סימנים משמיים - הרב רפאל אוחיון (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה. משפחה הייתה צריכה להגיע מסטמפורד היל באנגליה לשדה התעופה של לונדון בשביל לטוס מלונדון לארצות הברית. הזמינו מונית. מתקשרים לנהג מונית. המונית מגיעה, שם להם את כל הארגזים ויוצאים לדרך. הם יוצאים לדרך. אחרי עשר דקות של נסיעה, פתאום פוף! שומעים פיצוץ. הנהג מרגיש את האוטו ככה מתחיל לזוז, עוצר בצד, רואה תקר בגלגל. ההם שמה מאחורה יושבים, מסתכלים על השעון, אומרים לו: שמע, אדוני, תעשה את זה מהר כי אנחנו מאחרים לטיסה. הוא ישר ירד, ישר החליף את הגלגל, עשר דקות לקח לו. שם את הגלגל המפונצ'ר מאחורה וממשיכים לנסוע. עשר דקות נסיעה, פוף! פיצוץ חדש. הגלגל השני. הוא אומר: בוא'נה, מה זה הדבר הזה? איך

זה יכול להיות? מה זה? יורד למטה. עכשיו, אין לו גלגל ספר. הוא החליף אותו כבר. הוא אומר: תשמעו, אני מצטער מאוד אבל התפוצץ עוד גלגל. אני חייב ללכת פה עשר דקות לתחנת דלק לקנות גלגל חדש. אם אתם רוצים מונית אחרת, תיקחו. מה אני אגיד לכם? ההם התבאסו עליו וזה, אמרו: טוב. לא אמרו שום דבר. חיכו, אמרו: נחפש מונית אחרת. הוא חזר אחרי 20 דקות, הוא רואה שהם עדיין שם, עצבניים, קודחים, אמרו לו: נו כבר! נו! נו! הוא מחליף את הגלגל, בסדר, ממשיכים לנסוע. עוד רבע שעה נסיעה, הוא עוצר מאחורי איזו משאית גדולה. המשאית מתחילה לנסוע, היה לה חצץ, איך שהיא מתחילה לנסוע, חצץ על השמשה שלו, פוף! השמשה מתנפצת. יואו! מה? איך זה

יכול להיות? הכול בנסיעה אחת. הוא אומר להם: תשמעו, אני מצטער אבל אני לא יודע אם אני אוכל להמשיך לנסוע ככה. אמרו לו: שמע, אדוני, אנחנו הזמנו אותך, אתה חייב לקחת אותנו לשדה תעופה. אנחנו מאחרים לטיסה. סע כבר! הוא אמר: טוב, לפחות תנו לי לקחת ממנו את הפרטים. -קח מהר וניסע. לקח ממנו את הפרטים, החליפו זה, טוב, הוא נוסע. בדרך הוא נתקע מאחורי המשאית הזאת, המשאית לא זזה יותר מדי אז הוא בא לעקוף אותה. איך שהוא בא לעקוף אותה, ניידת. יואו! השוטר עוצר אותו, הוא יוצא: בבקשה, אני מתחנן לפניך, תקשיב לי, אני חייב לשים אותם בשדה התעופה. בבקשה, קח רישיונות, קח את הכסף, קח מה שאתה רוצה. שים את זה אצלך, אני רק שם

אותם בשדה תעופה ואני חוזר. מבטיח לך, אני חוזר. שוטר אנגלי רציני, יקה: לא, אתה תחכה פה עד שאני מסיים. הוא לוקח אותו עוד רבע שעה. הם מגיעים לשדה התעופה, איחרו את הטיסה. הוא מנסה לארגן כמה קשרים וזה, במקום עם חברת "פאן אמריקה", הוא הצליח לארגן להם טיסה עם "בריטיש איירוויס". טוב, תוך שעה הצליח לארגן להם טיסה, אבל כמובן כסף הם לא שילמו לו. הוא חוזר הביתה ואומר: בוא'נה, מה זה כל הדברים האלה? כל שנייה מכה וכל זה בנסיעה אחת? ברוך השם שזה עבר. הדליק את הרדיו, איך שהוא הדליק את הרדיו הוא שומע שטיסה של "פאן אמריקה" התרסקה. אם הוא היה מביא אותם בזמן, המשפחה הייתה הולכת קפוט. סימנים. לפעמים הקב"ה שולח לנו

