היום שבו חזרו החטופים הוא יום ששינה את עם ישראל כולו

הושען הרב תשפו יזכר כיום ששינה אותנו יום ששינה את העולם קודם כל שינה אותנו כחברה כי הסיר מאיתנו את הפצע הנורא המדמם הזה שוט הדם של החתופים נקווה בעזרת השם שיחזרו עד האחרון שבהם ויגיעו לקבר ישראל אבל הוא גם שינה אותנו כיחידים זה יום שכשאתה מתבונן בו אתה לא יכול להמשיך את החיים אותו הדבר כי אתה מבין שהדברים קורים כשהם צריכים לקרות אתה מבין שאין שום טעם לא בלחצים ולא בנר ולא בחרדות ולא בבעלות של החיים. הדברים קורים כשהם צריכים לקרות. לצערנו הקדוש ברוך הוא לא רצה שהם יחזרו קודם. הוא רצה שהם יחזרו בערב שמחת תורה אבל הם גם לא חזרו דקה אחת יותר מאוחר. בחיים שלנו רוב הזמן מה שאנחנו עושים זה דאגות.

רוב הזמן של יהודי בחיים זה דאגות הפרנסה. על מה יהודי? התחילה שנה חדשה. שכחנו שכבר היה ראש השנה. למה? בגלל הדאגות של הפרנסה. הבעלה אולי אני אבוא מפה, אולי אני אבוא משם, אולי אני אדבר איתו, אולי אני אדבר עמה, אולי אני אלחץ מכאן, אולי אני אלחץ משם. החיים הולכים על מה? על דאגות. ואם אתה מתבונן במה שהיה בשמחת תורה, מה אתה קורה? הלו, אתה תעשה את הכלים שלך. זה יקרה כשהקדוש ברוך הוא רוצה שזה יקרה. הבעלה והלחץ והחרדה ולדבר איתו ולדבר עם ההוא, זה לא עוזר שום דבר. למה? כי יהודי בסך הכל עושה כלים. אז כלים במה עושים? כלים עושים במעשה, לא בדיבור, לא במחשבה, ולא להכניס בזה את הנשמה ואת הדם ואת החיים. זה לא

עוזר שום דבר. היום הזה אמור להשרות בנו כל כך הרבה רוגע וכל כך הרבה שלווה בהבנה. התפקיד שלנו זה לעשות כלים והקדוש ברוך הוא ימלא את הכלים באור. אבל מכל הלחץ ומכל ה אני לא יכול להתפלל עכשיו כי אולי נדבר עם ההור אולי נדבר עם ההוא אני לא יכול להתרכז רגע בלימוד. לפני שנים הייתה לי חברותה עם איזה יהודי וכל רגע הוא מפסיק מסתכל בטלפון הוא השקיע במניות וזה מסחר תנותי מאוד היה מאוד בלחץ והשקות גדולות וכספים גדולים וכל רגע עליי ירד עליי ירד אחרי תקופה אני לומד איתו ואני קולט שהוא פתאום לא פותח את הטלפון אני אומר לו מה קרה איפה המניות אומר לי תשמע הגעתי למסקנה שלא זאת הדרך שהקדוש ברוך הוא רוצה שאני אתפרנס

אם זה כבר לא אני לא יכול להתרכז בלימוד זה לא הכלי לא יכול להיות שזה הכלי שדרכו הוא שולח לי פרנסה אז עזבתי את זה הלכתי למסחר יותר סלידי יותר שקט שדרקו הכל יביא לי ברכה וברוך השם הביא לו ברכה. יהודי צריך להבין התפקיד שלנו זה לעשות כלים וכל מה שמעבר לכלים לא רק שזה לא עוזר זה עוד מסבך. זה כמו אדם שלובש בגד יותר ארוך. אז מה אתה עוזר? זה עוזר לך משהו. אתה רק מסתבך עם הבגד בין הרגליים. זה לא מביא יותר יותר יותר עטיפה. זה רק מסבך אותך בין הרגליים. לקנות ארנק יותר גדול לא מביא יותר כסף. זה מצד אחד נותן כל כך הרבה רוגה. מצד שני זה גם מחייב. צריכים להשקיע במקומות הנכונים. אסור לנו לעזוב את חודש תשרי.

אני אומר את זה לעצמי קודם כל צריך להמשיך להתפלל, צריך להמשיך ללמוד, צריך להשקיע באמת במקורות שהם מביאים את את האנרגיה, הם מביאים את הברכה ומתוך זה גם כל שאר הדברים סתדרו ‏Yeah.