הרב זמיר כהן - איך לצאת מחרדות, פחדים ומתחים?

שלום וברכה וערב טוב. לפי סקר שהתפרסם לאחרונה בארצות הברית, 13% מהאוכלוסיה סובלים מחרדה קבוהה. 13% זה המון. בשאר המקומות בעולם המערבי אומרים שזה בסביבות ה10%חוזים גם זה המון. השאלה היא כיצד נוכל מראש להכין גם את עצמנו, גם את ילדים, מה שנקרא טיפול מונע, שלא להגיע למצבים כאלה. ומה עושים במצב שבו האדם כבר מרגיש שהוא נשאב אל תוך מצב של חרדות, לחצים, פחדים, מתחים, לעתים אפילו מתח זמני מאוד פוגע באדם מבחינת התוצאה. למשל, אדם שיודע שמחר יש לו ראיון עבודה מאוד גורלי ומאוד מכריע ובגלל הגורליות הזו הוא לא נרדם כל הלילה. למחרת כשהוא מגיע לראיון איך הוא מגיע? עייף, עם עיניים כבויות, חלש, לא משיבכוז. המתח

עצמו גרם לו שלא יתקבל לעבודה. אבל הוא אומר, "מה אני יכול לעשות? זה לא תלוי בי. אני לחוץ, אני מטוח. נראה בעזרת השם כמה כלים שנתנו לנו חז"ל בשילוב המחקרים שנעשו היום. כיצד ניתן מראש לבנות את עצמנו ואת ילדינו עם נפש בריאה שנעבור מסלול חיים שלם עם ביטחון עצמי, עם שמחת חיים, עם כלים להתמודדות וגם במצב שכבר אדם שנקלע או שיש בן משפחה או אדם שמכירים שנקלע למצב כזה כיצד נוכל לעזור לו או לעצמנו להחלץ מתוך המצוקה הזו. ראשית נפתח במה שנקרא צפירת הרגעה לאדם שמרגיש שהוא סובל מחרדות הרי ידוע שחרדה גוררת חרדה יש מצב שהחרדה גורמת לחרדה נוספת כי הוא חרד מן החרדה ואז המצב רק הולך ומסתבך כמו כדור שלג שהולך וגדל

יותר ויותר. אדם שסוחה בים ונקלה למצוקה מסוימת, אם הוא שומר על כו רוח הוא יכול להינצל. אבל אם הוא נכנס ללחץ, זה עצמו יכול לגרום לו שהוא יסתבך יותר ויותר עד שיטבע. כך גם בחרדה יש דברים שדבר גורר דבר. אז קודם כל חשוב לדעת את הגדרת היהדות למצב של חרדה. כי בעצם מה הלחץ הגדול שיש לאדם ממצב כזה? הוא אומר לעצמו, רק רגע, עד היום הייתי נורמלי. האם כעת אני הופך להיות אדם שסובל מהפרעה נפשית, אולי אפילו ממחלת נפש? חשוב לדעת שמנקודת מבט יהודית מהיא ההגדרה של מחלת נפש מנקודת מבט תורנית. לא מה המדענים אומרים היום, אלא מה היהדות אומרת. הרמב"ם בספר המדע בהלכות דעות כותב כך בפרק שני: "חולי הגוף תועמים המר מתוק

ומתוק מר." אדם שיש לו חולי בגופו יכול לאכול דבר טעים ולהרגיש חוסר טעם וכן להפך. הוא ממשיך ומרחיב בעניין הזה של חולי הגוף ועובר אחר כך למחלת הנפש. כך בני אדם שנפשותיהם חולות, אדם שסובל מסוג של חולי הנפש, ממשיך הרמב"ם ומפרט זהו אדם שנעשה קיצוני בתחום שבו הוא היה צריך להיות מאוזן. ידועה שיטת הרמב"ם שמרחיב בעניין הזה שיש תכונה שנקראת קמצנות ויש פזרנות ודרך האמצע נדיבות. אדם שהוא קיצוני לצד אחד, קמצן או פזרן, בלשון הרמב"ם הוא נקרא חולה נפש בתחום הזה. כל הקצנה שיש בנפש האדם, הרמב"ם קורא לזה סוג של חולי, אדם שהוא כעסן בקיצוניות, כל דבר מרטיח אותו והוא מאבד שפיות באותה שעה. הרמב"ם אומר, זה סוג של

חולי נפשי. היום לא מתייחסים לאדם עצבני כל מחלת נפש. לעומת זאת, לאדם חרדתי הוא סובל מהפרעה נפשית. אבל האמת היא שלכמעט כל אדם בעולם צריך לעבוד על תכונה מסוימת, על עניין מסוים. אדם שהוא רודף כבוד בקיצוניות, אדם שהוא פזרן בקיצוניות, גאוותן בקיצוניות, כל זה סוג של פגם נפשי שעל ידי עבודה, עבודה פנימית, עבודה רוחנית, אפשר לצאת מזה. כולם.

את אומרת שכולם חולים לפי זה? יכול להיות. אבל למה אני מזכיר את העניין הזה? כדי להרגיע אדם שסובל מחרדות שיאמר לעצמו כולם חולים, לא רק אני. אז הוא יכול להיות רגוע. אז אצלי זה חרדות, אצל ההוא זה כעס, אצל ההוא לא צריך להילחץ מזה. לכן אנחנו נמצאים בעולם, אנחנו צריכים לעבוד, צריכים להתמודד. כל אדם מקבל ניסיון שמתאים לתיקון של שורש נשמתו. אז יש אדם שמקבל ניסיון של כעס אוה של גאווה. לפעמים רואים על ילדים, טיפוס שהוא עצבני ואחיו מאוד רגוע. אז זה קיבל את הניסיון הזה, הוא קיבל את הניסיון, אז אני קיבלתי ניסיון של חרדה. לא צריך להילחץ מזה יותר מדי, אבל אין ספק שבידי לצאת מזה, כי הקדוש ברוך הוא לא מבין

ניסיון על האדם אם הוא לא יכול לעמוד בו. זה כלל ברזל. כי ברגע שהאדם לפחות יוצא מהחרדה מן החרדה, יותר קל לו גם לצאת מהחרדה הבסיסית, כי הוא מבין שבידו לצאת מהכל לחיים טובים ולשלום. השאלה בעצם איך עושים את זה גם במישור של ההתמודדות הפרטית במקרה שהאדם הולך כעת לעניין מאוד גורלי והוא לחוץ מהמבחן או מהטest או מכל דבר אחר. ובכלל בחיים באופן שאדם נשאב לתוך המצב הזה כיצד יוכל להחלץ. ראשית חשוב לנתח את מבנה האדם. ממה אנחנו עשויים? מגוף ונשמה. הגוף הוא עניין שאפשר לחקור אותו בקלות. הוא עמוק, הוא מורכב, אבל אפשר לחקור. מניחים גוף על שולחן הניתוחים, חוקרים, בודקים, מגלים. לעומת זאת, הנפש אי אפשר להניח אותה

על שולחן הניתוחים ולנתח אותה ולבדוק מה קורה. לכן כל המחקרים שנעשים היום בכל העולם במה שנוגע לנפש האדם צריך לקבל אותם בערבון מוגבל. כי לא קל. לא קל להבין. ואם החוקר לפי התחושות שלו מגיע למסקנה מסוימת, כי בעצם הוא משתף גם את התחושות האישיות, ייתכן שאדם אחר שמבחינה נפשית בנוי אחרת לחלוטין יגיע למסקנה שונה ממנו. לכן צריך להתייחס מאוד בזהירות למסקנות כאשר פתאום מדען מגיע למסקנה בתורת הנפש ובאמת בעולם לא מחשיבים את חקר נפש האדם כמדע אבסולוטי, כמדע מוחלט. בתורת הקבלה מוסבר שהנשמה מורכבת מחמישה חלקים נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הרבדים הגבוהים, נשמה, חיה ויחידה, כמו גלדים של בצל, חמשת הרבדים האלה.

