התקף פסיכוטי ופרקינסון – איך מתמודדים ביחד? זוגיות במבחן, הפעם עם יהודית ואסף גולן

אסף בן 52 כתב בישראל היום לאיכות הסביבה והספן מטבעות יהודית בת 45 יוצרת מרצה ואקטיביסטית בתחום בריאות הנפש הוא היה הכוח שלה כשהיא קרסה ואז הוא קיבל את הבשורה אמרה שהוא חולה בפארקינסון ורצה לסיים את חייו. האם האהבה יכולה להחזיק גם כששני הלבבות פצועים? שלום לודית ואסף. מה שלומכם?

איך הכרתם?

אה הכרנו כש במפגש של יוצרים א זה היה בפתח תקווה בית ספר ישורון. א בעיקרון זה ה המפגש יוצרים היה דרך האינטרנט דרך אתר כיפה

א והגענו לשם שנינו אסף הכיר את מי שהיא ארגנה את ה את האירוע והיא כזה ישבה ודיברה איתו מי להכיר לו והיא רצתה להכיר לו מישהי אחת ואז הוא אמר לה אני רוצה את ההיא ו כן בעצם זה היה אני ואז כש הייתה הרצאה כזה ואז כשיצאתי אה היא באה יצאה אחריי ואז היא דיברה איתי ואמרה לי שיש לי מישהו להכיר לך ואז אמרתי אני לא אני לא אחליף עכשיו מספר הטלפון הוא פה כבר אז תגידי לו שיצא החוצה באיזה יצא החוצה

זה הייתה הפגישה הראשונה שלכם כן כן כי כאילו היה לנו שיח קצת באינטרנט קודם אבל א זה היה פעם ראשונה שראינו אחד את השני ואז אה אמ יצאנו החוצה, ישבנו שם במדרגות והתחלנו לדבר.

אני האמת היא שקודם כל זה כמו בכלי שעות

כי אני הייתי בכישאות בדייטים המון שנים וזה לא א צלח בידי. כן, אפשר על זה המון סיבות, אבל זה לא משנה. דווקא באירוע הזה שהוא לא היה אירוע שמוכוון ליידים או דברים כאלה, שהאמת היא שגם אפשר לומר שאני במקרה הגעתי אליו כי אני בדרך כלל לא כל כך מגיע ל

בני כמה הייתם?

מה?

בני כמה הייתם?

אה, את היית ס

25 והוא 32.

כן. כן. ובהחלט זה היה הבסיס או הקשר הראשוני. אני רק אומר אם אנשים אוי קצת רועד או שהראש נוטה קצת שמאלה זה בגלל הפארקנסון אז לא לשים לב.

הכל בסדר?

כן.

זה חלק מהסיפור שאתם פה.

כן.

כן.

אז זה לגמרי בסדר גמור. אז בוא נצלול באמת לחיים אחרי שהתחתנתם ברוך השם ראיתם אחת לשני דיברתם מצאת ממכם אחד בעני השני וברוך השם הגיעה החתונה. מה קורה בעצם אחרי?

זה עוד לפני החתונה, כי הרי כשהתחלנו לצאת והחלטנו שזה יהיה רציני וזה יהיה הכיוון אז אז סיפרתי לו שאני עברתי התקף פסיכותטי שנה וחצי קודם והייתי א באשפוז א ארוך וזה היה א גם החלטה שלו שהוא צריך היה לקחת אם הוא ממשיך או לא. מה זה אומרת כיף פסיכותי אם את יכולה להסביר לנו כל מי ש

את אומרת זה זה בעצם לאבד לאבד תחושה של זמן לאבד תחושה של מקום לאבד קשר עם המציאות זה ממש לאבד

איך זה נראה תן לנו דוגמה

אה איך זה נראה א יכול להיות א נניח היה מצב שישבנו בתור במרפעה כאילו א במיון ואז אה אה א הסף שאל את הרופא כאילו מתי תורנו אמר עוד שניים לפניכם לפניכם ו ואני הבנתי את זה שאנחנו השניים היחידים שנותרנו בעולם היה איזה קטע ש

ואז מה התגובה שלך הייתה אחרי ההבנה

אז כאילו זה קודם כל התקף פסיכותטי זה משהו שהוא מאוד מאוד מפחיד כי זה להתנתק מהמציאות ובאמת לאבד אחיזה בקרקע אז מה צעקת? א מה היה שם?

אה היה אה לא לא צעקתי אבל היה לי קטע שפשוט ירדתי לרצפה. א

אמ אני אני אגיד את האמת שכאילו בזמן התקף פסיכטי וכאלה הרבה לא לא זוכר

לא זוכרים

אה אבל כן היו סיטואציות של אה של צעקות של א אמ התנהגות כאילו היה היה איזשהו פעם ש שפשוט הייתי עם אה אה א חרדה כל הזמן שמישהו כאילו א רדיפה כזה אז אז הייתי בודקת מתחת לאוטו אם הכביאו לנו א פצצאות או או כל מיני דברים כאלה זה שממש לא פשוט לחיות ככה

אה כן זה אבל זה התקפים זה לא כל הזמן אני רק רוצה להסביר לגבי התקף פסיכוטי

דבר אחד אנשים א כל עוד שהם לא פוגשים זה הם גם מדמיינים את זה וגם פוחדים מזה כלומר מה זה התקף שיחורטי בעצם זה מצב שבו ה מטעם עם המציאות הולך ליבוד. כלומר זה לא שהבן אדם א יתחיל עכשיו לדמיין אני יודע מה בדרך כלל חלדי קרן מעופפים עוד דברים כאלה שה א רעשים בתוך הראש כלומר אנחנו כל דבר אנחנו תופסים במינונים מסוימים דברים שמפחידים אותנו יותר דברים שמפחידים אותנו פחות יש לנו שיווי משקל עם כל מיני תהליכים התקף סיכותי כתוצאה מהבעיה הביולוגית שקיימת היציבות נשברת וברגע שהציבות נשברת זה כמו שאדם נגיד הולך על ספינה וסובל ממחלת ים והוא מרגיש את התנודות בחרפות של הספינה התקף שיחותי זה משהו בסגנון הזה רק

בלי ספינה ואז זה למה החרדה היא כל כך גדולה כי הנפש נשארת בפנים האישיות עדיין נשארת רק שיש משהו לא יציב ואז זה גם גורם לחרדות מאוד גדולות כי אתה מאבד את ה יכולת של הבחינה הרגילה של המציאות.

