מי המלך הבא? - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)HD

דוד המלך כידוע, עבר הרבה מאוד ניסיונות בחיים שלו, וכל תחנה בחיים של דוד המלך, זה סוג של התמודדות, של ניסיון וגם מסר שאנחנו יכולים לקחת. חלק מהפרשות, חלק מהאירועים שעברו על דוד המלך, מופיעים גם כן בהפטרות של פרשות השבוע. זאת אומרת, בסיומה של פרשה מופיעה ההפטרה שתמיד מחפשים איזה משהו, הקשר לפרשת השבוע, ובהפטרות מופיעים הרבה מאוד פעמים הקשרים מאוד מעניינים על סוגיות כמו דוד המלך ועוד, שזה למעשה סוגיות שמאפיינות ואפשר יהיה לקחת מזה את המסר ואת המוסר השכל. האירוע שאני רוצה לדון פה הערב, בעזרת השם, יעסוק דווקא בפרק האחרון של חייו של דוד המלך. האירוע הזה מופיע בתחילת ספר מלכים - מלכים א,' שם מסופר:

"והמלך דוד זקן, בא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו." דוד המלך בסוף ימיו חלה במחלה מאוד מוזרה, שהבגדים שכיסו אותו, לא חיממו אותו. בדרך כלל, האמת היא - בגד לא מחמם. הבגדים שומרים על החום בטמפרטורת הגוף, הגוף כל הזמן מייצר חום, הבגד הוא פשוט מאוד שכבה כזו שגורמת לחום להישמר ולא לברוח. אם אין את הבגד או אין שמיכה, אז החום בורח ואין מה שיאגור את החמימות של האדם. אצל דוד המלך התופעה הזו לא עבדה. הבגד שינה מהטבע שלו. הטבע של הבגדים לשמור על החום, הבגדים פשוט הפסיקו לשמור על החום. ודוד המלך היה עטוף בבגדים, כאילו ללא בגדים, באותה המידה. וכאן נוצר מצב, שהוא מצב די מביך כי דוד המלך לא יכל לשהות בצורה

כזו בחברת אנשים כי היה לו כל הזמן קר, וזה היה סוג של חולי, אגב, הוא יצא מהמחלה הזאת. בדברי הימים כתוב שדוד המלך יצא מהמחלה הזו, ובסופו של דבר הוא: "ויעמוד ויברך דוד את השם לעיני כל הקהל," "ויברך דוד את השם לעיני..." - מה שאנחנו אומרים בתפילה כל יום: "ויברך דוד את "השם לעיני כל הקהל", זה קרה אחרי שהוא כבר הבריא, ואז הוא נעמד ובירך ואמר תודה רבה לבורא עולם וכולה, זאת אומרת, זה היה סוג של מחלה וכשהמחלה סרה ממנו, אז ממילא הסתדרו עם זה ביחד כמה דברים. חז"ל שואלים מיד כמו בכל פעם: מה מסתתר מאחורי הדבר הזה? הרי לא יכול להיות שבן אדם סתם חולה ואין לזה סיבה, אז חז"ל מגלים לנו, שדוד המלך, מדדו לו

בדקדוק רב, מידה כנגד מידה. שנים רבות קודם לכם, כמה עשרות שנים לפני כן, כאשר דוד היה בורח משאול, ששאול חיפש אותו, פעם אחת שאול נכנס לתוך אחת המערות במרדפים אחרי דוד ודוד המלך ואנשיו יכלו להכות את שאול ולמעשה לסיים את כל המרדפים הללו, ובכל אופן, הם החליטו שהם נשארים ולא פוגעים בשאול. אבל כדי להוכיח לשאול שהוא היה בהישג ידם, שהם יכלו לפגוע בו והם לא פגעו בו, לכן, בא דוד המלך וכרת את כנף מעילו של שאול. היה בזה סוג של זלזול בבגדים, לפי דרגתו של דוד המלך. ולכן, לימים, כאשר הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, אז הבגדים לא כיסו את דוד המלך. כאן מופיע בתורה תיאור מאוד מעניין, שזה יכול לתת לנו קצת אור,

בתנ"ך, יכול לתת לנו קצת אור יותר פנימה על כל המערכת שמלווה חלק מהחיים של דוד המלך. באותה תקופה שדוד המלך למעשה הכריז על נבצרות, והוא היה מלך, אבל לא-כל-כך מכהן, לא יוצא לקהל, אז התחיל ויכוח בין הילדים שלו. דוד המלך התחייב לבת שבע שלמעשה הייתה אחת מנשותיו האחרונות, כמדומני, אשתו האחרונה של דוד המלך, התחייב לבת שבע שהבן שלה, הוא יהיה המלך, ימשיך אחרי דוד המלך את המלוכה. במקביל היו לדוד המלך בנים מנשים נוספות, קודמות לכך. היה למשל את אמנון, שכתוב בתנ"ך שהוא היה אמור להיות המלך אחרי דוד המלך, אמנון נהרג בנסיבות מסויימות. היה את אבשלום, אבשלום גם לקח לו את המלוכה, אבל הוא נהרג במרד המפורסם, מרד

