אז אז התוכנית שלנו הא על טהרת הפרחים סתם כי ה בעלת הבית אוהבת פרחים כן וזה יום ישבתי עם קבוצת נשים יקרה ש שלא זכתה ללדת ילדים ודיברנו על אהבה

לפרחים אהבה נשית לפרחים כי יש הרבה שיגידו אוי נו מה את קונה פרחים הם נובלים וזה וזה אבל אני רואה את עצמי וא את המעקב שנשים עושות על התהליך הזה של באמת לבלוב ניצן פתיחה של ברך וגם הכמיהה שלו נכון שיש בה כל כך הרבה מחזוריות והתבוננות ש אני שוטרת עם הנכדים שועית חופשי והיא עושה זאת של הצ'ט היא פשוט גדלה תוך ימים ספורים כמו שעשינו בגן והעלים שלה בצורת לבבות כאלה ומיד נוצרת עוד שעועית וזה כזה לימוד על פסיכולוגיה חיובית מה אנחנו עושים פה נכון על תקבה על בהחלט פסיכולוגיה חיובית נכסה לעצמה את את התקווה בהחלט אני חושבת שזה חלק מהעניין הזה להסתכל על הכוחות להסתכל על מה שאנחנו רוצים קדימה על מה שהולך

להיות אז אם כו לקר שיר יאללה תקראי שיר שירים זה שיר נהדרת נהדר של אביגאל מגיד נגרוס אני מקווה שאני אומרת את זה נכון שנקרא קיר טיפוס והיא כותבת כך לפעמים חייבים להמשיך לטפס למעלה בזמנים קשים גם כשהנפש עצמה נאבקת והימים סוערים ותלושים כל מה שצריך זה לאחוז למצוא את השלב הבא להאמין שיש בנו כוח נסתר גם אם אין תשובה או סיבה רצוי לא לחשוב רחוק על כל הדרך שעוד נותרה פשוט להעיר בנו אור קטן ולסמן לנו שוב מטרה לפעמים חייבים להמשיך זה הו צעד המיץ של אהבה גם ברגעי התהום והחושך להיות כל תפילה ותקווה איזה יופי אני הראשונה שאסכים על תפילה נכון על ההבנה הזאתי של מה קורה כשעשו אני מתפללת מה קורה בתהליך הזה

ואיך גם מעבירים אותו לדור הבא ול אולי בדקות שנותרו לנו אולי אפשר גם לדבר על חוויות של תקווה עם בני המשפחה או על לחלוק חוויות של אני הולכת אל העולם שלי של תפילה כאילו תמיד הילדים שואלים אותי נגיד אני חוזרת מקבר רחל או מהכותל או או מהשדה כן הם יודעים שאני מסתובבת בין העצים אמא אמא איך הייתה התפילה איך היייתה הם באמצע שואלים אמא היה שם איזה קף חיבור לבורא עולם ש שאת יודעת או כשחוזרים מר א גדול ואתה אומר רגע הוא אמר ככה והוא אמר ככה והוא אמר ככה יש יש לך כוחות אחרים אחר כך איזה יופי איזה כיף לדבר על הנושאים הכי מתוקים בעולם הכי מלאי תקווה אולי יש לי משהו לומר עוד על תקווה שדיברנו על זה שהוא רגש

מאוד חזק אבל יש גם חילוקי דעות בספרות כי מדברים האם תקווה היא קוגניטיבית או האם היא אמוציונלית האם היא רק רגשית האם היא באמת קולקטיבית האם אז כל השאלות האלה מתרכזות ולכן יש הרבה מודלים כי הרבה מאוד חוקרים מסתכלים על תקווה מנקודות מבט אחרות זה חשוב לדעת שזה קיים אז רגע אם נפרש את זה שנייה של א נגיד שמרגישים תקווה לבבית כרגע אוקיי רגשית לגמרי אין סיבה רגע אנחנו נשים הלו הלומות אין בכלל סיבה דבר ללמפה היום עצמך כן ואז את תהיה יותר זריזה בתנועה שלך ואת תתקתק את הב תלכי לעבודה ותחייכי לכולם לא קרה כלום אבל משהו בתקווה התעורר ואז ואז הקוגניציה תתחיל להגיב לזה גם זה בדיוק העניין יש קשר בין כל המדדים

המימדים של התקווה והיחד הזה אני מכחה לקרוא עוד משהו קטן שכתבה אותו חוקרת תקווה מקנדה והיא אמרה ככה תקווה היא מדהימה לא יכולים ממש לגעת בה אבל יכולים להרגיש אותה לא יכולים אולי לראות אותה אבל בפירוש אפשר להחזיק אותה ולסת אותה היא לא שוקלת אבל היא מייצבת ומאפשרת לנו עוגן אמן ויהיה הרעיון הזה כולו מביא איתו תקווה ויכולת הבנה של עידוד והגדלת התקווה גם שכשהיא ירודה ותמשיכו בפועל חם המקודשים לטעת תקווה ואנשי מקצוע שיתנו את זה לפציינטים שלהם אה ור חפש לחפש לחפ לחפס את ה תקבה שבינן שבי בתוכנו לדעת למצוא אותה כשצריך לשלוף אותה לקרוא לה בכלל ובפרט תודה לכם תודה דקטור דורית ודוד תודה רבה לך הפרט תוד גש

