הדרך להצלחה בחיים - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית)

טוב, שלום לכולם. שבוע שעבר דיברנו על נושא של ענווה, על מידת הענווה. שבוע שעבר אמרתי בשיעור שזה מתחיל ב... השיעור אמור להתחלק לשניים: קודם כול, חשיבות מידת הענווה, ואחרי זה, איך עובדים על הענווה. זה כמו אדם שבא למכור לך עכשיו שואב אבק, כן? אז קודם כול, הוא צריך לשכנע אותך כמה חשוב שואב האבק וכמה אתה לא יכול להסתדר בחיים בלעדיו. זה איש מכירות טוב, נכון? אתה לא תוכל להסתדר בחיים בלעדיו. וכל מהותך בחיים, זה השואב אבק הזה עכשיו. אחרי ששכנעתי אותך, אני צריך גם להסביר לך, איך לעבוד איתו. אז היום אנחנו נדבר על החלק השני. שבוע שעבר דיברתי על חשיבות מידת הענווה, אני ממש אגע בזה על קצה המזלג, אבל אני

רוצה לתת דגש היום, שזה באמת, זה לא פייר להגיד לציבור: "תשמעו חבר'ה, אתם חייבים לעבוד על "מידת הענווה. זה מאוד חשוב מידת הענווה. והקב"ה לא אוהב את מי שלא עובד על מידת "הענווה והקב"ה מאוד שמח באדם שיש בו מידת ענווה - שלום, תהיו בריאים וכל טוב". בסדר, זה לא פייר. יש רבנים, שיהיו בריאים, הם באים, אומרים לך שעה בהתלהבות: "רבותיי, אתה חייב לעשות ככה וככה". אבל תסביר לי, איך אני אעשה את זה. אז מה, אם מחר אני מחליט שאני לא רוצה להתגאות, זהו? אני לא אהיה גאוותן? אני עכשיו מחליט, אני באמת, אומר לכם קבל עם ועדה - לא רוצה מחר להתגאות. אני רוצה מחר להיות עניו. זהו, נראה לכם שאני אהיה עניו מחר? זה לא עובד

ככה. אלא מה, אתה צריך טכניקות, אתה צריך קודם כול להבין בנפש שלך, להבין מהי גאווה בכלל. מהי גאווה? אז אני אנסה היום קצת לנגוע בנקודות האלה, אני חושב שהן נקודות מאוד חשובות, ואין אדם עלי אדמות - בין אם הוא יהודי ובין גוי - בין יהודי, בין גוי, שלא צריכים את זה. יהודי שומר תורה ומצוות, או לא שומר תורה ומצוות, הייתי אצל רופא לקבל איזה חיסון מסוים, רופא מאוד... אדם משכיל, לא שומר תורה ומצוות, והוא התחיל לדבר איתי על כמה החברה שלנו קצת - אתם יודעים... והתחיל להגיד לי כל מיני משפטים מאוד חכמים, כן? איך שבן אדם צריך לדעת להקשיב לשני. אמרתי לו: "נכון, זו מידת הענווה". אז הוא לא כל כך הבין מה זה. ואז

הוא אמר: "גם אם אתה חולק "על השני, אתה צריך להעריך אותו". אמרתי לו: "נכון, זו גם מידת הענווה". הוא לא... אני חוזר לו כל הזמן על המשפט של מידת הענווה, אבל כל הדברים החכמים שתשמעו בין בני זוג, בין - אפילו במדינה, מדינה שיש בה הרבה אנשים שונים בדעותיהם, או יחסים בין מדינה למדינה, וכל יחסי אנוש בין עובד ומעביד, בין תלמיד למורה, אם יש שם מידת ענווה - יש שם הצלחה. אם יש גאווה, אפילו בין שני שותפים, אין הצלחה. כי זה בלתי אפשרי. אני אנסה להסביר, ובעזרת השם, השם ייתן לי את החוכמה גם לדעת להגיד את הטכניקות הנכונות ואת הדרך להגיע לזה. הדרך היא לא קלה, זאת אומרת, אל תהיו מאוכזבים אם בעוד שבוע תגידו:

אופס, עוד פעם אני כועס, ואני מתגאה וכו', וכנראה שאני לא טוב לא טוב בעבודה הזאת, ואני אתייאש, לוקח המון זמן. המון זמן. כל אחד ייקח את הגיל שלו, אתה בן ככה וככה שנים שהתרגלת לסדר מחשבה מסוים, ופתאום לשנות הכול. אבל בסופו של דבר, זה שווה, כי היחיד שירוויח מהעבודה הנפלאה הזאת של עבודה על המידות, על מידת הענווה במיוחד שבתוכה כוללת גם את מידת הכעס - אנחנו נראה איך זה קשור שני הדברים, כי בעצם, בסופו של דבר, היחיד, לא היחיד, זה עוזר גם לאחרים אבל הנהנה העיקרי, זה בעצם אתה. אתה זה שלוקח את המידה הנפלאה הזו לתוכך ומסתכל על החיים בצורה שונה. אז קודם כל, שלמה המלך אומר: "תועבת ה' כל גבה לב." "תועבת ה' כל

גבה לב". זה לא משהו שראינו בשום דבר אחר. גם אדם שעבר עבירה, אפילו רוצח, כן? לא כתוב עליו שהקב"ה מתעב אותו. מילה מאוד מאוד קשה. כן? מתעב. מתעב את מי שהוא מתגאה. לא כתוב את זה על אדם שעובר עבירות אחרות: גילוי עריות וכו'. כתוב את זה דווקא על אותו אדם שמתגאה. ולמה? כי אתה מתגאה במשהו שהוא לא שלך. אתה לא מודע בכלל לחסרונות שלך. כשאדם מתגאה, הוא לא מודע לחסרונות שלו. הוא חושב: אני ואפסי עוד. הוא לא יודע גם שגלגל מתהפך. מה זה גלגל מתהפך? היום אתה למעלה, מחר אתה יכול להיות למטה. היום אתה מרגיש שאתה יכול לזלזל בפועל שלך, וזה קורה הרבה, אתה יכול לזלזל בפועל שלך, הפועל שלך ככה לא דיבר יפה, אתה מרגיש

שאתה יכול עכשיו לדבר אליו בצורה לא יפה, אפילו אתה יודע מה? לדבר אליו יפה, אבל להתנשא ברוח. אתה חושב שאתה עושה לו טובה שאתה מעסיק אותו, ואתה שוכח שהקב"ה ברגע אחד יכול להפוך, ברגע אחד אתה יכול להיות תלוי בעובד הזה שאם הוא יעזוב אותך, כל העסק יקרוס. הכול יכול לקרות, אתה לא יכול לדעת מה... רואים את זה גם בפוליטיקה, כן? יום אחד אתה מזלזל במישהו, פתאום הוא עולה לגדולה. ודווקא אותו הקב"ה גלגל שאתה תצטרך עכשיו. אז על מה אתה מתגאה? לכן הקב"ה מתעב - מתעב זה, בוא נגיד דל-גאה, זה מה שהגמרא אומרת בפסחים, "שלושה שהקב"ה שונא אותם" - משפט קשה. הקב"ה שונא אותם. דל גאה. מה זה דל גאה? אין לו כלום, אבל הוא עושה

'שופוני.' "מי, אני? אתה יודע כמה עסקים יש לי? אני כל יום קונה במכולת שוקו, "וכל..." אין לו עסקים בכלום, לא יודע לעשות שום דבר מהחיים שלו, אבל הוא מתגאה. ואם נסתכל באמת, באמת באמת, כל אחד שמתגאה, הוא בעצם דל גאה. כל אדם שמתגאה, הוא דל גאה. כמו שהיה אחד - זה סיפור אמיתי שסיפר לי יהודי דווקא, שאח שלו, הוא לא שומר תורה ומצוות, שיש להם איזה קרוב משפחה עשיר כקורח. עשיר כקורח. מה הכוונה עשיר כקורח? יש לו עסקים בכל מדינות העולם. זאת אומרת, אם רוסיה תיפול, חלילה, אז יש לו עסקים עם מדינות אחרות. אם אמריקה חלילה תיפול, אז יש לו... יש לו עסקים בכל קצוות תבל. ואז בשיחה ביניהם, הוא חשב: איך הבן אדם הזה

יכול לרדת מנכסיו? כאילו, מה אתה יכול לאיים עליו: אתה תהיה עני? הוא יצחק עליך. "איך אני אהיה עני? כל העולם יקרוס"? מדינה אחת, שתיים, הדולר ייפול, יש לי סטרלינג. הסטרלינג ייפול, יש לי יורו. שקל. כן? יש לו בכל מדינה ומדינה. אבל הוא שכח דבר אחד: קודם כול, גם את הכסף, הקב"ה יכול לקחת ממנו בלי שום בעיה. תאמינו לי שהוא יכול הכול. אבל הקב"ה יכול לקחת אותו מהכסף. אפסס, נעלם. מה זה בן אדם? מה זה בן אדם? "אדם להבל דמה. ימיו כצל עובר". בן אדם היום פה, מחר אתה לא יכול לדעת איפה אתה תהיה. אז על מה אתה מתגאה? ביכולות שלך? אותו הדבר שאדם שמתגאה, אדם שבא ומתגאה בחוכמתו, "כי השם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה,"

