מי אמר שלחץ זה דבר רע?

ב-16 בדצמבר 1954 בלילה נכנס מהנדס בשם טריסי הולעבדת חברת ג'נרל אלקטריק בניו יורק. הוא היה לבד אחרי שעות העבודה וניגש למכונה ענקית שתקנן בעצמו. מכבש מתכת בגודל של חדר שייצר לחצים שאף אחד לא הצליח לפניו. המטרה להפוך פחם רגיל ליהלום כי המדע ידע שיהיהום ופחם הם אותו אטום בדיוק פחמן ההבדל בין גרגיר פחם חסר ערך לבין יהלום שחותך פלדה הוא רק סידור פנימי וכדי לסדר אותו צריך תנאים בלתי אפשריים 100,000 אטמוספירות לחץ וטמפרטורה של 1600 מעלות בטבע זה קורה רק בעומק 150 קומטר הולעיל את המכבש רעש מחריד הוא חשש שהכל התפוצץ וכשפתח את התא ראה את זה. כבישים זעירים, שקופים, נוצצים, יהלומים הראשונים שאדם יצר אי

פעם. הוא ניסה לשרוות בהם זכוכית. הם חתכו אותה כמו חמאה. אבל הנה מה שהדהים את הול עצמו. הפחמן באותו רגע לפני הלחץ היה זההל לחלוטין לפחמן אחרי. אותם אטומים בדיוק. ההבדל היחיד היה הלחץ העצום שעבר עליהם. בלי הלחץ הגרגיר נשאר חסר ערך. עם הלחץ הוא הופך לחומר הקשה ביותר ביקום. אנחנו חיים בעולם שמלמד אותנו לברוח מלחץ בעבודה, בכלכלה, בילדים, בזוגיות. בטוחים שהלחץ הוא האויב. שאם רק יהיו לנו חיים בלי לחץ, סוף סוף נהיה שמחים ולא מבינים שבלי הלחץ נישאר גרגיר פחם. עם אותו פוטנציאל בדיוק, אבל בלי הצורה המגובשת, בלי הברק, בלי הקושי שיוצר עוצמה אמיתית. אלפי שנים לפני הול ספר שמות לימד אותנו את חוק היהלום של

הנשמה. בשמות כתוב על שעבוד מצרים וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. תקשיבו לדיוק. ככל שאינו אותו יותר כך פרץ. לא למרות שאינו. בגלל שאינו. הרמבן כתב מילים מטלטלות. המכבש הוא שיוצר את עם ישראל. מצרים לא הייתה עונש, היא הייתה המכבש שהפך גרגיר פחם של 70 נפש לאומה של יהלום שאלפי שנים אחר כך עוד מאירה את העולם. הלחץ שאנחנו עוברים בעבודה, במשפחה, בבדידות, בקושי הפנימי אינו תקלה. הוא המחבש. הוא הכלי שדרכו הפוטנציאל שלנו הופך לדמות אמיתית. בלעדיו נישאר גרגיר. אז בפעם הבאה שנרגיש שהלחץ מוחץ אותנו, שאנחנו לא יכולים יותר, לא נברח. נזכור את הול, נזכור את כן ירבה וכן פרוץ. לא נתפלל שהלחץ יעלם.