אליני המוערכת עם מיליוני עוקבים בעולם, יוצרת חיבור מקסים בין ברזיל לישראל. עם כתוביות בעברית ואנגלית

‫שלום!‬ ‫אנחנו שוב כאן ב"חובקות עולם",‬ ‫תוכנית שמטרתה לחבר‬ ‫את הלב של אמריקה הלטינית‬ ‫עם המגוון העשיר של ישראל.‬ ‫היום לעונג לי להציג לכם‬ ‫אישה מיוחדת מאוד.‬ ‫היא ברזילאית,‬ ‫אליני.‬ ‫היא משפיענית בסדר גודל אדיר.‬ ‫תודה רבה שאת איתנו, אליני.‬ ‫תודה רבה, חיה.‬ ‫אני שמחה מאוד להיות כאן איתך היום.‬ ‫טוב, נולדת בברזיל.‬ ‫מה עושה ברזילאית בישראל?‬ ‫יש לך ערוץ יוטיוב עם מיליוני עוקבים‬ ‫ויש לך ערוץ שנקרא "ישראל עם אליני".‬ ‫ראשית תספרי לנו,‬ ‫איך אליני הגיעה לישראל?‬ ‫כן, נולדתי בברזיל,‬ ‫אבל אני גם מדברת ספרדית‬ ‫כי אבי ארגנטינאי.‬ ‫אם כן,‬ ‫מי שמקשיב למבטא שלי,‬ ‫זה מגיע משם.‬ ‫וטוב,‬ ‫הגעתי

לישראל בגיל 17‬ ‫במסגרת התוכנית "שנת הכשרה"‬ ‫של תנועות נוער ברזילאיות.‬ ‫כך,‬ ‫באתי הנה לשנה‬ ‫כמתנדבת וכדי ללמוד.‬ ‫תמיד הייתי מחוברת לקהילה היהודית.‬ ‫תמיד הייתי מעורה בתוך העולם היהודי‬ ‫בפורטו אלגרה, העיר שבה גדלתי.‬ ‫לכן היה טבעי מאוד עבורי‬ ‫לעבור כאן את ההכשרה.‬ ‫וכשהגעתי, נשארתי שנה.‬ ‫ובסוף השנה הזאת,‬ ‫כבר החלטתי לעלות לארץ.‬ ‫כי באמת נהניתי מאוד.‬ ‫וזה דבר אחר כשאתה מגיע לישראל.‬ ‫חייתי במדינות אחרות‬ ‫ברחבי העולם, טיילתי הרבה.‬ ‫אבל כשאתה מגיע לישראל,‬ ‫אתה באמת מרגיש בבית.‬ ‫לפעמים זה אולי נשמע קצת קלישאתי,‬ ‫אבל זאת האמת.‬ ‫אנחנו חוזרים הביתה.‬ ‫לכן,‬ ‫אחרי שנה אמרתי,‬ ‫"בסדר,

אני באמת רוצה לגור כאן".‬ ‫אבל הייתי בת 18,‬ ‫היו לי רעיונות רבים לי בראש.‬ ‫חזרתי לברזיל,‬ ‫ביליתי שם יותר משנה.‬ ‫ואז אמרתי, "לא, לא, לא.‬ ‫אני באמת רוצה לעלות לארץ".‬ ‫ארגנתי הכול ועליתי לארץ,‬ ‫ישירות לאוניברסיטה העברית‬ ‫כי היה לי חלום ללמוד תזונה.‬ ‫אז יחד עם העלייה‬ ‫גם התחלתי ללמוד תזונה.‬ ‫טוב, הגעתי, עליתי לארץ, למדתי.‬ ‫והתחלתי ללמוד תזונה.‬ ‫וראיתי שזה לא בדיוק‬ ‫מה שדמיינתי.‬ ‫ודבר אחד שקרה בתקופה הזאת,‬ ‫התחילו לפנות אליי לעבוד בתיירות.‬ ‫"אנחנו צריכים מדריכה,‬ ‫"אנחנו צריכים תרגומים."‬ ‫התחילו להזמין אותי לכמה דברים קטנים.‬ ‫ולאט לאט התחלתי להכיר את עולם התיירות.‬ ‫מי התקשר

אלייך?‬ ‫בהתחלה "תגלית".‬ ‫"תגלית".‬ ‫תגלית היא תוכנית‬ ‫לצעירים יהודים ברחבי העולם,‬ ‫כדי שיגיעו להכיר את ישראל.‬ ‫ומכיוון שהייתי יוצאת תנועות נוער,‬ ‫הייתי כאן בשנת הכשרה,‬ ‫הייתי מדריכה במשך שנים רבות,‬ ‫והם אמרו לי:‬ ‫"בואי להיות מדריכה בתגלית".‬ ‫אז התחלתי לעבוד עם "תגלית".‬ ‫התאהבתי בעולם התיירות.‬ ‫ושם החלטתי לעבור, במקביל לתזונה,‬ ‫גם קורס מדריכים.‬ ‫לכן למדתי בשתי פקולטות במקביל.‬ ‫אני לא ממליצה על זה.‬ ‫זה היה קשה מאוד.‬ ‫אבל התחלתי ללמוד את שניהם.‬ ‫סיימתי את שניהם.‬ ‫ולא עבדתי יום בחיי כתזונאית.‬ ‫נכנסתי ישירות לעולם התיירות.‬ ‫וכך, עליתי לארץ,‬ ‫ישר לתזונה ובסוף סיימתי בתיירות.‬

‫אני עובדת בתיירות כבר שנים רבות,‬ ‫ואני מאוד שמחה לעסוק בתחום.‬ ‫זה מדהים.‬ ‫אבל בואי נעבור על זה בחלקים.‬ ‫כן.‬ ‫תספרי לנו איך הייתה המשפחה שלך‬ ‫ואיך היו החיים שלך בברזיל.‬ ‫כי את לא מסאו פאולו או ריו,‬ ‫שהן הערים הגדולות יותר, שכולם מכירים.‬ ‫את מפורטו אלגרה, כן?‬ ‫כן, בדיוק.‬ ‫איך נראים החיים‬ ‫של צעירים יהודיים שם?‬ ‫אז בפורטו אלגרה,‬ ‫ראשית אנחנו כ-12,000 יהודים.‬ ‫אז כן, יש שם קהילה,‬ ‫יש בית ספר יהודי,‬ ‫יש חמישה או שישה בתי כנסת,‬ ‫יש הרבה ריקודים יהודיים.‬ ‫אנחנו ידועים בהרבה הורה,‬ ‫הרבה ריקודים יהודיים.‬ ‫אז רקדתי.‬ ‫ריקודים?‬ ‫-ריקודים, בדיוק.‬ ‫אז השתתפתי בריקודים.‬ ‫השתתפתי

בתנועות נוער יהודיות.‬ ‫למדתי כמה שנים בבית ספר יהודי.‬ ‫הלכתי לבית הכנסת.‬ ‫הייתי חלק מהעולם היהודי הזה.‬ ‫אבל, כמובן, אנחנו מדברים‬ ‫על 12,000 אנשים‬ ‫בעיר עם יותר ממיליון תושבים.‬ ‫לכן גדלתי בברזיל כברזילאית,‬ ‫אבל גם, באותו הזמן, כיהודייה.‬ ‫ואני זוכרת שכשהייתי בתנועת הנוער,‬ ‫הייתי, אני חושבת, בת 14, 15,‬ ‫אחד המדריכים שאל:‬ ‫"מה אתם?‬ ‫"אתם ברזילאים יהודיים‬ ‫או יהודים ברזילאים?"‬ ‫לכן השאלה הזאת צצה‬ ‫כשהיינו ילדים, אבל...‬ ‫ואיך עניתם על זה?‬ ‫יהודים ברזילאים או ברזילאים יהודים?‬ ‫אני יכולה להגיד לך שכולם ענו אותו דבר,‬ ‫שהם היו ברזילאים יהודים.‬ ‫הייתי היחידה שענתה יהודייה ברזילאית.‬

‫כן, אני מאמינה‬ ‫שהזהות היהודית שלי חזקה מאוד,‬ ‫היא תמיד הייתה חזקה מאוד.‬ ‫ובגלל זה תמיד היה לי גם‬ ‫קשר עם ישראל.‬ ‫ובסופו של דבר,‬ ‫מכול מי שהיינו באותה קבוצה,‬ ‫אני היחידה שעלתה לארץ מאותה קבוצה.‬ ‫לכן,‬ ‫אני חושבת שזה התחיל כבר אז.‬ ‫אני חושבת שזה קשר חזק מאוד.‬ ‫ואני גדלתי בקהילה‬ ‫שלדעתי נחמדה מאוד.‬ ‫וגם מגוונת מאוד.‬ ‫כל סוגי היהודים שתוכלי לדמיין לך‬ ‫נמצאים בתוך הקהילה הזאת.‬ ‫האם עדיין יש לך קשר‬ ‫עם הקהילה שם בפוארטו אלגרה?‬ ‫קצת, יש לי קשר מסוים,‬ ‫עדיין יש לי חברים מהתקופה ההיא,‬ ‫אבל עליתי לארץ כבר ב-2009,‬ ‫אני כאן מאז 2007‬ ‫כשהגעתי לשנת ההכשרה.‬ ‫אני נוסעת פעם בשנה,‬ ‫אני

