חובקות עולם | לשנות מדינה ושפה, להקים משפחה גדולה ולהפוך חיים שלמים. עם תרגום בעברית ואנגלית

שלום לכולם. ברוכים הבאים ל"חובקות עולם" המרחב החדש של "הידברות", הארגון היהודי הגדול ביותר שמגיע ליותר משמונה מיליון אנשים בעולם. לעונג לי להיות כאן. אני חיה ביסקר וזו תוכנית שבה נגלה סיפורים מעוררי השראה של נשים יוצאות דופן שמציגות לנו את אהבתן לתורה, את אהבתן ליהדות, לעם ישראל ומלמדות אותנו איך הם מעבירות את הערכים שלהן, את הידע שלהן בקהילות של אמריקה הלטינית. אני מקווה שתאהבו את תוכניתנו ותיהנו ממנה. ברוכים הבאים ל"חובקות עולם". בפרק היום אני רוצה להזמין אתכם להצטרף אלינו עד הסוף כי בסוף נערוך לכם סיור ותכירו קצת את הארגון הדגול הזה. והאורחת שלנו היום היא אישה מיוחדת מאוד, מורתי, הרבנית

ונינה סינקלייר. הרבנית ונינה. -שלום! מה שלומך, חיה? לעונג לי להתארח אצלך. -העונג כולו שלי. תודה רבה שאת כאן. ברוך השם. טוב, היום אנחנו רוצים להכיר את הסיפור שלך, שתספרי לנו ולציבור היהודי דובר הספרדית כיצד אישה צעירה, ארגנטינאית, רקדנית, יפה כל כך נסעה בסופו של דבר לארץ ישראל וכבר מעל ל-30 שנה שאת מלמדת ומהווה השראה לנשים רבות כל כך. תספרי לנו, המורה. הרעיון הוא שהחיים חולפים מהר מאוד והרגעים בחיי האדם חשובים ביותר בכל שלב. תולדות הבלט קשורים מאוד לתשובה שלי לשינוי בחיי. למה אני אומרת את זה? הייתי בת חמש או שש. אמי, זיכרונה לברכה, ראתה שאני מתאימה לרקוד. התחלתי בשכונה שלי, עם מורה רגילה

ושיעורי ריקוד. המוזיקה הקלאסית ריתקה אותי והתרגול אחרי בית הספר הפכו לתמריץ שלי בחיים. בגיל 10, זכיתי בתחרות להתקבל ללמוד בלט קלאסי בתיאטרון קולון המפורסם, שהוא בית ספר יוצא מן הכלל. ולמה אני אומרת שזה קשור מאוד לשינוי שלי? כי המשמעת, ההתמדה, ההתעלות בתרגול הזה, בגיל צעיר כל כך קשורים לשינוי מאוחר יותר בחיי. פעמים רבות כשנשארתי לבד בכיתה, כשהמורות כבר עזבו. הייתי מסתכלת על עצמי במראה ואומרת לעצמי, "ונינה, אם את אוהבת לרקוד "את לא זקוקה לקהל, תרקדי". ובאותם רגעים, הקשר שלי היה עם אלוהים, עם הקדוש ברוך הוא, כי הרגשתי שהכישרון לשלוט בגופך, החן הוא מתנה. וכל נוכחות האדם על פני האדמה היא מתנה,

מההתחלה עד הסוף. לכן הסיפור שלי התחיל בדבר מסוים מאוד, כמו הבר, התרגול. אני בת יחידה, אישה, עם שני אחים, לכן החיים שלנו תמיד התנהלו סביב ונינה, היא צריכה ללכת לשיעור, לעלות לבמה, להופעות, ללבוש טוטו, וכך חלפו השנים עד שבשלב מסוים, התחלתי להרגיש ריקנות. המוזיקה לא הספיקה לי, התרגול לא הספיק לי. באותם רגעים, בזמני הפנוי, הצטרפתי לבית ספר ליוגה. הייתי בת 18 והוקסמתי מכל מה שקשור למדיטציה, חשיבה, המילים שהמורים אמרו. באותה תקופה היהדות שלי הייתה רק מרק עוף, קניידלך, קוגל, ראש השנה, פסח. סבתא שלי, זיכרונה לברכה, הייתה מביאה מצות, זה הכול. לא חשבתי שיש משהו מיוחד ביהדות. וכך עבר הזמן והקודש ברוך

הוא רצה, באמצעות נס שהוא חולל, בזמן מסוים, חבר לכיתה בבית ספר לבלט, בתיאטרון, שאל אותי, "מה הדת שלך?" לא יכולתי לענות יהדות, כי רק נולדתי יהודייה, לא יותר מזה, גם לא יוגה. אבל אמרתי לו, "אני יהודייה, אימי יהודייה." והוא אמר לי, "הייתי בקיבוץ בישראל. "את לא יודעת מהי מדינת ישראל". והיו לי קרובי משפחה רבים שם. והמחשבה הזו המשיכה להתגלגל לי בראש במשך זמן רב. עברו כמה שנים. בשלב מסוים, החלטתי לנסוע לישראל. שם מתחיל כל הסיפור. אז החלטת לנסוע לישראל. איך המשפחה שלך קיבלה את ההחלטה הזאת? מצוין. בגיל 20, בבית הספר לתיאטרון ובלט חשבתי שאם ארחיב את האופקים שלי, אעזוב את ארגנטינה, אסע, אטייל בעולם, אלמד

