האזרחים שירדו להציל אנשים ב7 לאוקטובר - עכשיו קרוב עונה 2 | פרק 2

שלום מה נשמע עמנו מה עמנו אל סקת סקת כן סקט כן יותר נכון זה סקת הוא באיזה סניף אתה נשיך לירושלים ברמות רמות בירושלים אז היה רמות באר שבע כן אנחנו מתחילים כן שלום אמנואל סקת מייחוד הצלה סניף ירושלים שלום לך שלום מאמי שמחים שאנחנו מתרכים פה בערוץ ידברו תגיד אתה מאחוד הצלה איך איך הגעת להיות מתנדב באיחוד הצלה מה בעצם מניע אותך לאירוע הזה הקשר שלי לאחוד ד הצלה התחיל לגמרי במקרה בשנת 2016 אם הייתי בבית שיחקתי עם שתי ילדים שלי שהיו א שיחקתי איתם בבית על הרצפה כשלפתע השכנה מהבית ממול צורחת הצרחות ימים ואני יוצא החוצה לראות מה קרה היא נותנת לי את התינוק שלה בן שנה שטבעה באמבטיה אמ ואני אני אין לי

מושג מה אני עושה איתו. אני לא לא יודע לא מבין כלום בעזרה ראשונה וברוך השם הילד הזה חי אבל אני באותו ערב כבר ישבתי בקורס חופשים באיחוד הצלה וסיימתי את הקורס חופשים ומשם התחלתי את ההתנדבות שלי. אתה חובש פרמדיק? מה אתה? אני חובש בנהג אמבולנס בארגון. רמי תספר לי על הרקע המקצועי שלך ככתב בגלי צה. אני עיתונאי מזה 33 שנים עוד מעט והתחלתי בכל מיני מקומות עשיתי הייתי עיתונאי בעיתנות כתובה בפרינט עברתי לרדיו דרום ואז גלי צהל היו חיפשו כתב בדרום שהיה רק של גלי צהל והגיעו אליי א וככה בעצם התחלתי ומשמה החלפתי א חמישה כתבים שהיו שמה שכל אחד מהם כסיכר אזור אחר א וביחד הם יצאו איזשהיא הלימה לסך הכל אזור

הדרון שזה אזור הכי גדול בארץ מבחינת הסיכור שלו לא הכי הרבה סיפורים אבל אזור מאוד גדול מתחיל באשדוד עד צפון ים המלח ועד אילת בעצם א חתיכת אזור אה זהו התחנתי שמה וזה כולל סיכור של מלחץ חמות של אירועים אירועי חירוב שאתה מטפל שאתם מטפלים בהם בדרך כלל כל הסבבים של של המלחמה כל הסובבים של המלחמות כל האירועים של קסם אירועים של רקטות שנפלו ביישובים ליווי משפחות ש אנשים שלהם נהרגו דברים כאלה וזה בהחלט ה זה בהחלט הרבה מאוד עבודה תגיד 7ה באוקטובר איפה תופס אותך עםאל אני 7 באוקטובר שמחת תורה א תופס אותי בבית בוקר בוקר שבת בשעה 7 בערך אני מקבל טלפון מחבר שלי אברהם ג'יאן א אני והוא בדרך כלל צוות לאירועים

כאלה יצא לנו להיות כן יצא לנו להיות בהרבה אירועים אנחנו חולקים גם רכב שטח לחילוץ מהשטח אז אה א חשבתי עוד איזה איתור נהדר או משהו כזה אני רואה שאבי מתקשר אליי אמ אני עונה לו לטלפון והוא מספר לי על איזשהו איזשהי הסלמה בדרום מתקפת טילים הוא לא יודע להסביר לי כל כך מה קורה אני אומר לו אין סיבה לצאת אנחנו לא אמבולנסה היחיד בארץ למה שנצא עד הדרום שעה נסיעה כאילו א הוא אומר לי לא זה משהו אחר מדברים על אירוע אחר בוא כדאי שניצא עובר איזה דין או דברים כזה או אחר אני יש לי בבית בערך 25 אורחים שאני אמור לעשות איתם את החג את השמחת תורה הזה אה ואני פשוט עוזב הכל אחרי דינו דברים כזה או אחר שעה 8 הוא כבר

מתחת לבית שלי ואנחנו יורדים דרומה שעה הזאת כבר האירועים בעצם מתגלגלים א די די מתגלגלים אני בשעה הזאת כבר הייתי בתוך בתוך האירוע עצמו. אז אנחנו מגיעים באזור 9 וחצי אמורים להגיע לאיזשהיא נקודת חילוץ שהארגון א שהארגון קבע בצומת חלץ ושם היו אמורים להתכנס כל הכוחות. כשאנחנו מגיעים אנחנו מסתכלים ימינה שמאלה ועדיין נפש חיה אז אנחנו פשוט ממשיכים פנימה. אז המוקדן אומר לנו, אתם נכנסים לשטח עם מחבלים, פשוט תסתובבו, תצאו ומשם פשוט האירועים התגלגלו אלינו. א לא הייתה לנו קריאה אחת באותו יום לאן להגיע. פשוט הכל דינמי בשטח. אנשים שעצרו אותנו ולקחו אותנו א ממקום למקום לחלץ פצועים. איפה תופס אותך השביעי