מבקרת את הקהילה,‬ ‫אבל בסופו של דבר, עם הזמן,‬ ‫בסופו של דבר התרחקתי.‬ ‫את מרגישה יותר ישראלית‬ ‫מאשר ברזילאית?‬ ‫אני מרגישה כמו ברזילאית בישראל.‬ ‫אבל את מרגישה יהודייה בברזיל.‬ ‫כן, זה קצת שונה כי בכל מקום...‬ ‫כי כאן אנחנו, ברור שלא כולנו,‬ ‫אבל יש הרבה יהודים בישראל,‬ ‫זה הרוב המכריע של האוכלוסייה.‬ ‫אבל אני מרגישה‬ ‫שאני קצת שונה כי אני ברזילאית.‬ ‫לכן בגלל המבטא שלי כשאני מדברת,‬ ‫האוכל שאני מכינה לילדים שלי,‬ ‫איך אני מבלה את היומיום שלי.‬ ‫אני מרגיש את הקשר עם ברזיל,‬ ‫גם כשאני חיה כאן, אבל בסופו של דבר,‬ ‫היהדות הייתה הדבר ראשון שהיה לי שם,‬ ‫ואני מרגישה כך גם כאן.‬ ‫את חושבת

שהיהדות‬ ‫הצטמצמה או גדלה שם בברזיל,‬ ‫מאז שעזבת?‬ ‫אני לא יכולה לומר לגבי הערים האחרות.‬ ‫אני יודעת שסאו פאולו‬ ‫וריו הן ערים שונות.‬ ‫בפורטו אלגרה, הקהילה מתכווצת עם השנים.‬ ‫בגלל העלייה?‬ ‫לא.‬ ‫-בשל ההתבוללות?‬ ‫כן, יותר בשל ההתבוללות.‬ ‫אנשים רבים עוזבים‬ ‫את הקהילה עקב התבוללות.‬ ‫אנשים רבים מפסיקים להגיע לבתי כנסת.‬ ‫אני, למשל, גדלתי בבית כנסת‬ ‫שנקרא "המרכז היהודי",‬ ‫שהוא בית כנסת גדול מאוד, עם שתי קומות,‬ ‫וכשהלכתי לשם,‬ ‫לא היו מגיעים אנשים רבים.‬ ‫רק בחגים, בראש השנה, ביום כיפור,‬ ‫בית הכנסת התמלא לגמרי.‬ ‫אבל בשבת רגילה בית הכנסת לא היה מלא.‬ ‫אז אנחנו רואים שהקהילה מתכווצת.‬ ‫יש

לנו בית כנסת שנסגר.‬ ‫בית הכנסת הספרדי,‬ ‫בית הכנסת הספרדי היחיד שיש לנו‬ ‫בעיר שלי נסגר והיום מנסים‬ ‫לפתוח אותו לחגים,‬ ‫אבל אני לא חושבת‬ ‫שהם פותחים אותו כל שנה.‬ ‫אז אנחנו רואים שהקהילה מתכווצת.‬ ‫אבל אני יכולה להגיד לך‬ ‫דבר אחד שראיתי,‬ ‫כי אני עוקבת אחרי החברים שלי‬ ‫מפורטו אלגרה ברשתות החברתיות‬ ‫ודיברתי עם כמה מהם,‬ ‫ועם כל מה שקורה בגלל הסכסוך‬ ‫ועם האנטישמיות וכל מה שקורה,‬ ‫אנשים רבים שהיו רחוקים‬ ‫מהקהילה בפורטו אלגרה‬ ‫התעוררו ואמרו: "וואו",‬ ‫זאת אומרת,‬ ‫"יש כאן משהו שקורא לי לחזור לשורשים."‬ ‫ואז ראיתי פוסט נחמד מאוד‬ ‫מחבר שלי שכתב,‬ ‫"אני לא דתי,‬ ‫"לא עשיתי כלום במשך

שנים"‬ ‫והוא נראה בתמונה כשהוא מניח תפילין.‬ ‫וזה בגלל ש...‬ ‫-זה מיוחד.‬ ‫כן, גם הוא שירת בצבא כאן בישראל,‬ ‫הוא גר כאן כמה שנים.‬ ‫זה הכה בהלם גדול מאוד‬ ‫את כל היהודים בישראל,‬ ‫אבל גם את יהודי פורטו אלגרה‬ ‫והעולם כולו, אני מתארת לעצמי.‬ ‫אז, כן, עכשיו חלק מהאנשים חוזרים.‬ ‫הזהות היהודית החזקה שהייתה לך תמיד,‬ ‫גם המשפחה שלך מרגישה כך?‬ ‫היא הושפעה באותה מידה מהמסורת‬ ‫ומאותם מוסדות.‬ ‫כן, זה מעניין מאוד.‬ ‫המשפחה של אבא שלי, בעיקר, לא,‬ ‫הרוב לא דתיים,‬ ‫אבל תמיד הייתה להם‬ ‫זהות ציונית חזקה מאוד.‬ ‫סבא שלי ניסה לעלות לארץ בשנות ה-30,‬ ‫כשהוא עוד חי בפולין,‬ ‫כלומר לפני שהיטלר‬ ‫פלש

לפולין‬ ‫הוא כבר הגיש בקשה לעלות לארץ‬ ‫ולא יכול היה לעלות‬ ‫בגלל מדיניות הספר הלבן,‬ ‫בגלל איסורי העלייה שהיו אז.‬ ‫אבל סבא שלי כבר אז ניסה לעלות לארץ.‬ ‫גם אבא שלי גר בישראל תקופה מסוימת.‬ ‫לכן אני רואה שלמשפחה שלי‬ ‫תמיד היה את הקשר הציוני הזה.‬ ‫ואני חושבת שכיוון שגם אני גדלתי בזה,‬ ‫הרגשתי את החיבור הזה.‬ ‫וכשכף רגלי דרכה כאן לראשונה כבוגרת,‬ ‫כצעירה בת 17,‬ ‫הזיקה הזאת התחזקה אפילו עוד יותר.‬ ‫צעירה בת 17,‬ ‫ברזילאית, דיברת אנגלית, עברית,‬ ‫פורטוגזית על בוריה.‬ ‫פורטוגזית וספרדית.‬ ‫וספרדית, בסדר.‬ ‫כשהגעתי לישראל דיברתי‬ ‫פורטוגזית וספרדית.‬ ‫לא דיברתי אנגלית, לא דיברתי עברית.‬ ‫לכן

העלייה הייתה אתגר בהתחלה, באמת.‬ ‫אבל לא קל להתקבל לאוניברסיטה העברית.‬ ‫צריך רמת שפה די גבוהה,‬ ‫או שלמדת באנגלית?‬ ‫איך זה היה?‬ ‫הייתי כאן במסגרת בשנת הכשרה,‬ ‫בשנה הראשונה שלי‬ ‫עם תנועת הנוער.‬ ‫באותה תקופה למדתי לדבר עברית.‬ ‫לכן דיברתי בסדר,‬ ‫אבל לא ידעתי לקרוא ולכתוב.‬ ‫לכן כשהגעתי לאוניברסיטה העברית,‬ ‫דיברתי עם הצוות שם בטלפון ועשיתי הכול,‬ ‫והם חשבו שאני יודעת לקרוא ולכתוב,‬ ‫והגעתי לשם ולא ידעתי.‬ ‫הדבר הראשון שהייתי צריכה‬ ‫לעשות הוא לעבור את אולפן הקיץ.‬ ‫לכן למדתי באולפן הקיץ.‬ ‫מדובר בכמה חודשים שכל יום,‬ ‫שעות רבות ביום,‬ ‫לומדים עברית כדי‬ ‫להתחיל בלימודים באוניברסיטה.‬

‫לאחר מכן למדתי יותר משנה במכינה,‬ ‫מכינה לאוניברסיטה שגם בה‬ ‫לומדים עברית במשך שעות רבות.‬ ‫ושם, כשבאמת התקבלתי לאוניברסיטה‬ ‫ללמוד תזונה,‬ ‫לא הגעתי עדיין‬ ‫לרמת עברית גבוהה עד כדי כך,‬ ‫אבל הם אמרו,‬ ‫"נאפשר לך להתחיל את הקורס,‬ ‫"אבל ביום תלמדי תזונה,‬ ‫"ובלילה תלמדי באולפן של האוניברסיטה‬ ‫ואת צריכה להגיע לרמת בקיאות בשפה",‬ ‫כך זה נקרא בפורטוגזית,‬ ‫אני לא יודעת אם גם בספרדית.‬ ‫כן.‬ ‫בקיאות. "את צריכה לסיים את כיתה ו',‬ ‫"שזאת הרמה הגבוהה ביותר שלנו.‬ ‫"את צריכה לסיים את כיתה ו'‬ ‫ולעבור את כל הבחינות,‬ ‫אחרת לא תקבלי את התעודה במדעי התזונה".‬ ‫לכן זה היה אתגר אמיתי ללמוד‬ ‫במקביל

