סיפור גבורתו של אופק רוסו הי"ד משייטת 13

שנה 1950 הפיקוד המתכלי מגיע להכרה שצריך לאחד שני יחידות ימיות שפעלו ממלחמת העצמאות ולאחד אותם ליחידה אחת חודש ינואר 1950 היחידה מוקמת הוא שמה שהת 13 בשלב הזה מתחיל המסע המופלא של הוחמה היחידה ארבע שנים הראשונות להקמתה התפקיד העיקרי שלהם זה עבודה בתוך המים הם לא יוצאים מהמים הם אוספים מידע מודיעיני חודרים לבסיסים של האויב ממקשים ספינות מלחמה ונמלים מרוחקים אבל הם לא יוצאים מהמים הכל משתנה ב-169 מלחמת העתשה אז שהיה התפליקות של זאב עלמוג פולשטים על תחנה במבצע בולמוס חמש בחודש לאחר מכן מבצע בולמוס שש אבל כולם זוכרים אותו בתור הפשיטה על האיגרים מבצע שההגדרה שלו הייתה בלתי אפשרית לאחר הצלחת המשימה

מבינים את היכולות של הלוחמים וסל המשימות שלהם הולך וגדל. הם יצאו מהמים לראשונה ומאז אלו מפסיקים להפטיע. הם נשלחים לכל מקום שהם נדרשים אליו. ב-7 באוקטובר היה ברור שברגע שתתקבלה ידיעה שהאויב חדר פנימה והשערים נפרצו. היחידה מוקפצת. כוח כוננות ששאה בהתלית בסיס היחידה מוקפצה. המשימה שלו זה להגיע לברי כמה שיותר מהר. כמובן שאין להם מידע מודיאינים, הם לא יודעים לקראת מה, ומול מה הם עצתים להתמודד, אבל המשימה שלהם הייתה פשוטה, להציל כמה שיותר יהודים. הצבטים פעלו במשך שעות ארוכות. הם נלחמו בנחיתות מספרית והם הצילו עשרות של יהודים. בשעות הלילה הקטנות, לאחר שהם לחמו שעות מרובות, צוות מגיע לתאר את אחד

הבתים האחרונים לפי הנשמת קריאת עזרה. צעקה מאחורי גדר של שיחים. החובש אופק רוס הוא שומע את הצעקה הזאתי. ברגע אחד הוא קופץ מעל הגדר, ניגש לפצוע, נותן לו טיפול מציל חיים. אבל אופק נורא על ידי חוליה של מחבלים. אופק נופל במקום. אבל צריך להבין שני פרטים מאוד חשובים על אופק. ברגע שאופק שומע את הקריאה והוא רץ לכיוון הפצוע, זה לא היה יעד מתהר, זה לא היה שדה נטוש. אופק קפץ להציל את הפצוע תחת אש טופת של מחבלים שלא מפסיקים לראות. ומספיק להעניק לפצוע. קצין ביהלום שאותו לא הכיר לפני כן. טיפול מציל חיים כמו בבלד על החווה של יורם. גאון אמר הפצוע לא אשכח אותך כל ימי חיי. היום הוא יום אותי, אמר אז החובש. אבל

אופק עשה עוד פעולה אחת לפני שהוא נהרג. אופק מפיל את עצמו על הפצוע ובכך מציל את חייו פעם נוספת. חייו שעל הפצוע נצלו, אבל אופק נפל על משמרתו. נפל בדבר שהואב הכי לעשות בעולם, להציל יהודי. ואם תשאלו את עצמכם, אופק שלמת המחיר היקר ביותר, אופק עשה בדיוק מה שציפו. הוא שם מאחוריו אומה אבלה אך אומה גאה בבן שידעה לעשות את מה שצריך בשעות הקשות ביותר והדבר שאנחנו צריכים לעשות כדי לכבד את זכרו הגדול של אופק זה לקבל על עצמו לקרוא מזמור תהילים אחד לעילון נשמתו ושוב לא כי הוא צריך את זה אלא כדי שאנחנו נזכור מה אופק עשה את החיים שאופק הציל ואת המחיר היקר שאופק שילם לכן הצטרפו למיזם של ארגון נדברות ונקרא מזמור תהילים לעילוי נשמת לוחם גדול שלושה בביתה היא זכרו ברוך ‏Ja.