באוקטובר? מבחינתי אני הגעתי באותו באותו בוקר ליויתי רכיבת אופניים אז כבר הייתי שם בעצם בשטח וה הפעילות שלי התחילה אחרי שהרוכבים חזרו למה שנקרא צומת טורים א חזרנו אותם כי הגענו לאיזשהיא נקודה בכביש בין נחל הבסור לצומת מגן כן ואז פתאום התחיל מבול של רקטות, מבול של מבול. היה פשוט קשה לראות את זה. אז זה באמת היה מסך מאוד משמעותי, מסך אפור של רקטות וטילים וטילי עירות וביחד עם זה גם יריעות מנשק קל אה שהיו לידינו. ואיכשהו זה לא אותנו זה לא פגע. אמרנו לרוכבים להשתתח על הקרקע וזה היה מזל כי מיד אחרי זה א עברה לידינו שערה קטנה של מחבלים שיעברו בדיוק לכיוון השני שהם שלשם א א שכבו הרוכבים על הכיוון

המנוגד הרוכבים שכבו מצפון לכבישם יהוד הרומה שהתברר לי בתקופה האחרונה זה שהתחלנו את המסע את הרח חיבה הזאת 10 דקות מאוחר כמי שהיא הכרה הכרה להגיע ו ובגלל זה לא בגלל זה למעשה ניצלנו כי אחרת ה מחבלים היו תוקפים אותנו בצומת מגן שמה היינו מגיעים עד לשם אתם מבינים את האירוע כאילו על תחילת האירוע מבינים כן מבינים א מבינים פחות או יותר א מה מה קורה שם איך איך ה איך הדבר הזה מתנהל מולנו את סך כל גודל האירוע לא עוד לא הבנו עוד לא ממש הבנו אחרי שהמחבלים המשיכו הלאה אנחנו החזרנו את הרוכבים לצומת הורים ומשם בעצם אני הצטרפתי ל לקבוצה שלרכבי משטרה שנסע לרעים א ברעים כבר אנחנו יודעים מה קורה כבר אני מקבל הרבה

מאוד מידע מ מאנשים ש שאני מכיר שנמצאים שם בסביבה והם אומרים לי שיש אה אה קרב בתוך רעים עצמו בתוך הקיבוץ א והצטרפתי ל לרכבי משטרה האלה ואז בשלב מסוים הם הגיעו למקום שיש שמה כמה פצועים א מהעיריות של המחבלים אז משמה עצרתי וקודם כל ניסינו לעזור לו פצועים. אני ניסיתי לקחת את ה לאפשר לפצועים להגיע לאסור עם הרכב שלהם. היה די בעייתי כי אחד הרכבים היה תקול היה לו פאנצ'ר מכדורים של אה של המחבלים. ואחרי שהם נסו אז התחלתי לחלץ חבר'ה שברחו מהנובה והסתרו שם באזור בעצם תחת אש א תחת גם רקטות גם אש נשק קל כל הדבר הזה היה מעלינו זהו זה היה עשיתי שבעה סבבים חילצתי בערך א 40 ומשהו אנשים מה העני לחזור שוב ושוב

לחלץ את אותם אותם מבלים אותם צעירים אני לא כל כך יודע אני מניח שעבדתי על אוטומט כי א באותו זמן השיקול היחידי זה היה יש אנשים שנמצאים במצוקה שנמצאים ב בצרה וממש צריך צריך לעזור להם לטפל בהם להוציא אותם מאיפה שהם נמצאים אז לא כך חשבתי על עצמי יותר חשבתי עליהם תגיד רגשית איך זה משפיע עליך לך האירוע הזה שאתה נכנס אליו אתה כבר יודע פחות או יותר לאן אתה נכנס א אני לא יודע לאן אני נכנס באותו יום הכל שם אירוע מתגלגל אתה לא מצפה לראות את מה שראינו שם אתה יודע בדרך כלל בתור חובש בתור נהג אמבולנס אנחנו יושבים אנחנו מקבלים קריאה לתאונת דרכים אז אתה כבר מתחיל לדמיין בראש בסדר תאונה בין שני רכבים או רוכב

אופנוע או ואתה מדמיין כבר מה תראה אבל כ שם הגענו באותו בוקר לא ידענו לאן אנחנו מגיעים לא הבנו את גודל האירוע אנחנו א שומרי שבת אז מה שפיקוח נפש אנחנו עושים להדליק רדיו לא ראינו לנכון להדליק את הרדיו באותו רגע א אז לא ידענו לאן אנחנו הולכים לא הסתכלנו בטלפונים א פשוט הגענו לדרום ומשם הכל א התגלגל לנו קראו לנו לפה קראו לנו לשם ולא ידענו אנחנו באיזשהו ממש בתחילת הבוקר חילצנו יצאנו ממושב יחיד ופגש אותנו איזה מישהו ומספר לנו שחבר שלו מסתתר במכללת ספיר אז דיברנו עם הבחור והגענו אליו אחרי שחילצנו אותו אנחנו אומרים להם איך הגעתם לכאן אז הם מספרים לנו שיש איזה מסיבה באזור ראים שיש שמה 3000 אנשים אז

