הרב זמיר כהן - כללים בביקורת בחיי נישואין

בפרק זה נתבונן בנושא מרכזי וחשוב בזוגיות ביקורות בנישואין. האם למתוח ביקורת? האם עדיף לשתוק אחת ההתלבטויות הכי גדולות שיש לבני זוג? מכיוון שאם נשתוק, איך הצד השני ידע שהוא אמור להשתנות? ואם אנחנו מבקרים, הרי יש כאן עלבון ופגיעה ופעמים שמתפתחים ריבים וכעסים. אבל אדם שיאמץ לעצמו כמה כללים בביקורת, יוכל להרוויח הבאה של כל מה שמטריד ומכאיב, ויחד עם זאת ימנה ממחלוקות וכעסים. נקודה ראשונה, לא על כל דבר יש למתוח ביקורת. נפגעתי ממילה שהצד השני אמר, אבל מדובר במידע חד פעמית, אפשר לשתוק ולהבליג. אבל כאשר רואים שהדבר חוזר על עצמו, מכיוון שלא הגבתי ואז הצד השני מבין שאני לא נעלבתי ושאפשר להמשיך והדברים

חוזרים שוב על עצמם, באופן כזה לא רק שמותר להגיב, אלא אם לא נגיב, הבואה הפנימית הזו יכולה להתנפח, הכעסים והמרירות, עד שהבלון יגדל ויתפוצץ ואז הנזק עלול להיות בלתי הפיך. לכן כאשר רואים מחדל שחוזר על עצמו שוב ושוב צריך לדבר, השאלה היא איך מדברים. כלל ראשון בביקורת, לא לתקוף את האדם אלא להביע את הכאב. יש הבדל גדול בין אם בעל אומר לאשתו ממש לא בסדר מצידך, מאוד מעליוד פוגע, כאשר ליד הורייך אמרת שאני אף פעם לא עוזר לך בענייני הבית. ואני עוד ניסחתי את המילים האלה בעדינות. פעמים שהניסוכים האלה נעשים בתוקפנות, בטונים גבוהים, עם עיניים יורות אש ושפת הגוף מביעה את כל הזעם והמילים הרבה יותר קשות ובוטות.

אבל ביקורת מסוג זה גורמת בדרך כלל לצד השני להגיב בכעסים, בהתפרצויות, לנסות להוכיח כמה כן היה צדק בדברים. וכשזה אומר כך ואז היא מגיבה אחרת והוא אומר והיא אומרת כדור השלג הזה הולך ומתגלגל עד כדי חלילה הביצוץ. אבל כאשר מביעים כאב, במקום לתקוף את הצד השני, להשתמש במילים, אתמול הרגשתי מאוד שלא בנוח כששמעתי שאומרים עליי ליד הוריי שאני לא עוזר בענייני הבית. שמנו לבהל הגדול. כשתוקפים את הצד השני, את אמרת, אתה אמרת, וזה לא בסדר, הדבר גורם צורך להתכומם מהצד השני. אבל כאשר אני לא תוקף, אני רק מביע את הכאב שלי, אתמול חשי מאוד שלא בנוח לשמוע שכך אומרים עליי. בדרך כלל הבעת כאב גורמת לצד השני להזדהות.

העברנו את המסר, הדגשנו את העניין תוך כדי שהעניין מאוד קא והייתי רוצה שזה לא יחזור על עצמו ויחד עם זאת לא פגעתי בצד השני. כלל שני בביקורת, הרי לא תמיד באמת האדם מרגיש שהוא מוצא את הניסוכים ברמות כאלה. להתחיל בכמה מילים טובות ולסיים בכמה מילים טובות. כאשר האדם פותח בדברי שבח, אף על פי שכאמטרה היא בעצם להביע ביקורת. אבל כאשר מתחילים במילים טובות מורידים את העוקץ של הפגיעה. הרי מדוע בדרך כלל כשצד אחד שומע מבוכר הוא מגיב בתוקפנות משום שהוא חש מותקף. כשמאירים לאדם הוא מרגיש מותקף. המסר שמועבר אליו אתה לא בסדר. את לא בסדר. האת והאתה הזה גורם לצד השני לחוש מותקף ומי שמותקף מנסה להתגונן. ואז מגיעה

ההתפרצות. אבל כאשר פתחנו במילים טובות, אני מאוד מודה על מה שהיה אתמול בעזרה. אני מאוד מעריך את מה שעשית שלשום כאשר כל כך טרכת למעני, אבל אני רוצה לומר לך שיש דבר אחד שמפריע לי מה שקרה אתמול ליד אורי כש ואז יכול לומר את מה שהפריע לו ולסיים שוב בדברי שבח. אבל בסך הכל אני רוצה לומר לך שאני מודה לבורא עולם שזכיתי לאישה נפלאה כמותך. הורדנו את העוקץ של העלבון, של הפגיעה, ואז גרמנו לתחושה ולרצון לצד השני להזדהות איתנו, עם הכאב שלנו, להפנים את הדברים ולרצות להשתנות, שזה מה שהכי חשוב. ואגב, הדברים נכונים לא רק בביקורת בזוגיות, אלא גם בביקורת בחינוך ילדים, בביקורת במקומות עבודה, כלפי שכנים. כאשר אנחנו

מתחילים במילים טובות בדברי שבח, מסיימים בכמה מילים טובות, הרי המילים הראשונות פותחות את הלב, מסירות את העוקץ של האלבון והפגיעה, ואז אין צורך להשתמש במילים בוטות ולראות חיצים שיכנסו ללב של השני, כפי שמצוי שכדי שיתייחסו אלינו, אנשים משתמשים במילים מאוד בוטות וטונים גבוהים בשבת גוף נזאמת, אבל כאשר פתחנו את הדלת של הלב באמצעות כמה מילים טובות, דברי שבח, מחמאות, כעת אפשר לנסח את הביקור קורת בצורה עדינה. הדברים נכנסים אל הלב. גם בלי חיצים לא צריך חיצים שיחדרו דרך הקיר של הלב. כי הדלת פתוחה. הדברים נכנסים גם בעדינות ושוב סוגרים את הדלת עם עוד כמה מילים טובות. וכך הרווחנו העברת המסר של הביקורת מבלי

להגיע לאלבון, לפגיעה ולסכסוכים. ונקודה אחרונה בביקורת, כאשר רוצים לבקר, תמיד עלינו לשאול את עצמנו מתי החמתי בפעם האחרונה. יש בני זוג שכל הטוב שיש בצד השני הוא מובן מאליו אז אף פעם לא יודעים לשבח ולהחמיא וכשיש חיסרון הרי כאן מרגישים שהשמיים נפלו ומיד הביקורת מתפרצת צריך לזכור מחמאות הם כמו הפקדה בחשבון ביקורות משיכה מחשבון הבנק אדם שהוא רק מושך מבלי להפקיד יכנס למינוס רק אדם שיודע שאנחנו במשך היום תורכים לתת מחמאות אז מותר לנו גם להשתמש בביקורת