סימנים משמיים. יש לי חבר טוב, הוא למד איתי בישיבה. הוא היה גר באוסטרליה, הוא היה מנהל שם איזו וילה פרטית של תיירים, וילה תיירותית כזאת. הוא היה שמה מנהל את משק הבית, את הכספים. הוא עבד שם כמה חודשים וקיננה בליבו כל הזמן השאלה: לחזור לארץ או להישאר פה? לחזור לארץ או להישאר? הוא תמיד התלבט עם עצמו מה לעשות. הוא ישב איזה בוקר אחד בווילה, במרפסת מול הים, והתחיל לדבר עם בורא עולם: ריבונו של עולם, מה אני אעשה? להישאר פה? יש פה כסף טוב אבל כל המשפחה שלי בארץ. לחזור לארץ? מה אני אעשה עם פרנסה? הוא לוקח שלוק מהשוקו, שם אותו על השולחן ורואה שכתוב על השוקו: "לך הביתה". מה?! כאילו הקב"ה דיבר איתו. נתן לו

סימן "לך הביתה". חזר לארץ וככה הכרתי אותו. איך הקב"ה נותן לנו סימנים? מה, כל דבר שפתאום אנחנו רואים אנחנו צריכים לקשר את זה כאילו הקב"ה מדבר איתנו? האם באמת הקב"ה מדבר איתנו דרך סימנים או שבעצם זה הכול יד המקרה? אומר החפץ חיים שפעם אחת הגיע אליו בן אדם תושב סין. הוא הגיע אליו ואומר לו: שמע, כבוד הרב, הגעתי לפה מסין בשביל לקבל את ברכת הרב. אומר לו הרב: תגיד, מה קורה בסין? אומר: שמע, יש שם קהילה יהודית טובה וכולם שם מאוד מאוחדים ומאוד מאוגדים. אומר לו: באופן ככלי בסין, מה קורה עכשיו? עכשיו, את האמת, היה שם צונאמי גדול, נפרץ שם איזה סכר גדול ושטף עשרות אלפי בתים והרבה אנשים נהרגו שם. הייתה שם

קטסטרופה גדולה. והחפץ חיים יושב ומתחיל לקונן, אומר לו: אוי ואבוי לנו, אוי ואבוי לנו. הוא אומר לו: כבוד הרב, כל הכבוד, יש מיליארד סינים. זה בסדר, אתה יודע, זה כמה אנשים כאילו. אומר לו החפץ חיים: תקשיב, אם היה פעם בא יהודי לוורשה בפולין ועומד במרכז ורשה, שם איזו קופסה גדולה, עומד על הקופסה ומתחיל לדבר ביידיש, יידיש זה יהודית. מדבר ביידיש. למי הוא פונה? לגויים או ליהודים? אומר לו אותו אחד: שמע, בוודאי ליהודים. אומר לו: למה? היהודים בסך הכול עשרה אחוזים מהתושבים שם. רובם גויים. למה אתה אומר דווקא ליהודים? כבוד הרב, הוא מדבר יידיש. הגויים לא מבינים יידיש. אומר לו: הקב"ה, כשהוא מביא צונאמי בסין הוא

מדבר עם עם ישראל. למה? כי עם ישראל מבין את השפה שהקב"ה מדבר איתנו דרך סימנים. דרך הטבע כביכול הקב"ה מתגלה אלינו. "משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים". היסוד של איך אפשר ללמוד את הסימנים ולמה הקב"ה מדבר איתנו דרך סימנים נלמד מגמרא. יש גמרא במסכת קידושין בדף כב, עמוד ב. בואו שנייה אחת ניקח צעד אחד ימינה להבין יסוד תלמודי. הגמרא אומרת שכל דבר שאדם קונה, הוא צריך לעשות בו מעשה קניין. דוגמה, אני הלכתי עכשיו לחנות לקנות איזה כד אז אני משלם כסף. אחרי ששילמתי את הכסף, אני עכשיו כבר קניתי את הדבר. אם אחרי ששילמתי את הכסף פתאום התחרטתי, אני רוצה את הכסף חזרה. אני יכול לקבל את זה בחזרה או שזהו, כבר קניתי

