"הפרעתי בכיתה כל יום": הרב יהודה צ'ולק על ההיפראקטיביות מגיל צעיר

כולם נתנו לי תמונה טרגיט אתה אדם לא נורמלי. א זה היה אתגר גדול כשעפתי סופית בכיתחת המורה כבר לא עסתים להחזיק אותי. כולם יכולים להיות במוסד. אתה צריך להיות בחוץ. שאם יהיה תקף לב זה יהיה בגללו. א הוא צריך כמה שיותר רחוק להיות מהמסד לימודים קרי מהחברים שהם אלה שמעסיקים אותו. א והפרופיל שנתת לילד כזה זה אתה היפרקטיביות. היפרקטיביות היא מצב שבו אדם מגלה רמת פעילות גופנית או נפשית גבוהה מהרגיל באופן שאינו תואמת הסיטואציה או הסביבה. לרוב זה מתבטא בקושי לשבת בשקט, תנועתיות יתר, דחף לפעול בלי לחשוב קודם ולהתאים גם קושי להתרכז לאורך זמן.

אצל ילדים זה יכול להתבטא בריצה, קפיצה, דיבור יתר והשתעמות מהירה. אצל מבוגרים זה עשוי להראות כחוסר מנוחה פנימית, צורך תמידי בעשייה או קושי להירגע. הרב יהודה צ'ולק, שלום.

שלום שלום.

התכנסנו לפה כדי להסביר מה הקשר בינך לבין הפתיח א הפחות מחמיא לעשייה שלך כיום. וזה לא רק תנועתיות, יתר, קפיצה, דיבור והשתעמות מהירה כמו שהמילון מגדיר, אלא זה אף מעבר לכך אתה תחזיר אותנו לילדות. אבל לפני כן אני רוצה להתחיל דווקא באופטימיות שזה בסוף את כיום אתה רם בשתי ישיבות מרצה בנפש יהודי מנהל תוכניות לימוד של חלקי וקהילתי נכון של קובעי עיתים לתורה

נכון מאוד

ומשהו לא מובן מאליו כי אני רוצה לתת פרומו כמה האדם הני נוח והחכם והמצליח שיושב מולי א זה מנותק מסיפור הילדות אה איש משפחה ברוך השם למופת נשוי ואבא לא

ארבעה ילדים מקסימים בלי עין הרע. ברוך השם. למה כשאנחנו מדברים על אפרקטיביות קראנו לך? כי כילד ועד היום בעצם היה כמו שאמרת בפתיח תנועתיות יתר זה הגדרה עדינה לעומת הבלאגן שעבר עליי וממילא הרבה השלכות ותוצאות מאוד מעניינות א וההבטחות שהבטיחו לי באותה תקופה היו מאוד רחוקים איפה שברוך השם היום אני נמצא גם היום אני עובד בחמש מקומות ועמוסר ארבעה שיעורים ביום וכל מיני דברים שהם א מובילים מובילים ומובלים מתנועתיות יתר או מכל הדברים שכילד הפראקטיביות היא ההצלחה שלך

כיום אני משתמש עם הנמרצות יתר הזאת להרבה מאוד דברים ש שאני חושב שאנשים מסודרים יהיה להם יותר מורכב לעמוד בהכל אבל אה אבל זה מאוד שונה מאיך ש איך שהנגישו לי את עצמי בתור ילד או איך שחשבתי שאני אני יכול להצליח כשהייתי בגילאים הצעירים יותר.

נכון. ואני יכול להיות שאני אעשה לך אבל כיום אבל רוצה להחזיר אותך ב-100% לילדות. למרות שהתחלנו מהסוף האופטימי.

אנחנו יושבים מול אדם מצליח ואנשים מתייעצים איתך ועודות להיפראקטיביות מצליח אפילו לפעול מעבר ל לממוצע, מעבר לסטנדרט הרגיל. אבל הילדות היא לא רק נהטיות יתר. עד כדי לא יודע איפה. מה חשבת שתהיה שתהיה גדול? א לגמרי האמת היא ששיערתי שאני לא אהיה יעבוד משמונה עד ארבע ויחזור לילדים בבית. הבנתי שאני אעשה משהו אחר אבל א מה חשבתי שאני אהיה גדול זה בעצם סיפור הילדות. פה פה מתחיל האירוע.

קדימה קח אותנו. נולדת איפה?

נולדתי במושב טיפרח וזה היה כמובן לפני הרבה שנים שהידע באופן כללי על ילדים היפרים וכולי לא היה קיים. כמובן שיש שמה רק מוסד לימודים אחד. א וילד איפר שגם אם מבינים שזה לא רק מרוע אבל ילד איפר מאוד מקשה בכיתה אנחנו נדבר באופן פרטני יותר הדבר שאותו המורים הכי רצו או כל מי שהיה צריך להעמיד מערכת זה שוד צולק יהיה כמה שיותר רחוק מהם א וכיוון שאין עוד מוסדות והמודעות הייתה הרבה יותר נמוכה אנחנו מדברים על 28 29 שנים אחורה שגם גם אז בקושי התחילו להכיר ולהבין את התחום וגם אם היו מבינים אותו עד שהוא מגיע לטפרח זה עוד כמה שנים א אז אנחנו בכלל כמו איזה 50 שנה אחורה המציאות הייתה שאף מורה או אף מכיתה ב לא

