"הקב"ה לא עובד אצלנו": רחל פרנקל בריאיון שנותן כוחות

פטלי וגילד היו שוויסטים שבדיוק זה היה היום האחרון ללימודים והם יצאו לתחנת האוטובוס א לא רחוק והצטרף אליהם א אייל

שה קצת יותר גדול מהם

שהיה בשנתיים גדול מהם והם עמדו בתחנת האוטובוס והציאו להם טרמפ אנשים מחופסים ליהודים דתיים אפילו בגלל שיחת טלפון שגילה הדסה משם הוא חייג למשטרה אנחנו יודעים איזה תוכנית רדיו שידרו וזה היה תוכנית תכונית של דוסים כאילו תוכנית שמשדרת ככה בחמישי בערב אז הכל כל החזות הייתה של יהודים דתיים שיוצאים מהלון שבות ומציאים טרמפ ל

שזה רק טבעי להצטרף לטרמפ כזהכ וזה גם את יודעת זה לא בחורה לבד בטרמפיעד זה שלושה בחורים גדולים

וזהו א לקח כמה שעות עד שהבנו שהם נעלמו אחי פרנקל חנליף שיצא

יואו איזה כיף לי שאת פה לידי

לא נדמה שאנחנו מסתובבות מעגלים ככה נושקים לפעמים אבל לא ישבנו ממש על אותה ספה

זהות שטהיתי האם ישבנו פעם לאותה ספה ואז אמרתי לא אני חושבת שלא אני זוכרת אותם זומים ואות כאילו כאלה

כן כן נכון כבר בכל הרצאות אני נכנסתי את יצאת ה שלום שלום

יא איזה כיף אז יש לנו עכשיו ככה הזדמנות לשבת לדבר לצח

הכי כיף כאן כאילו אתם לא רואים את לא יודעת אם רואים רואים את הקיר מאחורי החמדים

את הלוחדי חלומות שלי

לוחדי חלומות בכל הצבעים זה נראה כאילו הבאת כתמנדו לירושלים את מבינה שיש לי גם מזוודה אני מגיעה לארץ כשבחודש הזה אני מביאה מזוודה של הדברים שחשובים לי אז הקטע הלוחדי חלומות והבלונים הקטנים והפרחים אני מאמינה בליצות צר חוויה, לצייר, לייצר אווירה.

והצבע כאן הוא פשוט שפע. וואו, איזה כיף.

איזה כיף שאת אוהבת. תבואי אליי עוד.

אני אוהבת. תבואי לעצב לנו את הבית.

לעצב את הבית. נבוא. א אז את יודעת אני כאילו חושבת מתלבטת שנייה איך להציג אותך כי את יודעת כמו שאומרים לכל איש יש שם שנתן לו יש כל מיני תחנות בחיים כאילו התחנה בחיים שנתנה לך את השם שלך שכולם מכירים אותך זה בעצם זה נפטלי זה זה שלושת החתופים הנערים ואת אמא של נפטלי ו

אבל את זאת אומרת זה משהו מייצג אבל מצד שני כאילו לא בא לי להציג אותך ככה

וגם יכול להיות שהייתי מתעצבנת

את מבינה הנה את רואה אז אני אומר ככה לא באמת אבל א נפטלי גם בתור ילד וגם בתור האירוע הכלל הישראלי שהיה שם זה זה חתיכת דברכ

אבל פעם א היה באיזה עיתון היה פרויקט שביקשו מ-70 אנשים תשובות על לא יודעת מה ונניח המום היה כתוב שם א חיים באר סופר

ואז היה כתוב רחלי פרנקל אמא שקולה

אזה קשה לא סליחה לא זה לא מה שמגדיר אותי לא זה לא מה שמגדיר אותך

אוקיי אז רחל

אבל לא אני מתכוונת לא בגלל שאני רחל לא מגדיר אף אחד

נכון זה לא מגדיר אף אחד

בבית שלך אי אפשר לצבע כל בצבע אחד

כן נכון כי אני תמיד אומרת גם שאנחנו מורכבים מכל כך הרבה כותרות וקובעים שאנחנו חובשים על הראש ואנחנו בדקה אחת יכול להש הכינוי שלנו יכול להשתנות הכותרת אז רחלי פרנקל אישה צבעונית יפה יפיה מורת הלכה מורת דרך דוגמה להמון אנשים גם לי זאת אומרת באת לפה לחזק אותי כי אני צריך גם הרבה עכשיו א אז אתבת פה וגם וגם אמא של נפתלי

כן בטח

כן לגמרי

וגם של צבי מיתי וילה נכון שאותם פחות אליהם פחות נחספנו זהו מטבע הדברים אליהם פחות נחספנו

מה מצב רוח שלך בימים האלה סתם בא לשאול את אח מה שלומך איך את

בכללי ברוך השם אנחנו מצלמים א ממש בימים הראשונים של ההוצאה לפועל של העסקה

נכון

אה א יכול להיות שזה ישודר עוד 100 ימים את יודעת הניסיון הוא שיש פערים גדולים

אז א אז כזה מין שמחה בלב כבד א זה זה ימי מורכבים ממש א

כמו ימי דין כאלה

של עין במר בוכה ולב שמח ו

ימי דין ומה שמלחיץ בימי דין זה שאת לא יודעת מה יקרה בהמשך א אז אז קודם כל ראינו את שוב אנחנו היום יום שלישי אז ראינו שלוש שבות הביתה וראינו אותם א עם המשפחות

ו מתמלא וזה פלא גדול ותפילה על כל מי שברשימה עכשיו ועל כל מי שבהמשך ואנחנו אפילו לא יודעים מי יחזור איך וכל דבר כזה הוא חסד גדול והוא נס גדול

