"לא היו בטוחים שהוא ישרוד": ראומה ברגר משחזרת את רגעי האימה באסון מירון

קרה אסון אני לא יודע איפה אלעזר הוא לא איתי אז הוא באמת מטופל הוא בחיים כמובן הוא היה עם צמיד של פלוני אלמוני א גם שפתחנו את העיניים הכל היה דם ממש פשוט הוא נמאך שם היא אומרת כן יש כמה יש כמה פגיעות במוח זה מה שהצילו מראה אני לא יודעת להסביר לכם לא יודעת מה המשמעות של זה קשה קשה לראות את זה אבל אני לא בן אדם של היסטריה ודרמות ולהתעלף ובעזרת השם יהיה בסדר הנה הוא חי הוא מטופל

אז רעומה ראומה ברגר

יודעת מה עולה לי לראש ככה דבר ראשון לשאול אותך אם הייתי יושבת עכשיו עם ראומה שלפני אר ארבע שנים. איזו אישה הייתי פוגשת?

וואו, אישה מאוד פרטית, שקטה, סגורה, אה משפחתית. זהו. רגילה, הולכת לעבודה, חוזרת בית. פשוט הכל פשוט.

את מתגעגעת אליה לראומה של פעם. א כן ולא. זאת אומרת כשאנחנו עוברים דברים אז אנחנו גם גדלים ויש איכויות חדשות ונפתחתי לכל מיני דברים ו חושבת שגדלתי גם. אתה יודעת אמרתי לך מקודם ש את אמרת אחרי ארבע שנים פתאום פניתם אליי ואתם רוצים לראיין אותי אז אמרתי לך שזה לא ככה כי כבר ארבע שנים את בראש שלי במחשבות שלי והילד המתוק שלכם בראש שלי במחשבות שלי הייתה איזשהיא כתבה באמת שמדברת על השיקום של אלעזר נכון אתם גם שוספתם לו גם שם או שיש זהו אלעזר

של אלעזר אה וכל כך נכנסתם לי ללב משהו בגישה שלך ושל בעלך שהיא כל כך אציל אצילית בכלל אם אפשר לתאר אותך במילה אחת זה המון המון המון אצילות אה כן לגמרי

ו בעצם אלעזר כש נסע עם אבא למירון לפני האסון אה אולי הכי גדול האסון אזרחי הכי גדול שהיה לנו במדינת ישראל שהיה בן כמה

123 בערך

מה המיקום שלו במשפחה כמה ילדים

הוא הקטן שלנו השלישי

ספרי לי קצת על בואי תחזירי תחזירי אותנו ארבע שנים אחורה

זה לזר ילד מדהים יפה יפה חי אוהב אקשן אוהב לשיר אוהב חברה מאוד רוצה ללכת למרון היה שם לפני חצי זאת אומרת זה איזשהיא מסורת שלא לא לא היה זה היה אחרי הקורונה הוא מאוד ככה ביקש כבר הרבה זמן קודם. הוא המון צופה בהדלקות. הוא מת על הדברים האלה.

כן.

כן. רצה דווקא להדלקה של תולדות ללכת.

מעניין.

כן.

כי יודעת זה לא מגיע מהבית או מגזר אחר.

מאוד מאוד מתחבר לזה. מאוד אהב את זה. מי חשב על אה על הדבר הזה? רק חשבנו על קורונה.

מה נעשה עם הקורונה והמוניות. הבן השני שלי לא רשו מהישיבה ללכת כי הם עוד לא היו מחוסנים והבת שלי גם הייתה במרון מאוד אהב את הכיתה אסף קרשים כבר אני לא יודעת כמה זמן מראש יום יום והיה חשוב לי להיות בהדלקה של הכיתה ואחרי זה הסעתי אותם לעסעה למרון ושם הוא בחר להיות היה מאושר ממש

מה בעלך מספר מה שהיה שם הוא הלך עם אלעזר יד ביד. הם ממש רק הגיעו ב-12 ו3, הלכו שם למתחם, ראו מה הולך שם, הם החליטו לו להיכנס, הם ראו שזה מוס מדי והם פשוט המשיכו בשביל. פתאום זה בא מאחוריהם, פשוט עפו עליהם. בעלי אומר שום רעה, שום משהו שהכין אותנו. בעלי הרגיש ככה מכה חזקה בראות. הוא עף קדימה. ניתק מאלעזר כמובן וכשהוא קם פשוט לא מצא את אלעזר ורואה נפצה בעצמו