איך אתה יכול להתגאות במתנה שקיבלת? זה כל כך דבר לא יפה. לכן שלמה המלך, עליו השלום, אומר: "תועבת השם כל גבה לב", קיבלת ממני מתנת חינם, ובאמת, אחים יקרים, מי שיש לו טיפה, מעט שכל בקודקודו, מעט, מעט, יש לו ידיעה ברורה איך שהקב"ה נותן לו במתנת חינם בכל רגע ורגע. אני אתן לכם דוגמה: ישנם אנשים שהתחתנו בגיל 20. פגש בחורה, מצאה חן בעיניו, מצא חן בעיניה, התחתן איתה. נניח והיא לא כל כל חכמה, או שהיא לא כל כך יפה לטעמו, או שהוא לא התחתן איתה והיה לה הרבה כסף, הוא כל הזמן חי בהרגשה שהוא עשה לה טובה שהתחתן איתה. כי הוא אומר לעצמו: הרבה שידוכים רצו אותי, יכולתי עוד להיפגש ובפגישות שאני הייתי, רצו אותי

כולם. עשיתי לך טובה והתחתנתי איתך. אני הייתי לוקח אותו שישב יום אחד אצל שדכניות ויראה כמה אנשים בגיל 30, 35, 40, גם 50, וגם 60, שלא חסר להם כלום, אבל לא הצליחו להתחתן. כי הקב"ה החליט שהם לא התחתנו. אתה קיבלת מתנה מאת השם יתברך, שהקב"ה זיכה אותך במתנת חינם להתחתן ונתן לך אישה שהסכימה לחיות איתך, ולהקים איתך ביחד בית עד 120. אם אתה מתגאה בזה, אתה בעצם לוקח את המתנה שהקב"ה עשה איתך, לפנים משורת הדין, לפנים משורת הדין, ומזלזל במתנה שהקב"ה נתן לך בחינם, אז אני שואל אתכם, איך זה שהקב"ה לא יתעב את האדם הזה? או שהאדם מתגאה על חברו בגלל שיש לו שרירים: "תיזהר, אני אפרק אותך". וואו. אתה גיבור, אה?

גיבור. אתם מכירים חיידקים? אתם יודעים מה זה חיידקים? לא רואים אותם בעין. חיידק קטן, לא רוצה להפחיד אתכם בשמות של חיידקים... ועם כל השרירים וכל הגודל, לא יישאר ממנו כלום. אז על מה אתה מתגאה? מי נתן לך את הבריאות שלך? כשנולדת, אתה החלטת שהמוח יעבוד, או שהקב"ה החליט שהמוח יעבוד? הקב"ה נתן לך מתנת חינם. אז גדלת, והקב"ה חנן אותך. הוא לא יצא מהבטן הרי והחליט שיהיה לו גוף שרירי, הקב"ה הביא אותו לעולם כמו שהוא. ככה הוא בא לעולם. הקב"ה החליט שלבן אדם הזה יהיה יותר כוח מהחבר שלו. קיבלת מתנה מהקב"ה, שיש לך יותר כוח, אתה בא ומתנסה על האחר? ומאיים על האחר בגלל שקיבלת יותר כוח? אתה יודע שלקב"ה יש קצת יותר

כוח ממך. אתה יודע את זה? לא כדאי לך להתעסק איתו, כי אם הוא יפעיל את הכוח, המצב לא יהיה כל כך טוב. אז מה אתה מתגאה? וכן על זה הדרך. יתגאה אדם בחוכמתו - ישתבח שמו לעד. אני אגיד לכם משהו, סיפרתי את זה פעם: שקיבלתי מתנה גדולה מאוד מאוד מאת השם יתברך, שהיא שווה הרבה יותר מכל ספרי המוסר: לפני 17 שנה, הייתי, ברוך השם, נקרא תלמיד מצטיין, לומד טוב. מבין עניין, מתמיד. הייתי מאוד רזה גם, לא הייתי אוכל הרבה, הייתי יושב ולומד הרבה שעות, הרבנים מאוד אהבו אותי גם. אבל לא לימדו אותי מידת ענווה. לא לימדו אותי מידת ענווה. לימדו אותי שצריך ללמוד הרבה תורה, לימדו אותי שצריך להתפלל בכוונה, שצריך לעזור לזולת,

שצריך... כמו כל יהודי - לעשות דברים טובים למען השם יתברך. וקשה מאוד לבחור צעיר לא להתגאות, במיוחד אם הוא קצת מצליח. מעט מצליח. אם יש לו מעט הצלחה, אז קשה מאוד לא להתגאות. באים לך, אומרים לך: "כל הכבוד, פששש, איזו סברה יפה, איזה זה"... עכשיו, אם אין לך כלים להתמודד... וככה התקדמתי... ולפתע פתאום, הקב"ה הפיל אותי למשכב. ואני עוד זוכר שדיברתי עם ראש הכולל בזמנו, אמרתי לו: "תשמע, אני רוצה לעבור "לכולל אחר." הרגשתי - מחילה שאני אומר את זה, אני קצת מתבייש בזה, אבל אני אומר, אולי יהיה בזה תועלת - הרגשתי שזה לא מספיק ברמה. אני עוד פעם מבקש סליחה. אני מתבייש בזה. אבל אני אומר את זה לתועלת. ואז ממש

אחרי השיחה הזו, הוא אומר לי: "לא, תשמע, אתה לא יכול לעשות את זה, "אתה מחזק פה את האווירה, אתה זה,"... כל מיני משפטים ככה, שלצערי גרמו קצת יותר לגאווה לעלות. וגם בתוך תוכי הרגשתי: "תשמע, אשתי זכתה". זה לא נעים לי להגיד את זה. אני לא הייתי אומר את זה בחיים בפה, אבל בלב זה מקנן. אני אומר את האמת רק בשביל תועלת אחת: כדי ש... יש את זה לכולם, מתביישים לדבר על זה, אבל זו האמת. והקב"ה, ישתבח ויתעלה שמו, ריחם עליי רחמים גדולים מאוד - שאז לא הבנתי שזה רחמים, ונפלתי למשכב. לא עליכם. זאת אומרת, נפלתי למשכב, היו לי חולשות נוראיות בגוף, לא יכולתי ללמוד גמרא, בהתחלה עוד יכולתי לקרוא תהילים, הייתי מתחיל

לקרוא תהילים, ולאט ולאט גם לא יכולתי לקרוא תהילים. כאבי ראש נוראיים. לא יכולתי לקום מהמיטה, הייתי שוכב עד שתים עשרה, אחת בבוקר, אולי אז קם לאיזו שעה וחוזר לישון. פשוט עייף. עייפות, חולשה נוראה. ולא יכולתי ללמוד תורה. הייתי יושב ובוכה לקב"ה: "ריבונו של עולם, אני מבקש דבר אחד בחיים שלי, "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי", אני רק "רוצה ללמוד תורה. תן לי כוח, למה אתה לא נותן לי כוח ללמוד תורה? "אני מבקש ממך, תן לי כוח לעשות לך טוב. אני רוצה לעשות לך טוב". הוא לא שמע את תפילותיי. לא שמע. אתם יודעים מה זה שנה שלמה לשכב, להיות חולה? בדיקות כאלה ואחרות, אין, כל הרופאים אומרים: "לא

יודעים מה יש לך"! "אין לנו מושג, הכול בסדר." ולחצים, וכאבים, הייתי יכול לקרוא קצת סיפורי צדיקים. והיו שואלים אותי שאלות, ולא הייתי יכול להתרכז ולענות תשובה. במילים פשוטות: הקב"ה עשה אותי כזה קטן. ראש הכולל בא אליי, ואמר לי: "אולי תעזוב את הכולל"? אולי תעזוב את הכולל. זה מה שנקרא: "מאיגרא רמא," מה זה "איגרא רמא"? מראש המגדל - "לבירא עמיקתא." בהתחלה לא רצה לוותר עליך, היום לא רק שהוא לא רוצה אותך, הוא אומר לך: תלך. מה אני צריך אברך שלא יכול להגיע? השנה הזו הייתה השנה הכי טובה שלי בחיים. אין ספר בעולם, אין ספר בעולם, שיכול ללמד בן אדם, כמו השנה הזאת, כמה הוא אפס. אם יש לך טיפה חוכמה בראש שלך,

אין ספר בעולם שיוכל להבין... תבינו, אחים יקרים, היום אם אני יודע ללמוד קצת לקרוא את המילים, ולהבין, בלי שמתחיל לי כאב ראש, אני יודע, יודע - שזו מתנה מאת השם. כי לי אין את זה, אני ראיתי את זה שנה שלמה, לא יכולתי לעשות כלום. אתם יודעים מה זה סיפורי צדיקים? אם יש סיפורי צדיקים שאני מספר לכם, זה מהשנה ההיא. כי היום אין לי זמן. בשנה הזו קראתי סיפורי צדיקים. כשיכולתי, כשהיה לי את הכוח לזה. זאת אומרת, אם אני מנסה ללמוד משנה, מה שעושה ילד בכיתה א,ב,ג, "שניים אוחזים בטלית, זה אומר שקולה"... אין, אני לא יכול להחזיק מעמד. נהייתי עם הארץ דאורייתא ודרבנן. וזה הקב"ה בעצם הראה לי במתנה, אני קורא לזה היום

