השמנת יתר בקרב מתבגרים: איך מתמודדים עם התופעה המדאיגה? (כתוביות)

איתי באולפן כבר נמצאת ג'סיקה הלפרין. ויותר ויותר בני נוער סובלים מהשמנת יתר. אני יודעת שבארה"ב למשל הם קוראים לזה ממש מגפה. אני חושבת שגם אצלנו זה כבר מגפה. נראה לי. לא, ג'סי? זו מגפה נחשב אצלנו? אנחנו קצת מדדים אחרי ארה"ב, אבל אנחנו בכיוון הנכון. בכיוון לשם. -כן, לשם. לגמרי. זה כזה... זאת כזאת... למה זה קורה בעצם? למה זה קורה, טוב, בואי לא נשכח שכל נער היה ילד עם פקעלה פעם יותר גדול מהקיבה שלו, אבל... אבל... בעצם אנחנו צריכים לחזור אחורה, אנחנו ממש ממש חוזרים לעוברות, ששם האנשים מפתחים טעמים וריחות, ובלידה אנחנו מקבלים ורוכשים את כל חיידקי המעיים, בעצם מה שנרכש מהאימא ומערכת עיכול וזה הדמיון

בעצם המשפחתי, כן. ולאט לאט... אני פשוט נזכרת בכל השטויות שאכלתי בהריונות. כן. אבל תשימי לב, אם היה לך היריון שהקפדת יותר, בטוח שהילד היה יותר קשוב למה שרצית להאכיל אותו והוא פחות היה כזה בררן. תלוי באיזה גיל. מה? הילדים גם מתפתחים. -כן, נכון. אבל אם אנחנו חוזרים לנקודות העיקריות בעצם, שהיום אפשר ממש להצביע למה ההשמנה היא בכזאת עלייה. קודם כול מה שציינו, סל הירקות הוא לא מספיק נרחב בבית הממוצע הישראלי, הטעם של הירקות, אנחנו שוב חוזרים לאורך חיי מדף, הסופרים מוכנים לקבל מחקלאים ירקות שהזרעים שלהם מאפשרים חיי אורך מדף. יש דבר כזה. זאת אומרת, יש זרעים של עגבניות, שהעגבניות, התוצר שהן ייתנו יירקבו

אחרי יומיים, שלושה, ויש עגבניות שהן יחזיקו שבועיים על המדף ולא יקרה להן כלום. איך זה יכול להיות? כן, זה ההרכבות שאנחנו עושים בחקלאות ואת יודעת, הגאונות הנהדרת שהביאה אותנו לפה בסופו של דבר אנחנו משלמים על זה מחיר ממש ממש יקר. זה נכנס בשנות השמונים לשוק. -זה נראה טוב אבל אין לזה את הטעם. זה נראה טוב אבל... מה זה "אין לזה את הטעם"? עוד לא הגענו למקום שגם אורך חיי מדף וגם טעם באותו פרי או באותו ירק. אז אנחנו צריכים בעצם לוותר על העגבניות הטעימות או על המלפפונים או על החצילים הטעימים, מה שאנחנו מקבלים מהחקלאים הפרטיים ששולחים לנו למשל הביתה, ואנחנו צריכים לקנות בעצם דברים שהם... יש להם אורך חיי

מדף כי הסופרים מעדיפים לקנות את הירקות האלה. אני חושבת שיש לזה המון המון השפעה בזה שהילדים לא אוכלים מספיק פירות וירקות, זאת אומרת... לא טעים להם. פשוט לא טעים להם. -כן, חסר טעם. אני יודעת את זה כי אני משתמשת בירקות ופירות שאני קונה מחקלאים שמגדלים אותם בעצמם, עם זרעים פתוחים שהם לא בעצם עומדים בתוך הקטגוריה הזאת של הסופרים, ואני יודעת שהירקות שאני משתמשת בהם יש להם טעם אחר לחלוטין. אז זו עוד השפעה. אז רגע, אם עכשיו נגיד יש הורים שצופים בנו והם רוצים גם לעבור לחקלאות כזו, זה משהו מסובך? זה קשה להגיע לחקלאים האלה? איך בעצם עושים את זה? אלה חקלאים פרטיים בדרך כלל שמגדלים בצורה של חקלאות

