במטבח של עדן | קדאיף בשר וסלסלות פילו עם פיצוחים | טלי מימון פרק 37

שלום שלום, ברוכים הבאים למטבח של עדן, התוכנית שבה אתן גם מקבלות פרשות שבוע, אבל גם מתכונים טעימים. הכול בתוכנית אחת. מה, מה, מי חשב על התוכנית הגאונית הזאת? השבוע מתארחת אצלי טלי מימון. מה נשמע? -ברוך השם, מה שלומך? מצוין, אני שמחה שבאת לבשל איתי. פרשת השבוע שלנו, פרשת במדבר, מלא דברים לדבר על זה. בואו נתחיל לבשל ונדבר. יאללה. טלי, מה נשמע? -מצוין, ברוך השם. מה קורה? ברוך השם, הודו להשם. כיף, כיף שבאת לבשל איתי. אז קודם כול, לפני שאני מתחילה לקשקש איתך, מה אנחנו נבשל היום? אז ככה, היום אנחנו נכין קדאיף בשר, שזה ממולא בצנוברים ופיסטוקים. משהו ממש ממש טעים וקראנצ'י, וקל מאוד מאוד להכנה. -מדהים.

המנה השנייה, אנחנו נעשה תפוחי אדמה בתנור. פשוט וקל, מהמם. ולקינוח נעשה סלסילות פילו, עם פיצוחים. מהמם. אוקיי. -כמה פעמים מהמם אמרתי. כי כנראה הכול ממש מהמם. -כן, לגמרי. מצוין. אז נתחיל? -כן. -יאללה. אז מה עושים? אני לוקחת... אני, כאילו, בואי, שלך. אז ככה, אנחנו מתחילים בטיגון של הבצל, כשהוא מגיע לרמת רכיכות אנחנו נוסיף לזה את הבשר הטחון ונתבל. -אוקיי, בואי נכין. -יאללה. קדימה. שמן. -תוך כדי נסביר. -בבקשה. -מצוין. שמן זית, אין כמו שמן זית. הכי בריא, הכי טעים. -נכון. סיבובים, סיבובים. הופה. את יודעת, זה מדהים אותי, כי תמיד אני חשבתי שמי שמתעסק עם קונדיטוריה, כאילו, אוכל זה לא הקטע שלו בחיים.

"עזבו אותי, עזבו אותי, אני אוהבת את המתוק, אני אוהבת את הבצק, "אני אוהבת את הטמפרור, את הזה, את הזה", ואת פה מביאה פה מנות. -האמת, האמת ש... אני, לפני שנכנסתי לעולם הקונדיטוריה... -מה? היית בקוסמטיקה בכלל. נכון, אבל בואי נתחיל מזה שאני אימא במשרה מלאה. -שמונה ילדים. שמונה ילדים. -מדהים. -זה לא הולך ברגל, בגיל 18 התחתנתי. פשש, אשרייך. -והשבת יש לי יום נישואים ויום הולדת. יהה... מזל טוב, מזל טוב. כמה שנים אתם נשואים? -כן, כן, תודה. -28. -מדהים. ננמיך טיפונת. נו, אז מה הטיפ לחיי נישואים כל כך הרבה שנים? מה זאת אומרת? -טיפ, מה? מה... וואלה, אני לא יודעת. גדלנו ביחד, אז כשגדלים ביחד, מתעצבים ביחד,

הכול ביחד ו... זה כיף. מרוויחים את הכול. מרוויחים הכול. מרוויחים נכדים בגיל צעיר, מרוויחים עולם שלם. -שמחת שהיית סבתא בגיל צעיר? -מאוד, בטח. כי כשאני אומרת את זה, צוחקים עליי: "מה, את בת 47". אני אומרת: "נו". נו... בת כמה היית כשהיית סבתא? וואי, 45. -אה, חשבתי פחות אפילו. אוקיי. ארבעים וחמש. מהמם, הלוואי עליי. זה לא יקרה, אבל לא נורא. מה עוד? הבשר. -בשר. את הבשר, אני קצת אפרק אותו, כדי שיהיה לנו יותר נוח ויותר קל. אתם רואים, הבצל כזה מתחיל להתרכך. -כן. ואני מוסיפה את הבשר. זהו. ניתן לו ככה, מכל כיוון אפשרי. את יודעת שאת המלח שמים בסוף. -כן. את יודעת למה? זה מכווץ אותו. -זה מכווץ. -בדיוק. צריך