אנחנו כבר מסתכלים אחד על השני ואנחנו אומרים אנחנו מורידים אותם ואנחנו אה לכיוון ראים לכיוון המסיבה. תגיד, מבחינת אתה איש א שומר מסורת דתי, מבחינת אמונה, איפשהו, זה זה נגע בך, זה שינה בך משהו, זה יצר אותך, יצר בך משהו אחר לעומת מה שהיית מקודם? תשמע, אמונה זה מתנה. כאילו ה צמותך בן אדם מאמין שאתה מאמין שכל מה שקורה הכל הוא מלמעלה ומכוון. אז זה כבר משהו לאחס בו ו כן תשמע אני יש הרבה שאלות על ה על היום הזה הרבה דברים אבל אה כגודל השאלה כך גודל האמונה אנחנו פשוט א מאמינים שהכל טובה שביעי באוקטובר מוריד אותך מירושלים מביא אותך לצומת חלץ נכון מה קורה משם בצומת חלץ אנחנו אמורים לעצור שם ולהמתין שם

כביכול פתחו שם מהנקודה לוגיסטית איזה בית חולים שדה של איחוד הצלה זה היה שם באמת הורידו לשם את כל הצוטים כולם פשוט הייתה שם פריסת שטח א לוגיסטית בצורה הכי טובה שיכולה להיות אנחנו בכל פעם שנכנסנו ויצאנו ראינו כמה זה גדל וגדל עד שבשעת אחר הצהריים כבר כאילו מסוקים ורפאים ופרמדיקים ו אה חדרי מרפעה שהיו שמה אבל הנה נכנסתם ויצאתם היו שמה גם א כל פעם שאתם נכנסים אתם יוצאים עם איזשהו פצוע עם איזשהו אנשים שמחולצים אנחנו נכנסים כל פעם עוצרים אותנו איפשהו בדרך ומוסרים לנו בין פצוע אחד המקסימום שהיה לנו באמבולנס זה שמונה שמונה אנשים בפינוי אז כל כניסה כזאתי אנחנו נכנסים ויוצאים עם א בין פצוע למספר פצועים

ומדווחים לחבר'ה בחלץ שאנחנו עם מה מצבם של הפצועים מה להמתין ופשוט מורידים אותם שם לא מבזבזים שנייה וחוזרים כבר פנימה תוך כדי נסיעה אנחנו נמצא את הזה פנימה זה פנימה לאן זה לסדרות לתוך ה פנימה זה הסדרות כפרזה באירי א נכנסנו על ציר 2 3 הגענו קילומטר מרעים למסיבה לא הגענו א קילומטר מראים שמה איפהשהוא באותו רגע אני זה היה בערך הפעם הראשונה שהיינו שם הייתה 123 בצהריים ואני מקבל פחד אני אומר לאבי רגע תסתובב ותברח מפה אני לא מבין למה למה הרגשתי את הפחד הזה א למעשה בדיעבד עכשיו כשאנחנו רואים אנחנו מבינים שהשטח שם היה כבוש עד בערך שתיים שלוש היה שורץ מחבלים אז סביר להניח ש א היה קורה לנו משהו אם היינו

ממשיכים לשם הייתם תחתש גם אה אה עשיתם עבודה כזאת תחת תחת אש כל היום היה שמה צבע אדום בשמיים יריעות ו רצנו בין הרגליים של החיילים חצצנו בין החיילים למחבלים פשוט היה שם כאוס מוחלט אתה לא יודע אתה רואה פצוע אתה מתביץ על מתביץ וכדור מטרה אתה הולך לחלץ אותו ויצא לנו גם שחיילים מחפים עלינו נותנים אש ואנחנו לוקחים פצועים וכאלה תן לי לשאול אותך משהו פרקטי יש מיגון האמבולנס האמבולנס שלנו לא ממוגן אז איך אתה לא מפחד איך אתה אין לך אולי יש לך שחפץ או משהו כזה או איפות מגן אין שחפצים וכסדות א אז אני אספר את זה כשעברנו את צומת חלץ א נסענו נכנסנו פנימה המוקדן אומר לנו תחזרו מיד תסתובבו הרגע והוא מאוד

