האם שוקולד מסוגל לרפא? | עדן הראל מארחת את אביטל סבג - במטבח של עדן פרק 17

שלום שלום וברוכות הבאות למטבח של עדן. כן, זה קורה אצלי בבית ואני מאוד אוהבת את זה. פרשת השבוע שלנו, פרשת מקץ, מלא דברים לדבר עליה, וגם באה לבשל איתי כאן במטבח אביטל סבג, מחברת הספר "חמש עונות במטבח". היא טבעונית, היא מלמדת אנשים לבשל, היא עושה סדנאות אוכל. היא בן אדם שמשנה לאנשים את החיים, וזה מדהים. מה נשמע, אביטל? -מעולה. -כיף שבאת. יאללה, בואו נתחיל. אז, אביטל, איזה כיף ששוב אנחנו נפגשות במטבח שלי. אנשים משלמים כסף רב שאת תבואי ותבשלי בשבילם, או לבוא לסדנאות שלך, ואני זכיתי ואת אצלי במטבח ואיזה כיף לי. הספר שלך מלווה אותי שנים רבות. אני עושה ממנו המון מתכונים. הוא בעיניי ספר חובה. זה לא

משנה, אני לא טבעונית, אבל עדיין רוצים לאכול יותר בריא. -לצד, לצד הארוחות. לצד? לא, לא, לא, כשבא לי. פשוט לפעמים בא לי אוכל נקי. אוכל נקי אבל טעים, כי תמיד חשבנו שטבעונות זה כאילו... טוב, מסכנים. מרבונים, אין להם מה לאכול, אבל יש מלא מה לאכול. -יש מלא מה לאכול. -מלא מה לאכול, אה? מלא. גם הילדים שלך טבעונים? גם. -חמישה בנים... -גם טבעונים. כן, גם טבעונים. ברור שאת טבעונית, אבל הם גם? אמרתי "גם" אבל... -אבל לא רק. אה, הבנתי, הבנתי, הבנתי. אוקיי. אז את לבד בבית עם הטבעונות. -אני... למה? כולם ביחד, רק להם יש עוד דברים אחרים. כל מיני חלקי זה... הייתי צמחונית חמש שנים, הייתי טבעונית חצי שנה. זה מאוד

לא פשוט. זה... להיות טבעוני בריא זה לא פשוט. כי להיות טבעוני ג'אנק זה מאוד קל. כן, ברור. חמאת בוטנים ואגוזים וזה כל היום, ונראים גם ככה... נכון, נכון. -נכון, פיתה, במבה. אוי, נורא, נורא. -כן, אבל לא לשם... זו לא הכוונה. -לא, לא, ממש לא. את מלמדת לאכול בריא וטעים ויפה ועשיר ובשפע. נכון, והלימוד שלי הוא לימוד התבוננות פנימית ולפגוש את האינדיווידואל. -מקסים. -שכל אחד, מתאים לו מה שמתאים לו. נכון. -לא בהכרח מה שמתאים לך מתאים לי לאכול. כאילו, את לא חושבת שכל העולם צריך להיות טבעוני? ממש לא נכון. -וואו, יפה. בקליניקה אני פוגשת אנשים שיש להם חוסרים נוראיים בגלל שהם בחרו בטבעונות ולא עשו אותה כהלכה.

-כן. ולהשלים את החוסרים האלה, זה צריך להיות מאוד מאוד עם מודעות. כן, נכון. אז פרשת מקץ, מה נבשל לפרשת מקץ? אז יש לנו היום... -לא פרות רעבות. -לא. לא, הן לא היו רעבות. הן מלחכות... הנה. נכון, נכון, נכון. -ניתן להן מנגולד. יש לנו מרק בורשט בוורסיה טבעונית. -ברור. אורז, עוגת אורז, ומנה אחרונה, כמו שאת אוהבת, עדן, מה? -זה ידידנו השוקולד. -יאי! איך להיות שוקולטיירים בשנייה וחצי בבית, וזהו, הורס. -יוצא מדהים. -ממש. איזה כיף. יאללה, בואו נתחיל. אז עם מה אנחנו מתחילות? -עם עוגת האורז. אוקיי, עוגת אורז. -יופי. אז יש לנו אורז פרא אדום. אפשר לקחת אורז בסמטי מלא או אורז עגול מלא או אורז בר. יש המון המון

