הרב זמיר כהן - האם יש תפילות שהולכות לשווא?

כי כמה פעמים שאלו אותי, אם אני קורא תהילים לרפואת מישהו אז כל הזכות הולכת אליו ואני לא מקבל שכר על הקריאת תהילים כאילו לא קראתי התשובה היא שלא אתה תקבל שכר מושלם על שקראת תהילים והתהילים שלך גם מועילים לזכותו של אותו אדם שבלעדיו לא היית קורא ואתה קראת תהילים לרפואתו אז עזרת לו וגם על זה תקבל שכר שבזכותו בזכותך הוא עברי. גם אם לא עברי לגמרי פחות ייסורים. אין תפילה שלא פועלת משהו. לפעמים מתפללים על אדם בסוף נפטר. אז מה זה אומר שהתפילה שלנו הלכה לריק? אין מצב שתפילה הלכה לריק. או שזה הוריד לו מהייסורים שלו או שנתן לו לחיות יום נוסף. היה צריך להיפטר אתמול. חי עוד יום בזכות זה. רק גם זו שאלה. אם

הוא בלי הכרה, מה הרווחנו שהוא חי עוד יום? יש אנשים בלי הכרה. אז יצא משהו מזה שהוא חי עוד יום על ידי התפילות שלנו. התשובה היא שכן. הוא עצמו, אפילו אם הוא בלי הכרה, הרוויח המון שהוא חי עוד יום. יש הלכה ביקש אדם לעשות מצווה ולא עשה כי נאנס. על כורחו. לא הצליח לעשות. רצה לעשות ולא הצליח. מעלה עליו הכתוב כאילו עשה הקדוש ברוך הוא נותן לו שכר כאילו הוא קיים את המצווה אדם שרצה לעזור למישהו היה בנסיעה כדי לעזור לבן אדם שזקוק לעזרה והיה פקקים היה אני יודע המשטרה עצרה את התנועה כי יש חשש לאיזה חפץ חשוד ובסופו של דבר הוא לא הצליח להגיע ולא עזר לאותו אדם מגיע לעולם הבא מקבל שכר כאילו שהוא עזר בפועל כי הוא

מצידו עשה הכל כדי לקיים את המצווה אבל הוא נאנס מה יכול לעשות מעלה עליו הכתוב כאילו עשה על פי זה אמר הרב בן ציון בשאול זכר צדיק לברכה חולה ששוכב בלי הכרה כל יום שהוא חי בעולם הקדוש ברוך הוא נותן לו שכר על כל המצוות שהוא היה עושה אם הוא היה בהכרה זאת אומרת כך אם כל יום הוא היה רגיל להתפלל במניין שלוש תפילות ביום מניח תפילין מברך על האוכל עושה חסד בן אדם טוב עוזר לכולם רק עכשיו הוא בלי הכרה הוא לא יכול להתפלל כל יום הקדוש ברוך הוא נותן לשכר כאילו הוא התפלל כאילו כל המצוות שהיה רגיל לעשות כשהוא היה בהכרה מקבל על כל יום אזה צריך לדעת מה זה משקל של חיים שאדם חי בעולם כל יום נוסף לפני כ-100 שנה היה

בירושלים המהריל דיסקין הוא היה הרב של ירושלים והוא סיפר שהוא קיבל מוסר השכל עצום מהדודה שלו שהייתה מאושפזת בבית חולים הייתה לו דודה מבוגרת כבר עברה את הגיל והגוף כבר לא מתפקד, שוכבת בבית חולים ואז התנאים לא היו כמו היום. התנאים הסניטריים היו מאוד ירודים בבתי חולים והיא כל החודש היה אסור להוציא שם השם מהפה כי הגוף שלה לא היה נקי. פעם בחודש הייתה חולה עם הפרשות וכולי. פעם בחודש היו רוחצים אותה ככה היה החוק שם שפעם בחודש ניקיון יסודי. אחר כך חודש שלם ככה כלאחר יד. כשהוא בא לבקר אותה, היה מדי פעם בא לבקר אותה הרב באחד הביכורים היא אמרה לו תגיד לי היא הייתה צלולה בהכרה רק ה הגוף כבר אמרה לו תגיד

לי אתה מתפלל עליי שאני אעריך ימים לחזור להיות בריאה כמו פעם מבינה שהגוף שלה כבר לא במצב שיחזור אבל אתה מתפלל עליי שאני אעריך ימים אמר לה אם את רוצה אני אתפלל בשמחה ואני רק רוצה להבין בתנאים האלה את באמת רוצה להעריך ימים לחיות עוד יש אנשים הרבה פחות מזה זה כבר מבקשים לעזוב את העולם. היא אמרה לה, אני אסביר לך. כל החודש אני שוכבת במיטה באמת לא יכולה לעשות כלום. פעם בחודש מנקים אותי ואז אני מיד קוראת ספר תהילים שלם עד ששוב אסור לי להזכיר את שם השם. עכשיו תגיד לי, אתה, לא שווה לחיות חודש שלם בתנאים האלה רק כדי לזכות פעם בחודש לקרוא ספר תהילים? שווה לי. תתפלל עליי שאני אעריך ימים. סיפר הרב דיסקין

שהוא קיבל מוסר השכל מהדודה הזקנה יותר מכל ספרי מוסר בעולם לדעת מה זה ערך של חיים מה זה לקרוא תהילים מה זה אנחנו מרוב שגרה כבר לא יודעים להעריך את הזמנים של הבריאות לדעת לנצל את הזמן כמו שצריך אלא אנשים גדולים שחיו את הרוחניות חיו את האמת ‏M