אסרטיבי ועכשיו אנחנו מכירים אותו הוא חבר שלנו אנחנו יודעים מי הוא ו הוא גם צעיר לעומת נו אז אנחנו כאילו אומרים מה אני אומר לאבי כאילו תשמע אם הוא כזה אסרטיבי אולי קורה משהו שאנחנו באמת לא יודעים מה קורה פה אנחנו לא הבנו מה קורה בוא נעמוד רגע בצד נתמגן נשים פודי אפוד קרמיקסדה וניכנס פנימה אנחנו גם חמושים נדרוך את הנשקים לכל צרה שלא תבוא א אנחנו עוד לא מספיקים להתמגן ונעצר לידנו איזה רכב ביטחון ממוגן ומבקש מאיתנו להמתין והוא יביא לנו הוא ילד פצוע ירי הרבי לא שואל פעמיים אומר לי קח תיק ציוד תעלה עליו טיסה תעדקן אותי מה קורה עם הילד הזה אם צריך אני אבוא א נסענו למושב יכינית פגשנו שם א נכנסנו

נכנסתי לאיזה בית של משפחה ו א היה שם נער צעיר בן 17 שעם פצייר לצערי הגעתי מאוחר מדי ולא הצלחנו הציל אותו. אז א דיווחתי לאבי תוך כדי שאני באחיה ושהתקדם אליי. הוא מגיע והוא שנסע בכביש לעומתי שבאתי מהשטח ולא ראיתי כלום. הוא אומר לי הרגע אנחנו עוזבים פה צריכים אותנו בחוץ. כל הכביש מלא באנשים שצריכים עזרה. פשוט קח את הציוד ובוא נעוף מפה. אין לנו מה לעשות פה. זה הנהר לצערנו נקבם אותו. הנהר לצערנו לא שרד את הפציעה הזאת. לא שרד את הפציעה הזאת. אתה יודע, היה סיפור על מושב יחיני שהגיעו מחבלים לשם, נכנסו לאיזשהיא חווה לאחד המשקים ששמה עבדו פועלים פלסטינים מעזה והם עקבו את המחבלים איזה שלוש או ארבע שעות

כי בעל המשק הסתתרת באותו זמן מאחורי אחד הקירות שם הוא שמע את השיחה שלהם ובעצם הם מנועו את הרצח שלו אחר כך הם יצאו ובמם אני חושב שאולי אלה מי ששמע אותם ש ירו והרגו כמה אנשים בתוך המושב עצמו באזור של הם הלכו לכיוון בית הכנסת כדי א א לפגוע באנשים שיצאו מתפילה שוב יצאו מתפילה אזרחית בלי לא חמושים לא כלום אה סיפור עצוב הקטעים האלה כן תגיד בצומת חלץ אתה אתה מקבל כל הזמן א הודעות שאלת אותי מקודם אם לא פחדתי אה גם אתם אוקיי אז הקשר אומר לכם טיסה טיסה טיסה אבל בין הקשר ל ללחיצה על דושת הגז יושב בן אדם והבן אדם הזה יש לו רגשות וזה והוא בכל זאת למרות הרגשות האלה של הפחד הוא עובד עובד על אוטומט אה כן ככה

זה אתה פשוט רואה את הסיטואציה אתה רואה את כאוס שסורר באזור באותו רגע אתה פשוט נהיה או מתחיל לעבוד על אוטומט ו אתה תוך כדי תנועה אנשים מכוונים אותך תשמע צריך אותך פה צריך אותך שם צריך אותך אנשים מחייגים אלינו כבר לטלפון וא אומרים לנו תגיעו לכפר עזה תגיעו ל לסדרות אנחנו צריכים אותכם פה צריכים אותכם שם או שפשוט אתה נוסע אנשים רואים אמבולנס שוטפים אחריך, עוצרים, חוסמים לך את הדרך ונותנים לך אנשים פצועים. לא היה לנו לדעתי לא היה לנו לעצור שנייה לרגע לפחד. לא, לא הגענו לזה. היה לכם קטעים שקיבלתם איזשהיא משימה אבל לא יכולתם לעמוד בה בגלל העומס? כי אתה יודע, אתה מספר שכל הזמן העבירו לכם נפגעים. אמ

כן. תשמע, הרבה אנשים א פונים אליך. אני זוכר שהייתה איזה אמ בחורה צעירה ש הייתה באזור מפלסים ספנו אותה משם אני ישבתי מאחורה היא ישבה לידבי והיא פשוט אמרה לו אני מבקשת היא אמרה בעלי נרצח אני רק מבקשת שתלכו לכסות אותו ו הוא היה במפלסים כן באזור מפלסים היא שלחה לנו היא אמרה לנו רכב מסוג א קיה לבנה אם אני לא טועה א שלחה לנו את המיקום שלו מאיתורן ואמרה לנו שם הרכב נמצא תעשו טובה תיקחו את את בעלי אנחנו נוסעים על הכביש מספר פעמים אנחנו לא מוצאים את הרכב לא מוצאים אנחנו במקום אבל אנחנו לא רואים עד שזהיתי רכב הפוך מפויח ו פשוט אמרנו את שמעי אנחנו ממש עסוקים עכשיו אין לנו זמן להתפנות אנחנו א מנסים לעזור