מתנה, אני אומר לכם, אני היום מודה לקב"ה על השנה הזאת כי זה נתן לי את כוחות הנפש, להבין שכל רגע ורגע בחיים שלי, זו מ-ת-נ-ה! ואני לא יכול להתגאות היום על בן אדם אחר ולהגיד לו: אני יודע יותר ממך. כי הקב"ה יכול ברגע לקחת את זה. בשנייה אחת הוא לוקח לך, על מה אתה מתגאה? ויותר מזה, הוא יכול לתת את זה לצד השני גם. אז על מה החוכמה? אני יכול לספר על חוכמה, על כסף אני לא יכול לספר לכם הרבה, אבל דבר שאני חוויתי בחיים שלי, ולפעמים בן אדם שואל את הקב"ה למה ולמה ולמה, אז שאלתי 'למה', היום אין לי שאלות 'למה', היום אני אומר לו: "ריבונו של עולם, תודה רבה שזיכית אותי להבין. להבין." ויותר מזה אני אגיד לכם, היום

אני מסתכל על אשתי, שהיא עשתה לי טובה, שהיא התחתנה איתי. וזה היה בשנה הזו, מי טיפל בי בשנה הזו הרי? הקב"ה נתן לי לראות דברים קטנים, דברים קטנים שאתה פתאום מבין מה חשבת את עצמך גיבור גדול? תראה, פתאום אתה ממש כמו זה... אפילו בכולל לא קיבלו אותך. ואתה היום צריך לחסדים של אחרים, ומי שדאג לך זו אשתך. פתאום אתה מסתכל על העולם אחרת. זה שייך בחוכמה, זה שייך בכסף, זה שייך בגבורה, בכוח, זה שייך גם במשרה. יכול להיות שיש לך משרה ואתה מדבר לאנשים קצת בחוצפה כי אתה מרגיש שיש לך את השוט, איך הקב"ה מסתכל עליך באותו רגע? קיבלת עכשיו - פקיד בכיר בביטוח לאומי. פקיד בכיר במס הכנסה. אתה יושב עם בני אדם ומדבר

אליהם בסגנון לא כל כך יפה. או אפילו פקידה בטלפון, מתקשר אלייך בן אדם קצת מבוגר, קצת עילג, קצת מגמגם, קצת לא יודע: "אדוני, אין לי זמן בשבילך". הקב"ה שמע אותך, גברת. כשאת תצטרכי אותו, מה הוא יגיד לך? גברת, אין לי זמן בשבילך. מה חשבת? שרק צריכים אותך? גם את צריכה את האחרים. מידה כנגד מידה. ודרך אגב, אני רוצה להגיד לכם משהו מאוד חשוב: אני די תמים, ובאים אליי הרבה אנשים ושואלים אותי: "הרב, למה יש לי צרות"? דרך הידברות, אנשים ששומעים אותי פתאום זה... "יש לי צרות", "יש לי צרות," "יש לי צרות." והרבה פעמים הייתי עומד נבוך מול אותם אנשים שאומרים שיש להם צרות, אחד מבחינה כלכלית, אחד מבחינה בריאותית, אחד

מבחינת שלום בית, אחד מבחינת גידול הילדים, כל אחד וחבילתו שלו. ואני שואל אותו: "ידידי, פשפשת במעשים שלך? בדקת?" הוא אומר: "כן." "אני בסדר, אני מתנהג יפה לאשתי, אני נותן צדקות, אני מכבד את ההורים," כל אחד אומר לי כן כן, ואני באמת עומד נבוך. נבוך. הוא עושה הכול בסדר, למה השם לא נותן לו? תראה איזה ילד טוב הוא, איזה ילד מתוק. כי הוא עומד לידי ככה... צדיק, בתמימות, באמת, למה השם לא נותן לו? אז תדעו לכם, אחים יקרים, זה ברור לי כשמש בצהריים, אין ייסורים ללא עוון. אמרתי לכם את זה פעם. אם לא הולך לך נשמה, תבדוק את עצמך. לא סתם זה קורה. למה אני אומר את זה? כי אני רואה אנשים, לדוגמא: אני שומע על בני זוג

או שלא הולך להם כלכלית, או שלום בית, או גידול הילדים לא הולך להם, "מה עשינו, כבוד הרב, שהילד שלי ככה? יש לי בעיות עם הילד". "מה עשיתי שיש לי בעיות בשלום בית? מה עשיתי שאין לי פרנסה? "מה עשיתי שיש לי בעיות של בריאות"? מה עשיתי ומה עשיתי. ופתאום אני שומע על אותו בן אדם שבא אליי ככה כמו שה תמים ואומר לי: "מה עשיתי", ו"ומה עשיתי", פתאום אני מגלה שהשכן שלו למעלה, כשהוא עשה את החריגה של הבניין, השכן שלו אמר: "אתה מפריע לי-" הוא צפצף עליו. לא עשה לו חשבון. זאת אומרת, יכול להיות שהוא שומר תורה ומצוות אבל ברגש שלו לאחרים, הוא מזלזל ברגשות של אחרים. הבן אדם אומר לך: "אתה מפריע לי בבנייה." עכשיו, הוא לא

רצה ללכת להלשין עליו, מכל מיני סיבות, אבל הוא פשוט דרס אותו. או שהוא שם לו מזגן מעל הסוכה. מקרה שאני ממש לאחרונה נתקלתי בו. סוכות בבני ברק, אתם יודעים, זה לא מרחבים יעני זה, זה סוכות של מטר על 2.40. מטר על 2.40. השכן למעלה החליט לשים מזגן, איפה? חיפש, חיפש, לא מצא, מעל הסוכה שלו. אתם יודעים שמתחת למזגן, אי אפשר לישון. אומר לו: "ידידי, המזגן שלך מפריע לי." -"שאלתי רב, הוא אמר שזה בסדר". צריך לבדוק למה הרב אמר את זה, זו שאלה בפני עצמה, נניח והוא צודק. שאלת רב, הוא אמר שזה בסדר, אין בעיה. עשית את עיקר הדין. מה שאמרת: "ייקוב הדין את ההר," זה השולחן ערוך, אני עושה. אין בעיה. כשאתה תבוא לקב"ה, נשמה

טהורה שלי, ותגיד לו: ריבונו של עולם, תן לי ברכה, תן לי פרנסה. הקב"ה יפתח לך את הספרים - מגיע לך או לא? אם לא מגיע לך, לא תקבל ככה... - מידה כנגד מידה. אתה מזלזל ברגשות של אחרים, ודרך אגב, עולה לי סיפור של בן אדם שיש לו עסק, הבן אדם עובד כמו חמור. אני יודע למה כי הוא לא בא לשיעורים. אני אומר לו: "למה אתה לא בא לשיעורים"? -"אני עובד עד צאת החמה." אז אמרתי, לפחות הוא עובד הרבה, יש לו הרבה כסף. הבן אדם במינוסים, בחובות של 300 ו-400 ו-500 אלף שקל הוא עובד מהבוקר עד שמונה, תשע בערב, והוא בחובות. ריבונו של עולם! והוא גם בא אליי: "הרב, מה אני עושה לא בסדר"? יום אחד הייתי צריך לתקן אצלו משהו במוסך

שלו, נכנסתי אליו למוסך, הצעקות שהוא צעק על העובדים שלו, היה שם בן אדם מבוגר, קצת איטי, לא יודע, בסביבות ה-60 - "מה עשית כל הבוקר"? הוא צרח עליו לידי, אני התביישתי במקומו. הבנתי - אתה עושה, אתה מקבל אחד מול אחד. אם אתה תתנשא על אחרים, תזלזל באחרים... בגלל שהוא עובד שלך, ובגלל שהוא מקבל ממך משכורת, אתה מרשה לעצמך לפגוע בו? אין בעיה, אז הקב"ה המעביד שלך, והוא יכול לפגוע בך, הוא יחזיר לך באותה מידה. למה אתה מזלזל בבן של מלך? למה? ריבונו של עולם! איך אתה מרשה לעצמך... אני מבין שיש רגעים של כעס, בסדר, אבל אם אני אף פעם לא אכעס על מישהו שהוא מעליי. למה? כי יש לי יראה כלפיו, אני מרגיש פחות ממנו.