בארצות הברית, זה יהיה אתגר טוב עבורי. וחוץ מזה, חשבתי על הרעיון להגיע לקיבוץ, להתנסות בחיים בישראל. לכן קניתי כרטיס טיסה לשנה אחת, כרטיס משולש, שכלל גם את אירופה. ובנובמבר, לפני יותר מ-36 שנה, נסעתי. אימי ליוותה אותי בכל. היא שמחה מאוד, והיא סמכה עליי מאוד שאדע לשמור על עצמי, שאדע ללמוד. תמיד הייתי ילדה עצמאית מאוד. ביליתי שעות ממורה למורה, בבית ספר. כאלה היו חיי. וכשעזבתי את ארגנטינה, אני זוכרת בבירור, שהתחושה שלי הייתה, "לא אחזור, אני לא יודעת למה. "משהו יקרה בנסיעה הזאת". מובן שבאותה תקופה לא היה קל כל כך לנסוע. השקעתי מאמץ רב. עבדתי קשה. אימי עזרה לי קצת. וכשהייתי בארצות הברית, חברה לכיתה

באוניברסיטה שבה למדתי, הציגה לי את אותה שאלה. "מה הדת שלך?" אמרתי לה, "אין לי דת. אני רקדנית." והיא הזמינה אותי לביתה ביום ראשון. היא הייתה פרוטסטנטית, בסדר? ראיתי את ביתה מלא בילדים וכל המשפחה התאספה ביחד. וזה ריתק אותי. היא אמר לי: "אבל מה הדת שלך?" "אני יהודייה." זה היה כשכבר היית בישראל? לא, בארצות הברית. -בארצות הברית. כן, זו הסיבה שבחורה זרה הציגה לי את אותה שאלה, חברה באוניברסיטה. וכשאמרתי לה שאני יהודייה, הדבר הראשון שהיא אמרה לי היה, "מקומך בישראל. "את לא יכולה לדמיין לך איך זה להיות יהודייה". היא הכירה את זה בגלל הדת שלה, כנראה. לכן היא כמעט שלחה אותי לירושלים, והגעתי בדצמבר. הדודים

שלי אמרו לי: "תראי, "אנחנו מכירים קיבוץ נפלא, קיבוץ נען, "ניקח אותך לשם ונעזור לך "אבל נבקש ממך שני דברים. "את צעירה מאוד, ואנחנו אחראים עלייך במידה מסוימת. "אל תתקרבי לדתיים. זאת הבקשה הראשונה." לא ידעתי למה. "שנית, אל תיסעי לירושלים". בסדר. לא הכרתי את הארץ. כיבדתי את הבקשה הזו. האמת שהם היו אנשים טובים, שעובדים קשה, והייתה להם תחושה שלילית על הדת, במיוחד מכל מה שקשור לצבא ואם הם עובדים או לא. ישנה בורות רבה. ונוסף על כך, ירושלים הייתה ככל הנראה מקום מסוכן. הייתי בקיבוץ חודשיים, שלושה חודשים. לא מצאתי משהו מיוחד חוץ מלעבד את האדמה, אבל התחושה הזו של מדיטציה, של יוגה, שקשורה לרוחניות, לא

מצאתי אותה שם. בסדר. יום אחד כבר חשבתי לחזור למדינה שלי ולעבור דרך אירופה, חשבתי לבקר בבית ספר לריקוד. אבל אמרתי לעצמי, "אני לא יכול לנסוע בלי לבקר בירושלים "ולשים פתק בכותל". זה אחד המקומות החשובים ביותר בעולם, הכותל המערבי. -כמובן. לא אמרתי כלום. ביום שישי בבוקר, לקחתי את התרמיל שלי, קצת אוכל, כסף ונסעתי לירושלים. באותו רגע, אני חושבת שהתחיל השינוי הגדול. זה היה ביום שישי, ב-12 בצוהריים, הלכתי דרך הרובע היהודי בעיר העתיקה. ירד גשם זלעפות. ושאלתי אנשים רבים, "איפה הכותל?" האנגלית שלי הייתה חלשה, לא ידעתי עברית כשמישהו ענה לי, לא הבנתי את ההוראות. לא מצאתי את הכותל. אמרתי לעצמי, "מה אמרת

בכלל? "טוב, אחזור הביתה, התאמצתי, אבל אחזור עכשיו". לא היו אוטובוסים. לא הייתה תחבורה. חשבתי, "מה קורה כאן? "זה באמת מסוכן, מה קורה?" השבת כמעט התחילה. -כן, השבת כמעט התחילה, לא ידעתי. לכן חיפשתי אכסנייה, מלון לישון. הלכתי לישון. ככה. מצאתם מלון? כן, מצאתי שם מלון, הייתי קצת מבוהלת. בבוקר קמתי, ההרגשה שלי השתפרה קצת. החלטתי בתוך תוכי, "אמצא את הכותל, "את הכותל המערבי". הסתובבתי ברחוב ב-10 בבוקר ושאלתי אדם שתיארתי לעצמי שהוא מבין. התקרב אליי אדם, לבוש בלבן, עם כיפה לבנה גדולה, ואמרתי לו באנגלית, "אתה יודע איפה הכותל?" והוא ענה לי: "את יהודייה?" "כן." "מה את רוצה לעשות?" "אני רוצה להתפלל, לכתוב