להכניס את זה לתפריט של הדיאטה, שמלח מכווץ, אבל זה לא. אז את, יש לך קונדיטוריה ואת מכינה דברים מתוקים וזה, את אוכלת? לא כל כך. -ידעתי. -אני פשוט מתחברת למלוח מאוד. די. -ממש. -די, נו. זה קטע מטורף, כי לא יודעת, אולי כל הקטע של המתוק הזה... כבר די. -ממש ככה. -איזה קטעים. אז איך הגעת לקונדיטוריה בכלל? וואו. תשמעי, דברים לא צפויים קורים בחיים, ואחד מהם זה... שיכלתי בן. -וואו. -לפני שמונה שנים. הוא היה בן 13 ושבוע, הוא היה ילד מיוחד. וואו, 13 ושבוע, מדהים. -שבוע, בדיוק שבוע אחרי הבר מצווה. חגגנו לו משהו מפואר מאוד, הפקה, והבנים שלי שרו לו ו... והוא פשוט, הוא לא קם בבוקר. אבל הוא היה חולה? הוא היה

ילד מיוחד. הייתה לו מחלה נדירה שגרמה לו להידרדרות. -אוי. -ו... הוא הידרדר מאוד, הוא היה מאוד סיעודי. וחגגנו לו בר מצווה כמו כל ילד רגיל ועלייה לתורה והכול, באמת. היה ממש ממש מרגש ויפה. -וואי, מדהים. -והוא לא קם בבוקר, ו... שמונה ילדים, וילד מיוחד, זה לוקח לך מאה אחוז פוקוס מעצמך. -וואו. ופתאום נהיה כזה חלל מאוד מאוד ריק. פתאום נהיה... חסר כי... כאימא לילד מיוחד, את קמה בבוקר עם ציפורניים שלופות, ששום דבר לא מפריע לך בדרך ואף אחד לא יפריע לך, כדי לעזור לו ולגדל אותו, ונהיה לי מלא מלא זמן פנוי כביכול. -אחרי שהוא נפטר. -כן. -וואו. אז אחותי אמרה לי: "טלי, יש איזה מישהי שמעצבת עוגות בבית וזה,

"בואי קצת ככה..." -להתאוורר. -בשביל הכיף. והלכתי לסדנה הזאת ופשוט יצאתי משם מהופנטת. די. -אימא'לה, הרגשתי שאני מקבלת תרפיה כל כך נעימה, ומאוד התחברתי, וזהו, מפה לשם, העוגה הראשונה, סתם, שמתי את זה בווטסאפ, מישהי באה וקנתה. ואז מישהי אמרה: "עשית לזאת עוגה, את יכולה להביא לי גם?" תראי מה זה. -ממש ככה. זה חסד השם. השם לקח אותי מפה ושם אותי שם. -יואו. ואני זוכרת שכל... כל עוגה שהייתי עושה, פשוט הייתי מסתכלת על זה והייתי אומרת "שמוליק..." זיכרונו לברכה, ככה קראו לבן שלי: "זה שלנו, שלך ושלי". והרגשתי שזה ממש מרפא אותי. -וואי. -הקב"ה ממש נתן לי נחמה, כמה שאפשר, וזהו, ברוך השם, שמונה שנים כבר, זה

בדיוק שמונה שנים, שהקמתי עסק ואני מעבירה סדנאות. -מדהים. כן, בואי, אתם וואחד עסק. יפה. -אז כן, ברוך השם. -ריגשת אותי, יפה, יפה. -תודה. ממש יפה. טוב, אנחנו נחזור לבשר הטחון שלנו. נוסיף תיבול. מלח, פלפל. אני אביא לך. -תודה רבה. -מלח, פלפל, מה עוד? מלח, פלפל. צנוברים אנחנו נקצוץ קצת, נוסיף צנוברים. צנוברים, לא חייב לקצוץ אותם. את הפיסטוקים אולי טיפונת נקצוץ. אפשר... כן, תודה רבה. יופי. נשבור אותם קצת. אפילו שיהיו גסים. רגע. וזהו. -מדהים. זה מוכן, התערובת מוכנה. ונעבור לקדאיף. אז ככה, אנחנו ניקח את הקדאיף, נשים אותו בתוך קערה, ו... זה קטע, קדאיף זה כאילו תמיד נתפס כזה מתוק. -נכון. אנחנו נפריד

