"ראיתי את עצמי צועק בפנים, ואף אחד לא שומע": אבשלום מיכאלי משתף בחוויות מהעולם העליון

הכניסו לי את הראש לשמה, שמו את הברזלים ככה ולא יכולתי. זהו, כאילו אתה קלוע, ירגתי דם וקברו אותי בסוף בתוך השלג הזה וראיתי את עצמי מלמעלה. ראיתי את עצמי כאילו בפנים, צועק. אני מרגיש את עצמי צועק בפנים ואף אחד לא שומע. כשאני למעלה אני רואה שזהו זה נגמר הסבל. יש מין הקלה כזו שאתה כמו אתה הרגשתי כמו עדים שיצאו. יש תה שאתה שתה שותה תה קפה יש את האדים שיוצאים. אז הרגשתי שאני העדים האלה שיוצא ואני מסתכל וזה אין שם דאגה. הכל בסדר. בסדר, הוא שם, אני פה. זה לא בדיוק אני. אני כבר מרגיש שזה לא אני. משם כבר ידעתי שאני פה, אני לא שם. ואחרי זה פתאום זהו זה כאילו ואני במקום אחר. זה כאילו כזה כמו במשחק. אני

פשוט רואה את עצמי שזהו. אני מתרחק למעלה ואני רואה את זה כמו כזה את יודעת הגדר ממש כמו ביום בסרט ואני רואה את עצמי כבר בבית חולים ושומע קולות של אמא וסבתא מה קורה איתו מה זה והרופאים אומרים בתום כזה הכל בסדר הוא ילד חזק אצלכם הוא ראוד ממש הרגשתי בידחון מה שכן כשהלכתי לתוך החושך הרגשתי אהבה אינסופית הרגשתי כזה הוא מחבק אותי עוטף אותי זה היה כזה כמו טלוויזיה ישנה נדלקת ראית פעם זה כזה זהו אתה נדלק ואז אתה מסתכל וההוא שם והרופאים פה עם סבתא וזה ואתה זה כמו אני כאילו שמה במצלמה כמו בפינה אתה רואה אתה ממש בתוך הפינה כאילו וככה אני רואה את החדר ואני מנסה לראות יותר ברור ואני לא מצליח. אז אני מנסה

קצת לשמוע את הקולות של אמא מודגת וסבתא כרגיל היא רופא סבתא שלי אז היא מרגיע גם את הרופא וגם את אמא ואת כולם הוא חזק אב שלום חזק הכל בסדר הוא יש לו את הגנים שלי הוא יוצא כאילו ככה סבתא בתש שנייה כזאתי את יודעת ראיתי את עצמי כוטור פה בום פה כוטטור כזה כזה שטוק טוק טוק הוא מדליק לי את הלב עם מחת פנימה. כנראה מדליק לי את הלב. אני לא בדיוק זוכר. א אבל כן, גם לפי הסיפורים של אמא זה מה שהיה לי וגם היה רינימציה, איך קוראים לזה? שיקום אחר כך כמה חודשים. שלום, שמי יאב שלום בעבר מאשקלון, עכשיו עברתי לנתניה, עוסק בתחום הדיגיטל, לאחרונה גם מורה רוחני, כנראה בעקבות הדברים הלא סטנדרטים שחוויתי בחיי. זה היה

בגיל שש, א, הייתי ילד תמים מאוד והיו לי שני חברים בצבע האור שלי. זה קרה ברוסיה באיור קיסלורסק. שם גדלתי עד גיל 83 בעצם לפני שעלינו לארץ ב-92 א תמיד היינו רצים משתוללים וידוע שאת העם שלנו לא כל כך אוהבים וידעו שאנחנו ודים אני עם הפנים שלי היה קשה להסתיר בקיצור כל הזמן היו מתייחסים קצת שונה אלינו היה יום סופה וביום הזה זה היה הרבה שלג והיה כיף לגלוש. לקחנו את המגלשיים ויצאנו, שיחקנו מהר וזה כרגיל בתוך העץ עד שתפסו אותי. הם כל הזמן היו רצים אחרינו, כל הזמן רטפים ג'וד זה והיו משחקים במגלשיים האלה ולפעמים על איזה משהו על חתיכת עץ מער היה גם מקומות כאלה של קרח. אני עד היום זוכר את הריחות דרך אגב