פתק בכותל." והוא אמר לי "יהודים לא כותבים בשבת". לא ידעתי על מה הוא מדבר. אבל אחר כך הוא הזמין אותי במשפט הבא, "את רעבה? את רוצה לאכול את סעודת השבת השנייה?" הבנתי שיש ארוחה, שזאת הסעודה השנייה, והייתי רעבה מאוד. אז ליוויתי אותו בסמטאות העיר העתיקה ומה שהרשים אותי ביותר היה איך הוא דפק על הדלת ככה, ואמר "שבת שלום", הדלת הייתה פתוחה. והתמונה הזאת חקוקה בכל הווייתי, לתמיד. כמה מרגש. שולחן ערוך, ילדים קטנים רבים בכל הגילאים, היא מביטה בו, הוא בה, הוא מתחיל לערוך את הקידוש. חשבתי שזה מחזה שהוכן עבורי ואני האורחת. הילדים לקחו אותי ליטול ידיים, כל הדברים האלה לא היו ידועים לי בכלל. הרגשתי כמו

בסיפור אהבה, הסתכלתי עליה, הסתכלתי עליו. רציתי להציג שאלות רבות אבל לא הבנתי מה הסכנה שהדודים שלי הזהירו אותי מפניה. כן, כן. "האנשים הדתיים". כשהארוחה הסתיימה, רציתי לרדת לכותל והם אמרו, "לא, לא, בשבת ישנים". "תנוחי קצת." הייתי עייפה, נרדמתי. אחר כך ערכו את הסעודה השלישית ואחר כך את ההבדלה. ההבדלה הקסימה אותי, הסבירו לי. בין קודש לחול, בין עם ישראל לשאר העמים. ובכן, בשבילי זה היה דבר שחיפשתי כל חיי, מאז שהייתי קטנה. כמה שזה מרגש. וכשהשבת הסתיימה, ולא הוא, אלא היא, אשתו, ליוותה אותי לכותל, לכותל המערבי, וכל תפילתי, הבקשה שלי השתנתה. ואני יכולה להודות בזה, מה שביקשתי מאלוהים הוא, אם יש אמת במה

שחוויתי היום, תראה לי את זה, בבקשה. ומאז התרחשו צירופי מקרים שהוכנו על ידי הקדוש ברוך הוא. למה אני אומרת את זה? כי בדיוק חזרתי לקיבוץ, והם התקשרו אליי והיה מקום קטן שהתחילו להעביר שיעורים בספרדית, והתחלתי ללמוד, והלכתי הלוך ושוב, בין החוף לשיעורים. אבל לאט לאט, משבת לשבת, משיעור לשיעור, ליבי הבין מה עליי לעשות. אני יכולה להמשיך לספר לך? כמה פעמים בחייך הסצנה הזו חזרה על עצמה? הסצנה הראשונה שאת מכנה יצירת אמנות? כמה פעמים הרגשת את זה וחווית את זה שוב? האם חשבת על הרגע הזה אחר כך? פעם, כשהייתי בת שמונה, לפני שלמדתי בתיאטרון קולון, חזרתי מבית הספר, אני באה מהדרום, מעיירה קטנה בשם בורסאקו, וחזרתי

מבית הספר וראיתי את הדמדומים, השמש השוקעת, ועצרתי את האופניים, הייתי קטנה וליבי התחיל לפעום בחוזקה. אמרתי, "זה אלוהים, הצבעים האלה." חזרתי הביתה מאוחר ורציתי להסביר את החוויה הזו לאימא ואבא, ולא ידעתי איך לעשות את זה, אבל הרגשתי משהו דומה לשולחן השבת. הרגשתי אור, או שראיתי אור, אבל חלפו שנים רבות עד שקיבלתי את התשובה הזאת במשפחה ההיא, בבית ההוא. ואם אני יכולה לומר משהו שהוא אמיתי מאוד, מה שהוביל אותי להשראה הראשונה היה הלימוד. כל מה שלא ידעתי. אומרים על בעל תשובה, פעמים רבות ששוטפים לו את המוח, למי שחוזר לדרכי התורה. אבל זה לא כך, זה בדיוק ההפך. שטפו לי את המוח כל הזמן כשלא לימדו אותי שצריך

לברך לפני שאוכלים, שטפו לי את המוח כשיום שישי הגיע ועדיין המשכתי ללמוד בבית הספר. לא היה לי את כל זה, אבל זה לא מה שהנשמה, הנפש היהודייה צריכה. ולכן, החזרה לעצמי היה כל השלב הזה, שעברתי לאט לאט, דרך הידע, דרך מעט השראה, אבל אחר כך, העבודה הייתה קשה. היה לי קשה להתרחק, היה לי קשה לעזוב את המקצוע. אני לא חושבת שעזבתי אותו, למעשה שיניתי אותו, כי עכשיו אני עונה לך שהבלט וההתמדה לימדו אותי לאמץ דבר חדש, שהמשפחה שלי לא הכירה. היה לי קשה מאוד. איך היה להסתגל למציאות החדשה הזאת? איך היה לשנות את הכול לגמרי? להתחיל בדבר חדש לגמרי? זה היה תהליך של ילדות. בהתחלה השתעשעתי. הייתי מבקרת בשבת, רואה את

