"מי ישלם את המחיר שאני משלמת בנפש שלי?": איילה מימון על הפיגוע שטלטל את חייה

אני לא כועסת עלייך שאני יכולה רק תהיי בריאה כבר כי את לוקחת ממני את החיים שלי זה יותר מדיברנו שנייה לפני שהמצלמות נדלקו ורציתי להכיר אותך ולהציג אותך כשלום ליילה מימון אבל אמרת לי זה איילה

בדיוק

אז תספרי לי איילה מה הסיפור של ה של

טוב קודם כל זה יותר זכיר איילה אני באה אני אומרת קוראים לי איילה אף אחד לא שוכח ח אותי אבל זה זה בצחוק אני אומרת ברעיון עד לפני שלוש שנים וחצי קראו לי ה קראו לי הילד ואז היה לי איזשהו אתגר בחיים אז הלכתי לאיזשהו רע והוא אמר לי הילת זה שם בעייתי ולמה

כי הילד והיילה זה בעצם אותו שם פשוט הילד זה הנסמך זה נגזרת שהוא נשמח זה בעצם כמו בית ובית ואי אפשר להגיד בית לבד צריך להגיד בית כנסת בית ספר משהו כזה זה

סגנון הילד חן כזה

כן השחר כן כן

הבנתי אותך

כן אז הוא אמר לי או שתוסיפי השחר או שתחליפי את התף לז קראו לי איילה ואז שבוע וחצי קראו לי איילה ויש לי בדודה שהיא גרה בדרום אפריקה ושמה בגלל המבטע קוראים לה איילה בתיה

או

ואז אמרתי אוי איילה זה כזה מגניב אז מהיום יקראו לי איילה

זה המצאה שלך איילה

כן קצת קצת לקחתי ממנה אבל כן

בהשרתה כן כן אוקיי אז הזכרת כזה אתגר שגרם לך לשנות את השם אנחנו ככה נדבר עליו אבל שנייה בוא נציג את עצמנו ואת הפודקאסט החדש שלנו פודקאסט שמדבר את כאבי הגדילה שלנו מגיל הנאורים א אנחנו מדברות פה עם נשים צעירות אותו בואה א לחיים עצמם אבל כן אנחנו כן נדבר על כאבי הגדילה של גיל הנאורים אז א ממה את רוצה להתחיל

א אני חושבת שנתחיל כזה מגיל 10 בעצם מה שהיה שם זה א שאמא שלי נפגעה בפיגוע אמ אני זה זה ספציפית אני זוכרת מזיכרון אבל רוב רוב הזה שלי לא אני לא זוכרת כלום יש לי זיכרון כאילו באמת גרוע אז

את בחברה טובה זה גם ככה הולך ונהיה גרוע יותר עם הלידות אז תרגישי טוב עם עצמך אבל שנייה רגע לפני גיל 10 את זורקת אותי לגיל 10 כאילו מי את שנייה תספרי לי רגע איפה גדלת לאיזה משפחה נולדת א איזה מספר את

במשפחה אוקיי, סליחה, סליחה ככה מהתחלה

אז כן אז אני היה לימון אני גרה בטל ציון כוכב יעקב דרך כלל לא מכירים זה יישוב ליד ירושלים יותר גר שם מירושלים א אנחנו בית של חמש בנות רק בנות אני השנייה

קשוח

א לא זה בסדר זה נחמד רק אבא שלי לפעמים לא מוצא את עצמו בשיחות אבל בסדר עכשיו אחותי הגדולה התחתנה אז הבאנו לו חברה קצת בסדר אמ אני השני שנייה במשפחה. א זה הולך שתי בנות, פער של חמש שנים. שתי בנות פער של חמש שנים בת.

מה אבא ואמא עושים באותה תקופה?

אז א ההורים שלי כשאני הייתי בת שנתיים הקימו מפעל לייצור לחמים מיוחדים.

די

אבא שלי פשוט יש לו את זה. הוא למד קונטוריה ואז בכלל הבנתי שלחמים זה הויזן. אז הוא מכין באמת הוא מפתח לחמים בתכלס. היום בתכלס הוא לא עובד במפעל. הוא מפתח לחמים לשפי.

גם עכשיו יש לכם מפעל.

איך לא אוהבת לנו לחם?

השם ישמור. זה באמת גרוע

נכון נכון האמת שזה באמת לחמים אכלתי בדרך אכלתי בדרך

אבל א באמת לחמים

הטופ של הטופ א זהו זה בסיטונאות כאילו זה לא לא מתעסקים עם זה אה

אז יש לכם עסק הדלה בבית אה הכל בסדר כביכול

אמ אני כן אגיד שהכרנו בתי חולים בעבר כאילו זה לא היה לנו חדש בגלל שאמא שלי התרמה כליה לאחותה אגם כשהייתי בת שנתיים זה היה ממש באותו זמן

א ואז זה הסתבך קצת וזה כאילו זה עוד סיפור בפני עצמו אבל בתי חולים הכרתי זה היה לי בסדר גם כשהחיות שלי הקטנות נולדו אחריי הכרתי הלחנו הכל בסדר אף פעם לא פחדתי מבת חולים אף פעם לא חשבתי שזה שונה בכלל לקח לי המון המון המון שנים להבין שזה בכלל משהו שונה ולא הגיוני שאני נמצאת כל כך הרבה בבית חולים ואני מכירה מחלקות בעל פה

וואו וואו

שנייה רגע את ככה הזכרת את זה כזה כאילו זה כדרך אגב לתרום קליה זה לא פשוט בעצם למה אמא תורמת קליה מה היה שם

א לאחותה אמא שלי אמ זה עוד פעם סיפור אמא שלי

בשבשזה הגעת לגן

כן כן היא א עשתה שירות לאומי ולמדה רפואה אמ וכל הזמן זה היה במחלקה של הדאליזה

ולמה כי סבתא שלה אמ שהיא הייתה מאוד מאוד מאוד קשורה אליה הייתה איתה רוב ה רוב התקופה שהיא הייתה בדאליזה א נפטרה בעצם א דווקא בגלל מחלת כליות ו אזה היא דווקא היא הייתה איתה גם בפטירה עצמה וכאילו זה היה ממש היא מאוד הכירה את המחלקה הזאתי הכירה שם את האנשים והכל ואז א ברגע שהיא שמעה שלאחותה יש את זה היא אמרה אין מצב בעולם שאת עושה דאליזה וכאילו היא ממש התקשה ל זה היא אמרה אנחנו עושים את הכל מהר מהר מהר מהר שלא תצטרכי בכלל להגיע לד ל לדאליזה ובאמת מת לא עשתה דאליזה עד לפני כמה שנים כי בעצם קליה בדרך כלל תופסת לחמש שנים ואז צריך תרומה נוספת א ברוך השם בגלל שזה קשר דם ומאוד קרוב ויש להם הרבה דברים שותפים זה נקלט ל-15 שנים

וואו

שזה מטורף ולפני שנתיים היא עברשת לנו לפני

שלוש שנים שנתיים

אתיכה ברוך השם והכל בסדר בת כמה היא הייתה האחות כשהיא קיבלה את הקליה

האחות אני חושבת הייתה בת 27 ואמא שלי 24

וואו ממש תינוקת

כן צעירות לא אולי אפילו פחות אמא שלי אני יודעת שהיא הייתה התורמת הצעירה בישראל אז היא הייתה מיד היא ידעה אותי בגיל 22 כן כן בגיל 22 ואז הייתי בת שנתיים כן 24

וואו

כן אז הכרנו בתי חולים ואז בעצם היה איזשהו סיבוך א לאמא שלי דווקא לאחות אמ ו זה כבר הגיע למצב כאילו ממש ממש מסכן חיים היה איזה זה קטע שקראו לי להיפרד ואז באמת א יש לאמא שלי בדודה שבעלה הוא היד ימינו של הרב אלבז

אוקיי

אז א הם אפילו קשרים וזה הוא הלך ל ל ל ל לל א הוא הלך לרב אלבז לישיבה שלו והם ממש הביאו לשם את כל הישיבה את כל הבחורים פתחו את האחד התפללו התפללו ובאמת באותו לילה התעוררה