בר-קיימא עם קומפוסטים, עם הרבה מינרלים באדמה. הם מגדלים בעצם את האדמה ולא את הירקות, בונים אדמה ואז על זה שותלים את הזרעים. -אני ממש יושבת מול טליה שניידר לרגע. אז בעצם הכול תורם לאיכות של הירקות, אוקיי? אז באמת להגביר את האכילה של הילדים ולהגביר באמת את האיכות של הירקות והפירות. וגם הכמות. אנחנו נדבר על הצלחת. יש עדיין את העניין הזה, כנראה זה נשאר איפשהו מהמלחמות, תחילת המאה הקודמת, שבעצם אם לא אוכלים חלבון ובכמות, הילד לא אכל. זאת אומרת, אם אין קציצה או שניצל או משהו כזה על הצלחת, זהו, לא הייתה ארוחת צהריים. כאילו אם יש רק נגיד אורז וסלט ואיזה עדשים, זה לא נחשב. -זה לא נחשב. למרות שזה ממש

מושלם. -זה כן. ומה שאני דווקא רוצה יותר להמליץ על, זה הצד של הירקות המבושלים. אם אנחנו לוקחים ילדים שהם כבר סובלים מהשמנה ואנחנו מגדילים פשוט את כמות הירקות בצלחת, במקום לעשות את זה בתור קישוט בפינה אלא 50 אחוז מהצלחת, אפילו 60 אחוז מהצלחת, יהיו יותר ירקות מבושלים וגם סלטים, אז אנחנו נצליח פשוט להוריד הרבה קלוריות. אבל זה מפתיע אותי כי מצד אחד מדברים באמת על השמנת היתר שהיא מגפה, ומצד שני אנחנו יודעים שהאנורקסיה והבולימיה וכל המחלות של הרזון המטורף גם כן יש עלייה מטורפת. אנחנו מדברים כבר על הפרעות אכילה ממש. זאת אומרת... בואי נעשה הבדל רגע על השמנת יתר ו"אוביסיטי". כשאנחנו מדברים על

"אוביסיטי", שזה ממש ממש משקלים שדורשים... שהם כבר מצב של מערכת... כל המערכת בעצם, הלב, הכבד, שומנים, טחול, זאת אומרת, יש התחלה של סוכרת מסוג 2, אז בעצם המצבים האלה זה ממש כבר מחלה. אנחנו כרגע, כשאנחנו מדברים על השמנה בתור מגפה, אנחנו מדברים על זה שבעצם הרבה מהנוער או הרבה מהילדים נמצאים במשקל עודף. בהתחלה זה מתחיל משהו חמוד כזה, עגלגל, אוקיי? ואז זה יכול להפוך בגיל מבוגר יותר להפרעות כאלה של הפרעות אכילה לכיוון הזה או הפרעות אכילה לכיוון הזה. מה יש יותר, אצל הבנים או הבנות או...? "מה יש יותר, אצל בנים או הבנות", אני חושבת שמן הסתם העניין של הדיאטות וכל העניין של המראה, החיצוניות אולי באמת

הבנות קצת יותר מתעסקות עם זה. הן גם בעצם מגיעות לבגרות קצת יותר מהר. לא נשכח שיש הפרש של שנה. זאת אומרת, אלה מגיעים לבגרות בגיל 13 ואלה בגיל 12, וזה ממשיך לאורך כל החיים ההפרש הזה. שאנחנו יותר גאונות, יותר מתקדמות. -כן, אנחנו יותר מפותחות, יותר חכמות. יותר חכמות, יותר זה. -כן, יש לנו בינה יתרה. רגע, אבל מה את אומרת על דיאטות? דיאטות. דיאטות... עוד פעם, כשאנחנו מדברים על דיאטות, מה שאנחנו בעצם רוצים להוריד זה את השומן מהגוף, אוקיי? אנחנו צריכים להיזהר מכל מיני דיאטות הרעבה שהורסות את השריר, כי את השריר אנחנו רוצים, כי זו הרקמה שבעזרתה, זאת אומרת, על ידי אימונים או התעמלות אנחנו יכולים לשרוף את

