הורים אחרונים לדעת: הסיפור שמאחורי הנשירה | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שנמצאת פה כדי להשיב את נפשכם מכל השאלות של ההתמודדויות בעולם הנפש, בסיטואציות היומיומיות, בדברים שרוכשים מתחת לפני השטח ולא תמיד רואים אותם כלפי חוץ ואנחנו מתמודדים איתם. אם זה ביום יום, אם זה מול הקרובים אלינו, אם זה מול עצמנו. והיום בחרנו נושא שבאמת עלה מתוך השטח, מכל השאלות שלכם, ההורים היקרים וגם של בני הנוער שמתמודדים. ויש לציין שהנוער של היום, שזה מתחיל היום בגיל הרבה הרבה יותר צעיר, שואל, פונה ורוצה לקבל את התשובות. שום דבר כבר לא נשאר מתחת לפני השטח בשקט. ואנחנו מאוד שמחים על זה כי כששואלים את השאלות אפשר להגיע לפתרונות. אז

אנחנו כאן עם הרבנית פרי כהן נשיב על השאלות שלכם עם כל ההתמודדויות שלכם ואתם מוזמנים להמשיך ולשלוח את השאלות שלכם מהספר שמופיע לכם על המסך ואנחנו כאן בעזרת השם נענה ונחקים ביחד. אז הרבנית פרי כהן מה שלומך?

ברוך השם מצוין.

איזה נושא שהוא בוודאי לא מספיק לתוכנית אחת יש לנו היום נכון? אולי לחיים שלמים. ואנחנו בעיקר מדברים על הורים שמתמודדים עם ילדים שבחרו בדרך אחרת, נכון? א זה בעיקר הנושא ובאמת אחרי שדיברנו בשבוע שעבר גם כן על אותם ילדים שבוררים לי תוצאות של קדושה וקיבלנו המון המון תגובות ואחת התגובות שקיבלתי מאוד מאוד רגשה אותי אישה ש סיפרה לי שהיא אומרת ממש איבדתי את הטעם לחיים עד שאמא שלה הפנתה אותה לראות את הפרק הזה ואז היא אומרת פתאום היה לי טעם לחיים ופתאום הבנתי שיש לי ילדים מיוחדים

מה היה הסיפור היא מספרת שהבן שלה בזבז המון המון המון המון כסף על אני לא זוכר אם זה היה לגו או פאזל 4,000 שק

וואו

והוא אמר לה אני אני קניתי את זה כי יש לי רצון אז לחלל שבת וכדי שאני לא אחלל שבת כל השבת אני אתעסק בזה והיא כל כך בכתה הילד שלה רוצה לחלל שבת הילד שלה רוצה לחלל שבת איך יכול להיות דבר כזה איך קורה בבית שלי דבר כזה היא אומרת ופתאום התוכנית הזאתי נתנה לי את ההבנה שלילד שלי יש רצון לחלל שבת. אבל לא על זה אני מסתכלת. אני מסתכלת על זה שהילד שלי בזבז 4,000 שק מכספי החסכונות שלו כדי לא לחלל שבת. אנחנו מסתכלים על ילדים כאלה בתור ההורים, אנחנו רוצים את הילדים שיהיה איתנו. סיפרה לי אישה בקבוצה באחת הסדנאות שהשבוע אז היא אמרה שהיא נורא נורא נורא עצובה. למה את עצובה? אז היא אמרה, תראי, אנחנו מלמדים את

הילדים שלנו כבר מגיל שש לקיים מצוות בשמחה. אז אנחנו עושים מן כל מיני דברים שיתנו הוואי נחמד וניגשנו ליטול ידיים לסעודה בשבת ואחת הילדות ילדה קטנה בת שבע אולי אמרה א לא בא לי ליטול ידיים אז אם אמרה לה מה את לא רוצה ליטול ידיים אז היא אמרה לא לפעמים בא לי ולפעמים לא בא לי והיום לא בא לי ליטול ידיים והאמא אוי מה שהיא עברה אין דברים כאלה ואמרתי לה אבל למה אז היא אמרה כי אני רוצה שהילדה שלי תקיים מצוות כחשוב לקיים מצוות ותמשיכי אמרתי לה והיא מדברת כי מצוות זה דבר חשוב נו וכי כי אמרתי את יודעת מה את מזכירה לי שיום אחד פנה מנהל של חיידר לאחד האבות בחדר והוא אמר לו אתה יודע כשכל הילדים בונים במגנטים

את בית המקדש את הכותל המערבי הילד שלך בונה מסגד וזה נורא והיום בעיניי וחוץ מזה הוא אמר לו והילד שלך בכל פעם שמדברים על חיות הוא מדבר על חיות טמאות אמרתי ריבונו של עולם אתה חושב שילד בן ארבע יש לו איזשהיא קמיהה להיות מוסלמי כאילו בואו תסתכלו על הדברים בצורה שפויה אמרתי לאותה אמא תקשיבי לי יש לנו פה בעיה עם ההסתכלות שלך את חושבת שהילדה שלך לא רוצה לקיים מצוות כי היא לא רוצה מצוות אחותי היא בת שבע מה שאת בעצם אומרת למה הילדה שלי מתעסקת א בדברים אחרים בזמן שאנחנו נוטלים ידיים כי זה מסמ לי שהילדה שלי לא באה איתי זאת אומרת הילדה שלי לא ממשיכה את דרכי זאת אומרת הילדה שלי קורצים לה דברים אחרים זה כמו

זה כמו אחר הצהריים שאמא אומרת לילדים שלה בואו הכנתי לכם מרוחת ערב טימה וילדה אומרת לה לא אבל השכנה הכינה טוסט אני רוצה לאכול אצלה ואמא נעלבת כן נשמתה למה כי הטוסט של השכנה יותר טעים מהפרורסה עם הגבינה שאני הכנתי בעצם מה האמא אומרת לא השכנה מבשלת יותר טוב הילדה שלי הולכת לשכנה ה ילדה שלי לא באה אליי זאת אומרת יש אצלי משהו שלא עשיתי אותו נכון כי הילדה שלי לא רוצה להמשיך איתי בדרך

אז יש פה יש פה באמת מורכבות של כמה דברים קודם כל אני לא יודעת אם הדוגמה לטוסט היא שווה ערך לדוגמה של הנטילת ידיים כי אולי זה תלוי אצל מי כי הנטילת ידיים זה משהו שמקפיץ לנו באמת את הערכים שהנקנו לילדים וומה את עושה את משנה כאן עכשיו סדרי עולם ויום אם עכשיו בגיל שבע את את לא רוצה להיות ידיים אז מה יהיה איתה

והקטע של הטוב פוסט זה זה גם אפילו קצת יותר ריאקטיבי כמו שלמדנו כאן יש כאן תגובה ש שהאמא לוקחת את זה אישית זאת אומרת אני בישלתי אני טרכתי אני זה הילדה שלך לא שם היא לא עכשיו עושה את החישובים האלה שאמא בישלה ואת הרצה

וגם במצוות ילדה בת שבע לא עושה את זה וגם עם המסגד של הילד בן ארבע הוא לא עושה את זה

הוא לא עושה את החישובים האלה אתה אומר

לא אנחנו נבהלים שיש מישהו שהוא הולך קצת שונה מאיתנו אנחנו נבהלים למה מרח מאותה חרדת נטישה רגע שלי לא ילך איתי אני חושבת שהלייבעל הזה זה אחד הדברים החשובים שלמדנו כאן ביחד בתוכנית כי זה בעצם הצעד הראשון לתגובות שלנו לאיך אחר כך אנחנו נשקף לילדים את המסרים שאנחנו רוצים להעביר ובאמת אם יש משהו שגם אני שומעת עם האות וגם אני יכולה להגיד לך על עצמי שהוא מאוד מאוד מיישר קו זה הקטע הזה של אל תיבע לי קודם כל אל תי בעלי אחר כך בוא נראה איך נתמודד אבל שהתגובה הראשונית שלך לא תהיה בעלה לא לנטילת ידיים ולא לטוסט ולא לשום דבר וכדי להמחיש את זה עוד יותר קחי לך אמא שהולכת עם הילד לקניון והוא נעצר ליד החנות

מדבקות עולה לידשבו מהילד שלי הוא נעצר ליד החנות מדבקות והוא מתחיל לבכות אמא אני רוצה מדבקות ואת אומרת לו לא אני לא קונה לך מדבקות אמא אני רוצה מדבקות והוא נשכב על הרצפה והוא ורכה ברגליים והוא יש לך שתי אפשרויות הוא לומר אני לא קונה מדבקות אני הולכת הביתה לכי