הייתי במוסד לימודים בוקר וצהריים זה לא היה מציאות קיימת ומצד שני צרכתי חברה הייתי נניח נמצא בתפילה ואז יוצא א למה לכל הסדר אחר שההורים שלי סידרו בהתחלה זה היה מורות אחר כך זה היה אבא שלי בעצמו אחר כך זה היה סתם תעסוקות אחר אחרות א כדי שבשיעור הגדול אני לא אהיה ואז אני אחזור לחצי שעה ואז אני אלך ואז אני אחזור ואף פעם לא הייתי יום לימודים שלם עם חברים

זאת אומרת מצד אחד טיפוס מאוד חברתי

שצורך את החברה כמה שיותר מצד שני המקסימום הצלחה זה יהודה לא הפריע היום אצלנו לה

לא היה ימים שלא הפרעתי הפרעתי כל יום אבל זה היה נסבל ברמה שזה יכול להיות חצי שעה בכיתה אז בהפסקות סגסגתי ובזמנים של הכיתה ודאי ארוכים פשוט הפתרון היה אל תהיה פה. אז בהתחלה זה החוצה וזה. בסוף זה נהיה פתרונות של אה תצא ללמוד עם אברך או תצא לסדר משהו אבל בצורה קבוהה. זאת אומרת כל יום יהודה יהודה נמצא מ-8 וח נניח את היית ילד שעדיין עובד את המכונת צילום של המזכירה בבית ספר.

זה לא עזר. זה חמש דקות. זה ילדים שחמש דקות פותר להם. אני הייתי ילד שלא נמצא בשיעורים הארוכים. נמצא בתפילה יוצא להפסקה ארוחת בוקר ואז עוזב את התלמוד תורה. הולך לאזור אחר. או בהתחלה אמרתי בגיל הקטן זה היה עם אורות או יצירות או חוגים. בגיל הגדול יותר פשוט למדתי עם אברכים או שכל פעם אבא שלי היה זה. אבל לא הייתי במוסד לימודים בצורה רסמית מ9 עד 12. הייתי צריך ההורים שלי סידרו לי פתרונות אחרים. אני מדבר על שנים 12 וחוזר כזה לשיעור נביא לסוף היום שאז מותר קצת להפריע

לשיעור נביא. שיעור נביא או שיעור חשבון או כל הדברים כמעט כל הלמידה שלי הייתה בעצם לבד לא היה לי למידה קבוצתית

תראה נגיע רגע לשנים הקשות האלה שאתה מתאר ויש שם אירועים קשים כי הייתה בינינו שיחה מקדימה אבל התחלת את הסיפור מכיתה ב' מה קורה כיתה ב' ילד איפרקטיבי הכל בסדר

אה יש לי כל מיני אין לי זכרונות מספיק יש לי סיפורים

יש לי סיפורים שסיפרו לי בגן כשאני עוד עם שיער זאת אומרת לפני גיל שלוש שמעתי עם הזרנוק של המחבש ולא נתתי לגן להתקרב כי כי זה היה נראה לי ממש א הכלי נשק הכי טוב שיכול להיות כדי לשמור עליי שהיא לא תכבה לי. יש כל מיני סיפורים על הילד בגן אבל אני לא זוכר את זה. כיתה ב' אני כבר זוכר את הצעקות, אני זוכר את האינטריגות, אני זוכר את המאבק בעצם שנוצר לי בין מבוגרים לילד. זה מבחינתי היה המציאות. מבוגרים רבים איתי.

אין חוץ מבעיות משמעת אין לזה אין לזה השלכות על עצם הלמידה? איך אתה יודע לקרוא?

אה אתה יודע זה זה השנים הכי קריטיות. אני אני מרגיש לפעמים שהמורה שלמדה אותי בחיטה א' לקרוא היא מורי ורבי כל מה שאני יודע עד היום ומה שאני אדע לעולמי עולמים זה אודות לכך שהיא לימדה אותי איך נראת א' ואיך נראה ב' היום לומדים את זה בגנים אצלנו אז למדו את זה בכיתה א' לגמרי אז את רוב מוחט שהלמידה שלי קיבלתי או ממורות עזר שהם לא בתוך השיעור אלא פרטי ולא כי הייתי שהיה צריך עזרה אלא בגלל שלא יכלתי להיות בשיעור או שאמא שלי ישבה איתי זאת אומרת את הקריאה את החשבון את את הדברים הבסיסיים לא למדתי בכיתה, למדתי בצורה פרטית עם אורות או עם אברכים אחר כך.