נכון

וומצד שני במוצאי שבת בקבוצות של א חברותיי מone oneפily כן א כל כמה דקות מישהו כתב שלנו משתחרר

כן וואנשים שם באמת זה לא כל כך זה גרוף בבטן אבל זה לא כל כך על העבר זה יותר הפחד מהעתיד

נכון

ובקיצור מורכב ממש מורכב איזו מציאות מורכבת אנחנו חיים

תגיד איזה טריגר בשבילך כל מה שקורה עכשיו זאת אומרת כאילו את לפעמים יושבת עם עצמך פה אומרת הלוואי היא שאת שלי אפשר היה להציל להוציא את רואה את השבות שמגיעות ואת אומרת וואי את שלושת השבות את אומרת השלושת הנערים אולי יכלו גם כן יש לך את האם היה לאורה רה את כל החיים דרך הזווית של ה של ההתנסות הזאת. זאת אומרת בתחילת המלחמה גם חשבתי שאני מבינה משהו, את יודעת, משהו על חטיפה, משהו על חמס, משהו על רצח בסופו של דבר ו וגם בתקופה היא שכל אחד מאיתנו חיפש את התפקיד שלו. כן.

אז א אז היה לי קצת ניסיון לחלוק אה קצת עם המשפחות היותר עם הקהילות ברחבי העולם שכל הזמן אמרו מה צריך איך אפשר לעזור וסיפרתי להם איך ה איך המידה שלהם לצידנו והחיבוק שהם שלחו לנו היה ממש א איך אומרים גי צ'ינגר כאילו זה החזיק את השפיות שלנו לפעמים אנשים חושבים שהם עושים טוב מחוות אנחנו עושים את זה יותר בשביל החינוך של הילדים שלנו מאשר בשביל של המשפחות. המשפחות מה אכפת להם לא זה אמיתי זה חשוב דיברנו אז על לעשות את זה מאוד אישי וספציפי ולהכיר אבל אנחנו כבר הרבה הרבה זמן אחרי זה

יותר מדי זה המון זמן את יודעת בהתחלה הכל קריטי וכאילו תחושה כזאת של אה אקוטי וטיפול נמרץ וזה

וכשזה הופך להיות כאב כרוני זה סיפור אחר

כבר שפוז מתמשך אנחנו נמצאים

לגמרי לגמרי ואני יודעת שבזה אני לא מבינה ואת יודעת ה-18 היום שלנו, לנו זה היה נראה כמו נצח. היום אנחנו ב 473 ימים. א זה סיפור אחר לגמרי.

מה יש לך כאן רשום לך את הימים?

רק עכשיו אני רואה זה

ינה כל אחד בוחר את הדבר הקטן שהוא שהוא א

את יודעת שאני לא אוכלת את השוקולד שאני הכי אוהבת? שוקולד בלונדי זה החיים שלי. אנשים שמגיעים לנפל יודעים לכני מביאים בלונדי שזקי.

לא נגעתי בקוביה אחת.

כן. אני אני מכירה צדיק שישן כאילו ילד מתוק שישן בלי כרית מאז תחילת המלחמה עד שיחזרו וכל אחד מוצא את הדר שלו

הדבר שלו כן

כן כן אז לא אז אז א אנחנו אולי דמויות מעונה קודמת כן כמו בהסדרות אבל אה אז אז לא כל דבר זה דרך עיני הטריגר ודרך העניין הלו יכולנו ומה אפשר לרגע אחד

זה לא שם אני זוכר פעם שמעתי את א את אליהו אוליבמן א מתאר את ה את ה את החיפוש שלו בשטח א אחרי אחרי הבן ו ופתאום הרגשתי שהדופק שלי ב-200 וכאלה ואמרתי אוקיי זא תגובה פוסט טראומטית אבל אבל בכללי לא ככה לא זה לא זה לא אוהב שאנחנו חיים

כן זאת אומרת אנחנו עונה קודמת מעניין מה שאת אומרת חיה את

הו אני ניסיתי להסביר למקר למה כל כך מביך לדבר השנה ואיך כאילו ואז הוא אמר לי אה אני מבין אתם דומיות מעונה קודמת וואי זהזה זה מעניין הדבר הזה עזר לי לחשוב על זה

אבל זה עונה קודמת שאת חיה אותה כל הזמן מן הסתם את מצאת אומרת יש ימים שאת קמה ואת ואת מצליחה כאילו להיות רחלי שלפני או יש או נולדה פה אישה חדשה צמחה פה איזשהי אישה שהיא שונה מרחלי שהייתה קודם

אני א אני בעיקר מרגישה המשכיות אני את החיים מלאים אירועים וו וכזו כף המטלטלת זה אירוע שמשאיר אחותם אבל זה לא אישה חדשה פעם היינו א הייתה איזה תוכנית של הביbcים בילו איתנו יום שלם ברעיונות כאילו שבסוף פנו לאיש שלי אבי ואמרו לו עברתם כל כך הרבה ביחד למדת משהו חדש על אשתך בחוויה הזאת והוא אמר לא באמת שגם אני הייתי אומרת אותו דבר עליו בסוף אנחנו אותם בני בני אדם ורק אה בסדר, החיים משנים אותנו אבל אה זה לא איזה הברכה המרובה שהייתה בחיים שלנו קודם נשארה ברובה

כן

אה נחספנו גם להרבה כאב וגם להמון ברכות חדשות א להמון חסדים להמון א קיצור חווית הליבה של אני חושבת ש אני את זוכרת את ה א זה התחיל ביום חמישי בליל שבת היה אחרי סעודת שבת היה פעם ראשונה שנכנסנו לחדר לבד סגרנו את הדלת והיה לנו רגע להקל ואמרנו גם אם חס ושלום חס ושלום חס ושלום זה לא יגמר טוב אנחנו צריכים לזכור כמה אנחנו מבורכים