אבשלום. והיה עוד אחד, לאותו אחד קראו לו אדוניה, אדוניה היה הבן של חגית, חגית הייתה אחת מנשותיו של דוד המלך. ואדוניה רצה גם הוא, להיות מלך. וכיוון שדוד המלך נמצא שם בחדר שלו במחלה, אז לא היה מי שיכול לסתור את המינוי של אדוניה. בשלב הזה נכנס נתן הנביא ומדבר עם בת שבע, אשת דוד המלך, ואומר לה: תשמעי, אנחנו חייבים להיכנס לדוד המלך לדבר איתו, על מנת שחלילה את לא תאבדי את המלוכה, הבן שלך לא יאבד את המלוכה. וזה באמת מה שקורה, הם נכנסים, קודם כל נכנסה בת שבע, לאחר מכן נכנס נתן הנביא, ושניהם מזכירים לדוד המלך את אותה הבטחה קדומה שהוא נתן, ששלמה המלך יהיה המלך אחרי מותו. ואז דוד המלך אומר: לא יקום ולא

יהיה, אדוניה הוא לא המלך, ומי שימלוך אחריי בבוא העת והזמן, זה יהיה שלמה המלך. בזה למעשה מסתיים הפרק הזה, יש לזה גם המשך אבל לענייננו, הפרק הזה מסתיים. מבחינתינו, מתעוררת פה שאלה מאוד מעניינת: השילוב הזה של דוד המלך, נתן הנביא, ובת שבע, הוא הרכב מוכר מאוד. את ההרכב הזה מצאנו, והפעם מצאנו אותו פעם אחרת אבל לכיוון ההפוך. כאשר דוד המלך נשא את בת שבע, שנים רבות קודם לכן, אז כתוב שבא אליו נתן הנביא. אותו נתן הנביא שמגיע עכשיו ומדבר לטובת שלמה, אותו נתן הנביא הגיע לדוד המלך כאשר הוא נשא את בת שבע, עד כדי כך שדוד המלך מייחד פרק שלם בספר תהילים שבפרק הזה למעשה דוד המלך אומר: פרק נא בתהילים: "בבוא אליו

נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע." שם דוד המלך מתאר כביכול את דברי התוכחה שנתן הנביא הוכיח אותו על זה שהוא התחתן עם בת שבע. על פניו, דיברנו על זה כבר פה בכמה הזדמנויות, שהרבה מאוד אנשים טוענים שדוד המלך חטא כאשר הוא נשא את בת שבע. זה נכון שדוד המלך חטא, אבל לא במה שאנשים אומרים שהוא חטא. דוד המלך אומר באותו פרק: "בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע," אומר דוד המלך: "לך לבדך חטאתי, והרע בעיניך עשיתי." מה היה באמת חטאו של דוד המלך? אז דיברנו על זה כמה וכמה פעמים. אני הייתי רוצה להתמקד יותר בנתן הנביא, אבל בכל אופן, כיוון שהזכרנו את העניין חייב להתמקד על הדבר הזה: מה היה החטא של דוד המלך? דוד המלך,

כתוב, הגמרא אומרת במסכת סנהדרין, בדף קז, עמוד א: אומרת הגמרא: "ראויה הייתה בת שבע לדוד המלך מששת ימי בראשית." זאת אומרת, זו הייתה אשתו הראויה לו, הוא היה אמור להתחתן איתה, זה שורש נשמתו. ולכן, כאשר ראה דוד המלך את בת שבע, הוא לא ראה את בת שבע כראיה מבחינת תאווה, אלא דוד המלך ראה שנשמת בת שבע קשורה לנשמה שלו. וחז"ל אומרים לנו: והוא צדק. והוא צדק, באמת בת שבע, היא הייתה ראויה לדוד המלך מששת ימי בראשית. והאריז"ל אומר: למה מששת ימי בראשית? בדרך כלל את הזיווג קובעים 40 יום לפני יצירת הולד, אז הוא אומר: מכיוון שדוד המלך מתקן את חטאו של אדם הראשון, ובת שבע תיקנה את חטאה של חווה, חטאה של חווה, ולכן,

הם היו ראויים זה לזו, על מנת לתקן את אותו חטא, שהוא חטא קדמוני. אז היא באמת הייתה ראויה לו. אלא מה, אומרת הגמרא ש"אכלה פגה." מה זאת אומרת "פגה"? כמו שאתה קוטף פרי מן העץ לפני שהוא סיים את ההבשלה, כביכול, דוד המלך הזדרז לשאת את בת שבע, בטרם עת. מה זאת אומרת הזדרז? באותה תקופה היה נהוג, זה לא רק אז, זה כבר מתקופת משה רבנו, שכאשר יוצאים למלחמה, נותנים גט לנשים. כל אחד שיוצא למלחמה, על מנת למנוע בעיות של עגונות, הוא היה נותן גט לאשתו. הגמרא מביאה את זה גם במסכת שבת בדף נה עמוד א. ולמעשה כל יוצאי הצבא השאירו את נשותיהם גרושות. לאחר מכן, אם במידה והוא חזר, אז תלוי, האם צריך היה לקדש פעם נוספת, או

