"הכרתי את בעלי כשהיה כומר": רות קצר על תהליך הגיור המרגש

אוקיי, אם זה בן ואנחנו נהיה יום אחד יהודים, אז צריך ברית מילה. אז מה נעשה עכשיו? רות גדלה כנוצריה בגרמניה ורק בגיל 28 התוודעה שיש יהודים בעולם ואפילו לא ידעה שהייתה שואה רות יקרה מה שלומך ברוך השם אני בסדר ברוך השם בסדר גמור קודם כל קראתי עלייך משפט שממש צמ ממרר אותי. הבנתי שגדל כן אוצריה בגרמניה ולא ידע תדגיל מאוד מאוחר שהייתה שואה. אז אני באמת עד גיל 28 לא ידעתי מה זה יהודי, לא ידעתי מה זה שואה. כלומר עד גיל 28 לא ידעת בכלל שיש עם כזה שנקרא עם היהודי. נכון. נכון. וואו. לא. אז גם לא ידעתי שיש עם היהודי. שמעתי פעם ראשונה את הביטוי יהודים ושמתי לב שיש פה עוד דעת שאני לא יודעת שום עליהם וזה זה

הפטיע אותי ובהתחלה גם לא ידעתי מה לעשות עם זה אבל בואי נתחיל מההתחלה וואו זה זה מטלטל זה מטלטל זה מטלטל וזה גם נקודה שצריך לדבר על זה שוב שזה הרבה הרבה מספיר על המודעות של חברה שלמה שהיא עברה טלטלות מאוד קשות מלחמת עולם ראשונה מלחמת עולם שנייה והיא יודעת למחוק נושא מהפן כאילו הציבורי באופן כמעט שלם ויש קבוצות מסוימות שהם מדברים על זה ויש אנשים בודדים שמדברים על זה אבל אין פה איזה מודעות שלמה של מדינה שהבינה שהם חלק ממלחמה עצומה ויש להם אחיות ויש פה תהליכים ויש פה עניין של סיכרון ויש פה עניין של תהליכים כדי לרפות בתוך בתוך עם או בתוך החברה גם זה לא קיים ובגלל זה אני גם לא ידעתי שזה לא עניין

וואו זאת אומרת שבגרמניה בעצם הנושא של השואה בוודאי שלומדים בכל בית ספר לומדים היסטוריה אבל הנושא מאוד נתון לבחירה זאת אומרת אם יש מורה שרוצה לגעת בזה יש לו יות המודעות הוא מלמד אותך גם מה זה קשור לעם היהודי ומה באמת קרה שם ואם לא אז לא אז את מקבלת את הנתונים היבשים מה קרה שם וסוגרת את השיעור ההסטורי עם זה שהפסדנו את המלחמה ואז האמריקאים הגיו והרוסים ואז את פותחת פרק חדש אחרי המלחמה עם הצמיכה הכלכלית ובנינו את המדינה מחדש וזהו ואני פתאום נכנסת לסיפור הכרתי את דוד בעצם שהוא רוצה להתגייר ליהדות אני נכנסת לקהילה ודית ברגנסבורג איפעתי הרבה שנים ואני לאט לאט מבינה שהיה שם רצח עם היה שם האסון הכי

גדול ששמעתי אי פעם ולקח לי הרבה זמן באמת להבין ולהקל מה קרה שם זה היה סיפור שהתעסקתי בזה איזה 10 שנים משהו כזה עד שבאמת באמת באמת ירדתי לעומק להבין מה באמת קרה שם ומאיפה אני באה ומה העם שלי בעצם מאיפה הגעתי? העם הגרמני עשה ושאני כביכול הנחתה של סבים שהיה להם גם חלק בזה באיזהו מובן או אחר וספתות שהם היו בתקופה הזאתי ושההורים שלי פשוט לא רוצים לדבר על זה שהם רוצים להמשיך הלאה ואילונות מהחיים אבל ברגע שידעת על זה בגיל 28 לא בת להורים שלך ושאלת אותם רגע מה קרה זה זמן שהם חיו באותה תקופה נכון אבל הצבים שלהם עשו את מה שעשו זאת אומרת לא היה כאן איזשהו שיח מסוים? לא, זה בגלל זה גם קרה. יש פשוט בבית

שלנו לא דיברנו על היסטוריה או על על דברים שזה קשור לדעת או משהו. זה החלק שלי. אני תמיד חיפשתי את הקשר לאלוהים. אני הרגשתי את זה מגיל מאוד מאוד צעיר שיש איזה כוח עליון ששומר עליי ואני יכולה לתקשר איתו ואני יכולה כל הזמן להיות ביחד איתו. במיוחד בחוץ הייתי הרבה הרבה בחוץ וה המודעות בתוך המשפחה זה כל ה כל התפיסה המודרנית שמשפחה מחליטה מה קורה בבית שלה ואיך הם מחנכים את הילדים אין פה קהילה אין פה איזהו ציבור שאת מוצאת איזהו הט בסיפורים יותר גדולים מהסיפור של המשפחה אז המשפחה מחליטה על מה מדובר ועל מה לא ואם את חיה בבואה שלא יש מספיק כסף יש חופשים אפשר להנות מהחיים. את מנסה מאוד לא לגעת בנושאים