וובאמת הליבה של הקיום עכשיו זה זה קל כשזה הצרות קל זה את יכולה לנהל כשזה הצרות שלך אבל בשנה ורבע האחרונות זה להיות שם עם כל האנשים אחרים את יכולה להעיד על זה יותר מכל אחד אחר. כן

א ושם יודעת את יודעת מה אני אני יכולה לנחש קצת שלהסתובב עם עם הפוליאנה א שאולי את ואני קצת נולדנו איתה

זה נורא נחמד כדי לנהל את החיים שלנו אבל כשאת צריכה להיות גם שם בשביל הכאבים של אנשים אחרים זה יותר מסובך

נכון וואי איך הגדרת את זה יפה את הפוליאנה שלשת שתינו

זה לא לוקח הרבה לקלוט עליי אבל

כן נכון נכון תספרי לי קצת כזה עלייך לפני כ אני לא כל כך מכירה את הרקע שלך איפה איפה נולדת? איפה גדלת? קצת את הסיפור שלך כזה. בא לי להכיר אותך ממש.

איזה כיף. אז א גדל נולדתי ברמתן ברמתגן ו וגדלתי להורים נפלאים שעדיין גרים שם.

א אבי אבי הוא א תלמיד חכם ומדען. א ככה היה באוניברסיטת ברילן מהיום הראשון שלה וגם שמחה לרבנות עם מרב סלובייצ'יק. אז כאילו חיים כאלה של תורה ומדע

ואמא שלי היא פסיכולוגית והבן אדם הכי אופטימי עלי אדמות וכזה הכי רגוע ולא לחוץ וזה

את היה הפי כזה בבית את

היה אני הכי צעירה אז היו היו כנראה הרבה דברים בבית שאני עוד לפני זמני אבל אה אבל זהו גדלת ילדה מדגנית א

איפה למדת

אה למדתי באולפני תל אביב אצל א הרב הרבנית מגנס כן

א ואני מחזור גי ג אז אני כבר ילדה גדולה

ואז בעצם את ניסאת לאבי נכון כן

אוקיי ועוברים לגור בנוף הילון

אה בסוף עוברים לנוף הילון ככ כמה תחנות קודם

זאת אומרת בעצם מעניין אותי זה תופס אותך לפני כמה שנים חלפו מהזה המאורח המכונן הזה בחיים שלכם שבוע אחים כן

10 זאת אומרת וואו

האמת ששובו אחים וישר צוק איתן

ו א מצוק איתן אני מזכירה את זה בגלל ל שבאותו יום ששבו שלושת השבות שלנו גם החזירו הביתה את אורון שאולי סג וזה ממש זה ממש ככה 10 ור 10 וחצי שנים

נכון

א ויש עוד את הדר גולדין מאותה מלחמה

נכון

אז הסיפור כשהוא קורא הוא תופס אותך דמות לא אנונימית אנשים מכירים אותך אנשים ככה זאת אומרת יש

במעגלים שאנשים

במעגלים שאת מלמדת יש הרבה שנוסעים אליך גם עיניים ואני אני חושבת לא די להיות מבוכת אני מכירה את המבוכה הזאתי אבל לא למה אני אומרת את זה כי ה יכול להיות גם שכשאתה יודע שאנשים נוסעים אליך עיניים אתה מצליח לגייס עוד יותר כוחות כי הכוחות אני הדברים שזכורים לנו מהאירוע הזה מה אפילו את איך לקרוא לזה את יודעת ה מה שהיה שם אנשים כל כך זוכרים את המידה שלך ואת המילים שאמרת ואת המילים שלא אמרת ואת המילים שכן בחרת להגיד ואת ה והיו שם דברים שהם מאוד מאוד מיוחדים מד סתם שה השלושת האמהות שעומדות שמה עם עם הכוח האיתן הזה והמילים שאת אומרת שהקדוש ברוך הוא יודעת לא חייב לי כלום ודברים שאני לוקחת איתי כל כך הרבה

פעמים בניסיונות חיים שלי הנה אני מספרת לך שאני משתמשת בזה לעצמי אני אומרת לעצמי את אותו משפט אני מהדהדת את אותו משפט שאת אמרת לפני 10 שנים זה לא מגיע על טבול הרעס זה לא לוח ריק זאת אומרת את כבר מורת הלכה את מוכרת ויכול להיות שאת גם אומרת לעצמך אני לא יכולה ליפול ליד אנשים

לא יודעת אני לא זה לא החוויה שלי בכלל א אנחנו אנשים פרטים גם שתי משפחות אחרות היו אנשים פרטים אה גם את יודעת לא היו שם יועצי תקשורת ולא מטה ולא זה זה כל מה שהיה מהבטן

אבל את עים בתת מודע אתה יודע שנשים נוסעים אליך עיניים ואתה לא רוצה שהם יתייאשו א לא יודעת אני לא נניח נניח השיח ההוא בכותל שאת שאת הזכרת זה היינו הנשיא הזה היה פרס הוא עמד לגמור את הנשיאות שלו והוא עמד להיפרד מהנשיא אובמה אז לקראת הנסיעה א באנו אליו לבקש שינסה להשפיע כי מכל מנהיגי העולם הנשיא אובמה לא אמר כלום אפילו שהיה לו אזרח נפטלי היה אזרח אמריקאי

ו ובדרך הביתה אה אני לא זוכרת מי מישהו ביקש שנעצור בכותל זה היה מאוד מתבקש והלכתי שם ובא איזה חבורת ילדים כאלה צוהלים והם אומרים ואנחנו מתפללים, אנחנו נותנים צדקה והכל יהיה בסדר וזה ו מסתבר שאמרתי להם אני כאילו מישהו צילם מהצד ואני לא שמתי לב אז א אז מסתבר ש

