"ילד שלי, מי אתה?" אפרת ברזל מארחת את מנחת ההורים עינת נתן, חלק א'

זה כנראה לא יעבור לי בחיים בעזרת השם. הדבר הכי חשוב לנו זה בית יהודי מלא אהבה ויחסים טובים. אין לי יותר מתנה לתת לעם ישראל משיחה של לב עמוק עם האדם החברה שאני אחריבת בעולם. שלום את נתן.

יואו איזה פתיח בא לי לבכות. אמת בסלמי שלי.

איזה כיף.

חומקירות ניסיתי לחשבן

יותר מדי. אל תחשבני.

34 שנים.

יותר אפילו.

מה נסגר איתנו שרק רצינו ילדים וכך עולפים הימים ועוברות השנים ואנחנו עדיין עסוקות בקידוש הדבר האהוב הזה. בוקר, צהריים, ערב, שנקרא להיות אמא. אני חושבת שזאת המלאכה הכי משמעותית שמישהו יכול לזכות בה. לא

חד משמעית.

כאילו אפשר להתדר בכל מיני דברים חיצוניים אבל זאת גם המלאכה של מי שעוסק בה באמת באהבה. זה לא אומר שזה קל אבל באהבה אי אפשר לזאיף בה. ואני חושבת שאני יכולה לדבר על עצמי. אני חושבת שהייתי נורא טובה בלזייף בהרבה מקומות וכאילו הנשמה שלי ידעה שזה זה יתן בלנס

האמהות

ששם אני לא אוכל לזהב

כי הם קולטים אותנו בחיישנים מאוד דקים

כי את נכנסת לחדר מראות אחד גדול שפשוט יפשיט אותך מכל הסיפורים שסיפרת לעצמך ומכל מכל האסטרטגיות שעובדות בחוץ ו לא סתם אומרים ילדים זה הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב שיכולנו או לא יכולנו רצינו או לא רצינו לאפשר לעצמנו וזה בעיקר מלאכה שעוסקת בלצאת מעצמך ולהיות עם מישהו אחר שהוא לא בהכרח אמור להדהד את נפלאותך

ובזמן גם להחזיק בעצמך, כי אם נתרחק מדי מעצמנו זה גם זיוף. כאילו יש שם איזה ריקוד נורא מעניין בעיניי

בינינו ובין הילדים

בתפקיד הזה. בתפקיד הזה. זה לא בינינו לבינם משום שלהם אין תפקיד מלבד להיות הם. ואנחנו כל הזמן צריכים להתאים, נכון? להתאים את הציפיות. להתאים את התגובות, להתאים את הפרשנות אולי להתאים את ה אפילו אפילו את ה את המתכון הסודי הזה לאינטימיות עם כל ילד.

שפה פה יש נקודה שהיא מאוד א אני מרגישה אני מדברת ברבים שלנו היא באה בטבעי. הקרבה אל הילדים רגשית פיזית גם אה אולי נגלוש אחר כך כי אנחנו נפגשות כאן לארבעה פרקים.

נו איזה כיף. כיף לנו, השם אוהב אותנו. א גם אני חושבת שזה ישלח גם אל הזוגיות, אבל כשאנחנו מדברות על קרבה אל הילדים, יש משהו שבאמת בא לנו טבעי. אני אני אסביר שנייה, קרבה רגשית לילד זה אומר שכשאני מדברת אליו, אני מרשה שאנחנו רצות פאסט פורס עם עם התובנות. אני לא מורידה עליו הוראה, אני לא דורשת ממנו לעשות. בתפיסה שלנו זה התחיל בגיל 20 ואולי אפילו עוד קודם כשנולדנו אני משתפת אותו ומשתתפת איתו במה קורה לו כעת אני בעיקר חושבת שזה סקרנות

נכון

שזה המקום הזה של כאילו מעניין מי אתה שזה קצת בלשות כזה זה לצאת לעבודה שהיא שהיא שהיא שהיא בכלל לא מחוברת בהכרח לקרקע אחר כך את יודעת יש את השכבות שמחברות את זה לקרק אבל היא חייבת להתחיל בסקרנות אמיתית ואנחנו לא יכולות להיות סקרניות אם יש מטרה בקצה אם יש מטרה

אני חושבת שהמון הורים קמים בבוקר אה כדי לתקתק כדי להשיג ציוט כדי אפילו לחנך, אבל בדרך שבה זה יהיה מרצה וקהל. ו לשמחתי זה לא עובד עם ילדים,

זה לא עובד.

אז כשזה לא עובד צריך להתחיל לחפש מקומות אחרים. אני חושבת שזה מתחיל מסקרנות. זה נורא מעניין שהלתי את זה בכלל.