הוא לא נפצע בדקו אותו גם בבית חולים אחר כך כי חטף מכה חזקה

אבל ברוך השם שהוא ניצל ולזר הקטן פשוט אה היה מתחת ארימה הנוראה הזאת איפה שהוא פשוט ראה שהוא לא מאתר אותו איזה אני חושבת על על בעלך הרגעים האלה שהוא מחפש את הילד את כבר יודעת שכל שיש סרטונים שככה רואים אותו אני כמובן לא יכולתי להסתכל על זה לא הלכתי לישון

אוקיי וואו

מישלתי הלכתי לישון

אני שואלת כי כבר התחילו שמועות על דברים שקורים על עלת לא

לא אני הבן אדם הכי לא דואג לא דאגתם מכלום ממש באיזשהו שלב כן, בעלי רואה שמוציאים ילד. הוא לא הצליח לראות אם זה אלעזר, אבל הוא ראה שככה א כנראה שאין לו נשימה והוא מנסה לרוץ אחריו, מנסה לקרוא. זה אולי זה הבן שלי, הוא לא מצליח, לא יוצא לו קול והוא מנסה לרוץ, אבל כמובן א מפנים את כולם, אז הוא צריך למצוא נתיב אחר. וככה שהוא מגיע הוא כבר לא רואה אותם ואמרו אמרו לו את מי שפינו פינו לבית חולים זיב ומשה שלהם שהוא מנסה ככה עד שבסופו של דבר ב7 בבוקר הוא מוצא אותו ברמבם

עד 7 בבוקר בח

א אחרי שהוא היה בזיב כשהוא עד שהוא הגיע לזיב

כבר אלעזר היה ברמבם

אז אה ככה מסוק של 669 לקח אותו ועם עוד כמה פצועים קשה לא היו בטוחים שהוא ישרוד את הטיסה

את המצב שלו היה מוגדר אנוש א לגמרי

לגמרי הוא היה בלי שום סימני חיים ולפי הפרוטוקול לא היו צריכים לעשות אחייה באירוע רב נפגעים בכל זאת הפרמד קרא ילד אני חייב לנסות

יש לך וואי אני אשאל עכשיו שאלה קצת קשה אבל יש לך לפעמים רגעים שאת אומרת למה לא נתתם לו

לא חס לילה ממש ממש לא

אתה את הייתה איזה אחות א

זה בסדר שאני שואלת את השאלה הזאת

כן פתאום

יש אנשים שחושבים גם הפרמדיק בעצמו

כן

באיזה שיחה אמר אני לא יודע אם עשיתי טוב אני בסוף גרמתי לת שואלת כי בסוף את אומרת

את רואה גם המון המון המון סבל ואת אומרת אין לך לרגע את המחשבה למאן לא בשקט

ממש לא ממש לא אנחנו עוד לא בשבוע הראשון שעשינו שם סעודת הודיה בבית כנסת ברמבם אנחנו מאושרים באלעזר פשוט אור גדול ואז בעצם איך זה מגיע אלייך? יש צלצולים וניתוקים ולא לא מבינה מה קורה ואז מתי שהוא א בעלי באוטובוס שהצליח לצאת עם איזשהיא הסעל צפת אז מישהי שם הצליחה להתקשר אליי ואז הוא מספר לי שתקשיבי קרה אסון אני לא יודע איפה אלעזר הוא לא איתי מה זאת אומרת מה עושים היה מאוחר אולי אחי שתיים לא עלה בדעתי להאיר מישהו מה פתאום שאני אהיה מישהו עכשיו אחותי גרה חמש דקות ממני אפילו הבן שלי אמר לי באיזשהו שלב אמא לא כדאי שאני אקרא ל

את מבינה למה אני אומרת שאת כל כך אצילית מי חושב בכלל איזה אצילות זה אם להאיר מישהו כשהילד שלך עבד לך באסון כל כך כבד זאת אומרת את לא מוצאים אותו לא הלך לאיבוד אולי הוא לא בסדר אולי לא