וואו

א כן ואז הלך והשתפר והשתפר אבל בגדול הכרתי בתכונים זה לא היה אני לא יודעת יודעת למה כאילו הרגשתי אם זה כל כך בסדר. לקח לי המון זמן להבין ש שיש כאן משהו מיוחד בכלל. וואו זה הון אנוף. בתי חולים בית. בתי חולים בית. את לא מרגישה שזה משהו לא בסדר. זה השגרה שלך. ואז מה קורה בגיל 10? ואז בגיל 10 א בחנוכה חבר החברה הכי טובה שלי בזמנו הגיעה אליי שיחקנו מונופול ופתאום אני שומעת צעקה מהחדר ליד. מה? איפה אתם? אני מגיעה עכשיו של אבא שלי. אבא שלי נח צהריים. א וידעתי שאמא שלי ואחותי הגדולה נסו לקניות לבת מצווה שלה שהייתה כמה חודשים אחר כך א מיד כזה יצאתי וכאילו אמרתי לו אבא מה קורה כאילו הכל בסדר אמ הם הם היו ליד פיגוע אני הולך להביא אותם אוקיי בסדר טוב זה

אחרי איזה שעה בערך הם חוזרים מדליקים נרות כאילו הכל בסדר כל הקניות הם השאירו שם בפיגוע

אפתחי לנו רגע סוגריים מה היה הפגוע

מה היה הפיגוע אז אגב יש לי תאוריה ש לא תאוריה. אני פשוט אומרת שאף אחד לא זוכר פיגועים חוץ מאלה שנפגעו. כאילו אני תמיד אומרת הפיגוע בגשר המיתרים וכזה.

את יכולה להזכיר לנו? מבחינתי זה פיגוע שטלטלת חיי. אבל אף אחד לא באמת זוכר אותו אלא אם כן זה שינה למישות החיים. א אז בעצם מה היה? זה שתי תחנות הם צמודות אחת לשנייה א בגשר המיתרים. בזמנו זה היה שתיים היום יש שם איזה 10 תחנות.

נכון?

אמ הגיע המחבל זה היה פיגוע דריסה. הוא נכנס א עם הרכב בתחנה הראשונה ויצא עם גרזן ורדף אחרי האנשים. הם באותו רגע נטרלו אותו, כאילו היו שם אנשים עם אקדח וירו בו והוא מת. א אמא שלי ואחותי ישבו בספסל בתחנה השנייה. אגב א הוא פגע עם רכב בתינוק בעגלה שידוע לי שהיום הוא קרות רגליים א בגלל הפיגוע הזה.

הם ישבו בספסל השני ופשוט הניחו את השקיות. אתם קלטו את זה ברגע אמא שלי בן אדם מאוד מאוד חד אני אומרת יש לו חדות של תימנים אבל באמת תימנים יש איזשהיא חדות א והיא הראשונה שצעקה פיגוע פיגוע הם השאירו שם את כל השקיות זה היה קנייה ענקית של מלא מלא מלא דברים לבת מצווה והתחילו לרוץ הם הצליחו לעצור איזשהו אוטובוס ברמזור ולעלות עליו אמ

וכך הם בעצם כן

אמ ואני לא יודעת לאן הם הגיעו ואז א אבא שלי בא לאסוף אותם והם חזרו הביתה זאת אומרת אמרת הם לא מגיעות בכלל לבית חולים?

לא, הוא לא נגע בהם. הוא לא נגע בהם בכלל. לא, כביכול לא קרה כלום

כביכול.

וכן. ואז א מגיעה ערב, אמא שלי מתפטלת במיטה מכאבי בטן ויש לי אגב, עם גם כן חלק גדול מהסיפור, דודים שגרים ממש מאחורינו, מרחק של אולי חצי דקה הליכה. א וקטע מעניין זה שאנחנו רק בנות ואליהם יש בת גדולה וארבעה בנים שהם בדיוק בגילאים שלנו. אז תמיד שצחקנו שאנחנו כמו אחים רק בתים של בנים בנות והיא מתקשרת לאחותה לאמא שלי אין רישיון היא מתקשרת לאחותה אה אולי את יכולה להקפיץ אותי למיון אמצע הלילה היה איזה שתיים

א היא אומרת לה בטח בואי כמות הולכות א ועושים צילומים וזה

כי למה מה הרגישה שהיא רוצה מיון

כאבי בתן מטורפים

אה

היא לא יודעת מה יש לה היא אומרת אולי אכלתי משהו מקולקל לא מקשרת את

בכלל לא מקשרת את זה לפגוע הזה

כן כי כי מה יכול לקרות וא אין מגיעות לבית חולים ואין כלום אין כלום אין כלום ואז מגיע רופא ואומר תשלחו אותה לסיטי עכשיו ומתחילים להתעקש וזה וכן ולא ולמה צריך בטח היא אך לעשות משהו מקולקל ושולחים אותה לסיטי ושם רואים שבעצם נהיה לה בקה בבטן עכשיו אני לא יודעת להסביר מה זה בקה בבטן אני יודעת מה היה אצל אמא שלי לאמא שלי נקראו המאיים מעצם ההדף של התאונה ומהבעלה א והתפזרו בכל הבטן מה שקרה זה ש70% מהמאיים א היו כל כך מפוררות, פירורים קטנים שהיה חייבים לזרוק אותם לפח ו-30% מהים הייתה אפשרות להציל ובעצם גלגלו אותם חזרה בתוך רשת מברזל והחזירו לבטן

בניתוח מן הסתם

כן כן ניתוח חירום שאבא שלי אפילו לא הספיק להגיע אליו אמא שנכנסה עם הבגדים תוך כדי הורידו לה את התכשיטים כי זה ממש כל רגע ממשיך להתפורר עוד ועוד ו אין עכשיו כי הרבה פעמים שואלים אותי כאילו אין תרופה למחלה של אמא שליך וזה לא שבאמת יש תרופה זה פשוט מהסיטואציה הזאת נוצרות בעיות. איזה בעיות נוצרות? אחד יש מקום ל-100% מעים ויש רק 30% מעים ומסתבר שכשהמאים מטיילות לנו בבטן זה כואב.

א במיוחד כשאן עולות לצלעות מסתבר כואב מאוד.

דבר שני א יש 100% קיבה יש 30% מעים. למאים אין יכולת לסנן את כל האוכל. אין אין להם אין אי אפשר. עוד דבר זה יש רשת ובשת נתקעים מאכלים מסוימים. אין לנו מושג איזה מאכלים. ניסוי והתעיה. תנסי לאכול, יתקע לך, תבואי, נשאב לך, נעשה שאיבה. ואז בעצם אנחנו נכנסים לבערך שנתיים, שנתיים וחצי אפילו של הרבה מאוד אשפוזים, בעיקר מאוד במוצאי שבת, כי ביום יום אנחנו כולנו אוכלים יחסית אותו דבר ובשבת אנחנו מתפזרים ותומעמים עוד מאכלים וגם אצל הדודים ושם וזה ואז במוצאי שבת מתחילים מתחילה כאבי בטן וזה רק כאביטן זאת אומרת זה תמיד פוגש אותו בכאבי בטן שום דבר אחר לא כביכול

אמ כן

כאילו כאילו נשמע תמים כאילו אבל זה הפך גם לה את החיים וגם לכם את החיים אבל שנייה רגע לפני כל השנתיים האלה אני רוצה שנייה לחזור אלייך את בבית ילדים אבא כאילו תכניסי אותי למה שקורה כאילו לכם כילדים בבית אמית חולים הם התפרקו לעמים כאילו מה שורירי מידע אתם יודעים את זה או שאתם

או שמסתירים מכם מה הולך שם

לא לא אה יש אצלנו פתיחות מאוד מאוד גדולה בבית תמיד ידענו מה קורה אף פעם לא חשבתי שזה מוזר א שזה הזוי כאילו גם אני האמת שבדיוק מצחיק אני בדיוק רוצה להתחיל תואר ושלחתי לה מכללת הציונים שלי והיא הגיבה לי היום בבוקר שיש לי ממוצע של 103 אז יש לי לימודים בחינם

צרות של עשירים

כן אז א אז הצחיק אותי כי אמרתי בדיוק ככה לא היו לי שום מקלות בלימודים אף פעם לא ביקשתי עזרה אף פעם לא הכרנו הבית תקתק ברמות שאני חושבת שבתים רגילים לא מתקתקים

על אף שאמא הייתה מטופלת בבתי חולים

כן כן

ואת אומרת אני חושבת דווקא בגלל

בגלל

כן זה זה להיכנס לאיזשהו מצב הישרדותי של אין זמן למשחקים, אין זמן לחברה, אין זמן להמון המון דברים. פשוט עושים מה שצריך.