ואיך אתה בפעם הראשונה שראית את אשתך בהתקף, איך הגבת? איך

קודם כל א אחת הבעיות בין בני זוג היא שאתה לא שם לב בעצם להדרדרות כי זה לא משהו שאתה בדרך כלל מתי אנחנו רואים שבן אדם למשל צומח שאנחנו בוקשים אותו פעם בחודש חודשיים ואז אנחנו רואים אותו עלה פה עלה שם לעומת זאת אם אתה חי עם ילד אתה לא שם לב הרבה פעמים שהוא גובע

ואותו דבר גם בתקף שיחותי אתה לא בהתחלה מבין מה בדיוק משתנה זה לוקח זמן ובדרך כלל אתה שם לב כשזה הגיע למסה קריטית שבו בין הזוג כבר לא יציב. גם בפעם הראשונה זה היה אחרי שהבכורה שלנו היא הייתה בת ארבעה חודשים הגדולה אז א א אני חושבת שהוא קלט מהר הוא קלט יחסית מהר כי היה כאילו הרבה יותר מריבות ופתאום א התחלתי לדבר מאוד בשב קצב כאילו זה והוא ברגע שהוא קלט פשוט טסנו למיון זה היה אחרי שהורדתי את התרופות אז הגענו למיון הפסיכיאטר והחזרנו. עכשיו

זה לא ילחיץ אותך סליחה שאני יוצרת אותך. זה לא ילחיץ אותך להתחתן איתה שאתה ידעת שזה ממחה שאני שואלת את זה ככה כן ש לא לא אני על זה אני אענה על זה בשתי שלבים שני שלבים יותר נכון השלב הראשון היה א שש שבע שנים לפני שהכרתי את יהודית שהלכתי לדייט לפגישה שהקיעו לי מיש מאוד אנרגטית ואז היא סיפרה לי שאחיה סובל מסכיזופרניה ושרוב הגברים שנפגשים אית את החותחים אחרי הדבר הזה. עכשיו אני הרגשתי בתוכי שזה לא נכון לעשות את החיתוך הזה, ש אב שמשהו מתאים לי אז אני אלך איתו. ואחרי הרבה חשיבה והתייעסתי אז עם הרב שלי ועוד זה אמרו לי שאין בעצם איזשהיא מניעה אם אני רוצה.

עכשיו אז הדבר הזה לא צלח. כלומר א לא באמת איתמנו כלומר עכשיו אבל הדבר הזה אני חציתי כבר אז אפשר לומר רוביקון אחד גשר אחד

ולכן אה אה נפשית כבר כשפגשתי את יהודית אה הייתי בסיפור הזה כבר פעם אחת כן בנוסף אה בוא נמר את זה ככה אני אדם אה נאמר את זה עם אנרגיות קצת שונות מהגבר הממוצע לטוב ולרע. ואז אה אני לא בטוח שיש הרבה נשים כן שיכולות באמת להסתדר או להתאים אל ה צורת א נפש שלי האנרגיות שאני משדר ולכן אני חושב שאנחנו מאוד מתאימים. כלומר זה נכון שהיה כאן את המכשול הגדול הזה של המחלת נפש, אבל כשאני חשבתי ואני הבנתי שודית מתאימה לי אז אני הלכתי עם זה.

עכשיו זאת בחירה לא קלה. זאת בחירה שאתה בוחר באשתך יום יום, שעה שעה לאורך כל החיים הלאה. כן. אבל אני לא, למרות כל הקשיים ולמרות שיש הרבה משברים, אני לא מתחרת לרגע על ההחלטה הזאת.

אני אגיד במילה אחת, זה פשוט הוא ראה את מה שטוב.

וואו,

זה זה אני חושבת שזה היה בגדול כי הוא הלך ושאל אנשים והם אמרו לו, "לא, מה פתאום אל תתחתן איתם וזה?" והוא החליט כן ללכת עם זה כי כי הוא ראה גם מה יש טוב. וזה אני חושבת שזה ה הדבר זה לראות את הטוב של אחד אחד של השני.

אז מה גרם לכם בעצם לבחור אחד בשנים? ראית בה כל כך הרבה טוב? מה הכי

אני חושבת שהתקשור?

אני אני אגיד לך משהו. אני א קודם כל אה ממרומי ניסיוני אני אדם אחד סך הכל אני לא עכשיו הולך לתת כללים לכל האנושות. א בחירה הרבה פעמים גם סוג של אינטואיציה. כלומר, אחרי כל הסחלטנות וההסברים, אני הרגשתי טוב איתה והבנתי שהיא באמת מתאימה לי. והדבר הזה היה משמעותי מאוד מבחינתי,

כי אני חושב שאנחנו לא כל כך יודעים להסביר מה הסיבה שבחרנו את ה אחרת. זה נובע מתוך הצדדים לא מודעים בנפש אבל אם אני מתרגם את זה זה מה שאני הרגשתי טוב איתה ואת

אני א ברגע שישבנו לדבר והרגשתי את השיח העמוק ישר כאילו ישר חיבור אז אה יום למחרת הייתי בטיול ואמרתי לחברה אני חושבת שפגשתי את בעלי ככה

אז זה זה באמת היה התקשורת והחיבור והיכולת שלנו א לשבת ולדון על דברים ו ולדבר א בלי סוף.

