הכל כדי שיאהבו אותה

לחברה שלי הפרט הייתה קלבה שקראו לה פנדה. פנדה הייתה אהובה מאוד על בני הבית. היא הייתה אוכלת איתם, שותה איתם, חיה בטוחה, משחקים איתה, גדלה יחד עם הילדים ועם הזמן פנדה התבגרה והתחילה לעשות המון שטויות בבית. היא התחילה לקרוא את הספות, היא התחילה לאכול כל מיני דברים שלא היו רצויים שיאכלו אותם והיא הובלה אחר כבוד להיות במלונה בחצר של הבית. וכנראה שהיא רצתה להחזיר הטרה ליושנה וכל כך רצתה לחזור להיות עם בני הבית. פנדה הייתה כלבת ציד ומה שהיא ידעה זה לצוד. אז כדי לשמח את בני הבית, בכל בוקר כשחברה שלי הייתה פותחת את הדלת של הבית, היא הייתה מגלה חתולה מתה שיושבת בפתח של הבית. פנדה הגישה קורבן כדי שאולי

יאהבו אותה חזרה. חשבתי לעצמי שזה מסר אדיר. ככה לפעמים אנחנו מתנהגים לא מול חברים שלנו, חברות אולי גם אבל מול הקדוש ברוך הוא. אנחנו מגישים לו קורבנות מתים, אנחנו שוכחות שכתוב וחי בנו. אנחנו צריכות לחיות את המצוות, לא למות בהם. לא להביא לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, תראה, כל כך כל כך קשה לי באמת למות מזה, אבל אבל הנה בכל אופן אני עושה לא לא. תבחרי לך מצוות שאת חיה בהם, שאת עושה אותם משמחה, שאת מרגישה סיפוק, שאת לא מרגישה שאת נחנקת אות דקה. ואם הזמן תרגישי שעוד ועוד ועוד ועוד מצוות מצטרפות לזה, מתוך מקום של חיים, לא מתוך מקום של מוות. ‏M.