לקורס גם עברית,‬ ‫ובנוסף גם תיירות, הכול ביחד.‬ ‫ואני זוכרת שאחד הקורסים הראשונים‬ ‫שהיו לי באוניברסיטה היה אנטומיה.‬ ‫וחשבתי שאני יודעת לדבר עברית,‬ ‫אבל הגעתי ופתאום שאלתי:‬ ‫"איך אומרים לבלב, קיבה, מעיים?"‬ ‫ואמרתי "וואו", יש עולם שלם‬ ‫של עברית שלא הכרתי,‬ ‫אבל צריך לשבת וללמוד,‬ ‫וזה אפשרי,‬ ‫אבל צריך לשבת וללמוד שעות רבות ביום.‬ ‫כמובן, זה מקצוע בתחום הבריאות.‬ ‫כן, בדיוק.‬ ‫זה היה עולם שלם בשפה אחרת שלא הכרת.‬ ‫כן, אפילו לא ידעתי מה‬ ‫אני לא יודעת כשהתחלתי את הקורס.‬ ‫אפילו לא חשבתי על כל הדברים האלה.‬ ‫הכרתי את העברית של הרחוב, של האולפן,‬ ‫אבל העברית המדעית יותר,‬ ‫איך אומרים מונחים

כמו‬ ‫הטבלה המחזורית, פחמן, חמצן.‬ ‫לא ידעתי שום דבר מזה.‬ ‫לא, אבל למדתי לאט לאט בקורס.‬ ‫וגם דבר שחשוב מאוד כאן,‬ ‫שאנשים רגילים לעלייה לארץ.‬ ‫והם אוהבים את העולים.‬ ‫לכן הייתה לי עזרה רבה.‬ ‫הייתי מגיעה לכיתה ואומרת.‬ ‫"איך אומרים לבלב?" אמרתי באנגלית.‬ ‫ואמרו לי, "לבלב."‬ ‫בסדר.‬ ‫וגם נעזרתי באינטרנט.‬ ‫אנשים עזרו לי מאוד...‬ ‫חיפשתי באינטרנט כשידעתי,‬ ‫אבל אנשים הבינו‬ ‫שאני לא ישראלית‬ ‫לכן, יהיו לי קשיים בהתחלה.‬ ‫הם התייחסו אליך באהבה.‬ ‫כן, כן. הם התייחסו אליי באהבה‬ ‫ועזרו לי כשיכלו.‬ ‫איזה יופי.‬ ‫ברור שכל המאמץ והעניין הזה‬ ‫והייעוד שלך ללמוד ולהשתלב בחברה‬ ‫אחר כך זה עזר לך

מאוד.‬ ‫כן, בדיוק.‬ ‫אני חושבת שהעברית שלי כיום טובה מאוד.‬ ‫בזכות זה שלמדתי שנים‬ ‫באוניברסיטה העברית‬ ‫בכיתה שבה לא היו‬ ‫אנשים אחרים מאמריקה הלטינית.‬ ‫כולם היו ישראלים.‬ ‫היו גם כמה סטודנטים שעלו מארצות אחרות.‬ ‫היו אמריקאים, אוקראינים, רוסים,‬ ‫אבל לא היו עוד אנשים מאמריקה הלטינית.‬ ‫לכן דיברתי בעברית כל היום,‬ ‫למדתי בעברית ולבסוף,‬ ‫העברית שלי השתפרה‬ ‫עד גבול מסוים, לדעתי.‬ ‫עכשיו עדיין יש לי מבטא, כמו שאמרתי,‬ ‫אבל אני מרוצה מהעברית שלי כיום.‬ ‫איזה יופי.‬ ‫באותו זמן, האם אי פעם דמיינת‬ ‫לרגע שתהפכי‬ ‫למשפיענית בסדר גודל כזה?‬ ‫עד היום כשאומרים לי את זה,‬ ‫כשקוראים לי משפיענית,‬ ‫אני

אומרת, "כן, אני משפיענית".‬ ‫אני מתכוונת שאני אני עדיין מתרגלת‬ ‫לזה כי גם בשבילי זה חדש מאוד.‬ ‫כלומר, עבדתי בתחום התיירות‬ ‫עד שהתחילה הקורונה.‬ ‫בסדר.‬ ‫ובתקופת הקורונה, סגרו את גבולות ישראל.‬ ‫כל אנשי התיירות, אני וכולם,‬ ‫היינו מובטלים.‬ ‫שלחו לנו מכתב‬ ‫פיטורין? סיום העסקה?‬ ‫סיום העסקה קיבוצי לכל מדריכי ישראל.‬ ‫והם אמרו, "בסדר, תודה רבה,‬ ‫אין עבודה, עד להודעה חדשה."‬ ‫ולא ידעתי מה לעשות.‬ ‫וגם לא היו הרבה עבודות בתחילת הקורונה‬ ‫והיה לי משעמם מאוד.‬ ‫וגם הייתי עצובה מאוד.‬ ‫ברור.‬ ‫כאן בישראל, אבל בברזיל עוד יותר.‬ ‫בברזיל, מגפת הקורונה הייתה קשה מאוד.‬ ‫לכן התחלתי לצלם סרטונים

קטנים,‬ ‫נסעתי לכותל.‬ ‫ושמעתי, "אדם שנסע איתך חולה מאוד‬ ‫עכשיו בקורונה."‬ ‫ואני אמרתי, "תראי,‬ ‫אלחנדרה, אני כאן בכותל,‬ ‫אנחנו מקווים שתרגישי טוב יותר".‬ ‫ולאט לאט התחלתי להפיק סרטונים‬ ‫ואז פתחתי את ערוץ היוטיוב‬ ‫וזה הלך וגדל. אני לא...‬ ‫כשהתחלתי עם הסרטונים,‬ ‫באמת התחלתי בגלל כל מה‬ ‫שקורה עם מגפת הקורונה,‬ ‫לא במטרה להיות משפיענית, יוטיוברית.‬ ‫ואני מתכוונת שפתחנו ב-2020,‬ ‫לערוץ לא מלאו עדיין ארבע שנים,‬ ‫וכבר יש לנו כבר מעל שני מיליון מנויים.‬ ‫לכן הצלחתי.‬ ‫זה חדש מאוד בשבילי,‬ ‫עברו פחות מארבע שנים,‬ ‫מהסרטון הראשון.‬ ‫את עדיין צריכה להאמין לזה.‬ ‫כן, בדיוק.‬ ‫אני עדיין לומדת

שאנחנו עושים דברים.‬ ‫וכן, זה תהליך נחמד מאוד‬ ‫שכרוך בניסוי וטעייה,‬ ‫וניסוי וטעייה,‬ ‫ואנחנו באמת לומדים איך לעשות את זה.‬ ‫באיזה רגע החלטת,‬ ‫"זה יהיה הנושא?"‬ ‫כלומר, קודם התחלת‬ ‫לעסוק בעניין הקורונה,‬ ‫תקשרת עם תושבים בברזיל,‬ ‫הענקת להם תמיכה.‬ ‫אבל באיזה שלב אמרת,‬ ‫"טוב, למה לא לעסוק בתיירות?‬ ‫"למה לא ישראל?‬ ‫"למה לא אליני?‬ ‫ישראל עם אליני".‬ ‫כלומר, באיזה שלב אמרת, "זהו זה?"‬ ‫כן, זה עניין חשוב.‬ ‫שם הערוץ הוא "ישראל עם אליני",‬ ‫ולא "אליני בישראל".‬ ‫אנשים רבים אמרו לי,‬ ‫"תכתבי אליני בישראל".‬ ‫לא, אני לא העיקר, העיקר הוא ישראל.‬ ‫מדובר בישראל, אני מספרת על ישראל,‬ ‫אבל העיקר

הוא ישראל.‬ ‫ובאמת, הגעתי לישראל‬ ‫בגיל 17, כפי שאמרתי לך,‬ ‫והתאהבתי בישראל.‬ ‫אני באמת חושבת שזאת ארץ נהדרת,‬ ‫ושיש כאן דברים רבים לעסוק בהם‬ ‫על היסטוריה, ארכיאולוגיה,‬ ‫האנשים, האוכל.‬ ‫יש דברים יפים כל כך לדבר עליהם,‬ ‫שהערוץ, כשפתחתי אותו,‬ ‫כן, מההתחלה נתתי לו את השם הזה‬ ‫כי הרעיון היה לדבר על ישראל.‬ ‫על מה בדיוק התכוונתי לדבר על ישראל?‬ ‫זו הייתה שאלה אחרת.‬ ‫כי בתחילת הערוץ,‬ ‫באמת התחלתי‬ ‫ליצור סרטונים שונים מאוד.‬ ‫צילמתי סרטון כשאני מכינה חלה,‬ ‫כשאני מכינה מאכלים יהודיים,‬ ‫סבתא שלי אפילו באה‬ ‫לצלם איתי סרטון על אוכל,‬ ‫אז הכנו ארוחות.‬ ‫טיילתי והצגתי‬ ‫אתרים ארכיאולוגיים,