סוגים של אורזים, אפשר גם לערבב אותם. -את לא מגיעה לאורז יסמין. אפשר גם יסמין, אפשר. אם... פחות בריא. -תראי, הוא לא פחות בריא כמו שאין בו את הערכים התזונתיים שיש באורז מלא, כי באורז מלא יש את הקליפה, והקליפה זה סיבים תזונתיים. הגוף שלנו, מערכת העיכול שלנו מבקשת את הסיבים כדי לנקות את המעיים. אוקיי? אז זה חשוב. -אורז כזה, שהוא פרא, את צריכה להשרות אותו? -משרה אותו לפחות ארבע, חמש שעות לפני שאני מתחילה בכלל... -לדבר איתו. -עכשיו, אני בחרתי פטריות שיטאקי טריות. בעבר, לפני עשר שנים, היינו מקבלים אותן רק... יבשות. -יבשות, בדיוק. אז את יכולה להרגיש שהמרקם שלהן... שונה לחלוטין. -בדיוק, שלא צריך בכלל

להשרות אותן. את הרגל, אני לא משתמשת ברגל, והן לא אכילות, אוקיי? -אה, לא? -לא. וואי, איזה קטע. -אז אני צריכה לעבד אותן כדי שהן יהיו אכילות. למה אני רוצה את השיטאקי ולא פטרייה אחרת? בגלל שיש בהן סגולות מרפא, שהן ממש פטריית מרפא. אני קוצצת את השיטאקי לרצועות כאלה. את רוצה את לעשות את זה? -בטח. -יאללה. תניחי, אצלנו לא מעבירים סכינים, נשמה. -אה, כן. ברור, אני יודעת. גם אצל האשכנזים. -כן? -כן. זה כי אשכנזים התחתנו עם מרוקאים. עכשיו אני, במחבת, אשים קצת שמן זית. יפה את חותכת, מקצועית. נשמה... בואי לבשל בסדנאות. אנחנו פה היינו במאסטר שף VIP. -מה את אומרת? כן. אני אוהבת את המטבח מאוד. -נהדר. אוקיי, אז

השיטאקי, היות והן ממש כמו טופו, אין להן טעם, אז אני מניחה אותן במחבת, וכדי לגרום להן קצת לשנות את הטעם אז אני אוסיף להן רוטב סויה. ומה שאני עושה זה מוסיפה קצת מים. מה שאת רואה פה זה מים... מה זה המים האלה? -זה מים שאידיתי את הירקות, וזה כמו ציר. אני תמיד שומרת שיהיה לי ציר לידי, ואז זה פשוט יותר טעם. רואה, אני מוסיפה מים ואז הפטריות מתחילות לקבל את כל הטעמים. -כן. אפשר להוסיף שום, ג'ינג'ר, מה שאוהבים. נשים קצת פלפל שחור. יופי. מספיק לנו השום הזה. -מספיק? -כן. לאורז אני צריכה את הבצל ועוד שום. נחכה רגע שה... שכל הנוזלים ייספגו. אז באיזה גיל נכנסת למטבח? לא, בתור ילדה, לא בתור כבר אימא. האמת

היא שבתור ילדה, עד גיל 18, שרצתי בחנות התקליטים שלי, בערך זה מה שעשיתי כל היום. גם אחרי התיכון הייתי זבנית בחנות תקליטים. בבית התקליט, עד גיל 18, שאז הבעלים של החנות בא אליי ואמר לי: "תראי, אני יודע שאת נורא אוהבת את החנות, "אז אולי את רוצה לקנות אותה?" אמרתי: "ברור". לא ידעתי איך... -איך את הולכת לעשות את זה. אבל ברור, היה ברור. -וואו. ו... איך קנית אותה? פשוט באתי לאבא ואמרתי לו: "תקשיב, אני ממש ממש... "ממש, אני חייבת את החנות הזאת", והוא ידע את האהבה שלי למוזיקה. ניגנתי גם על פסנתר וגם על גיטרה בס, והייתי שורצת בחנות כל הזמן. -גדול. -אוקיי, עכשיו אני... מוסיפה את הבצל. ואני יכולה להוסיף