כשאתה מסתכל על הפועל שלך, אל תסתכל כאילו אתה מעליו, תסתכל כאילו אתה מתחתיו, כאילו אתה צריך אותו. ותאמינו לי, אם פועל ירגיש שאתה מעריך אותו, הוא ייתן לך בכפל כפליים, אם לא תצעק עליו. צעקות אולי יפחידו אותו אבל כשלא תראה אותו, הוא לא יעשה. כשאתה תכבד אותו על עצם המהות שלו, על מי שהוא, לא תסתכל עליו מלמעלה, אני עושה לו טובה, אלא הפוך - תודה רבה שבאת לעבודה היום. אתה נותן לו אנרגיות לעבוד. אתה עושה לו טוב, אותו הדבר עם האישה. אם אתה תבוא הביתה, ותגיד לאשתך: "אשתי, תודה רבה שהתחתנת איתי," אתה תראה שהקוסקוס מחר יבוא עם חיוכים. כי אתה נותן לה אנרגיות, אתה נותן לה שמחה, אתה ממלא אותה בעצם בהעצמה

אישית שהיא מרגישה טוב עם עצמה. אותו הדבר עם הילדים. יש לי ילדה שמתקשה, אני עכשיו עובד איתה, מדבר איתה. אתם יודעים, אני אומר לה מילה: "אני מודה לקב"ה שאת הבת שלי." נניח והיא לא כל כך טובה בלימודים, כן? אז כל הזמן היא שומעת: "את לא בסדר," "את לא בסדר", "את לא בסדר" ו"את לא בסדר." אני בא אליה הפוך על הפוך, אני אומר לה: "אני מודה להשם שאת הבת שלי," אני אחרי זה רואה אותה יושבת ומכינה, מה שהיא לא הייתה עושה קודם, יושבת ומכינה את השיעורים, ומכינה למבחן למחר כי היא הרגישה שמישהו פה מסתכל עליה כבן אדם, כי מישהו מעריך אותה, את מה שהיא. מה אני אגיד, ש"מגיע לי יותר טוב ממך"? לא, "אם השם נתן לי אותך,

המתנה הכי גדולה "בעולם, אני שמח שיש לי אותך." וכן על תלמידים גם, אותו הדבר, אם אתה מסתכל על תלמידים שאתה עושה להם טובה, אז אומר הקב"ה: אתה עושה להם טובה? נתתי לך יכולת לדבר, נתתי לך מציאת חן בעיני בני אדם שבאים ללמוד, בגלל זה אתה מתנשא? אז זה החלק הראשון שרציתי לדבר, והתחלתי איתו שבוע שעבר: פויה. לא טוב גאווה. לא טוב. או-קיי, עכשיו נשאלת השאלה: איך עובדים על מידת הגאווה? איך משברים את מידת הגאווה ועל ידי זה, זוכים למידת הענווה? אז קודם כול, אחים יקרים, אני אשאל שאלה, שדרך השאלה אולי נבין קצת איך אפשר להגיע למידת הענווה. משה רבנו - ואמרתי את זה כבר בשיעורים קודמים, משה רבנו נזר הבריאה. אני

מאוד מתחבר למשה רבנו, לא בגלל שאני שווה משהו, כן? אבל זה אדם, זו גדלות של בן אדם. אני מתחבר למשה רבנו בנקודה מאוד פשוטה: משה רבנו היה נזר הבריאה. מה זה נזר הבריאה? הוא דיבר עם הקב"ה פה אל פה. כשמרים ואהרן דיברו דיברו לשון הרע על משה רבנו, הקב"ה התערב מיד. החבר הכי טוב שלי, ואמר להם בלשון הזאת: "איך לא העזתם לדבר בעבדי במשה? "בכל ביתי נאמן הוא". מלך מלכי המלכים אומר על ילוד אישה, על בן אדם. איך העזת לדבר על החבר הכי טוב שלי? "בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, "במראה ולא בחידות." כל פעם שאני אומר את זה, אני מתרגש עם דמעות... אתם מבינים למה זכה משה רבנו? מי זה היה הבן אדם הזה, שמישהו דיבר

עליו מילה רעה, הקב"ה יורד אליהם: צאו שלושתכם לאוהל מועד, עכשיו! איך לא יראתם,... במקום מרים מצורעת. עד שמשה התפלל עליה: "אל נא רפא נא לה. אל נא רפא נא לה, אל נא רפא נא לה," והקב"ה, ישתבח שמו, ריחם וריפא אותה. קיבל את התורה מהר סיני, 40 יום ו-40 לילה אוכל לא אכל ומים לא שתה. נלחם עם מלאכים. מלאכי השרת רצו להרוג אותו, מי זה בא לקחת לנו את התורה הקדושה, להוריד אותה לבני אדם? אמר לו הקב"ה: תחזיק בכיסא הכבוד, ותן להם תשובה. ככה עם הקב"ה - חברים. הקב"ה אומר לו: "הרף ממני ואשמידם." כעס על עם ישראל. מה זה "הרף..." עזוב אותי! אומר למשה רבנו, עזוב אותי, כאילו הוא מחזיק בקב"ה! משה רבנו לא החזיק אותו. מה

רמז לו הקב"ה? תפוס אותי. תעמוד, אתה יכול עכשיו להחזיק אותי שאני לא אחריב את עם ישראל. והכי מדהים זה היה - משה רבנו אומר לקב"ה - זה קטע שהמדרש מספר שאותי הוא מרגש - אומר לו משה רבנו: ריבונו של עולם, "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור"... תן לי להיכנס לארץ ישראל. אומר לו הקב"ה: לא. תן לי, 'פליז', יונה, תן לי להיכנס בתור פרה, בתור ציפור, משהו, בתור אבטיח בארץ ישראל. משהו. תן לי להיות בארץ ישראל, אמר לו הקב"ה: "נשבעתי." מה אומר לו משה רבנו? "אני אעשה לך התרת נדרים." אומר משה רבנו לקב"ה: ריבונו של עולם, נשבעת? אני אעשה לך התרת נדרים. הוא אומר את זה לקב"ה, למלך מלכי המלכים! והקב"ה לא אומר לו - אתה לא

יכול לעשות לי התרת נדרים, הוא אומר לו: אין בעיה, אבל יש לי עוד שבועה שנשבעתי. אתה רוצה, תתיר את שתיהן. נשבעתי עוד שבועה: שאני לא אשמיד את עם ישראל לעולם. אתה רוצה? תתיר לי את שתיהן. אמר לו משה רבנו: אלף משה ימותו, ועם ישראל יישאר לנצח. משה רבנו. גובה, לא תגיד היה איזה... עשר אמות, חמישה מטרים גובה. חמישה מטרים גובה. עד גיל 120 מעידה עליו התורה: "לא קהתה עינו ולא נס ליחו." בריא. בריא. הגוף שלו טהור, מעולם לא היה חס ושלום, שום ריח, כלום כלום, טהור! עוג מלך הבשן, ענק שבענקים - הרג אותו משה רבנו. הוציא את ישראל ממצרים, דיבר עם הקב"ה, הבן אדם הכי גדול שהיה עלי אדמות והכי גדול שיהיה גם עלי אדמות.

לא יהיה גדול כמוהו בעולם. בהיסטוריה לא היה ולא יהיה. ודווקא הוא, דווקא הגדול והענק הזה, האדם המדהים הזה, המתוק הזה, ניחן בתכונה הופכית לגמרי - "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה." "והאיש משה", אותו גדול שדיבר עם הקב"ה ככה... - "עניו מאוד מכל האדם", מכולם, "אשר על פני האדמה". אומרים המפרשים: מה זה "על פני האדמה?" כל מי שדרך אי פעם על האדמה, וכל מי שידרוך אי פעם על האדמה. לא היה בעולם אדם עניו כמשה, וגם לא יהיה אדם עניו כמשה. ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות? איך יכול להיות? תגיד לי אדם נמוך קצת צולע, עני מרוד, הוא גם היה עשיר גדול, משה רבנו, התעשר משברי הלוחות, כך אומרת הגמרא.

תגיד לי אדם נמוך, לא יפה, קרן עור פניו, כן? - שהוא ענוותן, אז אני מבין, כאילו, מה יש לך להתגאות, י'עיוני. גם ככה אתה, אף אחד לא מסתכל עליך. אז אני מבין שהוא הולך עם הראש למטה ואומר: "מי אני ומה חיי," אז הוא מסתכל על כל אחד כאילו הוא עושה לו טובה, אם מישהו חייך אליו ברחוב, הוא מרגיש מאושר, הוא שמח. אז אני מבין. אדם ממוצע לא כל כך חכם, אני מבין שהוא עניו, נו, עבד על המידות שלו. תארו לכם שהקב"ה היה ניגלה לכם בלילה, ואומר לכם: בני היקר, או בתי היקרה, "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים" ואני מצווה אותך לבשר לבני ישראל שהנה, עוד מעט המשיח בא. את לא מספרת לחברות? "הקב"ה ניגלה אליי, אליי!