להורים שלך כן היה את ה ידע והבחנה הנכונה, שאתה אומר שמגיעה לטיפח ולעולם בכלל קצת באיחור, שזה לא יעזור. זה לא שאם נצעק על יודע קצת יותר חזק או אם ניתן לו איזשהו ממתק, היום אתה תשב על הכיסא שלך מ9 בבוקר עד סוף הלימודים. זה הנס הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה איתי. זה ההורים המדהימים שהוא נתן לי. אני לא יודע אם היה את כל המודעות מבחינה מבחינת החלק המקצועי שלה, אבל את המודעות הבסיסית של ההורים של פעם, ההורים שלי גם אנשים שמבינים בחינוך, אבל מודעות של פעם שהילד שלנו הכי טוב בעולם ולא משנה מה קורה, אנחנו מעריצים אותו ואוהבים אותו ולא מאשימים אותו. וכאילו היה אשמ מכל העולם וקונטרה הפוכה מההורים. אתה

המקסים, אתה הטוב, אתה המוצלח, איןמה לא בסדר. וההורים שלי תמיד היו מגבים את המחנכים אבל תמיד אני הייתי הילד הטוב ומשהו שהתבסף להיפראקטיביות שאני חושב שהוא עשה לי הרבה יותר בעיות בתור ילד זה האומץ הייתי מעיז לעשות הכל היה רק דבר אחד שהפחיד אותי בחיים אני מדבר הכל כולל להסתבך עם הרשויות כולל לעשות דברים לא תקיימים כולל הריבים מבוגרים כולל הכל הפחד היחיד שהיה לי כל הזמן זה אני לא רוצה לאכזב את ההורים זה היה ה וכמובן שהכזבתי אותם אבל זה היה הגבול שלי ההורים התאכזבו ההורים לא התחזבו אומרים את זה כמחמעה להם שלהם אישית שלי הפחד האישי שלי היה

האם לא לא לעשות ודאי שאני

אתה מפחד לא להצדיק את האמון שהם נותנים בך אם ההורים היו מאוכזבים ממך

אני מדבר כרגע להורים לא לילד יהודה אליי ואליך כהורים כיום הם בהגדרה בסטטוס שלהם הם מאוכזבים ממך למה שיהיה לך פחד לאכזב אותם הם גם ככה מאוכזבים אז זה מה שהקדם מתי שהם באמת נתנו לי את האמון והראו שהם לא מאוכזבים ממני. ופה היה גם עוד נקודה שלא רק שהם לא מאוכזבים ממני אלא אני הייתי עושה דברים והייתי יודע שאני אסתבך איתם אני רק כל הזמן עבר לי קו מחשבה בראש האם אני אצליח להסביר להם למה עשיתי את זה זאת אומרת זה לא סיבה לא לעשות סיבה שאני אגיד להם תקשיבו הייתי במצוקה חברים שלי לא היו וזה לא היה ברירה אז הייתי חייב להסתבך וזה מבחינתי כבר בסדר

הייתי הפשיג את העורך דין הטוב שיוציא אותך

כן אז זה לא שאני עכשיו אני יודע שהם התאכזבו ואני יודע שעשיתי שטויות שבאמת לא היה בשבילם ההורים שלי אתה יודע יוצא גרמניה יש כאן שגוראים להם יקים, אנשים הכי מסודרים, הכי אנשים טובים, לא מכירים את הבלאגן ואת הבעיות האלה ולא לא היו צריכים להיות שם והם היו שם על מלא, אבל בצורה שבסוף אתה ילד טוב, אתה עושה שטויות, אבל אתה ילד טוב, נכון? הזכרת את השורשים של ההורים שלך, גם יש לציין שיביאך שיחיהו אחיו של הרב חנן את שולה כזה. אני חושב שיש שם משהו כנראה בגנטיקה שיודע שהעולם הוא לא שחור ולבן ויש סיפורים מורכבים. אתה יודע, החיים הם לא כפי שאנחנו כ לא כמו שאנחנו מזמינים אותם. אבל אמרת עשיתי מעשים עד כדי

להסתבך עם הרשויות. שתף אותנו יודע. אה בכיתה ח' זה היה כיתה ז'. כיתה ח כבר לא הייתי במוסד לימוד בכלל, כבר אזו אותי בכלל מכל מטפרח. קניתי רכב

בכיתה

בכיתה ח הייתי ילד בן 13 קניתי רכב כמובן והשתוללתי איתו בשדות ואז הכל היה טוב

כסף מנלן

800 ש₪ אני לא יודע איך השגתי אותם אז אני לא בטוח בדרך כשרה והשתוללתי עם האוטו ילד שנה עכשיו סתם אני יכול לספר לך משהו טוב למי שלא גר במושב אוטו מתקלקל בשדות אז היינו מורידים תמרורים ענקיים שכתוב לירושלים עשא בכביש שש או תמורים ענקיים ומבריגים לאוטו מלמטה זה היה ממגן אותו שאם אתה קופץ על איזה באמפר או זה שהמנוע לא יתפוצץ לך שמה מים אז פשוט היה מתחת האוטו כמה טסים של תמרורים ככה על כל האוטו ואז הוא היה מתפוצץ מהאבנים בכיתה ח גיבור הסיפור שלנו קנה רכב ופירק תמרורים א או פירק

זה עוד סיפור פשוט אתה יודע אוקיי

אה והאוטו היה ממוגן אבל באיזשהו שלב האוטו כבר לא נסע קדימה ההילוך לא נכנס קדימה אז הייתי צריך לנסוע את כל הקילומטרים ברוורס. אני מאמין שעשיתי ברוורס יותר קילומטרים ממה שהרבה אנשים עשו ישר.

אוקיי?