אותו. הופה. יופי, מצוין. ממה זה עשוי? -זה סוג של אטריות כאלה. אטריות, אה? -כן, פחמימה. -קמח. טוב, יופי. בואי, אנחנו נכניס אותן עם שמן. שמן. מלוא השמן. למה בעצם שמים לזה שמן עכשיו? דבר ראשון, כדי להפריד אותם יותר טוב, וכדי שיהיה רך בבישול. -אוקיי. זה דברים שכבר צריכים לעשות עם הידיים. אני בעד הכול לעשות עם הידיים. -כן. אז תגידי, לשבת, את מכינה עוגות הביתה או שמה שנשאר לך, שאריות? -לא, את לא תאמיני שהילדים שלי לא אוהבים מתוק. אני יכולה להביא הביתה... -די. אני יכולה להביא עוגה... הנה, עכשיו יש לי יום הולדת ואני רוצה להכין לעצמי עוגה, אבל אין למה, אף אחד לא אוכל. די. -כן. נראה לי שאני אכין לעצמי

עוגה מלאפה. ממש... אוקיי, אז הפרדנו את הכול יפה עם השמן. נכון, עכשיו את הבשר, שהצטמק לו, אנחנו נעביר לקערה. אני אחזיק? -כן, תודה. רגע. הופ, הופ. כי הבאנו קערית קצת קטנה. לא נורא, זה בסדר גמור. את מסתדרת, את אומרת. -כן, כן. בורח לפה, בורח לשם, שטויות, בקטנה. -בקטנה. -יופי. טוב. אפילו עם הזה... -את זה נשים בצד. על המחבת. -כן, על ה... -ככה. בלי שמן? -אה, יש פה מלא. -יש פה מספיק. ממש מספיק. אנחנו... -את רוצה להרים את האש או שטוב לך? תכף. אנחנו נסדר ככה יפה יפה את ה... אה, את השערות? -את שערות הקדאיף. זה יהיה התחתית, ועליו אנחנו נשים את הבשר הטחון, ומעליו נסגור אותו עם עוד שכבה. ואז יצא לנו כמו

סנדוויץ' קדאיף כזה. -מדהים. אז את בכלל אוהבת לבשל. -כן. אני מאוד אוהבת את המטבח, מאוד מאוד. כאילו, לא אכפת לך מה. קינוח... העיקר... -כן, לא. לבשל אני אוהבת. אני אוהבת. זהו, אני, מבחינתי, המטבח זה מפלט, זה תרפיה, זה... זה יצירות שאת מקבלת עליהן תגמול באותו רגע. נכון. -כאילו, את מבינה? זה לא... צריך לחכות ו... -כן. באותו רגע. -כן. זהו, אנחנו נגביה את האש. ועכשיו, תסתכלי, את רואה? אני שמה את הקדאיף קצת בצדדים... -שזה יהיה לו טיפה. -כדי שיסגור אותו. בדיוק, כדי שיסגור אותו טיפונת. ולא ישר אני רואה, שאת שמה את הבשר, את מחכה קצת. לא. גם ככה זה צריך לחכות. לא יקרה לו כלום. זה עניין של כמה דקות שהוא

מתבשל. נשים את הבשר שלנו. הכול. -כן. אנחנו נפזר אותו. פשש. תשמעי, לא ראיתי מנה כזאת. -כן? -לא. זה מה זה מעניין, תדעי לך. זה כיף, יש פה את הבשר שהוא רך, מבפנים, יש את הקראנצ'יות מבחוץ. על זה אנחנו נזרזף כזה טחינה גולמית. מושלם. -כן. מחכה לנו פה ביס מהחיים. וזהו, ועכשיו נסגור את זה. עם עוד שערות. -עם עוד שערות קדאיף. אז בתור ילדה היית במטבח? בתור ילדה הייתי במטבח בימי שישי בלבד, כשאימא שלי הייתה עושה חלות ועוגות. אה, נו, בבקשה. -כן. מה את רוצה? בסדר. -כן. זה היה התפקיד שלך? -כן. -מצחיק. אהבתי את כל הבצקים וכל זה, זה דברים שאהבתי מאז ומתמיד. מאיזה גיל? -אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות כי... כי כולם

