"הרגשתי שאני יוצאת מתוך הגוף": לימור דגן על הרגע המכונן בחייה

אתה לא רואה נקודת אור, זה רק הולך ומדרדר עוד ניתוח ועוד ניתוח ואני עוברת ממחלקת נשים למחלקת כירורגים וממחלקת כירורגיה למחלקת אורולוגיה ואני אומרת מה עוד יקרה כאן לאן זה עוד מדרדר אז אני לי מורדגן אני בת 45 מירושלים נשואה אמא לארבע בנות מקסימות ובעצם בגיל 40 עברתי איזשהו אתגר עם הבריאות חליתי חליתי בסרט תן ובעקבות המחלה נאלצתי לעבור ניתוח ומה שקרה באותו ניתוח זה שנפצעתי לצערי ובעקבות הפציעה הייתי צריכה להיכנס לניתוח חירום נוסף ובגלל שהניתוח הסתבך מצאתי את עצמי עוברת עוד ניתוח חירום ועוד ניתוח חירום אתה לא רואה נקודת אור זה רק הולך ומדרדר עוד ניתוח ועוד ניתוח ואני עוברת ממחלקת נשים למחלקת

כירורגים וממחלקת כירורגיה למחלקת אורולוגיה ואני אומרת זאת אומרת, מה עוד יקרה כאן? לאן זה עוד מדרדר? מגיעים אליי אה קבוצה של רופאים ואומרים בעצם יש לך זיום בבטן, יש איזשהו חור ואני צריכה להיות מובלת שוב פעם לחדר ניתוח. השלב הזה קצת ככה לא כל כך יודעים מה לעשות איתי כי המערכת החיצונית שלי קרסה, היה סיכון להכניס אותי לניתוח אבל מצד שני גם סיכון להשאיר אותי ככה עם זיהום בבטן. אין ברירה, אני חייבת לקחת את הסיכון ולהיכנס לחדר ניתוח. בדרך לחדר ניתוח הרגשתי ממש דפיקות לב ודופק מועץ וסחרורת נורא גדולה בנקודה הזאתי אני עוברת חוויה אני עוברת חוויה נורא נורא מטלטלת חוויה רוחנית אה אני מרגישה כאילו אני

יוצאת מתוך הגוף שלי אני מתבוננת איך מובילים אותי לחדר ניתוח ואני פתאום לא מרגישה את הגוף אני לא מרגישה כאבים אבל מה שקורה באותה נקודה שאני מתחילה לראות את כל הסרט של החיים שלי רצ מול העיניים הפוזות שלמות ממש מהינקו עד לאותו רגע הינקות, הנהרות, הבית ספר, חברים מהשכונה, הבית של סבא וסבתא שלי ריכות צבעים הריכות זה היה הכי חזק וזה היה נראה כאילו זה לא קורה לא כמו סרט זה זה קורה הכל עכשיו לא בעבר ואני אומרת רגע כאילו מה זה הסוף לא הספקתי להיות אני לא הבאתי את מי שאני לעולם לא הבאתי את המתנות שלי אני אומרת אם אני עולה עכשיו למעלה הקדוש ברוך הוא ישאל אותי שלחתי אותך לעולם הזה נתתי לך שליחות למה לא

מצעת אותה מה אני אומרת אני זכיתי להרגיש את הבושה הזו את הצער הזה. פספסתי בגדול, פספסתי בענק. אני אומרת לו, "בורא עולם, אני מבטיחה לך. אם אתה מזכה אותי לחיים, אני מבטיחה לך. אני לא מפחדת יותר משום דבר. אני סומכת עליך. אני יודעת שאתה אוהב אותי. אני יודעת שאתה תדאג לי. ראיתי מלא ניסים בחודש הזה של האשפוז. ברוך השם זכיתי אחרי שבועיים להשתחרר הביתה. אני בעצם יוצאת למסע למסע להתחיל לברר מה מה השליחות שלי בעולם, מה הייעוד שלי, מה באתי לעשות פה. התחלתי ללמוד לימודי גוף נפש תוך כדי הכימיותרפיה, נרשמת ללימודי NLP ומשלימה תואר שני בליווי רוחני וכל זה תוך כדי ה תוך כדי השיקום והחלמה שלי. וברוך השם היום

אני כבר חמש שנים אחרי. אני בריאה, יש לי את הזכות ללוות נשים במעגלי החיים. אני מטפלת ומאמנת נשים. אני עושה סדנאות אלה מחלימות מסרטן, סדנאות העצמה. אני יוצאתי ספר בשנה שעברה. זה חיים של משמעות וזה חיים של גילוי של מהות וזה חיים שמחוברים, חיים שמחוברים לתכלית שלך. הנקודה הזאתי זה היה הרגע הכי מכונן בחיים שלי. זה הנקודה הזאת שאתה מבין שכל החיים שלך אתה התנהלת מפחד. לא מאהבה. לא לא מאמונה. אני חושבת שבאותו רגע הקדוש ברוך הוא פשוט פתח לי את התעלה. כל השכל הזה בבת אחת ירד לי ללב. הבנתי. הבנתי שלחיות באמונה זה להעיז להעיז להביא את מי שאתה לעולם. לעשות את השליחות שלך לחיות בעוצמה. החיים האלה ניתנו לנו

כמתנה. השם ידאג לנו להכל. עד באותה נקודת זמן הבנתי שחייתי בעבר. הייתי עסוקה נורא בעבר שלי. וואלה, מי שחי בעבר הוא עבריין. חייתי בדאגות שלי קדימה. כל דבר עד שיהיה לי כסף ועד שנעבור דירה ועד שהילדים יגדלו רבי נחמן קורא זה דמיונות זה זה מדמה כלום אין שום דבר יש לך רק את הרגע הזה ובאותו רגע זה כל כך הזדקק לי שאין לך שום דבר יש לך רק את היום הזה ורק את הרגע הזה לאהוב לפעול לתת אין זמן אחר אין כל זמן אחר זה פשוט השליה אני לעולם לא אגיד שסרטן זה מתנה כן אבל אני חושבת שזה אחת המתנות שקיבלתי מהמחלה הזאתי לחיות ות ברגע הזה כאן ועכשיו בכל בוקר שאני אומרת מודה אני לפניך מלך חי וקיים שחזרת בי נשמתי בחמלה

רבה אמונתך שמה השתי מילים האלה רבה אמונתך זה תמיד עם כל כך עומק וכל כך הרבה עם משמעות וכל כך הרבה עם כוונת לב כי השם מאמין בי הוא השאיר אותי פה אז תודה לך בורא עולם תודה Да.