היסטוריים,‬ ‫דיברנו על איך אנשים שומרים שבת,‬ ‫ואיך האזור הערבי של העיר ירושלים‬ ‫והאזור היהודי, הראינו מעט מכל דבר.‬ ‫ולאט לאט, אני חושבת באופן טבעי,‬ ‫פניתי לכיוונים שאני מכירה,‬ ‫במסגרת תפקידי כמדריכה,‬ ‫לכן דברים רבים שעשיתי כמדריכת תיירות,‬ ‫התחלתי לעשות אותם בסרטונים.‬ ‫אז, אמרתי, "אני אוהבת להדריך במצדה."‬ ‫"בואו ניסע למצדה."‬ ‫אני עם חבר וחברה, נסענו למצדה.‬ ‫נסענו ואני דיברתי למצלמה‬ ‫כאילו שאני מדריכה.‬ ‫ודמיינתי לי,‬ ‫"אני כאן עם קבוצה של 20 איש"‬ ‫והתחלתי לדבר עוד ועוד,‬ ‫וכך הערוץ הפך למה שהוא היום.‬ ‫מתי הערוץ גדל?‬ ‫פתחתי את הערוץ במרץ.‬ ‫בהתחלה היו לי 2,000 מנויים,‬ ‫3,000

מנויים.‬ ‫זה עלה ל-10,000‬ ‫והייתי מרוצה מאוד.‬ ‫אני נזכרת כשהגענו ל-10,000.‬ ‫ל-10,000 מנויים.‬ ‫-ערכת מסיבה אז.‬ ‫היו לי 10,000 מנויים‬ ‫והייתי מאושרת מאוד.‬ ‫בעלי הביא לי כמה קאפקייקס,‬ ‫שהיה כתוב עליהן "10",‬ ‫ואמר לי, "תראי, איזה יופי, מסיבה."‬ ‫ואני זוכרת שברגע הזה‬ ‫כשחגגנו 10,000 מנויים,‬ ‫העליתי סרטון שמדבר על 12 השבטים,‬ ‫על 12 שבטי ישראל,‬ ‫והסרטון התחיל להיות ויראלי‬ ‫וסרטונים אחרים התחילו להיות ויראליים.‬ ‫לא עבר אפילו חודש ועברנו‬ ‫מ-10,000 ל-200,000 מנויים.‬ ‫אז, ממש באותו הזמן,‬ ‫הייתה הזינוק בדצמבר,‬ ‫אני חושבת ב-2020,‬ ‫התחיל הזינוק הגדול‬ ‫ומאז הערוץ ממשיך לגדול מדי חודש.‬

‫לפעמים 20,000, 40,000,‬ ‫100,000 מנויים בחודש.‬ ‫זה מדהים!‬ ‫-ואנחנו ממשיכים.‬ ‫לאחרונה הגענו ל-1,700,000 מנויים.‬ ‫עכשיו יש לנו 2,100,000 מנויים.‬ ‫לכן המספרים ממשיכים לגדול, וזה נחמד.‬ ‫זה נחמד לראות איך אנשים‬ ‫מתחברים לישראל.‬ ‫שוב, זה לא ערוץ עליי, או הערוץ שלי,‬ ‫זה הערוץ על ישראל.‬ ‫אנשים באמת מעוניינים‬ ‫להקשיב ולדעת מה קורה‬ ‫בישראל.‬ ‫כשאנשים רואים אותך בערוץ,‬ ‫את נראית כמו היסטוריונית,‬ ‫שאת מכירה את‬ ‫כל ההיסטוריה, הארכיאולוגיה,‬ ‫את כל התורה,‬ ‫את כל התנ"ך.‬ ‫איך את עושה את זה? את לומדת?‬ ‫את מתכוננת? או שאלו דברים שכבר ידעת?‬ ‫או שלמדת את זה כל חייך?‬ ‫כי את תזונאית,‬ ‫בעלת

מקצוע בתחום התיירות,‬ ‫אבל את לא היסטוריונית.‬ ‫והערוץ שלך מחנך.‬ ‫במובן מסוים, מרגישים‬ ‫שלומדים עם מורה.‬ ‫איך זה?‬ ‫התשוקה שלי תמיד הייתה היסטוריה.‬ ‫גם אני חשבתי, כשהייתי צעירה יותר,‬ ‫רציתי ללמוד היסטוריה.‬ ‫ובסופו של דבר, אנשים רבים אמרו לי,‬ ‫"אל תלמדי היסטוריה,‬ ‫תלמדי משהו רציני יותר."‬ ‫"מקצוע רציני".‬ ‫"למה להיות היסטוריונית?‬ ‫מה תעשי עם זה?"‬ ‫זה אופן החשיבה בברזיל,‬ ‫כי בברזיל, למקצוע‬ ‫ההיסטוריה, הארכיאולוגיה,‬ ‫לא מתייחסים ברצינות.‬ ‫אז זה מה שנכנס לי לראש,‬ ‫לא כדאי ללמוד היסטוריה.‬ ‫כשניגשתי לבחינה הפסיכומטרית בברזיל,‬ ‫עשיתי את זה כדי‬ ‫להתקבל ללימודי היסטוריה.‬ ‫אבל כולם

אמרו לי,‬ ‫"לא, אל תלמדי היסטוריה".‬ ‫וכשהגעתי לארץ,‬ ‫אמרתי, "בסדר, אני גם אוהבת תזונה."‬ ‫ואהבתי את זה באמת‬ ‫והאמנתי שזה יהיה‬ ‫מקצוע טוב.‬ ‫ולבסוף כולם אמרו לי,‬ ‫"אל תלמדי היסטוריה,‬ ‫כי זה לא מקצוע רציני".‬ ‫אבל בסופו של דבר,‬ ‫עכשיו אני יוטיוברית, משפיענית.‬ ‫תראי איך הגלגל מסתובב.‬ ‫אבל תמיד אהבתי היסטוריה מאוד.‬ ‫ותמיד מה שהיה לי,‬ ‫הקורס למדריכים כאן בישראל‬ ‫מתמקד מאוד בהיסטוריה.‬ ‫הסיורים שלי היו סיורים היסטוריים.‬ ‫לכן הצגתי בסרטונים‬ ‫את מה שכבר ידעתי‬ ‫ואני גם לומדת.‬ ‫בסדר.‬ ‫יש מקומות שאני לומדת עליהם‬ ‫כדי להפיק חלק מהסרטונים.‬ כמו מצדה, מקומות שבאמת הסיפור מגיע מהזיכרון שלי

ויש מקומות שאני אומרת, אוקיי צריך לשבת וללמוד, מכיוון אי אפשר לדעת את כל ההיסטוריה של ישראל אני צריכה לשבת וללמוד לפני שאני מכינה סרטים מסויימים ‫זה מדהים.‬ ‫והאם הופתעת מנושא מסוים?‬ ‫נושא שמושך את תשומת הלב שלך יותר‬ ‫ומעניין אותך יותר,‬ ‫או שמדובר יותר בדינמיקה,‬ ‫במשוב עם הקהל שלך?‬ ‫איך את מתכננת את הנושאים?‬ ‫יש כמה נושאים שאני רוצה לעסוק בהם.‬ ‫לדוגמה, כל העניין של מצדה,‬ ‫של הכותל, עיר דוד.‬ ‫אני אוהבת מאוד את עיר דוד.‬ ‫לכן יש מקומות שמושכים אותי‬ ‫להפיק סרטונים.‬ ‫אבל קשובה למשוב‬ ‫ואני חושבת שזה חשוב.‬ ‫מי שצופים בסרטונים שלי,‬ ‫כל האנשים, יהודים, לא יהודים,‬ ‫יש אנשים מכל הקהלים

שצופים בסרטונים.‬ ‫ושאלה שראיתי שתמיד עולה בתגובות,‬ ‫הייתה, "לאיזה שבט את שייכת?‬ ‫לאיזה שבט את שייכת?"‬ ‫אנחנו, בקהילה יהודית,‬ ‫זה לא דבר שאנחנו חושבים עליו בדרך כלל.‬ ‫בסדר, אנחנו יודעים מי‬ ‫הם הלווים, מי הם הכוהנים, אבל‬ ‫אם אתה משבט אשר, מנשה, נפתלי,‬ ‫זה לא דבר‬ ‫שאנחנו חושבים עליו בדרך כלל.‬ ‫אבל אנשים רבים, בעיקר נוצרים,‬ ‫הם כן מתעניינים בשבטי ישראל.‬ ‫ורבים שאלו אותי שוב ושוב,‬ ‫לכן אמרתי, "בסדר, אצלם סרטון‬ ‫שעוסק ב-12 שבטי ישראל,‬ ‫ואסביר איך הם היו ואיך המצב כיום.‬ ‫וזה היה בדיוק הסרטון הראשון‬ ‫שהפך ויראלי באינטרנט,‬ ‫שאני חושבת שצילמתי.‬ ‫אז מההתחלה ראיתי שזה חשוב מאוד‬ ‫לקבל