עשו את זה. -לא, כי שמונה ילדים וכולם ברצף אחד אחרי השני, למי יש זמן להיות במטבח ולאפות ולעצב? העוגה הכי מושקעת שלי זה עוגת שוקולד עם סוכריות צבעוניות. ואם הייתי ככה ממש נחמדה. -נו? -הייתי לוקחת את סוכריות הטופי, מגלגלת ועושה את ה"מזל טוב" האלה. -גדול. -ככה. והילדים שלך מבשלים איתך, מכינים איתך, אופים? -וואו, הילדים שלי אלופים בבישול. כן? -אלופים, אלופים. כל הילדים? -כולם. כולם פשוט אוהבים לבשל בצורה... -מה, הכנסת אותם למטבח? לא, הם פשוט אוהבים את זה. -מדהים. -לא יודעת, מוזר. וזה בנים, שבעה בנים ובת אחת. -די. כן. -בת אחת? -כן, נסיכה. -וואי, מטורף! נסיכה? וואי וואי. -נסיכה, נסיכה לוחמת, אבל

עדיין נסיכה. לא, ברור נסיכה, מה? -כן, כן. בת כמה היא? -22. אה, וואו. -כולם גדולים. הקטן שלי בן 19. די! -כן. -די, אימא'לה, אני הולכת, 19. הגדול שלי בן 20. נו, יפה. -הקטן שלי בן חמש. איפה את היית בגיל 18? -אוהו. תשמעי, בואי לא. -כן. -מה שנקרא. לא מזכירים לחוזר בתשובה את עברו. -כן, כן. אבל... אז אני בגיל 18 כבר הייתי תחת החופה, עם ילדים ובכי ותינוקות, ולקום בבוקר ו... -איי איי איי. ותודה להשם. -איפה אני הייתי... גם אני תודה להשם. כן, ברוך השם. -כל אחד והמסע שלו בחיים. אז כן, אז מספיקים. טוב, אני מנסה לראות אם זה עדיין... אפוי. -את צריכה צלחת או משהו, להפוך את זה? -נכון. הנה, יש לנו פה צלחת. -אה,

יפה. הכינותי מראש. אני אנמיך טיפונת את הגז. טוב, את רואה? עושה רושם שזה כבר... זה הסימן? -התנתק לבד, כן. וואו. -אנחנו נהפוך. בשם השם נעשה ונצליח. אמן. צריך צלחת יותר גדולה? לא, נראה לי סבבה. שלוש, ארבע... הופה. הופה. יופי. רגע, תיזהרי. -חם. ונחזיר את זה לצד השני. -אה, הבנתי אותך. סגרת אותם מכל הכיוונים. -הופה. -יפה. אז זאת המנה שלנו, המנה המהממת שלנו. ועכשיו אנחנו נעבור לדבר הבא, שהוא: תפוחי אדמה בתנור. קל, טעים ופשוט. יאללה, פשוט וקל אני אוהבת. קדימה, בואו נתחיל. תפוחי אדמה, בישלנו אותם במים. -כן. ולוקחים אותם, מעבירים אותם לתוך תבנית עם נייר אפייה. -בבקשה, הכנתי לך. מעולה. ונעביר אותם. אם

אפשר כף, בבקשה. כן, משהו לצוד את תפוחי האדמה. ואנחנו נמעך אותם בעזרת כוס. ניתן לו כזו שבירה כזאת, לא ממש מעיכה, אבל שבירה. אגב, תפוחי האדמה עם הקליפה. חייבים, אחרת זה כל הטעם. -כן, זה הכי טעים. צריך פשוט לקרצף אותם. -נכון. -לפני. לא לתת להם ממש בישול ארוך. מספיק אפילו חצי. זהו, מסדרים אותם יפה. אפשר קטנים, אפשר בינוניים. למרות שקטנים זה כיפי כזה. זה אישי, כל אחד. ואנחנו... את רוצה למעוך אותם? בנינג'ה? הויה, הויה, הויה... -הופה, הופה. טוב, לא אחזתי שהם כאלה רכים. ככה? -כן. -עוד? -זהו, מספיק, ברכה. מהמם. -ואז מה? -יופי. שמן. נכון חייבים שמן? שמן... -מה נעשה? אין מה לעשות בלי. את יודעת, פרשת