בלי החזרות? או אם שילמתי את הכסף ואז פתאום נשבר, זה אומר שזה נשבר אצלי או שזה נשבר אצל בעל החנות? אומרת הגמרא: תשלום הכסף הוא לא מעלה ולא מוריד. צריך לעשות מעשה קניין. בכל דבר צריך לעשות מעשה קניין, או הגבהה או משיכה. אם אדם הולך לקנות בהמה, אז אפשר לקנות בהמה בשתי אפשרויות: או במשיכה - שהוא קורא לה והיא באה, או אפשרות שנייה שהוא מקישה במקל, נותן לה מכה קטנה והיא רצה. ברגע שהיא עקרה יד ורגל - קנה אותה. היא כבר נחשבת... זה מעשה הקניין. עד כאן ככה קונים בהמה: או קוראים לה והיא באה או נותנים לה מכה והיא רצה. אומר רבי בונים מפשיסחא יסוד מדהים ונפלא איך הקב"ה מנהיג את צאנו, עם ישראל. כתוב בפסוק

בשיר השירים "מושכני אחריך נרוצה". הקב"ה הוא קנה אותנו. זאת אומרת, אנחנו נחשבים תחת חסותו. כמו חייל שמשרת בצבא אז הוא נחשב רכוש צה"ל לכל דבריו, זאת אומרת אם הוא צריך עכשיו טיפול שיניים - צה"ל משלם לו את זה, אם הוא צריך לימוד נהיגה - צה"ל דואג לו. כל דבר ודבר - צה"ל זה אבא ואימא שלו. הוא רכוש צה"ל. גם עם ישראל "כי הוא אביך קנך", הקב"ה הוא קנה אותנו, אנחנו כביכול קנויים לו. אבל זה כמובן תלוי בבחירה שלנו. זאת אומרת, אדם שמחליט שהוא לא רוצה... לא בקשר עם הקב"ה, הוא לא רוצה חלק באלוקי ישראל, ממילא הקב"ה אומר: טוב, אתה מסתדר? תסתדר לבד. אתה כבר לא תחת חסותי. אבל ברגע שאדם מתקרב לבורא עולם, מקיים את

המצוות שלו, הולך בדרכיו של מלך מלכי המלכים, אז ממילא הקב"ה אומר: אני דואג לך. אתה תחת חסותי, אתה קניין שלי, אני דואג לך. איך הקב"ה עושה מעשה קניין? הרי צריך מעשה קניין, זה התורה, הקב"ה גם מקיים את התורה. שתי אפשרויות: או קורא לה והיא באה. לפעמים הקב"ה מסמן לנו: אני קורא לך, תבוא אליי. תבוא אליי. רבי עקיבא הולך בדרך, הוא מהרהר לעצמו: איך אני אלמד תורה? אני כבר בן 40 עכשיו. איך אני יכול פתאום להיכנס לעניינים? פתאום הוא רואה סלע, מים יורדים על הסלע והוא רואה שנעשה חור בסלע. הוא אומר: פשש, אם אבנים שחקו מים אז כמובן הלב של עקיבא גם כן יכול. הוא ראה סימן, הבין. התקרב לבורא עולם. משה רבנו הולך,

רואה סנה בוער. זה מדבר. סנה זה דבר שנדלק מהר. אז ראה סנה בוער, הוא יכול להמשיך בדרך. לא. "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה". "וירא ה' כי סר לראות וידבר ה' אל משה מתוך הסנה". זאת אומרת, ברגע שאדם מסתכל, רואה את הסימנים שבורא עולם שולח לו ומתעורר על ידי זה, זהו, כבר קנה אותו. הוא כבר נכנס תחת חסותו של בורא עולם. היה פעם איזה בחור אחד שנכנס פעם לספרייה. הוא נכנס לספרייה, בחור דתי. לא רגיל להיות בספריות, הוא רגיל לישיבות, שיש שם הרבה רעש ועושים מה שעושים. ואז ממילא הוא יושב שמה, מוציא סנדוויץ', מברך "המוציא לחם מן הארץ", מתחיל לאכול. הספרנית קולטת אותו. אומרת: בוא'נה זה, זה ספרייה. לא אוכלים

בספרייה. היא חשבה לבוא לדבר איתו, לא לדבר איתו, מה לעשות? עד שהיא כבר החליטה, גמלה בליבה החלטה לבוא ולדבר איתו, הוא כבר סיים את הסנדוויץ'. אז היא באה, מתקרבת אליו להגיד לו שלא אוכלים פה, הוא התחיל ברכת המזון. היא שומעת את ברכת המזון, מחכה שהוא יסיים ברכת המזון ואז היא באה ואומרת לו: שני דברים יש לי להגיד לך. א', זו ספרייה. לא אוכלים פה. ב', טעית בנוסח בברכת המזון. מה? מה זאת אומרת? אתה אמרת "שלא נבוש ולא ניכשל". זה לא הנוסח. הנוסח זה "לא נבוש ולא ניכלם". אמר: סליחה, גברתי, אני חושב שאני מכיר את הנוסח. אני אומר את זה שנים. זה "לא ניכשל". היא אומרת לו: לא, זה "לא ניכלם". היא הוציאה לו סידור,