שלושת הרבדים הגבוהים, נשמה חיה ויחידה. בזה לא שייך כל העניינים של חרדות ולחצים. כל אלה שייכים רק לשני הרבדים הנמוכים יותר. הנפש והרוח. על פי תורת הקבלה, הנפש מופקדת על הצרכים החומריים שיש לגוף, על התאוות של הגוף. סוגים שונים של תאווה. ואילו הרוח שהיא גבוהה יותר היא מופקדת על הרגשות של האדם. היום נהוג גם לזה וגם לזה לקרוא בשם מחלות נפש או הפרעות נפשיות וכדומה. אז אנחנו נשתמש במילה נפש גם בדברים שנוגעים לרוח. כי בעצם התכונות היותר ששייכות לחלק הרגשי שבאדם זה שייך לרוח ולא לנפש. אבל נקרא לזה נפש רק לשם אבה הזכרנו את העניין הזה מראש. וגם זה חיזוק גדול לאדם שסובל. צריך לדעת הנשמה חיה ויחידה שלי

שלמים ומתוקנים. אז יכול להיות שיש לי קשיים ברודדים היותר נמוכים. של נפש ורוח, אבל אפשר להתמודד ולצאת מזה. מה היא הדרך בעצם שביד האדם לבחון ולבדוק להעמיק חקר בתוכי נפשו ולצאת ובכלל? למה יש חרדה בעולם? בשביל מה הקדוש ברוך הוא סידר פחד? אם היינו שואלים את רוב האנשים בעולם, אם היה בידך לבטל את הפחדים והחרדות מהעולם, היית עושה את זה? רוב האנשים היו משיבים בחיוב. ודאי. בשביל מה צריך לפחד? למה צריך להילחץ? אבל זה לא נכון. כל דבר שהקדוש ברוך הוא ברא אותו, אם משתמשים בו במינון הנכון, הוא תועלתי ומצוין. לפחד ולחרדה יש שתי סיבות. המדענים עוסקים בסיבה אחת, אבל ביהדות יש סיבה הרבה יותר עמוקה. מדוע הקדוש

ברוך הוא יצר פחד וחרדה בעולם כאשר ניתן לנתב אותם למקום חיובי? הסיבה היסודית, יראת שמיים. אדם שחי בעולם צריך לדעת שיש בורא לעולם. ולהרגיש סוג של יראה מהקדוש ברוך הוא. אם לא היה מצב של יראה ופחד וחרדה בעולם, לא היינו מגיעים גם ליראת שמיים. אמנם ביראת שמיים יש שתי דרגות. יש יראת הרוממות שאדם ירא מגדולת האלוקים ויש יראת העונש שזה פחות טוב שאדם יראה שאני לא אענש. השלמות הרוחנית היא להגיע למצב של יראת הרוממות. אני עושה את רצון השם כי אני ירה מגדולתו. יראת כבוד. לא מתוך שאני מפחד שהוא יקה אותי ואף על פי שיש גם שכר ועונש ביהדות אבל המנוע שמוביל הקטר שמנחה את האדם הוא דווקא יראת הרוממות זה הדרגה היותר

גבוהה אבל היראה הזו זה סוג של חרדה הנביא ישעיה אומר שמעו דבר השם החרדים אל דברו יש היום ציבור גדול בעם ישראל שנקרא בשם הציבור החרדי למה ממה הם חרדים זה לקוח מהפסוק הזה שמעו דבר השם החרדים אל דברו שם רש"י מסביר מה זה החרדים אל דברו שהם ממהרים בחרדה לשמוע לכל דברו. כלומר, הם חרדים מגדולת האלוקים והם פעם היו קוראים הדוקים. היה כל מיני שמות שבמשך הדורות משתנים. אם היה בידי הייתי מחליף את המילה חרדים במילים אחרות כי יש אנשים שלא מבינים שזה לקוח מהפסוק ואז זה נשמע לא כל כך טוב. אבל החרדה המקורית שנבראה בעולם באופן חיובי זה לצורך יראת שמיים. זה מהפן הרוחני. אבל גם בגשמיות, כל דבר יש לו צד רוחני וצד

גשמי. גםהיבט הטבעי של העולם, לחרדה יש מעלה גדולה. כשלוקחים אותה באיזון נכון, משתמשים בה באיזון הנכון, רק מרוויחים ממנה. נתאר לעצמנו אדם שנמצא בבית, קורא ספר, לפתע מרגיש ריח ערוך ורואה ששרפה פרצה. יש לו כעת שניות של חרדה, שבעצם מה החרדה עושה לו? גורמת לו להיות הרבה יותר זריז במחשבה, להיכנס לדריחות מסוימת ולשקול במהירות האם אני נשאר כאן ומקבא את האש או שעדיף לי לברוח כי אסור לי לקחת סיכון. לפני כן הוא היה מאוד עדיש. המחשבות פעלו באיתיות. הוא היה מאוד רגוע כי הוא קרא ספר, עשה מה שעשה אבל לפתע כשיש מצב של סכנה והוא נכנס לחרדה, החרדה נותנת לו מיד את השיקול המהיר. מה אני עושה עכשיו? נלחם או בורח.

אני רואה מחבל מתקרב. האם אני מנסה להעבוק איתו? יש כאן גנב שנכנס לבית או שעדיף לי לברוח? תמיד צריך את השיקול דעת הזה. החרדה מאפשרת לאדם לשקול במהירות, להיכנס לחדות מחשבתית כדי להגיע למסקנה מה אני עושה עכשיו. וזה מצב בריא. זה מצב טוב. החרדה נועדה לטובתו של האדם. רק יש מצבים שכשהחרדה הופכת להיות מופרזת, האדם נכנס לסוג של שיתוק. הוא מתאבן, לא יכול לזוז, הוא נשאר במקום. זוהי חרדה שלילית. חרדה קיצונית זה כאשר במקום שהיא תפעיל אותו להיות יותר זריז במחשבה, להיות חד וארני, הוא הופך להיות מאובן ויבש. הוא לא מסוגל לעשות כעת שום דבר. זוהיא בעצם החרדה השלילית. השאלה היא איך באמת ניתן להגיע למצב שהאדם יהיה

רגוע ושלב גם במצבים כאלה. כלומר הוא משתמש בחרדה כדי לחשוב בזריזות מה אני עושה, אבל הוא עדיין ימכור רוח ויודע איך לחיות ולפעול נכון מבלי להישוור ולהילחץ כך לפני ראיון או מבחן וכדומה. על דוד המלך מסופר בתנך שכאשר הוא הגיע לפני שאול ואמר לו אני הולך להילחם בגוליטית הרי הוא במקרה הגיע לשדה הקרב כדי להביא לאחיו מזון לשאול את שלומם וראה את גוליאית שיוצא ומחרף את מערכות ישראל ואת הקדוש ברוך הוא וכולם מפחדים ממנו גוליית אומר תשלחו מישהו שילחם בי נראה מי יצליח ודוד לא יכל לסבול את זה הוא שואל מי זה החצוף הזה שמדבר בצורה כזו אמרו לו, מחפש מישהו שאמר לו, אני אני אלחם. בא לפני, כולם פחדו, בא לשאול המלך,

אומר לו, אני הולך להילחם איתו. אמר לו, שאול, אתה פעם נאבקת, אתה אתה מסוגל בכלל, אתה יכול, אתה נער בסך הכל רואה צון. אמר לו, גם את הארי ואת הדוב כעבדך. כשהוא מספר על עצמו, אומר לו, נכון, אני רואה צאון, אבל תדע שאני מסוגל. אריה בא לטרוף מהעדר, אני התנפלתי עליו, קראתי אותו. הגיע דוב עם גורים, אני ניצחתי אותם. שאול שמע את הדברים. נתן לו שיצא בתחילה לקח את השריון של שאול הסיר אותו הלך עם האבן והמקל שלו וקלה והרג אותו כידוע כלומר דוד היה אדם שהוא לא מפחד אדם חזק ועז ומסוגל למרבה הפלא אותו דוד המלך במקומות אחרים בתהילים משדר פחד נורא שמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי אומר כשאני רק חושב על הפחד ממך כל

השערות שלי סומרות כמו מסמ סמרים שיויתי השם לנגדי תמיד אומר תמיד אני רואה את הקדוש ברוך הוא מול העיניים כלומר מדמה בדעתו את שם השם ואני תמיד בודק מה רצון השם ומתנהל על פי רצונו מה קורה איתך דוד אתה אתה מפחד או שאתה אדם עם עוצמות עם כוחות התשובה היא צריך לזכור כלל גדול אדם שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד זה משפט שכדאי לקחת אותו לחיים אדם שמכניס בליבו את הפחד האמיתי, אומר, ממי יש לי לפחד? רק מהקדוש ברוך הוא. אם איתו אני בסדר, אף אחד בעולם לא יכול לעשות לי שום דבר. כשנכנסים ליראת שמיים אמיתית, האדם מתחבר לבורא עולם, מכניס לחיים את השיויתי השם לנגדי תמיד, תמיד בודק מה רצון השם. ולא שאם הוא נכשל במשהו

אז הוא נכנס ליהאוש ואומר אני לא שווה כלום אלא הוא יודע אני בן אדם אני לא מלאך ויש לי גם נפילות אבל אם אני נופל אני בודק איך שוב אני יכול לאסוף את עצמי ולקום ולהתמודד וללמוד מהנפילה לא ליפול שוב אבל בסך הכל הקו שלי בחיים זה עבודת השם הקו שלי בחיים זה להיות צמוד לקדוש ברוך הוא דווקא בגלל שדוד המלך מרגיש שסמר מפחדך בסורי הפחד שלי ממך הוא עצום כי אני יודע את גדולתך אז אני לא מפחד לא מאריה ולא מדוב כי אני יודע שהם כלום לידך ואתה נותן לי את הכוחות ואת העוצמות. יש לזה גם את ההבט הרוחני, גם את ההבט הפסיכולוגי. יש גם את ההיבט הרוחני שהקדוש ברוך הוא שומר על בן אדם כזה, אדם שמחובר אליו ומרגיש שרק אתה