ש אמרת כן אני מאמינה שהם יחזרו וזה ובאמת היינו מאוד אופטימים אז א ובין השער אמרתי שאבל חלילה אם קורה משהו ר תזכורו הקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו נו עכשיו הניסוח הזה הוא ניסוך מאוד אילג, את יודעת הוא מאוד מאוד פשוט אין שמו שום איזה דברים נורא מעמיקים

אבל זה מה שאנשים אבל יכול יכול להיות שלפעמים להגיד אמת פשוטה גם זה גם היה זמן קריטי בגלל שבאמת זה היה תוך כדי המעשה ולא איזה אפולוגטיקה של בדיע אבל

נכון

וזה די מוזר את כל אחד כל אחת ואחת מאיתנו לא לא רק מי שיושב על הסמפה הזאת הוא אומר משהו זורק איזה מילה ואין לו מושג איזה השפעה יש לזה לפעמים ממש

זאת אומרת את לא יודעת שאי שם בקטמדו יש אישה שלפעמים משתמשת במילה הזאת את יודעת במשפט הזה זה נכון זה נכון

זה כמה כוח יש למילים שלנו לעוצמה של המילים שלנו גם שהם נורא אלגות ופשוטות כמו שאת אומרת

את אומרת שבאותו שלב כן חשבת שהוא יחזור

ממש זאת אומרת יותר עבדתי על על הסבלנות הבנתי שאם אנחנו ניכנס ל למצב של מסע ומתן ודברים כאלה זה יכול לקחת הרבה זמן

בואי רק למי שיודעת למי שקצת לא זוכר את ה אנחנו מדברות כי יודעת כולם זוכרים אז תקציר האירועים

אז תקציר האירועים זה בעצם לפני 10 שנים כששלושת הבנים יוצאים מהישיבה נכון רק תספר כ

א נפטלי וגילד היו שוואיסטים שבדיוק זה היה היום האחרון ללימודים אה בני 16 16 וח והם יצאו לתחנת האוטובוס א לא רחוק והצטרף אליהם א אייל

שהיה קצת יותר גדול מהם

שהיה בשנתיים גדול מהם א והוא הוא גם כן הוא הוא הגיע מהישיבה עצר להגיד שבת שלום לסבא וסבתא והוא היה בדרך הביתה

והם עמדו בתחנת האוטובוס והציאו להם טרמפ אנשים מחופסים ליהודים דתיים אפילו בגלל שיחת טלפון שגילה הדסה משם הוא חייג למשטרה אנחנו יודעים איזה תוכנית רדיו שדרו וזה היה תוכנית של דוסין כאילו תוכנית שמשדרת ככה בחמישי בערב

א אז הכל כל החזות הייתה של יהודים דתיים שיוצאים מהלון שבוות ומציאים טרמפ ל

שזה רק טבעי להצטרף לטרמפ כזהכן וזה גם את יודעת זה לא בחורה לבד בטרמפיעד זה שלושה בחורים גדולים אה וזהו אה לקח כמה שעות עד שהבנו שהם נעלמו

כשאת בעצם מחכה שנפתלי יגיע הביתה

האמת שדיברנו איתו בטלפון א ו כאילו אמרנו שמחכים לו אבל הלכנו לישון האמת

טוב כי הוא לא ילד קטן זהו לא ילד קטן אה ב3 וח היו דפיקות חזקות בדלת. זה סוג כזה של התעוררות שאת מסתכלת לשעון ואת אומרת אוקיי זה לא יכול להיות טוב

משהו קרה

והיה שם שוטר שהתברר שב בת גלים ואופיר ההורים של גלעד הגיעו הם חיקו לגלעד ולא יכלו ליצור קשר את ניגשו לתחנת המשטרה תחנת המשטרה הגיעה אלינו בקיצור משם זה תגלגל הלאה

כן

א

ואת מדמיינת לעצמך שהם נמצאים בטח בתוך איזשהיא איזשהו מקום שלקחו מה יש לך בראש אז

אז אז אז יש לך

כי באותם רגעים את את אמא של חתוף כביכול כן לא לא הם היו חתופים

הם היו חתופים זהו

אמ יש המון חרדה יש אה כאילו במבט מהצד לא אכלתי לא ישנתי לא ירדתי 8 קילגרם בחודש את יודעת עד עד סוף האבלות שם וזה

א אבל אה נורא מהר למדתי שיש מחשבות ששותות לי את כל האנרגיה אה אני זוכרת שבהיה איזה שיר ששרנו ע עם הקהילה ויש שם ציטות מתהילים מוסרותינו מוסרותינו הנתק וופתאום היה לי הדימוי בראש שלם יושבים קשורים איפשהו ואמרת והרגשתי כמו א כמו בובתחבות כזאת ששותים אז אז נורא זה כמו לגעת בחשמל את נורא מהר לומדת לאן לא לתת למחשבות ללכת

איך עושים את זה

לא זה זה

תנים זה פרקטיקה נגיד זאת אומרת במחשבות שלך עכשיו קורה הגרוע מכל הילד שלך אבל השליטה אתה את השליטה על מחשבות זה הדבר תמיד אומרים על הכהן יש מחשבת פיגול שהכי קשה לכהן לא לחשוב על מחשב מחשבה זה הדבר

