"התפרקתי כשהודיעו לי שהוא מת": אביגיל אקוקה על הרגע המכונן בחייה

היא רועדת בצד השני והיא פשוט כזה אומרת לי מנחם ירה בעצמו. קוראים לי אבי גיל. אני בת 23 מתל אביב אז בעצם חוויתי המון בדידות באנדוד. חוויתי גם התרדה באנדוד שהשפיעה עליי לאורך זמן שזה מה שהוביל אותי א לכל הכאוס הזה בחיים וגם המקום הזה של המחשבות העובדניות. ואז הגיע השלב לפני תשעה חודשים שפתאום הרגשתי מיוס, חוסר ערך, חוסר משמעות לחיים והחלטתי ממש לעצור הכל ונטוס לתאילנד. בהתחלת עשיתי עם חברה ואז המשכתי לבד. למדתי ממש שיעור על עצמי בבדידות, חזרתי לארץ, התגעגעתי בסופו של דבר ואז היה לי עוד יותר קשה לקבל את המציאות וממש התחיל לעלות לי שאלות קיומיות על החיים שלי. זה אפילו הוריד אותי למחשבות קצת

עובדניות של כאילו למה לי להישאר פה? כאילו, האם יש לי כבר מה ויש לי עילן להמשיך? אולי בעצם לא. אז בעצם הגיע היום ששינה לי את כל החיים. אה אני הולכת לעבודה ואני מקבלת שיחה טלפון מאחותי. היא רועדת בצד השני והיא פשוט כזה אומרת לי, מנחם ירה בעצמו. מנחם זה אח שלי. הוא היה מודל השרעה שלי. הוא היה בן אדם שתמיד רואה את האחר, רואה את הנשמה של האחר. הוא ממש החניף לי דמות אב. הוא היה לוקח אותנו לבית ספר, קונה לנו לאכול. ממש כאילו הוא היה האוגן שני בבית והוא גם נתן 10 שנים למדינה, התחיל מפנימיה צבאית והוא היה בתפקידים מאוד רציניים שכנראה הובילו אותו לראות דברים שהוא לא היה צריך לראות וזה ממש השפיע לו על

הנפש כנראה פעלתי באוטומט ממש רצתי לרכבת הספקתי את הרכבת אני יורדת מהאוטובוס אני מקבלת צריכה טלפון ופה אני כבר מקבלת את ההודעה שהוא מת וממש התפרקתי הרגע המכונן שלי היה שהיינו בהלוויה ופתאום אחרי שאני בוכה מלא זמן הפסקתי לבכות ואני מקוונת מין לזה הערה חבר של אח שלי התחיל לקרוא את האספד עליו אני כאילו מרגישה שם מדברים לנשמה שלי כאילו זה היה מין קריאת השכמה כזאת של כאילו תתעוררי כאילו כי הייתי כל כך במחשבות זה שיש מחשבות עובדניות זה לא האמת זה לא אומר שזה הגורן שלנו שמפה אי אפשר לצאת אפשר, אפשר זה פשוט חלק קטן שנכנס ואנחנו זה לא המחשבות שלנו ולא הרגשות שלנו הנשמה היא אינסופית ושאנחנו שמים סטופ

ומבינים שאנחנו מנענים את המערכת ולא יהיה אותנו החיים משתנים כי אני הכנתי ללכת ולקחת כדורים ואני הכנתי ללכת למקומות ממש חשוכים אבל משהו בנשמה שאני בחר אחרת אמרתי אין מצב שבאתי לעולם הזה ואני לא יכולה לצאת מזה יש פה משהו שהוא נראה לך שכאילו כדור ישתיק לי את זה. ממש הרגשתי שעובדים עליי ובאמת עשיתי המון עבודת ריפוי, המון עבודת נפש, המון חקירה ואני יכולה זה באמת פורק המון מענדות פתאום יש לך איזשהי הכלה פתאום כאילו אה זה לא האמת אה אפשר לצאת מזה אני בעצם מרגישה שהסיפור שלי הוא לא רק שלי אני יודעת שיש המון שכובים ולפעמים הפחדים משתיקים אותנו מלעשות את הדברים האלה אבל ואז אני אומרת רגע זה יכול להשפיע

קודם כל לי זה כבר עושה טוב לשבת ולבטא את זה זה כבר משחרר ממני את הבושה הזאת ש שתמיד מנהנת אותי, יושבת פה וברגע שאני מראה לה שאני מוציאה אותה החוצה, היא כבר לא יושבת עליי. אנחנו במסע של התעלות רוחנית, אנחנו בשנים קריטיות שלא לפחד, להוציא את האמת, לדבר על הדברים שהכי מפחידים אותנו. ממש משפט קטן יכול לגעת במישהי ויכול לשנות לו את העולם כמו שלי שינה את העולם שאני ראיתי סיפורים של אנשים אחרים. שהוא מת, אז זה ראה לי כמה הכל לבל אבלים. เฮ