"הייתי צריכה לחתום לו" אימו של רב סרן טל פשבילסקי הי"ד בריאיון מחזק

תל פ שבלסקי כתב ביומן קטע פשוט מעורר השראה כוכבית קטנה לסוף היום אם אני אפול בקרב עם כל הצער אני שלם אין זכות גדולה יותר ליהודי מלהילחם בגופו על הגנת הארץ שתדעו שאני מטתי בלב שלם וסיפוק אדיר לא נראה לי שיש עוד הרבה מילים להוסיף לפני שאנחנו פוגשים את יולי אמא שלו שלום שלום שלום לך אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומאיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד חיזוקים חיזוקים כן את חזרת לעבודה חזרתי יחסית מאוד מהר לעבודה היום אני מצטערת על זה קצת ני עושה כנראה חישור מסלול מחדש את יודעת זה מעניין אנחנו חוזרות מהר כי אנחנו מפחדות מהאן ואחר כך לאט לאט זה פה להישאר לאד

וללמוד להתמודד ולחיות לצידו עברה חצי שנה כן כל יום זה נצח וכן את יכולה אני יודעת שזה כבר לא הדבר הראשון ששואלים אותך אבל בקצרה איפה טל היה איך אנחנו אז קצת תכירי לנו את טל טל ילד קסם מקסים חמוד התחנך באשדוד אפילו עד כיתה י הייתי אומרת ילד עדין למדעי לא הייתי חושבת שזה ילד שבזו למתי שהוא לכיוון קרבי ואז ביא משא ישראלי אהבת הארץ באחת הפסגות הוא ה הוא נתקל בתמונה של לוחם מיום העצמאות לוחם גחל עם מספר מקועקע על היד של השואה של השואה ואז הוא חזר הביתה לא יודעת כמה זה אופני לילד בגיל 15 דאז כמה זה אופני לילד ככה לספוג את התמונה הזאת את הצילום הזה בעצם ולחזור איתו הביתה ולספר ואמא זה לוחם שראה זועות

שואה ניצול שואה מגיע ונלחם על המדינה כלומר שם ב-40 לפני 48 כולנו חלמנו על מדינה ואינו הוא מגיע ובעצם מה הוא עושה הוא נלחם על המדינה ואז הוא מחליט שהוא רוצה שירות משמעותי שירות משמעותי אם לפני זה פזל נו הייתה לו קליטה מאוד פנומנלית לשפות אז אמרנו אולי ערבית אולי מודיעין אולי כ כשאת אומרת אמרנו זה אמרנו ביחד כן הוא ואתם ע הוא זרם הוא לקח מור מורה פרטי לערבית הוא למד עד עד בעצם אותו מסע ישראלי ואז הוא חזר הביתה אחרי שהוא סיפר על התמונה הוא אמר אמא אני רוצה שירות קרבי אני רוצה שירות משמעותי מבחינתו באותו רגע זה היה ברור שהקרב זה זה המשמעותי עבורו וזהו והוא התחיל לכוון את עצמו ואיך את עם זה איך

אני עם זה אני הייתי צריכה גם לחתום לו בסופו של דבר כי כי ה הוא בן יחיד וזה דרש חיד מהצד שלך אמ שיש לך עוד כן כן כן יש לי עוד שני ילדים ני כן ש אבל כשאת רואה את הילד שלך עם המבת הזה שאמא זה מה שאני רוצה וזה מה שאני אעשה אה בסוף כתון קטונתי ל ניסיתי לשכנע ניסיתי לחלחל לשכנע ולמה לא מודין ובוא נלמד ערבית ולמה ניסית לשכנע אותו כי כי אנחנו חיים במדינה שמאוד מאוד לא עם קרקע לא יציב אנחנו כולנו בעצם בסופו של דבר דוחקים את הנורה מכל הצידה ואומרים אבל כן זה תמיד ניצב שם זה תמיד קיים אז אמ בעצם מודיעין יותר רגוע כן כן יותר רגוע כאן לידינו והעיניים הבורקות שלו הסתכלו עליי ואמרו לי אמא זה מה שאני רוצה