לא צריך לקדש פעם נוספת, אבל אם הוא היה חוזר אז שום דבר לא קרה. אבל במידה והוא לא חזר בסיומה של המלחמה, מכל סיבה שהיא: או שהוא נפל בקרב, או שהוא ערק, או שהוא נפל בשבי, או כל דבר, או שהוא נעדר ולא יודעים איפה הוא, בכל מצב שהוא, האישה הזו הייתה גרושה. למה? כי היא קיבלה גט מבעלה, לפני היציאה לקרב. כך היה כאשר אוריה החיתי יצא להילחם, הוא השאיר גט כריתות לבת שבע. אוריה החיתי מסיבות מסויימות לא חזר מהקרב הזה, למעשה, בנביא כתוב שהוא עשה איזושהי טעות אסטרטגית במהלך הלחימה, הוא התקרב יותר מדי לחומה, לא רק הוא, עוד כמה ביחד איתו, וכל מי שהתקרב לחומה של העיר הנצורה, כולם נהרגו. זאת הייתה באמת טעות שהם

התקרבו לשם, אבל אין טעות, זה הכל מאיתו יתברך. ולמעשה, בת שבע הייתה גרושה. התברר גם שהיא הייתה גרושה. דוד המלך לקח אותה עוד בטרם חזר אוריה החיתי מהמלחמה. כך שלמעשה, היא הייתה גרושה, אבל צריך לבדוק מה קורה כאשר אוריה החיתי יחזור או לא. בסופו של דבר אוריה החיתי לא חזר, כך שבאמת דוד המלך נשא אותה כגרושה, אבל כתוב: "בעיני השם רע", הקב"ה אמר: הדבר הזה, לפי דרגתו של דוד המלך, לא היה מתאים. היית צריך להמתין עוד קצת, ולראות האם באמת אוריה ישוב או לא ישוב. אם במידה והוא לא היה שב, אז היא הייתה כאלמנה או כגרושה ויכולת להינשא לה. אז באמת, הוא לא נשא אשת איש בפועל, אבל זה לא היה דבר ראוי, לפי דרגתו של דוד

המלך, זה לא היה ראוי. ולכן, כשדוד המלך אומר: "כאשר בא אליו "נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע," אומר דוד המלך: ריבונו של עולם, "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי," למה? דוד המלך מוסיף פה איזה משפט מאוד מעניין, הוא אומר: "למען תצדק בדוברך, תזכה בשופטך." כביכול, יש לי פה איזה ויכוח עם הקב"ה, ואני אומר: אתה יודע מה, ריבונו של עולם, אני חטאתי, החטא הזה הוא רק לך, וזה כדי שאתה תנצח בויכוח. זה מילים סתומות. מי יתווכח עם דוד המלך? מה היה הויכוח? אז הגמרא נותנת לזה קצת יותר נופך פנימי. אומרת הגמרא שדוד המלך ביקש מהקב"ה זו אותה גמרא במסכת סנהדרין קז, שדוד המלך ביקש מהקב"ה שבתפילה יכתבו: אלוקי אברהם, אלוקי

יצחק, אלוקי יעקב, ויוסיפו גם אלוקי דוד. אמר לו הקב"ה: אברהם, יצחק ויעקב - אני בדקתי אותם בבחינות, העברתי אותם ניסיונות לא פשוטים בכלל, והם עמדו בניסיונות הללו. דיברנו על זה שבפרשת 'חיי שרה,' אנחנו נפרדים מאברהם אבינו למעשה. פרשת 'חיי שרה', זו הפרשה האחרונה שעוסקת בענייני אברהם אבינו, משם כבר מתחילים לדבר על יצחק, על יעקב וכולה, עם ישראל, איך אומרים - מתגלגל קדימה. ואם אנחנו לוקחים את הקטע בתנ"ך, יש לנו 3 פרשות: פרשת 'לך לך,' פרשת 'וירא', ופרשת 'חיי שרה', שהן הפרשות שלמעשה מתעדות את מרבית חייו של אברהם אבינו. מה אנחנו מוצאים שם? כל הפרשות, חוץ מהחסד שאברהם היה לו בית שהיה קולט את האורחים, חוץ