להתראות יאללה שיר ח כל העולם כולו כל העולם כולו הולכ גשר צר מאוד גשר צר מאוד גשר צם מאוד כל העולם כולו גשר צר וד ש צמר והקר והעיקר לא לפחד לא לפחד והעיקר והעיקר לא לפחד כלל והעיקר והעיקר לא לפחד לא לפחד כלל והעיקר והעיקר לא לבח כ שלום בומו א נהיה שלום אינינו הכל פטר לנוש שלום עלינו ועל כל ישראל ואם הוא אם הוא אמן עושה שלום במו במו ישה שלום עלינו ועל כל ישראל ואם הוא אם הוא אמן יעשה שלום יעשה שלום שלום עלינו ועל כל ישראל יעשה שלום יעשה שלום שלום עלינו ועל כל ישראל יעשה שלום יעשה שלום תשרו איתנו אתם בבית כ ראל חזרנו פתוח ליב ואנחנו עם אורחת חשובה שעושה טוב בנשמה אני אומרת לכם וקוראים לה ורד

עצמון משולם היא פסיכולוגית רפואית והיא הפרזנטורית של משרד הבריאות להסברת חרדה בזמן מלחמה שלום ורד שלום אפרת מה העניינים וואוו א יחסית למצב אני חושבת שבסדר הרבה עבודה הרבה עשייה שבאמת מחזקת בתוך הימים הקשים האלה שכולנו עוברים א והרבה למידה גם התפתחות את נמצאת בכל מקום זאת אומרת הנוכחות שלך מרגיעה את עם ישראל באיזשהו משהו גדול וגבוה א אולי לא סתם נבחרת להיות זאת שתהייה המסבירה הלאומית לעניינים של פחד וחשש ולאן ומכאן איך הגעת להיות א הפנים של המדינה בתחום הזה האמת שגם אני שואלת את עצמי את השאלה הזו זה גם אותי הפתיע א זה התגלגל מעצמו בערב ביום הראשון למלחמה בשביעי לאוקטובר בלילה קיבלתי וואטסאפ

מהפסיכולוג הארצי של משרד הבריאות שאני ביחסי עבודה איתו והוא איש מדהים ואני מאוד אוהבת אותו ופשוט כתב לי וואטסאפ להעביר איזה מייל לכל הפסיכולוגים ובמסגרת את ההתקדמות שאלתי אותו מה שלמה אז הוא כתב לי שהוא בדרך לשורה ללוות משפחות בזיהוי החללים שורה זה בסיס צבעי בוא נסביר ליד א שורה שורה זה ליד רמלה זה הבסיס שבעצם הגיעו אליו כל החללים גם החיילים גם האזרחים מה מהקיבוצים ומה מנובה ובעצם שמה התבצע כל התהליך זיהוי הארוך והקשה שכולנו שמענו עליו א אז כתבתי לו ואז הוא כתב לי את התשובה הזו ופשוט out of no כאילו נכנס בתוך היקול שבכלל לא לא באמת לא עבר איזשהו תהליך של פוס קוגניטיבי וכתבתי אני רוצה להצטרף

ואז פשוט ישר אמרתי טוב מה הסיכוי בטח אישורים משרד הביטחון פיקוד עורף זה לא יקרה וכמו שקורים הרבה דברים בתקופה הזו מאז השביעי לאוקטובר כל מיני דברים שקורים בדרך נס ובמהירות כמו שלפני זה לקח המון זמן אז הוא כתב לי פשוט תגי מחר אני אדאג לאישורים מחר תגיעי בשעה 12 למשמרת לילה וככה היה ששם את בעצם פוגשת בשורה זאת אומרת מה יש גופות גופות גופות ואת פוגשת את המזהים מזקה או מי כאשת מקצוע את מי את פוגשת שם אז תראי כולנו הגענו לזירה הזו גם אנשי בריאות הנפש מטעם משרד הבריאות הגענו בלי לדעת בדיוק מה אנחנו הולכים לעשות אף אחד לא הכין אותנו לאירוע הזה א אז כשהגעתי בעצם הבנתי שאנחנו וכים לעבוד בצוות שזה חלק

מהחוויה המאוד משמעותית שעברנו שם כצוות בעצם עבדנו ביחד זה היה שילוב של אנשי זקה אנשי חברת קדישה פיקוד העורף משטרה ובעצם ביחד עברנו את התהליך הזה שמתחיל מהרגע שמגיעה המשפחה אחרי שהזמינו אותה לזהות לרוב גם פגשנו משפחות שחיכו המון שעות בחוץ פשוט המתינו בלי שהזמינו אותם והליווי היה גם בחוץ וגם בפנים ובתהליך הזה בעצם ברגע שהם נכנסו בשער אז גם אני ועוד איש בבריאות הנפש עובדים סוציאלים ופסיכולוגים ליווינו את הבני משפחה מהרגע הראשון כשהתפוצצה לפני שאנחנו קוראים למשפחה כדי בעצם להכין אותם לקראת הרגע הזה הם רואים גם את הפנים הם בוחרים אם לראות א מהניסיון שלי זה באמת גם גם כפסיכולוגית וגם כבן אדם א הרבה