השבוע שלנו... את יכולה להמשיך... -את מרשה לי? בטח, את תמשיכי, ואני אספר לך על פרשת השבוע. מצוין. -שהיא פרשת במדבר, ופרשה באמת מאוד מיוחדת, כי אני אוהבת למצוא את הדברים שרמוזים, וכתוב: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני". "מדבר סיני" זה גימטרייה "בשלום". אנחנו יודעים שאחד משמותיו של הקב"ה זה "שלום". ואומרים גם, כתוב בזוהר הקדוש שכל התורה כולה היא שמות של הקב"ה. -נכון. ואם הקב"ה הוא שלום, אז בעצם כל מה שאנחנו צריכים להגיע זה להיות בשלום ובאחדות כולנו, ועם התורה, עם המצוות ועם לימוד התורה ועם כל הדרך שהיא מתווה לנו, אנחנו יכולים להגיע למקום הזה שהוא נקרא השלום הזה, שהשלום זה... אני חושבת שבעיקר בתקופה

הלא פשוטה הזאת, של כל כך הרבה חילוקי דעות ושאנחנו מפולגים, ואני בכלל לא נכנסת למי צודק ומי לא, כי אני אומרת, אם כל אחד מושך לצד, אף אחד לא צודק. אף אחד לא... זה לא הפתרון. הפתרון לא יבוא כשכל אחד יגיד: "אני יותר חזק" או "אני יותר חזק". והקב"ה, כשאנחנו בפילוג, הוא בעצם, אין לו איפה להיות, כי כל השכינה שוכנת כשאנחנו באחדות, כשאנחנו בשלום, כשאנחנו... מה, ככה זה נכנס לתנור? -רגע. נשים בזה מלח, פלפל. לא רציתי להפריע לך. -לא, לא, אני מדברת תוך כדי... רגע, ומה זה? -זה שום. שום ורוזמרין. -זה לא רוזמרין, זה תימין, אבל אפשר לשים גם רוזמרין. -נכון. -אפשר תימין. פלפל שחור. את יודעת, זה תיבול כזה בקליל.

תימין... -אוקיי. לא, לא... זה ממש כמו פיצה. -מזכיר פיצה, בדיוק. זהו. -ואת כל זה את מכניסה לכמה זמן? רק לקבל מכת גריל, כי זה מבושל. -בדיוק. מבושל. אז תכף אני אכניס את זה. אני אסיים לך את הפרשה, ואני חושבת שבאמת, לפני שחזרתי בתשובה אז תמיד אמרתי: "מה זאת אומרת? אני בן אדם טוב, אני לא בן אדם שעושה רע. "אני לא עכשיו הולכת וזה..." -טוב בלב. -כן. אני טובה. ואז אתה מתחיל לחזור בתשובה ואתה מבין שהמילה "טוב", או המילה "שלום" עם אנשים, היא מילה הרבה יותר רחבה והרבה יותר עמוקה. נכון. -ואני חושבת שדווקא בתוך התשובה, למדתי את החיבור הזה של הקב"ה, של העניין של השלום והכף זכות ולאהוב ואחדות ולהוריד את הראש,

וכמה עבודת המידות יש לנו בתוך התורה, והיום אני מרגישה שיותר מתמיד צריך להתעורר ולעשות עבודת המידות, ואני לא אומרת שהאנשים ההם צריכים להתעורר ולעשות את עבודת המידות... אנחנו, בתוך עצמנו. -כל אחד בתוך עצמו, כל אחת בעולם שלה, במעגל שלה, בפנימיות שלה, לעשות שלום, אבל נראה לי שכל מה שקשור לאמונה, נגיד, ושמחה, זה משהו שאת תוכלי לתת הרבה יותר ממני דווקא. כי עברנו יותר ניסיונות, אז מתוך ניסיונות את מבינה ש... אין ברירה, חייבים לקום, ומה ש... אני אגיד לך באופן אישי, שהבן שלי ז"ל נפטר בראש חודש אדר. וואי. -"משנכנס אדר מרבין בשמחה". איזה ניסיון. -אין צוואה, אין צוואה יותר גדולה מזאת, שהוא ציווה לנו את