משוב מהקהל,‬ ‫לדעת במה הם מתעניינים.‬ ‫לכן אני מנסה לקרוא את התגובות‬ ‫ומנסה לבדוק מה הצופים רוצים לראות.‬ ‫אבל יש לך שני מיליון עוקבים או יותר,‬ ‫איך אפשר לקבל משוב‬ ‫אפשרי והגיוני משני מיליון עוקבים?‬ ‫איך המשוב? כבר התרחבת?‬ ‫יש לך צוות אנשים שעוזרים לך‬ ‫להבין את הקהל שלך‬ ‫או שאת עוסקת בזה יום שלם?‬ ‫באיזו שיטה פועל יוטיובר כיום?‬ ‫איך זה?‬ ‫אין לי צוות. כל הסרטונים,‬ ‫כל עניין התוכן,‬ ‫היכן לצלם, הטקסטים,‬ ‫מה שאני אומרת, אני עושה את הכול לבד.‬ ‫כי בסופו של דבר‬ ‫הערוץ הוא החזון שלי על ישראל.‬ ‫לכן אני עושה את זה לבד.‬ ‫וכן, אני מבלה זמן רב בקריאת תגובות,‬ ‫בקריאת הודעות הדוא"ל שאנשים

שולחים.‬ ‫יש לנו צ'אט חי פעם בשבוע,‬ ‫בכל יום ראשון אנחנו משוחחים‬ ‫שעה וחצי עם הקהל.‬ ‫ואני מנסה לראות את המשוב.‬ ‫אבל ברור שמדובר‬ ‫במעל שני מיליון איש.‬ ‫אני לא מסוגלת לקרוא הכול,‬ ‫אבל גם אם תצליחי לקרוא‬ ‫עשרה, חמישה, עשרים אחוז,‬ ‫אני לא יודעת כמה אני מצליחה‬ ‫באחוזים, אבל מה שאת משיגה,‬ ‫נותן לך מושג כללי על מה אנשים חושבים,‬ ‫מה הקהל אוהב.‬ ‫לפעמים הם גם לא אוהבים משהו,‬ ‫הם כותבים מה‬ ‫שהם רוצים לדעת, הספקות שלהם.‬ ‫אז אני מנסה לשמור על התקשורת הזו,‬ ‫ברור שלא עם כולם, אבל כמה שאפשר.‬ ‫זה מדהים.‬ ‫והמקורות שלך?‬ ‫לדוגמה, את אומרת, "בסדר,‬ ‫אצלם סרטון על 12 שבטי ישראל".‬ ‫לאן את פונה?

איפה את קוראת?‬ ‫את מי את שואלת? איך את עושה את זה?‬ ‫אז, מכיוון שיש לי רקע מסוים בהיסטוריה,‬ ‫אני מנסה להשתמש במה שכבר יש לי.‬ ‫אז, "בסדר, אנחנו יודעים,‬ ‫למשל, שיש לוויים,‬ ‫יש כוהנים"‬ ‫למשל, המשפחה שלי,‬ ‫המשפחה שלי מצד אימי,‬ ‫הם כוהנים.‬ ‫אז, "בסדר, בואו נחפש באינטרנט‬ ‫מה המידע שיש על כוהנים."‬ ‫אני גם אוהבת להסתמך על יוסף בן מתתיהו,‬ ‫הוא היה היסטוריון‬ ‫מהמאה הראשונה שכתב המון,‬ ‫שהציג פרטים רבים על ישראל.‬ ‫אז, גם הוא מקור מצוין למידע,‬ ‫איך היה המצב בזמנו בבית המקדש.‬ ‫יש ספרים.‬ ‫לבעלי יש גם ספריית ספרים ענקית‬ ‫בבית על תולדות ישראל‬ ‫ואני מנסה להשתמש בה.‬ ‫וגם מידע ארכיאולוגי

רב.‬ ‫לפעמים אנחנו מסתמכים רבות‬ ‫על ארכיאולוגיה‬ ‫כדי להבין טוב יותר את ההיסטוריה.‬ ‫לכן אני מחפשת מידע מנקודות שונות.‬ ‫אני לא מחפשת רק במקום מסוים,‬ ‫אלא מחפשת מקורות שונים‬ ‫ומחברת את הכול ביחד‬ ‫ומציגה את זה בצורה קלה להבנה.‬ ‫אני חושבת שהדבר החשוב ביותר‬ ‫הוא לדבר בשפה נגישה לקהל.‬ ‫את חושבת שזה מה שמבטיח הצלחה,‬ ‫שהשפה פשוטה, קלה להבנה?‬ ‫מה את חושבת שהוא באמת‬ ‫הדבר שמחבר אותך לקהל‬ ‫ומה גורם לך לצמוח כיוטיוברית?‬ ‫אני חושבת שאנשים,‬ ‫אני רואה את זה הרבה...‬ ‫אני מדברת הרבה יותר על ברזיל‬ ‫כי אני ברזילאי.‬ ‫והקהל שלי הוא בעיקר ברזילאי.‬ ‫אבל אני רואה שרוב הברזילאים‬ ‫מתעניינים מאוד

בישראל.‬ ‫-בסדר.‬ ‫יכול להיות שזה בגלל‬ ‫הקשר היהודי עם ישראל,‬ ‫הקשר הנוצרי עם ישראל,‬ ‫הסקרנות לגבי מה היא ישראל‬ ‫שמדברים עליה רבות כל כך בחדשות.‬ ‫אבל לאנשים יש באמת קשר חזק מאוד‬ ‫עם ישראל והם רוצים לדעת.‬ ‫ואין הרבה מקורות מידע,‬ ‫כי כשמדליקים את הטלוויזיה‬ ‫זה תמיד אותו דבר.‬ ‫מציגים את המלחמה, את הסכסוך,‬ ‫הדיווחים גם די נוטים לכיוון מסוים.‬ ‫הם כבר חושבים על מה‬ ‫הם רוצים לדבר על ישראל.‬ ‫פעמים רבות החדשות‬ ‫על ישראל שליליות,‬ ‫ואנשים לפעמים לא רוצים‬ ‫לדעת מה קורה במלחמה,‬ ‫בצבא.‬ ‫אנשים רוצים לדעת, "בסדר,‬ ‫"איך המסעדות? איך אנשים מתלבשים?"‬ ‫איך החזון?"‬ ‫לכן אני חושבת שמה שאני

מביאה שונה‬ ‫זה החזון של מי שחי כאן.‬ ‫-בסדר.‬ ‫וזה באמת יכול להראות את המציאות שלנו‬ ‫ולהציג אותה בצורה נגישה.‬ ‫כן, גם לעשות את זה כך‬ ‫שכל הקהל יוכל להבין את זה.‬ ‫גם לאנשים בעל ידע רב מאוד בהיסטוריה.‬ ‫לפעמים אנשים שלמדו תיאולוגיה‬ ‫כותבים לי,‬ ‫"אני משתמש בסרטונים שלך‬ ‫בשיעורי תיאולוגיה."‬ ‫ולפעמים אני רואה אנשים פשוטים מאוד‬ ‫ששולחים לי תגובות כמו,‬ ‫"שמעתי על ישראל מאז שהייתי ילדה,‬ ‫"נחמד לראות שישראל באמת קיימת".‬ ‫דברים מסוג זה.‬ ‫אני מדברת כך.‬ ‫אני חושבת שאת מתחילה‬ ‫את הסרטון מהרמה הבסיסית‬ ‫ואת מוסיפה עוד ועוד מידע‬ ‫וכך זה מתאים לכולם.‬ ‫לאנשים שכבר יש להם ידע‬ ‫וגם לאנשים שרק

מתחילים להכיר‬ ‫וללמוד על ישראל.‬ ‫כיצד השפיע ה-7 באוקטובר על העבודה שלך?‬ ‫ה-7 באוקטובר היה, באמת, אני חושבת‬ ‫היום הגרוע ביותר‬ ‫בתולדות ישראל מאז השואה.‬ ‫לכן,‬ ‫זה השפיע מאוד על כולם.‬ ‫וזה השפיע על כל אחד בצורה אחרת, ברור.‬ ‫בעיקר על אנשי הדרום בישראל.‬ ‫לכן,‬ ‫כשאני מדברת על מה שעברתי,‬ ‫לפעמים אני מרגישה קצת רע‬ ‫כי אנשים רבים עברו‬ ‫דברים הרבה יותר גרועים.‬ ‫אני באופן אישי,‬ ‫הייתי בתחילת החודש התשיעי‬ ‫של ההיריון שלי.‬ ‫הייתי בחודש התשיעי להיריון.‬ ‫בעלי קרבי, הוא לוחם בצה"ל,‬ ‫מילואימניק, חייל מילואים.‬ ‫אבל כבר ב-7 באוקטובר גייסו אותו.‬ ‫הייתי בהיריון,‬ ‫הם התקשרו לבעלי ואמרו לו,‬