זהו על פיל ורוד ואת חושבת רק על פיל ורוד איך עושים את זה אז קודם כל שם כאילו בחוויה שלי זה היה א לימוד של פעם אחת אתה נוגע בחשמל ואתה יותר לא עושה את זה זאת אומרת כי זה שתה לי את כל האנרגיה ו ואחת אחת ההפתעות שאני חושבת שכולנו דיווחנו עליה ששת המבוגרים אני מדברת א היא ש שהיית חושב חושבת שאולי במצב כזה אתה לגמרי לא מאופס וזה נורא הרגשנו את יודעת היו רגעים פה ושם אבל שאנחנו צריכים לשמור על שיקול דעת שאנחנו כל הזמן מנסים להגיד אוקיי אז מה עושים ומה החלק שלנו

איפה הסדק שלך איפה הלב נשבר שלך ה את יודעת סדק זה דבר נפלא א נכנס לתוכו חמצן משם משהו יכול לגדול כן אה א לפעמים הזמנים הקשים זה הזמנים שאת מרגישה שאת לא מספיק מחוברת לא מספיק בלב שבו וצריך ואז לפעמים זה בתפילה ולפעמים באיזה זיכרון ולפעמים באיזה את יודעת א כשאני כש בתפילה כשאני מזכירה כל אחד מהילדים אז אז בסוף נכנס גם יעקב נפטלי א לא תתנ מני ולא תנשי מיניך לא בעלמה עדן ולא בעלמה דעת זאת אומרת אל תשכח ממני א לא לא שקח ממך שהחיבור הזה ישאר את זה להישכח ולשכוח

החרדה הכי גדולה זה זה לשכוח החרדה הכי גדולה זה לשכוח

גם גם כאילו את רואה הרי הוא היה אמור להיות היום בן כמה 20 ו 26 שבע זאת אומרת בעצם זה החברים שמתחתנים בטח זה בטח התקופה א פחות או יותר זאת התקופה היינו איתם בישיבה היינו איתם כשהם התגייסו הם רובם התחתנו לחלקם יש ילדים

איזה קשה זה בכל זמן להגיד לעצמך זה שמחה גדולה זה שמחה גדולה לא איתם זה שמחה גדולה אני מאוד מבינה לא איתם אבל כל הזמן לחשוב כזה

אז אז

מה יכול להיות איפה עוצרים את זה שוב צריך שום משימות את מבינה

לא יודעת את יודעת מותר לחשוב על זה אבל לא כל הזמן חושבים על זה זה אי אפשר לחות את העיני את כאילו את כל העולם דרך רק הזווית לפחות אצלי את יודעת מה

כל אחד מהאנשים שאת מריינת ובדרך כלל הם עברו משהו בחיים אה אה אני מניחה שיצטברו אצלו המנטרות שלו

כן

שלי זה אני יכולה להרגיש כאב אני לא צריכה להפוך להיות הכאב שלי

אני יכולה להרגיש עצב אני לא צריכה להפוך להיות העצב שלי אגב זה עובד עם פחד זה עובד עם לחץ זה עובד בתוך הנוף הפנימי שלי יש כל כך הרבה יש יש גוונים יש חלומות יש אכזבות יש המון המון המון ברכה בעולם כזה שהוא מלא לא יודעת גם מלא כאב ועובדן ואנחנו חברה מאוד מאוד רגישה ומקבל מקבלת ובאמת בנויה על הדבר הזה. אף אחד לא ישים אותי או מישהו אחר אם הוא יקח איזה דלי של צבע שחור וישפוך את זה על כל החיים שלו. אבל לא עדיף לחיות כאילו בעיניי זה יהיה זה יהיה שוב אני לא שופטת אף אחד אחר על הבחירות שלו אפילו על מבנה האישיות הבסיסי שלו

אבל

אה בשבילי זה יהיה כפיות טובה זה על הברכה זה יהיה זה יהיה סתם טיפשות בשבילי בשבילי א זה יהיה חבלכן כן

א מתי התחלתם להרגיש שאתם ככה יש משהו שלי זכו באווירה אני לא הייתי בארץ אז בכלל אבל כל הזמן אתה התפילות מנפל התכנסנו כולנו בשפות של בת חבד והתפללנו בלי הפסקה בלי הפסקה ומתי פתאום את מבינה שאת עטופה בכל כך הרבה אהבה מעם ישראל כי היה משהו בסיפור שלכם עם שלושת ה זה נהיה שלושת הנערים אני לא זוכרת שראיתי כל כך הרבה אהבה בעם ישראל כמו בתקופה הזאת היה אני לא אוכלה את האר לך אנשים עצרו את הטיול לא יצאו לטרקים שהם תכתלו לצאת אליהם

ממש רק כדי לשבת בתפילה בבית חבד ולשבת ולהגיד תהילים ולשבת ולהתפלל וראינו הקראנו אותך על

המסך ך וראינו אותך ואת שתי האמהות האחרות ומסיבת הכל והייתה שם איזה מעטפת שזכיתם לה אני לא זוזה זה זכות שהיא אדירה ואת יודעת להעריך את זה אני יודעת שאת יודעת להעריך את זה מתי להבין שאתם זהו אתם כללי אין יותר פרטי את לא רחלי הפרטית זהו באיזו שלב

קודם כל זה קרה נורא מהר זאת אומרת א באיזשהו שלב שלחנו את הילדים לגנבים ולבית ספר בבוקר בלי להגיד להם כן

וזאת אומרת אבי היה עסוק בלנסות כאילו הוא נסע אס בסוף הוא הגיע לחטיבה שם כאלה

קצת יום שישי הילדים הולכים לבית ספר בלי לדעת בכלל

נכון ואז תוך כדי השעות האלה התחלתי ל לקבל המון המון וואטסאפים מאנשים כי כי חיפשו אז נודע וכן