וואו אז היה רק תפילות של א קדוש ברוך הוא בידיים שלך והידיים הכי טובות שיש אתה שומר עליו ילד בלי ההורים שלו איך הוא מרגיש עזוב לא הוא לא עזוב הוא איתך קודם כל אתה שומר עליו וואני מנסה לעשות טלפונים לבתי חולים טלפונים א לכל מיני מספרים שפרסמו ולשלוח תמונות שלו אולי מצאו אולי הוא נמצא איפהשהו. לא לא ענו לי. נחזור אלייך. נבדוק.

מתי אתם מגלים שהוא אה בחיים מצב ענוש ויש בחיפה? את מגלה את זה?

אני חושבת שבסביבות א חמש אולי כשדוב הבין שמזיבי העבירו אותו לרמב"ם אז הוא אז הוא באמת א מטופל. הוא בחיים. כמובן הוא היה עם צמיד של פלוני אלמוני ו זהו רק שהוא ממש הגיע וראה אותו וכבר בשש ו3 התחלתי לדבר עם האחים שלי עוד לא ידעתי איך להגיד להורים שלי דחיתי את זה

עד שראיתי שהמנהל שלי שולח הודעה

למורות שהבן שלי נפצע קשה איך רק דיברתי עם אחים שלי וזהו אי אפשר אה

כן וכאן הכל מתפוצץ

כן אי אפשר היום רגע ל

נכון אי אפשר נכון

להסתיר

כשאת מגיעה אליו מה את רואה בפעם הראשונה

קודם כל אני רואה אותו ואני רואה אותו שהוא חי ואני שמחה בזה כן

אה אני רואה אותו עם כל הצינורות אני רואה אותו עם עיניים סגורות כולו נפוח וחבול ו אדום א גם שפתחנו את העיניים הכל היה דם ממש פשוט הוא נמאח שם קשה קשה לראות את זה אבל אני לא בן אדם של היסטריה ודרמות ולהתעלף בעזרת השם יהיה בסדר הנה הוא חי הוא מטופל

מה את מבינה בהתחלה על התפקוד שלו זאת אומרת מה מה אומרים לך שמה מה המצב שלו קוגניטיבית גופנית

אה לקח זמן עד שעשו ‏MRI סיטי MRI א ואז אמרו לנו גם זה היה אולי ב-12 בלילה הייתה איזה רופעה צעירה בטל פק שם אמ ניגשנו לשאול אותם יש תוצאות שלהם ככה עומדים באמצע הטיפול נמרץ היא אומרת כן יש כמה יש כמה פגיעות במוח ח זה מה שהצילו מראה. אני לא יודעת להסביר לכם, לא יודעת מה המשמעות של זה. וואי.

אז למה את אומרת לנו את זה? אני מקווה שהיום יודעים להגיד דברים כאלה יותר בצורה

כן

נכונה ומסודרת. זהו ללכת ככה לישון עם זה הזאתי. זה חוסר ידיעה.

לתינוק שלך יש פגיעות במוח שאת לא יודעת אפילו מה מדובר. אף אחד לא מסביר את זה, מתווך את זה נכון וצורה מספיק טובה.

אני הגעתי אליו ביום שישי בשבת, סעודה שלישית, שרנו לידו מזמור לדוד והוא פקח עיניים. פקח עיניים שלא מסתכלות לאן שהוא אבל אה בסדר. הוא עבר טראומה רצינית מאוד. אני בטוחה שהוא איתנו לגמרי. כל הזמן אנחנו מדברים, שרים לו. בצר שלו היום. המצב שלו היום זה שהוא מבין פשוט מבין הכל בעינינו. הוא לא מדבר עדיין אז קשה בדיוק לדעת אבל א יש לנו כן תקשורת איתו שאנחנו מחזיקים לו את היד

וככה זה כן וככה זה לא.

וואי מדהים.

