לעלות בשלבים - הרב זמיר כהן (כתוביות)

הייתי פעם בסמינר של "ערכים", סמינר לרווקים, והיה שם בחור שהכריז לפני כולם שיש לו שאלה שהוא שומר אותה הרבה זמן לסמינר וברור לו שאין עליה תשובה. במילים אחרות, הוא הולך עכשיו לפרק את כל היהדות. כך הוא בא בהרגשה כזו. מה השאלה שלו? אלוקים כל יכול? ודאי שאלוקים כל יכול, מה השאלה. ואז באה השאלה המנצחת: אם אלוקים כל יכול, למה לקח לו לברוא את העולם בשישה ימים? היה בורא את הכול בשנייה אחת. אנחנו בני אדם צריכים לבנות בשלבים, אבל הוא אלוקים, למה לקח לו הרבה זמן? חשב שגילה את אמריקה. אמרתי לו: המהר"ל כבר עונה על השאלה שלך. המהר"ל אומר שוודאי שבורא עולם יכול היה לברוא את העולם בשנייה אחת, אבל את העולם הוא

ברא על פי כללים, על פי קודים מסוימים והקוד של החומר זה שש. האות ו' בתורת הקבלה מייצגת את הכוח לחבר בין פרטים, לכן היא מייצגת את העולם החומרי. העולם החומרי מורכב מפרטים שונים ויש חיבור ביניהם. לכן גם בדקדוק העברי, מי ששם לב, איזו אות משמשת כאות החיבור? האות ו', ו' החיבור, אומרים אתה ואני, נמצא שהאות ו' מייצגת את הגשמיות. העולם הגשמי שלנו שמורכב מפרטים עם חיבורים, האות ו' מייצגת את עולם החומר. זו הסיבה שהחומר מוגבל בשישה צדדים. רוח, אין לה גבולות, נכון? עפה לכל הכיוונים. אבל החומר הוא מוגבל. כמה גבולות יש לחומר? שישה צדדים. כדור הארץ הוא כדורי אבל יש לו מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. אז

חומר, עד שהוא מגיע לשלמות חייב להיברא בשישה שלבים. דבר נוסף, יש גם מוסר השכל בעניין הזה, יש אדם חוזר בתשובה, בבת אחת רוצה להיות מלאך. ואם הוא נפל, החליט לשמור שבת, פתאום שם לב שהוא הדליק את האור, מתייאש, "זה לא בשבילי, אני לא שווה כלום, כנראה אני לא מסוגל". או אדם רוצה לעבוד על מידת הכעס, מתאפק, מתאפק, בסוף התפרץ, שבר כלים, "כנראה שזה לא בשבילי". אומר לו הקב"ה: גם אני, בתור בורא עולם, בראתי את העולם בשלבים. אל תצפה לקפוץ מייד למעלה. בראתי את העולם בשלבים ללמד אותך, אתה רוצה להיבנות? תעלה שלב, תשמח בטוב שאתה עושה, גם אם נפלת, תקום שוב, תעלה עוד קומה, נפלת עוד פעם, אל תתייאש, "שבע ייפול צדיק

וקם", עד שתגיע לשלמות. אף אחד לא נולד מלאך, ואף אחד לא בשנייה הופך להיות גדול הדור. הרב יצחק הוטנר כותב במכתב שלו לתלמיד שאמר לו "אני מיואש, "לא יכול יותר, ניסיתי, נפלתי", אומר לו הרב יצחק הוטנר שיש טעות כשמדברים על גדולי ישראל, מחברים ספרים על רבנים גדולים, על צדיקים, מספרים את המופתים וכמה תורה הוא ידע ואיזה גדול הוא היה. אומר הרב יצחק הוטנר: זו טעות, צריך להתחיל לספר איך הוא התחיל, כמה היה קשה לו בהתחלה. כשאנחנו רואים את השורה הסופית, את הגג שאותו תלמיד חכם, אותו צדיק הגיע, נופלים בייאוש, "תראה את הצדיק הזה, איפה הוא ואיפה אני", האדם מתייאש. אומר הרב יצחק הוטנר: וכי הצדיק הזה נולד כזה? מי

יודע כמה נפילות היו לו עד שהוא הגיע לשם. כמו ילד, לומד ללכת, נופל, קם, נופל, קם, בסוף מגיע לשלמות שלו. אבל אם היה נופל ואומר לאימא שלו "זה לא בשבילי, אני יושב פה", עד היום היה ממשיך לשבת שם. אבל הוא קם עוד פעם, בסוף לומד ללכת. כך גם בכל דבר ודבר.