אז יפה שאת יודעת להגיד שזה שזה היה מצב הישרדותי. אני מאמינה שעברת איזשהו עיבוד במהלך השנים כי כי בהתחלה כשאמרת את זה זה היה נשמע כאילו הכל נשמע מאוד תקין, מאוד ורוד, הכל ממשיך לזוז, הכל ימשיך לנוע כמו שחי לזוז חוץ מהלב

בדיוק. אז כאילו רגע מה הקאץ' פה? אז שנייה לפני שאנחנו נכנסים לשנתיים האלה שתכף תדברי איתי עליהם א איך את מגיבה כילדה שאמא בבית חולים ואמא לא בבית זה לוקח אותך לאיזה מקום או שזה עדיין הכי בסדר

אני חושבת שמיד אני חושבת שמיד נכנסתי למצב הנסרדותי אני לא אני גם את רוב התקופה הזאת לא באמת זוכרת חוץ מכן מאחותי הגדולה מעליי היא גם כן נורא חדה כמו אמא שלי ואני כזה קצת יותר תמימה יותר קלילה כזה יותר בצחוקים ובאוירה ואני אף פעם לא הייתי קולטת כלום כאילו באמת רוב הדברים שכאילו הייתי יודעת זה ממנה ואני זוכרת שמוצאי שבתות היא הייתה כזה מהירה אותי את שומעת אבא ואמא הולכים ואחרי צריך לקום חצי שעה יותר מוקדם בשביל שנספיק להתארגן ואז נעיר את הקטנות ונארגן אותם לבית ספר ואני כזה אה אוקיי אם את אומרת כאילו אוקיי

אז גם היא לקחה כזה מין פיקוד

מאוד מאוד היא ניעלה את הבית היא הייתה יודעת לבשל שבתות היא משחק גדולה ממני בשנה וחצי

כאילו היום היא בת 21 בזמנו היא הייתה כמעט בת 12 היא יודעת לבשל הכל, היא תקתקה את הבית, את הסדר, את הארגון, הכל, הכל, הכל

אז בעצם הכל נופל על הכתפיים שלה כשהיא

כן הבית כן החיות שלי זה אני לדאוג לאחיות שלי שיעורי בית דברים כאלה זה אני

זו זו הייתה החלוקה מהר מאוד את עושה את הסוויץ' ואולי בכלל אין לך שנייה להקל את זה שרגע אמא חולה או אמא לא מרגישה טוב עם הבית חולים איפה זה פוגש אותי לינימה כרגע עם מי אני אחלוק מה יהיה איתי כי את אפילו לא נמצאת שם לפי מה שאני ככה מבינה. את אפילו לא מצליחה להיות בסרט הזה ואת מיד אה מעבירה כפתור ועכשיו אני צריכה לתפקד כדי שהבית ימשיך להתנהל בשביל אמא

ממש

ממש האמת היא שגם אמא שלי ככה בסופו של יום היה להם גם עסק לטפל הרבה פעמים שואלים אותי איפה אבא שלי היה אבא שלי היה לו לעשות את התפק את התפעול של העסק גם שלו וגם של אמא שלי גם ככה להיות עצמאי זה מאוד מאוד טובעני אז פתאום להיות כפול שתיים זה נורא נורא טובני אבל בסופו של יום גם אמא שלי היא שדרה עסקים כרגיל כאילו אני שמ זה שזה יצא לי לדבר איתה על זה בדיעבד אבל היא אמרה לי שהיו פעמים שהיא לא הסכימה שנגיע נניח כשהייתה עם זונדה רוב הפעמים כששאבו את האוכל זה זונדה א אז היא לא לא הייתה מסכימה שנראה אותה ככה והיא הייתה מספרת לנו על החבילות של הסומק שהיא הייתה מסיימת מהכמויות סומק שהיא הייתה שמה על עצמה

כשאנחנו מגיעות אז כשאני הגעתי ראיתי אמא מבחינתי 100% זה שיש לה איזה מקל שמחובר לגוף לא אומר כלום כלום כאילו מבחינתי לא אומר כלום. בסופו של יום גם כשהיינו מגיעות זה היה אפילו נחמד. כן. מגיעים ויוצאים לסיבוב במחלקה. יושבים בהכנסת לא בהכנסת אורחים באירוח שלהם של ה של המבקרים וכל אחת מקבלת 10 או 10 ש₪ לקנות משהו במכונות. זה די נחמד. זה שזה קורה כל יום. זה קצת בעייתי אבל בסדר. וזאת השגרה שהיא ילדה בת 10, 11, 12.

כן.

ומה את עושה בסתם כזה? אני נמצה לחשוב שפת הורים, ערב אמהות.

היא הייתה מגיעה להספרת הורים, אפילו אם משהו מחובר אליה, אפילו אחותי הגדולה הייתה הולכת איתה. 100 מ100. הבית תפקד 100 מ100. גם אמא שלי תפקדה 100 מ100. מה שהיום אני יודעת להגיד שלא תפקד זה הרגש. פשוט הבנתי שאין מצב להרגיש, אין מקום להרגיש, אין מקום לשתף גם כי נניח אם אנחנו מדברים נניח על כיתה ו', בכיתה ו' הייתי בת 11 כי אני קטנה בגיל, אז בעצם שנה אחר כך היה לי איזשהו אתגר עם החברה, אף אחד לא ידע עליו ואני בעצמי אמרתי לעצמי, אין לי זמן להתעסק עם זה, בסדר, אז הם לא רוצות להיות חברות שלי, גם ככה אני רואה אותם רק בלימודים, אחרי צהריים אני בבית חולים ואז מיד מקלחות, השכבות, כאילו,

אין לי באמת זמן לזה, כאילו אין זמן להתעסק בזה, אבל זה כאב. מסתבר שאחר כך, כשכן היה זמן לנשום, זה דפק לי בדלת. זה דפק לך בדלת.

כן. אבל זה גם לא רק זה. זה בעצם אני אומרת כל דבר בכאב. אני אמרתי אין מקום לכאב שלי, אבל גם לא מקום לשמחה שלי, כי בסופו של יום אין זמן.

את תפקדת כמו רובוט.

ממש ככה. מה זה האתגר הזה? את מדברת עליו? האתגר הזה שעברת באותה תקופה?

א זה זה ספציפית. היה אתגר מאוד קטן. אחר כך היה אתגר גדול או חברה

זה את התגר עם השם וכולי לדבר עליו

בד האמת שאני מעדיפה שלא

וואו עד כדי כך

אמ זה זה עדיין לא פטור אצלי 100% ובדיוק א לפני יומיים זה דפק לי בדלת עוד פעם א עוד פעם בא לי בסיבוב כזה אז הבנתי שזה עוד לא פטור

אז נצטרך עוד פודקאסט

שזה יפתר

תפתחי כל נושא יש לי סיפור יש לי חיים נורא נורא מעניינים תמיד חברות שלי צוחקות שכאילו אין מצב לפגוש את הילאלה ולא יהיה לה סיפור מעניין

אז רגע איילה

כן כן

יאללה אמ תגידי לי מתי את מרגישה על הראשונה שאת מתפקדת בהישרדות כמו רובוט ורגע משהו פה לא בסדר? אני חושבת שאפילו לא קלטתי את זה, אבל בכיתה ז' אני מבינה שנהיתי אני תמיד אומרת זה אפילו לא מרובעת, זה פלטה, ראש פלטה, כאילו מה שע מה שצריך עושים זה הגיע למצב שהייתי חייבת שהכל יהיה תפקד ממש ממש ממש כמו סרגל. תמיד השולחן שלי בכיתה היה מונח בדיוק על הפסים של הרצפה ותמיד תמיד תמיד הספר המחברת א קלמר בחוץ וגם אז לא הסכמתי קלמר שהוא מבד כי אמרתי שזה מבולגן בעיניים חייבים קלמר שהוא מגרה כאילו

הכל היה צריך להיות מאוד מאוד את יודעת זה מצטל טוב

זה זה מצטלם טוב כי זאת ילדה מסודרת ואז יודע שהכל מתוקתק לה והיא עוזרת עם הקטנים מצא אותם לגינה אז כביכול זה מצטלם טוב, אבל משהו ש מאוד מאוד צועק.