רקמת השומן. אז צריך להיזהר שהדיאטות לא יהיו כסאח מדי שהורסות את רקמת השריר ואנחנו ממשיכים בעצם להסתובב עם השומן באיזושהי צורה. צריך לבנות את זה יותר נכון. -כן. יש לנו שאלות שמופנות אלייך. רגע, בואי נראה, הנה. "היי ג'סיקה ועדן, איזו תוכנית כיפית. "טוב, בעניין ההשמנה, "אני לא אגיד שזה לא מפריע לי שאני קצת יותר גדולה מחברותיי, "אבל אני שונאת לעשות ספורט מגיל קטן. "השאלה שלי האם זה נכון "שרק לסגור את הפה לא יועיל "וצריך גם התעמלות "או שיש סיכוי טוב לרדת במשקל "גם אם לא מתעמלים?" אז עוד פעם, כבר התחלנו לדבר על זה, כן כדאי לבנות רקמת שריר כי זו בסוף הרקמה ששורפת קלוריות גם כשאנחנו יושבות. זאת

אומרת, אם עשינו יוגה הבוקר, אנחנו יושבות פה ואז אנחנו ממשיכות לשרוף קלוריות. -זה אם אין ספיישל חנוכה ואנחנו תוקעות סופגניות. -כן, בדיוק. אבל כן, זה לא רק עניין קלורי, זאת אומרת, בעצם רזון זה עניין של תופעת לוואי של אורח חיים בריא, אוקיי? זה כולל הרבה דברים, זה כולל שעות שינה נכונות, אכילה נכונה, איכותית, דברים ש... בעצם בתנועה שאנחנו בעצם גם כן מוסיפים את זה לתוך סך הכול אורח החיים הבריא. בלי זה אנחנו יודעים כבר שזה יכול להסתדר בגיל הנערות אבל בהמשך זה כבר יהיה יותר קשה. אז כן כדאי לרכוש את העניין הזה של התנועה והתעמלות כבר בגיל יותר צעיר. יש איזה ספורט ספציפי שאת חושבת שהוא יותר מתאים לבני

נוער? כי אנחנו יודעות שבני נוער... לצורך העניין, אם אני ואת עושות יוגה אבל אנחנו אומרות לבנות נוער שלנו שיבואו איתנו לשיעור יוגה הן... פפפ... מה ששבה אותי אני חושבת שב... בתחילת עולם התשובה, זה שהייתי באיזה פארק, רעננה, וראיתי בנות, בנות 14 כאלה שהגיעו מאיזשהו יישוב דתי אני חושבת והן שיחקו תופסת, וזה שבה אותי. פשוט רצו אחת אחרי השנייה. אפשר לקחת כל דבר, כדור, כל דבר, ולהפוך אותו למשחק. חבל, הליכה עם חברה ושיחה. זאת אומרת, זה לא חייב להיות משהו מאורגן שנרשמים. -שלושה ימים בשבוע אני הולך לזה... לא. -אבל כן להיות בתנועה. כן להיות בתנועה, כן לעשות תנועה אפילו בבית, לא יודעת מה. לקום בבוקר, להימתח

קצת, אחרי צהריים איזה 40-50 קפיצות זו גם תנועה. -כן. יפה. ומה עם גנטיקה? יש גם עניין גנטי. הורים שמנים אז מה, גם הילדים שמנים? זו גזירה? -אל תאשימו את הגנטיקה בבקשה. עד שנגיע לגנטיקה יש מרחב חיים שלמים שאנחנו יכולים לפעול בתוכם. ולשנות דברים. -עכשיו, בעניין של הנרכשות של חיידקי המעיים, אז כן אפשר להוסיף יותר מזונות מותססים למשל. זה משהו שאנחנו יכולים לעשות, כן. לחזור לסבתות ולהתחיל להחמיץ קצת ירקות. באמת, אני לא צוחקת איתך. זה כאילו, היום מגלים תגליות מטורפות, היום עושים מחקרים אדירים לגבי העניין הזה הגנטי ו... אז עושים מחקרים על העכברים המסכנים, לוקחים מעכברים שמנים לעכברים רזים ומחליפים להם

