הדרך אל האושר - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית) HD

טוב, שלום לכולם. שבוע שעבר דיברנו על נושא חשוב מאוד, אבל לא הצלחנו לסיים אותו. אני מקווה שהיום, בעזרת השם, אנחנו נסיים את מה שרצינו לסיים שבוע שעבר. שבוע שעבר התחלנו לדבר על סוד האושר, הדרך אל האושר. ארוכה הדרך אל האושר. האם היא רצופה במכשולים? מה המכשולים שרצופה (בהם) הדרך אל האושר? איפה הכפתור? איפה נמצא הכפתור? אוי, שיום אחד אני ארגיש בלב כיף לי, טוב לי. ועזוב אותי, שקט, טוב לי. אותו כפתור. אנשים משלמים מיליוני דולרים. עכשיו בן אדם נוסע... עכשיו אדם מיליארדר קונה יכטה הכי יקרה בעולם. למה הוא קונה יכטה כזו? לא חבל על הכסף? הוא רוצה שאולי זה יצליח לנגוע לו על הכפתור של טוב לי. שהוא יראה את

היכטה וישב, וישב ככה על הים, וגם יחשוב שזו היכטה הכי יקרה בעולם, הו, אז בואו נראה אם אני צריך לקנות יכטה הכי גדולה בעולם כדי ללחוץ על כפתור האושר. איפה נמצאים הכפתורים של האושר? אני חושב שאם היו אנשים יודעים להעריך את מה שאנחנו נלמד היום שהכול נמצא בתורה הקדושה, הפסיכולוגים בעולם היו כולם מפוטרים, גם הם היו מאושרים. מפוטרים ומאושרים. לא הייתה להם עבודה. כל האנשים שקשה להם ולא נוח להם וחסר להם וכולי וכולי, פשוט מאוד לא הייתה להם עבודה, כי האושר, הוא נמצא אצלנו בידיים. מה הדרך שאפשר להגיע אליה? חשיבות האושר כבר דיברתי, חשיבות השמחה, מעלת השמחה - דיברתי. פירוש המילה שמחה זה סיפוק. גם זה דיברתי,

אני לא אאריך בזה עכשיו. אני רוצה היום לדבר בעניין אחד: הדרך אל האושר. איך אני מגיע להיות אדם מאושר? אל תצפו שזה יהיה מיידי. אתם יודעים שבניין, ככל שהוא יפה יותר - לוקח זמן יותר לבנות אותו. ככל שהוא מורכב יותר, מעניין יותר, ככל שהוא טוב יותר - כך קשה יותר להשיגו. זה הכלל בחיים. אם קל לך - תדע לך שזה לא משהו מעניין. בחורה, למשל, מאוד מיוחדת, אדם שרוצה לשכנע אותה להתחתן, הוא צריך לעבוד קשה לשכנע. למה שאני אתחתן איתך? אבל אם זו בחורה פחות טובה, אז יותר קל לשכנע. הדרך אל האושר לא קלה. אבל הבשורה הטובה שיש לי היום בשבילכם, רבותיי היקרים, שהדרך אל האושר נמצאת רק אצלנו בידיים, וזו מתנה. אם תגיד לי

שהאושר שלי נמצא בכסף, אז תהיה בי אכזבה. אולי לא יהיה לי כסף אולי אני לא אגיע לאושר. אם תגיד לי שהאושר שלי יהיה בילדים, גם פה אני אהיה מסופק. אולי לא יהיו לי ילדים, או שהילדים לא יצאו מי יודע מה. אם האושר שלי יהיה באשתי כמה היא כך וכך וכך, גם פה תהיה לי אכזבה. למה? מי אמר שאני אזכה שכל החיים אחיה באושר עם האישה? אותו דבר אם האושר שלי יהיה תלוי בבית שלי. מי אמר שהבית הזה יהיה שלי כל הזמן? בגדים - גם זה לא. איפה נמצא האושר? האושר נמצא אצלי ביד. אצלי ביד. אז שבוע שעבר דיברתי על העניין של איזהו עשיר? השמח בחלקו. זה משפט חזק מאוד. חזק מאוד מאוד מאוד. איזהו עשיר? השמח בחלקו. השמח בחלקו. כדי להגיע

ל"שמח בחלקו," במשפט הזה טבוע הרבה. לדוגמה, לא ייתכן אדם בעל גאווה, שדיברנו מידת גאווה, זו מידה אולי קצת קשה. אבל בואו נרכך אותה. אדם שיש לו דרישות גבוהות מעצמו ומהחברה שסביבו, כן? קשה לו יהיה מאוד ליהנות מהעולם, כי תמיד הוא יחשוב שמגיע לו יותר. תמיד אם לא מישהו נתן לו את הכבוד, הוא ירגיש חוסר בסיפוק, פגיעה בכבודו והשמחה תפרח לו מהלב. אני רוצה שהשמחה תהיה. זה יכול להיות עכשיו באמצע חתונה, ואתה נמצא באירוע עם מוזיקה מאוד מאוד טובה שאתה ממש אוהב, וסביבה תומכת ואוהבת ואוכל, ישתבח שמו לעד, והכול טוב. והנה, השמחה סוף סוף נכנסה לנו ללב. יכול להיות בן אדם אחד שידבר איתנו בזלזול, והנה השמחה פרחה.

השמחה פרחה. למה השמחה פרחה? כי אנחנו חושבים שתמיד מגיע לנו. אז שבוע שעבר התחלתי במשפט "לא מגיע לי." זה נקרא "השמח בחלקו." אתם זוכרים שהבאנו דוגמה לאדם שהשתחרר, הוא היה צריך להיות מאסר עולם בכלא, הוא בא פה, יושב לידי. ואתם תראו אותו עכשיו, אני אומר לו: "תשמע, אני סידרתי לך חופשה. אתה עכשיו אדם משוחרר." הוא יושב פה. הוא הרבה יותר שמח ממני. למה הוא יותר שמח ממני? כי הוא חשב שלא מגיע לו את החופש הזה, והנה הוא קיבל הפתעה והוא משוחרר. זאת אומרת, הוא יצא ממקום שהוא הרגיש שלא מגיע לו כלום. כל דבר שאני אתן לו, ישמח אותו מאוד. אותו דבר חולה. אדם שעכשיו נמצא בבית חולים, חס ושלום מרותק לכיסא גלגלים, לא

יכול ללכת על הרגליים. פתאום אנחנו נוציא אותו מכיסא הגלגלים והוא יתחיל ללכת - הוא יהיה מאוד מאושר. למה? הוא לא חשב שמגיע לו ללכת. וכך אם ניקח את זה לכל אורך החיים שלנו. השמח בחלקו, יהודי השמח בחלקו, אני רוצה שתבינו כמה חז"ל, במיוחד במשניות באבות, הם בעצם הבינו את כל פסיכולוגיית נפש האדם, את כל נבכי האדם. כי היום, היום אני לא יודע אם יש מישהו שמצליח לרדת לעומק המילה הזו "השמח בחלקו." אתה יכול לשבת על חוף ים, ולהרגיש כאדם המאושר ביותר עלי אדמות. תלוי איך אתה מסתכל, תלוי איזה משקפיים שמת באותו יום. אם שמת משקפיים של זה המקום הכי טוב עלי אדמות, הכי טוב בעולם בשבילי. המיקרופון הזה הוא הכי טוב

בעולם. אין מיקרופון יותר טוב ממנו. אין. זה המיקרופון הכי טוב בעולם, החולצה שלי היא הכי טובה בעולם, האישה שלי היא הכי טובה בעולם, הבית שלי הוא הכי טוב בעולם, הכיפה שלי, בית המדרש שלי, התלמידים השומעים בשיעור הם הכי טובים בעולם. אם אתה מחדד לעצמך את ההרגשה הזו, אני גם אתן קצת תוספת איך אפשר להגיע להרגשה הזו. הרי יש בן אדם יגיד לך: "מה, אתה עובד עליי? מה, אשתי היא הכי טובה בעולם"? עד כאן. או הילדים שלי הם הכי טובים בעולם? או הבגדים שלי הם הכי טובים בעולם? או חשבון הבנק שלי הוא הכי טוב בעולם? לא תמיד זה מציאותי. זה מתנגד להיגיון שלנו. אבל אם אדם מחלחל את זה לעצמו, עשיר השמח בחלקו, עשיר השמח

בחלקו, טוב לי במה שיש לי. מה שיש לי גם לא מגיע לי, קיבלתי את זה במתנת חינם - הוא יתחיל להרגיש הנאה מהחיים. איך אני יודע שזה הכי טוב בעולם? וזה דבר שמבטל הרבה הרבה הרבה דברים לא טובים. נולד לך ילד. לכל אדם יש ציפיות מהילד שלו. אני זוכר שהילדים הראשונים שנולדו לי, אחרי כמה וכמה שנים שחיכינו, דמיינתי לעצמי איך הם ייראו. היה מאוד מעניין אותי, מסקרן אותי איך הם ייראו הילדים שלי? והם יהיו חכמים, לא יהיו חכמים, הם יציקו הרבה, לא יציקו הרבה. ככה אתה מנסה לנסות לפענח, כן? אני מתאר לעצמי שכל אחד ואחת מדמיינים איזה ילד מה זה חמוד, מה זה מתוק. כזה צ'יצ'לך, קוקלך, חמוד עם לחיים שמנות. וישתבח שמו, הילד יצא