המשפחות, שהיו שונות לגמרי ממה שהייתי רגילה. אני חושבת שבכל ילדותי, ילדי המשפחה היו בן דוד רחוק, אבל לא המשפחות האלה שמלאות בילדים פרשת השבוע, שהיא דבר דינמי, זה תמיד דבר שונה שרב אמר שהמשפחה יכולה לספר. התייחסתי לכל זה כמו ילד שמתחיל לראות ומתפעל, הוא מוקסם והוא רוצה לדעת. באותה תקופה היו מעט מאוד חומרים בספרדית, והייתי צריכה להתאמץ באנגלית כדי ללמוד יותר. אבל התהליך היה איטי, הוא גם היה תמידי. כשהתחלתי לעשות משהו, המשכתי בזה. את עדיין נדהמת מהידע? את עדיין מרגישה את זה? כל הזמן, אני כל הזמן נדהמת, כי אני ממשיכה ללמוד. יש לי משפחה גדולה מאוד, עם הרבה ילדים, ועכשיו הם כבר גדלו, אבל כשהם היו

חוזרים מבית הספר, והם ידעו בעל פה מזמורי תהילים, תמיד הם השמיעו את פירושי רש"י, ותמיד נדהמתי. בילדותי למדתי את סיפור "כיפה אדומה", למדתי עוד סיפור אגדות, ואתם לומדים מדרשים. ילדה בת 12, מדברת איתך על העולם הבא, של יום כיפור, על כל מה שצריך לסלוח והיא ילדה. זה נס. -זה נס. אם את כבר מספרת לנו על המשפחה שלך, תספרי לנו קצת כיצד מורכבת המשפחה שלך, איך חיי המשפחה שלך? חיי המשפחה שלי עכשיו? כן. -בסדר. אז אחרי הלימודים, אחרי שנתיים מלאות במדרשה שהלכה וגדלה, כינו אותה "בניין עולם", אפילו לא היה לה שם אז, זה היה בית ספר לבנות מיוחד מאוד. כעבור שנתיים, משפחה של חברים שהתארחתי אצלם בבית בשבתות לעתים

קרובות הציגה לי את בעלי, שגם לו יש סיפור יוצא מן הכלל. הוא גר בהוליווד והוא היה מעורב מאוד בהפקת מוזיקה. אני רוצה שתספרי לנו את הפרק הזה. כבר נגיע לזה, אבל ברוך השם התחתנו ונולדו לנו הילדים ועכשיו אנחנו משפחה עם נכדים רבים, מרביתם נשואים. -ברוך השם. התברכתי בכך שיש לי שמונה בנות ושני בנים, עשרה ילדים. וכל ילד הוא סיפור בלט ללא סוף. כלומר, דבר שחוזר על עצמו, שמתפשט, שמתרחב, בנתינה. כשרקדנית נותנת הופעה, היא מחפשת מחיאות כפיים. כשאמא נותנת, היא יוצרת חיים שלמים. זה דבר שונה כל כך. אלו לא מחיאות הכפיים שמישהו יכול לראות, זו התפילה בכל יום כשהילדים הולכים לבית הספר. כל נישואין, כל שידוך, כל נכד.

זה הקשר עם בורא עולם, עם הקדוש ברוך הוא. זה דבר שונה כל כך. זה כל פרט. -כל פרט. כל כריך קטן, כל ריב, כל מורה, כל רבי של הילדים. הוא סיפור שלם כשלעצמו של מסירות. מה הסיפור של הרב סינקלייר? מה הסיפור שהוא היה מפיק של להקה חשובה מאוד? לבעלי היה כישרון רב, מגיל צעיר מאוד, והוא הופיע וגם עסק במוזיקה. הוא הקים אולפן הקלטה עם אחותו באנגליה, שבו הפיקו תקליטים חשובים מאוד. אלטון ג'ון הקליט שם, בעלי עזר להפיק את השיר "קר כקרח", את "מופע הקולנוע של רוקי", אני לא זוכרת איך קראו לו, בעוד רגע אומר לך איך קראו לו בספרדית, אבל זה היה מופע פופולרי מאוד. הוא עבד תקופה מסוימת במחזמר "שיער", והדבר החשוב ביותר

שהוא השיג היה שהוא הגשים את עצמו באופן מלא, בזכות הכישרון המוזיקלי שלו לפני שהוא חזר בתשובה, הוא עבר כבר את כל תחושת ההצלחה, מחיאות הכפיים. בבית חמותי יש שני תקליטי זהב שהוא השיג בהקלטות שלו. ואני מזכירה שאלטון ג'ון הוא אחד מרבים שהקליטו באולפן המוזיקה שהוא ניהל עם אחותו. כך... הוא גם הפיק את השיר המפורסם של להקת קווין. של קווין? -רפסודיה בוהמית. בדיוק. כמה פעמים שמענו אותה. אם אדבר עליו, הוא יגיד, "אל תספרי, אל תספרי". עכשיו זה כבר יודע. זה שיר ששמענו פעמים רבות. איך זה להיות נשואה למפיק חשוב כל כך? אני מעריצה מאוד את בעלי כי הוא אדם בעל כישרון רב כל כך ובכל זאת הוא מקדיש את עצמו באופן מלא

לעבודה של הקדוש ברוך הוא. כיום, באור שמח, הישיבה שבה הוא משמש כרב הוא הקים להקה משלו וזה מדהים. ובחורים רבים עוזרים לו ובגילו הוא ממשיך לנגן קצת רוקנרול. והוא יודע איך להקדיש את האנרגיות שלו. הלהקה הזאת נקראת "התזמורת". איך הוא עשה את המעבר הזה? אני חושבת שהוא התאהב בתורה, מצד אחד. מצד שני, הוא ראה שכל ההצלחה החיצונית לא סיפקה אותו כמו ההצלחה של להכיר את השבת, להקים משפחה. איזה יופי. כל זה היה הרבה יותר חשוב עבורו. ולמרות הכול, זה לא מגיע ממקום של תסכול. הוא עשה את זה, הוא הצליח. הוא בילה עם כל המפורסמים האלה. ומה שפעם הוא אמר לי, "להיות עם אדם מפורסם ברמה הזו בהוליווד, "לא משתווה לדקה שבה