ואז הבנתי שאני חייבת לרוץ לקחת את הילדים לפני שמישהו אחר הגיע שלהם

אה ברור ו אז היו שם כל מיני קטעים מעניינים א אבל זה היה זה היה מאוד מהיר תוך אני חושבת כבר ביום ראשון התחילו להגיע אלינו אנשים הביתה בערב שבת הייתה איזה שיחה שמישהו הרגן עם רבנים מרחבי ארצות הברית זה היה בכלום זמן וובשבת אני יודעת שהשמות שלהם כבר היו בכל מיני בר מקומות בתפילה אה זה אנחנו זכינו לחוות את עם ישראל במיתבו את החברה במדינת ישראל את האנשים בתפוצות א פשוט פשוט לא להאמין אני יכולה לדבר שעות שעות שעות רק על סיפורים מדהימים שקרו בתקופה הזאת

וזה היה כאילו כנגד כל פתאום האנשים עם הבובו והכובע והמתנחלים ואת באופן אישי לא מתנחלת אבל הבן שלך הגיע מישיבה A שם בגוש ציון

פתאום נכנסתם בבום ללב הקונסנזוס של כולם אבל באמת של כולם

יש מצב

ממש ממש

את זוכרת ש הייתה שם היה אז אחר כך הרצח של מוחמד אבוסרו

כן ו ואיזה עיתונאית שאלה מה אישה בשביס מגנה רצח וכאילו רגע איפה איפ איפה אתם חושבים שאנחנו חיים אבל פרט לכלא דברים ממש קטנים את צודקת שזה היה לא היו לא היו חמורות הכל נפל באמת זה היה זה היה זה היה מדהים

גם היה משהו מאוד נשי סביב זה היה מאוד נשי

כן למרות שהחלק הוא מצחיק כי אנחנו היינו אנחנו היינו משפחות זה לא

נכון בפרונט מעניין מאוד אבל בפרונט בחוויה איך זה קרה?

כן. בחוויה החוצנית שאנחנו ראינו ראינו אמהות.

אני חושבת שזה גם מאוד ריגש אנשים.

נכון נכון נכון

לגמרי. אני יודעת אני יכולה אני כאילו בוררת עכשיו כל מיני סיפורים בראש. א הייתה א קהילה מסקוטסדל אריזונה א שסתם אחד הסיפורים החביבים אליי כי עד היום יש לי קשר עם הקהילה הזאת אנשים הכי טובים בעולם והם הכינו הם הם עשו אז אוסף של 1000 מצוות לזכות הנערים

והיו הרבה כאלה בעולם אבל הם באיזשהו שלב זה זה הפך להיות לזכר הנערים והם המשיכו הם לא הפסיקו את המבצע ואז הם הכינו איזה איזה סרט קליפ קטן שמרכז חלק מהדברים שאנשים אמרו והיו מכל מיני סוגים. ואחד אמר אני אניח תפילין פעם בשבוע זה סוג הקהילה ואחד אמר אני אכשיר את המטבח שלי והילדים שלו אמרו הרב אמרו אנחנו בקיצור ו וכשכמה חודשים אחרי כן הם יראו לי את זה זה היה מאוד מרגש אז אחר כך ניגשה אליי אישה בצד והיא אמרה לי את יודעת לא היה לי נעים להגיד את זה בוידאו אבל המצווה שאני לקחתי על עצמי הייתה לצאת בדייטס רק עם יהודים

איזה חמודה וואי

ואני אמרתי וואו 16 וח יש לך השפעל על דורות כאילו אבל ממש

ממש

ויש לו השפעה גם עד עכשיו

יש לו אז ממש א אז

מה תגידי מה נפטל היה אומר היה אומר לפחת הילדים הקטנים האלה מה הוא היה אומר אם הוא היה רואה את כל ה השפעות האלה ואת אמא שלו שעכשיו יושבת ומתראינת ומדברת ו

לא יודעת אני זאת אומרת בשלב שבו נפרדנו ממנו הוא היה א בחוץ העיר עם חושמור ציני אה מאוד את יודעת מצד אחד כשהוא מתפלל הוא מתפלל נורא נורא בכוונה מצד שני הראש לא באטלטיקה כאילו במשחקים ובפריזבי ובזה

א מוכשר מוצלח מי יודע כאילו אני אגיד מכיוון אחר בסדר

יש לי גיס נפלא ש אה בחור גאון א המון דברים טובים אפשר להגיד עליו ב-10 השנים האחרונות לחייו הוא נפטר לו מזמן הוא לקע בדימנסיה של הגיל הצעיר

וה10 שנים האחרונות כאילו האדם הולך ונעלם אבל בכל השנים האלה בכל השנים האחרונות הוא ריכז סביבו כל כך הרבה חסד כל כך הרבה התעניינות כל כך הרבה אנשים טובים הוא הוציא מאנשים דברים שמי ידע שהם שם בכלל והואחותי החרמה אומרת מי יודע מה התפקיד הכי חשוב של אדם בעולם מי יודע מה הרגע שלו אולי דווקא זה אולי לא כל השנים שהוא היה מבריק מי יודע כאילו

וואו

זה

לא אני את לוקח לי זמן לשאול עוד שאלה כי אני כל דבר שאת אומרת אני מכניסה אוקיי לומדת וואוכי יש לך כישרון נדיר להקשיב זה זה לא כל כך נכון זה כל כך נכון ואני חושבת על מלא אנשים שעוברים כל מיני דברים שהם לא פשוטים והם חושבים שהם עכשיו לא נחשבים אבל

אתם עכשיו בתפקיד זה עכשיו עכשיו אתם עושים דברים בזה שאתם לא יכולים שעוזרים לכם ושסועדים אותכם וש

זה מולידי ממש המון טוב בעולם ממש

נכון אבל היכולת שלך לראות את הטוב הזה מבינה זה זה קשור לעוד דברים את יודעת ב ב יודעת יש שבעה לא את זה סבא זקן אלא בהקשר טראגי אז אנחנו מאוד רגילים