כבר אמרת

לכי הוא יבוא אחרייך או להגיד לו אתה בא אתה אתה בא, אתה בא ואז הוא אומר לעצמו, יש לי עוד מלא מלא זמן לעשות עליה פרוזות, יש לי עוד המון זמן לרכיים כי היא מסתכלת, היא פה, הכל בסדר. כשאת בטוחה בעצמך את הולכת, הוא יבוא אחרייך כשאת מתחילה להגיד לו, אבל למה אתה לא רוצה ליטול ידיים? אבל ליטול ידיים זה כזה מקסים, הילד אומר, אה, יופי, יש לי מלא איפה לשחק אצלה. רגע ומה עם הקטע הזה שאת יודעת אמהות היסטריות פחות או יותר כל אחת בדרגה שלה שאומרת מה זאת אומרת אני אלך מהילד שלי באמצע הקניון השם ישמור שלא יחטפו אותו שזה לא יעשה לו חרדת נטישה ישר זה מקפיץ עוד ועוד תגובות שאני אומרת לך אני אני שומעת את זה מנשים

וזה אמיתי היא לא היא לא באמת א א זה לא משחק הפחד שלה הוא אמיתי היא באמת חושבת שאם עכשיו תלך כמה צעדים ותראה לילד שהיא רצינית השם ישמור שלא שלא יחטפו אותו, שלא יקרה משהו, שזה לא יעשה לו שריטה של חרדת נטישה. אמא הולכת ממני, נוטשת אותי באמצע הקניון.

כולנו אוהבים להסתכל על הסרטונים האלה של הברווזה שהולכת והילדים הולכים אחריה. היא לא מסתכלת אחורה, אומרת להם גה גה, אתם באים? היא הולכת, הם באים. למה? פשוט יש דרך שהיא עושה והם באים אחריה. גם החתולה שהיא מלמדת את הגורים שלה לקפוץ, מלמדת אותם לצוד, היא מלמדת אותם לחפש אוכל, היא הולכת, היא נותנת דוגמה והם באים אחריה.

את גם יכולה לתת דוגמה, אבל את בקניון ויש שמה מדבקות, אין את זה לברוזים.

אבל נכון, אבל הילד, נכון מאוד, אבל הילד, איך אמרנו אצל אצל יצחק שילד קרוך אחרי אמא שלו, הוא קרוך אחריה, הוא רוצה אותה, הוא יחפש אותה, הוא בודק כרגע את הגבולות שלו. עד כמה אפשר לשחק? אה אז באמת זה דבר אמיתי הקטע הזה שהוא בודק אותה בדיל לך את האמא שעומדת עם הילד שלה היא מגיעה לקופה עכשיו נכון תמיד בקופה אולי אמרנו את זה אני לא זוכרת בקופה א יש תמיד את מה ששמים לך את כל המרות מכשולים הזה

כל הפיתויים

בדיוק ואז את מגיעה עם הילד את סיימת כבר את הקניות את כבר אומרת לעצמך טוב חרגתי ב-250 ש₪ אבל לא נורא 250 במקרה הטוב בסדר יאללה נו נעביר אותה ואת מגיעה ואז הילד מתחיל אם אני אכול את זה אם אני אכול את זה אם אני אכול את זה עכשיו הוא הוא מתעמק על פסק זמן אם אני רוצה פסק זמן ואת אומרת לו לא מתוק שלי אנחנו הולכים לסבתא סבתה הכינה ארוחת ערב מאוד טעימה ואם תתנהג יפה בסוף תקבל גם גלידה טוב מה חשבת ששאלת אותו יגיד לך אה בסדר אמא נכון זה גם לא בריא

צודקת

חשבתי עלייך זה גם עולה כסף יותר וכבר בזבזת פה המון כסף איך שאמרת לו טוב הוא אומר לך לא טוב כי פתח לו את האופציה מאיפה בא הטוב הזה הטוב הזה בא ואומר אני לא בטוחה במה שאני אומרת לא נוח לי ממך לא נעים לי ממך אם את בטוחה שכרגע הוא לא צריך שוקולד. מתוק שלי אנחנו הולכים לסבתא לאכול ארוחת ערב מאוד טעימה. עכשיו אני לא קונה שוקולד. הילד יודע לזהות בדיוק את השוריר קול הזה שלא בטוח בעצמו ועל זה הוא מנגן ועל זה הוא משחק.

רגע, אז בוא נחזור שנייה לקניון לסיטואציה שלך עם הילד. מה את עושה? את הולכת ואת ממראה לו שאת רצינית בכוונות שלך?

התוק שלי, אני לא קונה לך עכשיו את המדבקות. בוא. ואת מתחילה ללכת, הוא יבוא אחרייך.

מה קורה שזה גיל יותר גדול? שכבר הוא מרגיש שיש פה מסע או מתן.

אז את יכולה להתיישב רגע בגובה העיניים שלו ולומר לו את מה שיש לך לומר, לשמוע את מה שיש לו לומר ולקבל החלטה. לפעמים רק הוא רואה אמאות שומרות את מה שיש לילד לומר והוהם באמת מבינות שאולי זה לא הזמן לומר לו אולי בגיל יותר גדול כן גם בגיל קטן אפשר אפשר לדבר עם הילד אבל אבל לפעמים הוא הוא בגילאים הקטנים יותר אה הוא פחות אמ אפשר לתקשר עוד הפעם השאלה באיזה גיל

את אומרת כאילו זה לא צריך להיות פתוח למשע ומתן אמרת לא תעמדי מאחורה

בדיוק אבל אבל עם כל זה אנחנו כן כן כן מדברים על לנהל מסעות ומתנים עם הילדים. זאת אומרת זה לא משע ומתן, זה להיות כשובים בעצם לתקשר. אז זהו אז בואי נעמוד שנייה על ההבדל הזה. מה ההבדל באמת בין להקשיב לילד ולתת לו את המקום שלו, שזה הדבר הבריא, לבין לפתוח מסע ומתן מפרך מתיש? שאת אומרת יאללה, כבר אני אתן לו מפח. אין אנחנו אסור לנו להגיע למקום. הבדל

בעצם כשיש לנו א ילד קטן, ממש קטן, אוקיי, ילד בן שנה וחצי, הוא רצה את המדבקות האלה ואת אומרת לו לא והוא מתחיל לרקוע, זאת אומרת שאת לא יכולה גם את יכולה לגשת אליו ולאומר לו, תקשיב, את יכולה לרדת אליו רגע לגובה העיניים ולומר לו, תקשיב, מתוק, אמא לא קונה לך עכשיו את המדבקות האלה ואני מאוד אשמח שתבוא איתי, בוא, אנחנו קמים והולכים. בדרך כלל, כשאמא יורדת לגובה העיניים של הילד והיא סגורה בדעתה על מה היא הולכת להגיד, היא תשב מולו והיא יקבל את מה שיש לה. עוד הפעם אנחנו נס נסתכל על מה שכבר אמרנו בעבר על הקטע של נאמנות. כשילד בטוח שאמא רוצה בשבילו את הטוב ואמא קשובה אליו, כשאמא אומרת לו לא, ה הוא מקבל את

זה. זאת אומרת, בתוך הרגע הזה של ההתמודדות, המסע ומתן, ההקשבה, ההחלה על לעמוד מאחורי המילה, יש בעצם לא רק את הרגע הזה, אלא מערכת יחסים שנבנתה מהרבה רגעים של אמון, מהרבה רגעים של מה אמא אמרה לי עד עכשיו והאם היא עמדה במילים שלה עד עכשיו וזה אחר כך יבוא לידי ביטוי ברגע.