קשים. וכף תחתית הנושא של המלחמת עולם השנייה וכל מה שקרה שם זה נושא מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד טראמטי והרבה אנשים פשוט לא רוצים לגעת בזה ויש תמיד איזה מין סוג של א ריקע תפתית מאוד מאוד לא נעים שאנשים יודעים שקרה משהו ותמיד שמים את זה בצט לא לגעת בזה לא לגעת אבל אחרי שגילית שאלת את ההורים שלך וגם אז הם לא ענו לך או שכבר הם כן פתחו את זה. אין אין מה לשאול. הם לא מדברים על זה. יש פשוט נושאים שלא מדברים על זה שזה ותטו ולא פותחים אותם. כן. לא. אי אפשר לדבר על זה. כן. אז עם ההורים שלי זה לא היה מעני. אני גיליתי מה קרה שם דרך הקהילה היהודית ודרך הדוד בעלי שהוא מאוד מאוד מודע לפילוסופיה, היסטוריה,

תאולוגיה, דתות זה השפות. זה הוא ממש א הוא ממש מבין. ודרכו אני הבנתי בעצם מה קרה. וקצת עם המשפחה שלו, שהמשפחה של דוד היא מאוד מודעת להיסטוריה ומה קרה. הם ממש דיברו על זה. גם דוד הוא הבין את המרה במלחמת עולם שנייה. הוא הבין שהיה שם רצח עם ניסוי של רצח עם הוא הבין את כל זה. הוא למד את זה גם בבית. אז המודעות שלו היה אחרת. הוא בעצם לימד אותי שאני הייתי כאילו ילדה חופשי של ה של העולם המערבי. לההנות מהחיים. ממש להתרחק מכל דבר שזה הרסעי נעימות וכל הזמן לחפש החוויות כן כן וואו זה לא יומן גם תוך כדי שלי באת פתאום קלטתי מה הדבר המיוחד אחד הדברים המיוחדים שיש בעם היהודי זה הקהילתיות כי כאן את אומרת מה

קורה בתרבות המערב כל משפחה חיה עם עצמה מה שנקרא היא מכתיבה לעצמה את החינוך ילדים מכתיבה לעצמה איזה חג וחגוג איזה לא לא יודעת כאילו כל אחד כזה עם עצמו ואין את הקהילתיות שזה משהו שהוא שהוא כל כך בונה ומפראה בתוך העם היהודי שאתה לא יכול לחיות בלי קהילה בית כנסת הכל אבל מצד שני אני שואלת את עצמי את היית מצרי זאת אומרת הלכת לכניסיות את כן התפללת במקומות כאלה אבל לא היה לך קשר ל זה זה היה ככה כאילו מצד ש דוד סליחה שאני מפסיקה אותך ודוד בכלל הוא היה כומר כלומר הוא בכלל היה משפחה מאוד מאוד קתולית ומאוד מחוברת לנצרות אז אצלי יש שתי צדדים יש את הצד של אמא שלי שהם הם ממש לא רצו לדעת כלום על איזשהו דת.

אז שם לא היה עניין, היה את החג המולד, שזה מנסוק של יום של משפחה, של משפחה פוגשת. ומצד אבא שלי זה אחרת. היה לי סבתא שאני מאוד אהבתי אותה והיא הייתה נוצריה א דתיה אבל מכיוון של מישהו מסותי. היא מאוד היה לה איזה אמונה מאוד פשוטה והיא הלכה גם לכנסייה. ואני זוכת שהייתי אצלה אהבתי ללכת לשם שאני פשוט חיפשתי רוחניות אני פשוט מאז שאני יכולה לחשוב אני פשוט יודעת שאלוהים קיים פשוט לא ידעתי בדיוק אי איפה לחפש אותו איך לתקשר איתו ועשיתי יצב בדרכים שאני גיליתי זה היה הרבה בחוץ וזה היה הרבה בקשר עם הסבתא שלי וגם האישיות שלה הקרינה הרבה הרבה אמונה אמונה בזה שיש מישהו יותר גדול ממני יש מישהו ששומר עליי זה

הצעד של המשפחה שלי. בצעד של דוד הסיטואציה היא אחרת. הוא גדל בכפר קטן וההורים שלו היו עם מודעות מאוד חזקה בשביל ה בשביל הנוצרות, נוצרים כתולים והם גידלו גם את הילדים כך. זאת אומרת הם כן היו כל ה כל הזמן בכנסייה והם היו להם את החגים של הנוצרים. ובגלל שדוד הוא בן אדם שמאוד מאוד אוהב לחקור את האמת הוא פשוט מאוד קשור לאמת הוא הבין מגיל מסוים בגיל ההתבגרות בין 12 ל-13 שמשה הוא לא מסתדר לו בנוצרות והוא הוא הוא התחיל הוא הפסיק הוא התחיל פשוט לחקור את זה ואז כאילו עם מישהו קורא את הבריטה החדשה זה מאוד קל גם להחזיק את התורה שלנו את התנך והוא התחיל לקרוא את זה ושם שם הוא הבין שיש פה משהו ש שמתחבר להם