לא רק כביכול, אני יכולה להגיד שמבחינת מורות מעולם זה לא שכאילו הוציאו אותי לשיחות אישיות ואמרתי היא בסך הכל מפריעה בשיעור וכאילו זה שתתאפס על עצמה לא תפריע. כאילו מה על מה על מה יש לדבר? כאילו לא הבנתי את זה בכלל. ואפילו מבחינת החברה אני יכולה להגיד שדברים שכאילו היו בעייתיים בחברה לי, כאילו שהיו לי קשיים בחברה. זה ענווה מקנאה על המשפחה שלי. היום אני יודעת לומר את זה על המשפחה שלי וכמה שהיא מתפקדת וכמה תותחים אנחנו וכמה מצליחים

שמה שהתנקלו לך שהציקו לך

כן

כי היית ילדה טובה על אף כל מה שאת עוברת

אמ

זה היה הכיוון

לא כי

כי נועדתי להצליח עד בן אדם שנועד להצליח תמיד גם כאילו היום חברות שלי כשאני מספרת על הישג מסוים אוקיי ידענו את נולדת להצליח וזה לא משנה מה קורה ומה עובר ו זה כלום כלום זה סתם מוסיף טיבול לסיפור. זה לא אמור לשבור אותך. את לא בן אדם שנשבר אף פעם. וכשכן נשברתי ואמרתי כאילו אני לא יכולה יותר

זה זה כאילו היה

מה נסגר? קומי על הרגליים בואי נחליף לך שם וכאילו תקומי עוד פעם על הרגליים.

זאת אומרת כשכבר הסכמת לעצמך להישוור כבר אז היית ברגשות השם. למה נשברת? זה מה שאת אומרת?

כן. גם עם עצמי. בוודאי. זה פוגש אותי עם עצמי וגם היום אני ברוב היום בחודשיים האחרונים התחלתי לתרגל לשתף מה קורה איתי לשתף דברים טובים לשתף דברים רעים לשתף דברים גדולים לשתף דברים קטנים

שניה שניה בוא נדבר על השבר

מתי נשברת למה

א באמצע יא

באמצע יא

הייתה כזו רגיעה וגם מבחינת החברה כאילו פתאום הכל הסתדר ולא היה קושי ואז יצאתי מהמצב של ההישרדות ואמרתי כאילו no זה לא הגיוני. ואז בעצם נשברתי, אמרתי הורים שאני לא רוצה יותר לחזור לתיכון הזה. הייתי בסמינר ביישוב. היה לי מאוד מאוד מאתגר שם. גם מבחינת ההנהלה, גם מבחינת החברה, מבחינת הלימודים, ברוך השם לא היה לי מאתגר. אמ ואז בעצם מה שהיה זה איזה שבועיים לא הגעתי ללימודים ו

בבית במצרה שוכבת

ואז כן ואז א א החליפו לי שם. חלף נושם ואז כזה אמרתי יאללה אני חוזרת וזה אין בעיה ואז השבירה הנוספת שהייתה הייתה בסוף יב ואז התחלתי תהליך פסיכולוגי

שבירה שאת מדברת שוב לא לתפקד לא להגיע לבית ספר אונ

לא רוצה להגיע לבית ספר ידעתי שאת החובות הלימודיות אני אעשה בין אם זה בצורה עצמאית ובין אם לא זה שוב פעם זה לא לא הפחיד אותי אמ זהו פשוט אמרתי כאילו לא סבבה לי החברה הזאת לא סבבה לי ההנהלה הם לא היו מספיק מכילים את הכאב שלו? אמ לא זה היה בשלב שלא ציפיתי שיכילו זה לא היה שם ציפית מהחבר ציפית מהחברות

לא החברה היה שם איזשהו אתגר של א ירידות ודברים כאלו במשך תקופה ארוכה ובעצם כשזה נגמר לא הצלחתי להכיל אותן יותר כאילו אמרתי אני לא יכולה להסתכל עליכם בפנים כאילו

זה נגמר כי התערבו ההנהלה התערבה לטובתך או ש

לא אף פעם ההנהלה לא התערבה

לא א פשוט כי מי שהרגנה את זה אף פעם בבית הספר בלי קשר אליי. וואו

יש לציין שההורים לא ידעו, אחותי הגדולה לא ידעה, כאילו אף אחד לא ידע כי דווקא מאוד מאוד עבדתי בלהסיר את זה כי הרגשתי בושה מאוד מאוד גדולה על זה.

מעצם זה שמציקים לך למרות שלא עשית שום דבר. א כן אבל כשמציקים לך אז אומרים לך זה אנחנו לא רוצות להיות חברות שלך כיעית X ואז את משנה את X אז אומר לך אנחנו לא רוצות להיות חברות של החקיעת Y ואז את משנה את Y ואת בעצם הופכת להיות מין סמרטות רצפה כזה של אנשים א עד שאת

עד שאת חוטפת כפה ומתיישרת לא יודעת מה גרם לקפה

וואו בעצם אין שם שום זגנית שום רכזת שום מחנכת שרואה רגע את האלה הקטנה דאז האלה וו ואז הילד

הילד אה ולא ולא מתעורר לה שום אין שום אף אחד שרואה אותך בכל אופן אמא שלך עברה מה שעברה ורואים אולי ילדה שפחות עושה שיעורים ויותר מקלחת ילדים לא שום דבר

רים לא רואים הלימודים תמיד תקתקו עשיתי אותם בהפסקות

א ואפילו בכיתה ו' שזה כאילו היה אחד ה השיא נבחרתי גם לתפקין ראשי בבית מצווה כאילו הסתרה מוחלטת

ממש ממש והיה איזה ערב אחד שבנות יצאו איזה מסיבה או איזה טיול שהייתי צריכה להפסיד כי הייתי צריכה להיות עם האחים או או לקחת אות אני מאמינה שכן אבל לא הייתי במקום של להיות מוזמנת כי כל כך התרחקתי מהחברה אני גם זוכרת שעל זה היה כעס

כאילו את לא רוצה להיות חברה שלנו אל תהיי אבל זה לא שאני לא רוצה אין לי זמן נכון שאני ילדה בת 12 וכל הזמן שלי אמור להיות חופשי אבל הוא לא אז כאילו אין לי זמן להיות חברה שלכם ואז כשכן כבר רציתי להיות חברה של בנות זה היה איזשהי תקופה של חצי שנה שכאילו באמת היה לי ממש ממש טוב בחברה והיינו החבורה של הכיתה וזה וזה עד ש כולם נתפחו עליי ואז היה ככה שנתיים וחצי ואז כבר אמרתי סלוט אני לא צריכה אף אחד כאילו סו לא לא מעוניינת להיות חברה שלכם כבר

איך עם הסיפור הזה היום ככה במבט לאחור כל הסיפור של החברה בחיים של

א הסיפור של החברה עדיין משפיע עליי כאילו ביום קצת ביום יום כן כזה אפשר להגיד באופן באופן שבועי א הוא מצליח לתפוס אותי הרבה מאוד פעמים כי המון דברים שבזמנו אמרו לי א מצליחים לתפוס אותי היום כאילו אני חושבת ש קודם כל ניתנת שזה גיל מזעזע הגיל של התיכון הוא גרוע ברמות

גיל הנורים

לא הייתי חוזרת לשם בחיים לא

היית מדלגת על זה

ממש ממש זה אני אומרת כאילו זה גיל שיש כזאת השפעה חברתית מגעילה שגומרת את החיים כאילו מה נסגר עם זה אני כאילו אומרת הייתי סופר מושפרעת מהחברה הצליחו לשכנע אותי בהמון המון המון דברים לגבי עצמי

שאת לא בסדר, שאת לא מוצלחת,

כן, שהמראה שלי לא בסדר, שאני לא חכרמה, שאני שאין לי כתב יפה, שכל דבר שכל דבר שאני נוגעת בו הוא שתי ידיים שמאליות, למרות ש שמגיל אפס אני יודעת שאני נועדתי להצלחה, גם מבחינת הדודים שלי היה לה נועדה להצלחה, כאילו היה לה היא מוצלחת, אין לה הכי חכמה, היה לה הכי זה וזה באמת אני אומרת נולדתי עם המון המון המון מתנות והלוואי שבאותה תקופה הייתי רואה את עצמי כמו שאחרים ראו אותי כי אני אומרת בסופו של יום הציקו לי בגלל אותם מתנות אבל לא ראיתי אותם בכלל לא ראיתי איזה הורים מדהימים יש לי שהיום אני מצליחה לראות את זה לא ראיתי באמת כמה הם נתנו כאילו עוד משהו שצריך לציין זה היו לנו בתקופות מסוימות שלוש עוזרות בבית

וואו

בגלל המצב של אמא

כן

אה

כן ו זה לא היה ממעמד כלכלי טוב אלא אלא דווקא בגלל שאמא הייתה יותר בבתי חולים שהיה צריך את זה. כן. גם אגב יצא לי לדבר על זה עם ההורים שלי ואמרתי להם כאילו בסדר אז לכם היה אז יכולתם לאפשר דבר כזה. זה דבר שהוא לא זול בכלל.