וזה עולם שלם. זה ממש א רק אחרי 10ה חודשים מהפציעה הגענו לתקשורת הזאת וגם קודם היה ברור לנו שהוא מבין הכל אבל זה פשוט אשאר לנו את זה אז הוא מבין אבל הוא קלו בתוך גוף שהוא מכיסא גלגלים סודי לחלוטין

משותק מכף רגל עדראש

הוא לא משותק הוא מצליח א להזיז מאוד קשה הקטע הזה של לקשר בין הפקודה, לתת את הפקודה ו שהאיבר יגיב. יש דברים קטנים שכל הזמן אנחנו עובדים עליהם והוא כבר זאת אומרת אוחזים לו ביד והוא יכול להקליד. זה ממש ככה מהזמן האחרון.

זה ממש עולם.

כן

שזה עולם. אבל זה עוד אין שום דבר עצמאי לגמרי. אבל קודם כל ש שהוא מבין זה עולם לא הוא מחייך חיוך זה

מתנה שכל יום להודות עליה

נכון

והוא לא רק מחייך הוא אוהב צחוקים בואי אם מצחיקים אותו הוא מתגלגל מצחוק

יואו באיזשהו מקום אתה מקבל פתאום בגיל 12 וח מציאות אחרת אצל ילד שמרת יש יש הורים שנולד להם ילד עם צרכים מיוחדים או ילד עם תסמולת מסוימת שאתה יודע מגיל אפס אתה ומתחיל ללכת עם זה כן אתה אתה אני יודעת באופן אישי יש ילדה מיוחדת אז אני יודעת שיודעתי מאוד מוקדם שהיא מיוחדת וצריך ללכת עם זה ואז היא גדלה יחד איתי ואני גדלה והיא גדלה ואני מתפתחת והיא מתפתחת ואני וכאן פתאום בבום אחד את מקבלת ילד בן 12 וחצי שהיה מושלם זאת אומרת שוב אין מושלם אבל הוא היה המתוק שלך וה אסף קרשים עוד יום לפני הזמן זמן ההסתגלות הזאת בכלל להבין שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים בשנייה בהבחה אחת של רגע זה נראה לי ה ה הכי קשה אני חושבת אני מרגישה שזה אין לך אפילו זמן לנשום את זה לנשום לתוך זה זה ברגע אחד נכון

נכון נכון אבל אבל את יודעת בהתחלה חושבים שזה זמני אי אפשר באמת להקל את זה אי אפשר להקל את זה ויש איזשהיא הדחקה או אתה אתה לא יכול לתפוס את זה באמת

את אומרת עוד חצי שנה הוא יקום מהכיסא עוד שנה הוא ידבר עוד

כן כי מיוחד שאת רואה שהוא מבין אז אה כשאת רואה תינוק שהכל הכי קטן שהוא מצליח לעשות דברים שאלעזר לא יכול זאת אומרת כמה יש להעריך את ה

את ההתפתחות התקינה זה פשוט מדהים כל דבר כל דבר הוא לא מובן מאליו. קודם כל קיבלנו חיבוק עצום עצום מעם ישראל, מהמשפחה, מהשכנים, מה

תספרי לי על זה. זה נותן כוח לשמוע.

א זה פשוט מדהים. באמת גם החברים של אלעזר דרך אגב שהם מה הם עברו? ילדים בכיתה ו'.

כן, גם הם בעצמם היו ילדים קטנים.

חבר שלהם פתאום פתאום הוא ככה.

איפה הוא למד? באיזה בית ספר

הוא למד? בתלמוד תורה מורשה בשכונה והחברים שלו עד היום באים. כל ליל שבת יש אצלנו תפילה בבית.

אוי זה מדהים לשמ.

תפילה של קרליבך והם רוקדים איתו והם באים בשבת בצהריים ומספרים כל אחד חוזר מהישיבה שלו ומה חדש ומה קורה מיותר ומפחות. זה לא פשוט מישהו שאתה לא מקבל ממנו את הפידבק. רק אתה רואה בפנים אבל אה אתה מדבר מדבר אז אני אומרת אתה שמת אותי עכשיו זה בסידור העבודה הזה סימן שזה הכי טוב לכרגע אני כמובן א מצפה נכון ישאלו אותנו בסוף ציפית לישועה ציפית ישועה כל אחד לישועה הפרטית שלו כי אבא לא רוצה שהילדים שלו יתייאשו ממנו אנחנו מצפים זה לא קל לצפות ולצפות לפעמים יותר קל. אין ציפיות, אין אכזבות,

נכון?