כבר את התבלינים. אוקיי, אז אנחנו מוסיפים כמון ובהרט. וזרעי כמון, אני חושבת שזה. -כן. פפריקה. -כן. -מלח. לא יודעת, אולי שומר. לא נורא. -אה, שומר. -אולי שומר. יופי. עכשיו אני מביאה את האורז שלנו. -שומר אני אוהבת. מעבירה אותו פה... לא צריך את כל הכמות. חצי. תגידי לי מתי די. זהו. כן. עכשיו אני, מה שאני עושה זה... צריכה להוסיף עוד קצת מלח. -נכון. אורז שותה את המלח, אה? -לגמרי. אוקיי. לפה אנחנו יכולים להוסיף כוסברה או פטרוזיליה. אז תראי לי... את קוצצת מאוד יפה. זהו, הלך עליי. היא קלטה אותי. ותוך כדי שתקצצי אני כבר מראה לך מה אני עושה. אני לוקחת נייר אפייה. -כן. זה אורז שרץ אצלי בסדנאות. אנשים

מתמוגגים. זה גם מאוד מאוד יפה בהגשה. וואו. אז כדי שאני אוכל להפוך את האורז, שהוא יהיה בצורת עוגה, אני חייבת להשתמש בנייר אפייה, אחרת זה נדבק ואז את לא יכולה להפוך. אני מתחילה ללפף עם עלה מנגולד. אוקיי, ממש ממש יוצרת... -מרפדת את התחתית. לא רק את התחתית, את הכול. תכף תראי. אני פשוט... -בצדדים גם. כן. אני בונה אותו שהוא יקבל... אה, והוא עוטף את העוגה כזה? כן, הוא כאילו אריזת המתנה של האורז. -כן, יפה. אז את היית הבית שכל החברים היו אוהבים לבוא כי יש אוכל טעים? הסיפור הוא כזה. בגלל שאני טבעונית אז תמיד אני מכינה לי אוכל של נזירות כזה בערב, טופו ואורז בערך. ואז בבוקר, כשאני קמה, אני רואה שהכול

ריק, התרוקן. אז גם החברים שלהם הם גם טבעונים. -הבנתי. יש אומנם ילדים בררנים. אני לימדתי גם ילדים שהם בררנים, אבל הוכחתי לסבתא אחת שבאה לסדנת בישול עם הנכד שלה שהיא אמרה לי שהוא לא אוכל ירקות מאז שהוא נולד. -יואו. אז ישבנו שם עם הילדים והם הכינו סלט. והסבתא הייתה בשוק בכלל שהוא נוגע בירק וחותך אותו. ואז הוא אכל? -ואז הוא אכל. והסבתא הגיעה אליי למטבח ובכתה. יואו. -היא אמרה: "אני לא מאמינה, צילמתי את זה לבת שלי ש..." שש שנים הוא לא אכל ירקות. -מרגש. -ממש מרגש. אולי זו באמת שיטה טובה למי שהילד שלה עושה לה בעיות עם אוכל. לגמרי. ילדים, כשאת מביאה אותם בקבוצה וזו סדנה והם חותכים לעצמם, אז הם רוצים

גם לטעום את מה שהם חתכו. -נכון. -מה, הם פראיירים? נכון. -עבדנו קשה, לא נאכל? -לגמרי. אוקיי. יש לנו פה את האורז. ואני מעבירה אותו לסיר. את יכולה עם ה... -כן. וואי, זה נראה מקסים. זה כמו איזה קסם. -נכון. כמו איזה אוכל פיות. -וזה פשוט. אין, היא לא תוותר. הנה. -ברור. -הנה. אוקיי. את זה אפשר לקחת לשם. יופי. ואז אני משטחת את הכול. מוסיפה נוזלים. המתכון כמובן המדויק יופיע... כן, כן. אנחנו ניתן אותו בתוכנית. אל תדאגי, אנחנו לא סתם מגרים, מגרים ונעלמים. אוקיי, אז... זה הגז הקטן, נכון? יופי, הוא דולק. אני אוסיף עוד קצת נוזלים. זהו. עכשיו נסגור, ניתן לו להתבשל וכשנצלחת אז... אז נראה את כל היופי. -נראה