כן.

אמ

ההורים שלך יודעים היום את כל מה שאת מספרת לי?

אמ יותר יותר.

איך הם יגיבו כשהם ישמערו את הפודקאסט?

א אני חושבת שם יהיו בסדר. הם יודעים שאני בתהליך א כזה מאוד עם עצמי. אני גם לומדת טיפול. אני כאילו מאוד מאוד בשיח עם עצמי ואני היום מצליחה לנתח אירועים של העבר גם שלי גם שלהם גם מהבת שלהם גם מהמבת שלי

כשאת אומרת שאני שומעת מבין השורות שאת אומרת שהיית ילדה הורית סגנון

נאלצתי להיות כן למדתי גם חינוך ילדים בגיל 11 כי פשוט לא הסתדרתי עם החיות שלי אז בעצם אני שומעת ממך מצד אחד שהיית ילדה הורית ומצד שני אני אני לא שומעת שאת כועסת עם ששימת ההורים זאת אומרת זה משהו שלקחת את עצמך כי זה שלך. לא כי אבא ואמא לא היו שם ואת כועסת עליהם או שאני טועה או שזה אחרי עבודה.

לא רגע זה כן

פתחתי את כל האופציות.

כן כן כן אז לא אני אסביר. א כאילו כל הזמן אמרתי כאילו הם לא אשמים כאילו מה הם יכלו לעשות

גם כשהייתה אז ילדה זה המצבת את זה

כן כל הזמן

שזה נפלא

כן אגב יצא לי לדבר עם מישהי שבעלה נפגע במלחמה וא מהשי החידה הבנתי שהיא מבחינתה נפל עליה איזשהיא מכה ובגלל המכה הזאת הבנות שלה נפגעות והיא כל הזמן אומרת כאילו אני פוגעת בהם בגלל שאני באומץ מזה לא קיבלתם מכה כולכם, כל המשפחה קיבלה מכה. לכן אני מבחינתי אומרת זה משפחות נפגעות טרור וזה הזוי. אני זוכרת שבזמנו אצל הפסיכולוגית ישבתי ואמרתי לה מי ישלם את המחיר שאני משלמת? שאני משלמת בנפש שלי וכאילו זה הזוי שאמא שלי אפילו מכל מיני בחינות לא תמיד נחשבת נפגע הטרור כי הוא לא נגע בה. כן, הוא לא נגע בה, אבל בואו תראו מה עשיתם לחיים שלי.

היא לא מוכרת כי אני נוגעת ירו.

לא בכל מקום, לא בכל דבר, לא בכל תחום.

ואת אומרת שיש פה עוד עניין שאני חושבת שאחרי השביעי לעשירי שמחת תורה א יש יותר מודעות למשפחות בעצם למה שהם עוברות. אבל אז אתת אומרת בכלל מי בכלל ספר את זה שהמשפחות גם עוברות איזשהיא מורכבות? זה מה שאת אומרת?

א לא, אני חושבת שעד היום אין אין מודעות. אז אני גם חושבת שהמון המון שנים הרגשתי אחות של בין הכיתה שלי לבין הכיתה של אחותי היה א שבע זוגות של אחיות ובין המחזור שלנו מתוך 25 בנות בכיתה כן המחזור היה 13

כן

והמחזורים האלו היו מאוד מאוד מחוברים ואחותי בן אדם כריזמטי וזה וכולם מכירים אותה כאילו ברור

ואני לא הייתי כזו היום אני כזו כאילו ממש אבל א כאילו אז אני זוכרת שהייתי אחות של עד שאני נבחרתי לתפקיד בבת מצווה. ההנהלה לא הכירה אותי בכלל.

אפילו לא בשם.

הייתי

קצת. כן. וגם הרבה פעמים כאילו אני זוכרת שהייתה לנו אותם מורות כאילו שנה אחרי שנה וישר אמרו לי וואי הלוואי שאת כמוה וזה היה משגע אותי כי אני כל כך הייתי לא.

הייתי ממש לא. כן. בעייתי לא יודעת איפה הם למדו חינוך.

היום את מבינה שבעצם לאיילה יש את הייחודיות שלה. היא לא צריכה להיות כמו והיא לא צריכה להיות אחות של.

מאוד מאוד. אבל אז הייתי אחות של, הבת של כאילו תמיד הייתי של ואני אומרת גם לשלא הזה ואני אומרת נניח פה ניקח מישהו שאח שלו או לא יודעת מי קרוב משפחה שלו נפגע במלחמה הוא כבר שנתיים רק סביב האח הזה וזה נשמע גרוע

אבל מתפתחת איזשהיא שנאה כלפי האח או כלפי האמא אני יכולה להגיד שזה גם משהו שאני חייביתי תוך כדי אני גם כועסת על עצמי איך את יכולה להגיד דבר כזה על אמא אבל אני לא כועסת עלייך שאני יכולה רק תהיי בריאה כבר כי את לוקחת ממני את החיים שלי זה יותר מדי זה יותר מדי אם אני אספר נניח על סוף כיתה יביתי במחנה תוך כדי דיברתי עם אמא שלי בטלפון היא אמרה לי תקשיבי קבו ניתוח נוסף לעוד שלושה חודשים בעזרת השם כאילו שלושה שבועות אצלך זה היה בהתראה מאוד קצרה יאללה בעזרת השם שיהיה בסדר מה זה גרם ממני זה גרם ממני לא נרשמתי ללימודים זה גרם ממני שלא הלכתי למחנה של סוף יב זה כאילו סופר משמעותי וכל החברות כזה יא יאללה למה את לא באה

אה לא אמא שלי בזה

ביקשו ממך ההורים ביקשו שלא תגי

לא אבל זה פשוט לא עלה אפילו כאילו

כאילו זה היה ברור שאת לא עולה

אין אין אין אופציה גם וגם התפתרתי מעבודה בשביל זה בלתי אפשרי גם וגם וגם זה בלתי אפשרי כי מגיל אמ כל הזמן החלוקה הייתה א אחותי הגדולה שירה על הבית א אני על החיות שלי ומגיל 13 וח זה נהיה שירה על הבית אני על החיות שלי ומשמרות בבית חולים כל הלילות היו שלי אז אין אין לי דרך להיות גם פה וגם פה ואני זוכרת שהייתי פוגשת כאילו מותשת ממש שישנתי בקושי שעתיים בלילה א פוגשת חברות באוטובוס והם כזה יואו אנחנו עושות לה איזה טיול או או משהו כזה או וואי בדיוק התחלתי את המכינה איזה מגניב הכרתי חברות פה, הכרתי חברות שם. שזה אגב עוד משהו שהיה לי מאתגר כי בעצם היה להן את החברות שלהן פתאום ל למי שכן היו חברות שלי אז

מי שכן החלטתי לשמור איתה על קשר אז פתאום נולדו להן חברות חדשות לא באמת היה להן זמן לשמוע אותי בטלפון וגם אז היה לי קושי מאוד מאוד מאוד גדול לשתף אז כאילו עד שידעו זה גם לוקח מלא זמן

את כבר לא רלוונטית מה שנקרא את שרצית להיות רלוונטית את כבר לא רלוונטית את הזכרת שנייה רגע את הטיפול הפסיכולוגי והזכרת את זה כמה כמה וכמה פעמים ואני אומרת ראש אומץ בשביל הדברים האלה את בגיל הנאורים בוחה להיות בחורה א נכנסת לטיפול פסיכולוגי אני לא יודעת אם ילצו את החולות תכף תספרי לנו על זה ובעצם את מדברת על זה בריש גלה כשרדי אנשים אולי כבר בדור שלנו פחות אבל עדיין לא כזה מה אני טיפול מה הקשר ואת מדברת על זה ממש א בחיוב ואני מעריכה את האומץ שלך להגיד את זה כי זה בעצם יכול לתת המון א כוח ורעיון לבנות שאולי בבית מתמודדות עם איזשהם סיפורים ומתעסקות בהסדרה יותר מאשר בלטפל בעצמן. א יכול אף פעם לא

גיליתי איזשהו קושי כאילו ללכת לטיפול. לא יודעת זה היה לי מאוד מאוד רגיל. כאילו בסופו של יום גם אמא שלי אחרי הפיגוע א מי שהיה בפיגוע חייב ללכת לפסיכיאטר אחר כך

אז א כאילו היא הלכה וזה היה בסדר. כאילו אף פעם לא עשינו את הדברים ביג דיל אבל הם היו. אז את מבקשת להגיע, את רוצה כן, אני פניתי להורים שלי, פניתי להורים שלי, אמרתי להם, תכירו, נורא נורא קשה לי, אין מצב שאני מתחילה את כיתה יב, אני לא רוצה. עכשיו, בגלל שלמשפחה שלי יש שם מאוד מאוד מאוד טוב ביישוב, כאילו ממש, אבל כאילו מה מימון, כולם מכירים אותם, אז א לשמוע שהבת של מימון בוחרת לעזוב את כיתה יא בסוף יא ולא להישאר ליב, כשזה רק לסיים את הבגרויות. כאילו,

וואו.