אבל זה היה בהתגלמותו ואנחנו לא מתייאשים וזה לא שאין קשיים. ברור, קשה.

מה הכי קשה? יש הרבה קשיים. יש את הקושי הפיזי וההתנהלות שאנחנו כבר התרגלנו אליה והיא גם זה מגביל את כל המשפחה ורק אני ובעלי מטפלים בו וזה כל הזמן עובד זר או עובדת זרה

זה כל הזמן 24/7 בלילה כל כמה שעות לשנות תנוחה והאוכל והתרופות ולדאוג ל למיליון דברים אבל אהן הצד הנפשי

כן גם פיזית הגוף גדל זאת אומרת הוא כבר נהיה טיפה יותר כבד מן הסתם מאשר שהיה בן 12 וחצי

נכון נכון

במובן הנפשי תחלת להגיד

מה המובן הנפשי זה הקוש לראות אותו קלו בגוף שלו

דווקא בגלל שאת יודעת שיש הרבה בפנים שאת כן מאמינה שהוא מבין והוא שזה הכי קשה

המון המון המון נוכחות יש לו המון הנוכחות לאלעלעזר ואם זה לפעמים אותו החברים באים או המשפחה במפגש שהמשפחה היא הכי מקסימה שיש והחברים שלו הם נפלאים באופן טבעי נפגשים עם החברים מדברים

כן

פתאום את קולטת שהבן שלך נשאר בצד

זה הקושי החברתי הזה שהוא ברור מרגיש כי הוא מבין

וגם בטח התפקיד הזה שאת צריכה כל הזמן לתווך

את העולם אליו ואותו אל העולם זאת אומרת יש איזה

ממש

את הפה שלו היום את העיניים את הכל בשבילו

קצת גם לא לא הדריכו אותנו אפילו עוד ברמבם הגיעה איזה קורבת משפחה ממש ב אני חושבת בשבוע הראשון והיא אמרה וואו אלא שכמובן הוא עוד היה מחוסר הכרה אבל היא אמרה הוא בטח לא מבין מה קרה לו למה הוא לא מצליח לזוז למה הוא לא מצליח לדבר תסביר בירו לו קצת בלי פרטים בלי זה ופתאום אנחנו הבנו ואף אחד לא הדריך אותנו בזה גם בהמשך כל השיקום זה כל השיקום הפיזי הוא קיבל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ותקשורת אבל א לנפש מעבר לצד הגופני ולטיפול אף אחד לא טיפל בנפש

נכון

זה הכל עלינו ואנחנו צריכים להיכנס לראש ולחשוב רגע מה הוא חושב מה הוא צריך צריך גם זה שאין לו יכולת לדבר אין אין פסיכולוג שמטפל אם מישהו לא מדבר התקשורת הזאת שלנו הם לא מחשיבים אותה תקשורת בגלל שאנחנו מעורבים בזה

זה לא לגמרי ניטרלי

ולכן בעצם אנחנו צריכים א ממש למצוא את הכל ממש לחצוב מים מנסלה לנסות

ממש ממש

וואו מנוסף לקושי הנפשי והפיזי וה זה פתח לנו כולם.

אז תספרי לי באמת זה מעניין כי בטוח גם יושבים אנשים מול הרעיון הזה ואומרים יש לי ילד אח בן דוד שאני לא מצליח עדיין ליצור איתו תקשורת שם פגועי ראש או פגועות ראש. איך איך הגעתם לזה לדבר הזה? איזשהו עולם?