אני ליד הרב אלישיב, הרב חנינסקי "האנשים הגדולים אצלם אינם כמו האנשים הגדולים שלנו בכלל". וזה היה מקור להשראה לשנות את נתיב חייו. מה היה תפקידך בבניית חייו בדרך זו? כי אישה תמיד עומדת מאחורי התהליך של בעלה. כשהתחתנו, הדבר שהיה משותף בינינו לא היה מקום הלידה, וגם לא הגיל, כי הוא קצת יותר מבוגר ממני, הדבר המשותף בינינו היו ערכים. הוא רצה ללמוד תורה. -באיזו שפה דיברתם? באנגלית, בעברית. לא בספרדית. -למדת עברית מהר? כן, עברית, כן. באנגלית היה לי קשה יותר, אבל זה היה מעניין מאוד. כיבדתי את בעלי בכך שהקשבתי לו. כששמעתי אותו, הייתי צריכה לחשוב. ובהתחלה הוא אמר מעט, עם הזמן זה היה יותר. אבל זה עזר לי

להתבגר מאוד. והצגת לי, חיה, שאלה מצוינת. איך זה היה לעמוד מאחוריו? בעלי, הפעם הראשונה שהוא פתח ספר גמרא היה בגיל 37. ואמרתי לו, כשהכרנו בשידוך, שרבי עקיבא, כל השינוי שלו התחיל בגיל 40. אמרתי לו, "אתה צעיר יותר. "אעזור לך ואתה תגיע רחוק." והיה לו קשה מאוד, לא לדעת את השפה. הוא התיישב ובכה כדי להבין את הגמרא הזאת. אבל לאט לאט הוא התחיל להבין. המוח שלו נפתח ואני תמיד השתדלתי לטפל בבית, בילדים, ולהעניק לו את כל הביטחון כדי שיוכל לבצע את המעבר שלו מלהיות תלמיד חכם לאדם שעטוף בתורה. ובכן, איך החיים האימהיים שלך? איך משלבים את זה? כשהבת הראשונה שלי, יוכבד, נולדה, ריגש אותי ש"אני אמא בישראל". זה היה

דבר מיוחד מאוד. הבנתי שזו מתנה עצומה. והמתנה הזו לוותה, אפילו בזמן ההנקה, ניסיתי לפנות מעט זמן כדי ללמוד משהו נוסף. תמיד הרגשתי שאני לא יודעת דברים רבים כל כך. לכן מאז שהיא נולדה, כל הזמן ניסיתי לפנות מקום, לפנות מרחבים פנויים כדי שהם יוכלו ללמוד, ומדובר במשפחה גדולה. ומה שעשיתי זה ללמוד ספרים. מהספרים העתיקים, הספרים שמעצבים אותנו, כמו "מסילת ישרים". איך את לומדת? איך התהליך הזה? אני תלמידה טובה, האמת שאני אוהבת ללמוד, ולכן, אני מתיישבת אני בוחרת פרק, אני מבקשת עזרה, כיום מהילדים שלי, יש נשים שאני לומדת איתן, רבניות, אנשים שאולי נותנים לי דבר שהוא מאוד רחוק ממני, אנשים שנולדו בעולם התורה ויש

להם מידע רב יותר ממני ואני לומדת לאט, אבל כל היום, כל יום אני לומדת משהו. אני חושבת שבזכות זה אני מסוגלת ללמד היום. ואני אחלוק איתך דבר מיוחד מאוד. לפני יותר מ-25 שנה, יום אחד הופיעה תלמידה, היא כבר למדה, והיא אמרה לי, "ונינה, את צריכה להיכנס לוועד מידות." לא הבנתי כל כך מה היא אמרה ועד למידות, מידות הן תכונות אנושיות. עד לאותו זמן לימדתי "משלי", "אשת חיל", על תפקיד האישה, קצת פרשת השבוע. לימדתי במקומות שונים שכבר לימדו בספרדית באותה תקופה וכשהיא אמרה לי, הלכתי לשיעור עם הרב לב קלמן, והתחלתי ב"וועד מידות". זו הייתה קבוצה של 100 נשים, במשך השנים, מספרן הלך ופחת. וזהו ועד מידות שעכשיו הוא

המומחיות שלי. -באמת? מדובר על לימוד תכונה אנושית לזמן מה עד שהתכונה הזו תשתכלל. ואז נעבור לתכונה אחרת. כמה זמן? שלוש שנים. שמחה, שנתיים. סבלנות. שנה שלמה, אמונה, או יותר. כל תכונה במשך זמן רב. אני עדיין חלק מהקבוצה הזו, שהיא קטנה מאוד עכשיו, ויש לנו מפגשים חודשיים. לפעמים שבועיים. זה מעניין מאוד ואני גם מתרגלת את זה עם התלמידות שלי. עיינתי בספרים רבים. הבסיס הוא "עלי שור" ב"וועדי המידות" הללו. שהם קבוצות עבודה על תכונות אנושיות. וזה מה שאני עושה כל הזמן עכשיו. יש לי קבוצות רבות במקומות שונים שבהן אני עוסקת במידות, בתכונות אנושיות. והשאלה תהיה, למה נאחזתי כל כך בכך? כי בדיוק כמו שאימון השרירים