אליי! אליי הוא ניגלה בחלום, "ואמר לי"... ואם זה גבר... גלימה מחר, בבא, על העיניים. ותור ארוך, ו-17 משב"קים מסביב, "לא לנגוע בכבוד הרב", "לא לנגוע בכבוד הרב", אתמול בלילה הקב"ה "נגלה אליו"... - זו פעם אחת שהוא ניגלה אליו. דווקא משה רבנו שהגיע לרום המעלה, איך הוא הצליח לעשות את זה, ריבונו של עולם? משה רבנו, אתם יודעים? אומר הרב דסלר, תקשיבו טוב, זה מדהים! אומר הרב דסלר - אני הייתה לי השאלה הזאת, מצאתי את התשובה שהרב דסלר מתרץ אותה: היו שני רשעים בדור המדבר, קראו להם: דתן ואבירם. איזה רשעים אלו, זה מה שנקרא 'רשעים בצבע', כל פעם ניסו לעשות רגל, כל פעם לקחו את המן, הלשינו על משה רבנו - "מי שמך שר

ושופט?" הוא ראה את דתן ואבירם רבים אחד עם השני, הוא אמר להם: "רשע, למה תכה רעך"? מה עשה ה'מהבול' הזה? במקום להכיר לו תודה, למחרת הלך להלשין למלך, לפרעה, שהוא הרג את המצרי. מלשנים, איזה אנשים, ירודים מאוד. אני הסתפקתי שמשה רבנו היה הולך, הרי דתן ואבירם התחילו גם עם קורח, הם ראו שקורח מתחבא, אמרו: יאללה, עוד הזדמנות לקפוץ על משה. נהיו מהחבר'ה של קורח, ואז התחילו לחפש כל מיני זה... משה רבנו, צדיק יסוד עולם, הלך אליהם. הוא מלך ישראל, ה'מהבולים' האלה עושים בלגן, הלך אליהם. כשמשה הסתכל על דתן ואבירם, ואנחנו החלטנו ש"משה רבנו עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה," מה הוא חשב על דתן ואבירם? שהם יותר

טובים ממנו? יכול להיות כזה דבר? מה הוא חשב, כשהוא ראה אדם כזה נחות ופחות במעשים לפחות, מה הוא חשב לעצמו, משה רבנו? הלך לאדם, "איזה צדיקים אלו, וואלה, אני נקרא רשע לידם"? הרי לא יכול להיות, מה, משה רבנו היה אדם חכם, מה, הוא לא ידע שהוא יותר צדיק מהם? מהי ענווה? אתה אדם עכשיו מאוד חכם, ועומד לידך אדם הרבה פחות חכם ממך. הרבה מאוד. אני אמור לחשוב עכשיו שהוא יותר חכם ממני? אז אני לא טיפש, אל תעשה אותי... ודאי שהקב"ה לא מצפה מאדם שיש לו מיליארד דולר בחשבון בנק, שהוא יגיד: זה, אתם רואים את הקטנצ'יק הזה, הילד בן 6? יש לו יותר כסף ממני. מה יש לו יותר כסף? אין לו כלום, מסכן. אני לא אמור להיות טיפש. אז

מה זה ענווה? מה משה רבנו חשב על דתן ואבירם? אתם יודעים מה אומר הרב דסלר? וגם זה באגרת הרמב"ן, זה ברמז שם, בתוך הדברים: כשמשה רבנו ראה את דתן ואבירם, הוא אמר לעצמו: נכון שאני יותר טוב ממנו, נכון, אני שומר תורה ומצוות יותר טוב מהם - בהחלט. אבל משה רבנו ידע בעצמו שאם הוא היה גדל איפה שדתן ואבירם היו גדלים, יכול להיות שהוא היה יותר גרוע מהם. ואם הם היו גדלים איפה שמשה רבנו, אם הם היו מקבלים את הנשמה של משה רבנו, יכול להיות שהם היו יותר צדיקים ממנו. דתן ואבירם, משה רבנו הסתכל על דתן ואבירם, הרשעים הגדולים ביותר, האנשים הפחותים ביותר, הסתכל עליהם כאילו... הוא היה אומר לעצמו: נכון שאני... זה כמו

שאני אבוא היום לבן אדם חילוני, ואני אומר את זה באמת אמיתי, מתוך הלב, אני יכול לבוא היום לבן אדם חילוני - אני מצייר לכם תמונה, כן? תגידו לי אתם, אם זה בסדר לחשוב בצורה כזאת: אני בא לבן אדם דתי, לא שומר תורה ומצוות ואומר לו: תראה איך אתה לבוש, תראה איך אתה נראה, מה זה? איך אתה מתנהג? למה אתה לא כמוני? אני לא יכול להגיד לו כזה דבר. אני לא יכול לשפוט אותו בכלל. אתם יודעים למה אני לא יכול לשפוט אותו? אתם יודעים למה אני לא יכול לשפוט אותו? כי אני - הקב"ה ריחם עליי וגדלתי בבית שאבא שלי היה דתי ואימא שלי הייתה דתייה, אני מעולם לא ראיתי את אבא שלי מדליק אור בשבת. בחיים שלי לא ראיתי את זה. ולא ראיתי את

אימא שלי מדליקה אור בשבת. מעולם לא היה מצב שבשבת, חס ושלום, נוסעים לים או לאיזשהו מקום אחר, מעולם לא. מעולם לא. וגם לא היה לי מורה שהיה מדליק אור בשבת. גדלתי בבית דתי עם סבא שהיה רב, הוא היה חזן בית הכנסת ואחראי בבית הכנסת, כן? המשפחה המורחבת דתייה. מעולם לא הכרתי ולא גדלתי על ערכים, אני הבנתי תמיד שהשבת היא קדושה, שצניעות זה חשוב. אני יכול היום לשפוט יהודי שאבא שלו היה מחלל שבת, או אבא שלו היה נוסע, לוקח אותו לים? הרי הוא גדל על ערכים שונים. אני אומר לעצמי, אם אני הייתי גדל בבית שלו, אם הייתי גדל בבית שלו, מי אמר לי שהייתי יותר טוב ממנו? אולי הייתי יותר גרוע ממנו. ויכול להיות שאם הוא היה

בבית שלי, הוא היה הרבה יותר טוב ממני. על מה אני אתגאה עליו? אני אחשוב שאני יותר טוב ממנו? אמת או לא אמת? זו אמת לאמיתה. משה רבנו, אחים יקרים, הסתכל על בני אדם - לא מה הגובה שלי מולו, מי יודע אם הצדיק הזה, הקטנצ'יק הזה היה במקומי, יכול להיות שהוא היה עשר דרגות יותר טוב ממני. עוד מעט נכניס את זה לחיים שלנו. אני חוזר לשאלה: אתם מבינים מה זה משה רבנו? משה רבנו הסתכל על האנשים הנמוכים ביותר כאילו יכול מאוד להיות שהם יותר טובים ממנו. איך משה רבנו הגיע לדרגה הזאת? ריבונו של עולם, איך אפשר להיות האדם המוכשר ביותר עלי אדמות, הצדיק ביותר עלי אדמות, הקדוש ביותר, אי אפשר לדמיין את הגדולה של משה רבנו

בהבנת התורה 40 יום ו-40 לילה, לא אוכל ולא שותה, והגוף שלו בסדר גמור, והוא עניו יותר מכל האנשים אשר על פני האדמה. התשובה מאוד פשוטה, אחים יקרים, הייתה לו מעלה אחת שיכלה להביא אותו לענווה, מעלה אחת שיכלה להביא אותו לענווה: קוראים לה אמונה. גדולתו של משה רבנו בתורה ובקדושה, לא התקרבה לגדולתו באמונה. ככל שהוא הכיר את הקב"ה יותר טוב, הוא גם הבין כמה הוא כלום. כי כל מה שאני עושה ויש לי בחיים, זה ממנו יתברך. ככל שאדם מבין את הקב"ה, מכיר את גדולתו של הבורא יתברך, הוא יותר מבין כמה אני כלום, כמה אני תלוי בחסדיו של הבורא יתברך. משה רבנו זכה: "פה אל פה אדבר בו." אני לא יודע מה הוא ראה בדיוק, זה אי אפשר

להבין, כמובן, מה הוא ראה בגדולתו של הבורא יתברך, אבל ודאי לי שמשה רבנו היה בדרגה שהוא ראה את הקב"ה יותר מכל האנשים אשר על פני האדמה. וככל שאתה מתקרב לראייה לראות את הקב"ה, אתה יודע להבין שכל מה שיש לך, זה מתנת חינם, ממילא אתה לא מתגאה, לעולם על מה שיש לך. ובוא נחזור אלינו, לחיים שלנו. נתחיל בחיי הנישואין. התחתנת עם אישה, יש כאלה שמחפשים במה אני יותר טוב ממנה. מכירים את האישה, חיים ביחד ואז רואים: תראה, היא לא מסדרת את זה, והיא לא יודעת את זה, וכמה אני מסודר וכמה אני זה... הוא מחפש את הדברים הטובים שלו. ויש בן אדם שהפוך - הוא מסתכל, במה היא יותר טובה ממני, לא במה אני יותר טוב ממנה. ואם זכיתי

שיש בי משהו טוב, למשל: יש בני אדם שחושבים שהם יפים, כן? אתה רואה אותו מסתכל... אני ראיתי פעם אחת שאחד מזיז, מנסה להזיז את האף. במראה, במעלית. לא הבנתי. לא הכרתי אותו, התביישתי אבל הבן אדם. לא יודע, האף שלו, לא היה כל כך, ניסה להזיז אותו. דחילק, עזוב אותך, האף שלך בסדר גמור, זה אצלך משהו לא בסדר. מה אתה מתייחס לזה בכלל? והאף שלך עקום, נגיד, אז מה? אז מה אתה חושב, שאתה תהיה יותר שמח אם האף שלך יהיה ישר? השמחה אצלך בפנים. כשאדם חס ושלום, יש לו גאווה או הוא אדם שחושב כל הזמן במה הוא יותר טוב, הוא גם לא שמח עם עצמו. למה הוא לא שמח עם עצמו? כי הוא חושב שמגיע לו את כל העולם. הוא חושב שמגיע לו את כל