את העוגה. יואו, זה נראה מהמם. -כן. אוקיי, אז אנחנו עוברות למנה הבאה. -יאללה. -יאללה. מה עושים? אנחנו עושות את הגרסה הטבעונית של מרק בורשט. וואו. -כן. עכשיו, הכול פה טבעוני. זאת אומרת... ההונגרים, לא יודעת אם זה יחליק להם בגרון מה שאמרת עכשיו, אבל אצלי זה עובר. -כן. אז הדבר היחידי בעצם שעושה את ההבדל במרק הזה, שאנחנו במקום להוסיף יוגורט או שמנת חמוצה מוסיפים סוג של ממרח קשיו. -אוקיי. אז ככה. אנחנו מתחילים עם להקפיץ את הבצל. שמן זית? -ראיתי אותך עם ה... סכין. זהו, אין, אין, אין. נהייתי חותכת. -בדיוק. -הלך עליי. אז עוד פעם, אמרנו שמן זית. הוא חברי הטוב במטבח. אני מאוד אוהבת להשתמש בסוגי שמן זית

שהם לא חריפים מדי, כמו למשל בלנד, פיקואל, שזה שמני זית מאוד עדינים. הסורי, הוא קצת גס, כן, אז צריך בעדינות איתו. אני אוסיף את הבצל. גם יש במתכון פראסה. פראסה בעלת הרבה שמות: לוף, פראסה, כרישה, זה אותו דבר. ואני מוסיפה אותו גם כאן לסיר. מאדה את הכול עם שמן זית. כף? -תודה רבה. בשביל מה אני פה, אביטל? -בדיוק. -להביא לך כפות. לגמרי. -מה עם השום? בטח, בטח. -יאללה. מרק כזה הוא מרק קלאסי לחורף, למה? כי הוא בנוי משורשים. הם ירקות שמקרקעים את מערכת העיכול. אז אם קר לנו, אם אנחנו טיפוסים שקר לנו ואנחנו צריכים משהו שיחמם, אז כל הדברים שהם יותר קרובים לאדמה, לתוך האדמה, לתוככי האדמה... -אה, זה מחמם. הם

יחזקו אותנו ויחממו אותנו. -יפה, אהבתי. אוקיי. -אז... הנה. אז אנחנו מוסיפים את תפוחי האדמה. את הכול. עשינו חוטים בשתי דקות במג'ימיקס. כן, ממש קל. זהו. זהו? יש מרק? לא הבנתי. כדי להיות יעילה במטבח, כי אין לנו זמן, אז אני תמיד דואגת שיהיה לי סיר עם מים חמים. אז הנה, כאן כבר שמתי... יש לנו מים חמים. אז זה חוסך לי, זה פשוט נותן לי עוד איזה עשר דקות, רבע שעה ש... חסכנו. -שחסכנו. עכשיו אני נותנת לזה פשוט להתבשל. -ככה? -כן. מה? תבלינים, משהו? -ברור. אביטל, זה נראה לי יבש. -אבל זה כאילו הונגריה. הונגריה זה לא מרוקו. -בסדר, אבל אנחנו הונגריה פוגשת את מרוקו. אנחנו רוצות לאכול. -כן, נכון. -שיהיה טעים.

אבל אנחנו רוצים את המרק הזה שהוא... את יודעת, לפעמים צריך רגע לקחת... להירגע מהתבלינים. -אה, אוקיי. -וגם לתת לחך לטעום את הירק. פשטות. -כן. גם את עשית ניקוי... את אומרת בעצמך שאת לא רוצה חריף. -את לא שמה איזה פלפל חריף, משהו? לא, אבל אני שמה כן מלח ופלפל שחור, שהוא נותן המון אנרגיה, הוא מעודן, הוא לא חריף. -הוא מעיר. כן. ואז נותנת לזה פשוט להתבשל איזה חצי שעה. הסלק מפריש גם את הצבע שלו ואז המרק נהיה בצבע אדום עמוק. ובהגשה אני פשוט מכינה מזה סוג של ממרח כזה שנראה כמו יוגורט ומטפטפת מעל. -מזליפה מלמעלה? אה. הבנתי. כי לא הבנתי איך זה מתקשר לזה. -כן. יפה. את יודעת שהפרשה שלנו היא פרשת מקץ, ויש בה