כזה קצת... ישתבח שמו לעד, עם עיניים כאלה מעצבנות וצרחות, מה זה צרחות... אכזבה. אכזבה. איך אני משכנע את עצמי שהילד הזה הכי טוב בשבילי בעולם? אני רוצה עכשיו באמת שהשכל שלי יבין, לא הרב אמר וזהו. אני רוצה להבין. את הילד הזה, הילד הזה המתוק הזה, הקדוש ברוך הוא יצר אותו במיוחד, אפה אותו במאפייה בשבילך. דרך אגב, שתדעו, כל ילד קשור בשורש נשמה לאבא שלו. ילד לא בא סתם. הנשמה שלו, אפילו הילד הכי מעצבן עלי אדמות, קשור לשורש נשמתך, לשורש נשמה של האבא שלך. זה הכול אילן אחד שלם מאברהם, יצחק ויעקב. הילד הזה נתן לך אותו בכבודו ובעצמו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא בעצם הדמות האוהבת ביותר עלי אדמות

כלפיך. ואם יש מישהו בעולם שרוצה בטובתך באמת, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אין אף אחד שרוצה יותר בטובתנו מאשר הוא יתברך. אם הוא שמכיר אותי מרגע בריאתי, שיצר אותי, שיודע מה שקורה בתוך נבכי נשמתי, שקורא את מחשבותיי, שנתן לי את הבריאות, שנתן לי את כל מה שיש לי, הוא החליט לתת לי את הילד הזה - אין לי ספק שזה הילד הכי טוב בעולם בשבילי. למה אני לא מסתכל ורואה את הילד הטוב? כי הרבה פעמים אנחנו רגילים להסתכל על חצי הכוס המלאה. וזו, רבותיי היקרים, בעיה של הרבה הרבה אנשים. אותם אנשים שנוטים... דרך אגב, כל אחד בא בניסיון של שמחה שונה מחברו. יש בן אדם... למשל, יש לי תימני אחד בשיעור, מה שאני לא עושה

לו, אם הוא מפריע לי, אני יכול לא לצעוק, אבל להעיר לו. "ולמה לא באת לשיעור"? הוא לא מפסיק לחייך. לפעמים הוא לועס גת, אבל הבנתי שזה לא בגלל הגת, כי גם כשהוא לא לועס גת הוא כזה. אני אומר לו: "תגיד לי, צדיק, יש פעמים שאתה עצוב"? הוא אומר: "לא", הוא אומר לי: "הרב, מהרגע שנולדתי קוראים לי בלתי עציב." הבן אדם לא מפסיק לחייך. ישתבח שמו לעד, כל הזמן מחייך. ולפעמים יש לו יציאות באמצע השיעור. אני לא יכול. אני מפסיק את השיעור, לוקח להירגע מכאבי הבטן שהוא עושה לי מהצחוק. בן אדם שמח. הוא לא עבד על זה. הוא לא... לא נראה לי שזה כדורים או פסיכולוגים. נולד ככה מבטן אימו. התחיל לרקוד, לקח זה, התחיל לרקוד צעד

תימני. מאז הוא, ישתבח שמו, לא מפסיק לרקוד. הוא נולד, הוא נולד לעולם בלי ניסיון גדול של שמחה. הקדוש ברוך הוא ברא אותו בעולם, שיאללה, חביבי, לך, צא, תהיה שמח. מצד שני, יש אחד מסתכל עליך כל השיעור ככה... ואני מסתכל עליו, כאילו, "מה, השיעור כל כך משעמם אותך? "אתה כל כך סובל אצלי"? ואז אני מנסה לדובב אותו קצת, אני רואה שהוא פשוט בסדר, אבל ככה הוא מסכן כזה, זה הפרצוף שלו. הניסיון שלו הרבה יותר קשה. למה זה ככה וזה ככה? בואו נבדוק. למה התימני ההוא שבא לשיעור... עכשיו, כל דבר שאני אומר, הוא אומר לי: "מה, באמת"? לא משנה, אמרתי שטות, לא אמרתי שטות. אמרתי בדיחת קרש לא משמחת. ההוא תמיד שמח. אחד הדברים הכי

חשובים, רבותיי היקרים, למה הצדיק הזה שמח וההוא עצוב? זה יש שני בני אדם. אחד רגיל להסתכל תמיד על החצי כוס המלאה, והשני תמיד מסתכל על החצי כוס הריקה. שני בני אדם. אימא שלי, עליה השלום, הייתה עובדת בתור טבחית בישיבה, ישיבה של בחורים. זו עבודה לא קלה. היא הייתה טבחית לארוחת ערב. מגיעה בסביבות שלוש, ארבע, מתחילה לבשל, להכין את האוכל. והייתה איתה עוד אישה. זו הייתה ישיבה גדולה. הייתה איתה עוד אישה שעובדת. שתיהן עשו בדיוק את אותה העבודה. אימא שלי, עליה השלום, הייתה אישה מאוד שמחה, מסתכלת על הצד החיובי. "אין דבר, יעבור. אין דבר, יעבור. אין דבר, יעבור." והשנייה... לפעמים הייתי עוזר לאימא שלי, היינו

עוזרים לה במטבח. בתור ילדים עוזרים לה במטבח בעבודה. אימא שלי עומדת, בא לה בחור. יש בחורים, אתה יודע, לא מספיק להם. קיבלו חביתה כזאת. מה זו היום חביתה כזו? למה זה מספיק? הילד רעב מסכן. "אפשר לקבל עוד חביתה"? היא הייתה הולכת, מחפשת. "בוא, אני אחפש לך, אני אבדוק לך." לא מצאה, מביאה לו גבינה, מביאה לו משהו אחר. "קח, תאכל. לבריאות. "שיהיה לך כוח ללמוד תורה." והיא הייתה כל הזמן מלווה אותנו בתחושה שהיא שמחה בחלק הנפלא שיש לה שהיא עכשיו זוכה להכין ארוחת ערב לבחורי ישיבה, שמארוחת הערב שלה בחורי ישיבה יכולים לשבת וללמוד. מתנה גדולה. השנייה, שתהיה בריאה, אני לא שופט אותה, אבל כנראה חיים קשים עברו עליה.

היא כל הזמן מקטרת. כמה העבודה קשה. עבודה באמת קשה. אבל היא מאוד מאוד התרכזה בקושי העבודה. וכמה הבחורים מציקים. "מה, לא מספיק לך מה ששמנו לך על השולחן? "עוד ביצה ועוד זה? שמנו לך על השולחן." אני לא מאשים, אני לא כועס עליה. ככה היא באמת הייתה רואה את העולם. היא הייתה רואה את העולם בצד השחור שלו, לא בצד הלבן שלו. היא הייתה מתלוננת כל הזמן על המשכורת שלה. אתה יודע, יש שני סוגי אנשים שבאים לעבודה. שתי גננות. זאת עובדת וזאת עובדת. זאת אומרת: "ישתבח שמו לעד, יש לי עבודה. "תראה איזה חסד עשתה איתי בעלת הגן שנתנה לי לעבוד? "איך הייתי בלי עבודה? לא היה לי אוכל בבית. "נכון, אני מקבלת ארבע וחצי אלף שקל.

"זו לא משכורת מי יודע מה, אבל היא נותנת לי פרנסה, היא עוזרת לי בפרנסתי. "תודה רבה." השנייה, לעומתה, היא כל היום מסתכלת על הצד השני. היא אומרת: "מה זה? אני עובדת שמונה שעות, אני עובדת עם ילדים, אני עובדת עם חיתולים. "אני עובדת ככה. זו המשכורת? איזה אנשים, איזה רוע, "איזה זה, איזה ניצול, איזה זה"... שתי בנות, אותה עבודה, אותו דבר בדיוק. זאת מסתכלת איך הכול ורוד ויפה. השנייה מסתכלת איך הכול שחור. אותה מציאות. שני בני אדם. זאת החליטה להתרכז בלבן, זאת החליטה להתרכז בשחור. כל אחד ואחד מאיתנו, לכולם ללא יוצא מן הכלל, יש נטייה מסוימת. אם זכית להיות עם נטייה לכיוון הלבן, כנראה שאתה תהיה לכיוון התימני.