העולם. אחים יקרים, אם אתה יוצא בבוקר לעבודה וחושב שאתה עושה טובה לבעל הבית שאתה עובד אצלו, אתה לא תהיה שמח כי תמיד תהיה מאוכזב כי אתה חושב שמגיע לך את הכול. גם ילד כלפי ההורים, אחים יקרים, תראו כמה ילדים יכולים להיות גאוותנים מול ההורים, "אבא, תן לי", "אבא, תן לי," ו"אבא, תן לי". לא מגיע לך כלום אבל, נשמה, מה זה 'אבא, תן לי?' מה זה 'אבא, תן לי?' תגיד תודה שהוא נותן לך לאכול. תגיד תודה שהוא הביא אותך לעולם, תגיד תודה שהוא זן ומפרנס אותך עד לגיל הזה. אתה בא היום בטענות כלפי הזולת, אם אדם בא הביתה ואשתו לא הכינה אוכל, הוא בא בטענות כי הוא חושב שמגיע לו. אנחנו רגילים לחיות בעולם של 'מגיע לי,'

'מגיע לי', 'מגיע לי'. 'מגיע לי.' הפוך על הפוך, אחים יקרים, לא מגיע לנו כלום. כל מה שיש לנו בחיים, זה בונוס. זה בונוס, כי הקב"ה, אחים יקרים, הדוגמא הכי טובה לבן אדם, יום אחד נסעתי לים המלח עם מישהו. לא, זה לא היה לים המלח, זה היה לצפון. סליחה. והוא היו לו בעיות בשלום בית. בעיות בשלום בית. איזה בעיות בשלום בית? הוא קורא לזה בעיות בשלום בית, אני לא קורא לזה בעיות בשלום בית. "אשתי מדברת אליי בטון גבוה. אני לא יכול לשמוע אותה ככה. "היא מעצבנת אותי שהיא מדברת אליי ככה." זה הבעיות שלו, טון גבוה. בסדר. אז קיבלתי שיחת טלפון, אתם יודעים, יש את הספיקר בטלפון, דיברתי בטלפון, וגברת התקשרה אליי, היא ולאחר

מכן, בעלה, וכל אחד סיפר את הצרות שלו, ושם באמת היו צרות. אתם יודעים מה הוא אמר לי בסוף השיחה? זו הייתה שיחה של שעתיים כמעט, הוא רק שומע, הייתי כל כך מרוצה שהוא ישב לידי, הוא אומר לי: "הרב, אין לי בעיות בשלום בית." "אין לי בעיות בשלום בית." כשהוא ראה משהו אחר, הוא פתאום הבין: בוא'נה, תראה מה אתה מדבר. יש אנשים שמסכנים, כמעט הורגים אחד את השני. אדם שאשתו לא זה... כפכפים, נעליים, קללות, השם ירחם מה שהוא שמע בטלפון, אני, לצערי, כבר התרגלתי לזה. הוא לא האמין שיש דברים כאלה, פתאום הוא מבין שבעצם אשתו, היא מלאכית. צדיקה. מתוקה. זאת אומרת, אנחנו, אחים יקרים, לא יודעים להעריך, אנחנו תמיד חושבים שמגיע

לנו יותר ממה שמגיע לנו ואחים יקרים, זה לא נכון. כי מה שיש לנו... אם תלכו לבתי החולים, לא צריך להגיע לשם, אבל לפעמים בן אדם לא מבין! אז הדבר החשוב ביותר - זה הדבר הראשון שאני רוצה להתמקד בו, זה האמונה שמביאה לענווה. אמונה שמביאה לענווה. אז קודם כול, סליחה, לפני כן, אני רוצה לנגוע - מהי ענווה? מה זה נקרא ענווה? אני הולך ברחוב, אני צריך לחשוב שאני לא שווה כלום? זוהי ענווה? אני לא שווה כלום, אני אפס, אני אפס. יש שיר שמעתי: "אני אפס, אני אפס," שמעתי מישהו שר שיר כזה. כי אמרתי את זה בשיעור, אמרו לי: "הרב, יש שיר כזה." לא יודע מי שר אותו. אז זהו? אני אשיר כל היום "אני אפס, אני אפס?" אני אפס, אני

אפס, אני אפס. אשתי תגיד לי: "לך תביא אוכל הביתה," -"אה, אני אפס." אולי תגיד איזה דבר תורה? -"אני אפס." אולי תתפלל שחרית? -"אני אפס." כבודו, אולי?... -"אני אפס." זהו, זה מה שאני צריך לחשוב? -לא, בוודאי שלא. אז מהי ענווה? אז קודם כול, ענווה זה לא אומר שאתה לא צריך לדעת את ערכך. החזון איש אומר, עליו השלום, שכשאדם לא יודע את הכלים שהקב"ה חנן אותו, זה כמו אדם שיוצא למלחמה, ולא יודע איזה כלים יש לו, טנקים, רימונים, אקדחים, רובים. כל אדם ואדם צריך לדעת את התכונות המיוחדות שלו, בהחלט. אתה צריך לדעת, למשל, אם אתה מחונן בשירה, אתה לא יכול להגיד: "אני לא יודע לשיר." השם חנן אותך בשירה, אתה יודע לשיר,

כן. אתה יכול להגיד: "אני יודע לשיר." אבל, אבל, פה בא האבל. אבל גדול מאוד: מתנה, מתנה, מתנה. אדם שיש לו כוח, גיבור, "אני אין לי כוח... אני לא"... לך תצא למלחמה, קח את הרובה. -"לא, לא, אני כלום"... לא. יש לך כוח, אבל זו מתנה. אדם שהוא חכם גדול, חכם, הוא יכול לעזור הרבה לאחרים. אומרים לו: "בוא תיתן שיעור, בוא תחזק, בוא תשמח קצת את האנשים." "לא, לא, אני 'מהבול,' אני אין לי שכל, אני"... לא, תלך תיתן. קיבלת שכל, יש לך שכל, אבל דבר אחד אדם צריך לדעת, כי השכל שהוא קיבל זו מתנת חינם, והמתנה הזו יכולה גם להילקח, לכן "אל תחזיק טיבותא לעצמך," קח אומרת הגמרא. אל תחזיק טובה לנפשך, "אני חכם." קיבלתי מתנה

שאני יכול לתת חוכמה לאחרים. גם כסף, אדם שיש לו עשירות, אדם שיש לו הרבה כסף, מה הוא יגיד? אין לי כסף? לא, אתה אמור לדעת שיש לך כסף, אבל תדע לך שקיבלת מתנה, הקב"ה חנן אותך בחן, בחסד וברחמים טובים שיהיה לך כסף. אבל קח את הכסף הזה, אח יקר, ולא תתגאה איתו. אם נתת צדקה למישהו, וחס ושלום דיברת אליו בחוצפה, אם אדם בא אליי עכשיו ונותן לי צדקה, אני לא אתחצף אליו. אבל יכול להיות שאם אני אתן צדקה אני אתחצף אליו, כי אני ארגיש מעליו. זה סימן שהכסף הזה קלקל אותך ואתה מרגיש שהוא שלך והוא בא בזכותך. שלמה המלך אומר: "לא לחכמים הלחם." אני יודע שזה קצת עמוק, אבל כל אחד... אני מתפלל לקב"ה שאני אצליח להסביר לכם את

זה בצורה טובה שכל אחד יבין בבית שלו במה זה מתבטא. התחלתי שבוע שעבר בנושא של זוגיות. זה שייך גם בנושא של עבודה, כשאתה מעביד מישהו. אם השם חנן אותך שיש לך עסק, ואתה עם העסק הזה מעביד אנשים אחרים, או שאתה מנהל של מישהו - תדע לך שקיבלת מתנה מהקב"ה, באמת מתנה גדולה, שאתה יכול עכשיו לנהל אחרים. אבל זה לא אומר שאתה יותר טוב ממנו. אתה לא יותר טוב ממנו, ולכן אתה תכבד אותו. תכבד אותו כאילו הוא יותר טוב ממך. כך אומר הרמב"ן באגרת הרמב"ן. תסתכל על כל אדם כאילו הוא יותר טוב ממך. לא הוא פחות ממך, אלא יותר טוב ממך. אם נכנס אליך בן אדם עשיר, תסתכל עליו ותגיד, אם הקב"ה נתן לו עשירות ולי לא נתן, כנראה שיש בו

מידות יותר טובות ממני. אם בא לך אדם חכם יותר ממך, אם הקב"ה נתן לו חכמה - כנראה שיש בו משהו יותר טוב ממני, אם לי הוא לא נתן את החוכמה הזו. ואם בן אדם לא חכם בא אליך, איך אני יכול להסתכל עכשיו על אדם לא חכם ולהגיד שהוא יותר טוב ממני? אומר הקב"ה, אותו אדם שלא חכם, כשהוא עושה איזה משהו לא טוב, הוא שוגג מסכן, הוא לא קיבל חוכמה מאת השם יתברך. אבל כשאתה עושה משהו לא טוב - אז הקב"ה אומר, אתה קיבלת יכולות? למה לא עשית? לפעמים בן אדם בא לעולם וקיבל מתנה. קיבל מתנה. אתם יודעים מה המתנה שהוא קיבל? שהוא מכוער. איך יכול להיות שמכוער זה מתנה? אתם יודעים איך הוא חזר לעולם מכוער? כי בגלגול שעבר שלו הוא היה