פעמים יש ערך מאוד גדול לרגע הזה כן לראות גם אם המראה הוא לא פשוט למרות שאנחנו ממליצים אם המראה הוא קשה מדי אז אנחנו ממליצים שלא אבל משאירים את הבחירה לאדם ווואו זה מין פרידה כזאת קלוזר כזה של ראיתי את זה כן וואוו ואיך את באופן האישי שלך שם במקום הזה של עוד גופות ועוד גופות וסוללות אנשים שכבר לא איתנו והגשר הזה בין חיים ומוות כן א תראה כשהגעתי א לקח לי איזה יום יומיים להקל בכלל איפה אנחנו נמצאים על הזירה באמת כל כך א שלא דמיינתי שאני אראה כזה דבר בימי חיי אני אספר רגע רגע רוחני שחוויתי שם שאולי גם קצת מסביר את ה מה שהתחלת כשדיברנו מקודם על התחושה הזאת שיש משהו שאני מביאה שקשור באמונה א בדרך

למשמרת הראשונה לפני אני לומדת כבר חמש שנים קבלה והמורה שלי אאל אחד אחת אחד מהשיעורים שעשינו זה היה בעצם לעשות איזה מין מדיטציה מין דמיון מודרך להתחבר ליהוד הנשמתי זה לא משהו שאני מספרת לכל אחד אני מספרת את זה פה כי באמת אני חושבת שזה המקום קצת ככה לחסוף חלקים שהם פחות בהיגיון או בטבע ואז בדרך לשם פתאום נזכרתי שלפני שלוש שנים כשעשיתי את התרגול הזה אז עלתה לי רק תמונה אחת אני לא מאלה שיש להם חבויות רוחניות בתמונה נגיד ו ופשוט א נסעתי לבסיס ופתאום נזכרתי שכש שעשיתי את הדמיון זה ראיתי תמונה שאני הולכת במדבר א בתחושה שלי יש לידי עוד אנשים אבל אני לא רואה אותם וגם לא את הגוף שלי ואנחנו עולים על

איזשהו הר ופשוט מסתכלים מלמעלה ופתאום אני נגלה לפניי בית חולעם שדה ענק של המון פצועים ומתים ואנשי בריאות ורופאים והתמונה הזו בזמנו אמרתי אוקיי אז הנה אני מצליחה להבין למה בחרתי להיות פסיכולוגית רפואית ההתמחות שלי גם לשם ה לא ממש בחרתי זה פשוט בחר בי התחלתי ללוות חול חולים אונקולוגים ועם הזמן גם חולים סופניים ומשפחות אז המפגש עם המוות כבר המון שנים כן אז בזמנו חשבתי שזה מה שזה מסביר ואז בדרכי לבסיס פתאום כאילו כאילו ירד לי ככה ירדה לי איזה הבנה שבעצם אני הולכת לראות את הזירה שהיא די דומה למה שראיתי שם בחלום כן זה לא היה חלום אפילו זה היה מן דמיון מודרך שעשיתי עם עצמי ופשוט עלה לי מן כזה חלום

בהקיץ כזה זה לא ממש חלום א אז כבר משם הבנתי שמשהו פה גדול ועוצמתי מעבר לזה שזה בפני עצמו מאוד חזק א שיש לי איזשהו תפקיד בתהליך הזה א והתמלאתי בכוחות נפש שקשה לי להסביר אפילו אני יודעת שהרבה אנשים סביבי בימים הראשונים לא הצליחו להבין כאילו למה את הולכת מי עושה כזה דבר ועוד התנדבת לעשות את זה עכשיו כולנו התנדבנו אגב כל מי שעבד שמה כמעט היה בהתנדבות ועם הזמן לא הצלחתי להסביר במילים ופשוט אמרתי רגע מה שקורה לי שם זה שאני פשוט רוצה ללכת אני מחכה למשמרת כאילו מכל הדברים שאני עושה ביום יום זה מהדברים שחיכיתי להם ולא הייתי מוכנה לוותר לרגע ועם הזמן הבנתי שמה שחוויתי שם זה מין סוג של מפגש עם עם עם

קדושה שאני לא יודעת להסביר במילים מה זה אומר אבל זה מין תחושה של נוכחות היייתה שם איזשהיא נוכחות מאוד מאוד חזקה א שהייתה שילוב כנראה של אנשים שעבדתי איתם באמת אנשים מדהימים א אנשים שבחיים לא הייתי מחליפה איתם כנראה מילה ב א באזרחות כן אנשי זקה שפשוט קיימנו שיחות נפש רק עם העיניים אפילו א וגם המשפחות שבאופן באמת בלתי ניתן לתיור אפשרו לנו ללוות אותם ברגעים האלה בצורה כל כך מרגשת יש לי שתי שאלות א ש מרתקות אותי לדת אחת אה היא תהיה קלה יותר אה אנשי זקה שבאמת רואים מראות קשים מגיעים מהשטח אל בסיס שורה מה מה כאנשי מקצוע אפשר לעזור להם זאת אומרת הרי זה נחרט עמוק הנפש הנשמה פוגשת פה מראות לא טבעיים