אז בוא נעשה סדר. היה לך בעצם התקף אחד לפני החתונה שהיא בת 23 ואז אחרי שהתחתנתם שהבת שלכם מתה בת ארבעה חודשים. עוד התקף נוסף.

כן. ההתקף הנוסף היה א אחרי ש א הורדתי את ה היה ניסיון יחד עם הרופא להוריד לגמרי את התרופות שהייתי לוקחת. ואז אחרי שנה שהייתי בלי אז והייתי אחרי לידה ואז זה היה באמת התכף אבל זה יחסית היה כאילו פתיח זה לא היה זה היה התכף הוא זהיה ישר הלכנו טיפלנו בזה א החזרתי את התרופות ויחסית מהר א חזרנו כאילו הייתי אצל ההורים היינו אצל ההורים שלי ו וככה א א המשכנו כאילו זאת אומרת קמנו מזה וו והמשכנו. ההתקף היותר רציני היה אמ ב-2016.

רגע, את הובחנת כבר בהתקף הראשון שלך?

בהתקף הראשון יש

יש הבחנה

א ואז א בהתקף השני פשוט החזרתי את התרופות שלקחתי קודם.

הבנתי. ואז זה הזן אותי וזה היה ב-2016 בערך מתי שהיה כאילו שבוע כזה של כל השריפות בכל מדינה אז גם המוח שלי נשרף הייתי במניה

אז בעצם ההבחנה זה מנדפרסיה

אה זה הבחנה

אה היפהומניה שזה סוג של מניה דיפרסיה רק יותר בעגלים יותר נמוכים

וכשאת לוקחת תרופות אז אין התקיפים זה בעצם

א זה לא רק זה גם א טיפול טיפול נפשי צריך ועד ה-2016 לא היה לי א טיפול והיה שמה ב-2016 פשוט סבר של של המון דברים אה ש שהתפרקתי ועברתי את ה א התקף גם לקחתי מינון מסוים של התרופה ופשוט הגד הגעתי לאשפוז 10ה ימים הילדים היו קטנים אה וואז אחרי זה טיפול יום ומשמה התחיל הטיפול באמת.

רגע, אז למה עד אז לא קיבלת טיפול?

כי

וגם מה קרה שם שפתאום הכל קרס?

עד אז היה לי רופא ש כאילו היה איזשהיא סוג של א א דרך כזאתי ש של אנשים שעוברים תקפים פסיכוטיים אז הם לא יכולים לקבל טיפול פסיכולוגי. היה את זה בעבר.

אוקיי. אבל כשהגעתי ב-2016 זה כאילו כבר הבינו הייתה הבנה שצריך טיפול נפשי

ועברתי טיפול יום ו אמ

ואז דברים יותר התאזנו

אה אז אז הייתי בטיפול וברגע שהייתי בטיפול אה היה איזה שלב ש אה פסיכולוגית אחת עזבה וזה הייתי ארבע חודשים בלי טיפול וזה היה שנתיים שלוש אחר כך ואז זה גם הוביל אותי לאיזשהו התקף א ואז נכנסתי חזרה לטיפול יום ומאז אני ברצף עם עם מטפלים כל הזמן כאילו עם הבנה שאני חייבת כל הזמן להיות בטיפול

אני רק רוצה להגיד א אני לא אכנס לזה בהרחבה אבל בשש שנים לפני ההתמוטות של יהודית ב-2016 במהלך שש השנים האלה היינו היינו צריכים לעבור אולי מאות ימים בבתי חולים לילדים

כן

עם הילד הקטן שלנו

כן

ואני מדבר על א א בישראל אין מרכז אחד שמטפל יש לו תסמונת נדירה גם

עכשיו אין אין מרכז אחד בישראל שמטפל בכלום אחד אז גם נסענו בין חדרה לגדרה בלי סוף וגם בילינו בשניידר המון וכולל שעובר שלושה ניתוחים. עכשיו ה

מהלך הזה הוא מטלטל והוא שובר גם אדם עם כוחות נפש מלאים. כלומר אני א בעצמי היו פעמים בנסיעות שכבר נסעתי רק פיזית, לא הייתי שמה נפשית מבחינת היכולות שלי. ומה שק בעצם מתמודד גם עם אישה עם התקפים והבחנה לא פשוטה. היה שמה בכלל ה

אבל אני הייתי שמה בתפקוד סיק זאת אומרת הסף עבד הוא די כאילו היה איזשהיא הכחשה אפשרתי לו לעבוד ואני הייתי על זה כל מה שעשינו ביחד זה היה לנסוע איתו לכל המק כאילו זה לא רק כל זה היה כמעט כל יום וואו

כל יום פעמיים ביום ממש לכל מיני מקומות בתוך כדי זה הוא עובד וואני שומעת עליו כאילו כאילו שימשיך לתפקד במה שהוא עושה כי הוא היה די א באיזשהיא הכחשה ואני הייתי על זה ואז באזור שהוא היה בן ארבע אז זה היה כאילו קצת יותר רווח אז אני יכולתי לקרוס

כן כלומר מה שקרה זה שאחרי שהתייצבנו

אה חצינו את הגשר הבנו מול מה אנחנו מתמודדים וגם הצלחנו לפתור את רוב הדברים אז דווקא כשהייתה רגיעה א ודית התמוטתה אז זה בעצם היה מובן שזה יקרה כי נכון שהיא

כן נכון שהיא שמרה אותי מחוץ א וגנה את כל הניירת והכל אני זה שיסאתי ונכחתי וגם היה איזשהו אשפוז שח ישנתי עם הבן ב שבוע שהוא היה מאושפז כך איזה משפיע כל הסיטואציה המורכבת הזאת, ההתמודדות הזאת שעברתם על הזוגיות שלכם?