זה היה נשמע מאוד מאוד לא טוב. מה את עוברת למקום אחר? או שאת פשוט מפסיקה לו?

לא, לא. הגענו לאיזשהו הסדר שאני מגיעה בערך לחצי מהימים, חצי מהשיעורים. באמת כאילו אני אומרת כיתה יב באמת עשיתי מה שאני רוצה. כאילו כל ימי ראשון בקושי הייתי מגיעה. א ימי שני אני חושבת שהייתי מגיעה ב-12 כזה א ימי שלי שהייתי מגיעה באחת חמש. א

היית קשובה לעצמך בקיצור

ממש עשיתי פשוט מה שאני רוצה.

תגיד לי א איך נראית היה לה? אני מתלהבת מהרעיון שלפני הטיפול הפסיכולוגי והקומה שקיבלת אחרי מה זה נתן

אמ הבדל שמיים וארץ באמת בלתי ניזינת לזיהוי כאילו

זה מצחיק כי יש אצלנו ארגון ביישוב שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת ואז בכיתה ותב הייתי הולכת לשם המון לא הכרתי אותם קודם א וכשהכרתי אותם היינו איזה שלוש בנות מהזה כאילו באמת היינו ממש טיפה בנות היינו יותר מדריכות מבנות אבל נורא נורא נורא נורא אהבתי את זה. זה היה פשוט המקום בריחה שלי. מה גם שהם שלבו שם חוגי דרמה שנורא נורא אהבתי את זה אז זה פשוט היה מפלץ שלי. הייתי הולכת לשם המון והן באמת המדריכות שם והחניכות שם של הכיתות הנמוכות יותר נורא נורא נורא נורא מעריכות אותי. אז הלכתי לשם בשבת כאילו סתם לבקר בתור בוגרת אמ ו ישר כזה וואי וזה ואז אחר כך יצא לי לדבר עם מישהי שהיא בן הגדולות שם ואמרתי לה מה את

חושבת על זה שהגעתי? כי אני לא רוצה שיהיו בנות שירגישו לא בנוח בגלל שיש מישהי גדולה. יש איזשהו איום כזה.

כן.

אז היא אמרה לי מה כאילו זה בסדר. יש יש את אלה שלא מרגישות בנוח אבל הם אף פעם לא מרגישות בנוח. זה ככה. אמרתי לה אוקיי קיבלתי את התשובה שלי אני לא לא אגיע בתדירות גבוהה. אני אגיע מדי פעם לזמן קצוב. כי אני הייתי הילדה הזאת. אני הייתה הילדה הזאת שמרגישה לא בנוח כי מישהו גדול מגיע. אמרה לי כאילו אין מצב אין מצב שכאילו את היית כזאת. כאילו

את מגיעה וכולם עלייך. כאילו יש אירוסים ביישוב ואת מגיעה אז כאילו בסוף האירוסים כולם במעגל ורק את מדברת כאילו אין מצב אין מצב שאת היית רועדת פעם מלדבר ואני אומרת לה כאילו

היית רואדת פעם מלדבר

הייתי

והיום את מדברת ומעריכה את עצמך בעקבות הטיפול הפסיכולוגי שעבר

אני חושבת שהוא נתן לי המון זה נתן לי חתיכת א זה בסוף הוא נקטע בעקבות האשפוז האחרון של אמא שלי אמ

היום את מעריכה את עצמך

אני חושבת שיותר כן אני חושבת שזה תשובה לא אני חושבת אני חושבת שכן מעריכה את עצמי

עדיין לא כמו שאני צריכה ועוד יותר לא כמו שאחרים מעריכים אותי אני חושבת שאם הייתי רואה את עצמי כמו שאחרים רואים אותי הייתי כאילו פורחת כאילו בשמיים באמת אני חושבת שקיבלתי המון המון המון מתנות מהקדוש ברוך הוא באמת ואני לא הצלחתי לראות אותם המון שנים היום אני רואה אותם היום אני יכולה להגיד ברשת גלה כן אני אדם חכם אני אדם נבון אני חושבת המון המון המון המון אני לומדת מגיל מאוד קטן על המון דברים יש לי ידע וניסיון שאין לאנשים בוגרים

וואו איפה את היום

אמ ככה איפה אני היום אז היום אני חונכת מיטה משרד הביטחון לבנות שאחד ההורים שלהם עלום קרב

קשור איכשהו למה שעברת

א כן חד משמעית כן אני תמיד צוחקת שזה כאילו זה כמו להיות בבית זה לא עבודה זה כאילו פשוט לאמץ עלי שתי החיות אגב התנדבתי גם בתיכון בתור חונכת וזה גם כאילו זה מדהים בעיניי

לא מפתיע

אני

אז בעצם את מגיעה לילד לילדות ילדים האלה הביתה

כן

אה

כן ובאמת זה קשר מדהים אני אומרת זה כאילו תורם לי יותר מלהם אני מגיעה וכאילו הן אהבות אותי והלוואי האחות שלנו הלוואי האיתחות שלנו זה משפט שיוצא לשמוע המון גם כאילו מבנות מהישוב שלנו מחברות של החיות שלי מהמון המון אנשים כי לא יודעת אני כאילו אומרת אני יכולת על מלא כאילו כל מה שצריך, בין אם זה שיחות עומק, בין אם זה צחוקים, אווירה, זה אני אני יכול על מלא.

היום את יודעת להגיד בעצם שמה שאת נותנת לעולם זה בעצם בזכות מה שהיה לך בעבר.

אני לא אוהבת את המשפט הזה, אבל אוקיי,

אז בואי תנסחי אותו מחדש, כי לי זה לי זה מרגיש ממש כמו פאזל. זאת אומרת שהשם הועיד אותך למשהו, אבל היית צריכה לעבור בשביל זה משהו אחר, כי את לא יכולה לבוא לכאלה ילדים רכים ולדבר איתם כשאת לא מבינה את מה שהם עוברים. ובעצם השם כבר ידע שזה הייעוד שהוא רוצה לתת ליאלה ולכן נתן לך את הניסיון קודם. אבל תגידי לי איך את רואה את זה? א אני חושבת שזה קצת בעייתי להאמין שאנחנו עוברים דברים מאתגרים בשביל א להצליח בחיים בשביל לעשות משהו טוב לעולם כי אם ככה אנחנו תמיד צריכים לסבול מתי שהו ואנחנו תמיד נחפש את הקאב הזה. זו הייתה אמונה שלי המון זמן, המון המון זמן. אמרתי כשאתה מתפלל אלוקים לפרחים הוא מוריד עליך

גשם. וזה משפט יפה שהחזיק אותי המון זמן אבל זה לא זה לא נכון. אנחנו מקבלים קושי או אתגר כי ככה אלוקים החליט. לא בשביל להגיע למשהו ולא בשביל שאצל את השיעור הזה אז הוא יגיע אליך עוד פעמים. לא.

לא בשביל זה.

לא. בעיניי לא.

למה השם החליט ככה?