השמחה, ממש ככה, ואי אפשר פה להתחמק, וכמה שזה עצוב וכמה שכואב, צריך לדעת לקום ולהכניס את השמחה, זה מצווה להיות בשמחה, יש עניין לעשות שמחה, ואנחנו יודעים שרק דרך השמחה ודרך האמונה אפשר להתגבר ולהמשיך הלאה. כן, כי השמחה זה ה... בגלל זה זה גם מצווה, כל העניין של השמחה, כי זה לא כזה קל. ברור. -כי זה לא פשוט. אנחנו מצווים על השמחה. אז תפוחי האדמה שלנו בתנור, הקדאיף שלנו פה יושב מוכן ועכשיו הגיע הרגע הכי טוב ומתוק בתוכנית, קינוח! עלי פילו, סלסילות פילו במילוי פיצוחים. את תעופי על המתכון הזה. -יאללה. -הוא קל ופשוט ומהמם, הוא גם נראה טוב בעין. -קדימה, בואו נתחיל. עלי פילו, אנחנו נפתח אותם. אני מאוד

אוהבת את עלי הפילו מהמקרר, כי הם פתוחים כבר אחד-אחד. אוקיי, אנחנו נפריד אותם. בואי נשים את זה בצד. -בטח, הנה. אני יכולה לרסס פה קצת שמן? -את יכולה לעשות מה שאת רוצה, נשמה. מצוין. ריססתי שמן. מרססת עוד פעם שמן, ואפשר גם כן, אם מישהו רוצה ממש לעשות את זה טעים וחלבי, אפשר להמיס חמאה. -אואה. -ואז עם חמאה... הופה. לא נורא. ואז עם חמאה אנחנו נותנים לזה טעם יותר דגש וטעים של חלבי, כמובן. אז שמתי שני עלים. יופי. את רואה איזה יופי שזה ב... -שניים מספיק או עוד? לא, מספיק שניים. אנחנו רק נבדוק שיש להם שומן בכל מקום, שלא יחסר חס ושלום, ו... -מה את צריכה? -סכין. סכין? כזאת או סכין רצינית? -סבבה. סבבה?

-כן, אנחנו נחתוך אותם לפילו. איזו המצאה גאונית זאת, עלי פילו. -זה מהמם. -ברור. וואי. אפשר לעשות כל כך הרבה דברים. אפשר לעשות גם בקלווה בקלות עם זה. -נכון. אנחנו נרסס גם פה מעט שמן. רגע... למרות שהכול כבר עם שמן, אבל סתם, את יודעת. נשים את זה בצד. הופ, סליחה. ואנחנו נשים אותם פה, בתבניות שקעים. בואו נזיז אתכם. -נעביר את זה לכאן. ככה? כזה, עומד כזה? -בדיוק. מגניב. -עומד יפה. -ככה? -כן. כן. אפשר לפתוח אותם טיפה מלמעלה, את יודעת, שלא יהיו נופלים. שיעמדו יפה. אפשר גם להשקיע ממש ולשים כבר את המילוי בפנים ולסגור את זה עם סרט, אבל בואי... -בואי, בואי. -כן. יש לנו שבת לארגן. -בדיוק. נתחיל לקשור עם

סרטים. אם הילדות שלי רוצות, שייכנסו למטבח ויעשו סרטים. תפתחי אותם. -עוד? לא, פשוט בצורה מעוגלת, כאילו שממש יעמוד. כאילו, נגיד, שמתי... ככה. -כן. -ואז ככה? כן. את רואה? אני עושה כמו קיפולים כאלה עם היד, מכווצ'צ'ת אותו פנימה. עכשיו, היופי בתבניות שקעים, שזה ממש יוצא... -ככה? זה לא טוב. איזו חמודה, לא אומרת לי. תגידי, אני אלמד. -הנה, הנה. את רואה? ככה. פשוט שיעמדו למעלה. את יודעת, שבהגשה זה יהיה יפה ועומד, ולא כזה... -אה... הבנתי, לא דרדלה. -בדיוק. הבנתי אותך. -תיזהרי רק על השרוולים. כן, בכל זאת... חבל. לא באמת מבשלות עם חולצות כאלה. ככה? -כן, מצוין. -יפה לי. ונכניס את זה לתנור. לפני כן אנחנו...