היה כרוך במאמץ רב מצידי מאז ילדותי, כך גם העבודה על תכונות אנושית. אנחנו נולדים בצורה אחת ואנחנו צריכים להתאמץ כדי להגיע לרמה אחרת. הכוח הזה והמשמעת הזאת והמחויבות הזאת ללמוד הובילו אותך להשפיע על אנשים רבים באמריקה הלטינית, בכלי תקשורת שונים. את כותבת, את מופיעה, יש לך ערוץ יוטיוב ומזהים אותך מאוד. איך את חווה את תפקידך בעל ההשפעה בתוך עם ישראל? אני מתחברת באמת למה שאני יכולה. ולמה אני אומרת את זה? כי העדיפות שלי היא הבית שלי, הילדים שלי והנכדים שלי. אימי הייתה רחוקה מאוד, ההורים שלי היו רחוקים מאוד כשחוללתי את השינוי בחיי. לכן אני רוצה להיות נוכחת בחייו של כל אחד מהם. וה' מעניק לנו קסם בזמן

אם לומדים להשתמש בו. כפי שאמרתי קודם, בכל זמן פנוי יש לי ספר פתוח, עם פסוק כדי לשנן בעל פה. ברור שיש לי זמנים מסוימים בכל יום להכין את השיעורים שאני מלמדת, אבל אני עושה את זה כשאני יכולה. ומה שאני רוצה לומר הוא שהבעלים של העולם, תראי מה שאני עומדת לומר, הוא לא מבקש מאיתנו לעשות את מה שאנחנו לא יכולים הוא מבקש את מה שאנחנו יכולים. והדבר מקנה לנו ביטחון שיש לנו זמן מסוים בכל יום, בכל שנה ובחיי האדם. בכל שנה יש לנו כ-52 שבתות. כמות חגי הפסח תלויה במספר שנות החיים. תחגוג את פסח 70 פעמים, 100 פעמים, אבל יש גבול. -יש גבול. לכן האדם מנסה להמשיך לגדול, להשתפר וה' נותן את הברכה. אין צורך להילחץ. כל

אחד עושה מה שהוא יכול. הסוד הוא לדעת מה אתה יכול. ללמוד את כל מה שאתה יכול. הסוד הזה והפילוסופיה הזו, הצלחת להעביר אותם לילדים שלך ואת רואה כיצד זה משתקף בהם, בבנותייך, בבנייך? התשובה היא כן. אני רוצה להזכיר משהו שבתי בתיה תאפשר לי לומר. היא נולדה עם בעיית לב קשה. היא עברה ניתוחים רבים בילדותה. נאלצתי לנסוע איתה לבוסטון כמה פעמים. תתארי לך, היא בתי החמישית, עם משפחה כל כך גדולה וכבר הייתי בהיריון. זה היה קשה מאוד. -היית צריכה לנסוע. עם ילדים קטנים. -כן, זה היה מאוד קשה. ואף אחד לא חשב שהיא תתקדם בחיים. היא לא עמדה בקצב הלימודים בבית הספר. כיום, בתיה נשואה, יש לה בת, התקינו לה קוצב לב. תודה

לאל היא בסדר, מצבה יציב. וראיתי שהמאמצים שהיא עשתה, היא למדה מהמאמץ של אבא ואימא, שהילדים ראו במשך כל חייהם. אצלנו הבית היה תמיד פתוח בשבת. השבת תמיד הייתה הדבר החשוב ביותר בחיינו, באמת. והם ראו את המאמץ. ברוך ה', זה נפלא. -הם ראו את המאמץ הזה. בתפקידך כמורה, כמי שהתמסרה ללימודים במשך שנים כה רבות, הייתי רוצה לשאול אותך, איך את מדמיינת לך את החינוך הרלוונטי להווה ולעתיד? החינוך היהודי. -באופן כללי? -כן. במה מתמקד החינוך הזה, לדעתך? אחת הנקודות החשובות ביותר היא לדעת. מה שהרגשתי פעמים רבות במקומות בהם עבדתי, חילונים כמו עמותות, תוכניות שמשתתפים בהם אנשים שלא ידעו, כמוני, כשהגעתי. מדובר בחוסר

ידע. אם אדם יודע, אחר כך עליו להעמיק ולהחליט. אבל עליו לדעת למה השבת היא יום מיוחד, מה המשמעות של מצוות "פרו ורבו", מה המשמעות של מצוות הציצית. זה עניין של ידע, למה יש לשמור על כשרות? זה מה שמאפשר לעבור ליהדות ולקיים אותה. קצת חזרה ליסודות, למושגים בסיסיים? היסודות, אבל גם היסודות, ואני מתכוונת לילדיי שלמדו תורה, לפעמים הילדים לומדים כמו תוכי בבית הספר, אבל בשלב מסוים, כל אדם, גם אם הוא נולד בבית של תורה, עליו להחליט לקיים את התורה הזאת. זו החלטה של ​​כל אדם. זה לא דבר טבעי. אני יכולה לומר שהיהודי נמצא מחוץ לטבע. זה לא דבר ספונטני, צריך לעבוד על זה. בגלל זה אני משווה את זה כל הזמן לבלט. מה