ואנשים במושב כנראה או משהו א פחדו או מי שמכר לי אני לא יודע הזמינו את הזמינו משטרה והיא ניסתה לתפוס אותי אז ברחתי מהאוטו ידעתי שיהיה תביעות אצבעות. היה לי בקבוק דלק כי לא יכלתי לנסוע ברוורס לתחנה דלק. זה כביש ראשי. אז השפרצתי כזה מהר דלק על ההגה שלא יתפסו שלא יתפסו את התביעות אצבעות ויצאתי מהאוטו ראיתי שהם מתחילים לרדוף אחריי אז זרקתי אבן על האוטו כדי שיחשבו שאני בצד אחר על הנידת שלהם שרוץ לו לשם זה היה אירוע שמאוד ציבך אותי הייתי אחר כך צריך ללכת א א להציר שהאוטו הוא כן שלי לא שלי כן נסעתי לא נסעתי א וזה סיפור אחד היה זה משהו אבל שהורים נורמטיביים ואפילו מיוחדים כמו ההורים שלך לא יכולים לשלוט עלורה כזאת זה כאילו להגיד יהודה אתה יודע קח אופניים תיסע איתם ברוורס תפרק את המורים עד עד המכונית

אנילא אני לא חניתי את האוטו ליד הבית ואני יצאתי מקודת הנחש שההורים שלי לא יודעים שיש לי אוטו מה שהסתבר אחר כך שהם ידעו אבל הם כל הזמן ניסו להשיק אותי יהודה אני צריכה שתיסע לפה אני צריכה לשם כי היא ידעת שאם היא תפתח איתי יש לך אוטו אני רוצה שתמכור את זה אין לי תעסוקה אחרת ואני כנראה לא אקשיב לה אז היא מראש כאילו שיחקה כאילו היא לא יודעת היא לא ידעה שהאוטו הוא שלי וזה ידעה שאני אני משתולל עם רכב

ואם הייתה אומרת לי תפסיק הייתי אומר אמא אני אפסיק הייתי ממשיך הלאה סתם עוד פעם לא להיות אפקטיבית אז היה לה מספיק את השכל פשוט לא להשאיר לי את הזמן להגיע אליו ולשחק כאילו היא לא יודעת מאשר שאני אביא את האוטו הביתה

עוד סיפור אמרת שזאת דוגמה אחת

היה לי היה רואה צאון מסביב למושב כל שנה הם היו מקבלים זכיינות היו מגיעים בדועים עם אוהלים וחמורים וסוסים ואז היה כל שנה את היום הראשון שהולכים לבדוק איזה שבט הגיע היום אם מגיע שבט נחמד, יושבים איתו שמה, רוכבים בחמור, בסוס, מתעסקים, זה חתיכת העסוקה יפה. אם מגיע מישהו קשוח, ילד לך מפה, אז מבריחים את הכבשים ואת העיזים ועושים להם שם בלאגן וזה ממש תעסוקה כיפית, כי הבדוים רצים אחריך והם רצים אחריך למאבק. רואים גם לתפוס אותך ואתה רץ אחריהם. עכשיו יש לך עדר של 200 300 כבסים לפזר אותו. לא הייתי זורק על הכבשים. אני לא הייתי ילד אכזר. אבל לפרק כזה ולהפיץ אותו לכל הכיוונים ואז הבדוי צריך לאסוף כמקמה על

מה שהוא עשה אתמול זה היה אטרקציה מדהימה א וזה גם אטרקציה הם הזמינו משטרות אנחנו הזמנו להם כל דבר מצריך איזשהו התערבות עם ההורים אבל אני אני אומר היה סיפורים מאוד מעניינים ומאוד אה שהיום אני חוזר אליהם אני לא מבין זה היה היום כשאני מסתכל על זה זה רוע ולא

איפה איפה הרמה הדתית א ביחס לילד סטנדרטי במושב טיפח לבין הילד יהודה צ'ולק שסוחר במכוניות ומתעסק עם בדועים בסביבה. הייתי מאוד קרוע בזה כי מצד אחד היה לי קשר עם הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת גם השורשי בבית אמונה אמיתית קיבלנו והיה לי מצפון. כמעט כל פעם שעשיתי משהו שמישהו נפגע ממנו זה עשה לי הרבה מאוד מצפון. ומצד שני, כשאתה לא במיתבך, לא במוסד לימוד מסודר, כל יום צריך למצוא פתרונות אחרים, המוח שלך רץ מהר מדי, אתה עושה ורק אחר כך מקבל את המצפון. זה לא מונע ממך לא לעשות.

אבל

אנחנו עוד פעם מדברים על רצף של שנים. יש כיתה ג' דו ויש לך כיתה זח שאתה כבר קצת יותר מבין. אני ל דוגמה מאוד חיכיתי לבר מצווה, סתם סיפור מעניין, כי לא היה לי איפה לשים את הסיגריות. ידעתי שהחליפה היא זאת שתחביא לי את הסיגריות טוב ובגיל 12 הייתי צריך להחביא אותם בכל מכל מיני מקומות הם קיבלו אבק

מאיזה גיל התחלת לעשן

תזן היה מכונה שהיה אפשר לקנות שלוש סיגריות התחלתי בבודדות ואז ראיתי שזה יותר יקר אה והייתי מהשם וזה היה א זה היה אתגר גדול כשעפתי סופית בכיתהחת המורה כבר לא הסכים להחזיק אותי ואמר לי א לעוף ואז א אין דבר כזה לעוף כשאתה מוס מוסד חינוך יחיד. אבא שלי אמר לי זה לא מוצדק להמשיך לריב כל הזמן עם המורה. אה אין לו את הפריבילגיה ככה להתעלל בך ולריב איתך. לך לגור אצל סבא וסבתא בפתח תקווה. סבא שלי היה נוסע כל הזמן ופשוט שנה שלמה גרתי עם זוג מבוגר בני 70 לבד בבית. מחפש את התעסוקה בעיר. א ולא יכלתי להשיר.