‫"שבת או לא שבת, בוא".‬ ‫לפני הצוהריים,‬ ‫בשבת עצמה, לפני הצוהריים,‬ ‫הוא כבר נסע.‬ ‫כן, הוא נכנס למכונית ונסע‬ ‫והתייצב בבסיס, בנקודת המפגש.‬ ‫אמרו לו, "אתה חייב להתייצב כאן.‬ ‫"אתה חייב להגיע לפני השעה הזאת."‬ ‫טוב, אני הייתי בבית עם ילד בן שנתיים,‬ ‫בהיריון, בעלי היה בצבא.‬ ‫לכן המצב היה בעייתי מאוד.‬ ‫ובאותו הזמן מיליון אנשים התקשרו אליי‬ ‫לשאול מה קורה.‬ ‫כמובן, גם משפחה, חברים,‬ ‫צופי הערוץ רצו לדעת אם אני בסדר.‬ ‫-כן.‬ ‫אני גרה בירושלים,‬ ‫אבל לפעמים אני מצלמת‬ ‫בדרום, בצפון, בכל מקום.‬ ‫לכן אנשים רבים היו מודאגים.‬ ‫וגם מיליון ערוצי טלוויזיה,‬ ‫רדיו,‬ ‫כל כלי התקשורת רצו לדעת מה

קורה.‬ ‫אז, "בסדר, אני כאן עם בני,‬ ‫"הוא לחוץ מאוד בבית‬ ‫כי הוא לא יודע איפה אביו,‬ ‫"אבל בטלוויזיה‬ ‫היו צריכים דובר פורטוגזית‬ ‫שיסביר מה קורה".‬ ‫לכן גם הרגשתי מאבק פנימי,‬ ‫הייתי צריכה להגן על עצמי,‬ ‫לדאוג לעצמי כי הייתי בהיריון,‬ ‫הייתי צריכה לטפל בבני.‬ ‫אבל, מצד שני, רציתי לדבר.‬ ‫רציתי שאנשים ידעו מה קורה‬ ‫כי ידעתי על מה הם מדברים בברזיל,‬ ‫פעמים רבות, על ישראל‬ ‫וזו לא האמת.‬ ‫לכן אני רוצה להציג את האמת לאנשים.‬ ‫כי זה מה שהערוץ עושה.‬ ‫בזמנים רגילים, אני לא מדברת‬ ‫אני לא מדברת על מלחמה,‬ ‫אני לא מדברת על הצבא,‬ ‫אני מראה את המציאות שלנו,‬ ‫את ההיסטוריה,‬ ‫את הדברים היפים שיש

לנו‬ ‫וכשראיתי שאנשים משקרים על ישראל,‬ ‫רציתי להתייצב,‬ ‫לדבר ולעשות, אבל זה היה...‬ ‫רציתי להתייצב,‬ ‫לדבר ולעשות, אבל זה היה...‬ ‫"אני לא רוצה לצפות בסרטונים של מה שקרה‬ ‫"כי זה יכאב לי,‬ ‫אבל אני צריכה לדבר על זה."‬ ‫לכן ב-7 באוקטובר היה קשה מאוד,‬ ‫והחודש הראשון היה קשה מאוד.‬ ‫כמובן, עמדת ללדת.‬ ‫כן.‬ ‫אומץ ליבך, עוצמתך‬ ‫ואהבתך לישראל ושירותך‬ ‫העניקו לך את הכוח לצאת ולדבר,‬ ‫למרות הנסיבות כשאת עם ילד קטן,‬ ‫עם בטן של תשעה חודשים, זה קשה מאוד.‬ ‫כן, רק רציתי לבוא‬ ‫ורציתי להיות שם בגלל הכול...‬ ‫אני לא משרתת בצבא,‬ ‫לא אהיה לוחמת,‬ ‫לא אתייצב בצבא כדי להילחם, ברור,‬ ‫אני לא יכולה

להתנדב עכשיו.‬ ‫כי אחרי ה-7 באוקטובר,‬ ‫כול אחד עשה את מה שהוא יכול.‬ ‫אנשים הכינו כריכים והביאו ציוד.‬ ‫הם הכינו אוכל ועשו המון דברים‬ ‫ואני לא יכולתי,‬ ‫הייתי בחודש התשיעי להיריון,‬ ‫עם ילד קטן בבית,‬ לא יכולתי ‫לצאת לעשות כלום.‬‬ ‫ומה שבאמת יכולתי לעשות,‬ ‫הוא לדבר עם אנשים,‬ ‫באמצעי התקשורת, ולומר את האמת,‬ ‫לספר שישראל הותקפה,‬ ‫שישראל נאלצה להגן על עצמה‬ ‫ודברים רבים מסוג זה.‬ ‫אז, באמת, זה היה קשה מאוד בחודש הראשון‬ ‫וב-7 בנובמבר התינוק שלי נולד.‬ ‫ואמרתי, "בסדר, אנשים,‬ ‫עכשיו, סליחה, אבל..."‬ ‫לכמה זמן הפסקת?‬ ‫אני חושבת ששבוע או שבועיים,‬ ‫כי באמת הכול עדיין התרחש,‬ ‫יש גבול עד כמה

שיכולתי...‬ ‫להתנתק?‬ ‫...להתנתק ולהפסיק כי,‬ ‫שוב, זה המאבק בתוכי,‬ ‫לשמור על הבן שלי,‬ ‫לשמור על הבריאות שלי,‬ ‫עכשיו, במקרה הזה, עם שני הילדים,‬ ‫לדאוג לבריאות שלי,‬ ‫אבל מצד שני, ישראל צריכה אותנו עכשיו.‬ ‫ישראל צריכה אותנו,‬ ‫לכל אחד יש את הדרך שלו לעזור למדינה.‬ ‫והדרך שלי היא להציג‬ ‫את ישראל ולומר את האמת.‬ ‫ואני יודעת שיש לי קהל גדול,‬ ‫אני יכולה להגיע לאנשים רבים יותר.‬ ‫באוקטובר, למרות שצילמתי פחות סרטונים,‬ ‫הגענו ליותר מ-20 מיליון צפיות.‬ ‫לכן...‬ ‫20 מיליון צפיות?‬ ‫כן, בערוץ הראשי בנוסף‬ ‫להופעות בטלוויזיה,‬ ‫ולכל הדברים הנוספים שעשיתי‬ ‫מחוץ לערוץ שלי,‬ ‫בלי לספור את

האינסטגרם,‬ ‫הטיק טוק וכל שאר הדברים.‬ ‫לכן‬ ‫הרגשתי שיש לי אחריות כלפי ישראל.‬ ‫אז זאת היה המאבק שלי בהתחלה,‬ ‫אבל ברוך השם,‬ ‫עכשיו הדברים משתפרים,‬ ‫אנחנו בשלב אחר,‬ ‫ואני חושבת שהגרוע מכל כבר עבר.‬ ‫כן, זה כמו דרמה, שבקנה מידה קטן יותר,‬ ‫נשים רבות סובלות ממנה בעולם.‬ ‫לאזן בין החיים המקצועיים לחיי המשפחה.‬ ‫ובמיוחד כשיש להן ילדים קטנים,‬ ‫כשהן בהיריון,‬ ‫והאמת היא שאת דוגמה לכך,‬ ‫במצב שבו, כמובן,‬ ‫הקהל שלך היה זקוק לך כל כך,‬ ‫הפסקת לשבועיים.‬ ‫איך את מרגישה עכשיו?‬ ‫מצבי עכשיו הרבה יותר טוב.‬ ‫בעלי גם בבית עכשיו לזמן מה,‬ ‫יש לו כבר תאריך לחזור לצבא‬ ‫אבל עכשיו הוא בבית לזמן מה, אז,‬

‫המצב קל יותר בשבילי,‬ ‫ולילדים שלי.‬ ‫אבל כן, אנחנו חייבות‬ ‫למצוא את האיזון הזה‬ ‫בין משפחה לעבודה‬ ‫וזה דבר שלא תמיד הצלחתי לעשות.‬ ‫לפעמים, במשך שנים רבות,‬ ‫בעיקר, לפני שהבן שלי,‬ ‫הילד הראשון שלי נולד, אני‬ ‫לעתים קרובות התמקדתי בעבודה‬ ‫ולפעמים בעלי היה אומר:‬ ‫"את נוסעת שוב".‬ ‫כי העבודה כמדריכה כרוכה‬ ‫בזמן רב מחוץ לבית.‬ ‫לכן מדובר באיזון עדין מאוד.‬ ‫ועם הזמן התחלתי להשתפר,‬ ‫וגם הקורונה עזרה לי,‬ ‫לעצור הכול לזמן מה‬ ‫ולהתמקד יותר במשפחה שלי.‬ ‫ועכשיו, שוב, אני באמת‬ ‫מנסה למצוא את האיזון,‬ ‫אבל עכשיו אפילו יותר‬ ‫כי כבר יש לי ילדים, כלומר,‬ ‫העדיפות היא הילדים וכן, זה אפשרי.‬ ‫זה