יש כל מיני שלבים שהיו בדרך. אה אני חושבת שמה היה שלב של א של הזהות ששינוי של התנהגות אצל הבן זוג הוא לא הוא לא הוא. זה כאילו זה המחלה. זה לעשות את ההפרדה בין הבן אדם עצמו למחלה. כמו בן אדם נניח שיהיה באפילפסיה אז אז יהיה את הפרכוסים אז אז כשזה נפשי אז זה יש שינוי בהתנהגות והרבה פעמים הרבה אנשים בסיטואציה הזאתי כבר כאילו הזוגיות מתעררת אה ופה הייתה את לאסף את ההבנה שזה לא אני שזה שיש פה כאילו את המחלה וזה הוא יכול היה לראות גם אותי ולהמשיך הלאה ולראות גם כן עדיין בתוך זה את ה את הדברים הטובים ואת ה את ה את זה שאנחנו מתאימים ו ואת הביחד. אני חושבת שגם את ההבנה של בדרך כל הזמן להתגמש, לבדוק

לבדוק את עצמנו כל הזמן. כי אם א צורה מסוימת של זוגיות התאימה בהתחלה, בהמשך היא צריכה להשתנות. ואז כשיש איזשהו משבר, אז גם פה צריך להשתנות ולהתגש ולהבין איך אנחנו מרכיבים את זה מחדש. סליחה שאני שואלת, אבל לא היה רגע מסוים בחיים שלך במהלך כל ההתמודדות הזאת שאמרת וואו, למה התחתנתי עם כזה?

אז אני אגיד ככה, אחרי האירוע הקטן הראשון של יהודית, כשהבת שלנו הייתה זה הבת הראשונה, בת ארבעה חודשים, אה מצאתי אתצי באמצע היום א ליד הרכב של אמא שלי וחשבתי את המחשבה הזאת. האם זה היה החלטה נכונה כן או לא? ואני החלטתי אז שתי החלטות. אחד קודם כל ואני אומר את זה עד זאת הייתה החלטה נכונה כן ושתיים צריך לומר משהו שהוא מאוד חשוב זה שאנחנו מחליטים מחלטות נכונות זה לא אומר שהם מחלטות קלות או שהמחיר שנשליהם עליהם הוא מחיר קטן כלומר הרבה פעמים יש לנו את התפיסה הילדותית שאומרת א במושגים דתיים עשיתי מעשה טוב תנו לי פרס כן כלומר גם אם אנחנו לא אומרים את זה גם אם מלמדים אותנו בישיבה שאתה לא עושה את הדברים

על מנת לקבל פרס והכל, התודעה היא כזאת. אבל ה מציאות, אני חושב שזה מה שאני עוסק בללמוד כל הזמן, כי זה כל הזמן צריך ללמוד זה מחדש זה שכשאתה עושה משהו אל תצפה למחיות כפיים, כן? קח אחריות על כל ההשלכות שיש לדבר הזה, גם אם זה דבר טוב. וברגע שאני בחרתי להתחתן עם יהודית והרגשתי שאנחנו מתאימים, אני חושב ככה עד היום ואני א משוכנע בזה בכל נימאי נפשי. האם אין רגעי שבירה שאני מרוסק אז רגעי שבירה שלי לא קשורים ללא קשורים להחלטה כן להתחתן עם אשתי אלא יותר מצד זה שהכוחות שלי כאדם לפעמים נגמרים כן לפעמים אני לא רואה איך כבר אפשר להתקדם אני לא רואה לפעמים איך ניתן לפרוץ הלאה אבל זה לא קשור לשום מצב של חרטה על ההחלטה שהייתה

בתקופה הזאת כמה ילדים א הגיעים

איזה של ה אה ש הקטה נולד

אז ארבעה ילדים הוא הרביעי

ארבע ילדים וואו מה ההפרשים ביניהם

אה שנה אחרי זה שנתיים וחצי ואז זה שנתיים וחצי

וואו זה יחסית א פרים א מצוצנים זאת אומרת זה לא קטנים זה לא משהו אה

איך הם חווהדות בבית

אז כשאני קרסתי אני לא יכולתי הייתי לראות אותם אבל כל ילד א מגיב אחרת כאילו הייתה

דיברתי מאיתם סיפרת ליותר גדולים אלה שקצת יותר אפשר לתקשר אני חושבת שאם כולם אה א דיברו זאת אומרת הייתה נכנסה לתמונה איזשהיא עובדת סוציאלית שישבה והסבירה להם ודיברה וגם ה איזשהו מוטו שאנחנו הולכים איתו זה אנחנו לא שומרים את זה לעצמנו זאת אומרת יש קהילה מסביב ואנחנו משתפים את הקהילה ונותנים להם לעזור לנו להחזיק כי זה נורא

מה זה אומר לעזור לכם במה זה

אם זה בישולים להביא רוחות לעזור עם כביסות א לקחת את הילדים כאילו לחברים אחרי צהריים ממש כאילו איזשהיא א תמיכה מאוד מאוד גדולה של של האנשים שם מסביב זה כאילו גם אחד מהדברים הנורא חשובים זה לא להתבייש במה שקורה, אלא אה לקבל את העזרה, לפנות להיות נכונים להבין שאנחנו בני אדם ואנחנו לא נצליח כאילו להרים את זה לבד. זה צריך את ה את הקהילה. זה לא א לא יכול להיות לבד.