ואין בלתך שום דבר. כמו הסגולה שכותב רבי חיים אבולוז'ין שאדם שנמצא במשפט והוא לא יודע אם הוא ימצחן בעיני השופט או לא, שיהיהר בדעתו במילים, אין עוד מלבדו. בזמן המשפט שיהרהר לעצמו אין עוד מלבדו ויפנים את הדברים מה זה אין עוד מלבדו רק בורא עולם והקדוש ברוך הוא יקבל לשופט מה לומר לי כשהוא מתחבר לקדוש ברוך הוא המוח של השופט יכול להתהפך לטובתו למה התחברת לבורא עולם כותב רבי חיים ולוזן שזו סגולה בדוקה ומנוסה שאנשים שעשו את זה רואים ישועות להפנים במחשבה שאין עוד מלבדו כשאדם מתחבר לקדוש ברוך הוא בעוצמות כאלה ברמה שדוד המלך הרגיש הרי הוא לא שיקר כשהוא אמר שסמר מפחדך בשרי זה אומר כשהיהרר בבורא עולם היה

מרגיש שהשערות שלו סומרות מתוך היראת כבוד שהיה לו מבורא עולם לא שפחד שיכה אותו ואם טאינו במשהו לא עשינו את רצון השם אז מתקנים בונים נתן לנו הקדוש ברוך הוא אפשרות שלתקן ולהתרומם ולהיבנות כשמגיעים לתובנה כזו ממילא כל הפחדים האחרים מסתלקים האדם לא חושש מאף אחד על פי זה נבין את הגמרא שנמצאת כאן במסכת ברכות בדף ס מספרת הגמרא סיפור ההוא תלמידה דהבה כאזיל בטרה דרבי ישמעאל בריבי יוסי בשוקה דציון אותו תלמיד שהיה הולך אחרי רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי הוא היה אחד מגדולי התנאים בשוק של ציון חזיה הרב ראה את התלמיד הזה דקה מפחד ראה אותו שהוא סובל מחרדות הוא לחוץ אמר לה חטאעת דכתיב פחד חדו בציון חטאים. אמר

לו, אם אתה מפחד, תבדוק איזה חטא יש לך שאתה לא מחובר לקדוש ברוך הוא. כי אם היית מחובר לא היו לך חרדות, היית רגוע. אמר לה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד. שאל אותו התלמיד, אבל כבוד הרב כתוב בפסוק אשרי אדם מפחד תמיד. אתה רואה את החרדה שלי כחיסרון? אני רואה את זה כמעלה. כתוב אשרי אדם שהוא שהוא מפחד תמיד. צריך להיות זהיר, להיות ביראה, בפחד. אמר לההוא בדברי תורה כתיב. אמר לו, אתה יודע במה צריך לפחד? במה שנתון לבחירה של בני אדם. דבר שהוא לא נתון לבחירה של בני אדם, אלא ביד הקדוש ברוך הוא אתה לא צריך לפחד. בזה תיכנס לביטחון. הרי ידוע מה שהגמרא אומרת, הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. הכל בידי שמיים. יופי,

חוכמה, בריאות, אריכות ימים. אם האדם לא מזיק לעצמו, זה בידי שמיים. חוץ מיראת שמיים, ההתנהגות של האדם חיובית או שלילית, ילך בדרך תורה או ילך בדרך אחרת, זו בחירה שלו. יעשה חסדים לבני אדם או יזיק לאנשים. זוהי בחירה של האדם. את זה הקדוש ברוך הוא הוציא מידיו ונתן לאדם תתמודד אתה כדי שקבל שכר בהתאם למעשים. אף על פי שזה העניין הכי חשוב בבריאה, המעשים של האדם. אבל בגלל שכל תכלית הבריאה הייתה להטיב לאדם לפי מה שהוא עושה, לפי הבחירה שלו, אם הוא היה נברא כרובוט שמתפקד, לא מגיע לו שום שכר. אז כל המטרה של הבריאה הייתה יורדת לטמיון. אז הקדוש ברוך הוא נתן לאדם את היכולת. בצלם אלוהים עשה את האדם, נתן לו כוחות

כמותו, הוא לא נראה בחיצוניות שלו כמו הקדוש ברוך הוא, כי הוא אינו גוף ולא דמות הגוף, אבל הוא דומה לאלוקים ביכולות שלו, בכוח הבחירה שבו. אתה קובע איך לבנות, איך לנהל את החיים. לכן בעניין הזה שהוא בידה בני אדם בזה צריך לפחד. בזה צריך להיות דרוך. האם אני מתנהג טוב, האם אני לא בסדר? לא לומר אני עושה מה שבא לי ומה שיהיה יהיה. צריך לבדוק את המעשים שלי. האם יש לי מה לשפר? איך איך אני בחסד לזולת? איך השבת שלי נראית? איך התפילין? איך הצניעות. בזה כן צריך. זה אשרי אדם מפחד תמיד תבדוק אם אתה בסדר או לא בדברי תורה. אבל בדברים אחרים שהם לא קשורים לבחירה האישית של האדם. אמר לו בזה אל תפחד משום דבר תהיה

מחובר לקדוש ברוך הוא תסמוך עליו שהרי הכל בידי שמיים הוא קובע הכל איך זה בא לידי ביטוי מבחינה מעשית ניקח את הדוגמה שהזכרנו קודם יש לו מחר רעיון עבודה והוא מרגיש שהוא לא יכול להירדם הוא לחוץ יש רעיון עבודה אבל אם זה אדם שמרגיל את עצמו לדעת שהכל בידי שמיים והקדוש ברוך הוא קובע אם אני אתקבל העבודה לא המראיין שאני להיכנס אליו מחר לא הוא קובע הקדוש הקדוש ברוך הוא קובע, אם אני אעבוד בעבודה הזו, אז אם כן יש לי מה להילחץ מהבן אדם הזה, מה יש לי להילחץ? נכון, אז הוא מופקד, הוא נקרא לזה היד האריכתא, היד הארוכה של הקדוש ברוך הוא לשבת במשרד ולחתום האם אני מתקבל או לא. אבל מי קובע? הקדוש ברוך הוא קובע. אז

אם ככה אני צריך להילחץ, הרי בשמיים כבר כתוב אם אני אתקבל או לא. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. מה זה נוקף אצבעו? הרים את היד וקיבל מכה. ככה כלום. גם זה לא קורה לך אם לא בשמיים הכריזו. הכל בידי שמיים. אז כשהוא יושב עם עצמו לפני שהוא נכנס למיטה לישון והוא מרגיש לחוץ, הוא לא מתחיל בזה באותו רגע. זו עבודה תמידית שמתחילה הרבה לפני אבל בזמן ניסיון הוא מוציא כמו שבצבא יש אימונים לפני הקרב. בזמן הקרב אתה מוציא את כל הנשק שצברת, את כל הידע שיש לך, אתה יוצא להילחם. כך גם כאן לפני כן האדם מכין את עצמו על ידי הרצאות שיעורים לומד בספרים בונה את עצמו בדברים הקטנים מתמודד מגיע

לניסיון גדול יש לו את הכוחות לעמוד בניסיון הזה כי הוא כבר מורגל לחשיבה האמיתית הזאת שבעצם אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה צריך לפתוח בקדוש ברוך הוא והוא חי את הדברים אז הוא נכנס למיטה רגוע הוא יודע בשמיים כבר כתוב אם התקבלתי או לא אני מחר צריך לכת מבחינה טכנית מצד ההשתדלות הטבעית שהקדוש ברוך ברוך הוא קבע שיש בעולם השתדלות שצריך לעשות בזהת הפך תוכל לחם צריך להשתדל אז אני הולך לעשות את ההשתדלות שלי אבל לא הבן אדם הזה קובע כך גם כשהוא נכנס לישון הוא מיד נרדם קם בבוקר הענן מגיע לראיון איך הוא מגיע פורח רגוע משדר טוב מיד מקבלים אותו לעבודה כלומר גםהבט הרוחני של הסיעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא

מסייע לו גם מההיבת הטבעי של הרוגע והשלווה הדברים האלה מתחברים ביחד ממשיכה הגמרא ומספרת כך. יהודה בר נתן הבה שקיל ואזיל בטר דרב המנונה. אחד האמוראים רב המנונה. והיה אדם די פשוט, לא תלמיד חכם, היה הולך אחריו בשם יהודה בר נתן. לכן אין לו פה איזה תואר של רב או משהו. היה הולך אחריו, אולי היה תלמידו. התנח נאנח. הרב הולך, יהודה בר נתן הולך איתו והוא שומע אותו לפתע שהוא נאנח. הנחה כהובה. אמר לה אמר לו הרב לאדם הזה ליהודה בר נתן ייסורים בעה ההוא גברה לאטווי הנפשה אמר לו ייסורים אותו אדם זה בלשון סגינור במקום להגיד לו אתה אומר לאותו אדם אומר לו אתה רוצה להביא על עצמך ייסורים צרות דכתיב כי פחד פחדתי