כן בכמויות מה מה את אומרת לאיש צדיק בדרך כלל אדם ירא שמיים שיודע את קדושת החיים ויודע את קדושת המוות שיודע על עולמות שהולכים ונהיים חלק ממסע של נשמה יהודית מה מה מה כמה זה קשה תראי במהלך המשמרות עצמן חלק מרכזי שגם אנחנו כצוות בריאות הנפש לקחנו על עצמנו זה באמת גם להיות שם בשביל הצוות האחרים אז אני חושבת שהשיחות חולין בבין לבין העמדת קפה שהיינו מדי פעם מגיעים זה ממש היה ליווי כזה אנדרגראונד שלא מוגדר כליווי אבל עצם השיח ועצם האיחוד לבבות ועצם האמפתיה והערכה תת מה אני ראיתי אני ראיתי אני אפילו באמת זה אין מה להשוות בכלל אנחנו לא מתעסקים עם עם גופות בתהליך הזה במובן של מגע אפילו ו הם עושים את זה

ואני שאלתי את עצמי כל הזמן וגם אותם איך הם עושים את זה הנה אני לא הצלחתי להבין יתר מזה אני אגיד ש היה היה איזה מישהו אחד מהנשיקה שקראו לו אשר שאני לנצח הוא בליבי וגם יש לי את המספר ואני גם צור איתו קשר מתי שהוא ויום אחד שאלתי אותו תגיד איך אתה תמיד נראה בתוך הבסיס כל כך שמח כאילו אי אפשר להבין הוא מסתובב באדרנלין הם כולם אגב כאילו יש איזה מין וואו והוא הוא פשוט אמר לי ורד אני פשוט מבין את ה את הדרך של החיים החיים סופם להיגמר אני עושה את מה שאני יכול כדי להביא א מעט נחמה גם בשביל המשפחות שיקבלו כבר את הבשורה ויסיימו את התהליך הארוך הזה של הזיהוי וההמתנה ואני פשוט מחובר לשם ושם קרה לי משהו

באופן אישי גם קרה לי משהו בחיבור הזה לאלוהים ספרי לנו היה היה ליווי אחד ספציפי שבתוך התהליך גם אנחנו כפסיכולוג עברנו כל הזמן הדרכות תוך כדי השבועיים וחצי האלה ובאחת ההדרכות המליצו לנו להשתמש בכלי שאני מכירה אותו אבל אף פעם לא הפעלתי אותו על עצמי בצורה כזו שבעצם כשאני פוגשת אדם עם טראומה אנחנו מבררים על המראות על התמונות שנשארו נחרטו וכלי הטיפולי הוא לשאול בעצם את האדם למה דווקא התמונה הזו מכל התמונות מה מה בעצם המשמעות שהייתה לתמונה הזו בחוויה האישית שלך כי בסוף איכשהו זה מתחבר גם לעולם הפנימי שלנו ואז באמת רפרפתי בתמונות שברור שתח כאן גם הדחקתי ועלתה לי תמונה אחת והרגשתי שממש אני עושה בחירה

באותו רגע שעשיתי את התהליך עיבוד הזה ממש אמרתי לעצמי באופן כזה ברקע זאת התמונה שאת הולכת להשאיר ולצרוב ואתה את נשארת כי זה גם זאת התמונה שאני חושבת שהכי תחזק אותך בהמשך אה והתמונה הזאת הייתה קשורה ב כאילו מתלבטת כמה לחשוף את הפרטים ה כי זה באמת א שבא לך זה היה ליווי של אבא ואחות את הילדה הקטנה שלהם ו והיה מאוד קשה למשפחה לקבל את הבשורה וגם את הזיהוי עצמו ואז באיזשהו שלב שאלתי מה יעזור לכם כן בכל זאת לנסות א להקל לקבל את הבשורה הזו והאחות ביקשה לראות את כף היד כי היא כי היא מרכה ללק ממש יום לפני וזה היה רגע מאוד מרגש וכמובן שהאיש זקה הרים את הלון כן איזה כיסוי כזה כן והראה את כף היד וזה היה

הרגע שהיא זיתה אותה והתפרקה בבכי וכולנו איתה כן כמות הדמאות שכולנו ככה ובשבילי זה היה הרגע ש קודד י אותו בהמשך לכלי הזה של מה המשמעות של התמונה הזו כי בדרך כלל זה תמונות מאוד קשות ואיך אתה כאילו הופך אותם למשהו שיש בו משמעות שהיא גם נותנת כוח ואני מיד הבנתי שמה שראיתי שמה זה פשוט אהבה האחות הזו שמרח לה את הלק הרגע הזה ביניהם שההוא כנראה היה הרגע אחד האחרונים של איזשהי אינטימיות של קרבה של א של נתינה א אז הלק הוורוד הזה ילך איתי כנראה לנצח ומבחינתי מה שאני לקחתי מכל החווייה הזו זה מידת האכזריות שאני פגשתי ב-48 שעות הראשונות שהבנתי איפה אנחנו נמצאים זה עוד לפני שכל העולם קלט כן זה היה ממש