כן. מה כ זה נכון מה שי אני ממש זוכרת את זה מרגע ה ה אני זוכרת את זה בהריון אפילו שהתנועות הן קצת שונות של מעניין את מי אני אפגוש הפעם

זה הרגע הזה שאת מכירה אותו אבל לא

של המקום הזה שאתה מתגעגע למישהו שעוד לא פגשת אתה עוד לא מכיר הנשמה שלך מכירה אותו עוד שנייה תיפגשו אני זוכרת את עצמי מסתכלת על כל אחד ואחת מילדיי ואומרת להם היי נעים מאוד אמא

כן כי מעניין מי אתה מעניין מי אתה איזה איזה זכות זה לעשות מסע עם מישהו ש שהחלטת מראש שאתה בעדו ואתה רק רוצה לדעת מי הוא והוא יספר לך מי הוא ואם אין לך אג'נדות אתה גם תצליח להקשיב אבל כאן כאן זה מתחיל להסתבך, נכון?

כן. כן. אני אני עוד לא נוטשת את נקודת הסקרנות כי זה כי זאת נקודת מפתח. כדי להנות מילד, כדי להנות מאורות, כשאת עומדת ומדברת עם ילד זה ממש טיפ מספר אחד. תסתקרני, תבקשי לדעת מי הוא בקשר של גם מי את. הרי הוא לא סתם נשתה לך בתוך החיים. אז בוא ניקח סיטואציה שהיא את יודעת שהיא קונפליקטואלית שהיא לא את יודעת תעביר לי את המלח

אוקיי

שהיא קונפליקטואלית

אוקיי אפילו בעייתית כאילו

מול מישהו מהילדים את יודעת היא יכולה להיות מדגה היא יכולה להיות לא משנה מה יש לך משהו בראש

כן נגיד את ליבי נגיד שהיא מבקשת אפילו א שלא בפסח סנדוויץ' כזה וכזה לבית ספר בסדר

והיא מתחילה לא אבל תשימי לי יותר קטשצ'ופחות זה יוצא זה כן אני עוזבת שניית הסיטואציה והמחשבות שלי עוברת אל תוך הלב שלה ומנסה להבין אשכרה זה זה נשמע נורא מסובך אבל זה זאת מיומנות

זה נשמע נורא מסובך

בסדר תכף תפשטי בשביל זה בשביל זה את קיימת אינת נתן

אני עוברת שנייה אליה

אוקיי

מנסה להיות בת 14

א מבינה שיש לי חברות על הראש רעב גוף נפש מנסה רוצה שנייה להבין שאני לא אני לא בדי בכלל, היא לא עושה משהו נגדי,

אלא יש איזה עניין שעובר עליה, אני אמא כמו שהיא הייתה בת חודש, היא עכשיו יותר גדולה ואני לשנייה עוברת לתוך הפוזה הרגשית שבתוכה ומדברת מילים לטובתה אני חושבת שהיא מרגישה את זה כולם

רגע את המטרה שלך היא מה

ש

שהיא תיקח קריך בריא שהיא תיקח את המצה

מצה שלי שיהיה לה נעים בחיים אבל לא בקט הפינוקי.

לא, ברור. אנחנו כולנו קמים כוונות טובות, אבל הרבה פעמים בדרך לכוונות הטובות יש קושי.

לא, אנחנו בעיקר אנחנו בעיקר לא רואים מי נמצא מולנו,

נכון?

נכון.

נכון.

ו ויכולים גם בטעות להפוך את התפקידים,

נכון?

כלומר, אני צריכה שאת תעשי או לא תעשי משהו כדי שאני אהיה בסדר. נכון? ואז אז אז זה השיו משקל ברקע, אבל אני אומרת ילדים מתנהגים והתנהגות של ילדים היא שפה. אוקיי? אנחנו פשוט לא לא קיבלנו את ההוראות הפעלה, את הפירוש, את ה באמת וילדים נולדים עם כל הרגשות, נכון?

כן. ואם אפס יכולת לבסט אותם או לנהל אותם אז אמרנו שני דברים אחד ילדים מתנהגים התנהגו אותי שפה נכון

אני גם אגיד לך בסוד שאותנו גידלו ביהיביוריסטים מה זה אומר בייבוריסטים היו רואים התנהגות אומרים אני לא צריך את המתחת להתנהגות אני רואה התנהגות שלילית אני נותן לה בראש מוחק אותה רואה התנהגות חיובית במקרה הטוב אני אגיד כל הכבוד אצלי שגדלתי גם זה לא אמרו כי זה שלא יעלה לנו לראש ווא

או כן או או למה אני צריך להגיד כל הכבוד על משהו שאמור להיעשות נכון אז רגע אם אנחנו זונכים את המודל הזה כי אנחנו כבר יודעים שהוא לא מיטיב עם ילדים