זה לא רק מ בדיוק זה לא רק מיא עמדה במילים שלה. זאת אומרת שגם אם היא לא עמדה במילה שלה, ידע לבוא ולומר אני מתנצלת שלא עמדתי במילה שלי. תראה רציתי מאוד אבל זה לא הסתדר לי. איפה זה פוגש אותנו כשאנחנו מתוסכלים מאוד למול הילדים שלנו כשלא הצלחנו להתנהל כמו שאנחנו רצינו. אנחנו לא הם א כשלא הצלחנו לתת את מה שרצינו. כשהשכנה נתנה יותר ואני פתאום מסתכלת ואומרת תראי אם הילדים בבית ואני בעבודה. כש השכנה מגישה אוכל חמ שהם נכנסים הביתה ואת שואלת את עצמך איפה אני בתור אמא? כשאת רואה בסטטוס מישהי שאמא טובה יותר ממך ואז בתוכך את אומרת לעצמך אני לא מספיק אני לא מספיק

לדעת שקודם כל אין אמא יותר טובה ממך יש אמא שמצטלמת יותר טוב ממך אבל ברגע שאת שלמה עם האמהות שלך ועם מי שאת זה לא משנה איזה תמונות יפות את תראי את תדעי שאת האמא הכי טובה בשביל הילדים שלך כי את נבחרת בשבילם ואין מי שיעשה את התפקיד הזה טוב יותר יש אולי מישהי שמצטלמת טוב יותר אבל בזה זה נגמר ואת האמא הכי טובה

ליל ילדים שלך ואני חושבת שזאת נקודת מוצא כל כך כל כך חשובה כי כשאת נאמנה לעצמך ואת שלמה עם עצמך זה מה שהילדים ירגישו ואז כל התוצרי לוואי האלה שדיברנו עליהם של המשע ומתן ושל ה שהוא יבוא וירכע ברגליים בכל מיני מקומות זה אולי מתחיל שמה בגיל הקטן אבל הגיל הקטן זה מה שבונה אחר כך את הגיל הגדול שאליו אנחנו מכוונות ושם אנחנו לשם אנחנו רוצות לפתוח את את השיח שלנו יותר שבעצם כשהם מגיעים לגיל שכבר יש להם יותר כוח של בחירה, שזה לא מסתכם במדבקות, אלא ממש בלבחור עם לקנות לגו כדי לא לחלל שבת, כמו בדוגמה המאוד יפה שנתת, שהילד הזה, אני לא יודעת בין כמה הוא בדוגמה שנתת, אבל ממש יכל להגיד שהקנייה הזאתי היא

לכבוד שבת קודש. ממש ככה. זה כל כך יפה שחוץ מלהסתכל על הנקודה הזאתי שבואנה הילד ממש בהתלבטות אם לחלל שבת או לא להסתכל על זה שהוא מנסה בכל כוחו למצוא פתרון ולהגיע למצב שהוא הוא מתגבר על זה וזה זה מדהים. אני לא יודעת עוד פעם בן כמה הוא

אני באמת לא שאלתי אותה. אני כל כך הייתי עסוקה בלראות איך היא ממש בכתה והיא אמרה פתאום הבנתי שאני שאני אמא שמגדלת ילדים באמת מיוחדים היא אומרת אני פתאום הבנתי שאני אמא שמגדלת ילדים שמבוררים ניצוצות של קדושה אז כשהם בבחירה הזאת והם יכולים להגיע לנקודת בחירה האם לחלל שבת או לא או בדברים שהם פחות חמורים או יותר חמורים האם הזרעים לדברים האלה נשתלו אז כשם שהם היו קטנים או שאין לנו מקום בכלל לשאול את השאלה הזאת. זה פשוט קורה וזהו.

תראי, הזראים נשתלים מרגע שהילד נולד, מהרגע שהילד הגיע לעולם. אבל עם השנים הילד שלנו יצטרך לעבור כל מיני דברים. לעתים הוא יצטרך לעבור דברים שהם נוגדים את הדברים שאנחנו היינו שמחים שהוא יעבור, דברים שהם שונים. אבל יש סיפור שאני א מאוד אוהבת על ילד שהגיע לבית מלון. הגיע לבית מלון, הוא הגיע לכפ לעמדה של הקפטריה והוא שואל את האחראית על המקום שואל אותה אם יש להם גלידה שם אז היא אמרה לו יש לי אז הוא אמר לה וכמה עולה אז אני חושבת שהיא אמרה לו 17 ש₪ אז הוא אמר לה יש לכם משהו יותר אז אולי היא הסתכלה על הילד הקטן הזה נו באמת כאילו איזה נודניק שמגיע עכשיו להציק כן היא אמרה לו יש לי יותר זול אז הוא אומר

לה כמה אז היא אמרה לו 12 ש₪ אז הוא אמר לה תתני לי את הזה של ה-12 ש₪ ואם ככה מגישה לו את הגלידה של ה-12 שק שקלים הוא יושב ואוכל וכשהוא מסיים הוא משאיר טיפ הוא משאיר סליחה 12 ש₪ ועוד טיפ של 5 ש₪ בשבילה והיא חוזרת חזרה לעמדה והיא נורא בכתה שאלה אותה זאת שהייתה איתה היא אומרת לה למה את כל כך בוכה אמרת תראי אני הייתי כל כך חסרה סבלנות אליו ראיתי רק שהוא מנסה לשחק איתי ראיתי שהוא מנסה את הזול חשבתי שהוא רוצה להרוויח פה עוד כמה שקלים שהוא מנסה א לקנות משהו ובקושי לשלם אבל לא ידעתי שהוא חושב על זה שהוא צריך להשאיר לי טיפ ואני אני אומרת את זה מאוד כל הזמן. תקשיבו, יש לכם ילדים ונראה לכם על פניו

שהילדים רק עושים למען עצמם. הילד של הילד שלך רוצה פתאום לעזוב א הוא לא עושה לך נחת כי הוא הוריד את הכיפה. הילד שלך כל השבת ישן. הילדה שלך א לובשת חצאית מאוד קצרה והיית רוצה שהיא תלבש חצאית ארוכה ועוד ועוד ועוד. ואמאות נורא בוכות. ואני אומרת אם הייתי יכולה לשקף לאמא את מה שהילדה שלה אומרת אני אשנה כל השבת כי כל כך קשה לי אני רוצה לא לחלל שבת אז אני אשנה בשבת א אני אני כל כך רוצה לבוש מכנסיים יודעת שזה יהרוס את אמא אז אני לובשת חציות שהם קצרות כי אבל עדיין זה בגדר חצאית לא שיניתי לגמרי רק כי אני לא רוצה לצייר את אמא ועוד ועוד ועוד ועוד ואני אומרת אמהות אם הייתם יודעות איזה טיפ שמן של נחת הילדים

שלכם משאירים לכם על מה אנחנו מסתכלים על איך הם גוראים אם מאיתנו לא על מה הם כן משאירים וזה באמת מאוד קשה כי הורה רוצה את הילד שלו איתו והילד לא בא איתו אז הוא לא קשה לו קשה לו ובמיוחד במושגים האלה שאנחנו יודעים מה הדרך ואנחנו אז זה כל כך קשה אבל אנחנו מסתכלים רק על החוסר נחת בוא נסתכל על הנחת

זה כל כך קשה כי בוא נגיד שאם אנחנו רואים ילד שהוא לא הילד שלנו אז מן הסתם זה עובר לידינו אבל כשזה הילד שלנו כל כך אכפת לנו וכל כך קשה לנו וזה כואב. אז זה מתחיל אפילו מנקודה אחת של נטילת ידיים. יכול להיות שבאמת האמא הזאתי שהזדעקה על זה שהילדה לא רוצה ליטול ידיים היא צדקה או שבדיוק ההפך? היא הייתה צריכה להניח לזה ולא לעשות מזה סיפור ואז זה יעבור. איך יודעים לזהות מתי זה מתחיל פה איזשהו תהליך שצריך אולי לעצור לראות איך אנחנו עוזרים לילד, איך אנחנו מחזירים אותו אלינו ומתי אנחנו צריכים להניח לזה כי בסדר גם לי לפעמים בא לי ולא בא לי אבל אני ממשיכה לעשות את זה כי אני כבר בוגרת ויש לי את ההרגלים ואני לא אוותר על על הדבר הזה אפילו אם לא בא לי

תראי אנחנו ברגע שאנחנו משיימים את הדבר נותנים לו שם אנחנו הופכים אותו למשהו שהוא קריטי, היסטרי. כן. א כבר סיפרתי שהייתי ב איזשהו מערך כזה שכל מי שהחזיק מעצמו משהו א א בנושא חינוך היה שם. ואני מתבקשת לתת תשובות לשאלות שהיו. ו וא ו וא אמרתי אוקיי אז אני רוצה גם לשאול אתכם שאלות. ובאמת נמצאות שמה נשות חינוך מעתירות ואני אומרת תגידו האם כשהיום פתחתם את הסידור בבוקר קרה למישהי מכן שהיא לא רצתה להתפלל ואז אמרתי לא לא בטח לא קרה לכם כי אתם נשות חינוך מה הטירות האם קרה לכם שכבר מישהי מכן כבר התחילה להתפלל ואז היא אמרה לעצמה א אה וואו איך הגעתי למודים וכבר תכננתי את כל השבת גם על הדרך כי הרי זה קורה