-אה, עוד לא עם הפיצוחים. לא, לא, לא. -קודם כול אפייה, לפני. ורק נפדר מעל אבקת סוכר, כדי שיהיה מושחם יפה ויהיה גם מתוק. כי דיברנו על קינוח. וזהו, יאללה, לתנור. -מדהים. ברכה. אז אוקיי, זה בתנור, ואז נשאר לנו בעצם להרכיב את הכול. אז ככה, בגדול לוקחים את כל סוגי הפיצוחים, אפשר גם מלוחים, אני מאוד מאוד אוהבת לשלב את המלוח והמתוק ביחד. אפשר שאריות של שבת, את יודעת, פיצוחים של הג'עלה וזה, אפשר לדחוף הכול בפנים, הכול הולך, הכול זורם. שמנו פה פקאן ושמנו אגוזי מלך. אנחנו נוסיף פיסטוקים. לא חייב לשבור אותם, לא חייבים גדולים. זה לא משנה זה פשוט טעים איך שהוא. יש לנו פה שקדים מולבנים. אפשר לשים גם

גפרורים, השקדים הגפרורים האלה. -כן, כן. כל דבר שהוא נראה טוב בעין, כל העניין פה זה הפיצוחים. קצת גרעיני חמנייה, מה שבא לכם. בקיצור, מה שבא לכם. -מה שבא ברוך הבא. -ממש. ומה שיוצא אני מרוצה, נראה לי גם. -וואי, תקשיבי, זה טעים. טוב, אז את רואה את כל התערובת של הפיצוחיאדה? כן. -יופי. על זה אנחנו נשים סילאן או דבש, וסירופ מייפל. אז יש לנו פה סירופ מייפל. שופכים... ז'ופ. ודבש. יופי. וזהו. מערבבים הכול. זו תערובת פיצוחים. עכשיו, לא צריך גם לשים את זה חזרה בתנור. אפשר לאכול את זה ככה, איך שהוא. זה טעים. אם שמים את זה בתנור זה עושה כזה בשיניים... -כן. -דבק וזה. וזהו. -וואו. -מוכן הזה שם... תריחי.

מעולה. -נכון? -ממש. טוב, אז אנחנו תכף נוציא את עלי הפילו ונמלא, נצלחת את הכול ונראה איך הכול יצא. -מדהים. -יאללה. אוקיי, אז הגענו לרגע שאנחנו מסדרות את הכול. אני אביא לך צלחות. -יאי. זה טוב לך? -זה לקדאיף, מהמם. -כן? ואנחנו נעביר את זה לאט ובזהירות. -את רוצה להפוך אותו? -אפשר. הופה. טה-דם. יפה. אהבתי. יופי, על זה נזרזף כזה... -טחינה. -טחינה. ואת תפוחי האדמה. -ותפוחי האדמה, נביא צלחת יפה. מהמם. מצוין. למרות שהייתי מעדיפה שזה יהיה הפוך, כי הוא יותר יפה, שזוף, מהצד השני. הופה, יפה. הנה. ואת זה. -כן. נסדר אותם יפה. איך זה נראה מגרה? כן. לא חייבים הכול. -סבבה. אוקיי, נזיז את זה מהעיניים. אני יכולה

להוציא את הפילו? כן, אפשר להוציא את הפילו. -אז אני צריכה מגבת. אוקיי, אני אביא לך צלחת. והפטרוזיליה, אני רוצה ככה לשים אותו יפה בצלחות. יופי. עכשיו רגע, בואי נבחר את היפים. אה, בבקשה, בבקשה. את רואה? זה כבר התחום שלך. הנה, אלו יפים. -לא חייבים הכול, מה שאת צריכה. שתיים, שלוש? -ככה, יפה. -שלוש, את יודעת, פנג שווי. מהמם. -יופי. טוב, נמרח עם ממרח חלווה. -שקית זילוף. שקית ענקית, דרך אגב. יש יותר קטנות, פשוטות. יותר קל לזלף איתן, זה יותר נוח. עוד יחשבו שאני קניתי את זה. -אה, לא? יש הפקה, נשמה. -כל הכבוד. -זה רק הבית שלי. טוב, אנחנו... -איזו מקצוענית. -אה, לא ראית את זה. וואי, וואי וואי. -תסתכלי,