כי יש מתחת לפני הקרקע או בהתנהגות אותה או בהתנהגות הפחות טובה עולם שלם של נשמה

יותר מעט ברור וברור יותר מזה זה לא רק עולם שלם של נשמה זו נוירולוגיה בסיסית שאומרת אנחנו יולדים את הגורים הכי פחות מפותחים בטבע אוקיי לוקח להם 25 שנה עד שאנחנו נראה את המוח הבוגר כמו של המבוגר צילומר כל הסיפור הוא להבין שבכל בכל שלב אנחנו קצת אינקובטור חיצוני למה שעדיין לא התפתח. זה אם אנחנו מדברים על ויסות, כל מה שמתחיל ב אני מרגיש תסכול, אני מרגיש כעס, אני מרגיש רגשות אמורים להניע אותנו,

נכון? זה מה שהם עושים.

מה קורה אצל ילד בן שלוש או אצל ילדה בת 13 או אצל ילד בן 17 אפילו? איזה מרווח יכול להיפתח בין התסכול לבין אותו רגע שבו יצאו מילים מהפה? וגם אנחנו מכירים כמה אנשים מבוגרים שכשהם מתוסכלים או מרגישים שלוקחים להם את האוטונומיה או מותקפים הם לא לגמרי מבוסטים. ואז אנחנו לוקחים התנהגות של ילדה שאומרת אני לא מרוצה ואחד אנחנו אומרים מפונקת מזה את לא מרוצה בואי תראי ממה ילדים אחרים מרוצים נכון שתיים מחזירים אחורה בגלגל למה לא עשיתי בשבילך הכל עשיתי בשבילך תגידי תודה בכלל שיש לך שלוש נקודות נכון רק מה שאמרתי עד עכשיו אני יכולה לתת לך עוד רשימה גדולה.

כן. פה פה

זה זה אבל במי אנחנו מתעסקים?

רגע פה בואי בואי נשאר בסנדה

בראינו התנהגות מה מה קורה? מה קורה בסיטור?

מה קורה? נגיד שאנחנו עושות את זה כמו שצריך או באופן א נכון מתוקן? הנאה. כן. הנאה. ההורות צריכה להיות בכיף. את חיה עם האנשים האלה כל החיים בעזרת השם את אמורה לההנות מהדבר הכי מרכזי שיש לך לא אם לא הבנתי נכון את החומר נראה לי שכן הבנתי אני נהנית מאוד מההורות אנחנו מנסות לנתח מה אנחנו

כן אבל לפעמים ילדים מפריעים לנה

בסדר

הם גם נולדו להפריע לנה תלוי

את יודעת אם רגע אני אכנס להנאה הילדותית

כן

אותה הנאה הילדותית תגיד הרמוניה ילדים לא באו בשביל הרמוניה אני מספר לך שהנאה אמיתית או התרגשות אמיתית יושבת דווקא על המעבר בין של המטלת הזאת בין הרמוניה לדיסהרמוניה חזרה להרמוניה כלומר אנחנו צריכים קצת להיות מתוסכלים להתרגז להגיד ריבונו של עולם אפילו אפילו להגיד מילים שנתחר חרט עליהם ואז להתנצל אף מהרגעים של דיס ההרמוניה

נכון

מהיותנו לא מושלמים

נכון

נוצרים רגעי ההנאה הגדולים ביותר משום שלעולם זה יהיה ריקוד של קרבה וריחוק אבל לפעמים אני חושבת שאנחנו קצת שוכחים שאנחנו אמורים להנות שאנחנו אנחנו חושבים שמשהו לא בסדר איתנו או שמשהו לא בסדר איתם או שניהם ביחד ושם אנחנו כבר מגיבים ממקום שהוא לא מודע שהוא של פעם שהוא של בית הגידול שלנו בכלל

ואם אני משתמשת בסקרנות וגם מרכזת את זה אל ההגדה זאת שרק אמרנו בערב ליל הסדר אני בטוחה שיש כאלה אלה שהרב כבר היה הרמוני ומקסים ויהיו אמהות יהיו אבות שיגידו איך כיוווינו וניכינו והכנו ועצבנו את השולחן והכל התכוץ בואי נשתמש בסקרנות ככלי עבודה כאן ה הדרך שלנו אולי כטכנית א ללכת בין ה בין הצדדים האלה של המטותלת כי סקרנות את יכולה להפעיל תמיד וכשאת מסתקרנת

תסבירי אבל תתני לי את זה בדוגמה בשח

אוקיי נישאר בקטצטצ'ופ של אי

כן

אוקיי אז את יודעת אחד הדברים בהגדה א צה ולמד כן חשבתי על זה אתמול כשידעתי שניפגש היום