לנו כן כתוב אלה אלה ברכב אלה בסוסים אנחנו בשם השם נזכיר אלה צריכים רכב וסוסים כדי לכת לעשות קניות את רק מתחילה שם שפתי תפתח מה אני בשל שבת לא זה לא אוהב את זה זה לא אוהב את זה זהחמותי צריכה להגיע ואני צריכה רגע גם לנקות פה וזה תוך כדי תפילה

שמע כולנו

כן אז בדיוק ואז שמע כולנו פתאום את אומרת ריבונו של נזכרת בחמות איך שדיברת עליה קודם את אומרת ריבונו של עולם שהשבת תעבור כמו שצריך כל זה במהלך התפילה ואת אומרת רגע אבל איך להסתיים אוקיי קרה לכם שאלתי אותם לא בטח לא קרה לכם כי אתם אורות נכון זה לא קורה לכם אתם צדיקות גדולות קרה למישה שעמדה לצאת עכשיו מהבית ואמרה לעצמה אני לא יודעת אם החולצה מספיק צנועה כן צנועה לא צנועה לא יודעת אם זה והיא יצאה עם החולצה אז קפצה עלים מישהי ואמרה נו באמת זה קורה לכולנו מה קורה לכולכם אתם קראתם לי לשאול אותי אם יש דרך לזהות נושרים ואתם מספרות לי שאתם נושרות

גדול אנחנו כלם מחפשים מחפשים מחפשים איך אני אמצא איך אניזה איך זהזה ואז אנחנו הנה הנה הנה הנה הנה לא הכל בסדר אם לא ניכנס ללחץ אנחנו לא שמים על זה חותמת.

אני זוכרת גם את המשפט שהזכרנו אותו כמה וכמה פעמים. דוגמה כל כך חזקה שאני ממש לקחתי את זה איתי. איפה שאנחנו שמים את הזרקור שמה אנחנו נותנים מה שמואר צומח. זה זה המשפט שלך וזה זה בהרבה הרבה תחומים בהרבה הרבה תחומים אם זה בחינוך ואם זה אם זה אני כלפי עצמי איפה שאנחנו שמים את הזרקור שמה יהיה יהיה את הצמיכה יהיה את הדגש יהיה אבל אני חייבת להתעקש איתך על זה בסופו של דבר אנחנו רואים מה קורה היום וזה כבר תופעה שאין לה מספרים מרוב שהמספרים א חוצים את השורות אז איפה איפה איפה הנקודה שאנחנו לא נשארים? זה לא אדישות הרי מה שאת אומרת. את לא אומרת תהיו עדישים, את אומרת מצד שני כמו שאת כלפי עצמך יש לך את

הניסיון הזה וכל אחת עומדת מול המרה ומתלבטת בתוכה ויכול להיות שמוותרת לעצמה וכן יוצאת עם חולצה שהיא לא ראויה וכן יש את הניסיונות בתפילה וניסיונות פוגשים אותנו בכל מקום עם חיוך אחד יותר מדי למי שלא צריך ועם כל מיני ניסיונות כאלה שכל אחת יודעת יודע יודעת צדיקה נפש באמצע ובכל זאת כשאנחנו אנחנו רוצות להיות מורות דרך. כשאנחנו רוצות להדריך את הילדים שלנו, יש איזשהיא נקודה שאנחנו יכולות לזהות ולהגיד פה אני צריכה לעצור. אז ככה, קודם כל, כשאנחנו רוצות להיות מורות דרך, אם נסתכל באמת על מה עושה מורה דרך, כן? הוא יודע שהמסלול שלו הוא מדהים. הוא יודע שהוא הכין מסלול של טיול נפלא. כן? הוא מחזיק איזשהיא

תיקייה או איזה משהו צבעוני. שהוא לוקח איתו, מדי פעם הוא מרים אותו רק לסמן שאנחנו על הדרך, כולנו שייכים לאותה קבוצה וממשיכים. אני זוכרת שהייתי בטיול בפראג ובאחד הימים המורה דרך לקח אותנו לעיירה שקוראים לה קרלובי וארי. ואני זוכרת שהלכנו בתור בתוך יער סבוך יפה יפה כולו מלא אני חושבת היה שם פטל שחור על העצים הכל היה נוף מופלא ואת יוכלה ללכת לאיבוד פתאום יש לך שמתה כזאת יפה ופתאום ואז הוא אומר תקשיבו קל ללכת לאיבוד אז אני מחזיק את התיקייה שלי מדי פעם אני ארים תעקבו זהו הוא לא שאל אם אנחנו באים הוא לא שאל כלום הוא בבוקר אמר שיש לנו מסלול יפה יפה זהו זה הוא היה כל כך בטוח בדרך שלו והוא הלך מדי פעם

הוא עצר וסיפר שכאן יש כך וכך וכאן יש כך וכך. שבוע ימים היינו בטיול הזה. שבוע ימים שכל פעם נכנסנו למקום אחר והוא הרים ואנחנו אחריו. רצינו לשמוע מה שיש לו לומר. היה משהו מאוד בטוח בעצם הידיעה שהוא יודע מה הוא הולך לעשות לעומתו. כן כבר יצא לי להיות באיזשהו טיול ש לא היה פחות פחות. כן כן

ואף אחד לא רוצה ללכת אחרי המדרך. כשאת רוצה להיות מורת דרך. קודם כל תהקי עם עצמי איך שאת באמת שם. את לא תיכנסי ללחץ מסיבות יהודיות כשהילד שלך לא רצה ליטול ידיים. ממה תיכנסי ללחץ? מסיבות מאוד הגיוניות פיזיות. מסיבות שאומרות הילד שלי לא בא איתי. אם את יהודיה ראשית את כולך אמונה. ראשית את יודעת שיש כל מיני מסלולים והמסלולים האלה אומרים שלילד שלך יש את המסלול שלו. אם את תלמדי אותו כמו שצריך, הוא יבוא איתך. אם את לא תלמדי אותו כמו שצריך, הוא ילך ממך. הוא לא ירצה להיות איתך. תמיד ילדים שהם דור שני שמגיעים אליי לטיפול אומרים לי, "תקשיבי, זה היה בהגזמות. זה היה מוגזם הדרך שבה הכניסו לנו את המקום, שבה

הכניסו לנו את ה את הרעיונות היהודים." וזה לא עשה לנו את זה. ואיך אמרה לי אחת? היא אמרה לי, "תקשיבי, אני לא חוזרת בשאלה, אני חוזרת אל המקורות."

וואו. ואיזה עצוב זה כי אמא יצאה משה לא להתנה את הדרך מחדש לא היא חזרה למקורות החילוניים כביכול

היא אמרה אמא שלי היא לא חרדית מבית היא מנסה בכוח להיות היא מנסה בכוח להכניס את הדברים ואני חוזרת אל המקורות החילונים

תראי מה זה אני הבנתי את זה אחרת שלטת כאילו אני הבנתי שהיא אומרת אני חוזרת כאילו היא סוללת לעצמה את הדרך אבל בעצם את אומרת היא חוזרת לשורשים לשורשים הקודמים שלה

שההורים עזבו כן כן ולאמא זה נורא קשה כי אמא רוצה את הילד איתה כן כי אני כבר עשיתי דרך אני בניתי פה משהו אני יודעת מה הטעויות אני עשיתי אותם בשבילך אל תחזור על הטעויות ש

בדיוק אני התקרבתי לקדוש ברוך הוא אני רציתי אני הבנתי את לא מבינה מה את מפסידה את לא מבינה את ההור עכשיו יש פה כמה דברים אחד באמת אמא רוצה בשביל הילדה שלה את הכי טוב שיש באמת רוצה בשביל הילד שלה את הכי טוב שיש ואז היא אומרת לו תקשיב אני הייתי שם אני יודעת מה זה אני יודעת כמה לא פשוט אני בוא איתי בוא אל תחתא בדברים שאני חטאתי אל תעשה את השטויות שאני שאני אני עשיתי וחוץ מזה אני הבנתי איך העולם מתנהל מה היא דרך הישר בו והוא אומר לך לא אני לא רוצה תני לי לברר את זה לבד

כן תני לי לעשות את הדרך של את הדרך שלך

ואת אומרת לו לא תבוא איתי תסתכלי על עצמך

תסתכלי על עצמך את ע תעשי תהליך ירור את מצאת את האור למה את נבהלת שהוא לא ימצא את האור אם את יודעת שיש אור ואת משחררת לו את האפשרות למצוא את האור הוא ימצא את האור

טוב אנחנו חייבות גם להתעכב על השאלה הזאת כי בסופו של דבר השם ישמור אנחנו יודעים שיש אנשים שחיים חיים שלמים בחושך אז זה מאוד מביאים

