האשה שסבלה מדיכאון חושפת: "התחילה החופה, ולא רציתי לקום"

אז הגיע יום החתונה הלכתי לנוח בצהריים בבית הוריי ואחרי צהריים לא רציתי לקום וההורים לא יודעו מה לעשות אוטו מתחילה החופה ואני לא רוצה לקום מהמיטה מאז שהייתה אורה אופיר בת 13 היא סבלה מתופעה של דיכאון במשך עשרות שנים וליבה אותה בילדות בחתונה גם בלדות של הילדים לאורך כל הדרך היא ניסתה להתמודד אבל הדיכאון היה חזק ממנה והוביל אותה גם לאשפוזים ולמצבים קשים מאוד אבל אז דווקא בשלב בו הכל היה נראה אפור וקשה ושחור כל כך היא הצליחה להיחלץ מזה ולהגיע לזמנים של אושר של שמחה היא מספרת על כך גם במופע שלה בו היא מופיעה עם ילדיה וגם בשיחה שיצאנו לשוחח ולפגוש אותה בואו איתנו לסיפור לא שגרתי שלום אורה נעים מאוד

האמת היא שהסיפור שלך הוא מתחיל עוד אי שם בקיבוץ נכון כילדה ב בהחלט בואי תקחי אותנו לתחנה הראשונה בסיפור הזה התחנה הראשונה זה התחיל בבית ילדים בקיבוץ הייתי מאוד מפוחדת ש אני לא הצלחתי להירדם בקלות את קצת גדלת ואז כבר הדברים האלה באו לביטוי בצורה נוספת כן בגיל 13 הייתי בכיתה ז פתאום התחלתי לבכות כל היום הייתי מלאת פחדים אז מה עובר על ילדה בת 13 שה חובה כאלו התקפים של בכי של עצב הרי זה לא רק לבכות זה בטח משהו פנימי יותר שכוב היה המון פחד שלא היה ברור פשוט פחדתי לצ עיניים הייתי בטוחה שאם אני אצום עיניים אני אמות ולא שמו לב לזה ההורים המורות מישהו זה היה לפני הרבה שנים לא היו כל כך מודעים לזה מה

מה קורה אחר כך מה קורה איתך בהמשך החיים זה היה בקית הז כיתה ח הייתה כיתה בסדר אבל בתיכון מט עד יב שוב היה המון בדידות אז מבחינתך אלו החיים וזה מה שניסית מתמודד כן ובכיתה יב נשארתי המון יומים במיטה והרגשתי שמשהו לא בסדר ואז באתי לאבא שלי ואמרתי לו מה שלא בסדר איתי אני רוצה ש אני רוצה להיפגש עעם פסיכולוג ואז באמת הוא סיבר לי והיה היייתה לי שנה טיפול ם פסיכולוג שאל אותי בת כמה אני ואמרתי לו אני בת 25 אז הוא אמר שהוא חושב ש ור הטיפול שעשינו אולי אני יכולה לצאת להקיר שידוך ואז באמת הכרתי את נתן חששת להגיד לנתן שאת הולכת לפסיכולוג כן אולי פה היה איזה משהו לא בסדר בזה שגם לי ה זה היה מאוד ברור וגם

לפסיכולוג זה היה ברור שאני כבר בשלה להתחתן ממה שה אולי לא היה בסדר שלא אמרתי לנתן ש הייתי בטיפול פסיכולוגי אז הגיע יום החתונה הלכתי לנוח בצהריים בבית הוריי ואחרי צהריים לא רציתי לקום וההורים לא ידעו מה לעשות וטו מתחילה החופה ואני לא רוצה לקום מהמיטה כל החופה וכל החתונה היה מבחינתי היה נורה ם ואז הלכנו לגור בפנימיית חורב הייתי בוחר ב הייתי קוראת לנתן הייתי מתקשרת אליו שיבוא אני לא מרגישה טוב נתן בשלב מסוים כן התוודע ל אחרי שילדתי ארבעה בנים ואחרי שנולדה הבת אז ממש נכנסתי לדיכאון קשה ואז פעם ראשונה שהלכתי לפסיכיאטר אבל אז כבר הילדים הרגישו שמשהו לא בסדר שאמא הרבה בבית הרבה במיתה הרבה בוכה יש