את חיידקי המעיים ביניהם והרזים משמינים והשמנים מרזים. זאת אומרת, אנחנו לא מבינים כמה כל הבריאות שלנו, כמו שדיברנו בתוכנית הראשונה, קשורה בחיידקי מעיים ובחיידקי מעיים טובים. אז לאכול מותססים. אנחנו חיים בעולם סטרילי, הכול מחוטא, אנחנו רודפים להרוג חיידקים כל הזמן עם אנטיביוטיקה, עם זה, עם זה, מחטאים הכול אבל אנחנו צריכים את החיידקים האלה, הם עוזרים לנו בהרבה מערכות. מדהים. מותססים. מה, מלפפונים? כרוב, כן, קולרבי, מה ש... מותססים. לאכול בכל ארוחה מותססים. -יאמי. וגם ילדים מגיבים לזה יותר טוב כי זה קצת מלוח, קצת חמוץ, זאת אומרת, למשל אם ילד לא אוכל יותר מדי ירקות טריים וזה, תנו לו מותססים, זה כן

יכול להיות פתרון מעולה. "מותססים" הכוונה לחמוצים. חמוצים, כן. -יפה, אוקיי, שיבינו, שיבינו. טוב, יש לנו פה עוד שאלה: "יש לי חברה שאני מבלה אצלה בבית הרבה "ואנחנו לומדות למבחנים וכל זה "אבל נדמה לי, כמי שאני רואה מהצד, "שהקטע שלה עם אוכל "זה כמו נשק נגד אימא שלה. "כל מה שמגישים לכולם "לא בא לה מכל מיני סיבות "ואחרי שכולם הולכים לישון "היא פותחת בחדר מלא מלא חטיפים "ואוכלת כל זמן שאנחנו לומדות". מה הקטע? "מה הקטע?" טוב, אני לא מכירה את החברה. כן. חבל. חבל שהיא לא חברה של הבת שלי, הייתי עושה לה שיחה. אבל כן, אנחנו יודעים שילדים משתמשים באוכל ככלי וגם צריך להבין שיכול להיות שזה גם הרגלים מגיל קטן.

זאת אומרת, אם ילד יודע שאם הוא עכשיו קופץ על ארוחת צהריים, והם יודעים להרעיב את עצמם, ילדים, הוא הולך לקבל עכשיו שקית ממתקים שהולכת לספק אותו המון שעות, אז הוא יכול להרעיב את עצמו. זאת אומרת, זה משהו שכבר מגיל קטן הם יכולים לעשות את זה, הם יכולים פשוט לא... לקפוץ על ארוחה, מה, עכשיו לאכול את האורז ואת השניצל ואת הסלט, וזה, עוד רגע הרי אני הולכת לקבל את הממתק שלי, את הסוכריות, בכמות אדירה. זה עוד דבר. זאת אומרת, מה הם עושים עם כל הסוכר הזה? הרי זו כמות סוכר... אין לי בעיה אחרי ארוחה לקבל תמר או איזושהי קוביית שוקולד, זה לא נורא. אבל הכמות הגדולה הזאת בבת אחת, שבעצם... של הסוכר, אוקיי? שבעצם מה