לעשות והתמונה היא יושבת לי עמוק בלב ובראש ולא יכולתי הדחקתי את הפחדים שמתי אותם בצד אמרתי אם זה מה שהילד רוצה אני לא רוצה את ההשמות של אחר כך ו ופשוט הלכנו וחתמתי לו חתמתי לו שהוא יעשה שירות משמעותיים הוא היה צריך לשכנע אותך מאוד כן הוא היה צריך מאוד לשכנע אותי ואז הוא מתחיל להכין את עצמו גם לכיוון שירות הוא נרשם לכושר קרבי וממש מכין את הגוף שלו ממש מכוון גם הכי גבוה לסיירת מטכל ואז הוא עובר גיבושים מתקבל צוללות אומר צוללות לא מעניין ואז הוא מגיע בעצם לסיירת גיוי ושם הוא מתבר כל הזמן מאוד מאוד גבוה תעודות הצטיינות מאוד אוהב את המקצוע ובאותו רגע הכל נתח ג הצידה וכן השמיים הם לגמרי הגבול והילד

באמת כאילו לא אוהב מעבודה קשה אחד המשפטים היותר מזוי איתו זה מכל הדרכים בחרתי בדרך הקשה הוא גם רושם על זה ביומן בעקבות צמתים בדרכים תל הו ילד שכותב יומנים הוא הוא התחיל לכתוב בעזה שהוא נכנס לאזה הוא התחיל לכתוב יומן הפתיע אותך מאוד כי הוא לא כתב לפני הוא התחיל בקורסים בקורס קצינים הוא התחיל ככה לסכם הוא מאוד אהב לסכם לעצמו תובנות תובנות מ משיעור שהוא למד תובנות מ ממפגש כלשהו עם אנשים מעניינים שהיה לו א מה התכונות הפחות טובות על מה צריך לעבוד יום יום זה עבודה עצמית יום יום אצלו היה אד הוא היה חוזר הביתה הייתי אומרת לו תל אולי תנוח קצת אולי אולי רגע שנייה בוא נוריד את הווליום בואו בוא לא אמא

אני גם וגם וגם וגם הוא בכל מקום הוא תמיד סימן גם וגם מלא מטרות ב ואני מבינה שהגם וגם הזה הביא אותו להיות מצטיין כמעט בכל מקום שהוא היה חמש יחידות בהכל ואחר כך מצטיין בצבא ומצטיין בקצינים ןכ והוא מגיע עם התשוקה הזאת והפשע הזה בעיניים ואומר אני אני קראתי את ה מה שהוא כתב ש אם אני אפול אני אהייה שלם עם עצמי את ראית את זה לפני כוכבת אה הוא ניהל את הוא ניהל את היומן מהרגע הראשון מהכניסה הקרקעית שלהם לאז וידעת עליו על היומן הזה אני ידעתי הוא לא הסתיר אותו אפילו ביציאה שנייה לדעתי שנייה או שלישית אחרי חודש וחצי חודשיים הוא הביא את היומן והתבאר הדפים ביומן אה אז ידענו על היומן הוא השאיר אותו בבית

גלוי לכולנו קראנו אותו קראנו את השורות הבנו שהילד עם שני הרגליים על הקרקע כלומר הוא מבין שהוא לא נסע למסיבה הוא נסע לאזה הוא נסע להילחם וכן והשורות האלה מצמררות ואני שואלת את עצמי באותו שאלתי אותו טל מה הוא אומר אמא אני אני מבין לאן אני נכנס וזה לא רק שם זה היו עוד נקודות שהואשם בהם אם אני אצא שלם אם אני צא שלם הכל בהנחה אם אני אצא שלם אני אתחתן עם נועם בהנחה אם אני אצא שלם אנחנו נגדל ילדים בהנחה שאני אצא שלם ונועם בעצם אמרה הוא אמר בואי נתרשם היא אמרה לו שתצא מאזה כי אנחנו מאוד רצינו שהוא יצא לא רק מאז שיסיים עם הפרק הזה די הוכחת לכולם אז הפרק של הצבא היה עם דיסוננס גדול מהבית זאת אומרת הוא

הלך קדימה כשאתם קצת רודפים אחריו ב שה שת חשבת מודיעין אחר כך כבע בכלל טוב די והוא מרגיש שצריך פה רגע לעצור נכון ואייך החיים כשהוא ה הרי כשאת נורא נורא לא רוצה שמשהו יקרה לבן שלך אז את את חיה בפחדים את חיה באיזה תחושה שאת משהו משהו רע יקרה או שאת אומרת די מה את עושה עם הדיסוננס הזה בלב שלך משחררת בעיקר בשביל הנפשי ספרי לי איך מספרת לעצמי סיפורים כמו כולנו מספרת לעצמי סיפורים סיפורי אלף לילה ולילה את אומרת סיפור אלף לילה בלילה טיפה ב ז כן כי כי זה חוזר בלילות זה חוזר בלילות כשהילד שלך בגשם שנה שעברה חודש 12 הם הדליקו את החנוכיה בעצם בעזה ואת מספרת לעצמך סיפור שהכל יהיה בסדר מספיק עם התחושות