נכון וזה מאוד מאוד חשוב להגיד הם איפה מהדברים מתחילים להשתבש יש אור כן אם הוא ילך גם אם הוא נמצא במנהרה חשוכה בסופה יש אור כן איך הוא לא יגיע אל האור כשהאור נראה לו כחושך וזה נקודה שמאוד מאוד חשוב לדבר עליה למה האור נראה אצל של ילדים מסוימים כחושך. איפה שמנו את הדגש על דברים לא נכונים וזה הביוט להם את המציאות ולכן האור נראה להם חושך. אני וזה גם בא אלינו כמראה כי אם זה מה שאנחנו משדרים וזה מה שקולטים מאיתנו אז כנראה משהו גם בדרך שלנו אותה הדרך שסללנו ושעשינו ושאנחנו לא רוצים שהם יחזרו על הטעויות יש שמה כנראה משהו לתקן כי אנחנו יודעים שהילדים הם מראה הם באים ללמד אותנו מה אנחנו בכל זאת צריכים לתקן מה לעשות אנחנו צריכים לתקן

אז זה באמת זה מתנות זה מתנות כי השם שולח לנו את זה כדי שאנחנו לא נישאר בטעות שלנו אנחנו נצא עכשיו להפסקת שיר של מתנות קטנות, לא סתם ומיד נחזור עם השאלות שלכם. זה עוד יום שישי נושמת האב האור והצל משחקים שוב תופסת השולחן ערוך תמונות ילדות על הקים שיירות לבנות חוזרות בית כנסת והריח הזה ששורט לי את הלב

מתכנב מתקנב פותח דלתו אושר קטן אין אותו שיר ישר שעובר אצלנו במשך דורו מתנות קטנות מוא שלח לי מתנות קטנות בסיסים של כבנה עיגולים שלו ונה מתנות קטנות מוא שלח לי מתנות קטנות כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש מה עוד אפשר כבר לבקש או כפיים כפיים כפיים זה עוד יום שישי נרפסת ביתו שמש כמו הדאגות לאט נמחקת מנגינות פשוטות זוכלות מהחלון ושום שערה כבר לא תסתיר פה את השקט אתם מתנות קטנות של שמתנות

בסיסים של כוונה גיגולים מובנה מתנות קטנות מושלח לי מתנות כבר הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש מה עוד אפשר כבר לבקש

מתנות קטנות ואחת ואותנו קידשת. ברוך אתה השם מקדש השבת הריח הזה

שזור לי את הלב. בלב בלב מתכנב מתכנב פותח דלתות אל אושר קטן אל אותו שיר ישר שהובר אצלנו במשך קורות

הגלנות קטנות שוא שלח לי תנות תנות סיסים של כבנה ענייגולים שלובנה מתנות תנו מי שהוא שלח לי מתנות בוא הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש מה עוד אפשר לבקש

מתנות קטנות מתנות קטנות מתנות קטנות מתנות קטנות

הופה איזה שיר הבמה קול חזרנו אליכם. אז באמת היום אנחנו צוללות לעומקים של הורות, של התמודדות בדרך כלל אנחנו שומעים על נוער מתמודד. היום אנחנו יותר מדברות על הצד ההורי, על הורים שמתמודדים, על באמת להכיל, להכיל מלשון החלה, מלשון בית, לחוות ילד בבית שהוא לא הולך בדיוק בדרך שרצינו. ואני רוצה לשאול אותך הרבנית פרי כהן על העניין הזה שהרבה הורים מגיעים לאיזשהיא נקודת שבר והם אומרים לעצמם בואנה אל זה מקלקל לי את הבית ואיך תמיד יש את המשל הזה על התפוח הרכוב שצריך להוציא אותו מהסל כי אחרת כל הסל של התפוחים ירכיב

עגבניה עגבניה רקובה

עגבניה עלייך היה עגבניה אתה היית עגבניה

בודאי

הכי 180 מעלות שהייתי נותת לך כן אבל אני גם זוכרת ש את הציטות של הרב הורי זוהר זצל שהוא אמר להוציא את כל הילדים האחרים מהבית ואותו את זה שמתמודד את זה שדווקא כן רוצים להוציא מהבית אותו להשאיר כי אין מי שצריך בית יותר ממנו כל השער הם הולכים בתלם הם הסתדרו אבל הוא צריך את ההורים צריך את הבית יותר מכולם ומה הוא שומע במקום זה כל הזמן טענות אתה לא בסדר אתה אתה לא טוב, אתה לא שווה, אתה לא שייך, אתה לא, אתה לא, אתה לא, אתה לא, אתה לא. הוא אומר, ריבונו שלמה לבוא לדבר איתכם. כל שיחה אני שומע כמה אני לא. כמה כאב יש בתוך ההתמודדות הזאת. אני רוצה לשאול אותך בתור הורים שאני פוגשת הרבה את הגישה הזאת היום,

שלהוציא את המילה לא מהלקסיקון. זה קצת מזכיר את המשחק ילדים, כן, לא שחור לבן, אבל רק במקום משחק בחיים האמיתיים. מסכימה עם זה?

לא. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות הורים טבעיים. אנחנו צריכים להיות הורים טבעיים. מותר לנו להגיד גם לא. מותר לנו להגיד כן, אבל אנחנו צריכים להיות במודעות. ברגע שאנחנו במודעות אז קצת ההורות הפכה להיות הורות א סינתטית קצת. אתה לא יכול להגיד הכל, אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה צריך לחשוב פעמיים, אז אתה כבר אמ אתה לא אתה עצמך והילד מזהה את זה כזיוף. אני

חושבת שיש היום כל כך הרבה צורות של אורות. יש היום כל כך הרבה גישות ואת יכולה לשמוע כמעט מספר גישות כמספר האנשים שמתיימרים להיות מדריכי ומנחי הורים ואולי זה מבורך כי כל אחד יכול לבחור את הדרך שהוא מתחבר אליה אבל השאלה היא אין אין כאן מה נכון ומה לא נכון

אני חושבת שאתה צריך להיות אני חושבת שאתה צריך להיות מחובר לעצמך ממש ממש ממש מחובר לעצמך כשאתה תהיה מחובר לעצמך אתה תוכל להעביר את זה הלאה

שמה זה אומר שכש ש שאני אומרת לא אז הלא שלי הוא מוחלט אז זה אומר שאני מחוברת לעצמי

כן אבל לא רק זה לפני הלא זבית הלא בואי בואי לא נדבר על לא אני לא אוהבת לא באמת אני לא אני

לא כי אמרנו הרבה לא אמרנו שהילד שומע הרבה פ לא אז מה השורש של זה כי הוא שמע הרבה לא מה זאת אומרת מה השורש

זה התחיל ממשהו

הילד שמע לא לא לא כי הוא לא ברור אתה כי הוא היה כי היה כי היה לא פשוט כי ההורה היה לא פשוט איתו כי היה זה אבל שנייה אחת רגע בוא נסדר כי עשינו בלאגן שנייה לגבי מה שאני חושבת לגבי הורות של להוציא את הלא מהלקסיקון זאת אומרת שלקחנו מההורה את האפשרות להיות אותנטי כלפי עצמו אני צריך לחשוב פעמיים אני עושה כל דבר א נכון ש שלא לא לימדו אותנו איך להיות הורים ונכון שאין איזשהיא פקולטה לחינוך ואנחנו צריכים למצוא לגשש את הדרך שלנו בבין לבין אבל אני חושבת שהכי הכי חשוב זה שאנחנו נהיה במין יושרה כזאתי כי הורה שנגיד צעק על הילד ואמר לו לא כן שמתי לב משהו מאוד מעניין עניין שהילדים שלי באים ואומרים אמא אני

יכול ללכת לשכן לא למה לא למה לא אמא למה לא למה לא ואז אני שואלת את עצמי פרי באמת למה לא אבל אני מגלה משהו מאוד מעניין בגלל שיש לי בעיה של קשב וריכוז אני אני נורא נורא נבהלת משינוי ואז אני אומרת לא אל תשנה לי רגע את המיקום ואז אני אומרת שנייה למה לא זה בסדר לך אה סליחה מתוק אתה יכול לצאת עכשיו יום אחד שבתי ילדים לשיחה ואמרתי תראו תמיד אתם אומרים אני אני אתם מבקשים משהו שוב ישר אני אומרת לכם לא אז בדקתי עם עצמי כמו שאני מבקשת ממכם לבדוק עם עצמכם ישבתי עם עצמי וחשבתי על זה וגיליתי שבגלל בעיית הקשב שלי אני נורא נבעלת משינויים ולכן דבר ראשון אני אגיד לכם לא אז אני מציאה פתרון אני לא יכולה להפוך