בהתחלה מידת האכזריות הבהירה לי שאנחנו בזירה אחרת שזה כבר לא עוד מבצע שאנחנו ברגע שהוא רגע רג ורעל הלם היהודי ברמות ש לא דמיינתי שנפגוש ושמה קיבלתי החלטה פנימית שאני כנראה לא סתם הגעתי לראות את המורות האלה והגעתי לראות את המורות האלה כדי לעשות את כל מה שביכולתי שזה לא יהיה לשב שכל הדבר הזה שכל ה ים האלה העיקרים הגיבורים הקדושים האלה המוות שלהם לא יהיה לשב וואו חברת כי השאלה היותר קשה שרציתי לשאול אותך שאולי לנשמה שלך תהיה קלה אבל באמת זה אולפן שבו אנחנו מראיינים המון המון אנשים שקשורים לנפש לטיפול לקשיים רגשיים אני לא בטו כמה אנשי מקצוע בדרגה שלך בכל זאת הוצבתי עבור עם שלם לדבר על חרדה בזמן

מלחמה אין לך שום בושה אלא להפך גבורה כוחות יכולת לשבת באולפנים לא פה בהידברות אלא באולפני 13 11 12 ולהגיד תתפללו כן שמע ישראל אלוקים לא רוצה שכל זה יהיה לשו זה זה זה בעיניי קדוש השם אין לי אין לי אליך המיקרופון אליך מה שנקרא איך יש לך אומץ בכל ה את יודעת אני כשאת אומרת אומץ אני חושבת לעצמי אני אמיצה מה זה מה עשיתי באמת מה עשיתי המיצים האלה שהיו שם המיצים האלה שנלחמו והצילו אחרים א אני הייתי מאוד נסערת בתקופת ה מהמהפכה המשפטית וכל ה הפגנות וכל הבאמת מלחמת אחים כ בואי נגיד אלך רוח של מלחמת אחים שהייתה ברקע מאוד נגעה לליבי והפעילה אותי בהרבה מישורים ואני חושבת שהרגע זה פשוט היה הבנה שהכוח שלנו

הוא באמת באחדות שלנו ואני פגשתי את זה גם לא רק זה לא רק ברמה הלאומית זה בתוך הבסיס אני הבנתי את זה כי ברגע שפתאום הבנתי שאם בתוך רגע אנחנו יכולים להתאחד וחילונים וחרדים ופיקוד העורף וכל הכל ה כל הרשויות בעצם מתאחדים יחד למטרה אחת ולא רואים בעיניים פשוט לא רואים ולא מעניין איך אתה נראה ומה אתה אומר ומה הדעות הפוליטיות אז בי פשוט עלה קול שאנחנו שומעים אותו הרבה היום אין מבחינתי יותר ימין ושמאל אין יש רק דבר אחד כולנו יהודים וזה מה שאני חושבת התעורר אצל הרבה מאיתנו אגב אני לא יחידה מהצוותים אני מרגישה שהנשמה היהודית שלי התעוררה עכשיו היא היייתה היא היייתה תמיד זה לא שאני הלא זה לא שהיא לא הייתי

מחוברת ל לפן האמוני אבל אני חילונית ואני גדלתי בבית חילוני עם אמא שתמיד השריש בי את האמונה באלוהים ואנחנו תמיד מדליקים נרות בשבת וקידוש וכיפור אבל זה לא היה חלק מהחיים שלי ופתאום הרגשתי שיש כאן כוח עליון ממש ככה איך הילדים שלך עם זה כן זה זה מורכב גם פה יש את יודעת זה גם אני פוגשת כמו הרבה מהמחשב רגעים שאני מרגישה השמעה אז בהקשר שלי ההשמעה היא הרבה פעמים על זה שאני לא מספיק בבית בתקופה הזו כן יו חזק אצלי גם אצלך מאוד אז זהו בדרך לפה גם קיבלתי יודעה מהבת שלי שהי פשוט כאילו מתוסכלת תחזרי כבר תחזרי צור ואני מה זה משתדלת כן גם אניני אני תראי אז אני אני אני עינה עם השמ הזו א אני חושבת ש מצד אחד הם

מאוד גאות בי על ה על השליחות על זה שבאמת העשייה הזו היא עשייה חשובה שמשפיעה על אנשים גם בבית ועל הסביבה שלי ומנגד אני גם הרבה פעמים חושבת שאני גם לא מנגד במקביל אני גם חושבת שני תנת להם דוגמה כי כי במצבים מסויימים ואני גם אומרת להם את זה אנחנו אנחנו רגע מאוד מאוד חשוב בהיסטוריה ממש והתפקיד שלי יצא כך שהעבודה וההכשרה שלי ומי שאני הביא אותי לרגע שיש לי הרבה מה לתת אז אז אני מבקשת אצלי חתן מבטיחה שאני אפצע אותן על זה בקרוב בעזרת השם ו הם מדהימות ה הם הם תומכות והם א הן גם כואבות אני רואה את הכאב שלהן ממש וכשאני מסתכלת על ה על השהות שלך א בקרב אנשים שאיין בהם נגיעה של אמונה אבל יש בהם נגיעה של

עומק זאת אומרת עולם הפסיכולוגיה ועולם החקר של הפנימיות שלנו מאוד נושק לעולם של אמונה נכון והיכולת הזאת היא לגעת באלוקות שבתוכנו בקשר שבינינו ובין בורא עולם זה כישרון או איזשהו משהו שאפשר להתעלם ממנו ולהגיד להגיד לא לא לא לא וזה משהו שאפשר באומץ להתבונן בו בעיניים להשתמש בו ולהרגיש את ברכת השם בדבר הזה איך את עם זה אני חוש שזה מאוד מדויק מה שאת אומרת זה מה שמטעין לי כל פעם מחדש את המצברים של האומץ כי כי יש רגעים שבהם אני גם מקבלת פידבקים מאנשים נגיד יצא לי להגיד פעם בשידור באולפן בחד הפנלים דיברתי על ניסים והמילה נס היום יכולה לעורר הרבה התנגדות כי איזה נס בואי קרו פה דברים קשים אני מאוד