ויאתני ואשר יגורתי יבוא לי שלמה המלך אומר את הפסוק הזה כי פחד פחדתי ויעתני פחדתי פחד והנה אני רואה שזה קרה לי ואשר יגור אותי יבוא לי דבר שאני יגור ממנו כלומר מפחד ממנו אשר יגורתי יבוא לי בסוף זה קורה כלומר הוא אומר לו תדע לך אם אתה נאנך אתה נמצא בפחדים אתה נמצא בלחצים אתה מושך על עצמך צרות מסביר המהרל את שני הסיפורים האלה מדוע זה כך הוא אומר כשהאדם חי מתוך ביטחון מבחינה נפשית הוא הופך להיות יצוק ואז שום פגע בעולם לא יכול לפגוע בו כי הוא הופך להיות יציקת בטון מבחינה רוחנית שום דבר לא יכול לפגוע בו אבל כשאדם חי בפחדים הוא הופך להיות ראוע וכלי ראוע כל מכה קטנה שוברת אותו אומר המהרל תדע שזה גם

עניין רוחני וגם עניין טבעי הוא מסביר שם בהרחבה את שני ההיבטים האלה גם הרוחני וגם הטבעי שככל ככל שהאדם יותר בעל אמונה וביטחון ומחובר לקדוש ברוך הוא, מפחד מאחד, ממילא הוא לא מפחד מאף אחד. יש עוד פסוק שמופיע בספר משלה. חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בהשם יסוג. מה פירוש המילים האלה? אותו יסוד. חרדת אדם יתן מוקש. כשאדם חרד ממשהו, זה עצמו מביא עליו עוד מוקש. החרדה הזאת גוררת עוד צרות. ובוטח בה השם יסוגב. מה זה יסוגב? מלשון כי הייית מסגב לי. כלומר נעשה שמור, נעשה מוגן. אז כששואלים את הקדוש ברוך הוא, אתה בראת אותי, תן לי עצה. מה היא הדרך הטובה ביותר כדי להיות בריא מבחינה נפשית? לא להיכנס לחרדות ולחצים ובוטח

בהשם יסוגיו. אומר הקדוש ברוך הוא, תהיה צמוד אליי, אתה תהיה רגוע כל החיים. תבטח בי, אתה תראה שאתה תצליח. אפילו היום אדם שמלווה נניח את נשיא ארצות הברית, הוא נמצא בפמליה של נשיא ארצות הברית. כשהוא נמצא איתו הוא מרגיש ביטחון. הוא הולך לידו, הוא רואה את כל שומרי הרושם מסביב, הוא מרגיש אני מוגן, מי יכול לפגוע בי? יש כאן מערך של הגנה שאי אפשר לתאר. כל וחומר, כשאדם מחובר לבורא עולם, ודאי שהוא הופך להיות האדם הכי רגוע בעולם, האדם הכי שלב. הוא יודע שבוטח בהשם יסוגב. אבל מה קורה כאשר האדם אומר נכון זה אמיתי אבל אני לא בדרגה הזו אני כבר נמצא בלחצים אני כבר נמצא בחרדות נמצא בפחדים מנסה לשכנע את עצמי אבל

אני לא לא בדרגה הזו כדי לחוש את החיבור לקדוש ברוך הוא עד כדי כך שכל הפחדים הסתלקו ממני יש בזה כמה עצות שמופיעות גם בדברי חז"ל וגם היום בפסיכולוגיה המודרנית כמו בהרבה תחומים אחרים מתחילים לגלות ולהתחבר לדברים על ידי חשיבה פנימית שהאדם מה שקוראים היום בשם דמיון מודרך שהאדם מכניס את עצמו לחשיבה נכונה הוא יכול לצאת מתוך הלחצים ומתוך הפחדים האלה האור החיים הקדוש כותב כשהיו יוצאים למלחמה בזמן משה רבנו בזמן צבעות ישראל דוד המלך כתוב שהיה הכהן עומד ואומר לכל החיילים שיוצאים לקרב מי האיש הירה ורך הלבב ילך וישוב לביתו. למה? כדי שלא יוריד את המועל של האחרים. אז מי שמפחד שלא יצא לקרב. חז"ל אומרים ירה ורך

הלבב. ממה הוא ירה ורך הלבב? ירא מעבירות שבידו. אדם שיודע שיש לו עבירות והוא מפחד ילך וישוב לביתו. זה הפשט. אבל אומר האור החיים שכוונת חז"ל לומר שם בור בבאורו לתורה לפסוק הזה. כוונת חז"ל אומר שאדם שהוא ירה ורך הלבב אפילו בלי הסבר, הוא לא יודע למה אני מפחד. ברור שהוא מפחד בגלל העבירות שבידו. כי הנשמה מרגישה שאני לא בסדר בדברים מסוימים ואז זה מכניס בפחד. ובאמת רואים את זה. אדם שיודע שהאמת נמצאת במסלול הזה על פי רצון השם אבל הוא בחייו צועד במסלול אחר. זה עצמו מכניס בו פחדים אפילו תת הכרתיים. כל המושג של תת הכרה שמייחסים לפרויד לאמיתו של דבר זה נמצא ביהדות במקורות הרבה יותר קדומים שיש דבר שאדם לא

יודע להגדיר אותו במילים אבל זה נמצא אצלו בתת ההכרה כך כותב שמה אור החיים שאפילו שהוא לא מודע לעבירות שבידו הוא יכול להרגיש פחד כי בתוך תוכו הוא לא משתמש במילים תת הכרה אבל זה מה שהוא מסביר שם שהאדם מרגיש בתוך תוכו אני לא בסדר וזה עצמו מפיל עליו פחד לכן גם בעניין הזה, כמה שאדם מחזק את עצמו מבחינת התחושות להיות מחובר לקדוש ברוך הוא, כלומר לבטוח בבורא עולם וגם ללכת בדרך אמת הוא הולך ונעשה יותר ויותר רגוע, יותר ויותר שלב, כי יודע שהשם לי לא ירא מה יעשה לי אדם. הדמיון מודרך שכדאי לעשות בזמנים כאלה שאדם מרגיש סוג של חרדה שמשתלטת עליו שוב או זמנית כי הוא לפני ראיון וכדומה והוא לא בדרגה של ביטחון כדי

לסלק את החרדה או סוג של חרדה קבועה אבל עם התקף יש לו חרדות מדי פעם פתאום איזה התקף חרדה בלתי מוסבר דרך אגב כדאי לציין חרדה שבאה מתוך סיבה מוגדרת למשל נמצא בבנק פתאום בא בן אדם ויורא בכולם זה זה פחד. מחרדה כזו הרבה יותר קל לצאת מאשר מחרדה בלתי מוסברת. כשיש חרדה עם סיבה שאדם יודע, נכנסתי לפחד כי עכשיו יראו שם בבנק. כשאני יוצא מהבנק וחוזר לחיים, אפילו אם זה אחד הפקידים, מחר הוא חוזר לעבוד בבנק, אבל הוא יודע אתמול הייתה סכנה, היום אין סכנה. הרבה יותר קל לצאת לחיים רגילים. צריך קצת הדרכה, עידוד, תמיכה, אבל חוזרים לשגרה. לעומת זאת, פחד שבא כתוצאה מתהליך מתמשך בחיים. פגיעות, אלבונות ירדו על בן אדם,

פיטרו אותו מהעבודה וביזו אותו וזה נמשך לאורך זמן שהוא נרמס ואז הוא נדפס לסוג של חרדה. מזה הרבה יותר יותר קשה לצאת כי בעצם אין כאן עניין מוגדר שאני יכול לומר לעצמי גמרתי עם זה. אבל יש לזה כמה עצות טובות. אדם שנפגע מאחרים במשך שנים היום ברוך השם הוא כבר יצא מהם הוא לא נמצא איתם אבל הוא יודע אני סובל מחרדה בגלל שפגעו בי במשך שנים עצה טובה כמה שזה קשה לומר לעצמו אני סולח לאותם אנשים מאוד קשה לסלוח אבל כשסולחים מרוויחים רוגע כי נראה שהפרשה הזו כבר מאחוריי אם אני לא סולח אז הצלקת כל הזמן בוערת וכאהובה יש איזה גחלת לוחשת כל הזמן בתוך הצלקת הזו אבל כשאני אני סולח זה אומר הפרשה הזו מאחריי גמרתי עם זה