להיות עם הפלסטיק כן אני לא יכולה עכשיו רגע פתאום להגיד א לא עכשיו אני כל דבר אני אגיד לכם כן בלי שיקול דעת אלא היות ויש לי את הבעיה הזאתי מה שאני מציעה בוא ננסה שאתם באים ברוגע הגעתם הביתה אל אל תתק קיפו אותי ישר אלא בואו שנייה מה נשמע מה העניינים ואז רגע שקעו הדברים ואז תשאלו אותי יהיה לי הרבה יותר קל עכשיו אני יכולה לבוא ולומר רגע למה שהם יעשו את השינוי תעשי אתה את השינוי כן אל תצפי מהם

אני באמת כאילו תוך כדי שאת מתארת את כל המהלך המחשבתי והשיח המאוד יפה הזה הם הזכרו את זה למחרת

בוודאי את יודעת למה כי ירדת לגובה העיניים ונתת להם משמעות זוכרת שישבנו פה פה וסיפרתי על זה שאני עומדת לסוע מהבית ואחד הילדים שלי אחד התאומים אמר אני לא נושם והשני אמר אני לא זה ושישבנו לדבר על זה הוא לא רצה לדבר על זה היה לו מאוד קשה הוא אמר אם אני לא לא רוצה לא רוצה לא צריך לדבר על הדברים האלה לא צריך לדבר על דברים האלה אמרתי לו מתוק שלי בוא נעשה את זה בעדינות ובטוב ואתה תראה אני אסביר לך מה עבר עליך וכמו שאמרתי אז מה עבר עליו בלידה וכולי והוא הקשיב היה לו טיפה קשה להקשיב כי קשה לו קצת יותר עם להביע רגש והוא בא אליי השבוע ויצאתי להרצאות בערבים והוא אמר אמא שמת לב לשינוי אני אוהב שאת בבית אבל

אני פתאום לא מתמוטט כשאת הולכת מאיפה זה הגיע זה הגיע מהשיח כן באנו דיברנו הסברנו זה ממש מצוות שאדם דש בעקביו אנחנו חושבים ש שמה מה הוא יבין מה אני עכשיו אדבר איתו

ממש ואת יודעת מה עוד יותר מזה את אומרת מצוות שאדם דש בעקב איזה מצוות אנחנו יכולים עם תוך כדי שאנחנו מכירות את עצמנו לעומק. היה לי משהו מאוד מעניין עם אחד הילדים שלי סיכמתי אותו על שעה מסוימת שהוא הולך לישון והוא לא הלך לישון בשעה הזאתי. התעוררתי באמצע הלילה והיה לי תחושה שהוא לא ישן ואמרתי לעצמי אני הולכת להראות לו שאני ראיתי שהוא לא ישן בשעה הזאתי ואז שאלתי את עצמי מהן זה יתן לך מה זה ייתן לך שתראי לו שאת ניצחת שתראי לו שהוא אמר שאה והוא לא הלך לישון בה שתראי לו שהוא הוא הוא קיבל החלטה והוא לא עמד בה שתראי לו שהוא יצא לוזר מה מה נצאת מה עשית פה

למה לוזר לא עמדת במילה שלך וזה משהו שצריך להרים דגל

נכון הוא נורא רצה לעמוד במילה שלו והוא דיבר איתי על זה לפני זה היה לנו לפני איזה שיחה ואומר אם אני כל כך כל כך רוצה כן ואמרתי לעצמי פרי תיכנסי למיטה וואי היה לי קשה הרגשתי שקשה לי לא כשניקיתי ניקיתי באמת את הרגשות הפנימיים ידעתי שמה שקשה לי זה לא שהוא לא שהוא אולי הוא בבעיה כי ידעתי שזה בסדר זה שעה הגיונית זה בסדר כן אבל היה אכפת לי להוכיח לו שאני תפסתי את זה ואם אנחנו נסתכל זה קורה לנו כל הזמן ולא לא סתם ילדים אומרים שנמאס להם זה שאנחנו אומרים להם אמרנו לך כי וזה וזה כזה יצר הרע כי אומרים לנו שמה היצר במה היצר הרע מתעסק לא בחטא שלנו אלא בדיכאון שניכנס אליו אחר כך ואיך הוא ישחק בנו ברגשות אחר

כך וזה קצת מה שאנחנו עושים במת זה מצוות שאדם דש בעקביו חשבתי לעצמי כשנכנסתי למיטה אמרתי עכשיו את מקיימת מצוות ואהבת את השם אלוקיך למה כי הדרך של הילד שלי לאהוב את הקדוש ברוך הוא זה דרכי כן, אני נותנת לו את ה את ההוראה של איך אוהבים את השם. אני מלמדת אותו מה זה אהבה. אני דרכי הוא כששאלו אותו מי זה אבא למעלה, מי זו השכינה הקדושה, הוא ישווה. ואם אני עכשיו אכנס למיטה ואני לא היה חייבת להוכיח לו שאני צדקתי, יהיה לו את האפשרות לאהוב את השם בשקט. כשאני דיברתי על זה שכשילד לא רואה את האור, הוא רואה את האור כחושך, זה זה בא משם. כשאני כל הזמן חייבת להוכיח לו, איפה הוא לא התפלל, איפה הוא לא עשה, איפה

הוא לא היה פרודוקטיבי, איפה הוא לא עשה את המצוות שלו, איפה הוא לא עשה את התפקידים שלו, בעצם אני מלמדת אותו כביכול איך השם רואה אותו. ואז הוא לא יכול לראות אור.

כי המושג בעיניו למה זה אלוקים עובר דרך הורים.

אין דרך אחרת. זה מתווה בדיוק. ואז הוא לא יכול, הוא לא יכולה את השם. אז רגע נווותר על המקום שלנו ולא נדוש את המצווה הזאתי. אני חושבת שהמפתח כאן הוא באמת בשאלה שאת אמרת מה זה יתן? מה זה יתן? באמת יהיה כאן איזשהיא תועלת, יהיה כאן איזשהו משהו שהוא יוכל ללמוד מזה. כי הרבה פעמים כהורים זה כתוב גם באחד המקורות אני חושבת שהרב זמיר הביא את זה בספר שלו על חינוך ילדים שהרבה פעמים כהורים אנחנו צריכים להיות דווקא שלא רואים לא שומעים לא שמים לב קצת לשחרר את כל החדות של החושים שלנו ולהיות על זה כל הזמן עוד פעם זה תמיד באיזון של מתי אני כן צריכה לשים לב מתי אני כן צריכה לבוא ולהגיד והשיח, השיח שדיברת עליו הוא מקדים תרופה למכה. כי זה שאת עשית את השיח הזה עם הילד לפני כן,

הקדים את זה שאת ידעת שהוא ישתדל כן לבוא, אבל זה לא הלך לו. לא מהסיבות שהוא לא רצה או זלזל בשעה שקבעתם, אלא פשוט באמת הוא לא הצליח לעמוד בזה. חזקים חזקים ממנו. אני לא עכשיו ישים את הספוט על הכישלון הזה כי מה זה יתן? מה אתה לא, מה אתה לא עשית? מה אתה לא הצלחת? אני רוצה כן לתת לילד כמה שיותר חוויות של הצלחה, של מסוגלות, של מה אתה כן, של מה כן עשית, מה כן הצלחת, מה איפה כן עמדת במילה שלך. והמקום הזה שכולנו רוצים להיות בו, כמה אנחנו מצליחים, כמה אנחנו עומדים במילה שלנו, זה לא משנה באיזה גיל,

נכון?