הדבר החשוב ביותר שאנשים יבינו,‬ ‫זה אפשרי, לפעמים,‬ ‫צריך לוותר על משהו ולפעמים,‬ ‫ולומר את זה לאנשים‬ ‫שלא רוצים לשמוע: "לא".‬ ‫ואז, לפעמים, היו ראיונות‬ ‫מערוצי טלוויזיה גדולים‬ ‫מברזיל, התקשרו אליי,‬ ‫אמרו: "את יכולה להתראיין?"‬ ‫ובגלל הבדלי השעות,‬ ‫הופעתי אפילו ב-3 לפנות בוקר ואמרתי,‬ ‫"לא, אני לא יכולה, כי יש לי שני‬ ‫ילדים קטנים בבית ואני לא יכולה".‬ ‫לכן גם ללמוד‬ ‫להגיד "לא" עוזר מאוד‬ ‫למצוא את האיזון הזה.‬ ‫איך המשפחה שלך, אליני?‬ ‫איך המשפחה שלך, חיי היומיום שלך?‬ ‫הכול השתנה מאוד בארבע השנים האחרונות,‬ ‫אבל, יש לי את בעלי, ספי,‬ ‫הוא עובד בהייטק, הוא עובד‬ ‫בתחום הטכנולוגיה כאן

בישראל,‬ ‫כמו חלק נכבד מהצעירים בישראל,‬ ‫הוא עובד בהייטק,‬ ‫יש לי את יאיר יהודה, שהוא בן שנתיים,‬ ‫בנימין זאב, שהוא‬ ‫בן שלושה חודשים, ממש קטן.‬ ‫ואני עובדת מהבית ברוב הימים‬ ‫במחשב, אני משדרת,‬ ‫ופעם או פעמיים בשבוע,‬ ‫אני גם יוצאת מהבית כדי לערוך.‬ ‫המשפחות שלנו תומכות בנו.‬ ‫המשפחה שלי, למרות‬ ‫שהם חיים בברזיל, תומכת בנו,‬ ‫המשפחה של בעלי גם תומכת, הם מבשלים,‬ ‫לפעמים הם שולחים אוכל‬ ‫כשהם רואים שאני עסוקה מאוד,‬ ‫הם שולחים לי אוכל,‬ ‫הם גם עוזרים עם הילדים,‬ ‫התמיכה חשובה מאוד.‬ ‫הם גרים קרוב אליכם?‬ ‫הם גרים בקרבת מקום, 20 דקות הליכה.‬ ‫זה נפלא.‬ ‫כן,‬ ‫חמי ובעלי הולכים לאותו בית כנסת.‬

‫המשפחה קרובה וזה טוב מאוד.‬ ‫ומבחינת שמירת מצוות,‬ ‫איך את מגדירה את עצמך?‬ ‫ובכן, קל לי יותר להתחיל עם בעלי.‬ ‫בעלי הוא מה שנקרא, "דתי לאומי",‬ ‫בעלי שומר שבת,‬ ‫שומר כשרות,‬ ‫הוא עושה את הכול כמו שצריך.‬ ‫אני,‬ ‫אני...‬ ‫אני אוכלת כשר, כבר שנים רבות,‬ ‫עוד זמן רב לפני שהכרתי את בעלי,‬ ‫אבל אני לא מגדירה את עצמי‬ ‫כשומרת מצוות‬ ‫אני לא מגדירה את עצמי כדתייה,‬ ‫כי אני לא שומרת על הכול‬ ‫בדיוק כפי שצריך לעשות,‬ ‫לפעמים יש לי פרשנות משלי לדברים.‬ ‫אז, אנחנו מה שנקרא בישראל‬ ‫נישואי תערובת.‬ ‫בסדר.‬ ‫כשאנחנו מדברים בברזיל‬ ‫על נישואי תערובת,‬ ‫אנחנו מדברים על יהודים עם לא יהודים,‬ ‫כאן בישראל

נישואי תערובת‬ ‫פירושם בין יהודים,‬ ‫אבל כשאחד מבני הזוג דתי יותר מהשני.‬ ‫אז בעלי דתי ואני לא כל כך דתייה,‬ ‫אבל יש לנו את האיזון הזה בבית,‬ ‫והדבר החשוב ביותר, באמת, הוא תקשורת.‬ ‫מה החלק הדתי ביותר שלך?‬ ‫ובכן, כל שאלת האוכל, של הכשרות.‬ ‫אני אחראית על הכשרות בבית.‬ ‫חמי הוא רב ומשגיח‬ ‫אבל אני שומרת על הכשרות בבית,‬ ‫למדתי במדרשה דתית,‬ ‫בעברית כאן בירושלים‬ ‫במדרשה דתית לברזילאיות,‬ ‫אז, למדתי שם,‬ ‫לכן אני מכירה את כל ההלכות,‬ ‫של אוכל, של כשרות.‬ ‫אז, אני דואגת לכשרות בבית‬ ‫והכול.‬ ‫למדת את זה במדרשה?‬ ‫בדיוק.‬ ‫כמה זמן למדת במדרשה?‬ ‫כמה חודשים, לא שנים,‬ ‫עם בנות רבות, זה היה כמה

חודשים,‬ ‫אבל זה הספיק לי ללמוד‬ ‫על כל ענייני ההלכות, האוכל,‬ ‫כי באולפנה לבנות מתמקדים מאוד‬ ‫בחיי המשפחה,‬ ‫בנידה,‬ ‫בכל ענייני חיי הנישואין,‬ ‫כשרות.‬ ‫לכן אני דואגת בבית לכל עניין הכשרות.‬ ‫קודם כשגרתי לבד ועכשיו עם בעלי.‬ ‫כך שיש לנו את כל עניין האוכל הכשר‬ ‫שאני מטפלת בו בבית.‬ ‫החגים חשובים מאוד.‬ ‫כאן התיירות בישראל היא 24 שעות ביממה,‬ ‫7 ימים בשבוע, אבל אני אומרת לאנשים:‬ ‫"אני יודעת שהשבוע העמוס ביותר בשנה‬ ‫הוא פסח וסוכות".‬ ‫אני מצטערת.‬ ‫סליחה, "אני לא עובדת‬ ‫אפילו לא בחול המועד,‬ ‫"כי, בסופו של דבר,‬ ‫אלו הימים עם המשפחה,‬ ‫"אלה הימים שמבלים בבית".‬ ‫אז אלו התאריכים שקבעתי,

באמת,‬ ‫כדי לטפל בבית‬ ‫ולמרות שהחג מתחיל בחמש אחר הצוהריים,‬ ‫"לא, היום הזה מיועד למשפחה."‬ ‫אז, החגים חשובים לי מאוד‬ ‫ויש דברים שקצת פחות.‬ ‫אני לא משתמשת, למשל,‬ ‫אני לא משתמשת בכיסוי ראש,‬ ‫זאת אומרת, זה השיער שלי.‬ ‫אז אני לא משתמשת בכיסוי ראש,‬ ‫לפעמים כשחותני מגיע, כן,‬ ‫אבל ביום יום, למשל,‬ ‫אני לא מכסה את השיער שלי.‬ ‫אז יש דברים שאני גם לא עושה.‬ ‫בסדר, והאם זה יצר סוג של עימות, קושי,‬ ‫או שאת חושבת שזה באמת אפשרי,‬ ‫למי שצופה בנו,‬ ‫האם כל אחד יכול‬ ‫לחיות עם רמת השמירה שלו?‬ ‫אני חושבת שזה אפשרי.‬ ‫קודם כול, המשפחה,‬ ‫גם המשפחה שלי והמשפחה של בעלי‬ ‫הן משפחות פתוחות מאוד.‬

‫המשפחה שלי לא דתית וקיבלו את בעלי.‬ ‫המשפחה של בעלי דתית,‬ ‫והם קיבלו אותי מצוין.‬ ‫לכן כן, הקבלה המשפחתית,‬ ‫אבל הדבר החשוב ביותר הוא תקשורת.‬ ‫מההתחלה, כשהתחלנו לצאת,‬ ‫לבעלי, אמרתי: "תשמע, אני לא דתייה,‬ ‫אתה דתי, אני לא,"‬ ‫"איך נעשה את זה? זה לא יעבוד".‬ ‫ואני אמרתי: "כן, כן, זה יעבוד".‬ ‫ואמרתי לו: "אין לי שום כוונה לעשות‬ ‫יותר ממה שאני עושה עכשיו."‬ ‫והוא אמר: "בסדר."‬ ‫"אנחנו נחיה כך,‬ ‫כל אחד יהיה ברמה שלו וזה בסדר".‬ ‫עניין שלדעתי חשוב‬ ‫הוא תקשורת‬ ‫והנושא השני הוא הציפיות.‬ ‫מה שאני רואה פעמים רבות,‬ ‫שאנשים מתחתנים‬ ‫בתקווה שהאחר ישתנה.‬ ‫אז למשל,‬ ‫"הוא מבלה במסיבות רבות,‬