בלתי יציב. כל היום מבסוט. איזו בדיחה... יחפש משהו מצחיק בבדיחה. אפילו אם היא לא מצחיקה, הוא רואה את האחרים צוחקים, הוא אומר: "יאללה, בוא נצחק איתם ביחד." והשני, בכל בדיחה ישאל עליך שאלה. אתם מכירים את זה, לפעמים אתה מספר לאשתך בדיחה, פתאום היא מתחילה לעשות לך קושיות על הבדיחה. עזבי. תמשיכי הלאה, קדימה. עזבי, זו הייתה בדיחה. לא צריך להתעמק. צריך לקחת את זה... לא, לא כל אישה עכשיו... אשתי תגיד לי... לא, לא אשתי. אבל לא חשוב. נשים כאלה. יש כאלה נשים שבאות ואומרות: רגע, מה, יכול להיות באמת שהתימני, בא לו אליהו הנביא ואמר לו: ביטוח לאומי וזה זה... זה... מה, באמת יכול להיות כזה דבר? דחילק, זו הייתה

בדיחה. תמשיך הלאה. רבותיי היקרים, יש, יש כאלה. יש כאלה. עכשיו הם לא אשמים, שתבינו, הם לא אשמים. זה חשוב מאוד להבין לא לשפוט בני אדם. לפעמים הבן אדם יושב מולך והוא בוק. יעני, מה זה בוק? פרצוף כזה, ישתבח שמו. יעני, פרסומת לתשעה באב, לחורבן הבית ולהפצצות בזה. ממש הוא פרסומת מהלכת לדבר. אל תכעס עליו. פעם הייתי כועס עליו. אומר לו: "מה אתה עצוב? מה יש לך אתה"? מסכן, הוא לא יכול להשתלט על זה. הוא כזה בן אדם. בפנים יש לו מערבולות כאלו בעייתיות. אדם בא לבית הכנסת. גבאי בית הכנסת זו חוויה מאוד מיוחדת. גבאי או רב בית כנסת, כל אדם שעובד עם ציבור חווה חוויות מיוחדות. יש לך בן אדם, אומר לך: "חזק וברוך.

יישר כוח. "כל כך נהניתי מהתפילה. איזה חזן היה, "איזה סידורים יפים היו, איזה מזגנים היו." נהנה, ברוך השם. ויש לך אחד, בדרך כלל זה אותו אחד שתמיד חוזר. "הרב, למה לא מתחילים תפילה בזמן? "למה לא מתחילים... תגיד לי, החזן לא מיהר מדי בתפילה"? עכשיו, אני רק נזכר בו, אני מתעצבן. אני רק נזכר בו, אני בא לי ל... בא לי... לך הביתה, לך, לך חפש לך מקום אחר. עכשיו, הוא לא אשם גם כן. הוא מסכן. אבל תבינו, בן אדם, במקום ליהנות מהחיים שלו, תהנה, יא עיוני. תהנה מהמתנות שקיבלת מהקדוש ברוך הוא. הוא בוחר להתמקד דווקא בדבר... זה דבר כל כך כל כך מוטבע בבן אדם. הבן אדם בוחר להסתכל על הדברים השליליים שקורים איתו בחיים.

זה נובע יכול להיות כשבן אדם נולד, יכול להיות גם, דרך אגב, מבית שהוא גדל בו. בן אדם כל יום חוזר הביתה, ואימא שלו מקללת חצי מהעולם. "השכנה הזאת שתלך לככה... והשכנה הזאת שתלך"... ישתבח שמו, היא סוכנת נסיעות. שולחת את זה לעזאזל ואת זה לגיהינום ואת זה לירח. הילד גדל וגדל. בסופו של דבר הוא אומר: בוא'נה, כנראה שבאמת כל העולם לא בסדר. גם הוא רוצה להיות סוכן נסיעות כמו אימא שלו, ולהתחיל לקלל את כולם. לפעמים הילד מסכן נולד. אבל... כן, כן, זה קורה הרבה. הפסיכולוגים מאוד מאמינים שעיקר הבעיות שלנו בחיים נובעות מהזה... פרויד, פרויד, זיגמונד פרויד, שהוא גם היה יהודי, דרך אגב, הוא אבי הפסיכולוגיה המודרנית.

הוא בעצם זה שלימד וחידש את העניין הזה שהרבה פעמים מהילדות של האדם, צורת החשיבה נובעת מהילדות. אם גדלת בבית שמח ולוקח דברים בקלות ולא חשוב. השכנים דופקים, כן? קודחים, אז יש בני זוג שאומרים: "ברוך השם, בונים. עכשיו יהיה להם עוד חדר. יהיה להם יותר נוח. "בסדר, גם אנחנו לפעמים קודחים. לא קרה כלום. זה בסדר. "אדרבה, הכול מצוין." ויש כאלה שאומרים: "דווקא עכשיו? בטח הם עשו לנו בכוונה. "בדיוק עכשיו חיכו שאנחנו רוצים לנוח ודווקא עכשיו." תיאוריות כאלה, ישתבח שמו, הוא מגיע עד ל... "כנראה זה השב"כ." ישתבח שמו, לא נגמר הדבר. אתם מכירים אותם? האמת שלכל אחד יש את זה בפנים. כל אחד יש לו את היצר הרע הזה בפנים

שרוצה ככה לצאת. השאלה היא מי נותן את הטון. רבותיי היקרים, אפילו אם פרויד צודק. לא יודע, אף פעם לא חקרתי כמה זה נכון. יכול להיות שאם כולם אומרים שזה ככה, אז כנראה שאולי יש בזה משהו. בידיך לשנות את זה. בידיך לשנות את זה. בן אדם שישב אצלי בבית והוא סבל מבעיות קשות בשלום בית. בעיות קשות בשלום בית. אשתו מרגישה שהוא לא מרוצה ממנה בכלל. מה שהיא עושה, הבן אדם לא שמח. לא שמח. הוא לא יודע להגיד תודה. היא באה אליו, מפנקת, קונה לו מתנה ליום ההולדת. חודש ימים חושבת לקנות לו מתנה מסוימת, וקונה לו את המתנה שהוא אוהב, רואה את המתנה, אומר: תודה רבה, וזהו. בזה זה הסתיים. האישה כל כך נפגעת שהיא חושבת שיש משהו

בה לא בסדר. לקחתי אותו לשיחה, ובסוף הבנתי הבן אדם פשוט בדיכאון. זה לא קשור אלייך, גברת. את יכולה להיות האישה הטובה ביותר בעולם. הבן אדם בדיכאון. ולמה? ממה נובע הדיכאון? ניסיתי לבדוק מה עובר עליך, מתוק? תראה, יש לך חיים, יש לך אישה שאוהבת אותך, יש לך ילדים מקסימים, יש לך בית יפה, יש לך, ברוך השם, תורה שאתה לומד, יש לך פרנסה בסדר. אתה בן אדם בריא, חברותי, אוהבים אותך כולם. מה יש לך? למה אתה לא שמח? ואז התחלתי לחקור, הבנתי שאבא שלו דאג מהרגע שהוא נולד להסביר לו ולהוכיח לו כמה הוא דפוק. פשוט מאוד. גם אבא שלו לא אשם. ברוך השם, אני, כולם אצלי זכאים, אין אשמים. זה טוב. ככה אתה לא שונא אף אחד. אבל

באמת שגם אבא שלו לא אשם. כנראה אבא שלו גם מסכן, נתן לו על הראש. עשה טעות - טראח, סטירה. היום זה לא סטירות. אבל האבא שלו דאג לו, בכל פעם שהוא קרא בתורה, הכין פרשה, פרשת שבוע, האבא דאג לא להגיד לו כמה הוא קרא את השש עליות בצורה מושלמת ויפה, את אותה עלייה שהוא קצת טעה, האבא דאג להזכיר לו אותה כל השבוע. "אתה תלך למורי. אני אתן לך מכות. "למה לא קראת בזה..." טוב. הילד גדל. איך הוא גדל? הוא מחקה את אבא שלו. מיד כשהוא עושה איזושהי פעולה, האבא שלו הצליח לשכנע אותו שהוא לא בסדר. אבא שלו הצליח לשכנע אותו. ילד, אתה בסוף תשכנע אותו. אם תגיד לו טיפש, טיפש, טיפש, הוא יגיד: כנראה שצודקים. כל כך הרבה אומרים

שאני טיפש, כנראה אני טיפש. אם כל כך הרבה פעמים יגידו לבן אדם: תשמע, אתה לא מוצלח - אז בסופו של דבר. ודרך אגב, אימהות, תיזהרו בזה מאוד. אל תגידו יותר מדי לילד. הילד עשה טעות, אל תכלילו את זה בתור ילד רע. הוא לא ילד רע. הוא ילד טוב שמדי פעם עושה טעויות. או ילד מופרע. אסור להגיד לילד אתה מופרע, כי בסוף ישתכנע ויגיד: יאללה, בוא נשתגע. אתה לא ילד מופרע, אתה ילד טוב. מדי פעם היצר הרע קופץ עליך. בוא נטפל ביצר הרע שלך. בקיצור, אז הצדיק הזה, פתאום הבנתי שהוא פשוט חי 30 ומשהו שנה בהרגשה פנימית שהוא בן אדם לא מוצלח. לא מוצלח, לא אהוב. הוא לא חושב שיש סיבה שמישהו יאהב אותו. לכן כשאשתו באה ונותנת לו מתנה