האלה מספיק את ממליצה לאמהות לספר לעצמם סיפורים אני חושבת שחייב לספר סיפור כי אחרת אני לא יודעת אני לא יודעת איך אפשר להמשיך במדינה הזאת במציאות הזאת בלי לספר לעצמך סיפור אופטימי שהילד מחר חוזר איך אפשר ז אומרת את אומרת הסיפורים שלי בסוף לצערנו לא החזיקו במקרה שלי לא כן ושל אותם ש שלי לא והסיפור הזה בסוף מחזיק אותך אותך מתפקדת שמחה ואני אגיד עוד משהו אין שום דבר בסיפור אחר ש להקשיב לדמיונות ולהיות מבוהלים שמכין אותך זה קצת השליה שאם אנחנו א לא מספרים לעצמנו סיפורים יודעים בדיוק את המציאות דואגים פוחדים מפחדים זו השליה שזה מה שיכין אותך למציאות חס וחלילה אם היא תקרה זה שני דברים שונים תסכימי

למה שאני אומרת אני חושבת שאם הייתי חיה לא באשליה אלא במצב מציאותי שמחר יכול לקרות קודם כל הותר לפרסום מהיום הראשון ראינו בטלוויזיה אז את לא יכולה להתכחש לזה 100 את יכולה לרכך ולעדן את הסיטואציה ואת המצב האם אני יכולה להסכים כנראה שעדיין אני אמשיך לדגול באמת תחושה של כן להתעורר במחשבה המציאותית מחשבה אופטימית תרא תראי מה את אומרת לי אני שאלתי אותך אם את מסכימה איתי שהדמיון לא לא באמת מכינות אותנו את מדברת חצי שנה אחרי ואת עדיין אומרת לי אני מעדיפה לקום אופטימית דרך אגב נראה לי שגם היום אנחנו הכלי התפקודי הזה אפילו ההישרדות וה סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו צריכים לשרת אותנו משרתים אותנו גם היום

האופטימיות אחרת אי אפשר לצאת מהמיטה נכון בדיוק זה בור שאתה קובר ליד הילד ושם אתה נשאר יום ולילה היייתה לך מחשבה שאת עלולה לעשות את זה לא בעקבות היומן שלו ושהוא רשם ותדעו שמתתי בלב שלם וסיפורים של מגדים שהגיעו אלינו שאפילו אמרו שראו חיוך מבצבץ תוך כדי שהוא א עושה את המשימה על זה שהוא מדבר שאין שליחות יותר גדולה מזה כל הזמן הוא דיבר על זה א להדליק נרות חנוכה הוא רשם את זה בחודש 1223 בעזה אין שליחות גדולה יותר מכאן אבל אז אנחנו היינו עם מרדף היום אנחנו מעצמה א טל כתב ביומן בחנוכה שנה שעברה אז את אז את עושה אחד עוד פעם גם זה יכול להיות סיפור זה סיפור ברור שאני מספרת כי יותר קל לי לזרום למקום הזה

יותר קל לי להמשיך הלאה יותר קל לי להמשיך הלאה בתחושה שזה מה שהבן שלי בחר שזה מדהים לפני עצמו שאת מצליחה ממש כאילו להיכנס ל לסיפור לסיפור דרך העיניים שלו אנחנו אני תמיד אומרת לשאולי טוב אני יודעת שטוב לו אני הבעיה זא אומרת לנו קשה אני שומעת אותך בעצם אומרת דבר מטורף את אומרת אני בשביל להמשיך לחיות אני רואה את החיים דרך העיניים של תל דרך מה שהוא היה מאח ש הה רוצה ומאחל עבורנו עבור כן ועדיין אני רוצה לשאול אותך אני יודעת שעלמה למה זה קרה למה זה קרה לי זה שאלה שמאוד יושבת לנו על הראש ואני מבינה שאת נלחמת בל א וואו כן יום יום מה כי הכי טבעי שזה יבוא ואפילו בעלי יותר פזל לכיוון הלמה למה למה מתוך