תן לי רק להבחן למי שלא יודע. טפרח ופתח תקווה זה לא רק שאלה חלוקה גאוגרפית.

זאת אומרת האנטיתזה של טיפרח זה ללכת להיות בפתח תקווה לגמרי

לא יכול להיות יותר

ואנטיתזה של ילד בן 12 נמרץ זה להיות עם אנשים מה ההפך מתיפרח פתח תקווה

כן כן

וגם מבחינה חברתית אני נמצא בבין אנשים מבוגרים כל היום לא יכול לחזור למושב כי כל הזמן ההורים דואגים שלא תחזור עלמושב כי אני יודע שהרבה הורים לא מרשים לילד להיות חבר של יהודה צ'ולק שגורר אותו לשטויות ות כאלה או אחרים א וכן לתת את התחושה הכי טובה והסבא מאוד רוצה שאני אהנה עד בגיל 70 הוא לוקח אותי באוטו להראות לי איזה שכונה חדשה שבונים לך תסביר לו שת בן 12 שכונה חדשה שבונים עכשיו גני אדר בפתח תקווה לא מעניינת אומר לי תראה פה בונים מגדל פה בונים אוקיי ומה

אה והייתי שם שנה שלמה גם כן ובאמת כל השדר כל הזמן הזה אני לא מצליח לחיות נורמלי אני ילד טוב רוצה לעשות טוב דרך אגב מבחינה לימודי תעלי מצוין כי ישבתי עם פרטיים הייתי ברמה לימודית של ילד שמקבל נון סטופ מורים פרטיים אז יכול להיות התחלת את השיחה וזה ש א מה שיודעים היום על גיל החינוך ועל ההבחנה של הפראקטיביות לא ידעו בטיפחז למרות שגם היום זה נשמע שזה המענה הטוב ביותר אתה יודע לקחת אותו למורה פרטי וגם ההורים צריכים להגיב בתמונה לצד הציפיה שלהם הילד לכך וכך דברים רק לא לשדר לו חלילה שהוא אכזבה בחיים שלהם נשמע שהכל תקין

חוץ מזה נקודה אני אני לקחנו אותך עד עכשיו לסיפורים שלך אבל תעבור שנייה למבט שלך כמבוגר אנחנו לא מדברים עם ילד לתגובה לא של ההורים של מישהו מהמערכת כמובן בלי להגיד את השם שהיא שהיא טרגית להגיד לילד במצבך

אוקיי אז קודם כל כולם נתנו לי תמונה טראגית אתה אדם לא נורמלי כולם יכולים להיות במוסד אתה צריך להיות בחוץ המורה שהחזיק אותי הכי הרבה ואני אוהב אותו אותו באמת הוא מורה מקסים אבל תשאל אותי תגובה טרגית אני זוכר שהוא כל פעם אמר שכשהוא ישב בגיהנום על העבירות שלו יהיה לו מזגן אחד שיקר את הגיהנום הרותח יקראו למזגן הזה יהודה צ'ולק מה שאני עושה לו וכל מה שהוא עובר בכיתה ביותר שיעורים שאני נמצא זה מה שיקר לו את הגיהנום ובטוח שהוא יסבול פחות

אני הייסורים המחפרים שלו ואני קיבלתי את זה כפרגון הוא מבחינתו פרגן לי כמה אני באמת הוא אוהב אותי והוא מוכן שאני אהיה בכיתה והוא מוכן העיקר שמזג מזגן שלו יפעל בגיהנום. כך ילד בן בן 10, 11, 12 ששומע שהוא מזגן בגיהנום, שהוא מאמלל מורים, שאם יהיה תקף לב זה יהיה בגללו. א הוא צריך כמה שיותר רחוק להיות מהממסד לימודים, קרי מהחברים שהם אלה שמעסיקים אותו. א והפרופיל שנתת לילד כזה זה אתה עכשיו לא היה לי דפיקות לימודית. הייתי ברוך השם מבחינה לימודית ברמה טובה. א הגעתי משפחה הכי מדהימה שיש. לא היה לי קשיים אחרים מלבד באמת ילד היפרקטיבי ובלאגן עכשיו אני אומר את האמת אין לי שום כעס על המורים שלי אני מבין אותם לגמרי כשאני נכנס למציאות של

רק בוא נפתח סוגריים אתה יודע אני לא רוצה שמיד אחלק משפט כזה או אחר אל תדברו עם ילדים על גיהנום עזבו לא מזגן ולא תנור פחות נראה לי

אפילו את זה משפט בשדר הכללי הוא היה היחידי שבאמת היה אב כאילו החוויה שלי ממנו זה בן אדם שאוהב אות