מזה, הכל ניסיונות. ניסיונות, ועוד פעם ניסיונות: "והאלוקים ניסה את אברהם," ו"לך לך מארצך", ואחרי זה יש רעב בארץ, ואין ילדים, ויש לו עוגמת נפש מלוט, שהוא היה אחיין שלו וקרוב לו, ולוט עוזב אותו והולך לסדום, אחרי זה סדום מתהפכת ואברהם מצווה לעשות מצוות ברית מילה בגיל מאוד מבוגר, ואחרי זה היה לו את ניסיון העקידה שביקשו ממנו לקחת את יצחק בנו, ואחרי שהוא עומד בכל הניסיונות, הוא חוזר הביתה, ומה הוא מוצא? הוא מוצא את אשתו מתה. אשתו נפטרה, שרה נפטרה. זה כמו שאומרים: חזרת מותש, ואז כשאתה מגיע מותש, נותנים לך עוד איזה אגרוף כזה, משחררים לך את כל האוויר מהריאות. מה היינו עושים? מתקפלים. אנשים היו מתקפלים

כבר בפרומיל מהניסיונות הללו. ואברהם אבינו נכנס למשא ומתן בצורה מדהימה. אגב, רואים מכאן את עבודת המידות. אברהם אבינו בוכה כשצריך לבכות, לספוד לשרה: "לבכותה", בכה. ובמקביל, אברהם אבינו נכנס למשא ומתן על קבורת המת. ופה אתה רואה את ההבדל בין בן אדם שעובד על המידות, לבן אדם שלא עובד על המידות. עפרון, אתה רואה פה את אברהם אבינו, הוא יודע את המעמד של אברהם אבינו, הוא אומר לו: אני אתן לך בחינם, ואחרי זה הוא נותן לו מחיר מופקע. ואתה ממש רואה את הבן אדם, את תאוות הבצע, איך היא מבלבלת את הבן אדם, מדבר ככה, עושה ככה. ואברהם אבינו הולך ביושר והולך בתמימות, ולא שומעים מילה אחת טרוניה מאברהם אבינו. אומר לו

הקב"ה לדוד המלך: אתה עברת כאלה ניסיונות? עשרה ניסיונות רק על אברהם אבינו, ויעקב ויצחק, כל אחד מה שהוא עבר, אז בוודאי שאני אומר: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב." אתה לא עברת כאלה ניסיונות. להזכירכם, שדוד המלך סבל כמעט כל ימי חייו, רק עדיין הקב"ה לא קורא לזה ניסיונות. אז אמר לו דוד המלך: אתה יודע מה, ריבונו של עולם? נסה אותי. "בחנני השם ונסני". לימים אמר דוד המלך: הלוואי ולא הייתי מוציא את המילים הללו מהפה. אמר לו הקב"ה: אתה רוצה ניסיון? לאברהם אבינו לא אמרתי לו את הניסיונות. השארתי אותו תמיד כזה תלוי באוויר. "לך לך לארץ אשר אראך", הכל היה כזה מעורפל והוא החזיק מעמד. לך אני אגיד את

הניסיון, הניסיון שלך יהיה בדבר ערווה. ואז כתוב, שלימים כאשר הגיע הניסיון עם בת שבע, אז דוד המלך היה לו זיכרון, הוא זכר שהקב"ה אמר לו שהוא עומד להעמיד אותו בניסיון. אז אם זה ככה, הוא היה צריך להתגבר על עצמו, איך אומרים, ולו בשביל הכבוד שלך. לפעמים אני אומר לך: תשמע, אני הולך לנסות אותך, בוא נראה אם זה כואב לך. דוגמא - אתם מכירים את אלו: אני לוחץ לך את היד, בוא נראה אם זה כואב לך. יש כאלה, גם אם אתה רואה את הצבע בפנים כבר משתנה לו מרוב שכואב לו, אבל הוא לא יגיד מילה, למה? "רררר... אתה תראה, אני גבר." דוד המלך גם יכל להחזיק ככה מעמד. דוד המלך ידע - יש פה ניסיון. ואם יש ניסיון, ובורא עולם אמר ועם

הניסיון הזה אני מקבל כרטיס כניסה שיכתבו "אלוקי דוד". ודוד המלך אמר: ריבונו של עולם, אם אני מנצח בניסיון הזה, מה יגידו? שהתלמיד ניצח את רבו. לא רוצה. אני מעדיף כביכול להיכשל בניסיון שקשור רק אליך כי היא הייתה באמת גרושה, חלילה, הוא לא עבר על שום מצווה מהתורה, אני מעדיף כביכול שיהיה פה איזה פגם בי, ולא שיגידו שהתלמיד ניצח את רבו. עכשיו נחזור עוד פעם אל הפסוק: "בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע." אומר דוד המלך: "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדוברך, "תזכה בשופטך". או, עכשיו זה מסתדר. "למען תצדק בדוברך" - אני רוצה שאתה בדיבור שלך, ריבונו של עולם, עזוב כבר, את ה"אלוקי דוד", לא