לאנשים שחיים שכן אפשר לעזור להם אנחנו אחרי זה נתפ פנה וננסה לעשות את זה. אמ כלומר היו לצערנו זה היה זה היה מאוד טראגי בשבילי כאילו אני מאוד אה מאוד כאב לי שלא הצלחנו לעשות את מה שהיא ביקשה. אם אתה צריך לסכם את כל האירוע הזה ב באיזשהיא צורה ה העובדה שייחוד הצלה הגיעו הצילו הרבה אנשים. כלומר תרמו תרמו להצלה בחיים של הרבה מאוד אנשים. אז תשמע, איחוד הצלה זה ארגון של מתנדבים. 95% שמה אנשים שמתנדבים ופשוט ראית שכולם דיברת מקודם שאלת אותי כמה כמה חשוב המתנדבים בעם. אז ראית שפשוט כולם עזבו את המשפחות שלהם ומדובר על אנשים שהם אה א ברובם חרדים, חסידים, דתיים א פשוט כולם עזבו את המשפחות שלהם והגיעו מבני

ברק והגיעו מאלעד והגיעו מירושלים מכל מקום אני אני נדרמתי כשנכנסנו ויצאנו ולאט לאט פתאום אתה רואה את זה ואתה רואה את זה ואתה רואה אנשים עם קולצות לבנות ועם מניבות זה בעצם חג אנחנו נמצאים בחג וכולם עזבו את עצמם איך שהם ופשוט עלו לכלים וירדו דרומא ואתה רואה את זה אתה אומר מי קרמך ישראל יצא לנו א לא מזמן לשבת באיזה לפגוש איזה בחורה שהצלנו אז א יושבת איזה בחורה צעירה שהייתה במסיבה ואנחנו יושבים איתה חבר'ה שהצנו אותה ואתה רואה מחזה סוריאליסטי כזה ש כמה חסידים יושבים עם איזה א א בחורה פריקית כזאת בליינית ואתה אומר לעצמך מה הקשר בינם כאילו איך איפה איפה זה תופס? ואז אתה אומר, תשמע, העם שלנו, כמה

שאנחנו נראים שונים ומופרדים, בסופו של דבר א כל ישראל ערבים זה לזה, פשוט אתה רואה אתה רואה את הערבות העדדית שנוצרת בשעות משבר כאלה. במשפחה האישית שלך, כשאתה חוזר אליה, אתה חזרת בערב בבוקר למחרת? חזרנו בערך בחצות לילה, באותו לילה. איך איך איך איך מקבלים אותך? אני הייתי מותש מאוד. מותש ברמה שפשוט לא יכולתי לעשות כלום. אמרתי לאשתי אני חייב מקלחת לישון ואני אדבר איתך בבוקר. א זה היה יום זעזע. אני לא יכול לספר עוד לא איבדתי את זה. אני ישן אני אקום ונדבר. מה המסר שלך לציבור בעקבות החוויה שעברת? תראה, המסר אין לי יותר מדי מסר שהוא בוא נגיד ללכת לסכן את עצמכם אם אתם רואים נתקלים במצב כזה אבל כוחנו

באחדותנו וככל שככל שאנחנו נהיה יותר מאוחדים א יש לי יש לי חברים בהרבה מאוד קהילות ב בישראל לא רק בקרב העיתונאים אלא אנשים שאני מדבר איתם בכל מיני בכל מיני צורות אזנו בהחלט כוחנו באחדותנו ואם אנחנו נהיה מאוחדים ונצטרך אחד את השני אז אחד אחד יעזור לשני עכשיו אני לא מאחל לעצמנו שיהיה עוד אירוע מהסוג הזה אה אני חושב שהאירוע עצמו בהחלט השפיע טלטל את החברה הישראלית בצורה מאוד מאוד משמעותית ושינה שינה שינה בה די הרבה דברים אה שינה בה שינה בה מה היסוד אני מניח שגם בחברה החרדית אתה יכול להגיד איך זה השפיע שמה איך זה השפיע על החברה החרדית תשמע כמו בכל פעם שהעם שלנו נקל לאיזה מלחמה כזאת או אחרת א ראית

ראית את כל האחדות שהייתה בם את כל התמיכה אני אני נפעמתי אנחנו כבר בשמיני לאוקטובר הלכנו לישון איזה שעתיים שלוש בלילה להתרענם ולחזור וכבר בשמיני לאוקטובר ב800 בבוקר מילו לנו את האמבולנס בכל טוב שנוריד לחיילים ראית את כל העם את כל ה את כל הקהילות ככה מתגבשות וכל אחד תורם במה שהוא יכול זה אנשים שבאו ותרמו דברים פיזי תרמו כסף אוכל גם אנשים שלקחו שמות של א חיילים או אזרחים פצועים ופשוט התפללו עליהם אתה מתמודד עם טראומה בחודשים שלא אחר הארה אה א כן, למרות שהיא חלשה רק בתקופה האחרונה, אני מתחיל להרגיש אותה קצת יותר חזק ממה שהיא באמת. ממש להרגיש א יותר מחובר, כלומר, הטראומה יותר עובדת עליי מאשר ב