לא אבל תגובה לא טובה

חד משמית חד משמעית וו א כל הזמן מבטיחים לך שאין לך סיכוי עכשיו מה הם יעשו בכיתה אני לא מתנהל אז הביאו את הכדורים ואני זוכר שאמא שלי נורא רצתה שאני אקח כדורים ולא הסכמתי כי זה הוריד לי את המצב רוח זה הוריד לי את הזה אז עוד לא ידעו להתאים את הכדורים של היום מה מביא יותר תסמין ממה מביא פחות אמרתי לה שאני לוקח ולא לקחתי ושפכתי בפח

רטלין כמובן כן

רטלין קונצרטה אז זה היה רק רטלין ואז עוד לא ידעו גם את המינונים א ופשוט התנגדתי לכדורים בכל סדר גודל זה היה חלק מהמאבק שלי אני לא בן אדם אני לא בן אדם משוגע ואז כדורים זה היה לאנשים משוגעים זה משהו שהתקדם ב-30 שנה האחרונות כשהם התפרצו הם לא אמרו מה יצא ממך הם תפוצצו אותי מכות אני הייתי חוטף מכות על בסיס קבוע

ואני מדבר על מכות של התפרצות כי הצלחתי באמת להדליק את הבן אדם הייתי חצוף הייתי במאבק עם כל המבוגרים וכשאני לא אשכח שהיה פעם אחת שקיבלתי מכות ברמה לא נורמלית אמא אחרת התקשרה בא לאמא שלי להגיד לה תקשיבי זה הבן שלי חזר מזועזה אני מדבר לא רק מכות עם הידיים זה היה עם סרגלים זה היה עם מקלות וההורים מצד אחד כל הזמן התלוננו א הילד שלי לא צריך לחטוף מכות מצד שני אתה מוסד היחיד אתה לא רב עם המוסד יש לך שם עוד ילדים ובתפיסה היא אומרים לה תקשיב הוא עושה דברים קיצוניים בדברים קיצוניים נותנים מכות עכשיו אני זוכר את עצמי כמעט כל שנה חוט לא קיים קיים

היום לא קיים כל כך מכות אבל זה לא היה מכות של רבי מחנך שחושב שנותן סתירה זה היה מכות של מישהו שהתפוצץ עליך כי ידעתי לפוצץ אנשים ואפילו על מי שהתפוצץ עליי אני אומר חשוב יש לי אחים שהיום הם נזכרים בתלמוד תורה או במכות שקיבלנו שם והם שונאים וכואב להם אני אפילו לא זוכר כאילו אני לא כועס עליהם לא כי אני איש טוב לא כי אני הייתי במאבק כמו שאני הרבצתי איך שילד מרביץ למורה המורה הרביץ לי הייתי מבחינתי באמת באיזשהו מאבק כוח קיומי מאז שאני קטן והמאבק המרכזי היה מול מורים שאני לא רב איתם בכלל ובהמאבק הם יותר חזקים ממני אז מכות הם עושים יותר טוב ממני להשפריץ מים הייתי יותר טוב מהם אז אני השפרצתי נניח הזכרת אחים דפוס התנהגות כמו שלך הוא משהו שקיים במינון כזה או אחר בין האחים

אה לא כל כך יש לי עכשיו אח צעיר אבל הוא הכי קטן במשפחה שהוא א יכול להיות גם כן קצת יותר היפרקטיבי אבל לא לא ב לא בסגנון שלי

איפה איפה מתחילה צמיכה איפה מתחיל הבניין או באופן ספציפי יותר. מתי מכרת את הרכב? לא, קניתי כמה אחרים אחר. הגעתי לישיבה קטנה אחרי שבעצם אני בכיתה ח לא בתלמוד תורה. פה יש סיפור מאוד מעניין שלי שהוא יכול גם לעבוד השראה. אני מגיע בלי חיידר.

למה קיבלו אותך?

למה קיבלו אותי? הגעתי למבחן. בחו ילד מתפרח בצורה עצמאית. התלמוד תורה לא שלח לישיבות בירושלים אז אני ביקשתי מאבא שלי שהיא ישיבה מסוימת שהמליצו לנו עליה קראו לה ים התורה היום זה אוצר התורה של הרב שמואל רבר והגעתי למבחן הוא המורה שמ ש

נפטר בשנה האחרונה

הוא נפטר בשנה האחרונה

והוא אמר לי למה הגעת לכאן מה אמרתי לו אני אגיד לך את האמת אני כבר לא בחיידר רבים איתי לא הסתדרתי בשום מקום הרמה הלימודית שלי ברוך השם מצויינת ושאלתי את הרב פילץ מה לעשות הרב של טיפח והוא אמר לי שהסיכוי היחיד שלי להצליח זה יהיה עם הרב אם אני אבוא לרב לא כי הישיבה פה מתאימה אלא כי הרב יש לו לפעמים כוח לפרויקטים והמשפט הזה מאוד קומר לי באמת דיברת על הרפץ אמרתי לו כן אז הוא אמר לי אוקיי ואז המורה שלי התקשר שלא יקבל אותי ואם הוא מקבל אותי אף אחד מהכיתה לא יוכל לבוא ומה אני זה הוא אמר זה הפרויקט שלי הוא לקח מראש זה הפרויקט שלי קיבל אותי על דעת שיש ישיבה טובה הייתה ישיבה טובה ויש פרויקט בפנים.