הנקודה של האמת, כל הסיפורים שאנחנו קוראים, כל התורה שלנו. ואז הוא בגיל מאוד צעיר הוא שאל בקהילה איפה הוא גר, אם הוא יכול להיות יהודי. בגיל 14 הוא שאל וואו. והם אמרו לו, "אין דבר כזה, אם לא נולדת יהודי, אין סיכוי." והוא לא ידע. אז הוא אמר, "איזה באסה." אז אני צריכה למצוא את ה את הרוחניות בדת שאני נולדתי בה וככה הדברים גלגלו שולמ תיאולוגיה ופילוסופיה וממש התחיל גם להיכנס לעבוד בשביל הכנסייה אבל להיות כומר וואי זה מדהים אבל בגיל 12 13 להתחיל לקרוא את הברית החדשה ואת התורה הקדושה את התנך ופשוט להבין שהאמת נמצאת בתנך נכון זה זה גיל קטן בשביל להשיג מסקנות כאלה כן אבל נכון אבל את יודעת מה אני חושבת

עכשיו זה ממש הגיל של הבר מצווה נכון נכון ואנחנו אומרים שבגיל של בר מצווה הבנים שלנו גם הבנות אבל גם הבנים רוב הנשמה האלוקית נכנסת לגוף באמת בגיל מצוות 12 לבת ו-13 לבן אז זה ממש א נכון וזה ממש ממש טועם שבגיל הזה הוא הרגיש גם מבחינת ההתפתחות כאילו השכלית גם להבין דברים להסתכל קצת מסביב וגם להתעניין ברעיון יחסית מופשט או משהו שזה לא קורה כרגע ולהבין שיש פה משהו מאוד מאוד שונה בין הדרך של הרוחניות של הנוצרות ובין הדרך הרוחניות של היהדות שזה מאוד מאוד שונה ש שתי סיפורים מאוד מאוד שונים וזה מה שהוא הבין ואז הוא קשר את נפשו לזה פשוט מבחינת מה הוא פגש במציאות הם אמרו לו בהתחלה אין אין דרך, אתה לא

יכול להגיע. ואז הוא פשוט הלך בדרך שזה היה כביכול הדרך הנכון. זה היה דבר שהיה פשוט בהישג יד. רוטי קרה, לפני שתספר לנו איך הכרת דוד, שזה סיפור מעניין בפני עצמו, נחזור אחורה קצת לילדות שלך. את רוצה לספר על זה משהו שהוא משמעותי שאת זוכרת משם, מהילדות? משהו שמשפיע עלייך עד עכשיו. כן. אני חושבת שיש פה סיפור שדווקא לאחרונה אני חושבת הבנתי את זה לעומק אני הייתי כמה שנים אצל סבתא שלי מצד אמא וסבתא שלי לא הייתה פריה נפשית ואמא שלי הלכה לעבוד היא מאוד אהבה את העבודה שלה והיא לא כל כך שיהיה שאני במקום שהוא מאוד מאוד קשה לי שלסבתא שלי היו פשוט כאילו היא התמודה עם סעם מאוד קשה ואני הייתי שם בתור ילדה בת

אחת את גיל חמש ולא יודעת בדיוק מה קרה שם אבל לפי הסיפורים ולפי גם טיפולים שאני עשיתי הבנתי שהייתי שם והרגשתי לגמרי חוסרת עונים ולא מוגנת והיום אני מבינה שבזכות הסבתא הזאתי אני כל הזמן שמעתי את הערוץ פתוח עם הקדוש ברוך הוא שאני כל הזמן תקשרתי אותו כל הזמן א כאילו הרגשתי שהוא מגן עליי, שהוא איתי, שלא משנה מה קורה, הוא שומר עליי. זה מודעות שזה פשוט קיים את עצמי. אני גם לא צריכה לחקור את העניין אם השם קיים או לא. בשבילי זה ודאות. מגיל מאוד מאוד צעיר. והיום אני יודעת אחרי שבאמת עבדתי דרך ועבדתי על הסיפור הזה חזק שמאוד כעסתי על סבתא שלי וגם על אמא שלי שבזכות הסבתא הזאתי ערוץ של זה כאילו של הקשם

אלוהים פשוט נשאר פתוח כי מה תסבירי לנו כי לא היה מישיר לעזור לי הם שמו אותי אצל סבתא סבתא שלי הייתה מאוד מאוד קשה איתי אמא שלי לא הייתה אז הייתי צריכה כאילו לזכור את עצמי לשים עושים מחסום ואז בתוכי כל הזמן דיברתי עם הקדוש ברוך הוא וכל הזמן שהייתי בחוץ הרגשתי שהוא איתי וזה נגיד עכשיו אנחנו יושבים בחוץ אני הכי מוגנת גם זה עשה לי אחר כך מאוד בעלייה אני לא הגשתי פחד לעלות לארץ שונה אני לא מפחדת אם אני בחוץ אם אני במקומות חדשים זה זה להפך שם אני הכי מגישה את את האלוהים זה המקום הכי הכי מוגן וואו זה יפה שהגעת למסקנה הזאת כן כן דווקא מתוך המקום הזה שגדלת בצורה די לא פשוטה דווקא זה מה שעזר לך בעצם