הראתה לו, אתה רואה? כתוב "לא נבוש ולא ניכלם". טוב, הוא אמר: אני צריך לבדוק את זה. הוא בדק את זה, מצא סידור נוסח ספרד שבאמת כתוב "לא נבוש ולא ניכשל". אז הוא צילם את זה, שם מרקר על "לא ניכשל", שני פסים מתחת ושלח לה את זה בפקס. עשרה חודשים לאחר מכן הבחור שלנו מקבל הזמנה לחתונה בדואר. הוא לא מכיר לא את החתן ולא את הכלה. אמר: מעניין מי זה. הוא מקבל יומיים לאחר מכן שיחת טלפון מהספרנית. היא אומרת לו: אתה זוכר אותי? הוא אומר לה: כן. ההזמנה לחתונה שקיבלת זה ממני. מה זה קשור? אנחנו לא כל כך מכירים. היא אומרת לו: לא, אתה חלק מאוד משמעותי בחתונה. איך זה יכול להיות? היא אומרת לו: תקשיב טוב, באותה תקופה

שאני עבדתי בספרייה שאתה הגעת, אני הייתי בקשר עם בחור ערבי מכפר קאסם, מומי, והיינו בקשר טוב והחלטנו להתחתן נגד כל המשפחה וגם נגד כל הערכים שלי. הייתי בחורה דתייה. ובשלב מסוים מאוד התחבטתי מה לעשות. ביקשתי מבורא עולם שייתן לי סימן. ייתן לי סימן. סוף כל סוף אני רוצה, אני אוהבת אותו והוא בחור טוב. למה לא? אני יושבת בספרייה בזמן שאני מדברת עם בורא עולם, פתאום אני מקבלת פקס ובפקס יוצאות שתי מילים מודגשות במרקר ושני פסים מתחת: "לא ניכשל. לא ניכשל". אז החלטתי לסגור את העניין, החלטתי שאני לא מתחתנת איתו. לאחר כמה שבועות הכרתי בחור אחר, ברוך השם עכשיו אנחנו מתחתנים ולך יש חלק גדול בזה. היא קיבלה סימן

והיא הלכה איתו. היא התאותתה. אז דרך אחת לקניין: קורא לה והיא באה. הדרך השנייה: אם הבהמה קוראים לה והיא לא באה אז מה עושים? נותן מכה קטנה. הקב"ה לפעמים נותן לנו מכות קטנות פה, קטנה שם. אומרת הגמרא: אם רואה אדם שייסורים באים עליו, יפשפש במעשיו. כנראה הקב"ה רוצה לרמוז לך משהו. הגמרא מספרת על רב הונא. רב הונא היה לו מרתף מלא בחביות יין. חבית יין ישן. בוא נגיד ככה, יש 40 ליטר בחבית, כל ליטר שווה 200-100 שקל. זה יין ישן, יין משובח. ארבע מאות חביות החמיצו לו. פתאום הכול נהרס, התקלקל. הפסד של הון עתק. באו אליו החברים שלו ואומרים לו: רב הונא, תפשפש במעשיך. כנראה עשית משהו לא בסדר. רב הונא זה אחד

מהאמוראים בתלמוד. הגמרא אומרת שאמורא שלא יודע להחיות מתים לא כתוב בתלמוד. אתם חושדים בי במשהו? נראה לכם שלי יש איזושהי עבירה? על מה אתם מדברים? אומרים לו: תגיד, והקב"ה חשוד שהוא עושה דין בלא דין? אם קרה לך משהו צריך לפשפש במעשים. ובאמת הם אמרו לו שהוא לא שילם לאריס שלו כמו שצריך. הוא תיקן את הדבר וכל החומץ חזר להיות יין או שמחיר החומץ עלה, שתי דעות בגמרא. בסופו של דבר הוא לא הפסיד כי הוא קיבל סימן והוא התאותת. אבל במעשה הקניין, אמרנו מתי שקורא לה והיא באה או שנותן לה מכה והיא רצה, כיוון שהיא עקרה יד ורגל - קָנָהּ. הוא כבר קנה אותה. כיוון שאדם מבין את הסימן והוא עקר את ההרגל שלו, עקר הרגל אחד,