יפה, והוא היה עושה עם היופי שלו הרבה דברים לא טובים. לא טובים. זה יכול להיות, אתם יודעים, בהרבה דברים. גם בגאווה וגם בכסף וגם בעריות. הוא בא לפני הקב"ה ואומר לו, ריבונו של עולם, אתה אשם. אתה אשם בכל העבירות שעשיתי. אני אשם? למה אני אשם? -אתה נתת לי יופי. אתה נתת לי יופי. כמו שבא משה רבנו לקב"ה ואמר לו, בגללך חטאו בחטא העגל. אומר לו הקב"ה, למה? -אתה נתת להם זהב, אתה הרבית להם עושר. בגלל העושר שלהם האף שלהם עלה, "וישמן ישורון ויבעט," והם הלכו ועשו עבירות. אומר הקב"ה, קיבלתי. אני אוריד אותך לנסות אותך עוד פעם, אבל את הניסיון הזה אני לא אתן לך. אתן לך להיות מכוער שלא תהיה לך סיבה להתגאות. עכשיו

נראה אותך עובר. את הניסיון הזה לקח לו הקב"ה. אותו דבר בעוני. לפעמים אדם יורד לעולם והוא לא מבין למה לא הולך לו בעוני. הוא לא יודע שבגלגול הקודם שלו הוא קיבל כסף מהקב"ה בשפע, בשפע אינסוף, והוא לקח את הכסף הזה ועשה בו דברים לא טובים ומושחתים, והוא אומר לקב"ה, אל תיתן לי ניסיון של עשירות. אל תיתן לי ניסיון של עשירות. למה? כי עשירות יכולה חס ושלום לגרום לאדם לרדת, לרדת, לרדת. "וישמן ישורון ויבעט," הוא בועט בקב"ה בכבודו ובעצמו. כשאתה נשוי לאישה יש לך שתי אפשרויות: או להסתכל כל הזמן במה אתה יותר טוב ממנה וכמה אכלת אותה שהתחתנת איתה, ולסבול. או להסתכל על הדברים הנפלאים שיש בה וליהנות מכל רגע ורגע

במחיצתה. ליהנות מהדברים הטובים שיש בה, ואותו דבר אישה לבעלה. אם האישה תסתכל על הדברים הטובים שיש בצד השני, היא תעריך את בעלה - לה יהיה טוב. כי היא לא מתגאה על אף אחד. אדרבה ואדרבה. וזה מה שאמרתי שבוע שעבר, "לענווים ייתן חן." יש חן על בן אדם כשהקב"ה אוהב אותו. תדעו לכם, אם אתם רוצים למצוא חן בעיני בני אדם, אל תחפשו את מה שבני האדם, תחפשו את בעל הבית. בעל הבית זה הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו. אם אנחנו נתנהג בזה שלו, הקב"ה אין עניו גדול יותר ממנו. כי הוא ברא את כל העולם והוא מסתיר את עצמו. אתה לא רואה אותו, הוא מתחבא לך. הוא ברא עץ, הוא ברא ענפים, הוא ברא עצים, הוא ברא עלים, הוא ברא פירות, חוכמה

נפלאה. חשבתם פעם, אבטיח, אתה שם גרעין וזה, יוצא לך אבטיח אדום, ספוגי, מלא סוכר? איזו חכמה נפלאה! מתוך האדמה, מתוך גרעין קטן יוצא לך אבטיח כזה יפה. אבל אתה לא רואה את הקב"ה הוא מסתיר את עצמו בענווה. בענווה גדולה הוא מסתיר את עצמו בתוך הבריאה. הקב"ה, אם אתה הולך בדרכים שלו, אם אתה הולך בדרכיו של הקב"ה - במידה הזו של מידת הענווה. זה דבר אחד. זו עצה אחת, אחים יקרים, איך להגיע למידה הזו: תסתכל על המעלה של האחר, אל תזלזל באחרים. איזהו בן אדם מכובד? כמו שאמר לי פעם מישהו, "אני רוצה שאשתי תכבד אותי." "אני רוצה שאשתי תכבד אותי." אמרתי לו, "ידידי, אם חשבת שיש כפתור "שלוחצים עליו כדי שיכבדו אותך בני אדם

- אתה טועה." "הרב, היא שומעת בקולך," ככה הוא אמר לי. "תשכנע אותה שתכבד אותי." אוי, כמה שהוא טועה. וכי נראה לך שאפשר לשכנע בן אדם לכבד את הזולת? "איזהו מכובד? "המכבד את הבריות." אם אתה תכבד את השני - השני יכבד אותך. אם אתה תזלזל בשני - לא יעזור כלום, השני יזלזל בך. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם," כך אמר שלמה המלך. כשאתה מסתכל למים, אתה רואה פנים. "כמים הפנים לפנים- " כשאתה תחייך, אתה תראה פנים שוחקות. אתה תחייך, אתה תראה מולך פנים שוחקות. אם אתה תחייך לזולת - הזולת יחייך אליך. אם הלב שלך אוהב את הזולת - הזולת יאהב אותך. אבל אם אתה חלילה לא מכבד בני אדם, אתה נכנס לבית הכנסת או לכל מקום

ואומר, "זה? עזוב אותו זה," "זה? בכלל"... "אני הרבה יותר טוב ממנו, והרכב שלי הרבה יותר טוב ממנו, "וזה הילדים שלו בכלל... וזה... וזה"... את כולם אתה מוריד. את מי אתה מוריד? את עצמך אתה מוריד. את עצמך אתה מוריד! כי אם אתה מזלזל, אתה חס ושלום מזולזל. אבל אם אתה מכבד, אם אתה מסתכל על בני אדם ויודע להעריך את הערך של היהודי המתוק שעומד לפניך, ואתה מרים את החבר שלך - בעצם אתה מכובד. אתה לא צריך להיות יותר טוב ממנו כדי ליהנות ממנו, או ליהנות מהחיים. הפוך על הפוך, ברגע שאתה מרים את החבר שלך, וככה לגבי הילדים שלך. תדעו לכם, אחים יקרים, אחד הכישלונות הכי גדולים בחינוך ילדים, יש הרבה אקדמיה לחינוך ילדים.

אקדמיות. כל מיני טריקים. הטריק הכי טוב לחנך את הילד, אחים יקרים, אני אומר לכם דבר שהוא יישמע לכם פשוט, אבל אני מאמין בו: תכבד את הילד שלך, תעריך אותו. תעריך אותו. אל תסתכל על הילד, על המגבלות שלו ותגיד: "איזה ילד יצא לי? לא יודע, לא שומע, לא עוזר, לא זה, לא זה." נכון, הוא עושה דברים כאלה, אבל יש גם מעלות טובות בילד. אם הילד ידע שאתה מעריך אותו, הוא ישמע בקולך וירצה למצוא חן בעיניך ולעשות את רצונותיך. אבל ברגע שילד קולט שאבא מזלזל בו, אבא לא מעריך אותו בכלל - למה שהוא ירצה להיות איתך בכלל? אתה גורם לילד שלא ירצה להתקרב אליך, כי אתה מחפש את הפגמים שבילד. למה אתה מחפש פגמים בילד? תחפש את הדברים

הטובים, ויש דברים טובים. גם בבית שלך, אדם גאוותן נכנס לבית, אדם שיש בליבו גאווה, אומר, איזה בית. תראה איזה מזגן. מה זה? 'אלקטרה?' מה זה 'אלקטרה'? אני מינימום 'מיצובישי.' יש מזגנים, אני יודע... או מה זו הקרמיקה הזו? סיני? מה זה סיני? תביא לי משהו מאיטליה. או הוא מגיע לשולחן, מה זה השולחן הזה? משוק הפשפשים? תביא שולחן, ישתבח שמו, שולחן יפה. וכן על זה הדרך. מה הקב"ה אומר עליו? 'מהבול' זה. יש אדם נכנס הביתה, איזה מזגן... איזה מזגן... סבא שלי בפרס היה לו מזגן? היה לו. סבתא שלי הייתה עושה לו מניפה, זה היה המזגן שלו. איזה מזגן היה לו? מה היה לו? הייתה לו קרמיקה? אני לא יודע אם היו להם בלטות בכלל שם.