איכפת לי, העיקר שלא יגידו שהתלמיד ניצח את רבו. וזה היה למעשה מסירות נפש מטעם דוד המלך. מה מגיע אחרי זה? לא הגיע הצל"ש. לאחר מכן מגיע נתן הנביא, ונתן הנביא, הוא עוד אחד מן ההוכחות שדוד המלך פעל כראוי. נתן הנביא בא לדוד המלך ואומר לו: דוד המלך, יש לי פה סיפור לספר לך, סיפור מאוד ידוע. בסיפור הזה אומר נתן הנביא לדוד המלך: היה פעם בן אדם שהייתה לו כבשה, כבשת הרש, והיה אדם עשיר שהיו לו צאן, בקר, וכל הדברים. ובא איזה הלך, וההלך הזה בא לבית של העשיר, והעשיר החליט שהוא לא יבזבז, מה, הגיע אורח הוא יתן משלו? הוא יקח אוכל מהעני הזה, ואז הוא לקח לעני את כבשת הרש ונתן אותה לפני האורח הזה שבא לפניו. מה אתה

אומר על הבן אדם העשיר הזה? דוד המלך מאוד כעס, כי זה באמת, כמו שאומרים בשפה שלנו, זה בנבזות. אתה יש לך בלי סוף, אתה לא רוצה לכבד? תגיד לו: אני לא מכבד אותך. אבל לא רק שאתה לא מכבד, אתה לוקח ממה שאין לשני? כבר כמו שאומרים - מעבר לנורמה. אמר דוד המלך: האיש הזה בן מוות, והוא ישלם ארבעתיים את הכבשה. בא נתן הנביא ואומר לו: אתה חרצת עכשיו את גורלך. אתה האיש. ואז הוא אומר לו: אתה עשיר, יש לך את כל עם ישראל נמצא מתחתיך. ואוריה זה הרש, למה לקחת את כבשת הרש? מה אנחנו היינו מצפים שנתן הנביא עכשיו יגיד לו? אז תגרש אותה. אסור לך לחיות איתה. אם היא הייתה אשתו של אוריה החיתי, נתן הנביא היה אמור לדרוש גירושין

מיידיים. לא. נתן הנביא לא דורש גירושין מיידיים. והוא גם לא אומר לו, למה הרגת את אוריה החיתי, הוא לא אומר לו: 'הרצחת וגם ירשת'? הוא בא ומוכיח אותו. דוד המלך מקבל את התוכחה, ואומר חטאתי. נתן הנביא אומר לו, ו"גם השם העביר את "חטאתך". מה זה "העביר את חטאתך?" תגרש את האישה הזאת! אתה לקחת אשת איש. התשובה היא: גם נתן הנביא וגם דוד המלך, שניהם ידעו שלא מדובר באשת איש. זה לא היה הדיון. לא הייתה פה גם סיבה לגרש, הקידושין היו כשרים לכל דבר ועניין. ולכן, גם לימים, כאשר בת שבע מעוברת, בא נתן הנביא ואומר לדוד המלך, איזה ילד יוולד. הוא אומר לו: הילד שיוולד, יקראו לו ידידיה, ככה הוא כותב, יקראו לו ידידיה,

"והשם אהבו," הקב"ה אוהב אותו. זה נתן הנביא. זה הוא שבא: "בבוא אליו נתן הנביא," אותו נתן הנביא שמוכיח, הוא נתן הנביא שכמעט אפשר להגיד השושבין פה, בכל הסיפור. וזה לא נגמר, הנה עכשיו, שנים רבות לאחר מכן, נתן הנביא בא לבת שבע ואומר לה: תשמעי, הולך להיות מחטף. בואי ניכנס אל המלך ונבקש בשביל שלמה. לכאורה, מי שהיה צריך להיות האופוזיציה הלוחמת של דוד המלך, זה אמור להיות נתן הנביא. נתן הנביא היה צריך להגיד לו: תשמע דוד, אני באתי אליך, ואני אמרתי לך שאתה עשית לא בסדר, ואתה ממשיך לחיות איתה ועוד רוצה לתת את המלוכה לבן שלה? הוא היה צריך להיות הלוחם הגדול. הוא היה צריך להיות החבר של שמעי בן גרא, שקילל את

דוד המלך ותקף אותו, איתו ביחד היה אמור להיות נתן הנביא. לא! נתן הנביא לא נמצא במקום הזה. וזו אחת ההוכחות הנפלאות שהמוכיח הגדול נתן הנביא, כל הזמן משתמשים - "כבשת הרש," "כבשת הרש", מי סיפר את הסיפור הזה? נתן הנביא. ואתה רואה שנתן הנביא, בכבודו ובעצמו, מנהל, כמעט מעודד, דוחף, מסייע, תומך בכל מערכת הנישואין הזאת. למה? כי שניהם ידעו, גם דוד המלך, וגם נתן הנביא שהתביעה על דוד, היא תביעה אחרת, היא תביעה מסוג שונה - אתה לפי דרגתך, היית אמור להגיב בדרך אחרת, ובדרך שונה. מזה, מהסיפור הזה למדו חז"ל כמה וכמה דברים: הגמרא אומרת במסכת סוכה, שחז"ל למדו מהסיפור הזה, איך שיטת הפעולה של היצר הרע. איך היצר הרע