יש כי ככה הוא החליט. ואנחנו לא יודעים

ואת נשארת שם וככה הוא החליט וזה בסדר לך

כן ואם הוא החליט שאני אצליח נכון זה משהו כאילו מאוד חדש לי זה משהו שעכשיו כאילו למדתי בטיפול זה די חדש לי התפיסה הזאת אבל היא הרבה יותר נכונה כי בסופו של יום אני כאילו ב בסוף בגיל 18 הקמתי עסק ואז כאילו חיפשתי קושי אמרתי חייבים לעבור קושי בשביל שזה יצליח אוקיי אז איפה הקושי ואנחנו אומרת אנחנו סתם חיים באיזשהיא מערבולת של קושי בשביל שיהיה טוב טוב ואז כשיש טוב בעצם זה גם כן רגע השבירה שלי היה כשהיה טוב ואמרתי אלוקים איפה הקושי אני לא מצליחה לחיות לי קושי כי את לא לא יודעת לחיות את הטוב

זה בדיוק לא מגיע לנו טוב כי מגיע לנו טוב מגיע לנו קושי כי מגיע לנו קושי אנחנו לא יודעים למה לא יודעים את ההקשר

זאת אומרת לי שזה די לי בזה שהשם מועיד לי את זה שלי אני לא מתעסקת בחשבונות שמיים למה הייתי צריכה לעבור את זה בשביל מה הייתי צריכה לעבור את זה מה אני אה אעשה עם זה בעתיד ככה השם מחליט אני מקבלת את זה

כן

זה מה שאת אומרת בעצם

כן ממש

אז היום את חונכת גם הגנבת פה קודם איזה בדיל של מידע שאת לומדת לתואר ראשון

כן

ספר לנו על זה

א אני לא אני מאוד להתחיל זה עוד לא כל כך סגור אבל משהו בתחום הפסיכולוגיה והטיפול זה כאילו כבר הולך

מפתיע

האמת שזה נורא מפתיע כי עד לפני שנה שזה מצחיק שזה זה אחרי הרבה דברים כאילו תמיד אמרתי כאילו אני מה הקשר מה הקשר שלי לחינוך ולטיפול כאילו מה מה הקשר וזה זה מצחיק זה ממש נפל לי בשלושה חודשים האחרונים

מעניין שלי מהצד זה ברור מאוד מהקשר זה ברור שלשם הסביבה שלי לכל הסביבה שלי זה מצחיק אני רואה דברים שהסביבה שלי רואה בדילי

אני אגיד לך למה כי א או הפוך אולי אולי את רואים אחרת את בעצם צועדת את השביל ולפעמים בן אדם שרואה אותך צועדת את השביל א רואה יותר יותר מדויק אולי לאן את הולכת ואת לגמרי בתוך הסיפור את את עסוקה בלחיות את הסיפור שזה נפלאכ כן, האמת היא שכבר למדתי ליהנות מהדברים האלה. כאילו פתאום קוראו לי דברים מוזרים בחיים ואני אומרת כאילו וואי אלוקים הסיפור שלי פשוט הזוי. כאילו זה פשוט מצחיק. די אני כבר לא יודעת כאילו איך להכיל אותו.

היית משנה משהו בפרטי המסע אם לו היה אפשר לשנות?

בדרך כלל אנשים אומרים כאילו לא וזה די לא לחרט אותי. כן. הייתי משנה את האמונה שלי בעצמי. קצת ליישר את הגב, קצת יותר ביטחון. את הרבה יותר גברת ממה שאת חושבת שאת. את הרבה יותר טובה ממה שאת חושבת שאת. ואם מישהו אומר לך משהו פשוט זה שלו. כאילו די לא

וואי זה חזק

לא לקחת כל דבר שומסר לנערות שצופות בנו שאולי גם נמצאות באיזשהו א באיזשהי מצוקה, באיזשהו חרם או סתם כל דבר אחר, איזשהיא פגיעה וכולי ובעצם את אומרת תראי את עצמך ואם מישהו פוגע זה שלו. כן. כאילו זה מילים שלו וזה בדרך כלל יושב על משהו שלו. זה הזוי לחשוב. כאילו תמיד אומרים אין פה אין מישהו רע יש מישהו שרא לו וזה תמיד נשמע כזה כלי שעתי וזה באמת כל כך נכון היום כשיוצא לי לנתח דברים א בצורה פסיכולוגית זה כל כך נכון כל כך כל כך נכון היום אני כבר בתוך הסיטואציה תוך כדי יודעת מה יושב להם על הכאב שגורם להם לפרעול 1 2 3 א היום אני כבר שם למרות שכאילו אני ממש בתחילת הלימודים

סלחת לבנות האלה

אמ סלחתי אבל מסתבר שבפנים בפנים לא סלחתי. כאילו אמרתי אני סולחת. אמ זה סיפור נורא מעניין. כאילו גם אחת נפטרה. כאילו סיפור נורא מעניין. אתמול בדיוק יצא לי לספר אותו אבל א הסיפור קצת יותר מורכב. אז היה לי מאוד אזה קצת יותר מורכב. כן. רציתי שנחזור לאם אני כועסת על ההורים שלי. אז א הרבה שנים אמרתי כאילו הם לא אשמים. זה פשוט ככה, זה פשוט ככה. זה כאילו מאלוקים כאילו הכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר. עד שזה לא היה בסדר וזה תפס אותי. זה תפס אותי ב במקום שהבנתי שיש לי הרבה מאוד צרכים. זה אפילו צורך שישמעו אותנו וידעו את הכאב שלנו ושיהיה מקום לכאב שלנו אפילו בינינו לבין עצמנו. כי לא נתתי לזה שום מקום אף פעם.

גם לא כאב. סתם שידעו מה עובר עליי.

כן. כן. פשוט לכל זה חסר. זה היום להגיד זה היה לי חסר.

כן. הבנתי שזה פשוט א שזה צורך פשוט משהו שהוביל אותי. אמ לא יודע אם לקרוא לזה אהבה על איזשהו קשר אמאוד בעייתי מאוד בעייתי לשני הצדדים זה היה מאוד מאוד מאוד לא בריא

קשר חברות לא בריא

עד כן כ זה ספציפית היה עם גבר זה כאילו חבר אבל א זה היה באמת גרוע עכשיו זה היה ממש לא מזמן

אז כבר אתה להגיד שזה לא בריא

כן תוך כדי ש זה היה מאוד שקוף זה לא לא צריך לנחש הרבה

לא היה מי שאיר לך את העיניים ואמר לך לא כדאי לך זה לא בריא לך זה אני אני אמרתי לעצמי אני אמרתי לעצמי וגם ידעתי כאילו שזה לא בריא וידעתי שזה יושב פשוט על למלא צורך זה צורך ולכן גם הייתי מאוד חלשה מול זה כי זה היה צורך ואמרתי ואז בעצם ההורים שלי א הם כמה שכאילו הם לא זה הם הורים מאוד חזקים ויודעים מה הם עושים והם אה

נשמע שזה לא הערכה להורים

כן כן ושומרים תמיד שומרו עלינו ותמיד יש שעות קבועות שחוזרים לבית פנות לא מסתובבות לבד ברחוב כאילו יש שקלים זה הכל בסדר יש יש בית חזק יש בית יושב

אז איך זה נסגר זה מעניין אותי לשמ איך נסגר הסיפור איך שילחת אותו לנפשו

ככה אז א בעצם ההורים שלי נכנסו שם א בעובי הקורה

הבנת כאילו אמרו אוקיי בוא בואו נעשה סדר 1 2 3 אר טה טה טאה ובעצם חתכו את הסיפור הזה ואז א

זה נשמע שאת בהגרת הטוב אליהם על זה כן זה הייתה כן שנייה שנייה זו הייתה תקופה א שמאוד היה לי מהתגרים ההורים שלי זה היה תקופה שבדיוק אחותי התחתנה א התרסה ואז בעצם א שוב פעם כל הפוקוס היה עליה וכשאני היה

אותה אחות שהיית של אחות של

כן וכשאני פתאום א שוב פעם כל הפוקוס אליי זה עשה לי כזה דשבו אז פתאום כאילו א לקטוע את הקשר הזה בסדר אני מבינה שזה לא קשר בריא, אבל אני צריכה אותו. אני פשוט צריכה את זה. זה לא זה לא רצון, זה צורך. והיה לי מאוד מאוד מאוד קשה ווהתחלתי לנתח את הדברים והבנתי א האמת שזה כאילו שיחה עם מישהו שיצא לי להתייעץ איתו. א יצא לי להבין שבן אדם שאין שהוא מחפש את הצרכים שלו בחוץ ולא מהמשפחה שלו, מאנשים שתמיד תמיד ישארו שם בלי אינטרסים ואני יודעת שבגיל ההתבגרות זה נשמע לא לא אמין אלה ההורים שלי זה הם רוצים זהשתקו שתקו פשוט סתמו את הפה ההורים שלכם רוצים את טובתכם ב-100% פשוט תשתקו ותתחילו להקשיב להם באמת