מתוך מאות אלפים שנלחמים ה-89 זה אפילו לא אחוז שנפלו למה זה נגע במשפחה שלנו למה ושוב הלמה ומה מה מה הבעייה עם הלמה בעצם כין לי תשובה אין לי תשובה ארותי אין לי תשובה אז אני מעדיפה לא להתעסק בלמה יש לי כנראה חוסן מאוד חזק להילחם עם למה וזה עובד לי כי ברגע שאין לי תשובות וזה מה שאני כל הזמן אומרת לבעלי ברגע שאין לי את התשובות ללמה מעדיפה לא להיות שם כי אני כי זה קשה אני בן אדם מאוד של כאן ועכשיו הלמה זה נורא מעניין שאת אומרת אבל הוא בא בלי שמזמינים אותו ואז את אומרת יש לי חוס איך זה קשור כי לפעמים זה מחלחל בחוסן חודר את החוסן כי המחשבות רצות ואי אפשר לעצור אותם את יודעת ש זה כל כך מרגש אותי שאת

אומרת למה אין לי תשובה אז אני לא מתעסקת עם זה אני רוצה לשאול אותך אם יש משהו בעבר שלך שהכין אותך לחוסן הזה שמשהו שאת אומרת זהזה החוסן שיש לי אמרתי יש לי חוסן מאיפה יש לך חוסן חושבת שהחיים אולי עצמם הגירושים כשטל היה מאוד צעיר בגיל ארבע חמש ואז צריכה לקום ויש להך ילד קטן ולהקים אותו שלא חסר לו כלום אני חושבת שכל צד וצד בחיינו מכין אותנו בסוף גם ללמה וגם ל להתמודדות מסויימת ידו לילדים המדינה שלנו היא לא מדינה רגועה את נולדת בארץ אני לא אני ל של אני נולדתי בקווקז בבקו א בגיל 12 עליתי לארץ אה זה ממש גיל משמעותי כן וגם זה והגעת וידעת עברית לא אז החוסן שלך התחיל לא התחיל עוד בגיל 12 הקליט העצמה זה

גם משהו נכון שצריך להתמודד איתו אז את בעצם אומרת לכולנו החיים מכינים אותנו דרך כל האירועים שאנחנו עוברים ולבוא בגיל 12 לא ת שפה להעלות לארץ שזה דבר הכי לא פשוט בעולם נכון זה או שאתה נופל או שאתה צומח איין או שאתה נופל או שאתה צומח אתה רק צומח אצלך כן במקרה שלי חד משמעית תמיד אז באותם רגעים כמובן אז כשדיברנו קודם ואמרתי לך וואי ראיתי את הכתבים שטל כתב בכל מיני מקומות ואמרת לי איך זה אני לא חשבתי עליו זה פרץ במלחמה זה לא רק המלחמה הוציאה את זה החוצה אבל הילד גודל לתו מסגרת ובית לתוך משהו של חוסן ומשהו שאומר אני לא יכולה לחסוך לו לא את הטעויות שלו לא את האירועים שהוא עובר אלא לתת לו לעבור בתוכם

נתתי להם תמיד להשתפשף עם החיים לגעת להרגיש ובאמת להבין איפה זה יותר נכון ואיפה זה פחות ואני דוגלת בזה ומאמינה בזה עד שהוא מגיע לצבא ונוגע הכי משמעותי שיש ולא רק נוגע גם נהנה ממה שהוא עושה אין יותר כיף להורה לראות את הילד שלו עם ברג בעיניים עושה משהו עושה לו טוב ומשהו שהוא מאמין בו ומשהו שהוא גם מרגיש שהוא יכול לתקן אותו הוא באמת האמין בזה שניתן לתקן את המדינה כן כן כן א צריך לשמור טוב טוב בלין ואתם איך אתם כרגע המשפחה א הבן שלי אומר שהוציאו לנו לבנה מאוד משמעותית מהבניין ואנחנו צריכים כולנו להתמקם אחרת צב לעצב את הבניין מחדש כן במה זה מתבטא אצלכם תספרי לי איזה סיפור ש ביום יום איך זה בא לידי