אבל יש התקוממות מה פתאום שאני אסלח אם עדיין סובלים אז ודאי שצריך כל אדם להגן על עצמו ולשמור על עצמו ולא לתת שירמסו אותו אבל אם מדובר בפרשה שהייתה נגמרה זהו אין אין כבר את הסכנה מאותו אדם רק יש את הכעסים את הכאב הפנימי הזה כשסולחים הרבה יותר קל לצאת לדרך חדשה אני מצידי סולח זה דבר שמאוד עוזר דבר שני בדמיון המודרך להרהר לעצמנו באותה שעה של התקף סוג של חרדה לשחזר מהתת מודע להחזיר לעצמנו במחשבה את הזמנים שכן הצלחנו את הזמנים המצחיקים אפילו לשחזר סוג של מאוראות מצחיקים שהיו בעבר איזה סוג של בדיחות איזה א הצלחות שהיו לנו בחיים זה נותן לאדם תחושה של התרוממות תחושה של חשיבות האדם יכול גם לדבר עם עצמו

באותה שעה, לשבת בחדר רגוע, לדבר עם עצמו או במחשבה או אפילו במילים. אני יודע שאני כעת נכנסתי לחרדה כתוצאה מעניין מסוים שעברתי, אבל ברור לי שאני אצא מזה. הקדוש ברוך הוא נתן לי ניסיון, הוא גם נתן את הכוחות לצאת מזה ואין לי ספק שאני אעבור את זה בשלום. מדבר עם עצמו. אחר כך עובר לשלב הבא. אני כעת יוצא מזה. אני כעת עובר את מה שהיה. הדיבור העצמי הזה שאדם הוא משכנע את עצמו עד שהמחשבה הופכת להיות מציאות הוא באמת הופך להיות אדם רגוע קרב לא סוג של חרדה

הלם קרב זה גם סוג של חרדה זה דורש סוג של טיפול מעמיק כמו שהזכרנו עכשיו שאדם שהכין את עצמו לפני כן עם אמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא אז הרבה יותר קל לו גם להתמודד אבל גם אם לפני כן הוא לא יודע מה זה בורא עולם ועכשיו הוא מתחיל ללמוד ככל שיחזק את עצמו באמונה וביטחון נכון יהיה לו הרבה יותר קל לצאת. כמובן שמדובר בתהליך כגודל הפצע, העומק של הפצע, כגודל כך גם העבודה היא הרבה יותר גדולה ונמשכת יותר זמן אבל הקדוש ברוך הוא נתן ניסיון לאדם. זה אומר שבידו לצאת. עצה נוספת שמשתמשים בה היום המון אלה שמודעים ומדווחים על כך שהיא מאוד עוזרת להם בזמנים של מתח של חרדה של לחצים להשתמש בנשימה כל אמצעי הרפיה. נראה

איך עושים את זה. יש פסוק בתהילים כל הנשמה תהלל יה הללויה פשט הפסוק כל הנשמה זו הנשמה שנמצאת באדם חז"ל אומרים במדרש על כל נשימה ונשימה צריך האדם להלל ולקלס את הקדוש ברוך הוא כל פעם שלוקחים אוויר צריך להגיד תודה לאלוקים למה נושמים נשאל את רוב האנשים מה המטרה של הנשימה רוב בני אדם יאמרו הנשימה בשבילו למות נושמים כדי לקבל חמצן האמת היא שהנשימה פועלת כאמצעי ריפוי ולא רק כאמצעי של חיים. ריפוי רוחני. מבחינה נפשית, הנשמה שנקראת נשמה והנשימה שבעצם שתיהן מאותו שורש, יש לאדם אפשרות לתת ריפוי לנפש על ידי הנשימה. כשנמצאים בסוג של מתח של חרדה ולחץ, לשבת כמה דקות, לנשום לאט לאט אוויר, אבל לא לחלק העליון.

היום רוב האנשים נושמים רק כדי לצאת ידי חובה, רק בשבילו למות. אז נושמים קצת ומיד מוציאים את האוויר. אין אין סבלנות אפילו לנשום כמו שצריך. נשימה מבריאה זוהי נשימה שהאדם לוקח אותה לבטן התחתונה שהבטן קצת מתנפחת, ממלא את את הריאות באוויר, אבל לאט. ארבע, חמש, שבע שניות, תלוי מי הוא האדם. אבל בין ארבע לשבע שניות לנשום עד שהוא מרגיש שהחלק התחתון, הבטן התחתונה מלאה אוויר. להשאיר את האוויר בבטן בריאות לשנייה או שתיים ואחר כך להוציא דרך הפה לאט לאט. גם בין ארבע לשבע שניות להוציא. כשחוזרים על הפעולה הזאת חמש פעמים מרגישים פתאום שחרור, מרגישים רוגע. אם אם נושמים ומוציאים במהירות זה עלול לגרום ליותר לחצים

אבל כשהנשימה נעשת בעיתיות בין ארבע לשבע שניות ממלאים את הבטן התחתונה ממתינים שנייה או שניים כדי שהאוויר יעשה את פעולתו מוציאים שוב לאט לאט בין ארבע לשבע שניות כל אדם לפי עניינו נחים קצת שוב חוזרים על הפעולה הזו חמש פעמים רואים לאחר מכן שחרור מפלי זה נראה כמו נס אנשים מעידים על כך מרגישים סוג של שחרור נפלא זה טוב גם בזמנים של מתח בעבודה. לא רק אנשים חרדתיים שסובלים מחרדות, אבל בפרט אדם שסובל מלחצים וחרדות השתמש בדרך הזו. זה דבר שיכול לתת לו הרבה שחרור. נמצא שגם הדמיון המודרך, סליחה לאנשים שיש לנו טינה כלפיהם, אבל לראות את הפרשה הזו כחלפה זה נותן את הכוחות. נשימה באופן הזה שהזכרנו אלה דרכים

טכניים שביד האדם להיכנס לרוגע ולשלווה. נזכיר במאמר מוסגר. יש אנשים שיש כל מיני שמות בעולם הפסיכולוגיה לסוגים של לחצים. יש כאלה שמפחדים מאוד מחיידקים. נוגעים בידית של הדלת מיד חייבים לרחוץ את הידיים. חוזרים על כך כמה פעמים. לחצו יד למישהו. הם מפחדים שאולי נדבקתי במשהו. סוג של פחד כזה. אנשים נורמליים לחלוטין אבל סובלים מסוג של הם רוצים לצאת מזה. אבל מאוד קשה. גם בזה עצה טובה. כשהאדם אומר לעצמו, אני רוצה לנהל את חיי על פי הוראות יצרן. כלומר, אני סומך על הקדוש ברוך הוא שהוא יאמר לי מתי אני צריך לחשוש מחיידקים ומתי לא. איך אני אדע? הרי אי אפשר לדבר איתו. פותחים את ספר ההלכה. מה כתוב בהלכה? מתי

צריך לרחוץ ידיים. על פי ההלכה יוצאים מהשירותים צריך לרחוץ את הידיים. אז אני עושה את זה כהלכה. קמים בבוקר מהשינה. צריך לקחת כלי של מים או או משהו וליטו לסירוגין 1 2 3 4 5 6 להרים את הידיים לברך ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים אז אני עושה את זה כמובן אם שם השם לא כמו שאמרתי עכשיו אז אני עושה את זה לפני שאוכלים לחם צריך נטילת ידיים אני נוטל אבל אם על פי ההלכה אני יודע שכאשר לחצתי על הידית של הדלת ונכנסתי לחדר אני לא אמור ליטול ידיים אבל יש לי דחף כזה, אני רוצה ליטול. צריך לומר לעצמי, אני מתבטל לקדוש ברוך הוא. הוא אמר שלא צריך, אז אני לא חכם יותר ממנו. לא

צריך להתחכם יותר ממנו. זה לא קל. כי כשמרגישים את הדחף הזה ואת הצורך זה זה סוג שלפעמים משתלט על האדם. אבל עם עבודה תמידית, תניח שאדם שהרוחץ ידיים במקרה כזה ארבע פעמים, יעבור לפעמיים, לשלוש, למשך כמה ימים, אחר כך ינמיך. אבל להתקדם. גם כשמתמודדים עם הפחד מסוגלים לסלק אותו יותר מהר. יש אחת העצות הפסיכולוגיות שיש היום. אדם שמפחד לדבר מול קהל כי הוא מפחד שהוא יסמיק. אדם שמפחד להיכנס למעלית כי המקום החנוק הזה נותן לו תחושה שאני הולך למות. יש פחדים מסוגים כאלה שינסה להכניס את עצמו לתוך זה על דעת שיקרה לו את האכרוע אבל יאמר את זה לעצמו בחצי רצינות חצי חיוך כלומר כך הוא אומר לעצמו אני עכשיו עומד לדבר