לשמור קשר עם הקדוש ברוך הוא וככה בסופו של דבר להתגייר נכון נכון מגיע לחק היהדות כן זה גם משהו ש שמאוד חשוב לי להכיר בזה ש אני מאוד מאמינה ש שבטראומה יש טיפולים מאוד מאוד חזקים היום אני מאוד מאמינה בזה שיש לכל טראומה יש את הטיפול שלו ואני באמת לקח הרבה שנים, עשרות שנים עד שהגעתי לנקודה שבאמת הבנתי שבזכות הסבתא שלי שהיא הייתה כל כך קשה איתי, אני בסוף הגעתי לעם ישראל שאף פעם לא רציתי לוותר על הקדוש ברוך הוא ואף פעם לא הערוץ נזכר. אני לא הייתי צריכה לגמרי לחפש אותו. הייתי צריכה לחפש את הצורה איך אני רוצה לתת לזה ביטוי במציאות. אבל עצם העובדה שאני שהוא שהוא האלוהים שלי והוא שומר עליי ואני קשור

אליי 24/7 זה תמיד היה קיימת שזה היה מגן שלי בכל התקופה הקשה אני תמיד היה לי תקשורת איתו והיום אני באמת אחרי באמת הרבה טיפולים ודברים שעשיתי אני עומדת ממש תודה רבה לסבתא שלי שבזכותה אני הגעתי לזה זה דוגמה קלאסי של מצב מאוד מאוד קשה שאנחנו עוברים בחיים. בסופו של דבר הם לא מוותרים על עיקרון שאומרים הכל לטובה. אני יודעת את זה. אני יודעת שבמקור של הדבר הזה יש משהו טוב ואם לא מצאתי את זה עדיין לא חיפשתי מספיק. ובסוף פתאום נפתח לי איזה חלון ואני הבנתי בזכות הסבתא הזאתי אני בכלל עליתי לארץ עשיתי גיור לא ויטרתי על ה על האמת הלכתי את כל הדרך לפה שהיא פשוט גרם לנפש שלי להיות קשור לאלוהים כל הזמן ממש

עשיתי כן ריפריימינג רציני ביותר להפוך את הכאב באמת להודיה נכון ממש שזה הסיפור של החיים שלנו אני חושבת גם בתור עם וגם בתור פרטים לקחת את המקום של הסבל שלנו, את המקום של הכאב ודווקא אותו להפוך להודיה הכי גדולה ולהודות לקדוש ברוך הוא כי בזכות זה אנחנו מי שאנחנו היום. נכון מסכימה איתך לגמרי. ואיך הגעת ליהדות? הייתי אספר לנו את גדלת והתפתחת, הגעת לגיל 28 אז שמעת לראשונה באמת על הקדוש ברוך הוא, על העם היהודי, על מה זה אומר? כן. אז זה בעצם כל הסיפור זה קרה דרך הדודית. אז אני הכעתי בגיל 28 קתי את דוד א איך זה היה איך זה היה א זה כאילו זה היה דרך אני הייתי כמה שנים בחוץ בחול הייתי באקווור עשיתי שירות

לאומי כביכול סוג של ו דיברתי ספרדית ואז הגעתי לגרמניה ואז היה איזה קבוצה של אנשים מאקוור שהם הגיעו לרגנסבורג לעירף הניגרתי והיה איזה איש קשר זה בעצם היה דוד ופשוט התקשעתי עליה ואמרתי שלום הייתי באקוודור ושמעתי שיש קבוצה שבאה לבקר ואני מאוד אשמח לפקוש אותם. מה מה זה הקבוצה הזאת? מה היא עשתה? מה? זה פשוט הביקור. הם הגיעו לביקור שגם דוד הוא היה באקוודור, הוא עבד שם בכמה קהילות כאילו נוצריות שם ואני הייתי גם שם לא נפגשנו שם ואז התברח שגם הקבוצה חלק מהאנשים אני הכרתי ובמילים שלי ראינו כבר שם שזה שזה השם שמתחיל פשוט לסדר את זה שניפגש ושאיזה נושא משותף על מה לדבר כדי שאחר כך באמת להבין שזה לא