רגע, שנייה. -תלמדי, תלמדי. -אגודל ואצבע, עד הסוף, ואז סיבוב חוסם עורקים, פלאפ. -יפה מאוד. -יופי. -למדתי. עכשיו אנחנו נזלף מבפנים ככה שכבה קטנה של... אה, זה בסוף, בביס כזה. -כן. יפה. -יופי. ונמלא את הפיצוחים שלנו. -את רוצה בכפית? -כן. הנה. נמלא. -יותר נוח, לא? וואי, זה מאוד יפה. איזה אלגנטי. אפשר גם להוסיף לפה חמוציות, מה שבא. הכול הכול זורם. זה קינוח חמוד וקליל כל כך שגם אפשר, את יודעת מה? במקום לעשות את עלי הפילו בבלגן, לקנות טארטלטים מוכנים. באמת, ולשים את זה בפנים, פגז. אשכרה? -ממש. פשש. -זה לא שובר שיניים. יואו, זה נראה מהמם. -יופי. ומה יש... -עכשיו נעשה מלמעלה אבקת סוכר. תעשי כזה

בסלואו-מושן עם ה... הנה, המסננת פה. את זה רק תוציאי. בואי, אני נלחצת לעשות את זה לידך. -מהמם. מה? מצוין. לא, אני לא יודעת. -וואו. -את מקצוענית כזו. -וואו. יש לך סירופ מייפל? יש לי הכול. -יאללה, תביאי סירופ מייפל, נעשה כזה ככה מלמעלה יפה. וואי, איך זה נראה טוב. מהמם. -מושלם. אה, זה לא לחיץ כזה? וואו. נשמה, אני קונה אורגני. -מי סוגר את זה פה? -האז'י. בבקשה. -הופה. יהה, אולי תצלמו בסלואו-מושן? זהו. -מדהים. ונסדר את הכול ככה. וואו, פגז. מה את רוצה לשים? -את הטחינה שלנו. תוסיפי קצת מים. אני אוציא בינתיים שקית זילוף. לא צריך שקית זילוף, נעשה את זה עם כף. חבל על שקיות הזילוף. כל הביוקר פה. אה, כן?

אלה שקיות יקרות? -כן, של הביוקר. הבאתי פטרוזיליה. שם, ליד ה... -הבאתי, לקחתי, לקחתי. מעל מה, על זה? מעל זה? -מעל זה... איפה שבא לך. טחינה הולכת עם כל דבר. -בגלל זה שאלתי איפה את רוצה את זה. -מה שבא לך. איך, מה? -יום של טחינה כזה. -נו, קחי, קחי את. -מה? מה? מה? לא יודעת, אני לא יודעת מה יש לך בעין. -אין לי מושג. -אה, הבנתי. יופי. מדהים. זה ככה, יפה. וסה-טו. בא לך לחתוך? -כן, אני ממש... ממש בא לי שיראו איך זה נראה בפנים. -רגע, רגע, תיזהרי על השרוולים. וואי, את שומעת את הקראנצ'יות? -יואו, קראנץ'. וואי וואי וואי. אני רק רוצה להראות איזה יופי זה נראה. ממש, זה נראה פשוט מדהים, ותפוחי האדמה והכול.

טוב, אני לא יודעת מה איתכם, אני רוצה להתחיל לאכול אז רק ניפרד מהצופות שלנו ונוכל להתחיל לאכול. בכיף. -תודה רבה שצפיתן בנו. היה לי ממש כיף, טלי, ואני ממש אשמח שתבואי שוב. בשמחה. -ללמד אותי טריקים כאלה. כן, זה גם דברים שהם קלילים ואת יודעת, אימהות עובדות וזה... צריך לתקתק במטבח, לגמרי. -לגמרי, וזה נראה מהמם, תודה רבה. -תודה. שיהיה שבת שלום וניפגש בתוכנית הבאה.