בקופה הקודמת מיד אחרי אולי אולי בגלל שעשיתי הרבה מאוד דברים, היה לי הרבה מאוד עבודה, היה לי פחות זמן לחשוב על זה, אבל עכשיו שאני שאני קצת מאוחר, קצת קצת הרבה אחרי ויש כל הזמן אה חזרה של אה א א של א מצד אחד חתופים. כלומר מצד אחד יש חזרה של חתופים. מצד שני רוב המלחמה או רוב מה שקורה זה א פעולות מדיניות. אז לייש לי יש פחות התעסקות. אז אני יותר חושב על זה ואז הטראומה אה יותר חוזרת אליי. די בצורה לא קיצונית הייתי אומר אבל א היום היא בהחלט משפיעה עליי ב בכל מיני אופנים. א זהו את דיברנו מקודם על על כל מיני חברות בישראל על התנדבות וזה אה מה התפקיד של מתנדבי חירום כאלה באירועים מהסוג הזה מה יש להם

איזשהו תפקיד מוגדר או שהם מעצם אותם מתנדבים הם ישר יוצאים למשימה אה אנחנו מתנדבים בארגון ייחוד הצלה צלה איכוד הצלה זה ארגון של מתנדבים של שמצילים חיים פשוט יש לנו הכשרה של כל אחד בהכשרתו אני חובש נהג אמבולנס יש רופים יש פרמדיקים יש מתנדבי חוסן א אני חושב שברוח עירום כזה וראינו כולנו את השביעי לאוקטובר שפשוט אה כל אחד במה שהוא מתנדב פשוט קם ו ירד ארומה וסייה במה שהוא יכל א ואני חושב ש להיות להתנדב לתת מעצמך משהו בשביל העם שלך יש בזה ערך מוסף וערך נעלה מאוד. אוקיי. האם משתנתה תפיסתך לגבי הקשר בין אזרחים לצבא? תראה, זה יצר משבר מאוד גדול, משבר אמון מאוד גדול כל האירוע הזה. אה, אין ספק. ומי שמנתח

אותו לעומק א יכול לראות בזה אה בוא נגיד א יכול לראות סדק מאוד גדול בין או לא סדק פער בין הציפיות של האזרחים מהצבא לבין מה שהצבא עשה יחד עם זה צריך לזכור שזה היה אירוע גדול ככל שיהיה אה הוא היה אחר הרבה שנים שהצבא בעצם הגן על המדינה ובעצם עמד במשימה שלו. פה הוא לא עמד במשימה שלו. אז זה נוצר סוג של משבר אמון. א אבל גם אני חושב שגם משברים מהסוג הזה אפשר באיזשהיא צורה לתקן. אפשר להחזיר את האמון, לשקם אותו שהוא יהיה אה שונה, שהוא בעצם יחזור למה לא יודע אם יחזור למה שהיה קודם, כי תמיד תמיד ישאר הזיכרון הזה. אבל גם ב-73 אה צהל הופטה, צהל וישראל הופטו ב במתקפה של מצרים וסוריה ועדיין האימון בצבא השתקם

ובכל זאת א אנשים אנשים מתגייסים והתגייסו ואני מאמין שיתגייסו גם זהו אתה חושב שכאילו החודשים של המלחמה החודשים הארוכים האלה של המלחמה שפשוט באמת כולם א באו וניסו לתרום לחיילים, להתגייס, כל אחד באשר. אתה חושב שזה עדיין יצר את ה את הפער הזה, את הסדק הזה בין החברה לצ זה לא הוא לא סגר אותו כי הוא התעסק במקומות אחרים. בסוף לצבא יש את המשימה שלו להגן על אזרחי ישראל. צבא הגנה לישראל. וכל מה שנעשה מבחינת האזרחים לא נעשה כדי לצמצם את המשבר. המשבר נוצר. מה שצריך לעשות כדי לצמצם את המשבר זה לדאוג לזה שלהראות נוכחות בשטח כדי שדברים כאלה לא יחזרו. אז אני חושב שגם בצפון וגם במצאה עובד היום על אה א בניית

הכוח א בצורה כזאת שהוא שהוא באמת לא יהיה לא יתקף באופן א באופן כזה אה שה שמי שיהיה הוא חזית יהיו האזרחים שנמצאים ביישובים כי אחרת אה אה זה שוב זה יגרום למשבר עוד יותר עמוק משום שהוא ישען על אותו משבר שראינו מקודם. אם כבר דיברת על התנדבות, אתה רואה עתיד למתנדבים? אתה רואה עתיד להתנדבות בחברה הישראלית? יש לזה איזשהו א עתיד שהוא מעבר למה שזה היום? א בוודאי. אני לא רואה אופציה ש אנשים כאילו איפהשהו המתנדבים זה כוח עזר זה מכפיל כוח נורא גדול. לזה אם במשטרה, אם במדה, אם באיחוד הצלה, בכל מקום א הכוח של המתנדבים הוא כוח עזר מאוד מאוד רציני. אני חושב שאנחנו כמדינה, כעם אנחנו חייבים את המקום הזה וזה