בפני קהל ואני רוצה להסמיק על דעת זה אני עולה אבל הוא אומר אבל זה לא נעים נכון לא נעים אני רוצה שיצחקו עליי הוא אומר את זה לעצמו בחצי צחוק כשאתה משלים עם הכי גרוע אתה עולה מדבר רגוע ואתה לא מסמיק כי השלמת לפני כן מה הכי גרוע פחד ממעלית. אני נכנס למעלית על דעת שאני מת שם. על דעת זה חצי חיוך, חצי רצינות, אבל כן, על דעת זה אני נכנס. כשהוא נכנס פתאום הוא רואה, רגע, אני בעצם לא מת, הכל בסדר. יש מצב שאדם מאמץ את עצמו כאילו שהוא משלים עם הכי גרוע ואז הפחד מסתלק ממנו. כי בעצם הפחד הוא סוג של דמיון. בשכל מבינים שאין מה לפחד, שזה לא נכון. אנשים מטסים במטוסים ולא קורה להם שום דבר. נכנסים למעליות והכל

בסדר. אבל ככל שנותנים לעצמנו את ההשלמה יחד עם הביטחון בקדוש ברוך הוא שאני סומך עליו שמה שהכי טוב זה מה שיהיה בסופו של דבר אני מכיר אדם שבזמן טיסה לעתים המטוס נכנס לכיס אוויר והתנודות שנגרמות שם פתאום חפצים מתגלגלים אנשים מתלטלים מצד לצד יש פחד צעקות הוא אומר שברגעים האלה הוא עוצם עיניים ומהר לעצמו איזה כיף להיות בידיים של הקדוש ברוך הוא במרומים והוא ככה מנענע אותי בתענוג ככה הוא אומר ש אלה הרגעים הכי מתוקים בחיים שיש לו כולם בלחץ אבל הוא מרגיש איזה כיף אני בשמיים והקדוש ברוך הוא מנענע אותי בידיים כגמול עלי אמו כמו תינוק בידיים של האמא כוח המחשבה הוא כוח אדיר. כמה צריך לחנך את עצמנו, לחנך את

ילדינו גם מגיל צעיר, לאמונה, לביטחון, לדעת שהכל לטובה. כך באמת נכנסים לחיים טובים, לחיים מאושרים. זה גם טוב לעולם הבא. אדם שבא לעולם הבא, הזכרנו כבר בשיעורים הקודמים שהגוף משמש כמכשיר כושר שבונה את הנשמה. כל זמן שאנחנו בתוך הגוף יכולים להשתנות. כשאדם מגיע לעולם הבא הוא מתועד. המצב הנפשי שלו נשאר לנצח. אם הוא היה טיפוס עצבני ומת הוא נשאר עצבני כל החיים. בחיי נצח בעולם הבא נשאר עצבני. יש עדויות גם של דיבוקים ושל דברי חז"ל שמעידים על כך. כשיש את הגוף אפשר להשתנות. רק צריך להפעיל את המחשבה כשאנחנו עדיין בתוך הגוף, לבנות את האישיות, לרומם אותה, להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא, מרוויחים באופן כזה גם

עולם הזה וגם את העולם הבא. נעבור כעת לקראת סיום לכמה סגולות שעוסקות בעניין הזה של חרדות, לחצים ופחדים. חשוב לציין שיש הרבה סגולות שאנשים מדברים ונותנים ואין להם שום מקור בדברי חז"ל. לקחת אני יודע עין של צפרדע עם לשון של תרנגול ו כל מיני דברים מהסוג הזה זה ודאי צריך להתרחק מכל ה השיטות האלה הדבר הנכון הוא לקחת את מה שבאמת נמצא אצלנו בתורה יש פרקי תהילים כל פרק תהילים יש בו את המסוגלות ואת המעלה ואת כוח התפילה אבל במה שנוגע לחרדות יש שלושה פרקי תהילים שכדאי לקרוא אותם פרק כ"ג ג מזמור לדוד השם רועי לא החסר פרק צא יושב בסתר עליון בצל שדה יתלונן זה נקרא שיר של פגאים כלומר שיר של הגנה ושמירה מפגאים

רוחניים שונים בפרק קיח בתהילים הודו להשם אלה מזמורים שהקריאה שבהם יש בה סגולה גדולה לתת רוגע ושלווה ומרפה לנפש בפרט אם קוראים אותם מתוך הבנה כמה חשוב חשוב ללמוד לפני כן את הבאור של המילים. אנחנו כעת נלמד יחד במהירות את אחד את הפרק השלישי שהזכרתי את קיח. אבל ככל שמבינים יותר וקוראים מהלב ברוגע בשלווה מילה במילה יש בזה גם את ההבט הסגולי שבדבר מבחינת האשמירה וגם את ההיבת הנפשי פסיכולוגי מצד ההתחברות למילים שנמצאות שם. מי שרוצה יכול בזמן קריאת שלושת הפרקים האלה להניח מים על השולחן, לקרוא את הפרקים האלה בכל רם, לאחר מכן לברך ברכת שהכל נהיה בדברו על המים ולשתות אותם. כידוע, הדיבור משנה את איכות

המים. וכשקוראים את שלושת הפרקים האלה ליד מים נקיים, מים רגילים אבל מים בלבד, מברכים אחר כך ברכת שהכל נהיה בדברו ושותים, יש בזה עוד תוספת, אבל אפילו בלי המים. עצם קריאת פרקי התהילים ולאחר מכן תפילה מהלב לקדוש ברוך הוא, שהתהילים שקראתי יעמדו לי זכותי, לשמירה, להגנה, כל אדם במילותיו. בואו נראה את פרק התהילים. נעבור במהירות על ביאור הדברים. דוד המלך במזמור הזה פונה לציבור הכללי ואומר תודו לקדוש ברוך הוא הודו כלומר מלשון הודעה כי טוב כי לעולם חסדו עצם ההודעה לקדוש ברוך הוא פותרת הרבה בעיות אדם שמתרגל לא רק להתלונן על הצרות ולבקש על העתיד אלא לומר ריבונו של עולם אני מודה לך על כל הטוב שנתת לי ואני

מבקש שתשמור עליי תגן עליי הפתיח הזה של התודה מחולל פלאות המזמור לתודעה שאדם מודה לקדוש ברוך הוא זה עצמו יש בו דבר גדול דוד מתחיל קודם כל הודו לאדוני כי טוב כי לעולם חסדו להודות לקדוש ברוך הוא כי הוא טוב אף על פי שלפעמים אני לא רואה את הטוב אבל ברור לי שזה טוב זה אותו דוד שבמזמור לדוד שם הוא אומר השם רואעי לא החסר הוא כמו הרועה שלי אז ממילא לא חסר לי כלום בנאות דשא ירביצני נותן לי שארבץ בנאות דשא על מי מנוחות ינהלני אני סומך עליו על האלוקים הזה על הרועה הזה הזה שהוא ודאי דואג לי להכל. בהמשך הוא אומר גם כי אלך בגי צל מוות. גי בן הרים. מה זה צל מוות? כל רגע רואים את הצל של המוות. כי אדם שנמצא

במלחמה והוא יודע שמלמעלה יכולים לראות בו כל רגע. זה נקרא גי צל מוות. אפילו ברגעים כאלה לא ירע. אני לא מפחד שיקרה לי רע. אבל איך הרי שאול רודף אחריך. זה היה בזמן ששאול רדף אחריו להורגו. אומר אני לא מפחד שיקרה לי רע. למה? כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך הם היינחמוני שבט ומטה שניהם מקלות אבל עם שבט מקים ועל מטה נשענים אומר דוד שבטך המקל שאתה מכניס לי מכות איתו ומשענתך המשענת שאתה נותן לי להישאן אותו אותו מטה הם ינחמוני זו הנחמה כי אני סומך עליך שגם המכות שאתה נותן לי הם בוודאי לטובתי אז כאן הוא מתחיל בהודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו כלומר תמיד טוב גם אם אני לא רואה את זה עכשיו יאמרנ ישראל כלומר הוא

פונה לא רק לסובבים אותו ואומר הודו להשם אלא כל ישראל יאמרנ ישראל מה יאמרו כי לעולם חסדו תגידו גם אתם יאמרונה בית אהרון הוא הולך ומצמצם לקבוצות יותר קטנות בעם ישראל הכהנים כי לעולם חסדו יאמרונה יראה אדוני כי לעולם חסדו כלומר כל אחד מכל רובד מכל חתך באוכלוסיה צריכים להודות לשם ולמה מן המצר קראתיה ענני במרחב כשאדם מן המצר בזמן המצוקה כשהוא נמצא בין המצרים הוא קורא לקדוש ברוך הוא ענני במרחב יה הקדוש ברוך הוא אחר כך מוציא אותו למרחב אדוני לי לא ירה מה יעשה לי אדם אם הקדוש ברוך הוא איתי לא יראה אני לא מפחד משום דבר מה יעשה לי אדם מה כבר אדם יכול לעשות לי כשהקדוש ברוך הוא איתי זה מה שהזכרנו קודם את