אז הגענו לאיזשהו מטפל שהשם שלו עובר בין הפגועי ראש. ובעצם א בכיתה ד' שאלעזר היה בכיתה ד' היה לו מחנך א שהבן שלו נפצע הכי קשה אני חושבת בצוקית הרב דוד הישראלי הוא ככה קישר אותנו הוא עזר לנו להגיע לכל מיני מטפלים והוא הפנה אותנו למטפל הזה והוא הגיע אלינו תוך חמש דקות אמר לאלעזר אני מחזיקה לך את היד. ככה זה כן וככה זה לא. ברגע אלעזר הבין וקלט מה שהוא שאל אותו. כתבנו לו שאלות כתבנו לו תרגילים ראינו שהוא קורה, ראינו שהוא מחשב, כל מה שהאמנו בו כל הזמן, אבל פתאום זה נתן לזה למדנו לעשות את זה וזה פשוט באמת עולם ומלואו. זה להחזיר לבן אדם את הצלם אלוקים. כל כך קל ילד במצב כזה להחליט בשבילו. בוא נשים אותו עכשיו פה. בוא נעשה עכשיו פה

נכון

וכל הזמן לפתח את הרצון ואת הבחירה שלו ולשאול אותו אתה רוצה עכשיו זה אתה רוצה עכשיו לרדת למנחה עםאבא במניין אתה רוצה להישאר עם אמא להתפלל איתה בבית אנחנו משתדלים כמה שיותר לשאול אותו ולברר את הרצון שלו יש לו רצון

מה זה עושה לזוגיות דבר כזה

אני מניחה שכמו כל דבר זה יכול לעשות כל מיני דברים יכולה להגיד שלנו זה פשוט עשה ממש טוב. זאת אומרת אנחנו אף פעם לא יצא שדיברנו על חלוקת תפקידים. כל אחד לקח את מה ש מה שהוא הרגיש בנוח עם זה והוא יכול כל מה שהוא יכול לעשות הוא לקח פשוט ככה וזה עובד ככה כמו מכונה. אנחנו כל אחד יודע על מה הוא. מי מטפל בזה? מטפל בזה ואנחנו ו כמובן שמישהו רואה שהשני בלי כוח אז הוא לוקח

איך נראה בעצם הסדר יום של הורים לילד פגוע ראש זאת אומרת בעצם אתם קמים זאת אומרת אתם אפילו לא קמים בבוקר כי בלילה אתם כל הזמן הולכים אליו ובודקים משנים לו תנוחה בודקים שהוא בסדר הוא הרי לא יכול לומר לכם את זה אם יש איזה איזה מחובר למד סטורציה הוא עם ביפהפ בלילה אז אז לפעמים זה מצפצף, לפעמים זה, אבל באופן כללי קודם כל הוא יציב כבר המון זמן. זאת אומרת, היה אחרי כל האשפוז הראשון והכל היה זמן שהוא חלה בקורונה ואז הוא היה ממש תלוי בין שמיים וארץ כמה פעמים שהוא ככה כמעט אה אה איבד את הנשימה וואו

ברוך השם א יצא מזה היינו שחזרנו לכמה חודשים להלין לשר צדק אחר כך להלין אבל היום הוא יציב לגמרי הוא עבר גם ניתוח לכיבור עמוד שדרה, שזה סגר לו ראה אחת. אז היום אה המצב הבריאותי שלו, ברוך השם בסדר גמור.

כן.

במסגרת את אומרת כן, את אומרת את זה בהסתייגות כזאת אני רואה.

ואת מצליחה לעבוד אנשים

מצליחים לעבוד, מצליחים לא יודעת לצאת לשגרת חיים א הורים.

אז אני לא

היית מורה.

האמת שאני הייתי מורה.

כן. למה?

אה, שנים הייתי מחנכת והאמת שמאז שאלזר נולד עברתי לאורה מתקנת. ברגע שהוא נפצע התחלתי לקחתי חלט ולקחתי עוד חלט וראיתי שאני לא חוזרת. אני גם טיפלנו בו כל הזמן ו אי אפשר להסביר את כל ה מורכבות שלסדר את הסדר יום ולמצוא את המטפלים ו

את במשימת חייך וכן

ומול ה כל מיני תורים ולדאוג להתחיבויות ולהזמין ציודים וזה מלא דברים ובחרנו שהוא יהיה בבית אחרי שהוא היה שנה באלין אנחנו למרות שאנחנו די די מהר שבתות הוצאנו אותו הביתה אבל אה