מהמקרה מה שקרה בעצם כל הזמן היינו בורחים מהם א וביום הזה לא הצלחתי לברוח אני זה שנקלטתי בידיים שלהם הם היו בוגרים 13 16 15 הייתי בן שש וחברים שלי גם כן בגיל שש ושמונה א שבע הגני ואיגו אמ אני זוכר את הקטע מה שהיה מאוד טרמטי בעיניי אני ממש זוכר אותו עכשיו כששמו לי את הרי מה הם עושים קיפלו אותי הכניסו אותי בתוך א גדר של גן ילדים מהצד הפנימי של גן ילדים כי ברחתי לשם הכניסו לי את הראש לשמה שמו את הברזלים ככה ולא יכולתי זהו כאילו אתה קלוע והקור של ה של החורף הרוסי אני זוכר אותה עד עכשיו עם הצלצול באוזניים והם התחילו להקות בי יקו בי ברגליים וקברו אותי בסוף בתוך השלג הזה הרגתי דם ככה ממש זוכר את הריח

דם של השלג והברזל בשילוב עד היום אני זוכר אותו כשאני מדבר על זה אני נזכר בתחושת הריח השירו אותי שמה ואני צעקתי צעקתי עד שפשוט נגמר הכוח לצעוק והיה נס גלוי הייתה מישהי שקראו לה לובה בבושקה א סבתא לובה באבא לובה כמו הצחוק הזה ש וזה לא צחוק כי הייתה חצי עיורת וחצי חירשת כבר והמטפלת שלה הייתה ודיה נראה לי תתייאנה קראו לה אני לא זוכר את השם של המטפלת, אבל היא מאוד אוהבה יהודים בגלל המסירות של המטפלת שלה. ודווקא ביום של סופרה היא יצאה להר הזה של ללכת לשוק עד שהוא לפני שהוא נסגר לקנות איזה משהו ירקות. דווקא היא לא הייתה יוצאת מהבית כל הזמן מטפלת אותה. דווקא ביום הזה היא יצא וכשהיא חזרה עם הדמעות

באבא לובה באב לובה אני אומר לא יכול להיות לא ישמעו אותי אני זוכר את הכוונה הזו לא יכול להיות רציתי שהכוונה שלי תגיע ו היא לא הגיעה מסתבר שהכן הגיעה היא הלכה וסיפרה לכולם והיא לא הראתה לי כי לא היה לה זמן היא מאוד רציונלית באבא לובה היא שמע ראתה אבל היא לא נתנה לי סימן שהיא ראתה נרדמתי שם התלפתי בשלג. שש שעות הייתי שם כששעות. היום אני מאוד מודה למקרה הזה שקרה כי זה התפילה האמיתית שבעצם נולדה כבר בגיל שש שגרמה לי ללכת קדימה עם החיפוש הרוחני שלי ישר אל בלי קולה א אתה יודעת סתיות לפה לשו סתיות אבל תמיד הייתי חוזר ל לקו הדק הזה כחוט השערה כמו שכתוב היום אני יודע איך לקרוא לזה אז לא ידעתי היום אני

מבין שזה לבושים זה סוג של ליבוש בחומר אז לא ידעתי איך לקרוא לזה זהו אני שמה בתוך הגדר יש את הער הזה של השלג שהוא כבר מתחיל להיות קרח ואני בתוכו וזהו ואני כבר זהו שכרתי נכנע זה קרה אחרי שכאילו כבר נכנעתי באמת צעקתי צעקתי עד שהייתי כולי בתקווה ונשברתי זהו כבר אין כוח פיזי כבר זהו אין תקווה ומה שאני מאמין שכל החוויה הזאת של מוות קליני אומרים לך הלו יקרי אתה צריך להתעורר אני בחרתי בך אתה עובד איתי או שובר אם אתה מנסה להתנגד אז אותו דבר כמו להתנגד נגד לחינוך של אמא ואבא. בסוף אתה תעשה את זה אבל בלי רצון ובלי חוויה. וככה זה עובר ועובר הלאה. אתה פשוט נותן לו לעבור. הרי באת ארום לעולם הזה. אתה תחזור ארום מה תיקח מפה?