מפיל בן אדם? חשוב לדעת את זה. כל אחד יודע, הרבה פעמים אתה מקבל על עצמך כל מיני קבלות נחמדות, טובות, "בוא נשתנה, נתחזק, בוא נוסיף איזו "מצווה, בוא נעשה משהו", וחולפים 3, 4 חודשים, אתה שואל את עצמך: "ואיפה אני"? לא אני ולא המצווה, בקושי זוכר מה שהיה. והנה, בא נתן הנביא ומגלה לדוד המלך את הנוסחה. אומר לו: תדע לך, כשמגיע היצר הרע, שזה ההלך, והוא בא לעשיר ולעני, כאילו כביכול הוא המפתה, הוא בא לעשיר ולעני. כשהוא בא ומנסה לפתות את הבן אדם, יש לו שיטות. הוא לא בא אליך כמו פיל בחנות חרסינה, הוא לא נלחם בך כי אתה כחומה בצורה, אתה לא תוותר לו. כשהיצר הרע מגיע לאדם, הוא מגיע בשיטת - נכון ש... אבל. נכון

ש... אבל. השיטה הזו אגב, אני אסביר פה רגע: אני חושב שזה היה במהלך מלחמת העולם השניה, אם אני לא טועה, שארצות הברית נלחמה ביפנים. היפנים הרי היו ביחד עם הציר הגרמני הנאצי, והם האחרונים למעשה שגם אחרי נפילתה של גרמניה, עדיין המשיכו להילחם. והאמריקאים שם הפעילו את כל הכוחות, ובסוף שם גם הפעילו את פצצת האטום על ירושימה ונגסאקי. בקיצור, לא משנה. חלק מהטייסים האמריקאים שנפלו שבי במלחמה הזו, כשהשתחררו מהשבי, הדעות הפטריוטיות שלהם שהיו להם, רצו להילחם טייסי קרב, זה אתה צריך להיות פטריוט גדול, שיצאו משם, יצאו עם מחשבות שונות בכל מה שקשור לצדק ולהצדקה של המלחמה של ארצות הברית ביפן. זה היה דבר מאוד מוזר,

איך זה יכול להיות? אנשים חכמים, נבונים, אנשים שיודעים על מה הם עולים על מטוס, ואיפה הם שמים פצצה, והם שחזרו מהשבי בלי חבלות או עינויים, חזרו מהשבי עם דעות הפוכות. מה קרה? הסתבר שהיפנים הפעילו שיטה פסיכולוגית ידועה, מפורסמת, אבל השיטה עבדה טוב. כשהם היו חוקרים את הטייס השבוי, הייתה להם מטרה, הם רצו למוטט אותו מבפנים. חוץ מלחלוב את המידע. לחלוב מידע, אתה יכול לחלוב כמו פיל בחנות חרסינה. תכה, תרביץ, תשפיל, ואתה תוציא את מה שאתה רוצה להוציא. זה כמו לסחוט לימון. במקום זה, הם ניסו, חוץ מהמידע שהם חלבו, הם ניסו להפוך את התפיסה של זה שנפל, שפעם הבאה לא תהיה לו מוטיבציה לצאת להילחם. מחר אתה חוזר, אם

תפרוץ מלחמה, אתה לא תתגייס. אתה כבר תגיד: "אני לא רוצה להילחם איתם." מה הם עשו? הם התחילו להגיד לו, התחילו לדבר איתו על הדעות של האמריקאים, כל מיני דעות, כל מיני דברים, והשיטה שלהם הייתה כזו: "אני מסכים איתך ש"... זאת אומרת, מסכים איתך במה שאתה אומר שהם עושים ככה וככה, וזה טוב, "אבל תסכים איתי שמה שאתה הצגת שזה טוב, זה לא בדיוק ככה כי הנה, יש בתרבות האמריקאית זה חסרון כזה, דברים שהם מוסכמות. הם התחילו עם השיטה: 'אני מסכים איתך ש... אבל'. כל פעם הוסיפו. 'נכון, אבל.' 'נכון, אבל.' השיטה הזו עבדה טוב מאוד, 'נכון, אבל', זה אומר, יש לנו שפה משותפת, אנחנו לא אחד נגד השני. גם אני מסכים איתך וגם אתה