קודם כל את יודעת להיכנס לבן אדם א אנשים ככה שמים לו יד על הכתף מסתקים לו בעיניים ואומרים לו תהיו חזקים ו לי קצת בא לצעוק תהיו גמישים שיהיה מקום בחיים לגם וגם לברכה לברכי לגעגוע ואז ממשיכים וכשככה כל הכל קורה וזה אז אומרים שתזכו להיות תמיד בין הנותנים ואני אומרת באמת

לא

לא

לא אני רוצה גם להיות בין המקבלים

זה לפעמים התנה הכי גדולה שאת יכולה לתת למישהו זה להיות מוכן לקבל ממנו

נכון נכון

ווזה חלק מהדיבור הזה של מתי התפקיד שלנו מה תמיד כשאני מרגיש שאני זה לא המון פעמים ככ כשאיזשהו מהלך קורה סביבי

מתי את מרגישה שאת מקבלת

אה קיבלנו קיבלנו אינסוף קיבלנו קיבלנו כל כך הרבה אני אני לא יכולה להפסיק לתאר כמה קיבלנו

עדיין את מרגישה את זה לפעמים

קודם כל כן זה מדהים כמה אנשים זוכרים אה כמה אנשים א

פשוט הלב שלהם במקום ש ש אני לא רוצה שאנשים יהיו עצובים אני רוצה שהם

זהו באתי אני רוצה לשאול אותך נגיד כשאנשים רואים אותך לא מזמן גם פגשתי את בת גלים שר

ו אני ואמא שלי ישבה לידי היינו בזה הצגה עכשיו שהגענו לארץ והיא הייתה ואני שמתי לב שאני מתארת אני אאמא שלי ראיתה שאני אדברת איתה אז שואלת אותם מי זאת אז אני אומרת לה זה אמא וספת אמרתי רגע אז מה אני עכשיו מספרת לאמא שלי שוב את השלב הכי קשה בחיים של בת גלים אבל זה אין מה לעשות בסוף אתה מתאר בן אדם זה מה שאמרתי לך בהתחלה עכשיו מה קורה? אנשים פוגשים אותך ובעצם חוזרים בפלאשבק לרגעים הכי פשוט של השנה האחרונה השנה האחרונה היא כבר מאוד מאוד אני חושבת משנה תפיסות של בני כי זה נהיה קולקטיבי כבר כל ה

לא כי את יודעת מה שחשבנו שהיה הטראומה שלנו עברנו כמה דברים הרבה הרבה יותר גדולים ל אז אז אותי אני אגיד ככה זה משהו קצת בוטא אני אני יכולה לדבר רק על עצמי זה לא אני לא משקפת אף אחד אחר

אותי הנצחה לא מעניינת. אה אני מתפללת שנפתליך יהיה בחיים של האחים שלו, של הבני דודים שלו, של החברים שהכירו אותו. לא צריכה שאנשים זרים ברחוב ידעו את השם שלו. אבל כל זמן של הזיכרון שהזיכרון של מי אנחנו היינו בזמן הזה כאילו ה הקיץ הוא היכולת לחיבור לערבות כל מה שהיה האכפטיות שהייתה כל זמן שמשהו מהזיכרון הזה נשאר בתוכנו אז שווה לי להמשיך לדבר על זה כן

מבינה

א זה משהו ש אז אם מישהו פוגש אותי יכול להיות שלרגע הוא נהיה עצוב אבל אני מקווה שהוא זוכר גם

משהו מהתקופה הזאת שהיה בהמשהו מלא הדר, מלא כאילו באמת המיתב של עם ישראל.

נכון, נכון. מה יהיה עם עם ישראל? בוא בוא נדבר רגע עם ישראל. בוא נדבר על עם ישראל, בואי נדבר על עם ישראל. את יודעת מה יהיה עם עם ישראל?

וואי, שאלה נפלאה. אני כל הזמן מנסה, את יודעת, אנחנו בהוויה שלנו כל הזמן מנסים לערבות הדדית ואת החיבור הזה. אנחנו בבית שלנו כל הזמן בחיבור הזה והייתה תחילת המלחמה הייתה מצד אחד כל זה היה קטסטרופה נוראית. מצד שני פתאום פתאום הייתה אחדות וכזה החזקנו את האחדות הזאת ונשמנו את האחדות הזאת ואמרנו שרק ישאר ככה אבל אז פתאום שוב פעם את מבינה ואז פתאום שוב פעם זה נהפך לשמאל המאבק הזה נהפך לזה ואז זה מה נעשה מה יהיה אני לא יודעת מה יהיה אוקיי אני גם

אבל לא יודעת איך אני יודעת חז

התחלנו התחלנו בדיבור על העסקה שכל מה שאפשר זה להתפל לל עליה כן שהקדוש ברוך הוא יברך אותנו שההחלטות שאנחנו והמנהיגים שלנו מקבלים יהיו לטובה אבל ברמה האישית ואת שוב אלופה העולם בזה אה היכולת להקשיב היכולת להחזיק אחד את ציפור הנפש של השני ולדעת לעשות את זה ככה בעדינות לדעת שהסיבה ש שאני יוצא מכאי זה כי אכפת לי כאילו את יודעת אם אם סתם היית בן אדם מהרחוב א למה שאני מבזבז עליך אנרגיה

אבל לא ההלט הזה זה בגלל שבאמת באמת אנחנו יקרים אחד לשני פעם שמעתי ממישהי שהיא א אה היא הייתה בעבר היא עסקה בדיני משפחה והיא אמרה ש שכשהיה נכנס זוג למשרד שלה אם הטענה הייתה א הייתה לא מספיק אתה לא מספיק את לא מספיק את לא מספיק אז היא ידע שיש להם סיכוי כאילו שהם בעצם רוצים יותר אחד מהשני. אם הדבר הזה היה כמה שפחות, לא רוצה לשמוע ממך, בוא ניפרד כזה,