העניין, זה לא הסיפור על אקוודו. העניין שזה באמת ש מצאתי את החצי השני שלי. חד משמעית זה מה שקרה שם, אבל לא הבנתי את זה בהתחלה שבהתחלה כל הזמן היינו ביחד עם האנשים אקווד ודיברנו והוא בכלל הוא הוא עבד בכנסייה אז לא כל כך לא כל כך לקחת אותו בתור כומר. נכון נכון. אז לא כל כך התעניינתי בו. פשוט היה מן סוג של איש קשר עם הקבוצה הזאתי ואחרי הקבוצה נסע חזרה לאקוור אז הוא אמר לי הוא כאילו הוא רוצה לפקוש אותישוף ולא הבנתי מה הקטע שלכל מן אסור להתחתן וכאילו בכלל אין פה סוגיות אין פה כלום אז הוא אמר לי אני בכלל אני יוצאת מזה אני מפסיקה לעבוד בשביל הכנסייה א זה לא בשבילי הבנתי את זה עכשיו ואני כבר סמן מה

בתהליך חים של גיור אני רוצה להיות יהודי וזה בדיוק הרגע על מה שדיברנו לפני זה הרגע הראשון ששמעתי שיש יהודי הוא פשוט עמא בזה מה שיקרה אוקיי וזה אם אם זה מפריע לך אז כדאי לנו להפסיק את הקשר ולא ידעתי אז זה לא הפריע לי ואני בכלל בתקופה הזאתי חיפשתי רוחניות התעניינתי בבודזם והיה גל של אסותריקה שם ובדק קתי כל מיני דברים אז זה היה דווקא מעניין ומה לעשות זה ממש הייתי בחיפוש רוחני כמו להפטיל יש כמה הארץ האלה שהם נוסעים להודו ומחפשים ואחר כך הם מגיעים לבית חבד מגיעים הביתה והבנתם זה הכל פה פשוט לא זהיתי אז הלכתי איתו לבית כנסת ברגנספורג שזה קהילה שהיא הייתה יחסית מאוד קטנה אבל מאוד חברתית מאוד פתוח

לגויים והלכתי שהלכתי איתו פשוט הלכתי לאן דוד הלך אני גם הלכתי ופעם ראשונה שהייתי בקבלת שבת היה חסן מאוד טוב בזמן הזה אז ממש היה כאילו השירים היפים שאנחנו מכירים בקבלת שבת ואני פותחת את הסידור בצד אחד הכל כתוף בעברית בצד שני הכל כתוף ברוסית שרוף האנשים בקהילה הגיעו מברית המועצות אה וואו אז לא הבנתי כלום לא זה מדברת גרמנית גרמנית זה ספרדית דברת נכון באנגלית ולא הבנתי אבל הרגשתי שיש פה משהו ובוודאי בהתחלה קשעתי הכל לדוד קשעתי הכל לסיפור האהבה שהתאהבתי פה והוא מאוד מעניין והוא פשוט מתעניין בדברים שבחיים לא שמעתי מהם כל הסיפורים של התורה וכל העניינים של ההיסטוריה שזה לא היה נושא בבית שלנו פתאום זה

נפתח לי איזה שער חדש עם בן אדם שהוא יודע כל כך הרבה דברים שאני לא מכירה וזה סיקרן אותי אז כל הזמן זמן דיברנו וגיליתי דברים חדשים ואיך מפה בעצם אוקיי שמעת על יהדות הגעת לקבלת שבת ראית ככה את התפילה את השולחן שבת ו בסופו של דבר זה גם הייתה אמורה להיות החלטה שלך שאת רוצה בזה מה גרם לה מה גרם לזה אז בהתחלה דוד רצה קצת לשכנע אותי שכאילו לעשות גיו ביחד איתו והוא הבין שזה לא דרך טוב ובהתחלה גם לא היה לדוד ד הרבה תמיכה שהאין אורתודוקסי בגרמניה עד אני לא יודעת בדיוק השנה אבל עד 1998 או בכיוון הזה לא היה בית דין אורתודוקסי זאת אומרת לעבור גיור בצורה מסודרת מול הרבנות פה בארץ בגרמניה זה כמעט בלתי אפשרי

היה בית דין אורתודוקסי בלונדון זה גם היום וזה היה בעצם אחראית על כל המקרים באירופה ברוב אירופה אולי אולי לא בצרפת, אבל נגיד בגרמניה, ב באוסטריה ובכל מקור איפה מדברים גרמנית, הם היו אחראים. ופשוט לא הוא לא ידע מה זה לעבור גיור, כאילו שזה באמת תהליך רציני וזה בסוף גם מקובל. והוא קיבל גיור רפורמי, שזה היה בעצם סוג של עסק שעושים. זה באמת היה לא טוב, אבל לא היה משהו אחר בתקופה הזאתי. ואני עדיין הייתי בתפיסה מודרנית שזה הדבר שלו ואני אוהבת אותו והוא עושה את זה ואני זה משהו אחר אוקיי ואנחנו ביחד אם טוב לנו ואם לא טוף לנו אנחנו נפרדים זה ה תפיסה של הסוגיות בעולם המודרני רק ביחד אם זה טופ לך אם לא טוף