המון המון דברים. יוסף יוצא מהכלא מקץ שנתיים ימים, בגלל זה קוראים לזה "מקץ". הוא יוצא מהכלא סוף סוף, אחרי שעשר שנים הוא לא מבין... הוא מבין, כן? כי הוא מחובר לקב"ה, אבל הוא סובל, באמת סובל. הוא היה צדיק עצום והוא רק רצה לשמור על עצמו, ועשר שנים ואז עוד שנתיים כי הוא ביקש עזרה מהבן אדם הלא נכון. הקב"ה אומר לו: איפה אתה? לאיפה הלכת? מה, אתה מבקש מבן אנוש? אני פה. ונשאר עוד שנתיים, ואז מגיע הרגע שזהו, שזהו, נגמרת התקופה הקשה של יוסף, מתחילה התקופה היותר טובה. פרעה חולם את החלומות. חולם את החלומות עם הפרות, שבע פרות רזות, שבע פרות שמנות, מה זה אומר? כל החרטומים שלו באים, אומרים לו קסמים. אומרים

לו, זה אומר ככה, זה עושה ככה, זה עושה ככה... ופרעה, דעתו לא מתיישבת. את יודעת, עניין החרטומים. את טיילת במזרח. אז אני גם טיילתי בהודו. כשהסתובבתי שם והייתי רואה את כל ההודים עושים את כל ה... מקסמים האלה, כל מיני... -טקסים. אפילו לא טקסים, יותר... טקסים ברור, אבל בסדר, נגיד זה תגידי עבודה זרה, אבל כל הקסמים האלה שהם פתאום היו יכולים ללכת על הגחלים או כל מיני... היו מסתכלים עליי ופתאום... אני זוכרת שזה היה נורא מפחיד. היה אחד שהלכתי והוא כזה אומר לי: "מה זה החלומות האלה שאת חולמת? יש לך חלומות חזקים מאוד". כאילו כל מיני כזה: "מה אתה נכנס לי בכלל לספייס שלי?" ובאמת היו לי חלומות חזקים מאוד

בהודו. הודו, חסרה להם היו"ד, היו"ד, ואז הם היו עפים שם. אבל ההודי ויו"ד זה... ובאמת כל פעם שהייתי רואה אותם הייתי חושבת על החרטומים והייתי אומרת: "בטח הם השורש של החרטומים במצרים שהיו עושים את כל הכשפים והקסמים". אני חוזרת לפרשה, מקץ, אבל פרעה, באמת לא מתיישבת דעתו, ואז שר המשקים אומר לו: "אל תדאג. "אני פגשתי איזה מישהו שיכול לפתור לך את החלום". מביאים את יוסף, מקלחים אותו, מלבישים אותו, מטפחים אותו, מביאים אותו לפגוש את פרעה. ואז הוא אומר לו: "תפרש לי את החלום". אז הוא אמר לו: "אני לא מפרש לך את החלום. "אם הקב"ה ייתן בעדי, אני אפרש לך את החלום, "ואם לא, אז לא". כבר פרעה כזה אומר: "מה זה הדבר

הזה?" כי פרעה היה מסתובב ואומר: "אני היאור, אני עשיתיהו". הוא היה אומר שהוא הקב"ה. הוא המציא את עצמו גם. יש מלא מדרשים עליו שהוא היה צריך להתפנות, הוא בכל זאת בן אדם, אז הוא היה הולך בלי שאף אחד יראה אותו, מאחורי השיחים, מתחבא ליד הנילוס כזה, שכאילו הוא לא צריך להתפנות, הוא משהו אלוהי. ומגיע הרגע הזה שהוא אומר לו: "בסדר, תפרש לי". והוא מפרש לו את החלומות והוא מרגיש בלב שלו שמשהו שם התיישב ובאמת הדברים מתחילים להתגשם והוא רואה שהוא איש של אמת. הוא אומר לו: "בוא, אתה תהיה המלך, אתה תעשה, אתה תגיד, "אתה תנהל את כל מצרים", וזה היה דבר מטורף. לפני שנייה הבן אדם זרוק בתוך כלא, פתאום הוא עוד שנייה

מלך על מצרים. ואני חושבת שהשיעור הכי הכי גדול... הרי בכל פרשה יש מסר בשבילנו. יש איזו מתנה קטנה שכל אחד צריך להתעורר ממנה. ואני חושבת שבפרשה הזאת, מה צריך להתעורר? מהצניעות. אנחנו דור מאוד של "כוחי ועוצם ידי". אני מוכשרת, אני עשיתי, אני הייתי ב-MTV, אני זה... מה? אנחנו כלום אנחנו. אנחנו מה? צריך להגיד את זה באמת אבל. אנחנו מה? ולהתחבר למקום הזה, לחשוב על יוסף שהוא בתוך כל הזה במקום לבוא ולהגיד לפרעה: "עליי, אני אדאג לך, "חכה, אני מסדר אותך". הוא אומר לך: "לא, אם הקב"ה ייתן בעדי, אני אפרש לך, "אם הקב"ה ייתן בעדי, אני אוכל לעשות בשבילך". ולקחת את הצניעות הזאת של יוסף, ללמוד, כי כל פרשה באמת