לא שאין אף פעם צלילים כאלה, אבל אז היא ידעה ש שול זה כבר לא, זה כבר לא. ואצנו אני אני הלט הזה הוא בעיקר משקף את ה בעצם איזה איזה איזה רצון שכן ילך ושכן יסתדר וש אנחנו

תראי, גם את נהנחת. זה

כן, בטח. לא זה גם האנשים שהכי התנגדו למהלכים מסוימים הכי שמכו בעולם עם השבות נכון בח

אה כאילו זה באמת בשורש בתשתית יש כאן איזה איזה משהו ש שבונה אותנו א ביחד כן אחד מפוזר כן כמו ש כמו שצירו אותנו במגילת אסתר

אבל

את יודעת פגשתי קבוצה של אנשים שהגיעו ארצה עכשיו מארצות הברית לאיזה סיור וודיברנו על זה שתכף הולכות לצאת כל התמונות מאזה והמצב אצלם הולך רק להחמיר כאילו באמת עכשיו לא פשוט שם וזה הולך להיות יותר גרוע ואז אמרתי אתם יודעים בהרגעים קשים א תפנו את המבט שלכם למדינה אחת במזרח התיכון שיש לכם מניות בה היא שייכת לכם כמו שהיא היא שייכת לכל אחד מאיתנו ושם שם אחוז הילודה הכי גבוה בכאילו רמת הילודה הכי גבוה בעולם המערבי שם גם ב לא יודעת איפה שתגידו סטראוטיפי תל אביב מה שזה יהיה הארבע זה השלוש החדש שם אנשים אופטימיים בעצם זה שהם רוצים להביא ילדים בעולם בעצם זה שהם רוצים שהדבר הזה ימשיך ויחייה לעומת עולם

הערבי שלהם שנראה שמאבד את עצמו לדעת יש כאן בשורש הרבה הרבה הרבה אופטימיות והרבה הרבה ברכה גם גם יש קושי, גם יש קרעים, גם יש א ויכוחים לא פשוטים אנרגיות שליליות שיוצאות פה ושמה, אבל אולי יותר יותר קל להסתכל ככה קצת איך איך זה נראה להם שם מניו יורק,

מי זה האנשים המטורפים האלה שמולידים ילדים בלי הפסקה? כאילו זה לא קטע דוסי, כאילו זה זה קטע, זה קטע יהודי, זה קטע ישראלי לגמרי. נכון אנשים שרוצים לגדל פה משפחות זה זה מדבר בשבילי יותר בק ויותר חזק מהרבה מהקבוצות וואטסאפ שלנו שמטריפות אותנו

לגמרי איפה אני פוגשת אותך עוד 10 שנים

או וואו

אני פוגשת אותך נכון עוד הרבה לפני 10 שנים

אבל למה לחכות כל כך

לא יודעת בא לי לשאול אותך סתם איפה אני רואה אותך חול 10 שנים אני אה אני ממש עשירה וממוזלת בזה שה העולם המקצועי שלי זה עולם של תורה

זאת אומרת אני חיה בתוך עולם שלן בתי מדרש א

את תלמידה חכם במלא מובן המילה לא אל תגיד אני משתדלת להיות תלמידה של החכמים אבל

בסדר טרימונולוגיה של מילים רחל לי התלמידת חכם אוקיי ה אז

אז את יודעת זה ים אינסופי של א של תורת הנח תלמוד זה פלא גדול זה מדברת זה זכות עצומה

ווזה בא יודעת התורה מדברת המון המון שפות והיום היא נגישה לכולם לנו א אנשים נשים

אה אז אז מי ש מי ש מי שמתחבר דרך החסידות מי שמתחבר דרך ההנח ו והחומש וגם הגמרא וההלכה ו יש אינסוף שפות ש שדרכם אפשר ליצור את השפה הזאת שבעצם השפה של הקדוש ברוך הוא בעולם

לא נעשה איזה משהו שתינו ביחד איזה שיתוף פעולה

אוקיי כבר עובר לי בראש לא את יודעת למה אני ממש שמחה על הרעיון הזה כי למול כולם כי אני באמת מרגיש גישה שהצלח אני נורא רציתי להכיר גם את רחלי פרנקל לא רק את אמא של נפתלי ואני מרגישה שאני באופן אישי ממש הכרתי אותך

זאת אומרת עדיין בדעת אי אפשר להכיר בן אדם בחצי שעה יודע אבל אבל את מבינה גם חשוב לי שהעולם יכיר

ויש לך כל כך הרבה את כל כך מלאה ועשירה וו וואו וואו וכמה למדתי וכמה אני לומדת כמה כולם לומדים בטוח

א קנה לגמרי לא נעים לי

להחזיר לך תגמו לי

לא אין צורך אני פה אני פה לא הסיפור אני תמיד אומרת ברעיונות שלי אני לא הסיפור

לא זה רק אני רק אומרת וכן למה

לא תודה תודה אז רחלי וואי יש לך איזה משפט כזה שאת מרגישה שבא לך להגיד כזה לסוף כאיל ניפרד כמו באופן טריאל כאילו בא לך להגיד איזה משפט ובזה נסיים

אה בא לי להגיד כן אני אני שוב אנחנו אנחנו ברגע מאוד א קריטי אז קודם כל א הופדווי שם ישיבון אבל שמחת עולם על כולנו ממש בעזרת השם שיו אנחנו רואים התגשמות נבואות כל יום אז אז עוד קצת

וואלה אמן ממש לגמרי חלי המהממת יואו תודה תודה תודה רבה