כל אחד ברמה שלו,

נכון? וכשיש לנו בית ש כן שיש אנשים שמתמודדים ככה עם עם דברים לא פשוטים, עם ילדים שהם מתמודדים כמו שסיפרה לי אותה אישה א עם הילד הזה אתמול. כן. ואגב מאוד מאוד מאוד חשוב שנכניס את זה כאן ועכשיו. יש לנו השבת הזאתי בעזרת השם שבת תידברות להורים שצריכים כלים לחינוך, מתבגרים. שבת שבה באמת אנחנו נוכל לתת את כל הכלים, את כל המענה וגם יוכלו לקבל ייעוץ ממש אישי ופרטני ואני כל פעם אומרת אנשים מתקשרים אליי ובאמת היד קצרה מלהושיע יש כל כך הרבה אנשים שצריכים עזרה וטיפול בנושאים האלה ואין אין אפשרות אז בשבת הזאתי אפשר באמת להגיע ולקבל גם כן ככה איזשהו ייעוץ פרטני ועזרה ראשונה כששאלו אותי מה את מתכוונת שיהיה

בשבת הזאתי אז אמרתי זה כמו שבת בית חולים אנשים שיש יש להם את הקושי הזה ומגיעים לאבחון והם שומעים את הדברים ומקבלים כלים של איך להתמודד עם הקושי הזה שבת יעז

כן ממש אז אז באמת אני ממש מציעה לכל מי שמזדה עם הסיפור הזה מזדהה עם הקושי לפנות ולהגיע א אבל כשהורים יש להם את הדבר הזה בתוך הבית ובאמת הקושי הוא מאוד מאוד גדול תמיד אני אומרת לי אמאות תשאלי את עצמך אם זו הייתה ילדה של השכנה איך היית מתמודדת איתה מה היית אומרת לה כשזה לא נוגע בך כשזה לא מאשר את ההורות שלך כשזה לא אומר שאת לא בסדר דר שזה לא אומר שאת ובעלך באה לתשובה אין לכם כלים בחינוך, זה לא אומר שאין לכם מסורת ולכן לא יכלתם לקחת את הילדים שלכם כשאתם כשאתם נמצאים במקום הזה איך איך איך היית עושה מה היית עושה עם הילדים של השכנה איך היית מדברת איתם איך היית אומרת להם שלום איך היית אומרת וואי כל

הכבוד לך שאתה עדיין שם ציצית וואי כל הכבוד לך שאתה עדיין עם כיפה לא הייתי מסתכלת על הכיפה של הגרוש היית אומרת וואי כל הכבוד לך שמעתי רעיון מטורף מהרב יוסף יצחק דוי קובסון רעיון שכל כך כל כך אהבתי אומר שיש מחלוקת בגמרא אדם הלך ומצא עבדה והוא נפל עליה כן כדי שזה יהיה שלו הוא רוצה שזה יהיה שלו אז הוא נופל עליה עם כל הגוף והרי זו שלי בא אדם לקח את העבדה מתחת כן זה נפל עליה עם כל הגוף בא אדם לקח את העבדה מתחת הגביע אותה הרי זו שלו אז שנייה אבל זה נפל עם כל הגוף אתה כולה לקחת ע עם שתי הצבעות איך אתה אומר זה שלי הוא היה לפניך הוא נפל עליה לפניך איך אתה אומר שזה זה שהגבעת זה העיקרון של ההגבעה הוא

עושה את העבודה אמר הרב הסביצרי ג'קופסון הוא אמר ה יש מישהו שהוא עבוד יש איזה ילד שהוא עבדה הוא עבוד הוא לא מוצא את עצמו הוא לא מצליח להתחבר ובא מישהו ונפל עליו אתה לא בסדר אתה לא טוב אני אחזיר אותך בתשובה אתה לא מבין איך הוא נפל עליו כל הגוף ולא מפסיק להגיד לו ולא לא מפסיק להרב ובא מישהו והרים אותו זה

זה שלו

זה שלו

חזק ביותר אז הנה יש לנו בדיוק שאלה שמתלבשת על זה על עבדה. א אבן שלנו היה שנים בישיבה, ישיבה קטנה, הכל היה תקין, הכל היה יופי. כרם ביום בעיר קיבלנו הודעה שהולכים להעיף אותו מהישיבה. מדובר בבן בכור ואנחנו לא יודעים מאיפה זה בא. הוא פשוט החליט שזה לא הדרך שלו. מסתבר שבמשך תקופה לא מבוטלת הוא בכלל לא היה בישיבה. הוא היה הולך לבן משפחה שגר בשמיכות לישיבה ונמצא שם וזה פשוט נפל עלינו כרעם ביום בעיר. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה. ילד שאומר זה לא

זה הסיפורים שאנחנו שומעים לצערי כל היום. אני מדברת על איך אפשר למנוע את זה. מה שקרה עכשיו עכשיו ההורים האלה בעצם צריכים לקום ולעשות את מה שצריך. הילד שלהם לא רוצה ללכת לישיבה. בוא נראה מה הוא כן רוצה. אם ישמעו את את השידור הקודם שהיה לנו שדיברנו על אותה מטרוניתה בסיפור של רבי צדוק איך היא רצה מבית ספר לבית ספר מבית ספר לבית ספר כביכולי רצה שולחת את השליח שלה על הקמח על הלחם על זה ואיך הורים כאלה הולכים הילדים האלה בדרך כלל מקדימים את ההורים הם כבר בו

הם ציינו פה שהוא הוא בוחר דווקא בצבא

נושא עוד יותר רגיש היום כנראה אבל הם גם ציינו שזה בכור זאת אומרת יש כאן משמעות מבחינתם אז יש המון המון פחדים מה יהיה עם כל הבית מה יהיה אבל אני שואלת שאלה נגיד לצורך העניין השם ישמור ויציל יש ילד שחלה בלאוקמיה כן והוא מתשפז בבית חולים וכל הם קונים לו מתנות וויש לו קרה אחת והוא לא שם כיפה על הקרחת שלו והוא מכיא נורא על ההורים אחרי טיפולים האם אנחנו נכעס עליו אם אנחנו נצעק עליו אנחנו נבין שהוא חולה, קשה לו. ילד כזה שלא רוצה ללכת בדרך, הוא קיבל את כל המסרים בצורה לא טובה, אתת להבדיל אלף אלפי הבדלות. כשהייתי בעריון של התאומים, הרגשתי מאוד מאוד מאוד מאוד לא טוב, מאוד מאוד לא טוב. והלכתי לרופעה

והרופעה שלי אמרה לי משהו נוראי. היא אמרה לי, "את קיבלת את ההריון הזה כמו הרעלה של כימיותרפיה. כך הגוף שלך מגיב."

אמרתי, "איך אפשר זה תינוקות, איך אפשר לקבל?" ככה הגוף שלי קיבל את זה. אומרת, "לא יכול להיות, אבל זה תינוקות, אני צריכה לקבל אותם באהבה. למה הגוף שלי מגיב אחרת?" טוב, זה כבר עניין אחר, כן? אני רוצה לקחת את ההשאלה הזאתי, להקביל אותה אל הילדים האלה, כן? כאלה מסרים יפים. איך אמרה לי אמא אחת? לא הבנתי. הוא אמר לי שהוא משתעמם בישיבה. איך אפשר להשתעמם בישיבה? תורה אפשר להשתעמם ממנה? מתוקה שלי, התורת חיים הזאת הילד שלך קיבל אותה לא נכון. סיפרתי לאותה אישה שיום אחד הגיעה אלי ילדה ואמרה לי תקשיבי אני אני אמא שלי אומרת לי שתורה זה כמו מים חיים אבל אני טובעת במים אני טובעת בכמויות של מים ואנחנו צריכים

לדעת שאם הילד שלנו מקבל את המסרים האלה בצורה לא טובה הוא הוא הגוף שלו סופג את זה לא נכון יש שם בעיה אוקיי אז צריך ללכת לבדוק למה הוא ספג את זה לא נכון מה היה שם לשבת לתת לו את המקום מתוק שלי הבנו שאתה במצוקה איך הסתרת מאיתנו? איך התמודדת עם זה לבד? איך לא באת? בוא נחשוב מה עבר על הילד הזה. כל בוקר הוא לא נכנס לישיבה. מה עבר עליו עוד לפני שהוא לא נכנס לישיבה? הרגעים שהוא הבין שישיבה זה לא בשבילו, אבל הוא לא יכול לבוא לספר לאבא ואמא. מספרות לי בנות שהם עברו פגיעות מיניות קשות והם לא שיתפו אף אחד. ושאלתי למה? את אוהבת את אמא? כן. אפשר לדבר עם אמא על הכל? כן. אז למה לא באת? היא אומרת לי, "לא רציתי שהיא תצטער. לא רציתי להכאיב לה. הילד הזה כרגע

שם יש מורכבות גם של אשמה של בושה

כן אבל אבל אבל אני מתייחסת עכשיו לנקודה שהיא אמרה לא רציתי להחיב לאמא הילד הזה יודע שאם הוא יבוא ויספר לאבא ואמא שהוא לא הולך לישיבה יכול להיות שיש שם כאב מאוד גדול יכול להיות שיש שמה לחץ מאוד גדול יכול להיות שתהיה שםשמה מאוד גדולה

בתור בן בכור הוא נוסעים בו בדיוק ההורים מצפים לנחת ההורים מצפים לראות את הפירות של העמל כמה אנחנו מתפללים הנה עוד אותו חג השבועות אגב את יודעת מה אני הזכרתי פעם הראשונה שישבתי איתך באותו שולחן באולפן השני זה היה הייתי אמורה לדבר על התפילה של השלה עוד לא הכרנו לא ידעתי כמה צרות את התעשי בדרך א ובאמת כן

הייתי צריכה לדבר על התפילה של השלב ושאלתם מה אני מתחברת היית את והפרת ברזל שואל למה אני הכי מתחברת ודיברתי על זה על אברהם אבינו שהוא שהוא הוא מבקש על ישמעאל שהוא יחיה גם לא יחליה לפניך תגיד ריבונו שלם אולי גם הוא הוא לא מוותר על שום דבר הוא מבין שיש פה איזשהיא דרך שישמעאל צריך לעבור והוא רוצה אותו גם כן איתו. כן. הורים מאוד קשה להם שהילד לא יטם. אברהם אבינו נותן לנו הצה מאוד מעניינת. כן. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו איתנו בדרך שלנו. אברהם אבינו מלמד אותנו לא יחייה לפניך. ישמאל. אני יודע שהוא עובד כוכבים. אני יודע שהוא פרא אדם אבל אני רוצה גם אותו איתי ככה. כמו שהוא פרא אדם. לא יחיה לפניך. מה אתה אומר? אולי תיתן לו גם כן.