מאירה לנו. לקרוא את הפרשה, לראות את הפשטות הזאת, הצניעות שלו, ולהיזכר שגם אנחנו כלום ושום דבר, שהכול מאת השם, וכל הזמן להגיד "תודה, השם, תודה, תודה". מזמור לתודה צריך להיות על הפה שלנו. הרב ארוש אומר דבר יפה. הוא אומר: "אחד מתפלל לשער הפרנסה, פותח שער הפרנסה. "אחד מתפלל לפתוח שער הזיווג, פותח שער הזיווג, "אחד מתפלל לשער התודה, נפתחים לו כל השערים". צריך להגיד תודה, להודות, להודות, להודות. אנחנו יהודים מלשון "להודות", כל הזמן להודות. אז אני מודה לך שבאת למטבח שלי ואני מודה לך שאת כאן, אני מדברת דברי תורה ונהנית מאוד ועפה ואת מכינה לי אוכל טעים, וכיף לנו בחיים. ושגם לומדים מאיתנו אלה שיראו את

התוכנית. -נכון, בהחלט. זה בכלל, אנחנו פותחות, פותחות, פותחות... -זכינו, זכינו, זכינו. הודיה, הודיה. -משפיעות. נכון. אז זה בעצם מתבשל, האורז פה, ועכשיו אנחנו נעשה את הקינוח. שוקולד. -יאללה. החלק המתוק. -החלק המתוק. מה נעשה? -אז אנחנו יכולים ללכת ללמוד שוקולטריה וזה ייקח לנו המון שנים, ואחרי זה בבית לטמפרר וזה, זה סיפור, סיפור, סיפור, סיפור ארוך. -אין לי סבלנות. גם אין לנו סבלנות וגם אנחנו רוצות להיות יעילות במטבח וצ'יקי צ'יקי צ'יקי. אז ככה, קקאו הוא אגוז שיש בו סגולות מרפא ונוגדי חמצון שהם לא שורדים בקלייה, אז אנחנו צריכים לראות שכתוב Raw. RAW זה אומר נא. זאת אומרת שלא קלו אותו. -אוקיי. שמן

קוקוס הוא שמן שהוא מאוד מאוד חשוב. משתמשים בו... -להכול. -להכול. קוסמטיקה, קרמים לגוף, אוכל, עוגות, הכול. כשאני לוקחת את הדבר הזה, את כל הרוטב הזה, ואני מכניסה אותו למקפיא, מתחת ל-24 מעלות הוא נהיה... -קשה. מוצק, כן, אז זה היתרון של העניין הזה. אז אוקיי, הוספנו. -הוספנו את שמן הקוקוס. מה יש לנו פה? -אנחנו שמים פשוט... בן מארי? -בן מארי. מים, סיר בסיר, כדי שזה לא יבוא במגע ישיר, השוקולד, אבקת הקקאו. הנה, אנחנו שמים אותה גם. וזהו. עכשיו את חמאת הקקאו. ואת המייפל. ואני מחכה שכל חמאת הקקאו... -תימס. בדיוק, תימס. בזמן הזה, את יכולה לערבב, אפשר לשים גם את גרידת התפוז. יש שפע של תבניות סיליקון, זו

אחת מהן. ומה שאני עושה זה בעצם, אני יכולה, עם הילדים, לשבת אחר הצוהריים ולתת להם לעשות "שבץ-נא". וזה אחלה גיבוש במטבח, שאפשר לשלב אותם שיעזרו. אני נתקלתי בכמה מטופלות שסיפרו לי ש... מטופלת אחת סיפרה לי למשל שאימא שלה ממש צעקה עליה כשהיא... התקרבה למטבח? אוי. -בגיל 16, והיא לא נכנסה למטבח. היום היא יודעת להכין רק חביתה, ואז היא באה אליי כדי לצאת מהטראומה הזאת. וואו. -אז מאוד מאוד חשוב... והיום היא שפית ויש לה מסעדת חמישה כוכבי מישלן. היא יודעת להכין יותר מחביתה היום. -זה בטוח. -זה כבר שווה. -לגמרי. זהו. אז מה שמנו? שמנו בעצם גוג'י ברי, שבבי קקאו, שמנו חמוציות, אפשר לשים גרידת לימון, אפשר לשים