הם עושים עם זה? מפרקים את זה במעיים, הם הופכים את זה לאלכוהול, זו התמכרות לכל דבר. וואו. -אוקיי? עכשיו הילדה הזאת, אני לא יודעת איזו ילדות הייתה לה ומה היו היחסים שלה עם אוכל, אבל אם היא התרגלה בעצם לקבל את הקלוריות שלה ממזונות כאלה. חטיפים למיניהם. -כן. ולספק לעצמה או את הסודיום, את המליחות הגבוהה, או את הסוכר הגבוה ו... אז כן, אז יכול להיות שזה סוג של התמכרות אפילו. כן. וזה לא נשמע לך כמו התחלה של הפרעת אכילה אולי? עוד פעם, בלי לראות את הילדה זה קצת קשה לנחש. -נכון. טוב, אולי בכל זאת צריך לשים לב, אולי כן לשתף את אימא שלה או משהו כזה. ואולי איזה טיפ שההורים כן רוצים שהילדים שלהם קצת שמנים,

אולי הם רוצים שהם כן קצת יורידו במשקל. משהו קטן להתחיל. -הפרעות אכילה בדרך כלל אימהות יודעות מזה כי זה בדרך כלל נשק מולן. אז, זאת אומרת, זה כזה נושא והרבה פעמים אם זה באמת הופך לנושא אז זה הולך וגדל, זה תופס תאוצה. אז כדאי להתייעץ. -לא, אבל אם יש ילד שהוא טיפה שמנמן? טיפ טיפה שמנמן והאימא רוצה להתחיל איזשהו משהו, להתחיל איזה מהלך. איזה... לא יודעת, מה, איזה טיפ קטן. אז עוד פעם, להגדיל את הירקות. -להגדיל את הירקות. להוסיף מותססים, להתחיל לעשות איזושהי פעילות גופנית עם הילדים. -אולי לעשות עם הילד? כן, כן, אפשר ללכת לשחק איתו ופשוט להכניס אותו לתנועה. -אני חושבת שזה... לפעמים זה דורש מאיתנו מאמץ

קצת יותר גדול, כאילו... הרי מה הכי נכון? להגיד לאימא: תקשיבי, קחי כדור, רדי עם הילד שלך לפארק רגע, תשחקי איתו קצת בכדור, הוא ירוץ קצת וזה וזה, גם טוב לך, גם טוב לו. אבל הכביסות והכלים וארוחת צהריים למחרת והבלגן בבית וזה, ואז זה נדחק ואז זה נעזב. -כן. אבל אני חושבת שלפעמים צריך אולי לשנות את סדרי העדיפויות ואפשר קצת פחות כביסות ואולי לנסות... אם יש ילד חריג בבית, זאת אומרת, אם לא כל המשפחה שמנים, ויש ילד ספציפי חריג בבית שרק הוא סובל מהשמנה, אז אפשר לנסות באמת לברר מה היחסים שלו עם האוכל. בדרך כלל משפחות הן נוטות להשמנה כי יכול להיות שאורח החיים או האכילה בסך הכול היא נטייה מסוימת, אבל אם באמת

יש אחד שהוא ככה שונה, אז באמת לנסות לראות אם הוא קיבל יותר מדי אנטיביוטיקה בתור ילד, אולי המערכת של חיידקי המעיים קצת נפגעו לו, לנסות לבדוק אכילה רגשית, לנסות לראות איפה באמת הנקודה יושבת. -יפה. ג'סי, תודה רבה. -בבקשה. תענוג גדול כמו תמיד. עכשיו אנחנו נעבור לשאלה שלי, שאני הכנתי בנק של שאלות ושאלתי את הרב יובל הכהן אשרוב. הרב, בדור שלנו ידוע שהרבה אנשים נופלים לרגשות של חרדה ודיכאון, אני פוגשת את זה בכל מקום וכולם מדברים איתי על זה. כדורים נגד דיכאון מחלקים את זה, מה זה... כמו סוכריות. אנשים הולכים לרופא משפחה וחוזרים עם כדורים נגד דיכאון, שזה מטורף בעיניי, אבל בואו נשמע מה יש לרב להגיד על