לך אז את נפרדת אבל אז התהליכים כאילו הכל קרה מאוד מאוד מהר הקדתי אותו ב-1998 והבנו מאוד מהר שאנחנו לא רוצים להיפרט וב-2000 כבר התחתנו אסרחית וב-2001 קיבלנו את הבת הראשונה שלנו ואני כל הזמן הייתי בהשליות שלי אני ילדה מגרמניה הלכנו לקהילה ובחנוכה היה לנו כאילו מסיבות עם המשפחות שלנו ואז חנוכה אצלנו זה סיפורים שמכירים הרבהם יהודים שהם גרים בחול ומנסים לתקשר גם וגם משני העולמות. כן. ובהתחלה זה הלך בסדר. אבל אז נכנסתי שוב להריון והבנתי שבזכות האולטרסנד והכל שזה בן. ואז הייתי כבר ידעתי מספיק שלהבין אוקיי אם זה בן ואנחנו נהיה יום אחד יהודים אז צריך ברית מילה אז מה נעשה עכשיו? ואז התחלנו פשוט להתייעץ

עם המנהל של הקהילה והוא פשוט הוא חייך עלינו ניצולי שואה. אוקיי? אוטושבי והוא אמרה כן כן ואז הוא אמר א תקשיבו אני פשוט יודע שיום אחד אתם תהיו יהודים אני פשוט יודע את זה אז תעשו תסמינו את הקהילה תסמינו את המוהל תעשו את הברית בלי ה בלי הברכה אי אפשר לתת לילד את הברכה הוא לא יהודי אבל תעשו כביכול את כל ההקדמות כדי שאחר כך יהיות הקל ואני הסכמתי ובאמת אחר כך אני אמרת איך הסכמתי, אמרתי, לא יודעת, הייתי במודו של נעשה ונשמע כאילו אני עושה שזה נכון ואחר כך אני אבין מה זה אומר וזה ברוך השם שעשינו את זה שזה אחר כך היה ממש יותר קל בשביל הבן שלי בגיור וואי בטח המשפחה שלכם לא הבינה מה קורה לכם לעשות ברית

מילה כשאתם עדיין לא יצהרתם בגלוי שאתם הולכים להיות ודים נכון אז הם לא הבנם רגע מה מה נסגר זה אולי קשה להבין אבל זה התפיסה שמה כל משפחה פועלת שם כאילו כמו בואה בתוך עצמה אז כל מה שאנחנו עשינו בבית זה העניין שלנו בוודאי שסיפרנו ל למשפחות מה שעשינו והמשפחה של דוד הם קיבלו את זה שהם מאוד פתוחים לפי לכיוון היהדות משפחה שלי הם פשוט אמרו למה אתם עושים את הסבל לילד הזה אבל הלכנו לרופא ילדים והוא ממש עסר לנו והכל היה בסדר והילד עבר את זה וזה היה בסדר בסדר? אז הם לא שאלו שאלות. זה כל הקטע זה לא לא לשאול שאלות שהם לא נעימות. אוקיי? אז הם גם לא שאלו הרבה שאלות. כביכול אנחנו התנהגנו לבד רגיל, אבל לפעמים

עשינו דברים קצת משוגעים ואנשים לא מנסים לגעת בזה. הם כלומר אני אנסה להבין שנייה את המנטליות כי זה מנטליות אירופאית בעצם. שמה שמה כל מה שלא נעים פשוט לא לגעת בו. זה המנטליות של ה זה עניין של פוליטל קורקס וזה מאוד מאוד עוצר את השיח האמיתי נגיד להפטיל להפטיל להפטיל לכי לישיבה פה בארץ ותראי איך הם לומדים חברותות ובאיזה התלהבות ודיונים ויש פה אש ויש פה חוסר הסכמה גם בעם שלנו רואים את זה זה משהו מאוד מאוד עשיר כן זה מה שתסתכלי על הטבע פה עכשיו. לכי לגן חיות. תראי איזה חיות מי יכול לחשוף על חיות כזה כמו ג'רפה או צברא. מה זה הדבר הזה? הכל שונה. וכרגע שחברה באה ורוצה להשתיק את השוני זה מתחיל להיות

מאוד מאוד מסוכן. וזה מה שקרה לפני השואה. וזה מה שקורה גם היום עם הפוליטיקלness שבאוניברסיטות באמריקה יש דאה אחת ויש כאלה שהם לא מקובלים שהם לא חושבים כמו הרוב חושב כמו הדעה ה הפוליטית כרגע הנכון וזה מתקשר עם כל הדברים שהם קוראים לנו גם היום זה תרבות כמו מגדל בבל שהם רוצים שכולם אותו דבר כולם מדברים שפה אחת ובסוף התרבות הורג את עצמו זה מה שקורה שהחיים שלנו זה מגוון חיים שלנו זה שוניחיים שלנו זה עליות וירידות החיים שלנו זה באמת שרפות וסברות ואחברים ולא יודעת כל מיני דברים פרחים עצים דברים קשים דברים יפים וזה מה שהשם החליט וזה מה שהוא רוצה וכל חברה שהיא מחליטה אחרת היא פרסוף קור קורמת לזה שהיא