או מראה לו אהבה, הוא חושב בלבו, אומר: זה סתם שקר. היא לא אוהבת אותי באמת. כי אני זוכר מה שאבא שלי... זה הכול בתת-מודע כמובן, כן? אני זוכר מה שאבא שלי לימד אותי שאין סיבה לאהוב אותי. הילד הזה פשוט מסכן. או-קיי, לא קרה כלום. לא קרה שום דבר. תזכרו תמיד, מי שיש לו את המפתחות, יכול להגיע לאן שהוא רוצה. המפתחות הם התורה הקדושה. אין בעיה בעולם שהתורה הקדושה לא יכולה לפתור לנו. התחלתי לנסות לשכנע אותו שיש בו דברים טובים. אמרתי לו: "בוא ותגיד לי כמה דברים טובים יש בך? "כמה דברים טובים עשית בחיים שלך"? הוא לא הצליח. הוא אומר: "תראה, יש לי ילדים, אבל לכולם יש ילדים." באיזו אמנות הוא הצליח להמעיט מערכו,

וגם זה שלא באשמתו. עוד פעם, זה הכול דרכי גדילה. הוא הצליח לקחת כל חלקה טובה שיש לו בחיים, ופשוט לפרק אותה ולעשות אותה שחורה. אשתי התחתנה. אז מה, כולם התחתנו. יכולתי להשיג הרבה זה ו... ו... ו... אני, יש לי בית. נכון, נו, אז מה אם יש לי בית? איזה בית כבר יש לי? וכן על זה הדרך. כל דבר ודבר, כל דבר שמניתי בפניו. ואז לקח לי שלוש או ארבע שעות בשתי פגישות, זה לא בפגישה אחת. שלוש או ארבע שעות לשכנע אותו שאתה טוב, נשמה. אתה פשוט טוב. אתה לא יודע שאתה טוב. אם שכנע אותך אבא שלך שאתה לא טוב, תדע לך שאבא שלך טעה. ואין מצווה מהתורה לקחת את אבא שלנו, ולשים אותו על הגב ולסחוב אותו איתנו כל החיים. אם אבא שלך

טעה בגלל שככה גידלו אותו, הוא לא אשם בזה. אבל הוא טעה, אל תיקח את זה איתך כל החיים. תגיד: "אבא, עד כאן", במחשבה שלך. "אבא, להתראות אבא. אני אוהב אותך אבא. אבל אתה לא תצליח לשכנע אותי שהעולם שחור. "כי העולם הוא ורוד ומתוק ויש בו דברים נפלאים, נפלאים." זה אדם שיודע להסתכל על הצד החיובי. אם אנחנו נעצור, זה הדבר הראשון שיגרום לאדם להיות שמח. רבותיי היקרים, זו מתנה. אני אומר לכם: זה יכול לשנות. אני אשים לכם תמונה של בן אדם לפני ותמונה של אחרי. אתם תראו בן אדם עצב, אדם מודאג, אדם לחוץ. דרך אגב, לחץ נובע מאוד גם כן מזה, אתה כל הזמן רוצה להוכיח. כי אתה רוצה להוכיח עוד לאבא שלך שאתה קורא בתורה. אז אתה

כל הזמן רוצה להוכיח. למי אתה צריך להוכיח? אדם עכשיו עומד בזה, מסדר את הבלורית. רבע שעה משקיע בשביל להיראות ולסדר את הזקן ואת השפם. למי אתה רוצה להוכיח? מה זה מעניין אותך מה... אתה טוב לך איך שאתה? תסתכל במראה, אתה הכי יפה בעולם. תמשיך הלאה. אל תתגאה מזה. תהיה שמח במה שאתה רואה. יש בני אדם מסתכלים במראה: "לא יפה. תראה איזה פצע. תראה איזה פצע." הייתה לי שאלה. בחורה מסכנה, נוהגים ששבת לפני ה... שבת, כמה שבתות לפני החתונה, הבחור מתארח אצל הכלה בשבת בבית המשפחה. אמנם בצניעות. קמה בבוקר, ישתבח שמו, כמו חצי ושתי. קרן, לא קרן, אבל פצע. והיא מסכנה מפחדת לצאת מהחדר. שלחו לי עד הבית שאלה: האם מותר לפוצץ

את החצ'קון בשבת? למה? היא מפחדת לצאת, למה, היא בטוחה שהחתן, כל מה שהוא יראה בכל הזה, זה רק את החצ'קון. הוא פתאום יסתכל, יראה רק חצ'קון אחד גדול. והיא לא יכולה לצאת מהחדר. בסוף התרתי לה. מצאתי איזה היתר. יש לזה היתר. אני מקווה שברוך השם הכול יצא לפועל. עכשיו, האישה קמה בבוקר, מסתכלת על החצ'קון. אומרת: "ישתבח, מה רבו מעשיך, השם. תראה איזה יופי. באמצע המצח יוצא כזה דבר." זה משהו מדהים. היא יכולה להסתכל על זה ולהגיד: "אוי, ריבונו של עולם, למה? "למה דווקא עכשיו חצ'קון באמצע המצח"? אבל היא יכולה להגיד: "ישתבח שמו, מזל שזה רק אחד. "זה היה יכול להיות על כל המצח. "זה היה יכול להיות, ישתבח שמו, היה

יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע." "רק חצ'קון אחד. רק חצ'קון אחד. אפשר לשים פלסטר כאילו שיש לי פצע, ואף אחד לא יראה." זאת אומרת, אותו חצ'קון, אותו דבר, רק בן אחד יסתכל על החצ'קון ויגיד: "ברוך השם, זה רק זה." ויש בן אדם שיסתכל על הצד השני. להסתכל על החצי כוס המלאה. זה מה שאומרים חז"ל: איזהו עשיר? השמח בחלקו. המדרגות בבית שלך, בדרך לדירה שלך, תסתכל, אני הייתי אומר שלפעמים כדאי לך לקחת את סבא שלך בתור דוגמה. אתה זוכר את סבא שלך? לא יודע אם הכרת. אני זוכר את סבא שלי. סבא שלי היה גר בשכונת התקווה. הייתה לו דירת חדר בשכונת התקווה. איזו דירה, ישתבח שמו לעד. ואופניים. כשאני נכנס לאוטו, אני נזכר

באופניים של סבא שלי. ואז איך האוטו נראה בעיניי? "וואי, איזה כיף." תאר לך אני נותן עכשיו לסבא שלי עליו השלום, "סבא, קניתי לך מתנה." "מה אתה אומר? מה קנית לי, צדיק"? "קניתי לך אופניים חשמליות." "מה, יש כזה דבר"? -"כן, סבא. אתה לא צריך לעשות יותר פדלים." עליות, ירידות. לפני כל עלייה, זה רבע שעה. "רגע, תראה, יש פה עלייה. בוא, בוא, רגע. לאט לאט, לאט לאט, ננוח." הוא כבר שם גז, לוחץ על הכפתור, נוסע. איזה אושר ימלא אותו? נוסע, אופניים, עושה לכולם, כל השכונה, כל האלו מבית הכנסת, אומר להם: "חבר'ה, אופניים חשמליות". מבסוט. הזקן שלו ככה עף לו ברוח... אבל אם עכשיו יביאו לי אופניים חשמליות, תגיד לי, אתה...

אתה נורמאלי, אתה? מה, יש לי כוח עכשיו כל היום ככה לקפוץ וכל היום זה... עזוב אותי. תן לשבת ברכב ולנסוע. אותם אופניים. שני בני אדם. סבא ונכד. הסבא מאושר עד לב השמים והנכד מאוכזב. למה? התפנקנו. התפנקנו, חביבי. אבל אם אתה עכשיו תסתכל על כל דבר שיש לך, תשווה אותו אל מול לפני 50 שנה. אוטובוס. אני זוכר בתור ילד, הצעירים אולי לא זוכרים, היה אוטובוס שכדי ללחוץ להודיע לנהג שאתה צריך, היה לו חוט למעלה. היה לו חוט כזה שאתה מושך אותו. היית צריך לעלות על הכיסא. ואם הוא היה נותן ברקס בדיוק כשעלית על הכיסא, אתה ישר על השמשה מקדימה. עכשיו, כל הילוך שהוא היה מעביר זה... זאת אומרת, אתה נוסע וכל היום אתה ככה עם

הראש, ונוהג וקופץ וזה. מזגנים, ישתבח שמו. איזה מזגנים? איזה מזגנים... מי ידע בכלל מה זה מזגן? אני לא יודע מה... מה... כן? והיינו נוסעים ככה. היינו מה זה שמחים. זה עדיף מאשר ללכת ברגל, נכון? נוסעים באוטובוס. היום בן אדם נוסע באוטובוס, עולה לאוטובוס ויש לו טענות: "מה זה, המזגן לא חם, המזגן לא קר." אדוני, תיזכר בסבא שלך במה הוא נסע, תסתכל על האוטובוס שאתה נוסע, תגיד: תודה רבה, ריבונו של עולם. ישתבח שמך לעד. גן עדן עלי אדמות עכשיו. אותו דבר על האוכל שלנו, על הבגדים שלנו, על הנעליים שלנו. נעליים, נעליים, נעליים פשוטות. איפה היו לנו פעם נעליים? איזה נעליים היו לנו? אני סנדלים תנ"כיות, פעם כשהייתי

