מים מהחלל ואיכותם - הרב זמיר כהן | The Quality of the Water in Space - Rabbi Zamir Cohen

יש מטאורים שמשייטים בחלל, גושים, סלעים של אבן, כשהם חודרים לאטמוספרה של כדור הארץ, מהחיכוך הם מתלהטים והופכים לאש, עד שהם נגמרים. יש אנשים שקוראים לזה כוכב נופל. בשנת 1886, פרופסור לואיס פרנק העלה שאלה מעניינת וגרם לסערה בעולם המדע. בכל יום, לפי מדידות מהחלל, משערים שיש כ-30,000 מטאורים שחודרים לכדור הארץ. כל שלוש שניות בממוצע נכנס מטאור. שאל פרופסור לואיס פרנק: מדוע אנחנו לא רואים אותם? הרי כשהיינו יושבים במרפסת או קצת מטיילים במדבר, היינו צריכים לראות את השמיים זרועים במטאורים יורדים, בכוכבים נופלים. לואיס פרנק טען שכנראה שחלק גדול מהמטאורים האלה הם בכלל לא עשויים מסלע של אבן, כמו שחשבו,

אלא מדובר בגושי קרח גדולים. כשנכנס סלע, הוא מתלהט, נשרף, אנחנו רואים אותו כמו נקודת אור, נקודת אש זוהרת. אבל כשנכנס קרח, מה קורה לו? הוא נמס. לכן אנחנו לא רואים אותו. אמר את ההשערה שלו, גרם לרעש גדול, התווכחו איתו. לאחר עשר שנים, בעקבות צילומים מדויקים מהחלל, ראו שהוא צודק. אז יפה מאוד, בשנת 1996 גילה המדע דבר מדהים, שיש אספקה של מים מהחלל. הפלא הגדול הוא, כשפותחים את התלמוד, כתוב בפסוק: כל ילד לומד בבית ספר על מחזור המים, מי האוקיינוסים מתאדים, הופכים לעננים, העננים שוב הופכים לגשם, יורדים. אומרת הגמרא כך: פה באה ההפתעה הגדולה, מה זה המים העליונים? ראינו, "ויבדל אלוהים בין המים אשר מעל הרקיע

"ובין המים אשר מתחת לרקיע." אומר רבי יהושע: העולם מקבל אספקה של מים מהחלל. אם היינו מראים את הרבי יהושע הזה למדען בנאס"א בשנת 1885, היו צוחקים עלינו. העולם מקבל אספקה של מים מהחלל? על מה אתה מדבר? עד כאן התפעלות מהידע התורני. אבל יש לזה גם השלכה ליום-יום, לחיי היום-יום שלנו. חז"ל אומרים: תדע לך שהמים שמגיעים מהחלל הם יותר בריאים לגוף מאשר המים של כדור הארץ. ולמה? אומר החתם סופר: כשאנחנו מדברים, הדיבור שיוצא מהפה, גלי הקול, האדים שיוצאים מהפה, מתערבבים באדים של העננים. אנחנו מדברים - יש אדים, והחלל, אנחנו לא רואים מה קורה באוויר, הכל מתרומם, הכל מתערבב. אם אנחנו מדברים דברים טובים, אדם שנותן

מילה טובה לחברו, עידוד, תמיכה, תפילה, דברי תורה, דברים חיוביים. אלה עולים, מתערבבים באדים הכלליים של המים, ואז המים שיורדים, מי הגשמים בריאים לגוף. אדם שמנבל את פיו, מקלל, מילים לא נקיות, בדיחות שלא ראוי לספר אותן, הוא חושב "אני רק צוחק," אבל הוא מזהם את האוויר של העולם. אומר החת"ם סופר: מי הגשמים שיורדים במקום שאנשים מלכלכים את הפה, המים האלה פחות בריאים מאשר אותם מים שמגיעים מהחלל. כלומר, בידינו לקחת את איכות המים של הבריאה ולשדרג אותה, לשפר אותה, ובידינו להרוס את הכול, לקלקל את הכול. אדם שרוצה לבדוק בעצמו מה זה כוח הדיבור שלו, שיערוך ניסיון. עד היום, כל אלה שניסו לצחוק על הניסיון הזה ועשו

אותו, התקשרו אליי בהתנצלות. המשותף לכל החוקרים שהם לקחו שתי צלחות: צלחת אחת, הניחו בה זרעים בצמר גפן והשקו אותה במי ברז רגילים. צלחת שנייה: זרעים בצמר גפן, כמו שהילדים עושים הנבטה, מכירים את זה, בירכו "שהכול נהיה בדברו" ושתו, או קראו תהילים בלי לשתות אבל קראו תהילים ליד, השקו בצלחת השנייה. הזרעים ממי הברז הרגילים התחילו לנבוט ולצמוח, הגיעו לגובה מסוים. הזרעים שהושקו במים שבירכו עליהם או שהם נחשפו לגלי קול של קריאת תהילים, עלו לגובה ממש כפול מזה. האדם יכול לראות בחוש עד כמה הדיבור משפיע. אומר החת"ם סופר: כשאנחנו מדברים, משפיעים בעולמות העליונים, אבל לא רק בממד הרוחני העל-טבעי של הבריאה, גם

בעולם הגשמי שלנו יש הבדל באיכות המים, בין המים האלה לבין המים האלה. אומנם כשאנחנו מברכים, אנחנו לא מברכים בשביל הבריאות, אבל כלל גדול כתב הרמב"ן: בכל מצווה הקב"ה סידר תועלת לאדם גם בעולם הזה. כשהאדם מדבר טוב, נראה לו: רק עשיתי הרגשה טובה לחבר שלי. ראיתי אותו ברחוב בלי מצב רוח, נתתי לו כמה מילים של עידוד, של תמיכה, כמה הוא טוב, כמה הוא חשוב, אז זה ביני לבינו, אף אחד בעולם לא יודע. אחרי שאדם מגיע לעולם האמת, יראו לו כמה שפע וברכה הוא הוריד לכל העולם, איך הוא שיפר את האיכויות של הכול, אפילו של הצמחים שהושקו באותם מי גשמים, מהדיבור שלו. כך תפילה של אדם, לימוד תורה. זה מה שכתוב: "אם לא בריתי יומם

ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי." זה כל אדם נמצא בבית, יש לו חמש דקות פנויות, יוציא ספר, ילמד תורה. בחמש דקות האלו הוא שותף לעוד הרבה שלומדים באותה שעה, מקיים את הבריאה, שכרו גדול ועצום ורב.