אפילו הרגל קטן, הוא עקר, הוא זז כבר קצת תנועה קטנה בנפש קרתה לו, מיד הוא נכנס תחת חסותו של הקב"ה וזהו. שאל אותי בחור: תגיד, הלכתי פעם אחת לשיעור תורה. הרבה זמן משכנעים אותי לבוא לשיעור תורה וכל פעם היו לי עיסוקים אחרים. פעם אחת החלטתי לבוא, החניתי את האוטו בחוץ, חזרתי, קיבלתי דוח 500 שקל. זה לא סימן שאני לא אמור ללכת לשיעורי תורה? בחורה אחרת שאלה: שכנעו אותי לבוא לסמינר, סוף שבוע, סמינר של יהדות, להכיר את היהדות. חודשים מנסים לשכנע אותי עד שסוף כל סוף הסכמתי, נסעתי לסמינר, חזרתי הביתה, פרצו לי את הבית וגנבו לי דברים יקרי ערך. זה לא סימן שלא הייתי אמורה ללכת? אז באמת צריך להבין שהקב"ה לעולם לא

נותן סימנים לא ללכת בדרך שלו, אלא כל סימן שבא בצורה כזאת הוא בא כניסיון, "כי מנסה ה' אתכם לראות האם ישכם אוהבים את ה' אלוקיכם". הקב"ה מנסה אותנו על ידי כביכול, נותן לנו סימנים שכאילו דחויים. אומרת הגמרא במסכת חגיגה: אפילו אם הקב"ה אומר לך בפירוש "אל תחזור בתשובה, אל תתקרב אליי, תתרחק" - זה ניסיון. הגמרא מספרת על אלישע בן אבויה. אלישע בן אבויה היה רבו של רבי מאיר בעל הנס. ובתלמוד במסכת חגיגה בדף טו יש מעשה שרבי עקיבא, בן זומא, בן עזאי ואלישע בן אבויה, שהיו ארבעה תנאים מדור התנאים לפני אלפיים שנה, שנכנסו לפרד"ס התורה. פרד"ס: פשט, רמז, דרש וסוד. נכנסו לתוך סודות התורה ועל ידי זה עשו כביכול כמו

יציאה של הנשמה מהגוף ושוטטו בעולמות עליונים. אנחנו לא מבינים במושגים האלה, אבל ככה הגמרא מספרת. אלישע בן אבויה כפר בעיקר. אחרי שהוא עשה את היציאה הזאת היה שם איזשהו מעשה שגרם לו לכפור בעיקר. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ובן עזאי ובן זומא נפגעו, אבל הוא, אלישע בן אבויה, כפר בעיקר. כשהוא עבר פעם אחת ליד בית קודש קודשי הקודשים בירושלים, הוא שמע בת קול משמיים, מעין נבואה קטנה, קול משמיים שאומר: "שובו בנים שובבים", הקב"ה קורא לעם ישראל, "שובו אליי, חוץ מאלישע בן אבויה", "חוץ מאחר". אותו אני לא רוצה שיחזור בתשובה. הוא שמע את זה, אמר: טוב, אין לי עולם הבא, לפחות עולם הזה יהיה לי. הלך והתחיל

ליהנות, עשה מה שבא לו. כביכול כביכול כביכול נהנה. כמובן שבלי התורה אין כזה דבר מושג שנקרא הנאה, מי שבאמת מכיר את הטוב ואת העונג של התורה ואת הנועם. אבל בכל מקרה, הוא אמר: טוב, אם כבר אין לי עולם הבא, אז יאללה, בוא נעשה מה שאני רוצה. אמר לו רבי מאיר: תחזור בך. רבי מאיר היה תלמיד שלו. תחזור בך. אמר לו: כבר שמעתי משמיים בת קול. אמר: טוב, בוא נשאל ילד. פעם היה מנהג שהיו שואלים ילד: מה הפסוק שלמדת היום בבית ספר. ברגע שהיה אומר את הפסוק, הפסוק הזה מסמן להם כביכול כמו נבואה קטנה משמיים. אמר לו: פסוק לי פסוקך. כל פסוק שהיו אומרים לו, היה ביטוי של אין לנו שום רצון שתחזור בתשובה, כביכול משמיים אומרים