ילד, סנדלים תנ"כיות לקח לי מבצע של שישה חודשים לשכנע את אימא שלי, עליה השלום, המצב היה קשה, לקנות לי סנדלים תנ"כיות. זו הייתה האופנה של הילדים אז, סנדלים תנ"כיות, אז עם הרצועות עור מלמעלה. כשקניתי את הסנדלים, הגעתי. אימא שלי לקחה אותי לחנות, אני זוכר בשכונת התקווה. אני התרגשתי. רעידות אחזוני. עד שהגעתי לחנות, ואימא שלי אמרה לו: "תן לו שתי מידות מעל." "תן לו שתי מידות מעל." "אמא..." -"מה נראה לך? "אני כל שנה אקנה לך סנדלים? "תן לו שתי מידות מעל." הייתי, אני זוכר, משחק עם הכדור, נותן בעיטה, הנעל הייתה מתקפלת לי מרוב שהיא הייתה גדולה עליי, שתי מידות מעל. אבל הייתי שמח בסנדלים התנ"כיות. הייתי

מאוד שמח בסנדלים התנ"כיות. למה? כי למדתי בתור ילד, כל ילד, להסתכל על הצד החיובי. להסתכל על המשהו המתוק שיש לו ברגע הזה. אנחנו כל כך שבעים שאנחנו לא יודעים להסתכל. בואו נעצור רגע. נעצור רגע את החיים. בואו נסתכל על מה שיש לנו, ולא על מה שאין לנו. זו מתנה גדולה. ואני, מה שמנחם אותי במתנה הזו, זה שזה אצלי ביד. אם אדם עכשיו אומר: אני אלך לפסיכולוג, ואולי לפסיכולוג או לפסיכיאטר או למדיום או לרפואה הטבעונית או לרפואה הזה, תהיה איזושהי תרופה בשבילי - אז יש בו דאגה בלב. הוא אומר: תשמע, זה לא בידיים שלי. יכול להיות שהוא יצליח, יכול להיות שהוא לא יצליח. אני אומר לכם, אחים יקרים, הכול אצלכם בידיים. הכול

אצלכם בידיים. אם זה יהיה לכם, אם תהיה לכם בידיים את הידיעה הזו שמה שיש לי זה הכי טוב בעולם בשבילי, ומה שאין לי זה הכי גרוע בעולם בשבילי. אם אין לי כך וכך, אם אני לא גובה מטר תשעים... עכשיו אם אתה רוצה לבחון, תשאל בן אדם: "אתה רוצה להיות גובה מטר תשעים"? אם הוא יגיד לך "כן," תדע לך שהוא לא כל כך שמח. אם הוא יגיד לך "לא," תדע לך שהוא קרוב לשמחה. כי אם הוא חושב שיותר גובה יעשה אותו שמח יותר, הוא לא שלם, הוא לא העשיר השמח בחלקו. אותו דבר אם תשאל אותו: תגיד לי, אתה רוצה ילד אחר או אישה אחרת או בית אחר? קחו את המבחן הזה הביתה, ותחשבו אם הייתם רוצים לחליף משהו בחיים שלכם. אם התשובה היא "כן," תדעו

לכם שלא הגעתם למדרגה של "איזהו עשיר? השמח בחלקו." ברגע שתשכנעו אתכם: לא, לא רוצה משהו אחר, כי אבא שלי בחר לי את זה. הוא יודע טוב מה טוב בשבילי. אם אבא שלי בחר לי את הקרמיקה הזו שאנחנו עכשיו דורכים עליה, זו כנראה הקרמיקה הכי טובה בשבילי בעולם. זו חצי כוס המלאה. השלב השני הוא הדאגה. בספר "אורחות צדיקים" ב"שער השמחה" כותב: "אדם לא יכול להגיע לשמחה, אם אין לו שלוות נפש." רק אני אגיד לכם עכשיו כמה מילים, ואתם תראו איך שפתאום אתם מרגישים יותר כיף. שלווה. שלווה. שלוות נפש. פסטורליה. שלוות נפש. ציפורים. נכון זה נהיה כיף כזה? יש אנשים שלוקחים על זה כסף, שמים לך מוזיקת רקע, אומר לך: "תראה איך הכול שקט,

שקט, שקט. 300 שקל לשעה." אני אומר לכם עכשיו, תעצרו רגע, תראו כמה כיף לכם עכשיו. נכון? קול מרגיע כזה, נחמד. פתאום אשתך מעוררת אותך. לא, לא. זה לא נכנס עכשיו. שקוע... לא שהאישה כזו, חס ושלום. אני צוחק. זה הכול בגדר של זה. אתה פתאום מתעורר באיזה חלום בלהות. אבל הפסטורליה היא נוחה. אומר "חובת הלבבות..." סליחה, אומר "אורחות צדיקים," כשאדם רוצה להגיע למעלת השמחה, מה הוא צריך? שלוות נפש. אה... שקט. אדם שהוא דואג כל הזמן, כל הזמן לחוץ: "מה יהיה? מה יהיה"? למשל, אדם שרוצה להיות גדול הדור הוא מסכן. למה? לא תהיה לו שלוות נפש. הוא קם בלילה, הוא אומר: "יו, אני עדיין לא גדול הדור." קם בבוקר, "יו, עוד

לא"?... בקיצור, מסכן. פשוט מסכן. אין לו שלוות נפש. הוא כל הזמן רודף אחרי עצמו. אדם שרוצה להיות מיליונר, להיות מיליארדר, גם, קם בבוקר, "יו, עוד לא הרווחתי מיליון דולר." אני רץ ורץ ורץ ורץ. בן אדם, בקיצור, שיש לו יותר מדי רצונות, אין לו שלוות נפש. יש דאגות אחרות: מה יהיה ומה יהיה ומה יהיה ומה יהיה? שפתאום, אתם יודעים, כל יום יש איזו מחלה חדשה. פתאום באו ואמרו: מחלת האבולה, אחרי זה אמרו מחלת הזה, מחלת הסרטן, מחלת הזה, מחלת ההוא, מחלת הזה. נגמרו המחלות, התחילו הערבים. ערבים פיגועים, ערבים ככה, ערבים ככה. אדם שהוא לא רגוע, הוא לא יכול להיות שמח. אמרנו: שלוות נפש מביאה את האדם לשמחה. אם אין לך

שלוות נפש, לא תגיע לידי שמחה. איך מגיעים לשלוות נפש? אני לא יכול לתת לכם פתרון של רגע אחד, אבל יש את הפתרון הזה בספר "חובות הלבבות," או שבספר שיצא עוד מעט לאור שבו אני מדבר הרבה על שלווה ועל ביטחון איך הוא מביא ליד שלווה. ביטחון בהשם. לא מצאתי דרך אחרת. יש פסיכולוג בעולם, ההוא עם הפסטורליה, שיכול לשכנע אותי שכשאני אצא החוצה, הערבים לא יקפצו? הוא לא יכול לשכנע אותי. הוא יגיד לי פסטורליה, פסטורליה. חזק וברוך. יש לך מזרקה יפה ויש לך הכול, אבל אתה לא יכול להבטיח לי בחוץ, או כשהילדים שלי הולכים לבית ספר, אתה לא יכול להבטיח לי שהכול יהיה בסדר. יש רק אחד שיכול להבטיח לי שהכול יהיה בסדר. "גול על ה'

דרכך בטח עליו והוא יעשה." אם אתה מאמין בבורא עולם, אם אתה יודע שהקדוש ברוך הוא שומרך, "ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך." עכשיו, תדעו, רבותיי היקרים, אתה יכול לארגן לעצמך שומרים הכי טובים בעולם. אתה. "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך. "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם." מה זה "מלאכיו יצווה לך לשמורך?" למי הקדוש ברוך הוא שולח מלאכים? למי שקורא למלאכים. פעם יהודי בא אליי, אמר לי: "תגיד לי, אתה מכיר איזה מישהו שיכול לסדר לי רישיון לנשק"? אמרתי לו: "למה אתה צריך רישיון לנשק"? "שאני אהיה רגוע." -"למה תהיה רגוע"? אומר: "שמע, יש לי אקדח. "אם מישהו עושה עליי משהו, אני ישר שולף את האקדח ויורה בו."