התופעה הזאת ואולי מה הפתרון. טוב, זו שאלה גדולה מאוד. קודם כול להגיד שמה שהרפואה קוראת "דיכאון" ותולים את זה באיזה חוסר איזון ביו-כימי במוח, זו טעות כי אין דבר כזה. זה שאין סרוטונין מספיק במוח וזה גורם לעצבות זה נכון, אבל זו לא הסיבה כמובן. כמו שכל מיני פעילויות הורמונאליות בגוף הן לא הסיבה, אלא הן התוצאה. אז זה שניתן עכשיו כדורים שיחסמו סינפסות במוח שלא ייכנס סרוטונין חזרה ואדם ירגיש "היי", זה פתרון מאוד לא טוב. הסיבה לדיכאון, צריך להבין קודם כול מה זו שמחה. שמחה זה שהנפש מלאה, שיש לאדם סיפוק, שהוא מרוצה מהחיים שלו. אנחנו קוראים לזה בקבלה שהוא מלא אור, מלא אור בחיים. עכשיו, יש חוק ברוחניות

וגם בגשמיות, זה נקרא "חוק פעולה ותגובה". כל השפעה שיש על המערכת שלנו, השפעה מבחוץ של איזשהו גירוי שגורם לאיזשהו עירור, התרגשות, אפילו פעולה פיזית מעוררת, אם היא פעולה מלאכותית היא גובה מחיר. זאת אומרת, על כל פעולה יש תגובה. לדוגמה, אם אדם עייף והוא לוקח קפה בשביל להתעורר, קפה זה חומר כימי, קולואידים שמשפיעים על מערכת העצבים, וגורם לערנות מלאכותית. מכיוון שהוא קיבל ערנות בצורה לא נכונה הוא משלם את המחיר בכיוון ההפוך, את אותה עוצמה שהוא קיבל לכיוון הערנות הוא ישלם לכיוון ההחלשה. אז אם אדם שותה קפה אחרי קפה אחרי קפה, אז הוא נחלש מזה בסופו של יום ובסופם של 30 שנה הוא יהיה אדם הרבה יותר חלש. ככה

החוק הוא, שכל גירוי שאנחנו לוקחים למערכת שנותן לנו איזשהו אפקט שאנחנו מעוניינים בו, כמו שמחה. למשל אדם עצוב והוא עכשיו מקבל שמחה על ידי מסך טלוויזיה ולא על ידי חברים ושירה כמו שהטבע אומר, אלא בצורה מלאכותית, גירויים מלאכותיים, התגובה של זה תהיה עצבות באותה עוצמה של שמחה שהוא לקח. ואם הוא משיג את זה על ידי מריחואנה או קוקאין או מה שלא יהיה, גירוי לא נכון יוצר תגובה נכונה והתגובה הנכונה היא הפוכה מהגירוי. לכן אם שאלת למה בדור שלנו זה מתגבר, עכשיו זה ברור לכולם, עודף גירויים. אם ילד מגיל שלוש כבר יכול לגרות את עצמו עם כל מיני משחקים, גירויים שהם... עזבו עכשיו קדושה או לא קדושה, אני מדבר על

הגירוי עצמו שהוא גירוי לא נכון לנפש. אם ילד בן חמש יכול לשבת עשר שעות מול מחשב ולשחק משחקים טיפשיים ולגרות את עצמו, אז מה יהיה האפקט בצד השני? חולשת הנפש, התרוקנות של הנפש מגירויים. אז הטיפול הוא חייב להיות טיפול שורשי, וזה הסרת הסיבה לחולי. הסיבה במקרה הזה של דיכאון היא גירויים לא נכונים לנפש. אני הקטן מציע... מי ישמע לי, אבל להכניס את זה מגן ילדים כבר, מבית ספר יסודי. להסביר לילדים מה חומרים עושים, מה סתם גירויים אלקטרוניים עושים, ללמד אותם לשלוט בכמות הגירויים כי באמת לקחת להם את זה אי אפשר, אבל לחנך מגיל צעיר מאוד שזה לרעתם וחבל וזה לא טוב ואפשר להראות את זה בקלות. ולחבר את הנפש לדברים

טובים: לשמחה, לקבוצת אנשים, לדיבורים מלב אל לב, לשירה, להתוועדויות, לכל מיני דברים שממלאים את הנפש באור ובכוח.