וואו חז

אז ככה אמ אם לא תחפשו את את הצרכים שלכם, מההורים שלכם ומהאחיות שלכם ומהסביבה האמיתית שלכם, הקשר דם שלכם,

אז תמיד בחוץ לכולם יהיו אינטרסים

ואתן יכולות ליפול להן כל כך בקלות. אני אומרת וואו

מה ש מה שקרה שם זה היה נו בסדר בדיחה זה חלס אני כאילו בקטנה

טעמתי טעמתי את העולם הזה

הבנת והבנת

אבל יכולתי ליפול לכל כך הרבה דברים כל כך בעייתים בשביל למלא את הצורך הזה

והיום את יודעת שמלא את הצורך בבית כןזה

למדתי למדתי התחלתי תמיד למדתי חינוך ילדים בערך מגיל 11 למדתי חינוך ילדים והתחלתי ללמוד מעבר לזה גם איך ההורים תופסים אותנו לא רק לא רק מה ההורים צריכים להעניק אלא איך הילדים רואים את זה ומלא דברים כאלו

זה נורא בוגר

והתחלתי פשוט לשתף את ההורים שלי בדברים הכי קטנים הכי שטוטים אמרתי להם אני רוצה להתייעץ איתכם וזה היה מפחיד כי בסופו של יום רוב הילדים היו לא מתייעצים עםהורים שלהם מכמה סיבות הם כאילו הם בעצם אומרים את זה משהו אחד אבל זה נובע יושב על כמה דברים הם אומרים דבר כזה ההורים שלי בטוח יגידו לי משהו מסוים תמיד יודעים מה כבר ההורים יגידו והם צודקים הם צודקים אין לי ספק ואז יהיה קס ומריבות וזה אז למה למה אני פשוט אעשה מה שאני רוצה וזה לא צריך להתייעץ

עכשיו זה יושב על כמה דברים אחד ההורים לא מספיק מכירים אתכם בשביל לדעת מה טוב לכם מה אתם רוצים מה אתם אוהבים אז הם פשוט מסתכלים שהורים לא באמת מכירים

כן הורים לא מכירים מהם את הילדים שלהם א עוד רגע אני אגיד גם למה הילדים לא משתפים ההורים לא באמת מכירים את הילדים אז הם פשוט מסתכלים מה הכי טוב מבחינה כלכלית אז לך על זה מה הכי טוב מבחינת הציונים שלך לך איך על זה? כי כשאני ראו את הציונים שלי כל הזמן אמרו לי לכי להייטק, לכי לייטק, לכי לייטק. לא אוהבת הייטק. אבל מי ידע?

לאח שורים למכירים. יכול להיות שהם פשוט רוצים להכניס את הרצונות שלהם ואת החלומות שלהם לתוך הסיפור של הילד.

זה יכול לשבת על זה. נכון? זה הרבה פעמים נפגש שם, אבל אני חושבת שרוב הפעמים זה יושב על זה שהם לא מכירים אז כאילו הם לא הרבה פעמים הילד אומר אבל אני לא אוהב את זה. בסדר נו מה הולכים עם הלב? לא, אבל אם הם באמת היו יודעים כמה אתה לא אוהב את זה או כמה אתה אוהב משהו אחר, כמה טוב זה עושה לך, ההורים שלי פתאום רואים אותי פורחת בעבודה, אז הם אומרים כן, בטח שלחי על זה ואת תצליחי. אז אתה נו לשתף, לשתף, לשתף, לשתף כדי שיהיה קשר יותר חזק, זה שההורים יכירו יותר מדויק את הצרכים שלך וידעו לדייק לך את העצות שלהם,

הצרכים והרצונות. כן. ואז הם ידעו בעצם הם יבינו למה אתה בוחר במשהו אחר ולא במשהו מסוים. יהיה לכם שיח תקין

גם כי אתם כבר יודעים לשתף.

אני רוצה לשאול אותך בחמש דקות שנשארו לנו אם יש משהו שאת רוצה להגיד שלא שאלתי אותך וחשוב לך להעביר את המסג. אמ אז הנה זה זה כאילו על ההורים זה כאילו באמת בנפשי היום כי אני רואה איזה פער נהיה לי בחיים ובעצם רוב הפעמים שהילדים לא משתפים בעיניי זה נקרא אני אישית קוראת לזה פחד תגובה הרבה פעמים יוצא לנו לשתף אנשים והם מגיבים לנו בצורה שהיא לא נעימה הרבה פעמים זה קורה בין הורים הרבה פעמים זה כי אנחנו היינו ילדים קטנים והם לא ידעו לא הבנו שעכשיו זה לא הזמן הכי נכון לספר משהו או לשאול משהו או משהו כזה ונוצר איזשהו פחד תגובה מעבר לזה שיש איזשהו אמ בעיניי פחד ממבוגרים אז נוצר איזשהו מרחק היום האג'נדה

שלי היא הייתה אגב גם פעם אבל לא הישמתי אותה האג'נדה שלי היא כזאת ההורים צריכים לפתח שיח שיח ולא שיחה שיחה זה משהו חד פעמי שיח זה קשר רציף כן שלאף אחד מהצדדים אין בעיה מתי לפתוח איזה נושא לפתוח תמיד אפשר לפתוח הכל

צריך להיות עברית פתוח

בדיוק אני שומ מעניך שגם זה המון עבודה שלך. זאת אומרת כאילו ההורים תמיד היו שם בנוכחות שלהם על אף כל מה שהם עברו, האבא עם העסק ואמא עם המחלות וכולי. ובעצם את אומרת, ברגע שאני רציתי לשתף והסכמתי לשתף, אז הם היו שם. הם כל הזמן היו שם. אני מאמינה שרוב ההורים שם.

וואו, זה מדהים.

רוב ההורים שם. כאילו אנחנו לא רואים את זה. אני התחלתי לראות את זה ממש בחצי שנה האחרונה. כמה הם שם, כמה הם השתוקקו לזה של פשוט להיות הורים. כמה הם השתוקקו להיות ההורים שלי ולהעניק לי את כל מה שהייתי כל כך צריכה.

את מדהימה. אני רוצה שתגידי להם משהו עכשיו. בטוח הם ישמעו את הפודקאסט והם יהיו מאוד מאוד גיים. אני בטוחה שאתם גים. כן.

כן. א

בדקה שנשאר.

קודם כל תודה רבה לכם על כל הגב הענק שאתם נותנים לי. זה לא מובן מאליו ואני מאוד מאוד אוהבת אתכם מאוד ואני מאוד מעריכה אתכם על כל מה שעברתם.

שנייה רק אני אסיים. אני אתמיד אמרתי ש ההורים צריכים לדאוג לפתח שיח עד גיל 15. מגיל 15 עד גיל 60 השמ היא על ההורים אם לא נוצר שיח האחריות היא פיפט פיפטי ואפילו יותר על הילדים ומגיל 60 זה רק על הילדים האחריות רק על הילדים האחריות שלכם לפתוח את הלב בפני ההורים שלכם היא של הילדים מה שזה יתן לכם אין לי דרך להסביר איזה תחושה הזו להתהלך בעולם ולדעת שיש לי גב כזה מטורף שאני משתמשת בו כי אם אני לא משתמשת בגב שלי אין לי גב אין לי גב כן אם יש לי איזה קירה מטורפת בבית אבל אני לא משתמשת בה, אין לי אותה

ופתאום כשהרגיש שיש לי גב להישאן עליו ולדעת שתמיד לא משנה מה אני ארגיש בנוח לבוא ולפתוח משהו שמאתגר לי והם יו שם לעזור לי או אפילו רק להקשיב דיינו זה ממש ממש

מה אני מאחלת לך

אמ להקשים את החלום הכי גדול שלי שזה בעצם להקים סדנאות להורים וילדים מתבגרים וללמד אותם ליצור שיח כי זה משני הצדדים. וואו, אני חושבת שנתת לנו כבר היום שיעור וטעימה ותזמיני אותי.

כן, אני

בעזרת השם אני בטוחה שתצליחי. כן. תודה.

את אור גדול.

תודה. תודה.

תמשיכי עם מה שאת עושה. ואיזה כיף להורים שלך. תודה רבה. להתראות. היה ממש ממש כיף להתר