יפה. זו דרך. ומה תעשה כשאשתך תקפוץ עליך, גם תירה בה? זה לא פותר את כל הבעיות, אתם מבינים. ואם עכשיו מישהו בכביש יעצבן אותך ויחתוך אותך, או איזו משאית מתקרבת אליך עכשיו, מה, תוציא את האקדח לירות בו? איזה ביטחון זה ייתן לך? וגם יקפוץ עליך מישהו מאחורה, איזה ביטחון זה ייתן לך? הבן אדם עכשיו יש לו אקדח ביד, הוא יכול את כל המחבלים להרוג אותם. בא לו מחבל, אומר: "עזוב את האקדח. אני מפרק אותו." לוקח אותו מתחיל לריב איתו, והסכין, וההוא עם הסכין. הלו, תפוס את האקדח, תהרוג אותו. "לא צריך אקדח, אני יכול עליו." טיפש. אותו דבר בדיוק, אותו דבר בדיוק אדם שבשביל שלוות הנפש שלו מחפש את האקדח, כשיש לו את מלך

מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא הרבה הרבה יותר טוב מכל האקדחים בעולם. "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך." אתה יודע, יהודי יקר, למי שולח הקדוש ברוך הוא את המלאכים לשמור? למי שקורא למלאכים. אם אתה קורא לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, אתה שומר עליי," דוד המלך מעיד: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע," למה? "כי אתה עמדי." למה זכה דוד המלך "כי אתה עמדי?" "שיוויתי ה' לנגדי תמיד." אדם שיש לו ביטחון בקדוש ברוך הוא. כדי להגיע לביטחון, צריך קודם כול להכיר אותו, לדעת שיש בורא לעולם. אחרי שתדע שיש בורא לעולם, תכיר את ההנהגות שלו, תראה שהוא רחום, שהוא חנון, תראה שהוא אוהב, תראה כמה הוא שומר עליך, כמה

הוא רוצה בטובתך. ויותר מכול, תראה כמה הוא שומר על מי שמבקש ממנו שמירה. דאגה, רבותיי היקרים... יותר נכון, שלווה, חוסר דאגה, נובע משני דברים: תפסיק לרדוף אחרי החיים שלך. הגאווה גורמת לבן אדם הרבה דאגות. בן אדם עכשיו שרוצה לקנות בית בשלושה מיליון שקל. שלושה מיליון שקל. למה? כי הוא מאמין בכל נימי נשמתו שאם תהיה לו דירה שיש בה שבעה חדרים עם נוף לים, הוא יהיה מאושר, או החבר'ה יקראו לו: "אתה גבר." מה הוא עושה בשביל להרוויח את ה-3 מיליון? הוא עובד כמו חמור. הוא מסכן את עצמו בעבודות מסוכנות, הוא מלחיץ את עצמו, הוא גורם לעצמו כל כך הרבה ייסורים וקשיים כדי להשיג את הדירה של ה-3 מיליון. מי גרם לכל

הקשיים? הוא בעצמו. אדם מלחיץ את עצמו כדי להגיע להישגים שהוא בכלל לא צריך. הוא לא צריך אותם. בן אדם קונה רכב. הוא עובד כמו חמור, ורץ אחרי החיים שלו בשביל לקנות רכב כדי שהחברים יגידו לו: "וואו, אתה עשיר." תירגע. עדיף שתהיה רגוע ותיסע על סובארו, מאשר שתהיה לחוץ ותיסע על לקסוס. לא צריך. תהיה רגוע. אל תרדוף אחרי עצמך. תן לעצמך שלווה. אני קורא לזה לפעמים, אני אומר לכם משהו קצת עמוק, לפעמים הבן אדם בעצמו כמו לוקח מבוט, לוקח אלת בייסבול, ומרביץ לעצמו על הראש. ככה הבן אדם שרודף אחר עצמו תאב להצלחה, כל הזמן מלחיץ את עצמו. לא עשית, לא נתת. קח את אותו בן אדם שמרביץ לך, ותגיד לו: "תעזוב אותי בשקט. אני

בסדר. שלווה." דבר שני שמביא את השלווה זה אמונה וביטחון. אין לכם מושג, רבותיי היקרים, אין לכם מושג כמה בן אדם יכול להיות שלו ורגוע בעולם הזה כשיש לו אמונה בלב. למשל, פחד מבני אדם. פחד משוטרים, פחד משופטים, פחד מערבים, פחד ממחבלים, פחד מעבריינים. עבריינים. "שהוא לא יעשה לי וזה לא יעשה לי, "וזה לא ייקח לי וזה לא כך וזה לא כך." איך מנטרלים את הפחד הפנימי הזה? פשוט מאוד. י-ה-ו-ה, מלך מלכי המלכים הקדוש בורך הוא. כשאדם יודע שהקדוש ברוך הוא שומר עליו, אף אחד לא יוכל להזיק אותך, נשמה טהורה. אם אתה תאמין בכל לבך, כמו שאמרתי: "גול על ה' דרכך," כל מה שיש לך. אמר לי חסיד השבוע: "גול על ה' דרכך," "גול על

ה' דרכך בטח עליו והוא יעשה." יש אדם עומד בראש ההר. הוא צריך להוריד חבית למטה. יש שני בני אדם. יש אחד מהבול. לוקח את, החבית, שם אותה על הגב, מתחיל לרוץ למטה. יש אחד חכם, מגלגל את החבית, הופך את החבית, מגלגל אותה למטה. גלגל. אומר דוד המלך: גלגל על ה' כל צרכיך. אל תיקח את החבית ותרים אותה. גלגל אותה על הקדוש ברוך הוא. אותו דבר גם פה, גלגל על ה.' ברגע שתגלגל על הקדוש ברוך הוא שאף אחד לא יזיק אותך, יש לך חותמת: אף אחד בעולם לא יכול להזיק אותך. זו הבטחה. אני לא אאריך בזה, כי דיברתי על זה הרבה בשיעורים אחרונים... אחרים, סליחה, על מידת הביטחון. תשמעו את השיעורים האלה. יש בהם הרבה, אני חושב, בחיזוק

הביטחון העצמי של האדם, שלוות הנפש. התנאי השלישי, רבותיי היקרים, שבלעדיו גם כן אי אפשר להגיע לאהבה, אי אפשר להגיע לאהבה, זה השנאה. שנאה וקנאה שהם חברים, שהם חברותא, הם ביחד. אדם, יותר נכון יהודי, כל אדם, לאו דווקא יהודי, גם גוי, לעולם לא יכול להגיע לשמחה אמיתית אם הוא שונא אנשים, אם אין לו אהבה לבני אדם. אהבה לבני אדם הכוונה היא לכל אדם, לא לפלוני אלמוני. יש בן אדם, אתה שואל אותו: "מה המצב? איך העולם"? "עזוב אותך, כולם..." סליחה, אני לא רוצה להגיד את המילה שהוא אמר. "כולם לא טובים. מה זה, תאמין לי, ממשלה מושחתת, "אלו גנבים. אפילו נהג מונית ניסה... עבד עליי, "עשה לי מונה. לקח אותי חצי תל אביב

בשביל להגיע לרמת גן." "כולם שקרנים. "ההוא מהחנות עבד עליי." אחד גם כן עלה לארץ לא מזמן. "נו, איך אתה מתאקלם?" הוא אומר: "כולם פה גנבים. כולם פה גנבים." הוא אומר לי: "תשמע, אין דבר קניתי... אפילו הבאתי טכנאי, גנב אותי. "זה גנב אותי, זה גנב אותי." טוב. דרך אגב, מה נראה לכם? הבן אדם הזה הוא דיכאוני או שמח? אותו אחד ששאלתי אותו? יש בני אדם שאחרים, אנשים אחרים בעיניהם, קודם כול אתה לא בסדר. עכשיו תוכיח לי שאתה בסדר. לא מכיר את הבן אדם. פגשתי אותו פעם ראשונה. פעם ראשונה אני פוגש בן אדם. קודם כול אתה לא בסדר. אתה כנראה מנסה לגנוב אותי, אתה מנסה לזה, אתה בטח חושב עליי דברים רעים. בוא תנסה לשכנע אותי

שאתה לא גנב. יש סוג אחד כזה של בני אדם. בן אדם כזה, זה שייך לעולם, מה שאמרנו בהתחלה, שחור ולבן. הכול שחור. כשזה מגיע לאנשים, זה כבר לא נעים. לא נעים לחיות בסביבה של אנשים רעים. אפילו על הילדים שלו, רואה אותם רבים. אתה רואה עכשיו שתי בנות רבות. יש לי שני זוגות תאומות זכיתי, ברוך השם. תאומות הן סגולה גדולה למריבות. קנאה, לא בכוונה. "לקחה לי את הגרביונים, הגרביונים שלה, זה הצבע שלי, זה הצבע שלה"... אין יעני פרט ב... קוקיות... זה התחיל בתור ילדים בעוגיות, וזה עבר לקוקיות, וזה עבר, ישתבח שמו לעד, בספרים, בנעליים. הכול. הכול בכול מכול. אין פרט אחד בבית שאין עליו מריבה. או-קיי. ולפעמים, כדרכם של

דברים, זה יכול להיות צעקות. עכשיו, אתה יודע, בנות יש להן ווליום לא נגמר. היא מתחילה בקול "אה," וזה יכול להימשך עד אחרית הימים. "אה..." זה לא נגמר. ולפעמים בת אחת עומדת לידי, וההיא עומדת בסלון. ומתחילות לריב. עכשיו, היא לא שמה לב שהיא עומדת לידי. היא מרביצה לה צעקה כשאני בתווך. כשאני יעני... הקול שלה עובר דרכי, יעני, חותך לי את עור התוף עד שהוא מגיע לזה... לכי תריבי איתה בסלון. למה את רבה איתה פה? יש אנשים... כן, ישתבח שמו לעד. יש אנשים, מסתכלים על הבנות שלהם רבות ואומרים: "איזה מידות רעות"... אבל לא, זה כנראה בטח יצא על אשתי. זה בטוח לא ממני. הוא מוצא את כל הדרכים בעולם להכריח כי ככה הוא רגיל