זאת אונה מאוד נכונה כי בדרך כלל אנחנו עסוקים בלהסתיר. משקיע את האנרגיות שלנו בהסתרה במקום באמת לשתף ולאזם מה שצריך. אני רוצה להגיד ביחס איזה משהו

הגעתם לזה ישר עלהחלה או שעברתם איזשהו תהליך עם עצמכם אני חושה אני לפחות עברתי תהליך מאוד ארוך כי בהתחלה הה הייתה את הבושה וההסתרה

ואפילו לא רציתי ללכת לביטוח לאומי כי מה פתאום אני לא נכה והסוף די א שכנע אותי שאני לא רק חולת נפש לא רק כאילו מתמודדת עם עם הנפש אני הרבה מעבר ויש כאילו הוא ראה את את ה את המעבר ואני הצטמצמתי ל דבר הזה של אני יכולה אבל אני לא רוצה את הנחות והכרה וכל זה והוא שכנע אותי ש שכדאי כן לקבל את ה את התמיכה מסביב וזה תהליך שאני עברתי הוא היה שם כבר מלכתחילה

אני באמת רוצה להגיד משהו שהוא מאוד חשוב במיוחד לאנשים שרואים אותנו קודם כל גם כשאנחנו מסתירים כולם יודעים. כלומר אין באמת אפשרות דברים משמעותיים בחיים שלנו. אז גם אם אנשים לא מדברים איתנו על זה, מדברים על זה מאחורי הגב, יודעים את זה, אני אומר את זה כי א הרבה פעמים אנשים לא רוצים כן א אה נגיד שירחמו עליהם או שידעו את החולשה שלהם או דברים כאלה. אז קודם כל זה קורה במילא. כלומר, מי שחושב אפילו אם הוא מומחה בהסתרה, שלא יודעים שיש בעיה, הוא טועה. זה דבר ראשון. דבר שני, הרבה פעמים כשאנחנו א חוששים מלהסתכל על האמת ולהגיד אותה, אנחנו מזיקים לעצמנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. כלומר הרבה פעמים אדם יכול

לומר א אם יגלו למשל שיש לי ילד חולי נפש או עם תסמולת נדירה או דברים כאלה א זה אולי ישפיע על השידוכים שאני אקבל לשאר ילדים דברים כאלה עכשיו מה שאנשים לא מבינים זה שני דברים אחד זה שעכשיו יש לך בעיה ועכשיו אתה צריך לממש את האהבה שלך לילד לקחת עליו אחריות ולבקש את כל העזרות ולא להסתיר כלום כי הרי אתה לא יודע מה יהיה בעתיד כן, אתה לא יודע אם ה א יהיה לזה השפעה ולא או לא תהיה השפעה וגם אם תהיה השפעה, אם הילד שלך עכשיו יפגע מאוד קשה, זאת בחייה ענקית, זה פיקוח נפש. עכשיו, בדרך לכאן אני חשבתי להביא את זה כדוגמה לשבט דן. לדן בן יעקב היה ילד אחד שנקרא חושים, שהוא היה חירש. ובכל זאת אנחנו רואים אחר כך

שמייחושים שהיה פרש יצא כל שבדל משפחה ענקית. כלומר אנחנו לא תמיד יודעים להבין כן א טוב לנו ומה רע לנו בחיים. זה גם לא תפקידנו. תפקידנו לעסוק בטוב. עכשיו אני יודע זה מפחיד מאוד לבוא ולשים דברים על השולחן ולבוא ולדבר עליהם ולבוא ולחסוף אותם. אבל א אם זה הדבר הנכון לעשות והרבה מאוד פעמים זה הדבר הנכון לעשות לא לעשות את זה אפשר לומר שזה בעצם לפספס את התפקיד שלנו כהורים וכבני זוג

ו נכון א כשאנחנו באים ואומרים תראו יש לנו בעיה וזה התחושה היא לא נעימה לבוא ולהודות בחולשה זה לא דבר נעים אז לכן קודם כל אמרתי תמיד יודעים הכל יודעים אין אין אין את הסתרה ושתיים אני חושב שזאתי טעות כי זה גם לוקח מאיתנו אנרגיה מיותרת

וגם חוסם את היכולת של הקהילה ושל החברה לעזור לנו שזה מאוד חשוב כי אנחנו לפעמים קורסים על הרגליים לפעמים ההתנהלות הזאת עלולה לגרום לזה לשאר הילדים שלנו ולכן אני באמת אם יש איזשהו מסר קטן שאני רוצה לומר לאנשים שמקשיבים לנו זה אל תתביישו עדיף לכם לממש את האהבה שלכם עכשיו לילד ולעסוק בו או או בבן זוג ומה שיהיה יהיה זה הקדוש ברוך הוא זה העתיד זה לא קשור אליכם כרגע אבא לאבא טוב תחזיק אותנו קרוב ואל תעזוב ואל תעזוב אתה אבא לאבא טוב תחזיק אותנו כוב ואל תזב 15 שנה אתה תומך בה ותומך בה ותומך בה. ומה קורה?