מן הסתם צריך להגיש לשנות את כל הביתה

יצא בסיעתא דשמיא שעברנו לפני כן כמה שנים דירה וה לא שינינו דבר אז א אבל א השנה א יצאתי לפנסיה מוקדמת ראיתי שאני לא חוזרת וישרו לי באופן חריג אה ועכשיו אנחנו אלעזר מתחיל מסגרת בראשון ספטמבר שבוע הבא

אחרי ארבע שנים שהוא איתנו

החלטנו שזה הדבר הנכון עכשיו איך המדינה מול כל בסוף זה אסון שיש יש אשמים יש אני לא יודעת בסוף מה היה עם העבדות חקירה אני בכלל לא עקבתי אחרי כל זה אבל יש איזשהיא תמיכה מהמדינה איזשהיא עזרע בסוף אתם לא יכולים לעבוד כמו שצריך א כל הטיפולים כל ה אני נוגעת בנושא, אני רואה

לא, יש ביטוח לאומי שזה מדהים. קודם כל יש לנו מדינה מדהימה. אני חושבת שהתמיכה שלה היא לא תסולה בפז, אבל א ספציפית למקרה הזה אנחנו קצת מרגישים שנשכחנו, מדברים על משפחות ההרוגים להבדיל. זה באמת משהו אחר. לא מדברים עלינו כאילו אנחנו לא קיימים למשל בלג בעומר האחרון אה סידרו למשפחות ההרוגים א כרטיסים השאות לכל משפחה אוטובוסים עכשיו הילדים שלי במקרה לא הצליחו להשיג כרטיסים שברוך השם אין להם טראומה לא מצפיפות לא ממרון אין להם טראומות אז א והיינו צריכים לעשות מיליון טלפונים בשביל ש שגם הם יקבלו כרטיס

למה זה לא היה מובן מאליו זאת אומרת יש לך כאב

פשוט לא ידעו עלינו

איך הייתה הב מצווה הרי באמצע גם חגתם ב מצווה

אלעזר היה באלין באותו זמן אז אה ובעצם המליצו לנו שלא להוציא אותו לאירוע גם הייתה אז קורונה לא היה ברור איך הוא יגיב גם היום שהוא ילד יפה יפה אם מותר לי להגיד

ברור אבל אה כשאנחנו יוצאים א למקום עם הרבה אנשים או מקום שהוא מאוד מתרגש אז הוא נהיה יותר ספסטי ופחות שולט על השרירים ואז הראש יכול ליפול הוא יכול לצאת רוק וזה דבר ש ואז הוא עוד היה במצב הרבה יותר קשה אז אמרו לנו אנחנו לא יודעים איך הוא יגיב עדיף שלא לצאת לאירוע גדול

כן

אז בעצם אנחנו לא א תפילין בבוקר בעלי בא להניח לו תפילין ועשינו שם איזה פריסה הכל סגור סגור כי זה בגלל הקורונה והזמנו בעיקר את ה את האנשים מעלין את הצוות את הצוות המטפל אה שהם היו מדהימים כולם באמת שמחו קחו איתנו אה וחוץ מזה חברים שלנו ארגנו אירוע מדהים שלא חלמנו לא ציפינו אלעזר חלם לסיים שישה סדרי משנה בברמצווה הוא כבר הספיק ללמוד חצי ו הם הפיצו בקבוצות שאנשים יקחו על עצמם ללמוד כדי שליום של הבר מצווה יסיימו וס שימו שלוש פעמים, שישה סדרי משנה ופשוט מאוד הכל היה בהתנדבות, אולם ואוכל וזמרים שהגיעו ורבנים שהגיעו וצלם ו

איזה יש לנו פשוט

הגיעה סגנית ראש עיריית ירושלים והיא

מביאה לו את הסיקה של יקיר ירושלים וואו וואו

אלעזר הוא יכירי ירושלים שלנו

הצלח לסמוח מצליחים לשמוח זה היה מאוד מרגש שלעזר צפה בנו במסך מעלין כן לא ציפיתי היה ריקודים רקדתי

יואו

הדיבורים הדברים היו מאוד מרגשים זאת יודעת עין שמחה ועין בוכה זה לא פשוט וכמה השמעתי לו את הפרשה מסכן

כמה השמעתי לו פרשת תרומה שהוא כבר ישמע את כל ה

מה נותן לך כוח

מה נותן לי כוח

אז אה קודם כל הקדוש ברוך הוא נותן כוח וכשנגמר הכוח מוצאים עוד כוח זה כזה אתה לפעמים מרגיש זהו אין לי עוד כוח ואז אתה רואה שיש עוד כוח.