בכל זה בכל מיני מקומות יש מתנדבים בבתי חולים, מתנדבים א עם נוער בסיכון ו המתנדבים האלה זה מתנה, זה ברכה. כל אחד בא נותן מהידע שלו טיפה ממה שהוא יודע, ממה שהוא יכול. אני חושב שהם מאוד נצרכים. רמי, מה הלה ככה משמעותי ביותר שלמדת מהאירוע הזה? קודם כל שאנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו. אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. אנחנו לא יכולים לסמוך על א על אחרים. עכשיו כשאני אומר לסמוך על עצמנו זה אומר לסמוך על צריך גם עם הצבא עם הצבא באותה נקודת זמן פישל אנחנו עדיין צריכים לסמוך צהל הוא חלק מעצמנו שלנו ה ה הכוח הזה שאמור א לשמור על על התושבים על האזרחים במדינת ישראל וה ואם יש איזשהו לקח כך א אני יותר יכול

להגיד שיש לי איזשהן א מסקנות שקשורות ל לאופן תפקוד לאופן שבו כוחות הביטחון אמורים לתפקד א והם אמורים להיות הרבה יותר הרבה יותר זריזים, הרבה יותר מהירים, להקשיב יותר לתושבים. אתה יודע, דיברו הרבה על מנהרות אה לפני לפני האירוע הזה דיברו הרבה עליון. א אנחנו גם שאלנו את ה שאלנו קצינים בצבא מה קורה אם יש תרחיש כזה של כניסה אמונית לשטח תמיד קיבלנו לא קיבלנו תשובות א אמיתיות אני יכול לומר לאירוע הזה לשאלה מהסוג הזה אלא יותר א אנחנו בנויים לתרחישים של חוליות בודדות ביישוב אחד או שניים אה וזה כי לזה אנחנו זה תרחיש ה התרחיש שאליו אנחנו מכוונים שאותו אנחנו צופים זה התרחיש שאנחנו צופים שיהיה לא שיהיה

איזשהו דבר מהסוג הזה אז הנה פתאום יש אה יש דבר כזה כלומר אחד ה אחד הלקחים זה ש צריך אה צריך תמיד להתכונן לגרוע מכל ואפילו עם הגרוע מכל הוא אפשרות א הוא אפשרות שאנחנו במבט ראשון לא חושבים עליה. יש איזשהו רגע מיוחד שאתה לוקח מאותו יום? יש מלא רגעים שאני לוקח מאותו יום. זה יום שאתה לא יכול לשכוח אותו כל כך בקלות. א אם יש תמונה שאני לא יכול לשכוח משם זה שפשוט א שדה שטוח ואשרות גופות מוטלות שמה. זה גופות שפשוט לא הצליחו לברוח מהכדורים והכדורים השיגו אותם תמונות שמזכירות את מלחמת העולם השנייה שודאי אם אם יש רגע כזה מבחינתי אז באחד בחילוץ הראשון נתמלי מולנו עמדו איזה שלושה מחבלים שהיה קשה לא לראות

אותם הם היו במרחק של איזה 200 250 מטר מאיתנו וזה היה מפחיד רמי יש לך איזשהיא תובנה עיתונאית מהאירוע הזה אני מניח שהייתי צריך יותר לספר את מה ש מה שאנשים סיפרו לי כי גם לי סיפרו וכתבו לי למה הצבא לא מגיע ולמה ואני לא בגלל שאני בגלי צהל אז היה לי יותר קשה לדבר על זה בצורה כזאת ישירה הייתי צריך איכשהו להמציא את העברית היום יכול להיות שהייתי עושה את זה בצורה אחרת בצורה קצת שונה מילה שמתארת את הצוות שלך פשוט אה חבר'ה רי אמיצים, גיבורים, תותחים, חדורי מטרה, כאילו צוות לעניין. באמת רמי, יש איזה מקום א שמרגיע אותך? אז אני אוהב את המדבר, אני אוהב את השלווה שלו, אני אוהב את השקט שלו. לפעמים אני סתם

נוסע ה אה כדי לראות את המרחבים האלה, לראות את המרחבים השקטים האלה ולהתחבר אליהם עוד פעם בצורה להירגע טיפה. זה זה אותך מה מרגיע? זה מדהים שהתחושות שלנו הם בערך זהות ודומות. אני גם אוהב את השקט, את ההתבודדות, את הלבד הזה. א ללכת ולאבד עם עצמי את ה את אותו יום, את החוויה הזאתי. א אני משתדל פחות לאבד את החוויה הזאת, יותר להסתכל יותר להסתכל קדימה. כלומר שלא שזה לא יטריד אותי. אתה אומר אני עדיין קצת מאחורה. אני עדיין א צריך לאבד את זה קצת לשבת ולחשוב זה היה כל כך אינטנסיבי באותו יום שה הראש שלי עדיין הוא במוד מוד של מלחמה כזה עדיין שמה כן הספר האחרון שקראת אני פחות קורא היום אם יש משהו שאני קורא זה