א שבעצם אחרי א 15 שנה שהוא תומך בערך פחות או יותר הוא מתחיל להרגיש שכל הזמן הגב שלו תפוס, שהראש נתידה. א ו

התעצמות של הדיקונאות

כן כל בוקר הוא קם ואמר נגמרו לי החיים א כשזה וזה דווקא קרה ככשאני הייתי מאוזנת סוף סוף כאילו תקופה די ארוכה הייתי מאוזנת היה לי טוב היה זה והוא פתאום א א דברים מתחילים א

זה מעניין כי הפעם הקודמת זה כשאת היית א אחרי ארבעה חודשים של התינוקת נכון היית מוזנת ואז פתאום הייתה את הכריסה ועכשיו כאילו היתה היית מוזנת ואז פתאום הוא קרס זאת אומרת כל פעם אחי תקופה של איזון אז פתאום אחד כן

כן

כש אה קודם כל א אחרי שסרלתי והסתבתי אצל המון רופאים לברר מה יש לי עכשיו א בערך רבע מחולי הפארקינסון חולים לפני גיל 50 60 הם הרבה הצער עכשיו א אבל כיוון שזה רק רבע הרופאים לא ידעו בהתחלה לזהות את הבעיה וזה גרם לי לשלוש שנים של חיפושים עד שזיעו

עכשיו כשזיהו המומחי שזיה א אולי בגלל שהוא כבר רגיל לבשר את הבשורה הזאת לאנשים אמר לי את זה ככה על השולחן תוך חמש דקות מתחילת הפגישה איתו ושזה היה א דבר לפחות מבחינתי לא נכון לעשות כי זה הימם אותי מאוד ובת א כדי להתמודד לא כל כך הרבה שנים אתה צריך לעשות הדחקות אתה צריך לסמוך מאוד על הגוף שלך ולהדחיק את הרגשות הקשים או הכואבים שיש לך אבל פה קראו שני דברים אחד אין כבר גוף לסמוך עליו כי הגוף הוא אה א רועד ואתה מבין שזאתי תהיה התדרות הוא אית יותר איתית פחות ושתיים א בבד אחת כבר לא יכולתי א להחביא או להסתיר או לשים בקופסה את את כל רגשות הכאב שלי זה התפוצץ בעוצמה וכל השיווי המשקל הפנימי שהיה לי כן

שאפשר לי לתפקד עד אותו רגע כל השיווי משקל הזה זה נעלם. וכששיו משקל נעלם, גם אם זה לא התקף פסיכוטי, כן, אלא סתם דיכאון, דברים יכולים לצאת משליטה לחלוטין. אפשר לשקוע לתהומות מאוד עמוקים ש

מה קורה מבחינה רגשית? קיבלתם את ההבחנה שאתה יכול?

באותו רגע הוא הדרדר אה לתאום.

מה זה אומר? א נניח אם אם הוא אוהב לצפות סרטים או דברים שהוא אוהב לקרוא את הדברים האלה, הוא פשוט הפסיק לעשות. אה הוא בחר הרבה. אה ממש א נכנס למצוקה מאוד גדולה כי א כל מה שהוא רצה זה שיקחו ממנו את הפארקינסון. ואז א יש הדרדרות והידרדרות והידרדרות עד שאחרי כמה חודשים היה ניסיון אבדני. לאורך כלל התקופה אני זקתי מאוד לעזרה. למשל ראיתי שהיא בבית חולים איפה שטופלתי יש תקן לפסיכיאטר שאמור להתעסק עם פארקינסון ואמרתי או הנה סוף סוף יהיה בן אדם שיוכל אולי להסביר לי איך אני יכול לאזן את עצמי הכל אז אתה מגיע לשם אתה מגלה שיש תקן אבל אין בן אדם אין כסף א אה ואז התקן הוא ריק בנוסף אה אני אה נעסאתי פעמיים אה

לבית בית חולים פסיכיאטרי ואמרתי חברים אני מתרסק אני קורס ואז א הם בחו בדרך הכלה הם אה לא לקחו אותי נגיד לשלושה ארבעה ימים של טיפול לחזק אותי אלא הם כתבו שיש לי קושי בהסתגלות אבל שלא יהיה לי טוב להיות בבית חולים פסיכיאטרי מאנשים שהם לכאורה נראים לא נורמטיביים אבל א יכול לדעתי זה קרה בגלל שלא היה להם מקום. כן? אבל כשבא אדם ואומר תקשיבו אני במצו אם אדם בא לבית חולים פסיכיאטרי אנחנו הרי לא מתנדבים ללכת למקומות מהסוג הזה ואם בא הבן אדם ואומר תקשיבו אני באמת סוכה מאוד קשה אז כנראה שיש איזשהיא סיבה תבחנו יותר עכשיו בנוסף הייתי אז א הלכתי כבר מספר שנים אז אחרי שאשתי התמודטתה ב-2016 לשיחות תמיכה של אה

א גוף שעוזר לבני זוג של אד מהדברים באמת שאנחנו לאורך כל השנים עושים זה שכולם לדאוג כאילו שכולם יהיה את הטיפול הנפשי את התמיכה הנפשית כאילו לכל אחד מהילדים גם לדאוג בבית ספר וגם לעצמנו כאילו א מהרגע מ-2016 והלאה אז ככה שיש כל הזמן שיח

אבל זה במקרה שלי ה אה אה שלושה ש ימים לפני שהתמודטתי באופן סופי באתי אל הגברת הזאתי ואמרתי לה תקשיבי אני כבר לא פה כן אני לגמרי כאילו חושב שאבדתי את כל הטעם שלי לחיים וז הייתה הקריאה לעזרה האחרונה שלי וגם אז היא לא עשתה עם זה שום דבר וזה בדיעבד אני אגיד עכשיו משפט קשה אבל התחושה שלי הרבה פעמים במפגש עם אה א הצעד שמתמודד עם בריאות הנפש במדינה זה שאולי יש הרבה אנשים טובים שעובדים במערכת אבל המערכת הייתה מעדיפה שלא יהיו חולי נפש או מתמודדים. אני גם אגיד עוד משהו. הוא דיבר כאילו ככ כשהוא התמוטט, הוא דיבר עם מלא אנשים כל הזמן. אה ואז זה שבוע לפני התקשר חבר שלו ואמר תקשיבי כאילו שימי לב הוא אה

ואח מדבר הרבה על עובדנות.