לו: תתרחק. עד שהגיע לאיזה ילד אחד שאמר את הפסוק: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקיי". והילד הזה היה קצת מגמגם, אז הוא אמר בטעות "ולאלישע אמר אלוהים מה לך לספר חוקיי". זאת אומרת, אני בכלל לא רוצה בך. ואף על פי כן בתלמוד כבר כתוב: כל זה היה אך ורק ניסיון לאלישע בן אבויה כיוון שהוא היה ברמה מאוד גבוהה, הניסיון שלו היה בהתאם בשביל שהוא באמת יתאמץ לחזור בתשובה. סימנים כאלה נפלאים שהקב"ה נותן לנו הם סימנים שאמורים לעורר אותנו קצת. האם אני צריך להתייחס לכל סימן וסימן או לא? התקשרה אליי בחורה, שאלה: איך שיצאתי מהבית המזוזה נפלה. מה צריך לעשות? אמרתי לה שצריך להתחזק מאוד בדבק למזוזה. כנראה היא לא

הייתה מודבקת כמו שצריך. זה לא סימן לכלום. לא כל דבר הוא סימן. איזה בחור אחד אמר לי שהוא הביא את המשודכת שלו להכיר את ההורים ואיך שנכנסו לבית, נכנסו שני יונים, זוג יונים נכנסו. אמרו: אה, זה בטח סימן שהזיווג הזה טוב. שאל את הרב, הרב אמר לו: לא, זה סימן שהחלון היה פתוח. לא צריך כל דבר לעשות סימן. כמובן שצריך לבחון את הדברים כי אם הקב"ה מסמן צריך להתאותת. אבל לא על כל דבר ודבר צריך ישר לקפוץ ולהגיד: כנראה השם מדבר איתי, כנראה הקב"ה מדבר איתי. גם לרוב אנחנו לא מבינים את הרמזים. אבל אם זה רמז מובהק והרמז הזה בא לחזק אותי בעבודת השם, בא לחזק אותי במסלול הרוחני שלי, אז ממילא בוודאי שהקב"ה קורא לי.

הוא רוצה להיטיב לי, אז הוא נותן לי סימנים. אבל אם המסלול הזה עם הסימן הזה גורם לי להתרחק וגורם לי סתם דברים של מילי דעלמא, סתם דברים של ענייני העולם הזה, כמו שאומרת הגמרא. ענייני העולם הזה: אם לעשות את העסק הזה או לא לעשות את העסק הזה, הגמרא אומרת שזה נקרא ניחוש וזה אסור. לנחש זה דבר... מה זה לנחש? התורה אומרת שאסור לנחש ולעונן, מלשון עונות, עונות וימים. נגיד, היום הזה יהיה לי יום טוב, היום הזה הוא קצת מעונן חלקית ועבר איזה עורב היום בבוקר מעל הבית, כנראה זה הולך להיות יום לא טוב. זה אסור לעשות. אלה סימנים של חוקות הגויים. אבל דברים שהם קשורים לעניין שאנחנו מתעסקים בו או קשורים לעבודת הקב"ה,

לדרך הרוחנית שלנו, כמובן שאלה סימנים שכדאי להתייחס אליהם. הגאון רבי יצחק זאב מבריסק, זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא פעם אחת חיתן זוג ובחופה החתן בא לשים את הטבעת לכלה והטבעת נפלה ונעלמה. כל האורחים ישר מתחילים לחפש, לבדוק איפה הטבעת, עד שהצליחו למצוא אותה סוף כל סוף. מביאים, עוד פעם הוא אומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו "כדת משה וישראל", עוד פעם נפלה הטבעת ועוד פעם נעלמה. כולם כבר התחילו להתלחשש שמה, אמרו: וואי, כנראה יש פה סימן משמיים שהם לא צריכים להיות ביחד. הגאון לקח את הטבעת אחרי שמצאו אותה בפעם השלישית, הוא נותן לו את הטבעת ואומר: עכשיו תקדש ועכשיו הכול יהיה בסדר. והוא באמת שם לה את הטבעת

והטבעת נכנסה. אמרו לו: זה לא סימן לא טוב? זה לא סימן רע? אמר להם הגאון: לא. זה פשוט סימן שעוד לא הגיע הזמן. כנראה יש זמן בשמיים שנקבע לכם מתי אתם אמורים להתחתן והזמן הזה, אתם הקדמתם אותו בחמש דקות. היה צריך שיהיה איזה עיכוב מסוים. עכשיו השידוך שלכם יעלה יפה. כמובן שסימנים הם דבר שצריך לשים לב אליו אבל לדאוג שזה לא ישאיר לנו סימנים אחר כך. תודה רבה.