מאמינה שכמו כל דבר א וזה אני אומרת בכובע גם הפסיכולוגי שבסופו של דבר הכל זה הפרשנות שלנו ואם יש משהו שמתכתב בין הפסיכואנליזה לבין החסידות והקבלה ובכלל התורה זה ש איך אומרים בחסידות אומרים מוח שליט על הלב אז אז בעצם מה אנחנו עושים בפסיכולוגיה אנחנו מנסים בעצם לצב מחדש את התפיסה שלנו על אותו דבר על המציאות עצמה אז במקום הזה אני חושב ש שקורים הרבה ניסים אני ממש מרגישה את זה זה ניסים שתמיד מהולים בכאב ובצער וב עצב גדול אבל עדיין ניסים מה שאת אומרת ורד זה שכשאדם עומד ורגליו על הקרקע אז הוא מלך כשיש את המם את המוח יושב מעל הלב שנמצא מתחת ל מ ל וכ כבוד זאת אומרת יש את המוח ששולט על הלב שולת על הכבוד

מה קורה אצל אנשים שהכל מתבלבל נגיד שהכבוד עולה למוח ואז יש את הלב מתחת את המן כלום או שה לי מח תץ היה דמות בימי אברהם אבינו שהכל לא הסתדר זאת אומרת מה קורה שהלב עולה זאת אומרת הפסיכולוגיה מלמדת אותנו לעשות סובלימציה על כל מיני עניינים לבביים שלנו זה גם מה שהתורה מלמדת אותנו ובאמת א לראות את את אני חושבת בהתקדמות השנים בהתקדמות העם הנה כמו שאמרת זה אני לא רוצה שזה יקרה לשו הכאב הזה התהליך הזה שבו אולי לומדים לשלב גם ביחד המון אמונה כן והמון חוכמה בגויים תאמין ואת עושה לי עולה ויורד כזה של התרגשות אפילו שאני יודעת שמצלמות מצלמות ועם ישראל רואה אותנו כי הנה עוד ילדה שלא מפחדת להגיד כן אנחנו נהיה

ניזונים מה דברים הכי מקצועיים והכי מודרניים אבל בסופו של עניין לב יהודי ותורה יש אחת ואלוקים יש אחד ואת מרגשת אותי כי זה משאות שילדות מצפון תל אביב עוברות ועד שנפתח איזה איזה איזה איך אומרים מסך מסך שמאפשר להגיד שלום נכון אני אני אני רוצה להיות הכי הכי מקצועית שיש אבל אני לא לא צריכה לזנוח בשביל זה את הלב היהודי שלי ואת ה את השבת הקדושה ואת המקומות הכי הכי דקים שרק אלוקים יודע להיכנס לשם וואו וואו תגידי רגע כש יש איזשהו קונפליקט בין אני יודעת מה משהו מאוד יהודי ומשהו מאוד מה איך את איך את בין יהודי למה נגיד אני יודעת מה אני אני מדברת על עצמי נגיד היה את היום שישי הזה ששחררו את ה את הנגלה

הראשונה של החטופים ואמרו ארבע א די הדלקנו נרות שבת ואמרתי לילדים זהו אנחנו נשמור שבת ושר יעשו את מה שהם צריכים בדיוק ואז נשארנו ככה עם הנרות ועם ההבנה שכולנו שופים ב בדרך אחרת נותר לנו לדמיין מה רואים שם נותר לנו את יודעת מה אני דמיינתי הנה אני אני הכי הכי אני ש דמיינתי חיבוק בין ילד ואמא וואו בין אבא לילדה שזה לפעמים החיבוק שאני מרגישה עם בורא עולם מרגש זה מעניין האסוציאציה שאת לוקחת אותי אליה זה שכשאני הייתי בשורה בבסיס היו לי רגעים שאתי חוזרת הביתה וממש מדמיינת שאני מחבקת את המתים ו זה זה כאילו נשמע קשה נכון אבל זה מה שהרגשתי שאנחנו כולנו עושים שמה מחבקים את המתים מחבקים את הנשמות זה כאילו

יש בכניסה לבסיס יש את המשפט מתהילים את תקני אותי לקדושים הארץ ומלואה לא המה אני שלחתי לך תמונה כזאת יש איזה משפט שכתוב ו ובאחד אחת השיחות שהיו לי עם אחד אנשי חברת קדישה אז הוא סיפר לי שיש איזשהי תפילה שמתפללים כאילו בעלייה של הנשמה למעלה אז אומרים קדוש קדוש קדוש נכון ואני לא יודעת מאיפה זה בא אבל תוך כדי פשוט הרגשתי שזה כאילו בתוכי מ תוך כדי אני אני פשוט מדברת על זה בתוכי ממש כאילו מלווה אותה אני לא יודעת להסביר זה אני אפילו צריכה שאת תסבירי לי כאיל אני באמת זה הכל מאוד חדש גם עבורי אבל א שמה לא היה לי קונפליקט בכלל אני חושבת שכשאת שואלת על האומץ נגיד אממ אני אגיד לך מה אני חושבת ברמה האישית