הוא הוא דיבר על עובדנות. אה עכשיו זה להיות בסיטואציה של כאילו מה עושים עכשיו? מה מה אני אמורה לעשות? אוקיי, אתה המידע הזה שהחבר אמר לי, אני יודעת אותו, הוא כל בוקר קם ואומר א א נגמרו לי החיים והוא בוכה והוא ואין לי אין לי כלים כדי לבוא ואה אה לעבוד עם זה איכשהו. ומה מה שיהיה זה שאחרי הניסיון העובדני א פניתי לתנועת משה, שזה מילים שעושות הבדל. זה תנועה ש א שמלמדת את ה את האנשים מסביב איך א להחזיק אה אמ את המצב העובדני איך כאילו לעזור לבן אדם להוריד את ה א סיכון העובדני עכשיו היה לי קטע שאני הכרתי אותם קודם בתור כאילו מישהי שמרצה על הסיפור שלה בבריאות הנפש

ואז הכרתי כאילו ממש שהם התחילו אז אז ידעתי אותם אבל עד שהוא לא עד שלא היה את הניסיון הבדני לא פניתי אליהם כי כי זה לא היה לי בראש בכלל לפנות אליהם ואז כשפניתי הם באמת א יעזרו לנו לארגן את ה את הקהילה איך וגם ללמוד איך לתמוך איך איך להיות שם לעבור איתו את הגלים ביחד א היו היו דברים שנניח א דגתי שישמרו עליו והוא נורא כעס על זה

סב מזה זה לא כס כן ואמרתי לו אני עושה את זה לא בשבילך בשבילי שאני אהיה רגוע שאני יוצאת ולא קורה כלום היה שם אה רק

אפשר לדבר קצת על הניסיון הבדנות זאת אומרת לא על מה בדיוק היה אלא את ראית את זה תוך כדי את ראית את זה אחרי את ראית מה איך קלטת שזה מה שקרה הוא סיפר לך על זה או שאת פגשת בזה

אז א הוא כן הוא אמר הוא אמר ואז הזמנו אמבולנס וגבית חולים וה

אתה זוכר את המקרה הזה? צריך לומר אדכוח צריך לומר משהו אה כשמאוד מאוד א מתמוטטים

לא תמיד העניין הוא העובדנות עצמה כמו הניסיון להחזיר את השליטה בחיים כלומר א אני אסביר את זה ככה מהרגע ש

אז התחלת לבקש עזרה ראית שאף אחד לא נותן

שאף אחד לא נותן עזרה ושאני גם לא מצליח לעזור לעצמי זה כאוס מוחלט אני אגיד משהו מהצד שהוא ביקש עזרה ואנשים עזרו לו, הוא פשוט לא קיבל אותה כי מה שהוא רצה זה שיקחו ממנו את הפארקינסון ואי אפשר זה כאילו זהו זה עכשיו לתמיד

זה אה ברגע שיוצאים מאיזון הדבר היחידי שרוצים זה לחזור לאיזון לחזור לשליטה לחיים ו מסתבר קודם כל שרק האדם יכול להסיר את עצמו לשליטה. לצערנו הרב, אף אחד לא יכול להתמודד במקומנו. וזה משהו ש למדתי רק כתוצאה ממה שעברתי. כי אני אכן רציתי שאנשים ייסאו איתי את המחלה, ישבו איתי בתוך השבר הזה וזה לא היה דבר שהוא אפשרי לעשות. אי אפשר באמת לחיות במקום הזולת. עכשיו א כתוצאה כנראה מכל מיני תהליכים שקו וכל מיני דברים כואבים שחוויתי לאורך החיים אז א באותו אירוע עצמו בעצם אם אם נסכם את זה רציתי בעצם הרציונל היה א שאם הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתי למרות שאני רוצה שהוא ידבר איתי אני אחריח אותו אה לדבר איתי בעולם

הזה יש את הנטייה של כולנו להגיד שהקדוש ברוך הוא נמצא בפרטים הקטנים שהוא מדבר אלינו דרך המציאות והכל אבל כשאתה בשבר אמיתי

אתה רוצה את הקדוש ברוך הוא עכשיו מולך בטלפון כן והוא לא הוא לא עונה לנו עדיין לא כן אין איזה נביא ואז אני ניסיתי להכריח אותו אה לדבר איתי זה זאת ההגדרה הנכונה כי אה זה אף אדם אמת לא רוצה להפסיק לחיות אלא ה המשקל העצום הסבל הנפשי העצום התחושת עובדן דרך המוחלטת וחוסר ההבנה מה קורה גורמים הרבה פעמים לאדם פשוט להתרסק להתייאש להרים ידיים לא לדעת או לראות איך אפשר אה א להתקדם הלאה

ומתי הייתה בעצם נקודת המפנה שלך שהשלמת

קודם כל אני לא חושב אני לא חושב שאפשר להשלים עם א

אני חושבת שברגע שהוא נכנס לטיפול יום

אז משהו בו נרגע כאילו הנה אני בטיפול הנה אני אה אה

כני מקבל את העזרה שרציתי כל כך לקבל

כן עכשיו כל השלב הזה שהוא בעצם מתמוטט ואני צריכה להחזיק את הכל

אז א אה היו כל מיני א דברים כאילו שמהתמודדות שלי באתי ואמרתי הנה אסף כך כאילו בוא קח אם זה נניח יש לך עכשיו חושך גדול אז אז תדמיין אפילו גכלילית כאילו אתה לא יודע מה היא מסמנת לך מה דמיין אותה גחלילית שנותנת לך אור קטן כזה דברים כאלה קטנים או שתסיח את הדעת או או ממש מכל המקום שאני התמודדתי אני באתי וניסיתי להגיש לו את את הדברים האלה, מה שהוא לקח לקח, מה שלא לא, אבל הוא היה באמת במקום של כאילו יש לי פה איזשהו התמודדות חדשה שאני לא מכיר ואני לא יודע איך לאכול אותה.

