הקוד הסודי שכולנו חלק ממנו 🧬

בשנת 1611 האסטרונום יואנס קפלר כתב מסה קטנה מתנת שנה חדשה לחבר. הוא שאל שאלה שנראתה תמימה אבל שינתה את המדע לנצח. למה כל פתית שלג בלי יוצא מן הכלל הוא בעל שש קצוות? לא חמש, לא שבע, תמיד שש. קפלר לא ידע לענות, אבל מאות שנים אחר כך המדע גילה את התשובה. מולקולת המים בנויה בזווית מדוייקת. 104 מעלות בין אטומי המימן. הזווית מכריחה כל מולקולה כשהיא קופת להתחבר לשכנותיה בתבנית של שש. חוק יסוד נסתר שחקוק בכל טיפת מים. אבל הנה הפלא המטלטל. למרות שכל פתייט לאותו חוק ברזל של שש, שני פתיטים לא היו זהים מעולם. כל פת שנפל אי פעם ייחודי לחלוטין. אינסוף יופי, אינסוף וריאציות, כולם בתוך מסגרת אחת מדוייקת.

תקשיבו לעומק. החוק הקשיח לא מחק את הייחודיות. הוא אפשר אותה. ומאיפה ה החוק? מי חרט בתוך כל תת מים את הזווית המדויקת? את הקוד של השש. אנחנו מסתכלים על העולם ורואים חוקים מדוייקים בכל מקום. בפתית השלג, במסלולי הכוכבים, בספירלה של הצדף. ושואלים מאיפה הקוד? מי כתב את הנוסחה שלפייה הנבנה הכל? ואנחנו בתוך הדיוק הקוסמי הזה מרגישים לפעמים מיותר אקראיים כאילו אנחנו רק צופים ביקום מתוכנן אבל לא חלק ממנו לא קשורים לקוד אלפי שנים לפני קפלר רבי שמעון בר יוחאי גילה בזוהר הקדוש בפרשת תרומה את סוד הקוד קודשה בריך הוא הסתכל באורייתה וברא על מה הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא לפיה את העולם תקשיבו לעומק התורה

אינה ספר חוקים שניתן אחרי שהעולם כבר היה קיים. היא הקוד המקור שלפיו נבנתה כל המציאות. הזווית של 104 וחצי מעלות בפתית השלג היא עות בתורה. החוק של השש הוא פסוק. הבורא הסתכל באורייתא ומשם יצאו הכוכבים, הצדפים ופתיטי השלג. וזה משנה הכל עלינו. כשאנחנו מקיימים מצווה אנחנו לא מצייטים לכלל זר. אנחנו נוגעים באותו קוד שממנו נבראו הגלקסיות. הזוהר ממשיך, בר נש מסתכל באורייתה ומקיים על מה? ואנחנו כשמסתכלים בתורה מקיימים את העולם, לא צופים ביקום, שותפים בכתיבתו. אז בפעם הבאה שנרגיש קטנים, אקראיים, מנותקים מהדיוק הגדול של הבריאה, נעצור נזכור את פתית השלג. נזכור שאותו קוד שחרט בו את השקוק גם בנו. אנחנו לא צופים מבחוץ ביקום מתוכנן. אנחנו האות החיה של אותו קוד שברא אותו.