המשמעות של הרמח"ל ו"מסילת ישרים" עבורך? כשגיליתי את הספר הזה, הוא היה כמו חיית מחמד בשבילי. כי הרמח"ל פרסם את הספר הזה מתוך רצון, בדורו באיטליה, להגביר את ההבנה בקרב הקהילה הדתית. זה סולם רוחני שמתחיל בפרק הראשון לגבי מה היא חובתו של אדם בעולם הזה. והוא אומר בעולמו, חובות אדם בעולמו. כל אדם נמצא בעולם המיוחד שלו. ועליו למלא את שליחותו לפי הכישרונות שלו, הפגמים שלו, התכונות שלו. ואז הסולם הרוחני הזה מתחיל ב"זהירות", לעצור, לחשוב. ואז זריזות, דרך פעולה. לאחר מכן הניקיון, הנקיות. ואז הפרישות, ההפרדה. מה אני לוקח מהעולם הזה ומה לא. תתארי לעצמך שכל העולם פתוח לפני האדם. הכול אפשרי. הוא יכול לתפוס

הכול. אבל המאפיין הזה מלמד אותנו מה לקחת מהעולם הזה ומה לא. ואחר כך יש רמות טהרה, חסידות, שירות, יראת חטא, פחד, ענווה. קדושה. הסולם הרוחני שהרמח"ל מלמד, רמח"ל, משה לוצטו, הייתי אומרת שהוא חובה. צריך ללמוד את הספר הזה. כמה פעמים למדת את היצירה השלמה? פעמים רבות. אני מתחילה אותה ומסיימת אותה. למדתי אותה עם אחד מילדיי. למדתי אותה עם רבנית. למדתי אותה עם בעלי. אני מתחילה, אני מסיימת, אני מלמדת את הספר. תספרי לנו קצת על כוחו של הדיבור. בחודשים האחרונים האלה, במיוחד בהשראת הכוח שיש לפה שלנו ובשל כל מה שקורה בישראל, המלחמה העצובה כל כך, החיילים, החיים של בני עמנו שהם יקרים כל כך. הכוח שיש לנו, כל

התגובות שמושמעות, שיוצאות וכבר אי אפשר להחזיר אותן. הכוח הזה יכול להביא שלום, ישועה, קרבה. מילת עידוד לאדם עשויה להוביל אותו למקום אחר. מילת ביקורת תוביל אותו למקום אחר. ואני מבססת זאת על הספר "שערי קדושה" של הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י ז"ל המפורסם, לא מזמן ביקרתי בצפת, בקברו, שבו הוא מלמד אותנו על ארבעת היסודות ותיקונם. אש, אדמה, מים, אוויר. אוויר הוא כל מה שיוצא. ואנחנו אומרים בערך 16,000 מילים ביום. תראי כמה עוד יש לנו ללמוד. הנשים יותר מאשר הגברים. ואם לא נלמד, מה יקרה? ומילה טובה תורמת רבות כל כך לתיקון. לכן אני מלמדת עכשיו, מנסה להעביר את זה כדי להשכין שלום. שלום בין זוגות, שלום

בבית. אני חושבת שזה יכול לעזור גם לשלום הגדול. -בהחלט. שאנחנו כל כך רוצים כיום. במיוחד בימינו עם הטכנולוגיה כפי שהיא, התקשורת. מה שאנחנו שומעים כל הזמן. -מה שאנחנו שומעים. ללא גבולות. כי אין גבול לכמות הדברים שאת יכולה ללמד אותנו, שאת יכולה לספר לנו. אבל הייתי רוצה, אם תרצי, שתעבירי מסר לכל האנשים שצופים בנו. איזה מסר היית מעבירה להם, מורה? המסר הוא שכל עוד האדם חי, הבעלים של העולם רוצה משהו. משהו מיוחד בכל אחד מאיתנו. ואנחנו מקור אור. אם נוכל להבין את הפוטנציאל של הנשמה, היינו נשארים פעורי פה. איפה המפתח? המפתח הוא לרכוש ידע, ללמוד, ליישם את הלימוד הלכה למעשה. לעקור מליבנו את הקשר הזה עם

בורא עולם. אנחנו לא לבד. האמון בבורא עולם הוא דרך כל מה שאנו לומדים, מכל מה שאנחנו רואים. צריך לפקוח היטב את העיניים. עלינו להקשיב למה שאנשים מלמדים אותנו. התורה חיה בכל רגע, בכל היבט. מה שאני מציעה זה להפוך זאת למטרה בחיים, ללמוד, לקיים, להכיר את התורה. ואני חושבת שזה גורם לעונג רב לבורא עולם שנתן לנו הכול. אנו מחויבים בדרך זו, בכל מקרה. רבנית, אני רוצה להודות לך בשם כל הנשים דוברות הספרדית על ההזדמנות שנתת לנו להקשיב לך, להקשיב לתורתך, ללמוד מהטון שלך, מהדרכים שלך, השיטות שלך. הן באמת יקרות מאוד לכל עם ישראל. תודה על שאת המנהיגה שנשים זקוקות לה. ושה' ימשיך לתת לך את הכוח הזה, את האנרגיה הזו