לראות. עוד פעם, זה לא באשמתו. זה לא בן אדם אומר: "אני הולך להיות רע." זה יוצא לו, מסכן, טבעי. הוא עכשיו אומר: איזה ילדים רעים. מה יהיה עם הילדים האלה? מי יתחתן עם אישה כזאת? הוא חושב שככה, עד החתונה היא תישאר ככה. זה בן אדם שלא מבין ואוהב את בני אנוש. אתם יודעים מה זה בני אנוש? כל בן אדם באשר הוא יש בו דברים טובים. כל אדם בעולם יש בו דברים טובים, ללא יוצא מן הכלל. גם חילוני... לא יודע, חס ושלום, אני לא מתכוון חילוני. גם אדם שנראה לך... תראה אם מישהו ייפול לידו, אתה תראה איך הוא יעזור לו. הוא יעשה הכול בשבילו. כל אדם יש לו דברים טובים. אם אנחנו רק נלמד. עכשיו, אי אפשר להיות שמח בלי לאהוב בני

אדם, כי תמיד יהיו לידנו בני אדם. אני בא עכשיו לכולל, "ליי ליי ליי"... מנגן לי, שר לי, מבסוט, נהנה. אומר: "שמע, אתמול נתתי שיעור בשמחה. אני שמח." מסתכל על הפרחים. דרך אגב, אני מוצא הרבה ירוק בבני ברק. עכשיו בחורף יש פה כמה בדרך. כן, בני ברק. אני עוצר. יש איזו כזו גינה קטנה. ישתבח שמו, אתה יודע, עם מיקרוסקופ צריך לחפש אותה. מצאת איזו גינה קטנה. ויש שמה, אתם יודעים, גשם, יוצא ירוק. לא חשוב שזה עלים, זה... אבל זה ירוק. זה ירוק. אני עומד כמה דקות מסתכל על הירוק. זה עושה לי ככה כיף לראות את נפלאות הבריאה. ואני אומר: "ישתבח שמו, איזו עיר יפה בני ברק". מבסוט. מגיע לכולל. אם אני, חלילה, לא אוהב בני

אדם, "אה, עוד פעם זה כאן? עוד פעם זה? ועוד פעם זה? "הנה, הוא מתקרב אליי. הוא בטח רוצה כסף. הוא בטוח רוצה כסף. "וזה, עוד פעם צרות עם אשתו? רק לא, רק לא זה. "תגיד לי שהכול בסדר." ועוד אחד יש לו טענות: "הרב, המזגן זה והמזגן"... תארו לכם, השמחה תישאר לי בלב? איזו שמחה? אף אחד לא דיבר איתי מילה. שמתם לב? לא דיברו איתי. ראיתי את זה, את זה, את זה ואת זה, וחשבתי בלב: "זה בטח רוצה כסף, זה בטח רוצה ככה, "זה בטח רוצה ככה, זה בטח רוצה ככה", כן? כבר הלכה לי השמחה. למה? כי אני לא אוהב בני אדם. אדם שחי עם בני אדם, אם הוא לא אוהב בני אדם - הוא נידון לסבל. החיים שלו יהיו... תארי לך בחורה עכשיו שזה, היא לא

אוהבת אנשים. היא באה לכיתה, מסתכלת על כל החברות שלה, כבר כל המצב רוח שלה בורח. למה? "זאת מה זה שונאת אותי, "וזאת חושבת את עצמה מי יודע מה." בקיצור, מה אני מנסה לומר? אני מנסה לומר דבר מאוד פשוט, רבותיי היקרים. הקדוש ברוך הוא ברא בכל אדם, בכל אדם דברים טובים ודברים רעים. גם בנו יש דברים טובים ויש דברים רעים. גם בנו. כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אבל מצד שני, בכל אדם ואדם יש חלק אלוה ממעל. חלק אלוה ממעל. אם אתה לא אוהב בני אדם, זה אומר שאתה לא אוהב את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. רבותיי היקרים, אנשים הם טובים. אנשים הם טובים. אני אומר לכם, מה שאני מספר לכם עכשיו זה דרך חוויות אישיות שלי. יום

אחד פה בבני ברק באזור שלנו החליפו את כל הכבישים. תראו איך אנחנו מסתכלים על בני אדם. החליפו את כל הכבישים. כל הכבישים זה אומר מבצע ממש, מבצע מאוד רציני. טרקטורים. כל כביש וכביש. החליפו את כל המדרכות. איזו מתנה? כמי שגדל בבני ברק, כן? את מרבית חיי עברתי בבני ברק. הכבישים בבני ברק היו מבין ה... יותר בכיוון עזה מאשר בכיוון תל אביב. ממש מצב קטסטרופה. שבורים, כתותים, ממש במצב קשה. ותפס ראש עירייה יוזמה. לא יודע בדיוק מי עשה את זה, שיבורך. וישתבח שמו, סידר לנו את כל הכבישים. הלכתי עם איזה יהודי ככה. הוא ליווה אותי, שאל אותי שאלה. אמרתי לו: "תראה איזה יופי." "עזוב אותך, הרב. זה יופי זה? "אני אומר לך,

אתה לא יודע כמה כסף ראש העירייה מרוויח על כל העסק הזה." גם אותו הייתי שולח לפסיכולוג. גם אותו הייתי שולח. אתם יודעים למה? כי הוא מסתכל על הרוע שבאנשים, הוא לא יודע להסתכל על הטוב שבאנשים. אין בעיה. אתה יכול להסתכל. אני לא אומר לכם עכשיו: חבר'ה, אוי ואבוי לכם אם תסתכלו. אתם רוצים להסתכל על הרוע, תסתכלו. אבל מי יסבול? אתם תסבלו. לא רק שהקדוש ברוך הוא לא אוהב את זה, דרך אגב. הקדוש ברוך הוא מאוד מאוד לא אוהב שנאה לעם ישראל. זה שיעור שלם שאני צריך לדבר כמה הקדוש ברוך הוא אוהב, אוהב, אוהב, אוהב, רבותיי היקרים. סתם ככה שתדעו, אין מצב בעולם שאתה יכול להצביע לקדוש ברוך הוא, להגיד לו: "ריבונו של עולם,

אני אוהב אותך," אבל אתה לא אוהב את הבנים שלו. כי אם אתה לא אוהב את הבנים שלו, אתה לא אוהב אותו. אין כזה דבר. כי כל הבנים שלו זה חלק ממנו. כל יהודי ויהודי זה חלק אלוה ממעל. כל יהודי בנשמה שלו זה חלק אלוה ממעל. אם אתה לא אוהב את החלקים שהוא הוריד לעולם, אתה לא אוהב אותו למעלה. בכל יהודי ויהודי יש נשמה נפלאה ומתוקה. אתה יודע, סיפרתי, אני לא רוצה להגיד שם של פוליטיקאי. פוליטיקאי שהיה מאוד מאוד לא אהוב בקהילה החרדית. מאוד מאוד לא אהוב. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לדיון. אבל יום אחד פגשתי מישהו שהיה... אשתו הייתה מתרימה באיזה ארגון חסד, "עזר מציון" או משהו כזה. הוא אומר לי שיום אחד אשתו במהלך הטלפונים

נפלה עליו בדיוק. הוא אומר לה: "שלום". היא אומרת לו: "כן, שלום אדוני. אני מארגון חסד וזה וזה וזה." הוא אומר לה: "מה אתם עושים"? אמרה לו: "אנחנו עוזרים"... אני לא זוכר בדיוק איזה ארגון זה היה. "עוזרים לזה וזה וזה." הוא אמר לה: "תתקשרי אליי עוד חמש דקות." חמש דקות כנראה הוא רצה לברר שהארגון הזה אמיתי. התקשר אליו (לאחר) חמש דקות, חמשת אלפים שקל. חמשת אלפים שקל נתן לה תרומה בוויזה. על זה אומרת הגמרא... והוא לא היה אהוב בכלל, בכלל. "ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון." אין יהודי שאין בו מידות טובות. יש לנו שתי אפשרויות. כשקורה לנו משהו, משהו באזור, הפסקת מים. יש שני בני אדם. אומר: "עוד פעם? למה אני משלם

ארנונה? "למה אני משלם ארנונה? תאמין לי, הם בטח יושבים פרזיטים בבית שלהם ונהנים." ויש אדם אומר: "אני בטוח עכשיו הם עובדים כל הלילה לסדר לי את המים." שני דברים, שני אנשים, אותו מקרה. יש בן אדם שמחפש את הטוב בבני אדם. יש אדם שנשוי לאשתו, הוא לא רואה את המגרעות שלה בכלל. הוא רואה רק את הדברים... ששש... יהודה, רק את הדברים הטובים. רק את הדברים הטובים. יש בן אדם, לא משנה מה תשים לידו. אני חוזר רגע לבנות שלי, כן? שכחתי לסיים את הסיפור. הבנות שלי שרבות, כן? שיהיו בריאות. כולן רבות. אמרו: "אבא, למה אתה מספר שאנחנו רבות"? כולן רבות, זה בסדר. תירגעו. כולם רבים. כל ילד רב. עכשיו, אתה יכול להסתכל על