קוקוס, פיסטוקים, אגוזים, שקדים. מה שבא, פשוט מה שבא. וואי, זה נראה מהמם. -מה שבא, ברוך הבא. ואז אני לוקחת את הרוטב שיצא לנו ואני פשוט, בצורה כזאת, ממלאה. אני אביא כף ואני אעזור לך. אוקיי, ומכניסה את זה למקפיא. -לכמה זמן? אחרי שלוש-ארבע שעות זה מתגבש ואני יכולה ליהנות מהשוקולד. הבעיה היחידה בשוקולד הזה, שזו לא בעיה, רק צריך לדעת, זה שאם את רוצה להגיש את זה ביום קיץ לוהט לאורחים, אז צריך לשים איזשהו מצע של קרח, ועליו, כי אחרת זה נמס נורא מהר. זה יפה, אהבתי את הרעיון של הקרח. -כן, כן, כן. באירועים זה מאוד... זה עושה את השואו. את יודעת שזו שבת חנוכה. בטח את גדלת על הספינג'ים, נכון? -ברור. אז

זהו.... -מה זה "גדלתי"? אני מכינה. את מכינה ספינג'? -ברור. כן, נכון. למה לא בעצם? כשאני חושבת על זה, אין בזה שום דבר. תראי, זה אומנם שמן עמוק, אבל בסדר... -בסדר. בואי, חנוכה פעם בשנה. -ממש, ממש אין לי בעיה. אני אפילו בשמחה גדולה מכינה לילדים וזה כיף גדול. לשמור על דברים של מסורת... -זה חשוב. -זה חשוב. את יודעת שבחנוכה יש אצלנו, למרות שיש מלא עניינים, מי מדליק את החנוכייה, רק הבעל, רק הילדים, רק זה... מעל גיל 13 כבר לא... אני, בתור בעלת תשובה אני אומרת: "השם, מה אני רוצה? אני רוצה להדליק חנוכייה כי אני אוהבת את ההדלקה "ואני אוהבת את החיבור אליך". אני לא אמורה, אבל זה לא שעכשיו עשיתי חס ושלום

עבירה. ותמיד בהדלקת החנוכייה, שיש מלא מלא חנוכיות של הילדים וזה, וכולם כזה מרוגשים, אני תמיד מרגישה שיש זמן קסם לרגע הזה של החנוכייה. כאילו, החנוכיות נדלקות וזהו. כולנו מחוברים ומתפללים ומבקשים, ובעזרת השם שבאמת נזכה לראות ניסים בעם ישראל ונזכה לראות גאולה שלמה ושיקרו לנו דברים מופלאים בעם שלנו. לגמרי. זה חג, אני חושבת ש... כל הקטע הזה של האור ושל הנרות ושל החנוכייה, זה חג מאוד חזק מבחינתי. -נכון? -מאוד. גם נולדתי בחנוכה. -כן? אה, אביטל! מזל טוב. אז עשיתי לך עוגת שוקולד. -לגמרי. עכשיו, רציתי לתת לך עוד טיפ קטן, ש... נשאר, מה עושים? -מה שנשאר, אז לוקחים מכל פלסטיק של ליטר. אפשר גם כזה. -כזה

כאילו? -אפשר גם כזה. ואז אני את אותו דבר מפזרת ככה, ואז יוצא לך כמו פלטה של שוקולד. ואז את חותכת את זה לקוביות. -או בוצעת עם היד ככה, כמו חלה. ואז אני מוזגת את זה לפה. -פשייי. ויש לי פלטה. רואה? אני לא רוצה שזה יהיה כל כך עבה. למה? טוב. בסדר. מה תעשי עם זה? את חושבת שמישהו ייקח את זה? -אז מקסימום את פשוט תפרסי את זה. זה מה שאני מההתחלה אמרתי. את התחלת עם ה"לבצוע". -בסדר. יש לנו "שוקולד עדן", בבקשה. -בדיוק. יצרנו מנה ממנה. -יואו, זה נראה מהמם. אני אשים עוד קצת פה. -יאללה. שפע. -כן. מהמם. טוב, בואי נצלחת. -את זה אנחנו שמים במקפיא. -כן. ומייד אני מראה לכם את המוכן. אל דאגה. אז כן, איך אנחנו