שבועיים אחרי שהתחיל השנה, כמובן הגעתי בלי חידר, עוד הכנתי את החומר מראש, הסתבחתי עם הרם שלי, אמרתי לו משהו, אמר לי, הוא פגע בי, אמרתי לו שהוא שמן, משהו כזה, הוא אמר לי דיבורים כאלה אפילו בציבור החילוני לא מקובלים. הוא בעצם פגע בי, אמרתי לו על איזה משהו בלימוד, נו מה זה מה שאמרתי כבר לפני שעה. אמר לי, אתה מחזיק מעצמך בגלל שאתה לא זוכר מה. אמרתי לו, יש פה עוד אחד שמחזיק מעצמו. אמר לי, "יוף." הלכתי לראש ישיבה. אמרתי לו וזה היה התחילה מנטרה קבוהה שלי בעצם כל הזמן שאני בישיבה וכל ההסתבכויות עבדה בצורה כזאת אמרתי לכם שאני לא יכול להצליח אמרתי לכם תנו לי לישיבה של נושרים נעבוד חצי יום למה אתם משכנעים אותי להישאר פה

איפה הרב רבר באירוע

אני הולך לרב רבר אני אומר לו אמרתי לך אמרתי לך שאני בהסתבכות הראשונה אמרתי לך עזוב חשבת זה אני פרויקט מתאים אני לא מתאים בוא תשחרר אותי הרב רבר לקח פרויקט הרב רבר אומר לי תקשיב אתה לא יכול להיות בשיעור שלך קצת חוזר התלמוד תורה אבל בצורה מכבדת אתה נכנס לשיעורים של שיעור ג' שלי עד סוף זמן קיץ אותו רע מלמד אתה ילד שיעורה א' שבועיים אחרי שהגעת לאלול נכנס לשיעורים של הבחורים שעומדים להיבחן בישיבות גדולות יושב ילד שיעור א' עם בחורים משיעור ג' בוא נראה אותך מעיז לדבר שמה אתה מתעסק איתי אין לך גם געם מי לדבר השיעורים לא בקש אחד של השני זה מה שאתה צריך לעשות עכשיו חצי שנה ילד שיעור א' גם עם הרמה

הלימודית א ביחס שיעור א'ו טובה יושב בשיעורים של שיעור ג' הראש ישיבה מוסר אותם וזהו פתרנו את הבעיה של שיעורים סדורים קצת אתה עושה בלאגן איפה הבעיה הגדולה פנימיה אז בפנימיה הוא העיף אותי

הרגשת סוג של עונש כשאתה יושב בשיעור ג או או להפך

אה כן סוג של עונש אבל כבר השלמתי עם זה שאני לא מתאים להיות עם הבני גילי והשלמתי עם זה שמעיפים אותי משיעורים והשלמתי עם זה שעוד חצי שנה הרמה זה התחלף ואולי הרם השני כן יסכים לספוג אותי אה אה והאלטרנטיבה הייתה ללכת לישיבות ממש גרועות ומבחינה לימודית היה לי שם כיף. זאת אומרת הרמה של הראש שיבה ושיעור ג' היא הייתה כיפית והבנתי את השיעורים פלוס מינוס ניסיתי לסכם אותם וזה כאילו די העסיק אותי זה שזה היה לא לרמה שלי ורציתי להוכיח שהנה אני כן מבין אז זה כאילו קצת העסיק אותי השיעורים א כמובן יצאתי באמצע הרבה זמן לשירותים וזה אבל זה איךשהוא עבר ואפתי מהפנימיה כי שמה אני עושה בלאגן אז הייתי צריך לנסוע כל

יום א וזה אולי משהו שהרב רב הבין הייתי צריך לנסוע כל יום רק ב10 בלילה ולהיות בישיבה ב7 בבוקר הוא אמר שאני אהיה מותש מהנסיעות

אז נסעתי לאיזה דודים בקריאת ספר ישנתי שמה אה הישיבה הייתה ברמות והנסיעות פשוט הטישו אותי הגעתי כבר בלי כוח לעשות בלאגן ואז בעצם בישיבה קטנה המשיכו ההסתבכויות א כל הזמן וכל פעם של הסתבכות ואני הייתי נוסע עם הנהג של הישיבה אם שוב הוא בא אני אומר לוקח אותם בשילה לחברון ושמה אה היה הרבה התעסקויות עם ערבים ועם השוק ועם כל מיני דברים בתור ישיבה קטנה, אבל איכשהו צלחתי את השלוש שנים של הישיבה הקטנה א עם הרבה פעמים לעוף בלי פנימיה ו בגיל היותר מבוגר כבר יותר מבוגרפתי משם כמה פעמים וזה עד שברוך השם הגעתי לשיעור ג' והלכתי עוד פעם לישיבה גדולה טובה לבית מתיהיהו ששם כבר לא היה הרבה אינטראקציות שיכלו לעבות

בעיה אה בשנה וחצי הראשונות ככה עוד עשיתי שטויות אני זוכר שרבוך וייסבקר קרא לי ואמר לי יהודה קבל החלטה או שאתה נכנס ל