קורסת שזה לא הסדר האלוהי זה לא מה שהשם רוצה מאיתנו יודעים שאת חווית את זה את מדברת ממש מתוך הניסיון שלך נכון מאיך שגדלת מאיך שעכשיו את מגדלת את הילדים שלך בוא נחזור א שוב למקום הזה שהכרת דוד וברוך השם התחתנתם כבר נדו לכם שני ילדים בת ובן נכון עברתם את הברית ברוך השם מה קורה משם איך את מחליטה להגיע ליהדות אז נולדה לנו אחר כך עוד בת, תליה הקטנה שלנו והפכנו להיות ממש משפחה ודוד כאילו התחיל להרגיש לא נעים עם כל הסיפור הזה הוא הוא ממש התחיל להספיר לירות אנחנו צריכים לקבל איזו החלטה אנחנו לא יכולים לעשות גם נוצרות ויהדות ביחד הוא מבין פשוט שזה לא שזה לא שזה לא תואם הוא הבין כי לא כי זה הפריע לך ולא

אלא בגלל הילדים בגלל הילדים כן ובגלל האמת שלנו היה הרבה הרבה אחרי אמת הגיע הרגע ש שקרו שתי דברים בעצם אז המנהל של הקהילה שלנו היה אוטו שוורץ זכרונו לברכה ניצולי שואה שהוא גדל בפולין עבר לגרמניה היה בארשוויץ בירקינה אני הכעתי אותו בקהילה כמו בן אדם מאוד מצחיק מאוד מקבל תמיד להסמין אותנו תמיד עם פתיחות בן אדם מאוד מאוד מאוד מאוד טוב, מאוד אהבתי אותו והוא עשה הרבה כאילו הלך לבתי ספר, סיפר את הסיפור שלו וכתב ספר. ויום אחד אמרתי, "אוקיי, אז אני אני אקרא את הספר של אוטו." והספר של אוטו היה על ה על הניסיונות שלו בארשוויץ ואני קוראת את הספר ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני פשוט בכיתי. ואחר כך, כי

מה? כי זה פעם ראשונה שקרה דברים שקרו בשורה בגלל שאת מכירה את הבן אדם הזה ואת מבינה שזה מה שהוא ער נכון וזה גם פעם ראשונה שאני פתחתי את הלב שלי לזה והיה בן אדם זה לא היה סיפור עכשיו שדוד סיפר לי מה קרה במלחמת עולם השנייה מה הם הם היודים אני מכירה בן אדם שכל כך טוב עם גויים איתי אני גויה והוא כותב ספריה ואני קוראת פה סיפורים שזה שבאה אני לא יודעת מה לעשות עם זה ואני מגיע לתפילה בערב שבת ואוטו שם ומתפלל ואני כל הזמן מסתכלת עליו ואומרת איך איך איך איך איך הוא יכול להיות בן אדם טוב איך איך הוא יכול להיות בגרמניה איך הוא יכול לדבר איתי אני גוי אני כאילו כביכול ה אני חלק מכל הסיפור הזה כביכול סבא

שלך היה שם ואולי הוא עזר א לגרמנים כן וזה נקודה שזה קורה לנו לפעמים יש איזה שאלה ש שאת מבינה שעכשיו מגיע איזה רגע שאת מגלה משהו חדש ואז אני חשבתי בלב שלי זה חייב להיות קשור לזה שהוא יהודי אין לי הספר אחרת הוא לא בן אדם רגיל ואז נפתח לי את כל הסיפור הזה אז פתאום אני נכנסתי לחקור את העניין וזה היה ממש ממש בזכות אוטו ואז שאלתי את דוד אמרתי לו למה הוא יכול להיות כל כך טוב למה הוא מאמין באנשים והוא הסביר לי על כל מיני סיפורים של יהודים והתחלתי יותר להתענן בתורה ובתנ"ך ורציתי לדעת ומה קרה שם ואז גם אמרתי אוקיי עכשיו אם אני כבר שם אני צריכה גם לדבר על הפיל בחד אני צריכה שנייה לפתוח את כל הסיפור של

השואה ולהבין מה היה שם והתחלתי לחקור משתי הצלדים מה הם המשפחה שלי והתחלתי גם להכניס את זה פנימה שאני חלק מהעם של הרצחנים האלה ש שאני נולדתי שם ואיזשהו אני קשורה לסיפור הזה וגם אם לא ידעתי כלום עד עכשיו אבל עכשיו אני יודעת אז מה אני עושה עם זה וזה לקח לי זה לקח לי זמן שאס היה עוד עניין שזה לא היה קל בשביל להחליט שאם אני עכשיו עושה גור ואני מודעת עכשיו מה העם היהודי עבר במשך ההיסטוריה. אז אני אמא החית אם אני עוברת את הילדים שלי לעם הזאת, אולי זה טעות, אולי אני מסכנת את הילדים שלי, זה נתון לברירה. אני עדיין לא התגיירתי. וזה הנקודה שלקח לי הרבה הרבה זמן להבין מה אני עושה עם עצמי והלכתי הרבה עם