המשפט שכדאי לזכור שאדם שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד אדוני לי בעוזריי ואני אראה בשונאי. כלומר, כשהקדוש ברוך הוא בא בעזרתי, אז אני בוודאי אראה במפלת צונאי. גם אם אני לא רואה את זה עכשיו, אבל ברור לי שזה יהיה. טוב לחסות באדוני מבתוח באדם. לחסות מלשון מחסה, להיכנס תחת כנפיו. זה עדיף יותר מאשר לפתוח באדם. טוב לחסות באדוני מבטוח בנדיבים. פה הוא כופל ואומר לפני כן הוא דיבר על אדם סתם שאני לא יודע אם הוא ירצה לתת לי או לא בהמשך הוא אומר אפילו אדם נדיב שאומר אל תדאג סמוך עליי אני אעזור לך עדיין אל תסמוך עליו בצורה עיורת כלומר אני מקווה שהקדוש ברוך הוא יעשה אותו שליח לעזור לי אבל על מי אני סומך על הקדוש

ברוך הוא לא על האדם כמה אנשים ששמכו על חברים וברגע של מבחן החבר נעלם נכנסו למשבר הרבה יותר מהצרה עצמה רק מהכאב הזה כמה כמה בטחתי בו, כמה שמחתי עליו, דווקא ברגעים האלה הוא עזב אותי. אומר דוד המלך, יש אחד שאפשר לבטוח בו תמיד. טוב לחסות באדוני מבתוח בנדיבים. כל גויים סבבוני בשם אדוני כי המילם. המילה מלשון מילה כמו חיתוך, כלומר אחרי אותם. אף על פי שאני רואה כל כך הרבה אויבים וגויים שבאים מסביב ואני לא יודע איך אני איך אני יוצא מהם, איך אני ניצל, אבל בשם השם אני אוכל להכריט אותם. זה הסוד שלו שגם כשהוא ראה את האריה ואת הדוב הוא לא נכנע כי היה ברור לו שהקדוש ברוך הוא וכשאדם מרגיש שהקדוש ברוך הוא

איתי הוא פתאום מרגיש חוסן פנימי והשרירים של הגוף פועלים פי אלף ממה שהם באמת הוא מסוגל לקחת אריה ולקרוע אותו למה כי החוסן הנפשי הזה שהוא מקבל באותה שעה ידוע שחלק גדול מהלימוד של הצורות השיטות לוחמה שיש במזרח זה לא רק איך להפעיל את השרירים של הגוף זה הריכוז המחשבתי כי הנפש יכולה להעצים את הגוף פי כמה ממה שהוא באמת סבוני גם סבבוני לפני כן כל גויים סבבוני אבל עכשיו הוא אומר תשמע מצב החמיר חשבתי שהוא אוכל להכריט אותם אני לא רואה תוצאות סבוני גם סבבוני עוד יותר מתקרבים מקיפים אותו יותר אבל הוא אומר אני אני לא נלחץ מזה ברור לי שבסוף אני אצליח בשם אדוני כי הממילם בשם השם אחרי אותם סבוני חידב דבורים.

אדם שהולך פתאום כבר של דבורים מתנפלת עליו והוא מוקף מדבורים מזמזמות מכל איך אני יוצא מזה? סבוני חי דבורים דועכו כאש קוצים בשם אדוני כאמילם. יש אש עצים ויש אש קוצים. אש של עצים הוא אש מאוד יציב. המילה עץ מתחילה בעין. יש לאות עין יש גם צורה של עץ. אם מחברים את העין עם האות צדק סופית, רואים שם צורה של עץ. בשפה העברית יש הרבה יופי. לעומת זאת, אם מחליפים את העין בק, במקום עצים נהיה קוצים. האות ק בכל מקום שהיא נמצאת בעברית היא תמיד מבטאת חדות. מי שיבדוק קצה, קו, קוץ, כל אלה יש בהם את האות ק. יש ילדים שמאוד מתקשים בכתיבה. הם לא יודעים מתי כ, מתי ק, מתי ה, מתי, יש כאלה יש להם חוש טבעי לה א ע. יש כאלה

שאין להם את החוש. אז יש כללים בסבר הצופן הבאתי שם כמה כללים לתת לילדים מתקשים איך על ידי המילה לדעת באיזה אות כותבים אותה כל המילים אני מדבר עכשיו על ק והק כי זה מה שנוגע אלינו כל המילים ששייכות לזווית ושפיץ חייבות להיות כתובות לא בכ אלא בק לעומת זאת כל מילה ששייכת להחלה כמו כפית, כלי, קד, החלה. האות כ היא נראית יותר מעוגלת, נכון? היא נראית כמו כלי. אז אפשר לתת לילדים, תזכור תמיד מה אתה הולך לרשום. מילה של החלה זה כ. מילה של שפית, זווית זה ק. קודקוד למשל, הקודקוד זה הסוף של הראש וכן הלאה זה ק. וכן על זה הדרך. זה קשור לסוד האותיות שבהם נברא העולם. אבל כאן מדגיש דוד שהם לא דואחו כאש עצים, אלא

דואכו כאש קוצים. כי אש של עצים היא בוערת המון זמן. אבל כשמבה שדה קוצים פתאום נבהלים. איזוהרה? האש עולה למעלה. תמתין כמה דקות הכל נעלם. כי הקוצים נאכלים במהירות. כך אומר דוד. כל הרעש הגדול הזה של הסבוני כידבורים דואחו כאש קוצים בשם אדוני כאמילם. כשמגיעים לפסוק הזה, אדם שסובל מחרדות לחצים דיכאונות צריך לומר לעצמו את הפסוק הזה ולכוון על כל היצרים הלא טובים שיש בעולם. כל הפחדים כל הלחצים סבוני חידבורים אני מרגיש שמכל הכיוונים תוקפים אותי אבל דואחו כאש קוצים הכל נעלם הכל שטויות הכל דמיון כל זה ילך למה בשם השם כי המילם דחו דחיתני לנפול כאן דוד המלך פונה לאויב שלו על דרך המשל ואומר אתה האויב דחו

דחיתני דחפת אותי כי רצית שאני אפול מהגג דחו דחיתני לנפול ואדוני עזרני לא הבאת בחשבון שיש מישהו ששומר עליי והוא יותר חזק ממך. גם כאן אפשר לכוון בזה על הסוג של היצר שמכניס פחדים לאדם. אתה רוצה להכניס אותי לחרדות, אתה רוצה להכניס אותי לנפילה, להפיל אותי לתהום. תדע שאני לא מפחד ממך. אתה היצר הרע דוחיתני לנפול ואדוני עזרני. הוא כן עוזר לי לצאת מהכל. עוזי בזמרת יה הכוח והשבח לקדוש ברוך הוא. ויהי לי לישועה. כל רינה וישועה בהולי צדיקים. למה? ימין אדוני עושה חיל. ימין זה חסד. הקדוש ברוך הוא נותן את ימין הרי אין לו שמאל וימין. אין לו גוף ולא דמות הגוף. על דרך המשל ההנהגת החסד שלו איתי עושה חיל. כלומר

גם אני לא בסדר בלא מושלם בהכל אבל הקדוש ברוך הוא הולך איתנו בדרך של חסד שלפנים משורת הדין. כי שוב אדם שיש לו חטא הוא חי בפחד. פחדו בציון חטאים אבל כשהוא יודע אני עושה את שלי אני משתדל לתקן. זה לא שאני נשארתי במקום שהייתי רק אני לא מלאך ביום אחד להשתנות. אז הקדוש ברוך הוא הולך איתו בהנהגה של ימין, בהנהגה של חסד, וימין השם עושה חיל. ימין אדוני רוממה, ימין אדוני עושה חיל. ימין השם שהיא רוממה גבוהה, היא זו שעושה חיל, נותנת את החוזק ואת התמך. לא אמות כי אחיה. כך צריך לפנות לאויבים הגשמיים ולאויבים הרוחניים. אתם רוצים להפיל אותי, אבל תדעו שלא תצליחו. לא אמות כי יחיה. ואספר מעשה יה. אני רוצה להמשיך

ולספר את חסד השם, את גדולת השם. הרי באתי לעולם בשביל תפקיד מסוים. אני לא אמור לעזוב את העולם. כל אחד מאיתנו כל יום שהוא חי בעולם פועל ומתקן ועושה על ידי החסדים, התפילות, המצוות, כל דבר שהוא עושה, הוא מתקן בבריאה מה שאדם אחר לא יכול לעשות במקומו. לכל אדם חי יש משבצת רוחנית בבריאה שהוא אמור לתקן אותה. אין מישהו יכול לעשות במקומו. לכן לא אמות כי אחייה, כי צריכים אותי בעולם. ואספר מעשיה יסור יסרניה נכון סבלתי והקדוש ברוך הוא ידע מזה ונתן לזה שזה יקרה ולמוות לא נתנני הוא לא נתן לי למות כי גם הייסורים שהוא נתן לי נועדו לטובתי גם אם אני לא רואה אותם עכשיו אבל ברור לי שהם לטובתי וגם אם אני מקבל