וואו,

יש עוד כוח. אז אמרתי המשפחה מדהימה שגם כל הזמן חושבים איך לחזה כל הזמן עושים כל מיני קליפים לאלזר וכל מיני דברים ועכשיו א עשו לו עכשיו אנחנו בתוכנית גיבורים ללא מדהים וכל כל אחד מהאחים מהגיסים מהזה כל אחד הקליט משהו לאלעזר הוא כל כך נהנה לי לראות את הדברים האלה אבל כל הזמן לחשוב איך איך לעשות זה מחזק את כולם השכנים שהם מדהימים. יש לנו ב יש לנו מתחת לבניין מניין קורונה עדיין.

לנו זה נורא נוח.

וזה מאוד משפחתי והם מאוד אוהבים את אלעזר. הוא פשוט מרגיש שם בבית. בשמחת תורה האחרון הם החליטו לבחור בו כחתן תורה.

וואי מהמם. וואו.

וזה היה מרגש וזה לתת את הערך לאלעזר ואת המקום. אחר כך עשינו קידוש גדול ושאלנו אותו והוא רואה את הכל תכננת מי הוא רוצה להזמין ומה הוא רוצה שיהיה

יואו

כמה שיותר לעשות אירועים העצימים שיתנו לו את המקום שהוא ירגיש כשמעריכים אותו שרואים אותו הוא באמת עושה דרך לא רגילה שאני כשאני אומרת שיש צירי לידה כאלה אז בטוח שנולד מזה משהו כל כך גדול. יש הרבה דברים שאנחנו רואים, אבל בטח הרבה דברים שאנחנו לא רואים. אנחנו פשוט לא מבינים, אבל זה ברור לנו שיש גבורה שיש בעם ישראל. אני בטוחה שהרבה, הרבה מהגבורה של אלעזר, מהמל, אמ כשאני חושבת על רבי שמעון ובטוח שיש ביניהם קשר. אז א דרך אגב היינו איתו כמה פעמים שם הוא רצה ללכת זה היה חשוב לו אז אני אומרת כשרבי שמעון הוא נגזר עליו להיות בצער 13 שנים בעינוי בצער להיות במערה נכון וכשרבי שמעון יוצא מהמערה רבי פנחס בן

יאיר רואה את כל הגוף שלו מלא בקאים וסדקים מחמת החול שהוא היה בתוכו והוא אומר לו אוי לי שראיתיך בכך ורבי שמעון עונה לו אשריך שראיתני בכך שאילמלא ראיתני כך לא מצאת בכך

זאת אומרת שבגלל הביטול של הישות וו כל הגוף הוא הגיע להשגות עליונות אז אני לא משווה בין רבי שמעון לאלעזר אבל ברור לי שיש קשר ואני אומרת

יש במצב הזה כזה ביטול של היש שות ואנוכיות שחייב להיכנס אור השם ורואים עליו את אור השם אין

רואים עלי השם אי אפשר לפספס תראי אני לא רואה אותו עכשיו אני רואה אותך יש לך כל כולך אור השם אני רוצה בשביל לסיום שנתפלל עליו ביחד באמת כל כך הרבה אנשים צופים בזה יש כל כך הרבה כוח ותפילה אז א מה השם שלו לתפילה

אלעזר בן ראומה אלזר בן ראומה שהקדוש ברוך הוא הרי ברצות אלוקים גם אתה תהורה כן זה ברגע אחד זה יכול לקרות

לגמרי

ברגע זה לא מה הרופא הזה אמר או מה זה הכל הבל ה אבלים לגרת השם שכשנשדר את הרעיון הזה כבר תוכלי להגיד לי חני את לא מבינה כמה דברים קרו מאז את לא מבינה תודה תודה רבה ממש ממש שבאת וסיפרת ופתחת את הלב וואו תודה לך