יש במי להאמין

בשמיני באוקטובר בבוקר ידענו שההורים נחטפו לעזה ואמרתי תודה לאל שהם לא נרצחו כבר מדברים על פסח אז פסחו עלינו פסחו על ההורים שלי באמת אני בכנות אומרת ומאותו רגע האמנתי ש שיש תקווה יש במי להאמין כי הוא שמר עליהם זה קל לרצות ליפול למקומות של היאוש אבל יש יש תקווה ויגיעו ימים טובים וזה רק עניין של בחירה כי באמת באמת חג חירות. אני זוכרת את פסח שנה שעברה. זה התקופה שחמס פרסמו סרטון של אבא שלי. מהשבי ואבא שלי. אני לא העזיתי לראות את הסרטון, אבל נאמר לי שהוא מדבר שם על פסח ושהוא מספר על כמה הוא מתגעגע אלינו וכמה הוא היה רוצה לחגוג איתנו פסח בבית. אז ברוך השם אבא שלי בבית ואנחנו נשב לחגוג את ליל הסדר

יחד איתו. אבל זה קורע לי את הלב ממש. שאני זה קורע לי את הלב לחשוב שגם בחג של חירות אנחנו לא שלמים. אנחנו לא נהיה שלמים עד שכולם יחזרו הביתה.