ואז אמרתי לו, אתה תלמד, כאילו לאט לאט, אתה תלמד. ובאמת היה ברגע שהוא נכנס לטיפול יום וכזה היה ע עם התמיכה שם והכל אז ה ה הסיכון העבדני ירד משמעותית ואז א ואז הוא התחיל קצת יותר א א כמה הייתה חצי שנה שנה כאילו

שבעה חודשים

שבעה חודשים בטיפול יום שהוא גם חוזר והוא ממשיך לעבוד והוא ממשיך כאילו אה א את ה את זה מדהים ש15 שנה הוא תמחבך וכל פעם אמר לך כמה שזה את כמו שאתה טובה ויש איזשהי מחלה בסדר אבל את כמו שאת תראי את הטוב שבך ועכשיו את בעצם אומרת לו את אותם מילים כ בשינוי אה

כן בדרך אחצם את זה

כן שני ככה תומכים אחד בשני

שגם כל אה משבר הוא זמני

הוא לא נצח הנצח כאילו זה זה הרבה יותר גדול זה כאילו זה זה משבר זה קורה, זה נראה כמו נצח, זה נראה שזה לא יעבור לעולם, אבל זה עובר, זה זה כאילו זה

זה באמת זה תקופה,

זה תקופה שעוברת, שאפשר להתמודד איתה, שאפשר לרכוש כלים איך איך לעבוד עם עצמנו ואיך לעבוד כאילו ביחד.

אחרי כל מה שעברתם, כן, עברתם קברת דרך מאוד מאוד ארוכה,

מה התובנה שהכי חשוב לכם להעביר לכל מי ששומע אותנו? אני חושבת שגמישות כמו שאמרתי קודם גם להבין ש שאנחנו חלק מאיזשהו נצח וכל דבר שקורה הוא זמני הוא לא קבוע וההבנה הזאתי שיש טוב לידי גם אם אני עכשיו לא רואה אותו גם אם הוא נסתר הטוב קיים שמה ולראות ולהמשיך ולבחור עוד הפעם ועוד הפעם את אותם בחירות של א של חיים.

אני חושב שהתובנה המרכזית היא שבאמת אין תעודת ביטוח. כינשים דתיים הרבה פעמים אנחנו חיים בעולם מתוך איזה מחשבה שיש רשת ביטחון שאם ניפול כן אז באיזשהו שלב מישהו ישים לנו רשת ו יציל אותנו התשובה היא שכיוון שיש לנו בחירה חופשית בעולם כיוון שאנחנו פה לא כמשחק אלא כדבר אמיתי ה אני חושב שהיחס הנכון לחיים זה להבין באמת שכל מעשה שאנחנו עושים הוא אך ורק שלנו וכל וכל המחירים שנשלם הם תמונים כבר באותה החלטה. עכשיו יש בזה לכאורה משהו מאוד מפחיד, אבל יש בזה גם משהו מאוד מעצים, כי זה באמת אומר ש ש שאנחנו באמת פועלים, שאנחנו באמת עושים. א דבר קטנצ'י כיש הרבה רגשות אשמע אחרי שאתה מתמוט באופן הזה. אז אני רק

רוצה להגיד לי כל האנשים שיש להם רגשות השמע מהסוג הזה זה שאל תרגישו אשמים. משברים קורים, נפילות קורות, גם הנפילות הכי הכי א

קשים, גם האירועים הכי הכי קשים שקורים, אז פשוט לאט לאט להחלים מהם, לנהל אותם ולא להרגיש בושה או אשמע על זה שאתה התרסקת. כי העולם שלנו יש בו באמת משברים, יש בו באמת דברים שמתסקים בהם. זה מדהים לראות אתכם. אתם זוג שמתמודד כל רגע ורגע ואתם לא מוותרים אחד על השני ואחד לשני. וזה מעורר ממש הרבה התפעלות ועוצמה. ואחרי הקברה דרך שעברתם יש איזה משפט אחד שאתם יכולים להגיד אחד לשנייה בעקבות כל מה שעברתם?

אני אגיד את המשפט הכי זה שאני אוהבת אצלך. אני אגיד שאני לאורך השנים רק אני רואה כמה צדקתי שבחרתי בך וכמה את אדם הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאת.

וואו אתם ממש מרגשים אותי. מדהים. מה שהבאתם לפה לחדר הוא מאוד מאוד חיוני ומאוד חשוב לדבר עליו ואני בטוחה שזה יתרום המון לעם ישראל. אז תודה רבה לכם. יהודית ואסף יש כאן אהבה עמוקה שצמכה לא למרות ההתמודדויות אלא מתוכן כששמעתי אותם משהו בהשתנה כמויות של אומץ יש לזוג הזה להניח את עצמם חשופים פתוחים הכי פגיעים שיש רק כדי שעוד זוג אחד בעולם יקבל מזה אור תקווה כוח ויפיק מכך תועלת אז כן למדתי מהם פרק על התמודדות אמיתית אבל אולי יותר מזה למדתי מהם את הכוח שבחוסר ההסתרה כמה שהם עזרו לעצמם וזה לזו רק מעצם זה שלא בזבזו את עצמם על ההסתרה הלוואי ונמדנו מהם גם אנחנו לדבר לבקש עזרה ולא להתבייש באתגרים שקיבלנו מאת השם במהלך החיים הרי בסוף הכל מתנות ‏not