הילדים והוא אומר: "איזה רוע. מה זה? כזאת מריבה? "היא לא יכולה לוותר לאחות שלה על גרביונים"? לפעמים יש מצב שהילדה באה "אבא...! אבא"!... בכיות, יעני, שוד ושבר. "מה קרה"? "אין לי גרביים. היא לא מוכנה לתת לי את הגרביים שלה." איזו אכזריות, איזו אכזריות. אפשר לקחת את זה ולפתח את זה. מי שיש לו מוח קצת קרימינל, ישתבח שמו לעד, "איזו בת. אני אשלח אותה לפנימייה. לקחת אותה"... יש אחד שיגיד לך: "טוב, היא ילדה קטנה. מה אתה רוצה? אין לה שכל. היצר הרע קופץ עליה." מה, כשאני הייתי ילד לא הייתה לי קנאה? בטח שהייתה לי קנאה. אח שלי, מסכן, לא קיבל ממני מדי פעם זה כשהוא היה לוקח לי איזה זה או שהוא לא היה מסכים לתת

לי? אני הייתי הגדול. הוא היה כזה צפלון קטן, וכשלא היה זה, אני מצטער, את חטאיי אני מזכיר היום. אבל אם הוא עכשיו איזה משהו, טראח, הו... אז מה? ילד, נכון? עושה טעויות. קורה, בן אדם טועה, מה קרה? מה, אנחנו מושלמים? אנחנו חייבים לעשות הכול מאה אחוז, מאה אחוז, מאה אחוז? תירגע, יא עיוני, זה סך הכול ילד. אז הן רבות ביניהן? כדרכם של ילדים, לקנא אחת בשנייה, לרצות אחת זה... הן עדיין לא מבינות שלא כל דבר צריך להוציא החוצה ולצעוק. זאת אומרת, רבותיי היקרים, אם אני אנסה לסכם את זה, אלה דברים כל כך עמוקים וארוכים, אבל כל כך חשובים. תאר לך שאתה נכנס לבית המדרש. אני אגיד לכם את האמת, אני עכשיו מסתכל עליכם, יש

לי אושר. למה יש לי אושר? אני רואה פה יהודים ויהודיות, כן? שבשעה אחת עשרה ומשהו בלילה לא הלכו לישון, לא הלכו לטייל, לא עושים את כל מה שאפשר מתענוגות העולם, ובאו רק לדבר אחד: לשמוע דברי אלוהים חיים, לשמוע את דברי הקדוש ברוך הוא. כמה צדיקים אתם בעיניי וכמה כיף לי לראות אתכם ברגע הזה. כיף לי. כיף לי. יש לי שיעור בפתח תקווה שכבר הרבה שנים. עליות ירידות, עליות ירידות. לפעמים הרבה, לפעמים מעט. מה מחזיק אותי? מה נותן לי את הדרייב? את הכוח? האהבה שלי אליהם. האהבה שלי אליהם. והם לא... לא החרדים של בני ברק. כל אחד בדרגה שלו עם הכיפה שלו עם דרך החיים שלו. אבל במשך השנים אני כל כך מנסה להסתכל על הדברים

הטובים שבהם. אז גם אותו אחד שנרדם באמצע השיעור, ולפעמים אתה מכיר את זה שאתה שומע נחירות... אז יש אחד שהוא באופן קבוע ככה נרדם לו, ואיזו שינה... הוא קם אחרי זה כאילו, "איפה אני?" הוא לא יודע איזו שינה עמוקה הייתה לו. הוא לא יודע. הוא לא זוכר איזה יום היום, איפה אני. יעני, עכשיו ברכות השחר הוא צריך, עכשיו... הכול מהתחלה. ואני מסתכל עליו כשהוא נרדם, איזה מתוק. איזה חמוד. תראה, הוא בא לי. הוא כל כך עייף. הוא היה יכול ללכת הביתה לישון. אמר: "עזוב, אני בא ללמוד תורה." אתה מתאהב במישהו, אתה מתאהב בבני אדם. כשאתה אוהב בני אדם, כשאתה אוהב בני אדם, כיף לך להיות בסביבתם. כשאתה תבוא ותסתכל, כן? על הבנים

שלך, על הילדים שלך, ותסתכל אצלם את המתיקות שבהם. לא את ה... שבהם לא את הבעיות שהם עושים. את המתיקות שבהם. אתה מה זה תהיה מאושר מהם. האמת היא שיש לי את זה עם הילדה הקטנה. הילדה הקטנה, הקטנה תמיד אוהבים אותה, לא משנה מה היא עושה. היא שברה משהו, ואחרי זה היא עושה פרצוף כזה... אני לא זוכר לה את מה שהיא שברה, על הפרצוף החמוד שהיא עושה אחרי זה. או היא מתחילה קצת לבכות. היא מקדימה תרופה למכה. לפני שיצעקו עליה, היא מתחילה לבכות, ואז היא בוכה, נרחם עליה. אז היא שברה משהו או עשתה משהו, ואז היא... עכשיו, אם אני מחפש את הדבר הטוב, אני אומר: "תראה איזו ילדה טובה, איך היא מתנצלת." אני יכול להיזכר במה שהיא

שברה, כמה היא לא שמעה ונו נו נו נו. אבל מצד שני, אני יכול להסתכל גם על הדבר הטוב שהיא עשתה. כל אדם בעולם. כל אדם בעולם. אם אנחנו ננסה להכניס פרגון. פרגון. דרך אגב, אני אמרתי את זה כבר עשרות פעמים. אני אגיד את זה עוד פעם. "טוב עין הוא יבורך", תדעו לכם. "טוב עין הוא יבורך", אדם שטוב, שמייחל טוב לאחרים. הגמרא אומרת: "כל המתפלל על חברו נענה תחילה." אם אני עכשיו רוצה שיהיה לי בן, אני צריך להתפלל עליך חודש, חודשיים שלושה שיהיה לך בן, הקדוש ברוך הוא יראה שאני מתפלל עליך - הוא ייתן לי. "כל המתפלל על חברו נענה תחילה." אומר שלמה המלך: "טוב עין הוא יבורך." אם אתה מייחל לאחרים טוב - הטוב ינחת אצלך קודם

לאחרים. אתה תקבל את הברכה קודם לאחר. תארו לכם אני עכשיו אוהב את כולכם. אוהב אתכם אהבה גדולה. באמת אהבה אינסופית. וכל אחד ואחד, אני בטוח שיש לו מעלות טובות ונפלאות. ואם אחד מכם יבוא ויבשר לי שהוא זכה בלוטו בשישה מיליון, אני אחבק אותו ואנשק אותו כאילו אני זכיתי בשישה מיליון. כן? כמה ברכה זה יביא לאדם לאהוב את הזולת? לפרגן לזולת? השמחה היא האקסטרה. אז זוכרים שמקודם דיברנו על חצי כוס מלאה וחצי כוס ריקה, נכון? בחיים שלנו נסתכל על החצי כוס המלאה, לא על החצי כוס הריקה. אישה עכשיו קנתה כיסוי ראש, קנתה בגד. עומדת עכשיו ומצאה בו פתאום איזה חוט שיוצא. בדרך כלל כל מה שהיא תראה במראה זה רק החוט שיוצא. היא

מנסה להתרכז במקום אחר, העין בורחת לחוט שיוצא. לא משנה. כל דבר יזכיר לה את החוט שיוצא. זה כמו כתם. יש כתם לבן אדם, אתה הולך ואתה כל הזמן בזווית העין חושב שכולם... עכשיו נזכרתי. אני כוהן, עולה לברכת כוהנים. זה משהו שמלווה אותי הרבה שנים. ולפעמים בבוקר אני שם את הגרב ויש חור בגרב. איך יצא? אני לא יודע. לא משנה. כשאני מוריד את הנעל ומתחיל להתקדם לכיוון הדוכן לברכת כוהנים, אני מרגיש בלבי: כל הבית כנסת מסתכל רק על דבר אחד - על החור בגרב שלי. אף אחד לא מתפלל, אף אחד לא... החזן גם עוצר, כולם עוצרים. מסתכלים על דבר אחד: על החור שלי בגרב. הקדוש ברוך הוא ברא בנו איזו מידה כזו שאנחנו אוהבים להתרכז

בשלילי, לא להתרכז בחיובי. כאילו... כאילו מי מסתכל באמת על הגרביים שלנו? אם ננסה לשכנע את עצמנו: אף אחד לא מסתכל לך על הגרביים. תירגע, צדיק. וגם אם מישהו יסתכל לך על הגרביים, מה, אתה חושב שאצלו אין חורים בגרביים? גם אצלו יש חורים בגרביים. אתה מבין? אתה אומר בטח: אף אחד לא הולך עם חור בגרב, רק אצלי יש חור בגרב. תירגע, מתוק. לכולם... לא כולם, הרבה פעמים קורה שיש לו חור בגרב. לא קרה כלום. אם נדע להסתכל, לנתב את המחשבה שלנו לצד החיובי, לא לצד השלילי, לצד החיובי, לדברים הטובים שיש לנו - אין ספק שהשמחה תמלא את לבנו באושר ואושר והמתנה פה היא כפולה. אושר בעולם הזה ואושר בעולם הבא. כי אדם שאוהב פה - גם למעלה יאהבו אותו. השם ייתן לכם ששון ושמחה כל הימים. שנזכה באמת להגיע לאושר האמיתי.