בעקבות יום ירושלים - סיפור שחרור העיר בהמחשת AI מיוחדת

היה זה יום חם של קיץ כח ביער תשכ"ז החלובות בערו מהתרגשות ירושלים עיר הקודש הייתה מחולקת במשך 19 שנים חומה הפרידה בין מערב העיר שהיה בידי ישראל לבין מזרחה שהייתה בשליטת ירטן יהודים לא יכלו להגיע לכותל המערבי להר הבית ולמקומות הקדושים נדמה היה שחלום הדורות לשוב לירושלים השלמה הולך ומתרחק ואז לפטע פרצה מלחמת ששת הימים. צבעות הרב התאספו סביב גאולות ישראל והאיום היה כבד. רבים חששו לשלום המדינה הקטנה. אך בלבבות רבים בהרה אמונה חזקה. הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ברגעים הקשים ביותר, כשהכל נראה עבוד, פנו רבים בתפילה לבורא עולם, כי הוא לבדו מושיע ומציל. המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים הייתה

מהקרבות הדרמטיים והמרגשים בתולדות ישראל. במשך שלושה ימים, בין 5 ל7 ביוני 1967 התנהלו קרבות עזים בין כוחות צהל לבין הלגיון הירדני, כשכל צד מבין שמונח כאן הרבה יותר מאשר שליטה על שטח. מדובר בלב ההיסטוריה והזהות של העם היהודי. הכל החל בבוקר חמיש ביוני כאשר הירדנים פתחו בהרעשה כבדה על ירושלים המערבית בגזים נפלו על בתים רחובות התרוקנו והאוויר התמלא בריח אבק וחרדה חיילי הלגיון הירדני השתלטו על נקודות מפתח כמו ארמון הנציב והאיום על השכונות הדרומיות של העיר הלך וגדל צהל שניסה תחילה להימנע מהסלמה הבין שאין ברירה ירושלים בסכנה אמיתית הקרב על גבעת התחמושת אחד מסמלי המערכה התרחש בלילה שבין 5 ליש ביוני.

בלילה טיפסו לוחמי הצנחנים במעלי הגבעה כשהם נעים בין מוקשים גדרות טיל ותעלות קשר צרות ומפוטלות. הירדנים התבצו היטב והקרב הפך לקרב פנים אל פנים. לעתים בטווח של מטרים בודדים. אש עזה מכל עבר. רימונים מתפוצצים קריעות פצועים. הדרמה הייתה בשייה. לא פעם נאלצו הלוחמים להסתער על בונקרים מבוצרים תוך סיכון חיים אדיר. יהודה קנדל, אחד הלוחמים, זכל תחת אש, טיפס על גג בונקר והשליך לתוכו רימון, פעולה נועזת שאפשרה את המשך ההתקדמות. הקרב נמשך שעות ארוכות עד שלבסוף עם שחר הוסגה שליטה על הגבעה. 36 לוחמים ישראלים נפלו בקרב הזה. רבים נוספים נפצאו, אך בזכות גבורתם נפתח הציר אל העיר העתיקה. בבוקר כ"ח ביער 7 ביוני

נפרצו שערי העיר העתיקה. הצנחנים בהתרגשות עצומה נכנסו דרך שער האריות, עברו ברחובות הצרים והגיעו אל הרב והכותל המערבי. הקריאה הר הבית בידינו הדהדה בקשר והפכה לסמל של ניצחון ושל הגשמת חלום הדורות. המתח, הדמעות וההודיה להשם. כל אלה התמזגו לרגע היסטורי. בלתי נשכח. התחושה הייתה ברורה. לא כוחנו ועוצם ידינו עשו את הנס הזה, אלא חסדי השם יתברך. רבים הרגישו שראו בעיניהם את קיום דברי הנביאים ושבו בנים לגבולם ושהשיבה לירושלים היא אות וסימן להשגחה האלוקית המלווה את עם ישראל בכל דור ודור. מאותו יום נגבע כח באייר כיום ירושלים. הכנסת חוקקה את חוק יום ירושלים כדי להדגיש את מרכזיותה של העיר המאוחדת בחיי העם

היהודי ואת ההודיה להשם על הנס הגדול. בכל שנה ביום הזה מתקיימים בירושלים ומחוץ אלה תקסים חגיגיים מצעד ריקוד אתגלים ברחובות העיר תפילות הודיה בכותל הזכרות לחללי הקרבות וסיורים במקומות ההיסטוריים. ביום ירושלים לא שוכחים להודות להשם על הניסים על כך שצבא קטן עמד מול צבעות רבים על כך שהעיר העתיקה חזרה לידינו כמעט ללא פגיעה במקומות הקדושים ועל כך שהחלום לשוב לירושלים הפך למציאות כל שנה כשעשרות אלפי אנשים נוסעים גלים ושירים ברחובות העיר הלב מתמלא בהתרגשות כי יודעים שכל זה לא מובן מאליו אלא מתנת שמיים רבים רואים ביום הזה יום של אמונה עמוקה יום שבו עם ישראל זוכר שכל הצלחותיו, כל ניצחונותיו הם בזכות

עזרת השם ולא בזכות כוחו כלל. כך בכל שנה חוזר עם ישראל אל חומות העיר, אל רחבת הכותל, אל הסיפורים והזכרונות. הוא מזכיר לעצמו ולילדיו לא בכוחי, לא בעוצם ידי, אלא ברצון השם ובחסתו. ירושלים, עיר הנצח, עיר האמונה, עיר התקווה, ממשיכה להעיר בלבבות כולם. בזכות האמונה, בזכות התפילה ובזכות הנס הגדול של כח באייר תשכז