הייתה להם פרה בחוץ. עכשיו אתה שותה חלב, קפה טורקי, קפה עלית, קפה בטעמים, קפה זה, קפה זה. למה איפה באנו אנחנו? מאיפה באנו? אדם בא עם ענווה הביתה, הוא שמח מהבית שלו. יש לו ילד בא אליו, אפילו ילד קצת היפראקטיבי, ריטלין, בסדר? לוקח ריטלין הילד. "אבא, אבא", עצבני כזה, ילד... כמו שבא אליי אחד, תראו איך בן אדם... איזו צורת חשיבה מעוותת. אחד בא אליי, אומר לי... יש לו ככה שלושה ילדים, אני רואה אותם תמיד מסתובבים פה, "מה שלום הילדים"? הוא אומר לי: "השם יעזור, כולם על ריטלין." עכשיו, כאילו, אני בהתחלה ריחמתי עליו, אמרתי לו: "מה אתה אומר? באמת"? "ואתה"? הוא אומר: "אני המצאתי את הריטלין. "כשאני הייתי ילד

קטן", הוא אומר, "אני הייתי אבי אבות הריטלין." אמרתי לו: "אז מה אתה רוצה, נשמה"? התפוח, ישתבח שמו, קרוב לעץ נפל. עכשיו אתה בסדר? יצאת בסדר? נכון? גם הם יצאו בסדר. לפעמים בן אדם 'מהבול' והוא לא שם לב שהילדים יצאו קרובים אליו, והוא בא בטענות לילדים. הם יצאו קרובים אליך, מה אתה רוצה? הכול בסדר, קבל אותם, חפש את מה שיש להם טוב, ויש לכל אדם דבר טוב. גם בבית שלך, גם בבגדים שלך. אתה יכול ללכת עם חולצה, קנית אותה מאיזה... ואז אתה רואה את החבר שלך, יש לו את התנין. אה? התנין. נפל לו בכביסה המסכן. אחד קנה חולצה, נפל לו בכביסה. לא שווה החולצה עכשיו. לא רואים את התנין. לא שווה. אם לא רואים את התנין, החולצה

לא שווה. אז קיבלת חולצה, עד שאתה רואה איזה אחד עם חולצה יותר יקרה, "אה, לא שווה." למה? למה אנחנו כל הזמן מסתכלים על מה שאין? תסתכל על מה שיש. תדעו לכם, ילד מרגיש. ילד, יש לו חיישנים מאוד מאוד רגישים להרגיש אם האבא מעריך אותו, או חס ושלום מזלזל בו. אותו דבר לחבר שלך, ובטח ובטח לאשתך, שזה החיישן הכי גדול בעולם כלפיך. אפילו אם אתה הולך ואתה חושב לרגע במטבח איזה זלזול - היא ישר קולטת אותך. קולטת אותך. ואז פתאום אתה מרגיש, טק, איזו עקיצה, ואתה לא מבין מה קרה. "חשבת שהאוכל של אימא שלך יותר טוב, האוכל של זה"... למה? למה? למה לא תחשוב על הדברים הטובים שלה? זה נעים לך שחושבים עליך דברים רעים? כן? נכון

שזה לא נעים? זה כמו שיבוא אחד, יגיד לך... יש קטעים כאלה אחרי שיעור. פעם אמרתי משהו... הייתי באיזה מקום, היו שם משקפי שמש בצבע ורוד עם זכוכית ורודה. מאוד סיקרן אותי לדעת איך נראה העולם דרך המשקפיים. שמתי את המשקפיים הוורודות, מה זה הכול יפה. אתה יודע, בא לך אפילו חסיד עם ככה זקן וזה, אבל הוא נראה ורוד. בא לך בן אדם, כולם נראים יפים. למדתי מזה הרבה מוסר. אתה יכול לראות את אותו עולם, אותו עולם, אבל עם משקפיים ורודות - נראה לך עולם מתוק. עם משקפיים שחורות - כולם נראים שחורים. אז בא לי אחד אחרי השיעור, אומר לי: "כבוד הרב, "מחילה, לא אומרים משקפיים ורודות, אומרים משקפיים ורודים." עכשיו, אמרתי, "כל

השיעור שדיברתי, שעה וחצי דיברתי, "תפסת אותי על טעות אחת שאמרתי משקפיים ורודות ולא משקפיים... "זה מה שאתה זוכר לי מכל השיעור"? "לא, לא, כבוד הרב, היה שיעור מצוין." זה לא... אני כבר רגיל לזה, כן? אבל זה לא נעים שמחפשים אותך בדקויות שלך, במה אתה לא טוב. אתה עושה... אתה קונה... זה כמו שסיפר לי בן אדם, אשתו רצתה פטרוזיליה. היא רצתה, רץ, רץ, רץ, מסכן, הלך. סליחה, אשתו רצתה קניות. הוא חיפש, חיפש, רץ לכמה חנויות, לא מצא פטרוזיליה, אבל הוא הזיע. הגיע הביתה, מעלה, כולו מזיע במדרגות. "מה נשמע? מה, לא קנית פטרוזיליה"? זה לא יפה. נכון זה לא יפה? אני לא אומר שזה קורה הרבה, אבל תראי, טרחתי, הזעתי, חיפשתי

בחנויות. אז עשיתי את כל המאמץ הגדול ולא השגתי רק פטרוזיליה. למה את מסתכלת לי דווקא על הפטרוזיליה? תסתכלי על כל הדברים האחרים שקניתי. הוא לא מביא מה שממש חשוב. בבקשה, בבקשה, דוגמה חיה. גברת, תסתכלי על מה שהבעל הביא, לא על מה שהבעל לא הביא. אחים יקרים, יש הרבה לדבר בזה, אבל אני חושב שהטיפ הזה הוא טיפ מצוין. אבל יש דבר יותר חשוב. את הטיפ הזה אתם תשכחו עוד יומיים. עוד יומיים תשכחו. יש אגרת הרמב"ן. יש אותה בכל סידור, בכל סידור. אגרת הרמב"ן, דיברתי בשיעור הקודם, כתב אותה הרמב"ן לבן שלו, צוואה אחרונה. אבא לבן, גדול הדור, צדיק יסוד עולם, מעביר לבן שלו את הצוואה האחרונה. ושם הוא דיבר על גנות הכעס ועל

גנות הגאווה ועל שבח מידת הענווה. אני חושב שהדברים שלו שם מאוד מאוד מתומצתים, מאוד מתומצתים, ויכולים מאוד מאוד לעזור למי שיקרא אותם בכל יום. ויש שם סגולה בסוף הבטחה של הרמב"ן. אני אגיד לכם את האמת? הייתי משקיע במניה של הרמב"ן. אם הרמב"ן היה מוכר היום מניות, הייתי קונה מניה אצלו. תאמינו לי, אם הייתם מכירים אותו, גם אתם הייתם קונים. צדיק יסוד עולם. והוא כותב שם דבר נפלא: "בכל יום שתקרא באיגרת הזאת, יענו לך מן השמיים מה שתבקש. "לא תפחות מלקרוא בה פעם אחת בשבוע," פעם אחת בשבוע לפחות, "ובאותו יום שתקרא אותה, יענוך מן השמיים." תבקש מהשם יתברך מה שתרצה, ויענו לך מן השמיים. אבל - פה האבל הגדול - אל

תקרא, תבין. מי שקורא איגרת הרמב"ן בתור ספר תהילים, לא עשה ולא כלום. איגרת הרמב"ן צריך להבין, אחים יקרים. "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך. "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת "לכל אדם בכל עת." מה זה "לכל אדם בכל עת?" תתרכזו רגע, לכל אדם, גם לאדם הכי מעצבן בעולם, תדבר אליו בנחת. תכבד את הזולת, תסתכל על הזולת בתור אדם שהוא בעל ערך יותר ממך. כשאתה מסתכל על הזולת כבעל ערך יותר ממך, קל לך לכבד אותו יותר, קל לך לאהוב, אחים יקרים. קל לאהוב כשיש לך מולך בן אדם שיש לך הערכה כלפיו. תקראו את האיגרת הזאת. "וכאשר תינצל מן הכעס, תעלה על ליבך מידת הענווה." אני עוד אדבר בעזרת השם על מידת הכעס, אבל מידת הכעס

והענווה זה ביחד. כשאתה כועס, קשה לך מאוד להיות בשליטה. "כאשר תעלה על ליבך מידת הענווה "שזו מידה הטובה מכל המידות." מכל המידות. וזו העצה האחרונה, ואולי היותר חשובה מכולם. אם הייתי מוכר לכם עכשיו סם חיים, חיים מאושרים, הייתי אומר לכם: אבל בתנאי שתקראו אותו כל יום. אחים יקרים, אני מציע לכם עולם הזה ועולם הבא. עולם הזה וגם עולם הבא. כי כמעט כל המידות הרעות של קנאה ושנאה ונקמה - השורש שלהן במידת הגאווה, וכל המידות הטובות של אהבה וכבוד ושמחה - השורש שלהן במידת הענווה. זה לא נעלם ביום. צריך להיות עקבי. אבל ברגע שנבין שזה דבר שהוא ממש ממש חשוב, גם לשלום בית שלנו, לחינוך הילדים שלנו, אפילו ליחסי

שכנים, אפילו ביחסים של כל רגע ורגע בחיים, אפילו לאושר הפנימי - שווה להשקיע. ואני הקטן מברך אתכם שהשם ייתן לכם את החכמה, בינה ודעת שהלב יהיה פתוח ללמוד את המידה הנפלאה הזאת, שנוכל באמת לא להיות כמו משה רבנו, כי לא נגיע, אבל קצת להתקרב אליו. כי על זה אומר אחד מהראשונים, אני לא זוכר מי: לאדם הגדול ביותר בהיסטוריה, רק דבר אחד שיבחה התורה הקדושה את משה רבנו, וזה היה במידת הענווה. ברוכים תהיו להשם. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.