להמשיך בנתיב החינוך הזה שהעולם זקוק לו מאוד. ראשית אני מודה לך. התחלנו, עכשיו אני אומרת לך, עמיתים עם אחת מקבוצות "מסילת ישרים" שבהן למדת. אני רוצה להודות בפומבי ל"הידברות", שבה גם לבעלי יש חלק. תודה לכל מי שעומד מאחורי זה, שאנחנו מקיימים היום. היכולת לבצע דברים טובים היא באמת חלק מהאנושות, האפשרות שניתנה לנו בזכות הרצון החופשי. ואני מודה לכל אדם שנותן לי עוד הזדמנות לשדר זאת. תודה. תודה רבה לכולכם על שהייתם כאן, שהצטרפתם אלינו לתוכנית החדשה הזו, במרחב הזה שמאחד את אמריקה הלטינית עם לב עם ישראל. ולבסוף, אל תלכו לשום מקום כי אנחנו יוצאים לסיור, כדי ללמוד קצת על הארגון הנפלא הזה. תודה רבה,

רבנית ונינה. היה לי העונג והכבוד לארח אותך כאן איתנו. ובעזרת ה', מי ייתן ויהיו עוד הזדמנויות כאלה ושנמשיך לחבק את העולם. תודה רבה. עברית: בתיה מולכו הפקת תרגום וכתוביות: סאמיט-איי ברוכים הבאים ל"הידברות". מה זה "הידברות", אתם שואלים? ובכן, המילה "הידברות" פירושה... "בואו נדבר". תנו לי להראות לכם במה מדובר. הצטרפו אליי. ב-2002, הסופר והחוקר הפורה הנודע, הרב זמיר כהן, שכתב אינספור ספרים, בהרבה מאוד שפות, היה חזון. החזון שלו היה להגיע לכל יהודי ברחבי העולם, לא משנה מה הרקע שלו. אז הוא יצר ארגון חינוכי, שמספק מידע, ומעורר השראה. כיום יש ל"הידברות" 40 מחלקות שונות, 400 עובדים, 2.5 מיליון כניסות

חודשיות באתר "הידברות" ובאפליקציה, ו-16 מיליון שעות של מדיית Tor. שידורים חיים, "הידברות" היא גם תחנת טלוויזיה. בעולם בו אנו חיים, תוכן כשר הוא כל כך דל. לילדים שלנו יש גישה לכל דבר בלחיצת כפתור אחת, ו"הידברות" יכול לשנות את זה על ידי יצירת 100% תוכן כשר. ותחנת הטלוויזיה של "הידברות" משדרת בכל רחבי ישראל למיליון בתים. חדשות, אירועים אקטואליים, בידור ומופעים שונים, ממש כמו זה, וכן הרצאות מרבנים ידועים מרחבי העולם. וואו, מדהים. סלח לי, אנחנו באמצע הופעה כאן. בראבו, בראבו. זה היה מדהים. ותודה לך, כי בדיוק בזה עוסקת "הידברות". "הידברות" ארגנה גם 100 כנסים ו-920 סדנאות ביתיות, רק השנה בלבד. חם

מהדפוס. "הידברות" מפיצה 300,000 עלוני שבת שבועיים ברחבי ישראל עם חדשות, מאמרי Tor, ראיונות, שאתם ומשפחותיכם תוכלו לקרוא. מחלקת IMA מסייעת לנערות שנכנסו להיריון, אבל בגלל נסיבות שונות, הם החליטו להפסיק את ההיריון ולעשות הפלה. זה הזמן שבו IMA נכנסת ועוזרת להן כלכלית, רגשית, ותומכת בהם לאורך כל ההיריון ומעבר לו. בשנה החולפת, 137 תינוקות ניצלו. אתה יכול בבקשה לעזור לי עם החיתול? הייתי רוצה, אבל אני חייב ללכת. המחלקה החשאית הזו עוסקת בבנות שהסתבכו עם גברים ערבים ונלקחו לערים ערביות. ראשית, הבנות האלה חשבו שהן הולכות לכבוש את העולם, אבל אז הן גילו את האמת המכוערת, כשהן הוכו ונפגעו. המחלקה הזו מצילה

את הבנות האלה. הם פוגשים אותן במקומות מסוימים, הם לוקחים אותן למקום מבטחים, והם מחזירים אותן הביתה. מאות בנות חולצו מנישואים לערבים, כמו גם נישואי תערובת. ו... אה, הם נכנסים עכשיו, אז בואו אחריי... אין כניסה! אני מניח שאנחנו לא יכולים להיכנס עכשיו. המחלקה הבאה תומכת בחיילים בודדים, באהבה, תמיכה ואכפתיות כדי להקל על הנטל שהם נושאים על כתפיהם, בעבור כל העם היהודי ברחבי העולם. מחלקה זו מסייעת גם לחיילים הסובלים מ-PTSD ותומכת בהם באמצעות תוכנית שירותים סוציאליים המספקת תקווה, מטרה ותמיכה משנת חיים. זה כלב גדול. הבא בתור! - פסיכולוג - אני זקוק לעזרה. מחלקה זו מספקת הקלה מיידית והקלה ארוכת טווח

לרעבים, צעירים ומבוגרים כאחד, כמו ניצולי שואה, משפחות מוכות עוני, באמצעות מגוון רחב של תוכניות מזון ושירותים סוציאליים. "שבע ברכות". מחלקה זו מטפלת במשבר ה"שידוך", עם כל כך הרבה צעירים וצעירות שמתקשים למצוא את חברי הנפש שלהם. אפליקציה זו מאפשרת להם להיפגש בצורה 100% כשרה. עם למעלה מ-30,000 חברים חדשים רק בחודש שעבר, 700 נישואים נערכו עד כה. מזל טוב. כעת "הידברות" מתפשטת למדינות ברחבי העולם. "הידברות", הפכו לשותפים, היום.