ייסורים מהקדוש ברוך הוא ברור לי שזה במידה תמיד זה יעצר בשלב מסוים ולמוות לא נתנני פיתחו לי שערי צדק אבובם אודיה אני רוצה להיכנס לשערי צדק, להיות קרוב לקדוש ברוך הוא, להודות לו. זה השער לאדוני, צדיקים יבואו בו. מכאן מתחילים פסוקים שבהלל נוהגים לשיר אותם ולזמר אותם כי יש בהם עניין מיוחד שמסתתר מאחורי הפסוקים האלה. יש סיפור שקרה עם דוד המלך שבעקבותם הוא אמר את הפסוקים הבאים. חז"ל מספרים שישי, אביו של דוד המלך, פרש מאשתו לתקופה מסוימת, כי נכנס בו ספק האם כמי שנולד מרות המואביה, הרי הסבתא שלו הייתה רות המואביה, האם מותר לו להתחתן עם יהודיה רגילה? בתורה כתוב לא יבוא אמוני ומבי בקהל השם והיה מחלוקת

בין גדולי ישראל האם רק מואבי או גם מואבית יש מקומות שכתוב בתורה לשון זכר וזה שייך גם לזכר גם לנקבה האם כאן אותו דבר או שמואבי זה רק גבר ולא אישה אישה כן יכולה להתחתן אישי שנולד מירות המואביה דעתו בתחילה הייתה שאין שום בעיה להתחתן אף על פי שהוא בא מזרע רות מזרע מואבי מותר לו להתחתן עם יהודיה לכן חי איתה והביא ילדים לעולם. אבל לאחר זמן נפל ספק בדעתו. היו לו שבעה ילדים, דואג האדומי, טען אחרת, שגם מובבית אסור אסור להתחתן. אז הוא פחד, אולי אני פסול לבוא בקהל, לכן פרש מאשתו. על פי ההלכה, אדם שפסול לבוא בקהל והתחתן עם שפחה קנענית, בזמנם היה מושג כזה של שפחה קנענית שהייתה עוברת סוג של גיור, הילדים

שלו מותרים לבוא בקהל. לא ניכנס כעת לגדרים ההלכתיים אבל זה יסוד הדין לכן אישי אמר לעצמו יש לי שפחה קנענית שהתגיירה על פי הכללים ש ששפחה צריכה להתגייר ואני כבר הרבה זמן לא עם אשתי נתחתן איתה נלד ילדים חדשים שיהיה כשרים באותו לילה השפחה הזו שאהבה מאוד את גבירתה וקאב לה עליה שבעלה עזב אותה לתקופה סיפרה לה ובערב התחלפו שתיהן היה חשוך היא נכנסה הוא חשב שזאת השפחה זאת הייתה אשתו ומזה נולד דוד אישה היא רואה את אשתו הרע והוא יודע שהוא פרש ממנה כבר כמה שנים גם הוא וגם ילדיו אמרו לעצמם כנראה שהילד הזה ממזר אשת איש אם לא מהאבא זה מהאדם זר כשדוד נולד פרשו ממנו אחיו היו מבזים אותו יש פסוק שהוא אומר מוזר

הייתי לאחיי ונוכרי לבני אעמי היו רואים בו כאדם זר לכן גם שלחו אותו לראות צאון אמרו אולי שם יתרפו אותו שלחו אותו למקומות מסוכנים שיראה את הצאון ככה לא נהרוג אותו אבל ממזר שילך לשם וימות ודוד היה יושב שם ברועה צאון והיה שר ובוכה לקדוש ברוך הוא ומתפלל הוא יודע את ההלכה הוא היה תלמיד חכם כשגדל ידע שעל פי ההלכה אני קשר לבוא בקהל האם הסיפור ספרה לי את האמת. אני יודע גם שמואבי ולא מואבית. ובאמת ככה ההלכה. בשמיים הרי הסכימו עם זה שהלכה של מואבי ולא מואבית. אבל כולם מבזים אותו, משפילים אותו. הקדוש ברוך הוא אומר לשמואל הנביא, מאסתי בשאול מהיות מלך, לך לאישה בית לחמי, הוא גר בבית לחם אחד מבניו, תקח איתך

את שמן המשחט, תחתיר אותו שיהיה מלך, תמשך אותו, שיהיה מלך ישראל במקום שאול שמואל מגיע לבית לחם, כולם רועשים. הנביא הגדול, גדול הדור הגיע, היה קבלת פנים חגיגית. ביניהם נמצא ישי שהיה אדם מכובד. ושמואל אומר לו, "קדוש ברוך הוא שלח אותי למשוח אחד מבניך. שמח שמחה גדולה. אחד מילדיי זוכה למלוכה, יהיה מלך. הביא לפניו את אליאב הבן הגדול. שמואל היה בטוח לפי המראה ולפי ה זה האדם שראוי להיות מלך. קם כדי למשוח אותו, אומר לו הקדוש ברוך הוא, אל תביט אל מראהו ואל גבוה קומתו, כי מהסתיב זה לא הוא. כמה שהוא יפה וזה, זה לא, זה לא הוא. האדם יראה לעיניים והשם יראה להלבב. הוא לא מתאים. בא השני, אומר לו הקדוש ברוך

הוא, גם לא זה. כל שבעת הילדים עוברים. הוא אומר לו, זה לא זה. שואל שמואל את ישי, התמונערים? זה כל הילדים שיש לך? אומר לו, כן. אמר לו, "קדוש ברוך הוא אומר לי שיש לך עוד, אתה אומר שאין." אמר לו, יש עוד אחד. התבייש בכלל להגיד שיש לו עוד בן. אחד בעייתי, נולד בצורה משונה, נמצא שם ב בשדה, אמר לו תביא אותו. כשהגיע דוד לפתע, שמן המשחה שהיה בקרן עלה על גדותיו בדרך ניסית וצף למעלה, כאילו שהוא הוא מזנק לקראתו, משך אותו כמה ניסים היו שם באותה שעה ונמשך למלך על ישראל. באותה שעה נאמרו הפסוקים הבאים. דוד המלך אומר, "אודך כי ענית ותהי לי לישועה. כמה התפללתי אליך ואני מודה לך שאתה ענית לי והוצאת אותי מכל

המצוקה, כי עכשיו גם הוכח שאני כשר לבוא בקהל, שאני לא ממזר ולא מואבי ולא שום דבר. ותהי לי לישועה. אתה ריבונו של עולם, נהית לי לישועה." אמו שהייתה באותו מעמד אמרה את הפסוק הבא: "אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה." כשבונים בונים בית, רואים איזה אבן, אומרים לא, לא מתאימה, כולם זורקים אותה, בסוף מחפשים, מחפשים, חוזרים אליה, היא מתאימה להיות היסוד שעליו יהיה כל הבניין. אבן מעשו הבונים. חשבנו מה יוצא ממנו מהילד הזה. בסוף הייתה לראש פינה, הוא הפך להיות מלך ישראל. גם על דרך הרמז בתנ"ך המקורי לא כתוב הבונים עם ו' קוראים הבונים אבל כתוב בלי ו' בתורה יש כמה צורות של קריאה יש קריא יש כתיב נרמז העניין הזה

הבונים בלי ו' איך קוראים את המילה הזו הבנים אבן א' בן בן אחד מעשו הבנים כולם מעשו אותו אבל בסוף הייתה לראש פינה ממנו יוצא היסוד של מלכות ישראל ענו כולם כל האחים ואמרו מאת אדוני הייתה זאת היא נפלת בעינינו באמת פלא אבל זה מאת השם דוד ראה שכולם נלחצים אמר להם זה היום עשה אדוני נגילה ונשמחה בו בואו נעזוב את מה שהיה דף חדש נשמח כולנו ביחד אנה אדוני הושיענה אנה אדוני יצליחנה תעזור לנו לגבי העתיד אביו ישי אמר ברוך הבא בשם אדוני שמואל המשיך ברחנוכה מבית אדוני התפללו כולם אל אדוני ויער לנו איסרו חג באבותים חג זה הכבש שלוקחים אותו להקריב אותו בחגיגה תקשרו אותו באבותים עד קרנות המזבח אלי אתה ועודק אלוהי

ירוממקה והמזמור מסתיים באותו פסוק שבו הוא התחיל הודו לאדוני כי טוב כי לעולם חסדו וגם כאן כל אדם שקורא את המזמור הזה צריך לומר להיזכר בדוד המלך כמה היה קשה לו כמה הוא היה בגדר אבן מעשו הבונים אבל בסוף הייתה לראש פינה ככה צריך גם לחזק את עצמנו ברגעים של קושי, ברגעים של התמודדות, שגם אם קשה, אבל אין ספק שעוד יבואו ימים טובים, הייתה לראש פינה, שנזכה כולנו לחיים טובים ומאושרים. אמן ואמן. เฮ