רגע מסוים שבו כן התחלת לחזור להיות שמחה לאהוב את החיים באיזשהו שלב ולקחתי תרופות היייתה לי הרעלת ליתיום הביא אותי מהר מאוד לאשפוז יתי גם בארצות שנה שלמה ואז הילדים שלי החליטו להוציא אותי רצג והייתי בכפר שאול את ציינת כמה פעמים שאת א יוצאת להופעות עם הילדים שלך היום ומספרת את הסיפור וככה אני חייבת לעצור ולשאול אותך את מתארת כאן שנים על גבי שנים של חוסר שיתוף מוחלט נכון ופתאום לבוא היום ובבת אחת לשתף את כולם לשתף כל כך הרבה אנשים ולספר להם את הסיפור מה מה נותן לך את הכוח לעשות את זה גם את השיחה שלנו עכשיו התח זה שהבן מנחן הוא רצה לכתוב על החיים של עצמו כי יש לו בעיות קשב וריכוז והוא כמעט לא

הסתדר באף מוסד חינוכי כדי למצוא מקום שקט כדי לכתוב את זה אז הוא בא אלי כי ברוך השם יש לו שישה ילדים אז הוא בא אליי הוא כתב את הסיפור של עצמו ואז הוא אומר לי עכשיו אני מגיע לשיא של הסיפור ואז הוא התחיל לספר איך הוא התמודד עם הדיכאון שלי ואחרי שהוא גמר לספר את זה אז הוא אמר אמא אולי גם את תכתבי על ה על מה שאת עברת על הדיכאון שלה ואז אני כתבתי ואז החלטנו שזה דבר שכדאי שיצא החוצה כי אנשים עוברים את זה אבל כל כך הרבה מסתירים את זה וגם לא יודעים שיש היום טיפול ועזרה אז החלטנו לעשות תופעה מנחים ואני ואז הבן השלישי נפתל יחליט שגם הוא מצטרף ובאופן האחרונה גם דוד החליט להצטרף רגע והיום את כבר כן מרגישה

שאת יכולה לשמוח יש לך רגעים של שמחה של סיפוק של א כן איך אני תמיד אומרת בסוף ההופעה מקסימום ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שיוריד את הדיכאון שיוריד את ההרגשה ה שחורה כבדה מעולם לא העזתי לבקש על שמחה זה בכלל לא היה בגדר שלי ל מ מי יכול להגיע לשם א כן זה ה המקום באמת לציין של דברות יש מחלקה שנקראת נפשי בשאלתי והם נותנים שם ייעוץ והכוונה לכל מי שבאמת מתמודד בכאלו מצבים או דומים להם כשהיינו ילדים בעצם החיים שלנו היו טובים אמא הייתה מורה מוערכת מכינה הצגות עם הילדים ואוהבים אותה ולא לא ידענו בעצם ש שבכלל יש דבר כזה דיכאון ו שלאמא יש דיכאון ואני חושב בערך שהייתי בן 17 פתאום התחלנו לראות אותה במצבים קצת

יותר קשים יותר בוכה יותר במיטה ואני זוכר שבאחד הימים שכבר ככה הייתי צריך לנשום אוויר אז יצאתי החוצה מהבית בטוחים מתנגנות המילים ומחה השם אלוקים דיממה על כל פנים ומחה ומחה השם דימה דימה על כל פנים ומח ומח שמה מעל כל פני ישהו שלב בעצם אצלי הצטבר הרבה בפנים והסתבר שיש לי דלקת מפה לשם מצאתי את עצמי באיזשהו שלב בבית חולים ודווקא בתוך הבית חולים קרה דבר מאוד גדול כי פתאום הרבה חברים טובים הגיעו ומשפחה לחזק ולעזור ופתאום התחלתי לשתף אותם עד אז לא כל כך ידעתי מה זה לשתף אבל פתאום גיליתי שאפשר לשתף ולאט לאט גילינו ביחד האחים שזה כוח מאוד גדול לשתף לחזק אחד עם השני והפכנו להיות חבורה של אחים שהחלטנו

שאנחנו נעזור לאמא אנחנו נציל אותה וברוך השם פתאום החיים התחילו להשתנות תודה ר לך אורה תודה על השיחה המיוחדת ועל הפתיחות שתהיי בריאה תמיד ושמחה תמיד מאחלת לך מכל הלב תודה תודה לכם שבאתם כמה השם נמצא בכל השם קיים