מדהים. הוא מתפלל עליו למרות שהוא לא הולך בדרכו. כן, פשוט לאהוב את הילדים מעצם היותם. כי מי שנותן להם חיים, מי שנותן להם את הזכות לחיות, זה לא תלוי בשום דבר שהם עושים או שהם לא עושים. ואולי זאת נקודת מוצא שאנחנו צריכים ללמוד מאברהם אבינו, כמו שאת אומרת, שהם פשוט לתת להם את מה שאנחנו נועדנו לתת להם, שזה חיים. הם צריכים להיות אהובים ולקבל הכרה ולקבל אהבה. ולהיות שייכים למשפחה שאליהם נולדו בלי להיות בסדר או לא בסדר.

בדיוק. ואני אומרת לאמה תזכירו לעצמך שהילד שלך נולד ערום בלי חולצה לבנה מקופטרת והעילדה שלך נולדה בלי חצאית אמצע. הילדים שלנו הגיעו לעולם ערומים בוכים צורכים בלי שאנחנו יודעים מה הי העתיד שלהם. כל מה שהיה לנו זה להחזיק אותם בידיים באהבה ולחלום עליהם חלומות טובים ולהתפלל עליהם ולתת תקווה במחשבה שלנו שהם הולכים להיות משהו מיוחד. כשאמא יולדת תינוק, היא לא מחזיקה אותו ככה בידיים והיא אומרת לעצמה הוא יהיה צדיק או לא יהיה צדיק. זה יהיה הרב הראשי לישראל. לא. היא אומרת לעצמה איזה מתוק הוא. איך אני נושם יפה?

כן. איזה בובי. איזה בובי.

פשוט מעצםו. וואי בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש את הרצון הזה פשוט באמת להיות אהובים בלי שיפוטיות בלי אם עשינו משהו כדי להיות ראויים לזה או לא ואנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו הוא לא באמת שופט אותנו כמו שאנחנו שופטים בהנשה שאנחנו עושים לו מלשון אנושיות מלשון לבוא ולהגיד מגיע לי לא מגיע לי כל החשבונות האלה הם שלנו הוא רחמים אינסופיים אחרת יש מישהו שמגיע לו יש מישהו שיכול לבוא ולהגיד אני הרווחתי את זה ביושר. אין כזה דבר כי אין צדיק שיעשה טוב ולא יחתה. אז על אחת כמה וכמה שאנחנו הלוואי ונהיה בינוניים מקבלים את החיים במתנה. מקבלים את כל מה שיש לנו במתנה ושום דבר הוא לא מובן מאליו ושום דבר

הוא לא כי מגיע לנו הוא לא מגיע לנו. אנחנו צריכים ללמוד מזה להיות ככה כלפי הילדים שלנו. אתה לא אהוב רק כי עשית 1 2 3 את לא אהובה רק כי התלבשת כך או אחרת בייד בוק. את אהובה מעצם היותך, את יקרה, את חשובה, את ראויה. וזה מתחיל קודם כלפינו, כלפי עצמנו. כשאת לא מדברת ככה כלפי עצמך, זה גם יהיה השיח שלך כלפי כל מי שחשוב לך, כי עכשיו את מדברת לעצמך, ככה תדברי גם למעגל הכי הכי קרוב אלייך. ובסוף זה כנראה כנראה אני לא יודעת תגידי לי השורש לכל מה שבסוף הם מחפשים בחוץ כי הם לא קיבלו איפה שהם אמורים לקבל את זה ממש כמו אותו רגע שאמרת הוא נולד אני לא חושבת עליו אם הוא יהיה גדול הדור או לא יהיה גדול הדור אני אוהבת אותו ככה איךשהוא

נכון ועדיין אנחנו רוצים שהילדים ילכו בדרך שלנו וזה מאוד מאוד כואב מותר לנו שזה יכאב אבל אנחנו צריכים לזכור דבר אחד שיש לו את השביל שלו אנחנו צריכים להסתכל על כל ילד שלנו לנו שהוא הגיע לעולם כי יש לו דרך לעשות, יש לו פה משהו לעשות, יש לו את השביל שלו לעשות. אז נכון שזה נורא כיף שכל הבית יחד ושכולנו נמצאים ביחד, שכולנו אבל לאפשר. כי ברגע שאנחנו מנסים לחייב אותם להיות בדיוק בדיוק מה שאנחנו רוצים, פה אנחנו זורעים את הזרעים שיצמחו דברים רעילים. תגידי ואיך אנחנו יכולים ככה לסיום לקחת איתנו איזשהיא עצה טובה? לזכור את זה גם ברגעים שלא עכשיו נשים יושבות עם קפה והם רגועות וצופות בתוכנית ומחילות

ומקשיבות אבל כשזה מגיע לשעת מבחן כשזה מגיע לרגע שבתור אמהות אנחנו נבלות מה אנחנו יכולות לעשות כדי לזכור את זה ברגעים האלה לזכור שהדור הזה הוא דור מאוד מאוד מאוד לא פשוט גם לך לא פשוט ממש לא פשוט לך ולזכור שהילד הזה מתמודד עם המון המון דברים שאת בעצמך לא היית רוצה להתמודד איתם ואם התעצרי לרגע החמרה לאשתו של הרב שלנו לפני שנים שהיא יצרה רגע והיא אמרה לבן שלה ואני אז לא הבנתי היו לי ילדים קטנים היא אמרה לילד שלה תקשיב מתוק אני לא יודעת איך אתה מתמודד עם הדור הזה כל כך הרבה ניסיונות ואתה מצליח אני גאה בך שחשבתי על זה ואמרתי היא פותחת לילד שלה המון אפשרויות לא היא רק סיפרה לו שהיא גאה בו והיא רואה את הדברים הטובים שהוא עושה והוא עשה עוד דברים טובים

היא שמה את הספוט על הטובל טוב על הטוב והיא גם אמרה לו אני יודעת שהעולם לא פשוט ויש מצבים שאתה נופל ויש מצבים שהם לא פשוטים לך. כן. אבל כל הזמן שיהיה גם ערוץ בטוח שאם הילד חטא, שגע, עשה דברים שהם לא פשוטים, הוא יודע שהוא יכול לבוא לספר לך. את לא נבעלת. דעת סיפרתי לזה כבר שיש לנו יש לי סדנה עכשיו לל מוגנות. מילה אחת על מוגנות לא דיברנו. מילה אחת על מוגנות. רק על המקום שלהבין אותי איפה זה נוגע בי, ממה אני מפחדת, איך אני משאירה ערוץ פתוח, איך אני יוצרת חממה בתוך הבית לתת לילדים לגדול. כיוון שבוא נחשוב איך ביצה בתוך כן של ציפור הציפור לא מסתכל לראות אם הביצה כבר בקעה או לא בקעה הציפור רק מחממת את את הביצה זהו ובסוף יצא לפרוח

וזה מה שאנחנו צריכים להיות גם כלפי הילדים שלנו תודה רבה הרבנית פרי כהן על עוד תוכנית מלאה תובנות מלאה חוכמה מלאה עצות מעשיות שאנחנו יכולות לקחת איתנו בלי להרגיש סתיימה לה עוד תוכנית של משיבת נפש ואני מקווה שאתם כמוני לקחתם איתכם את העצות, את התובנות לחיים האמיתיים, לחיים שהם מלאים באור, בחום ובאהבה. שנזכה ככה. בעזרת השם ניפגש בתוכנית