מארגנות לנו פה הכול? אז יאללה, יש לנו את מרק הבורשט שאנחנו נצלחת אותו. בואי, תביאי לנו את הקערה השחורה. -איזו יפה היא. -ממש. את רואה? -וואו. חגיגי חגיגי. חגיגי, אני חולה עלייך. טבעונים רואים גזר, סלק, "חגיגי, חגיגי". וואי, זה מריח מופלא. באמת. אוקיי, ואז אני מזליפה קשיו. איזשהו ממרח קשיו עם לימון שהופך לי כמו ליוגורט כזה. קשיו זה גם קצת בעייתי, לא? -למה? קשיו זה משהו שמתעפש מאוד בקלות. אה, אבל בסדר, אנחנו מתייחסים אליו בעדינות, זה לא כל היום קשיו קשיו, אז... הוא בטבע, הוא בטבע, סימן שאנחנו יכולים ליהנות ממנו. -נכון, נכון. אוקיי, מה עוד צריך לשים פה? -בואי נתבל בכוסברה. פשוט מעל? -כן. וזהו,

מוכן. חגיגי. חגיגי, שמנו כוסברה! אביטל, יש פה כוסברה. תראי מה נהיה כאן, זה עולם. אז ההונגרים יגידו, אוקיי... שיהיה. -עובר. -עובר. יגידו, יגידו. יאללה, עכשיו העוגה שלנו. או, את זה אני רוצה לראות. -אז זהו. אז אנחנו צריכות מגש, כן, ואז מה שקורה זה שאנחנו צריכות להפוך את הסיר. ככה זה יהיה הכי טוב. זהו. אם זה היה עגול, היה לי יותר נוח. -ברור. ואז אני מנתקת לאט לאט, בעדינות. וואו. ו... יואו, אני מה זה סקרנית לראות. ועכשיו המנה האחרונה, השוקולד. יאללה. אז אנחנו באמת, בגלל שצריך כמה שעות לשים את השוקולד, הכנו אותו מראש, בשביל שהוא יתקשה במרקם הנכון, אבל הראינו לכם ממש איך עושים את זה וזה יוצא ככה.

וואי, זה נראה יפה! ואת זה חותכים? -ואת זה חותכים, או ששמים את זה במרכז השולחן ואת יודעת, אוכלים ביחד, חולקים. "לחלוק זה לאהוב". -לגמרי. הסתובבתי הרבה במזרח. אוקיי, מהמם, מופלא. -לגמרי. האמת שאני באמת רוצה לספר על הספר שלך, כי הספר שלך "חמש עונות במטבח", בעצם אני הכרתי אותך דרך הספר. יש לי אותו... וואו, שנים. אני חושבת שזה באמת עוד מהשנים שהייתי צמחונית. ואני הרגשתי שהספר שלך, מעבר לזה שהמתכונים הם פשוטים ויפים, הוא... הרגשתי שהוא פשוט, כאילו... בריאות, הרגשתי שהוא מרפא, הוא מיוחד, וגם הוא עשוי בצורה מעלפת, כן? -העיצוב מאוד מושקע. -וואו. מאוד מושקע, מאוד. זה לא משנה אם אתם טבעונים או לא

טבעונים, זה ממש לא משנה. הספר הזה הוא באמת, באהבה אני ממליצה עליו שהוא ספר ממש חובה וממליצה לכם שזה יהיה לכם, כי פתאום מסתכלים ומגלים חומרי גלם חדשים ומגלים דברים חדשים וזה מופלא. תודה לך על הספר הזה. -בכיף. וטוב, אז אביטל, אני רוצה להגיד לך תודה רבה שבאת לתוכנית שלי ולבית שלי ובישלת איתי והגשמת לי חלום שהגעת, ואני מאחלת לך שתמשיכי לבשל ולעשות אנשים שמחים ובריאים יותר. -לגמרי. ושכולנו נהיה בריאים. -אמן, אמן, אמן. שבת שלום. תודה רבה. טוב, בואו נאכל. -תודה.