אני חושבת שהדליקו לנו את האור אני חושבת ש כשמדליקים את האור אז מצד אחד יש מלא אור והנה זה כל האור של האחדות והנתינה וההתנדבות וה אהבת חינם ש שפתאום התגלה בצורה שאי אפשר לתפוס הרי שלפני שלושה חודשים רבנו לא רק רבנו יכולנו אני אגיד את זה בצורה אולי קצת קיצונית יכולנו במרכאות להרוג אחד את השני והיום אנחנו מוכנים למות אחד בשביל השני שני אז המהפך הזה הוא כבר בפני עצמו נס בעיניי ויכולים להתווכח איתי אנשים אבל אני יודעת שזה מה שאני רואה וזאת הפרשנות שאני בוחרת לתת וכשמדובר את כל הסדקים בקיר ואת כל הרטיבו ואיפה צריך תקן ואת כל מה שלא עבד ולא טוב ומקולקל ופגום ואני חושבת שבמקום הזה שמדליקים לנו את

האור יש לנו בחי ר האם אנחנו בוחרים להישאר בחושך או להתחיל לפעול בתוך האור הזה וזה לא פשוט זה לא שזה קל אני לא רוצה לשמע גם איזה את יודעת כאילו אנשים אומרים לי מה מאיפה האופטימיות מאיפה התקווה אני פשוט מאמינה וזה גם מסיפור חיי אני חושבת כל אחד והסיפור שהוא בא ממנו שזה בסוף תמיד בחירה א אני הרבה פעמים משתמשת במילה במשפט שאומר רק אהבה תנצח ובאמת בסוף זאת רק אהבה כי כי אם יש אהבה והלב מסכים להיפתח וזה אפרופו אור כאילו שהרבה פעמים החושך סוגר לנו את הלב אז הלב הלב נפתח והוא נפתח לצערי כש נורא נורא כואב אבל הלוואי ונצליח שהכאב ישאר בזיכרון לא ב בתוך החווייה הפנימית הקבועה אבל הוא יזכיר לנו כל פעם

מחדש ש שין לנו ברירה אחרת אנחנו חייבים להישאר באהבה ושבס שיש בוי דעות ואני גם אפילו קראתי ע על עם ישראל שבעצם אף פעם אף אחד לא דיבר על איזשהיא אחדות דעות אנחנו אמורים שתהייה לנו זה מפרע אותנו זה מגזה חלק מחכמה זה חלק מבינה זה חלק מידע זה חלק מהתפתחות נכון זהי נורא משמם נהייה אותו דבר כולנו נכון וגם א אפשר לצפות לזה כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד המחנה המשותף אבל זה באמת ההתעוררות הזו הנשמה הזאתי שהיא יודעת יש לנו ידע מוקדם שאני לא יודעת להסביר אותו כן אני לא יודעת מאיפה אני יודעת וכולנו יש אותו אני רוצה להציע למשרד הבריאות שלא תהי פרזנטורית לענייני חרדה בזמן מלחמה אלא פרזנטורית לענייני שלום נהלי

שלום וואו בתוך העם שלנו כי התפקיד שלך העמדה שלך המקום המקודש שלך הוא באמת משהו שקיבלת אותו מתנה את רוצה להקריא לנו משהו תודה א שקי לנו כ משהו שאת כתבת כן האמת שאני ככותבת אני אשמח להקריא רגע אבל איפה זה את כותבת כשהלב מרגיש רצון להביע החוצה כן אני כותבת בדרך כלל בשביל עצמי מין כזאת כתיבה תרפויטית לימים כשהתחלתי ללמוד קצת יותר חסידות אני לומדת בתוכנית של לימודי חסידות בבר אילן למטפלים שזה חילוני לחלוטין אבל אחד מהכלים זה כתיבה וגיליתי שבעצם מגיל מוד צעי זה משהו שאני עושה וזה פשוט מנקה לי את הנפש אז היום זה ממש כלי יאלה א אני אשמח שתקריא לנו ל לארוז את שיחתינו כן טוב אמצא את זה פה רגע לא זה לא

זה טוב אולי אני לא צריכה להקריא את זה אני פשוט א או שאני אביא את הטלפון שלי א אח טלפון רגע שניונת אני צריכה לחפש כי הדפסתי את זה או הנה זהו אז קודם כל אמרתי קודם על שלום אז אחד הדברים שאני עושה לקרת כל משמרת שהייתי נוסעת א פשוט התנגן לי בתוך הלב תנגנו כמה מנגינות אזה פסקול של המלחמה אז אחד מהמהם זה העושה שלום במרומיו הביצוע של יורם גוון שאני מאוד מאודן אוהבת וזה גם הייתי נוסעת לפני כל משמרת והייתי ממש מרגישה שזה התאנה שלי כאילו אני שמה את את השיר כנפי רוח כן א עושה שלום במרומיו ואת השיר שאחד החללים מהמסיבה בנובה בכר שהוא שר את השיר כמה ימים לפני הוא צילם את עצמו בטיקטוק את השיר נשמה שנתת בי

