הדרכה קצרה: למה אני צריך לוותר כל הזמן? - הרב זמיר כהן HD (עם כתוביות בעברית)

לפעמים בשביל שלום צריך להקריב. אם השכן בתוספת בנייה קצת פלש לחצר של השכן ומחלוקות ומשפטים וריבים, אז נכון, הוא היה לא בסדר, נכנס עוד 30 סנטימטר לתוך החצר, לשטח שהוא לא שלו. אבל אתה אומר לעצמך: יש לי פה שתי אפשרויות, הרי מצד האמת ה-30 סנטימטר האלה, לא עכשיו ישנו לי את הגורל של החיים, רק זה מקומם, זה מכעיס, למה הוא לקח מהחצר שלי? זה לא בסדר. אבל יש שתי אפשרויות: או לריב איתו עכשיו שנתיים-שלוש במשפטים ולהיות מותש ולהיות איתו מסוכסך או להגיד: אני מבליג. אם אדם רוצה ללכת לתביעה של דין תורה, לבית משפט אסור ללכת, בבית משפט חילוני אסור לתבוע למשפט כי הם דנים לא על פי דין תורה. דנים על פי חוקים

מעוותים של החוק העותומאני, החוק הטורקי, מה שהיה פה לפני קום המדינה, החוק המנדטורי, את זה הם אימצו. אדם שיש לו ויכוח ממוני עם חבר, צריך ללכת לדין תורה, ילך לדיינים - מה שהתורה אומרת, אני מוכן. אם הכסף שלי - שלי, אם הכסף שלו - שלו. רק אם השני לא רוצה לבוא לדין תורה, אז מותר לקבל אישור מבית הדין ללכת לתבוע לבית משפט. אז מותר. כי אדם קיבל את הרשות של התורה ללכת לבית משפט כי היום, לצערנו, במדינה לא נותנים סמכויות לבתי הדין ההלכתיים בדיני ממונות. בדיני גיטין יש להם סמכות, אבל בדיני ממונות שבין אדם לחברו המדינה לא נתנה סמכות לבתי הדין ההלכתיים. אף על פי שצריך להיות הפוך, אבל זה מה שקורה היום. על כל

פנים, כשיש לאדם סכסוך עם שכן, הוא יכול לומר: נכון, אני עכשיו יכול ללכת לדין תורה לתבוע אותו, ויכול להיות שיהיו דיונים וריבים וכעסים. ויש אפשרות שנייה שאני אומר: נכון, הוא לא היה בסדר, אבל אני מבליג. צריך בזה הרבה שיקול דעת כי יש מצב שאדם מבליג ואחר כך מנצלים אותו. רואים... במקום שיראו את הדבר כגבורה שלו, גבורת נפש, זה נתפס כחולשה. ואז כולם מתנפלים עליו ומנצלים אותו. גם מזה צריך להיזהר. התורה לא דורשת מהאדם שיהפוך לאסקופה הנדרסת שכולם ידרכו עליו הבא להורגך - השכם להורגו. תגן על עצמך. אבל אם הוא רואה שהייתה פה מעידה, משהו לא בסדר, זה לא אמור להזיק לי הלאה. יבליג. כך גם בסכסוכים שונים בין אחים,

בין אחיות, ירושות, יש מצבים בחיים שאדם נתקל בהם. אוהב שלום, פירושו של דבר, מוכן להקריב. והמציאות היא, אדם שמקריב בשביל השלום, הקב"ה נותן לו אחר כך פי כמה וכמה. אין מצב שאדם יקריב בשביל השלום והקב"ה לא יפצה אותו מכיוון אחר. כי הקב"ה עושה שלום במרומיו, הוא... האחדות היא בעצם הסוד של השלום. הרי מה זה שלום? שלום זה אחדות, שניים נפרדים ועל ידי השלום מתאחדים. ואצל הקב"ה אחדות זה דבר עצום, כי הוא אחד. הקב"ה הוא היחיד שהוא אחד באמת, אין עוד בעולם אחדות כמו האחדות האלוקית. נניח שכאן, כעת, בבית הכנסת הגדול יש כוס אחת, אז הכוס הזו, יגידו: הנה, יש כאן אחדות, כוס אחת. היא כוס יחידה בכדור הארץ, יש עוד

כוסות. אז גם אם פה היא אחת, האחדות הזאת היא לא מוחלטת. והיא עצמה מורכבת מחלקים. היחיד שהוא אחד באמת, שאין כמותו בשום מקום אחר, והוא לא מורכב מחלקים זה רק הקב"ה. לכן, הוא אחד, יחיד ומיוחד. זה רק בורא עולם. כשבינינו יש מחלוקות, כשבינינו יש סכסוכים זה פגיעה באחדות האלוקית. כל נשמות ישראל כרוכות וקשורות. לכן כתוב שהקב"ה אומר למידת הדין: "חבור עצבים אפריים, הנח לו". עצבים, עצבי הגויים כסף וזהב, זה עבודה זרה, אפילו שהם מחוברים לעבודה זרה, אבל אם יש אחדות ביניהם, אומר הקב"ה למידת הדין: הנח לו, אין רשות לפגוע בעם ישראל. יש עליהם הגנה ושמירה, וכך היה בדורו של אחאב, היו עובדי עבודה זרה אבל היו אוהבים, היו מאוחדים, והקב"ה לא נתן למידת הדין לפגוע בהם. זו המעלה של השלום, של אוהב שלום.