‫הוא יוצא לרקוד לעתים קרובות."‬ ‫לא במקרה שלי, בעלי, לא חוגג. אבל,‬ ‫לפעמים יש בחורה שהחבר שלה יוצא‬ ‫להמון מסיבות, לריקודים,‬ ‫לדברים רבים והיא אומרת:‬ ‫"לא, כשנתחתן הוא יפסיק".‬ ‫לא, הוא לא יפסיק. ככה הוא רוצה להיות,‬ ‫ייתכן שהוא יפסיק ואולי לא,‬ ‫אבל להתחתן ולהתאחד עם אדם‬ ‫בציפייה שהוא ישתנה, זו בעיה.‬ ‫ואני גם זוכרת את עצמי,‬ ‫רוב הזמן גם הציפייה לשינוי‬ ‫מופנית כלפי האישה.‬ ‫-כמובן.‬ ‫אז לפני שהתחתנו,‬ ‫אנשים רבים באו לדבר איתי,‬ ‫החברים שלי, גם החברים שלו,‬ ‫"עכשיו תתחילי לשמור שבת,‬ ‫"איך צריך לקיים את המצוות,‬ ‫"עכשיו תתחילי לכסות את השיער שלך,‬ ‫"עכשיו תתחילי להתחיל ללבוש חצאיות."‬

‫ואני אמרתי: "לא, לא, לא".‬ ‫אף אחד לא שאל אותו,‬ ‫כולם באו ושאלו אותי.‬ ‫אמרתי: "לא, אני אישאר כמו שאני,‬ ‫אם ארצה להשתנות, אשתנה אבל לא כך".‬ ‫וגם דיברנו על הסוגיות הקשות.‬ ‫לדוגמה, שוחחנו על כך ואמרנו, "בסדר,‬ ‫אם אני אעשה דבר אחד ואתה תעשה דבר אחר.‬ ‫איך יסתדרו הילדים?"‬ ‫זה גם עניין שדיברנו עליו רבות בעבר‬ ‫כשתכננו להביא ילדים לעולם,‬ ‫לפני שהתחתנו‬ ‫ודיברו על כך שאם יהיו לנו ילדים‬ ‫איך נחנך אותם.‬ ‫אמרנו ש"הילדים ישמרו שבת ב-100%,‬ ‫"הילדים ילמדו בבית ספר דתי,‬ ‫הילדים הולכים לעשות כך וכך".‬ ‫וזה מה שאנחנו עושים עכשיו.‬ ‫אבל סיכמנו את הכול לפני שהתחתנו‬ ‫ולא חיכינו להתחתן‬ ‫כי אם עושים

את זה אחר כך,‬ ‫יש בעיות זוגיות.‬ ‫מדהים. ואת מרגישה בנוח‬ ‫עם ההסכמים האלה?‬ ‫הם מתאימים לך?‬ ‫כן, דווקא כי דיברנו על זה קודם.‬ ‫כי ברגע שכבר נשואים,‬ ‫לפעמים מרגישים חובה לקבל את זה,‬ ‫וזה לא היה כך אצלנו.‬ ‫הרבה לפני שהתארסנו,‬ ‫באמת, מההתחלה דיברנו על דברים כאלה,‬ ‫והגענו להסכמות.‬ ‫ברור שהייתי חייבת לוותר,‬ ‫בפורטוגזית אומרים להיפתח.‬ ‫כלומר, להשאיר בצד.‬ ‫כן, לעשות כמה דברים‬ ‫שהם לא ההעדפה שלי,‬ ‫אבל אני מבינה מה צריך לעשות,‬ ‫ויש גם דברים שהוא כמובן‬ ‫היה מעדיף שאעשה.‬ ‫צריך לדעת לוותר,‬ ‫איך לוותר על חלק.‬ ‫כן, בדיוק, לוותר.‬ ‫לכן יש דברים שהייתי צריכה לוותר עליהם,‬ ‫יש דברים שהוא

נאלץ לוותר עליהם‬ ‫אבל כך אנחנו מצאנו את האיזון‬ ‫שטוב לבית שלנו,‬ ‫אני בטוח שעבורה 99% מהמשפחות‬ ‫זה לא יעבוד,‬ ‫אבל זו הדרך שלנו,‬ ‫שהצלחנו והגענו להסכמה‬ ‫ושנינו מרוצים מכך.‬ ‫כלומר, זה גם אפשרי.‬ ‫כן, זה אפשרי. זה אפשרי ללא ספק,‬ ‫אבל צריך תקשורת ותקשורת מההתחלה.‬ ‫מעולה.‬ ‫טוב, אליני, ולסיום,‬ ‫ספרי לנו איך את רואה את עצמך בעתיד,‬ ‫איך אתה חושבת הלאה לגבי הערוץ שלך‬ ‫ולגבי חייך כמשפיענית.‬ ‫ראשית, אני מאוד מרוצה מכל מה שקורה.‬ ‫לכן אני חושבת שאני צריכה להמשיך‬ ‫לעשות את מה שאני עושה עם הערוץ.‬ ‫להראות את המציאות של ישראל,‬ ‫את האמת של ישראל, לכולם,‬ ‫כי הערוץ כמובן אמור‬ ‫להראות את החלק

היפה,‬ ‫אבל יש לו גם רקע של הסברה,‬ ‫להראות את האמת.‬ ‫ולצערי עכשיו יותר מתמיד,‬ ‫אני מאמינה שזה מה שצריך‬ ‫להראות כמה שישראל‬ ‫היא מדינה יפה, דמוקרטית, מגוונת‬ ‫ואני חושבת שזה הפרויקט של הערוץ‬ ‫ויש לנו גם משהו אחר הוא המסעות,‬ ‫כפי שאנו קוראים לזה בפורטוגזית,‬ ‫אלו הטיולים שארגנתי לישראל‬ ‫כמדריכת תיירים בעבר‬ ‫ואני רוצה להמשיך לעשות זאת עכשיו‬ ‫כמדריכת תיירים.‬ ‫מדובר בכל הקבוצות‬ ‫שאנחנו מביאים לישראל כדי להראות,‬ ‫לא רק באמצעות סרטונים‬ ‫אלא גם להראות כאן באופן אישי‬ ‫לאנשים.‬ ‫אז אלו שני הפרויקטים שלי,‬ ‫להציג לאנשים באינטרנט‬ ‫וגם להראות לאנשים‬ ‫שכף רגלם תדרוך בארץ.‬ ‫אלו הפרויקטים

שלי.‬ ‫זה נשמע מעניין מאוד.‬ ‫אני מאחלת לך הצלחה רבה, תצליחי מאוד,‬ ‫תמשיכי לצמוח ולהראות את האמת הזו‬ ‫שאת אומרת שהיא חשובה כל כך.‬ ‫ואם תרצי להעביר מסר עכשיו‬ ‫למי שצופות בנו,‬ ‫לנשים יוצאות אמריקה הלטינית‬ ‫שנמצאות מעבר למסך‬ ‫בכל מקום בעולם,‬ ‫זה יכול להיות כאן בתל אביב‬ ‫או בארגנטינה‬ ‫זה יכול להיות במקסיקו,‬ ‫איזה מסר היית מעבירה להן?‬ ‫אז כיהודיות וכיוצאות‬ ‫מדינות באמריקה הלטינית,‬ ‫את נולדת בקולומביה,‬ ‫אני נולדתי בברזיל,‬ ‫אבל יש לנו דבר אחד‬ ‫שמאחד את כולנו וזה ישראל.‬ ‫כל אחד מתחבר לישראל בצורה אחרת‬ ‫ואני חושבת שזה הדבר היפה ביותר,‬ ‫שישראל והיהדות מאפשרות לנו להתחבר‬ ‫ולשמור על

הזהות שלנו,‬ ‫לשמור על השורשים שלנו.‬ ‫ושהן יבואו הנה, באמת,‬ ‫הן יכולות גם להגיע באופן אישי‬ ‫לישראל, להתחבר.‬ ‫אנחנו שונות כל כך‬ ‫אבל קרובות ודומות כל כך בו זמנית,‬ ‫אני מאמינה שזה היופי ביהדות.‬ ‫וזה גם מתבטא במגוון המקורות והקשר שלה.‬ ‫זה מדהים! איזה מסר יפה כל כך,‬ ‫עמוק כל כך,‬ ‫רלוונטי כל כך להיום!‬ ‫תודה רבה שהתארחת אצלנו,‬ ‫את מוזמנת תמיד.‬ ולכם הצופים, תודה שהייתם איתנו, זה תענוג גדול להיות כאן ב"חובקות עולם” יחד עם כולכם נתראה שוב בקרוב.