ביטוי אז חנוכה נניח לצורך העניין הדלקת נרות א החוסר הזה מורגש החוסר הזה מורגש שבתות שאת פתאום אין לה חשק לבשל כי היית מבשלת ומחכה לילד שחוזר מהצבא היית אומרת לו אפילו תל רגע שניה אתה חוזר מה להכין לך מה מה בא לך הוא תמיד היה גם האור של השולחן ילד כזה שמיר ילד פתאום שמתחיל לרקוד ילד שפתאום קם רגע שנייה משגע את כולם משגע אותנו משגע את הבית אבל תמיד לטובה תמיד כזה אור שחסר לנו הנה בסימן חנוכה אור שחסר לנו מאוד ומה אתם עושים עם אה מספרים סיפורים זה אנונו טובים ב כן אנחנו מנסים שוב א אני מנסה להשלים מנסה להשלים עם חוויות חדשות שאנחנו מנסים ליצור טיסות לחול יותר זמן איחוד משפחתי משהו שפתאום יותר

התחושה הזאת גם שאולי לא הספקת לא הספקת לומר לא הספקת גם זה אוכל אותך זה מקרס מבפנים זאת אומרת אוקיי מה לא עשית אולי ניתן לתקן כאן כרגע עם שתי החיות הקטנות אולי רגע אולי לא אמרתי מספיק שאני אוהבת אז אז זה בא לידי ביטוי היום ואת ואת מרגישה שזה משהו שאת ממש שמה עליו דגש היום אני משתדלת לא יכולה לקרוא לזה מה דגש אבל משתדלת להיות יותר בכאן ועכשיו ולנסות להשלים את הפר עברה חצי שנה ו אני רוצה שתבכי את עצמך תאחלי לעצמך משהו לקראת השנה אני אנחנו עוד שבועיים זה השנה ו כבד הרגשה כבדה אבל ביהדות יש משהו שהוא א מאוד תחום שבעה 30 שנה ואת אמרת לי שאתם בחצי שנה עשיתם אירוע מאוד משמעותי ואני שואלת איך מה את

רוצה לאחל לעצמך בחצי שנה תשאר גם כאן זה נשמע דיסוננס קצת אירוע אירוע זה בדרך כלל משהו שמשמח אז כינסנו הרבה חברים ואת כל המעגלים שלו מה אני רוצה לאחל לעצמי קודם כל שטל תמיד ישאר כאן ועכשיו לצידנו בליבנו שנמשיך לספר את הסיפור שלו שנהייה מדינה מתוקנת יותר כמו שהוא כל ולשמה הוא נכנס שהילדים של לנו יחיו בשלום אמן אני חושבת שבגדול העמוד הטווח יושב בי אני צריכה לעזור לעצמי והסביבה יכולה לתמוך לסייע אבל בסוף בסוף העבודה היא שלי עם עצמי ואת מרגישה שאת מצליחה אני חושבת שאני כן אני לא יודעת אם מצליחה זה תלוי תלוי באיזה מצליחה זה מילה גדולה אני כן תלוי באיזה בדיוק באיזה יום את שואלת אותי יש ימים יותר יש

ימים פחות אבל אבל אבל אני חושבת שאני בדרך בדרך הנכונה לשם תשמעי אזה פשוט מעורר השתאות לשבת מולך אני מרגישה וייבים של גם אופטימיות וגם חוסן וא אני לא חושבת ש הכאב הוא כאב והוא נשאר רק השאלה מה אנחנו עושים איתו בדיוק ולאן אנחנו לוקחים אותו ואייך אנחנו משתמשים בו אני פתאום רואה שהכוס שמצאתי להוציא לנו את רואה מה כתוב בכוס של כן מה לפעמים זה להיות הולך דול ואני בוחרת להיות ופתאום אני רואה כמה זה משמעותי ששתינו הוצאנו במקרה את ת אין מקריות אבל אני ממש מרגישה שאת ממש בוחרת אני בוחרת כל יום כל יום כל יום הבחירה היא באמת כל יום להזכיר ואז זה יושב ומדד כל בוקר שאת פותחת את העיניים את פותחת איתו עוצמת

את העיניים איתו וב בין לבין כן ובין לבין זה בוחרת להיות אז תודה שבחרת להיות איתנו תודה לח יולי את מהממת ושהשם יתן לשנינו כוחות להמשיך נכון ולבחור ולהיות ממש תודה תודה תודה ל אתה אף פעם לא לבד אתה אף פעם לא לבד א