מסכים איתי. וכמו שאני מסכים איתך, תסכים איתי ש... מה שאני אומר... לאט לאט, הם התחילו להוריד להם את כל הדעות הפטריוטיות. היה מחקר שהתפרסם לאחר מכן, בכל מה שקשור לפסיכולוגיה של שינוי עמדות, משתמשים עם זה די הרבה. מי שהמציא את השיטה הזו, זה היצר הרע בכבודו ובעצמו, ואצלינו במקורות, זה נמצא כבר אלפי שנים. הגמרא אומרת: "אמר רבא", הגמרא במסכת סוכה, בדף נג, שהשיטה שהיצר הרע מפיל את האדם: 'אני מסכים איתך ש... אבל'. זאת אומרת, בתחילה הוא מגיע כהלך, לאחר מכן הוא אורח ובסוף הוא איש. הלך, זה בן אדם שבא, דופק בדלת, לא נכנס הביתה, מבקש אוכל והולך. הלך. אורח, זה בן אדם שבא, נכנס הביתה, יושב קצת, אוכל, ואחרי

שעה-שעתיים מקפל ציוד והולך. מה זה איש? איש זה בעל הבית. אומרת הגמרא: אמר נתן הנביא לדוד המלך, תדע לך, שהיצר הרע בהתחלה מתחיל בקטן, לאחר מכן, הסכמת איתו על משהו, הוא לא נהיה שבע. הבאת לו אצבע, הוא מבקש עוד, לוקח עוד דבר ועוד דבר, עוד דבר ועוד דבר, ולאט לאט, עד שהוא משתלט עליך. ביום שהוא השתלט עליך, גם אם אתה מנסה להילחם, כבר קשה מאוד, הוא נמצא בתוכך, הוא נמצא מבפנים. אז מה צריך לעשות? כבר בשלבים הראשונים, שמתחיל ה-תסכים איתי ש... בנקודה הזו, בן אדם צריך כבר להילחם ולדעת: אני לא מסכים על שום דבר. אין משא ומתן. אני צריך לקיים את המצווה. שבוע שעבר, כמדומני, אנחנו הזכרנו פה את דברי המדרש, מדרש

מדהים: שאברהם ויצחק הלכו לעקידת יצחק, יצחק היה בגיל 37. היה בן אדם פיקח, ידע בדיוק לקראת מה הוא הולך, אבל הייתה ביניהם הסכמה: כתוב, "וילכו שניהם יחדיו." מה זה "יחדיו"? כאיש אחד בלב אחד. הלכו ביחד, מתוך הסכמה לעשות את רצון הבורא. מה שקרה בדרך, זה שהשטן עשה את מה שעשה כדי לפרק את החבילה. בנקודה שבה אני רוצה להדגיש, זו הנקודה הבאה: השטן, שם כתוב, שבא ליצחק, יצחק אבינו, ואמר ליצחק: נכון שאתה הולך לעשות מצווה, כך כותב המדרש, אבל אם אתה תעשה את המצווה הזאת ותמות על גבי המזבח, תישחט על גבי המזבח, נותר רק ילד אחד לאברהם אבינו, זה ישמעאל, וכל הכסף, כל הירושה שיוריש אברהם אבינו, ילך לישמעאל. לא חבל?

הרי עם הכסף הזה יוכלו לעשות דברים רעים. מה יעשה עם זה ישמעאל? יעשה עם זה כל מיני דברים לא טובים. יהיה רובה קשת, אני יודע מה? יעשה עם זה דברים בעייתיים. אם עכשיו... אני מסכים איתך, כך אמר לו השטן, יש מצווה גדולה לעלות למזבח, אתה עושה מצווה ועושה את רצון הבורא, אבל תסכים איתי ש-לאן ילך הכסף של אבא שלך? וכמה מצוות אתה תוכל לעשות, אם אתה תישאר בחיים? הטענה היא נכונה, והוא הצליח לחדור ליצחק אבינו שהלך לעשות את רצון הבורא. אולי תדלג על מצווה אחת, כדי להרוויח את המצווה השניה. תסכים איתי ש... נכון, אני מסכים, זו מצווה. צריך לעשות מצוות, אבל בוא אולי נדלג על המצווה הזאת, כדי להרוויח מצוות שהם מצוות

אחרות. ואז כתוב שהגיע יצחק אבינו, הגיע לאברהם ואמר לו: "אבא, הנה האש והעצים, "ואיה השה לעולה?" זאת אומרת, אולי נחליף את הקורבן? אולי אבא, נדלג. עזוב אותי, בוא ניקח איזה שה, נקריב אותו, ואני מבטיח לך, אני אבנה בתי כנסת לעילוי נשמתך. למה אני אשחט? אני עושה מצווה אחת, מפסיד מיליון מצוות, בוא נדלג על מצווה אחת, ונרוויח מיליון מצוות. מי אמר את הטענה הזו? זו טענת היצר הרע. היום אנחנו יודעים שאם חס וחלילה, יצחק לא היה עומד בניסיון, אני ואתם היינו היום בבעיה. עד היום, למעלה מ-3,000 שנה, כל פעם בראש השנה, מגיע ראש השנה, אנחנו נעמדים ביום שחורצים לנו את החיים ואת המוות, ותוקעים בשופר, שזה על זכר