עצמי, כאילו להבין מה אני צריכה לעשות. ואני זוכרת היה לי לילות שישבתי ובדקתי והתפללתי ושאלתי אז כלילה אחד כאילו כביכול השם אמרה לי די את צריכה להחליט או זה או זה והבנתי שאני צריכה או להיות בחיים שהיה לי עד אסולה שם ולסכן את הנישואים שלי וכל מה שבנינו עד עכשיו או לקבל החלטה מאוד אמה ולהגיד לא אני רוצה להתקייר אני רוצה רוצה לעבור, באמת רוצה לקחת את הנשמה שלי ל למיקום אחר. והבנתי גם שאם אני מחליטה אז השם אוסר לי. אבל הוא אמר לי ממש את צריכה להחליט, אני לא מחליטה בשבילך. זה ממש מדהים כי זה פעם ראשונה שאני שומעת גיורת. אני שמעתי המון סיפורים של הגירות אבל פעם ראשונה ששני שומעת סיפור שדווקא מתוך

הסיפור של ניצול שואה אמא מחליטה להתגייר ולקחת את כל הילדים איתה כי באיזשהו מקום העם היהודי עבר כל כך הרבה בהיסטוריה וכל הזמן מתנפלים עליו וכל הזמן רוצים א להקחיל אותו ברוך השם שהוא תמיד נשאר אבל זה לא פשוט ומתוך המקום הזה של אמא שדואגת לילדים שלה והיא אמרת יכול להיות שאני עכשיו אני עוברת לחק יהדות ואני לוקחת את הילדים איתי ואני גם מעבירה אותם ויכול להיות ש שעלול לקרות עוד הפעם משהו כזה ואני עושה את זה כי אני רוצה את האמת נכון זה אמרת את המילה וזה זה בעצם זה מה שאני חוקרת הרבה לאחרונה שיש כמה אנשים בעולם כרגע גויים שאומרים את האמת הם הם מסכנים את החיים שלהם ואני מבינה את זה לגמרי שכרגע ש שאת

קושרת את הנש נשמה שלך לאמת את מגלה את התורה יש רק דבר אחד שזה האמת מעל כל ההיסטוריה מעל כל הדברים שהם קוראים איפה אני פותחת פלא גדול כל שבוע את הפרשת השבוע ואני מקבלת את הפרשנו על אקטואליה איך זה יתכן זה פשוט אמת שהיא גלוי לנו זה נס שיש לנו את התורה זה זה באמת זה פלא עצום עצום באיזה גיל החלטת להתגר? אני לא זוכרת בדיוק את הגיל, אבל זה היה ב3 שבע 38 משהו כזה. כן, זה גיל א כן אבל ידעתי גם מגיל רק מגיל 28 שיש את היהדות ואיפה הלב שלי באמת פועם. מה התובנה שהכי חשוב לך להעביר לנו לכל עם ישראל ששומע אותך עכשיו? שבאמת הכל תלוי בנו וזה לא בא ממקום של גפתנות, זה בא ממקום מה שאמרתי לפני שמישהו שלומד תורה

הוא כל הזמן קשור לאמת והעולם באמת לא יודעת. אז כל מה שאנחנו רואים כרגע זה הרבה פעמים בא ממקום שהם לא מבינים מה הם עושים והיחידים שמבינים מה הם עושים זה אנחנו שאנחנו קשורים להקדוש ברוך הוא ואנחנו גם חיים את זה שאנחנו חולקים על האמת אנחנו נלחמים על האמת אנחנו רואים כרגע את ה את הכאב של העם שלנו יש הרבה הרבה כאב הדרך מאוד מאוד מאוד שונה לכל מיני קבוצות אבל באמצע אנחנו רוצים רוצים באמת להיות טובים ורוצים לגדול את השלום ואת האהבה ושוב את האמת שגילית כבר שזה המילה שאני מאוד אוהבת וואני פשוט רוצה שלפעמים להבין שגם אני פוגשת מישהוא והדעה שלו מאוד מאוד שונה זה דווקא מה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני פוגשת

עכשיו יהודי שחושב שונה למה זה ככה העולם ככה העולם עולם צריך להיות ככה האחדות צריך להיות אם אנחנו נעלה בסוף בעזרת השם עוד מעט לבית המקדש ונהיה שם אנחנו לא יכולים להתחיל להתווכח על המניין כאילו או על באיזה נתפלל באשכנזי בספרדי אנחנו צריכים להיות שם עם לב אחד אנחנו צריכים להסתכל על הקדוש ברוך הוא ולהגיש אנחנו הכלה ופוגשים את החתן שלנו ואנחנו נקבל הכל מה זה מסביב שזה כל העם היפה שלנו פועם שבאמת שמוכן להילחם על הדרך שלו, שלא מוכן לוותר אפילו על נשמה אחד. אנחנו לא מוכנים לוותר על זה ואני יכולה להיות מאוד שמחה עם זה ואני יכולה לקחת את זה קדימה ואני לא צריכה להתבייש להפך אני צריכה להיות שמחה כל יום

שאני בין אלה שיכולים לבחור להיות תבוקים לאלוהים לאמת לעם לארץ לכל הדברים היפים שבנינו פה והם ממשיכים לבנות זה מה בא לי להגיד באמת