תאור זה כאילו הפסקול שלי זה השראה וב את ילדה דה לכל רמה חדות כןכן יודעת שהייתה פה קודם רונת שדיברה על כנפי רוח באמת בליבי ידעתי שאת מחוברת לביטוי הזה ואמרתי אה איך השם שולח מפה מפה אמרה אמרה קטע כי את יודעת שבדיוק הכנתי לכבוד ה בגלל ה ביקשו ממני להכין הרצאה לכל מיני משרדי ממשלה ולכל מיני א חברות אז החלטתי לקרוא להרצאה וזה גם היה אמיץ כי בהתחלה הסתכלו עליי ככה אבל בסוף קיבלו את זה א אז קראתי להרצאה כלים מנטליים לחיזוק אנפי הרוח בעת המלחמה ווא אז זה ה בקשה הנה טוב אז אני אקריא רגע אולי א טוב אני אספר אני אספר על הרגע של הקשת את זוכרת שהייתה את הקשת המדהימה הזאת לפני איזה שבוע וחצי אז היה אחד מה

נרצחים בנובה זה בחור בשם קשת כסר אותי שנוצר לי קשר עם האמא שלו שהיא אישה מדהימה בכוחות נפש שבאמת כולה אור והבטחתי לה באח אחת השיחות אמרתי לה תקשיבי אחרי מה ששמעתי על הבן שלך אני מאוד אוהבת קשת בענן כבר שנים תמיד זה מייצג לי משהו רוחני אמרתי לה מהיום כל פעם שאני אראה קשת זה ברור לי שאני תמיד אזכר בקשת ואז הגיעה הקשת הזאתי בדיוק ואז כתבתי את הדברים הבאים ציתות של בראשית זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם לדורות עולם את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם היום בין השעות א 350 ל45 בערך נצפתה קשת בענן קשת יפייפיה ואפילו לרגעים כפולה

בכל מיני מקומות בארץ הפתיעה ברוב הדרה ותפארתה במקביל לצעדה של משפחות החטופים שהתארגנה ליציאה בין רגע הרשת והוואטסאפ אים התחילו להפוך את הקשת היפה הזו לויראלית כמו כוח הישרדות שלנו עוצמתי איך גם בתו חושך גדול מספיקה תיפה אחת של אור וצבע להעיר את הנשמה לרגע של התפעמות שביב של תקווה כמו נס גלוי של יופי אלוהי כזה המפציע ללא כל יד אדם או מכונה או כל דבר שבחושך לתפוס עוד פלא מפלאי הטבע והבריאה ושאר ניסים לצד כאב עמוק מפלח ובלתי פוסק בלב לאחרונה רבים מאיתנו חווים רגעי פלא כאלה במקביל לכל שאר הרגעים בהם הלב של כולנו מדמם ולא פוסק בדירותיהם הקשת מסמנת בסיפור בראשית את הברית שקרת אלוהים אמנו היהודים בה

הבטיח שלא יביא יותר מבול העולם הקשת מסמנת סימן של שלום והשגחה נט שאיבדה את היקר לה מכול בשביעי לאוקטובר את בני הקשת בני המלאך ילד אור ולוחם בחייל ולוחם בחייל המובחר ביותר חל האהבה ביומן המסע שאני כותבת מגלה כל יום כמה פעמים ניסים גלויים מסיפורי השרדות שרק כוח עליון יכול להסביר אותם אני שומעת המון סיפורים באמת מרגשים של אנשים שניצלו בלי שום הסבר הגיוני הערב שמעתי סיפור כזה שמפאת טעמי ביטחון לא אכסוף את תיו יבוא יום ויחס מעצמו על ידי החיילים שלנו הגיבורים שלנו שהם הילדים הבעלים הגרושים השכנים האחיינים המטפלים הרופאים שלנו המורים רשימה ארוכה שמסתכמים במהות אחת עם ישראל כולו מתגלה שוב אך הפעם

ברוב הדורו כגודל הניסיון גודל התמורה כגודל האמונה גודל הישועה כמו נזכרנו שבין אם בחרנו או לא נולדנו לתוך זהות זהות שברבות הימים התגלתה כמי שהביאה לנו את חירותנו את ארצנו זו ששמרה עלינו בגלות ברדיפות אין קץ מראשית הימים גוגו מגוגו לא משהו גדול קורה פה והגילוי המהיר הגדול מכולם קרה לי בבסיס שעורה בבסיס הזה של הנצח היכרת בתודעה של כולנו בסיס החללים ובגלל עבודתם הקדושה של אנשי זקה המלאכים בלבן ושחור והרבה עור פגשתי את המסירות הגבוהה והטהורה שפגשתי בחיי מכאן אפשר רק לצמוח צמיחה מתוך טראומה נמצא בז'רגון המקצועי התגלה שוב בחיי במלא ביטוייו וואו עוברת מיוחדת במינ תוד תודה אזה מרגשת ממש מברכת אותך

שתמשיכי מכאן עוד ועוד אל עוד כהלים כדי להסביר את הביחד של כולנו ונהייה עם כזה של ימי חול שבתות וחגים של ביחד באהבה גדולה תודה לך אישה יקרה תודה לך הפ תודה לך תודה לחם הצופים היקרים שלנו בבית על עוד פרק של פתוח על עוד עניינים של בפנים של בחוץ ועל הקשר בין כאן לשם עם ישראל אחד הו להתראות