אתה לא יכול ללמוד משהו חדש כהורה על הילד ועל עצמך ועל המשפחה הזאת אם אתה לא יוצא

כל כל לימוד כל לימוד עוד של משהו חדש מבקש ממך לצאת מאיזשהו כיבאון מחשבתי או קונספציה שהייתה בך קודם על הילד עליך על החיים על הנאה ואתה לומד משהו חדש דרך מה הרי הילדים הם מורים נפלאים עבורנו

אבל אני אני מנסה לחשוב כי כי אנחנו כן רוצות להתרכז בליל הסדר או בחג הזה

יאללה

ואני אומרת

דיברת על הנאה נכון

נכון

על היכולת לההנות

נכון אנחנו כבר אחרי הערב הזה שכנראה שקרחנו בו אולי ציפיות גבוהות מדי ואז אמרנו החמצה או

לא עברנו ציפור יציאת מצרים כמו שצריך אפילו או אפילו איזשהיא תחושה של של תסכול

מילד מבעל מ מעצמנו לא ככה דמיינתי את את הדבר הזה כשישבתי ביני לבין עצמי ודמיינתי את השולחן ודמיינתי ואני רוצה להגיד כאן שהרבה פעמים הסיפור הזה שאנחנו מספרים לעצמנו הוא נורא חשוב נכון

שההנאה היא היא מופיעה בצורה מאוד מרגשת בין סדקים של חמלה

חמלה לה כאילו גם לעצמנו ולציפיות הגבוהות האלה שהם הרי כאילו אני תמיד אני תמיד עוצרת רגע בצד ומדברת לעצמי כאילו אני אמא של עצמי האמא הדמיונית בפנטזיה בכלל אוי מאמי את באמת חשבת כאילו את באמת חשבת שהם לא יריבו את באמת חשבת שכאילו יתאמו את כל הדברים שהטרכת להם ויגידו החיים שלנו מתחלקים ללפני הצלי הזה ואחרי הצלי הזה למרות שכאילו את את באמת חשבת שיראו אותך את באמת חשבת שיכירו במאמץ את באמת חשבת שהילד הזה שדאגת לו ערב אחד הוא פחות ידאיג אותה הכל נשאר אותו דבר בר ויש בחמלה הזאת בקבלה הזאת ביכולת כאילו להעביר פנימית אפילו את המטלת בין הדיסהרמוניה להרמוניה יש בה משהו שהוא חבר נורא טוב של הנאה

בקבלה הזו

ב בדבר שאומר אין לי את התסרית של איך אתה אמור להראות, איך אני אמורה להיראות, איך הערב זה אמור להיראות, איך החופשה הזאת אמורה להיראות, איך גידול ילדים אמור להיראות. והנה אני עוברת לסקרנות כי אני יצאתי למסע שכל עוד אני ביחד עם האנשים האלה יהיה קשה יהיו אחורים בסירה נילחץ נרצה לזרוק מדי פעם מישהו מהסירה ונתאפק אבל המטרה היא לא להגיע לאן שהוא

לא המטרה היא להיות יחד

להישאר באותה סירה

נכון ואם אנחנו מסכמות את את הפרק הזה. אז סקרנות הורית לגבי האישיות של הילד ומה הוא עושה בי. זאת סקרנות כפולה,

נכון?

אה, הוא מתכון שאף פעם לא מאכזב אותך, לא בליל הסדר, לא בכל המועד ולא אל ספירת העומר, אל קבלת התורה בשבועות

לגמרי. אני חושבת שזה גם כלי. זה ממש רגע כלי. אמרנו הם לא מבוסטים. זה הרבה פעמים כלי לבסא את עצמנו.

יא אז בוא נשים אותו בג שנייה. בוא תזכרי אני הרבה פעמים כשזה לא כשה אוי מאמי כשהזה לא עובד אני קוראת בשם שלי אני אומרת אינת

תזכרי זה לא קשור אלייך תוציא את הזכוכית מגדלת תגלי אבל בשביל זה את לא יכולה להתעסק באג'נדה שלך או במסר החינוכי או ב את יודעת מה הכי פשוט ניסית פעם לדבר אם מתבגר בסימני קריאה תחליף אותה סימני קריאה בסימן שאלה כל משפט

שאת רוצה להגיד

זאת גם סקרנות כי סימן שאלה עושה לך פתוח

ברור שנכשל במבחן נכשל במבחן כי לא למדת

אוי

יש מצב שנכשלת כי אולי

למדת פחות מדי כאילו אפילו המקום הזה של הגמגום החצי גמגום שלתרגל אותו ממש תגידי יש מצב שכאילו גם את מצטערת על איך שדיברתי עם אחותך? זה טון כזה עושים לו להרגיש שאת יוצאת איתו ממצרים.

אתם יד ביד בבריחה מפרעה. נטוש ניפגש מחר. יש

סקרנות

סקרנות והנאה.

סימני שלה והנאה. מסכמות פרק פסח שמח.