לעקידתו של יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח. מזכירים את עקידת יצחק, והקב"ה עובר עד היום מכסא דין לכסא רחמים. אז בואו תספרו לי, כמה מצוות היינו מרוויחים, אם יצחק לא היה עולה על גבי המזבח? אז הוא היה מקבל את הירושה של אבא שלו, אז הוא היה בונה בית כנסת על שם אברהם אבינו, ועושה כולל אברכים. בסדר. אבל יצחק אבינו, בזה שהוא כביכול הפסיד את המצוות האלו על מנת להרוויח את מצוות הבורא, אנחנו הצלחנו כתוצאה מהמצווה הזאת לעשות אינספור מצוות לאורך כל ההיסטוריה. זאת אומרת, שהיצר הרע, כשהוא מגיע לך בשיטות של - "צדיק, בוא תעשה "מצווה", בדוק טוב את המצוות שלו. כשהוא עושה לך את המאזנים של המצוות, תבדוק טוב, מה

רצונו של הבורא. זה למעשה אותו נתן הנביא. ולכן, כאשר הוכיח נתן הנביא את דוד המלך, ודוד המלך הבין את העניין, מאותו רגע, נתן הנביא הופך להיות האוהב הכי גדול שלו. הוא אמר לו: "גם השם העביר חטאתך, לא תמות", הוא אמר לו במפורש. מה שאמרתי לך שאתה חטאת ואתה הולך למות, לא תמות! "השם העביר חטאתך." ומאותו הרגע, הוא למעשה השושבין הגדול כי ברגע שבן אדם תפס את הרעיון, חזר בתשובה, התחזק על העניין הזה, אז אין כבר עניין להזכיר לו את זה. לכן, נתן הנביא מגיע ואומר לדוד המלך: הבן שלך, יקראו לו ידידיה והשם אוהב אותו, כי באמת עכשיו, אין שום דבר. אין שום חטא, אין שום עוון. אותו חטא דק, שהיצר הרע ניסה להתגנב, דוד

המלך בלם את זה, הוא הבין את המסר ובלם. אומר לו נתן הנביא: אם זה ככה, אז אין בן אדם שיהיה חבר יותר טוב שלך מאשר אני. ולכן, עכשיו כשמגיעה נקודת הניסיון שמנסים לעשות איזה מחטף בחייו של דוד המלך לקחת לו את המלוכה, הראשון שמגיע ורוצה שיקויים ההסכם, זה נתן הנביא. הוא זה שמעורר את העניין ואומר לבת שבע: לכי ותדברי, וגם אני אבוא ואדבר. למה? כי באמת הוא ידע ששלמה המלך, הוא הבן אדם המתאים. הוא האיש המתאים, הוא האיש הראוי שבסופו של דבר, הדברים הללו, הם יתגשמו. טוב, זה למעשה, מוריי ורבותיי, העניין הזה של הפרשה, ההפטרה. ההפטרה הזו של פרשת 'חיי שרה', שזה מופיע בספר מלכים א', תחילת ספר מלכים א,' על פטירתו של

דוד המלך - מחלתו, יותר נכון של דוד המלך, הדבר הזה מלמד אותו יסודות, שהם יסודות גדולים מאוד בעבודת השם. יסוד ראשון: ששום פרט בעולם לא נאבד ולא נעלם. גם אם דוד המלך זלזל באיזשהו בגד אז הקב"ה ביקש כביכול את אותו הבגד שבסופו של דבר, הדבר הזה יבוא לידי ביטוי ודוד המלך שילם את המחיר, במה שהוא שילם בעניין המחלה שלו, שלאחר מכן, הוא הבריא. במקביל, כאשר מדובר בשאר הדברים, כמו למשל בחטא שטוענים שדוד המלך חטא, הנה זה עוד מקור וראייה שנתן הנביא, מה שחטא - מה שטוענים ברחוב שדוד המלך חטא, זו טעות גמורה כי נתן הנביא, הוא זה שלמעשה מנהל את כל המערכת גם בין בת שבע לדוד המלך וגם במקביל בין דוד המלך לשלמה, הוא

זה שדוחף את כל העניין. אם חלילה, כמו שטוענים, שבת שבע הייתה אשת איש, ודאי שנתן הנביא לא היה בסיפור הזה. בו בזמן, שרואים לאורך כל הדרך מאותו רגע שדוד המלך נושא את בת שבע, שנתן הנביא נמצא, תומך, מעודד את מערכת הנישואין ולא שהוא רק הוכיח את דוד המלך, זה על שיטות הפעולה של היצר הרע. שדוד המלך קיבל את הדברים, בזה זה הסתיים. אז כך שבנוגע לסוגיה של דוד המלך ובת שבע, זה מאיר באור נוסף, מזוית נוספת, כמו שאנחנו דיברנו על זה בהזדמנות שונה בהרחבה רבה על דוד המלך ובת שבע, הסיפור הזה סוגר עוד איזה פן, זוית נוספת במערכת היחסים בין דוד המלך לבת שבע.