גם אני הזכרנו את הרב רבר ראשי ישיבות שלך נפטרו ממש ב

שניהם

בדיסמוך יחסית

ולשניהם אני חייב ממש את חיי אני

ואז א רבוך ויסבקר אמר לי בוא תתאפס על עצמך אמרתי לו וזה פה כבר היה בחירה שלי תשחרר אותי מהפנימיה איפה שכל החברים בשיעור לומדים היה דירה של מבוגרים תן לי שם חדר עם עוד אחד בלי חברים אני אני אעלה על המסלול באמת זה מה שהוא עשה היה את הפנימיה בניין שכל הבחורים ישנים בו היה איזה דירה מעל איזה בית כנסת דירה קטנה של כמה בחורים יותר מבוגרים ושמה הלכתי להיות לבד בפנימיה ושמה ברוך השם התחלתי מסלול של למידה רצינית וטובה בלי כמעט שטויות ואז אני מגיע לחתונה הכי הפוך ממני שיש אשתי האישה הכי מסודרת מהבית הכי

לא צריך להגיד לה בשידוכים שהיא היא נפגשת עם מישהו שהוא היפראקטיבי?

אני חושב שעל הפגישה הראשונה היא כבר ראתה הכל. לא לא היה צריך לדבר א בלי לספר סיפורים מהעבר אתה אתה פותר אתה מתחיל עכשיו מבחינתי אני רק זוכר בפגישה היה כתוב אין כניסה אז היא אמרה לי אסור מה אין כניסה את לא רואה שזה פתוח אני בכלל לא הבנתי היה כתוב למעלה אין כניסה עכשיו מבחינתי עם השאר פתוח נכנסים הכתב הוא לא רלוונטי והכי הפוך

אפשר לפרק את התמרור גם

כן אבל האוטו כבר לא עובד

כן

אבל אה ואז אני נכנס למשפחה דנית מסודרת. הכל לפי הספר עם ציונים של 100 מהגיל מגיל אפס. בלי קשיים, בלי בלאגן, בלי בלי דברים וצריך להתחיל להתנתב. הרוגע והסדר והשלווה והצורת חיים הזו כנגד הבלאגן והגודל וה אפילו מבחינה טכנית אפילו ההורים שלי כן שלא כנראה שהאהפריות הגיע מאיזשהו מקום הם רק תיעלו את זה נכון היה לי המון אחים מאומצים כל שבת היו אצלנו בבית המון אורחים המון דברים הבית היה שוקק פעיל חי אני זוכר שפעם הנה זה חלק מהאיפריות התקשרתי לאמא שלי שהבאתי ארבע חברים מהישיבה לשבת לישון אצלנו חזרנו ביום חמישי למושב ושכחתי לעתקן אותה שאורכים מגיעים מה שמ בסדר עד חמש לא צריך להודיע כאילו באמת זה היה הגישה ידעתי פשוט עם חמש חברים הביתה למיום חמישי עד מוצא שבת והדברים קרו הבית היה בנוי לזה

ואיך בונים בית עם שני א שני רזומי כאלה כל אחד עם המקום המסודר שלו ועם המקום האינטראקטיבי שלו

האמת שזה היה מאוד מאוד מאתגר אבל אני חושב שזיזן אותי בטירוף. היא כן הצליחה להכניס אותי מאוד מאוד לסדר. זאת אומרת אני היום עובד בחמש מקומות אבל כל עבודה הכל מסודר. אה אה כל הסדר שלה עם ה עם האיפריות שלי יצר איזשהיא באמת יכולת לעשות יותר. ופשוט אני אומר אין איזה תרופת קסם חוץ מהאמונה שכל הזמן גם כשמסבירים לך אתה לא טוב אתה לא יכול להסתדר אתה אדם בעייתי שיש אנשים משמעותיים בחיים שמאמינים בך עד הסוף שזה היה ההורים בהתחלה עד הסוף אבל ההורים אחר כך הגיע ראש ישיבה שאמר אתה הפרויקט שלי ואתה תצליח יתהפך העולם ואחר כך היה עם רבוכיסבקר כמה דברים שאנשים בודדים יכולים לשכנע אותך נגד כל העולם והעולם באמת

שידר לי שאין לי זיכוי העולם באמת באמת שידר לי אתה בעייתי. עכשיו זה לא העולם, זה העולם הפנימי שלך. אני באמת מרגיש בעייתי. אני יודע שאני מאמלל את המורה. אני יודע שאני לא מתנהל בסדר. כמה אנשים שמאמינים בך וכמה אנשים שבאמת משכנעים אותך נגד. אתה איש טוב, אתה ילד טוב, אתה תצליח עוד. יש לך לב טוב, אז לא נעים לך לעשות מעשים אכזריים. יש לי לב טוב. השכנוע העמוק הזה הוא בעיניי זה שהציל הציל את האמונה שלי בעצמי. היום אני יכול לשבת כבר בלי פריאות ללמוד למסור למסור שיעור זה לא חוכמה אפילו ללמוד לבד

שיחה הזאת צולמה בטייק אחד כן

אני עדיין לפני שאני עושה מבחנים אני לוקח רטלין אם אני צריך ללמוד לבד הרבה חומר למבחן לרבנות או משהו אז אני דואג לקחת כדור או שניים אבל זהו

הרב יהודה צ'ולק מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו והנה ההוכחה תודה רבה לך

תודה תודה Да.