ספרות שקשורה צעים טכנולוגיים דברים כאלה אני יותר קורא מחקרים ודברים דברים מהסוג הזה. תגיד לך, יש לך חלום כלשהו שאתה רוצה ליישם בתחום ההצלה, בתחום ההתנדבות והצלה. לא אגיד שהחלום שלי זה להיות רופא, אבל כן איפהשהו להיות הכי מקצועי במה שאני עושה ולדעת הכל. ותמיד אומר לכולם, תלמדו מכל מכל אירוע שאתה נמצא בו, אתה צריך ללמוד משהו. איך אומרים? מכל מלמדה הסכלתי. כן. הוא מתלמידה יותר מכל מנטרה אישית אני תמיד אומר אל תפחדו מהבעלה אל תיבעלו מהפחד וזה אולי מה ש מה ששלח אותי קדימה כל פעם לחלץ עוד ועוד אנשים ואתה מתנדב כבר כמה שנים כמעט שמונה שנים יש לך איזה טיפ למתנדב חדש תצאו לכל קריאה שאתם יכולים לצאת

תלמדו משם כמה שיותר ותחזרו הביתה הכי מהר שאפשר. מסר קצר לצעירים. אל תעבדו את התקווה. אה, עיתונות היא בין היתר שליחות. וכדי כדי למלא שליחות אתה צריך להיות חדור מטרה ולהתעקש, להיות נחוש בדרך שלך. גם אם הדברים ה סיגרתיים נראים נראים קצת מפריעים, לא לוותר. בסוף הניסיון הוא זה שעושה את ההבדל בין כתב שיודע על מה שהוא מדבר לבין כתב שמדבר על מה שהוא יודע. אתה מדבר על סוריאליזם של החברה כלומר של ה שנוצר באותו יום זה כאילו דבר והיפוכו. החברה הישראלית הייתה כל כך מפולגת ופתאום מתברר שהיא יכולה יכולה להתאחד. איך אמרת? כש א צריך א להתאחד סביב איזשהו רעיון מסוים או סביב איזשהו אירוע מסוים אז אפשר בהחלט

לעשות את זה קורה ולצערנו הרב אה זה קרה דווקא באירוע שהוא מאוד מאוד עצוב מאוד א מאוד קטלני ומאוד א פוגע פוגעני בכל מי שהיה קשור אליו אם זה אנשים שנרצחו שם באופן ישיר ואם זה המשפחות שלהם בהמשך גם הם היו צריכות איזשהיא תמיכה אחר כך וככל שאני יודע התמיכה הזאת ניתנת להם גם גם ברגעים האלו א וזה עדיין הופך את זה ל אתה יודע אתה עומד ומשתה אנחנו כמה רגעים כמה ימים קודם רב אנשים רבו אחד עם השני על המהפכה המשפטית ופתאום הכל נעלם הכל נהיה או לא נעלם אלא נהיה פתאום אתה רואה את בעצם העם הזה כמה שהוא יריב הוא יישאר מאוחד. בסופו של דבר כמו שאמרו חכמינו כל ישראל הרבים זה לזה אתה היינו בפילוג כל כך גדול כאילו

אתה יודע כל אחד תופס את המחנה שלו ואת הזה ו אנחנו איפהשהו נלחמים אחד עם השני וזה מאוד מיותר כי בסופו של דבר ברגע האמת כשאנחנו זקוקים אחד לשני כשיש איזשהו משבר קטן אז אנחנו נרתמים ועוזרים אחד לשני ולצערנו אנחנו לומדים את זה רק כשיש אסונות כאלה א רק רק בנקודות האלה אנחנו לומדים רק בנקודות הכואבות אתה רואה את זה אני מאוד א תתאר לך מה היה קורה אם היינו ככה כל הזמן אם לא היה את המהפכה המשפטית הזאת או אם לא היה עכשיו את כל ה היינו רבים על משהו אחר אנחנו תמיד רבנו התפלגנו ובסדר אוקיי אז עכשיו יש לנו בוא נגיד יש לנו הייתה לנו סיבה לריב עכשיו יש לנו סיבה להיות מאוחדים. אני מקווה שהאחדות הזאתי תישאר

בעם א לתמיד כי רק דברים טובים יוצא ממנה. פתאום אתה לומד להכיר גם את הצד השני, את הצד שאתה פחות מכיר ביום יום. א אם היית אומר לי תשמע, אתה באמצע חג, באמצע שבת תצא ותכנשים שהם מבלים, זה כאילו לא נתפס. אני אני מהאירוע הזה למדתי להסתכל לאנשים לא לפה להסתכל לאנשים לתוך הלב בסופו של דבר יש לנו לב ודי לכולנו ו והלב היהודי שלנו מנצח כולנו צריכים לפתח את עיני הרנדגן שלנו כן