נודלס סינטה, פטה כבד ומילפיי ברולה | עדן הראל מארחת את בת שבע בן ברוך - במטבח של עדן פרק 16

שלום שלום וברוכות הבאות למטבח של עדן, עוד תוכנית שבה את גם מקבלת מתכונים, גם מקבלת דבר תורה לשולחן השבת וממש מעשירה את עולמך. תוכנית מושלמת. ראיתם? גם עשיתי פרומו, גם הרמתי לעצמי, זה משהו. וכל שבוע אני מביאה איתי שפית, מבשלת, כל אחת והטייטל שלה, לבוא ולהכין איתנו מנות טעימות. השבוע מתארחת אצלי בת שבע. מה נשמע? בן ברוך. מה נשמע? -בסדר, מה קורה? -בסדר. את מבשלת וקונדיטורית. -נכון. אז זה הולך להיות מעניין. יאללה, בואי נתחיל. -בעזרת השם. בת שבע, איזה כיף שאת אצלי במטבח. -תודה. איזה כיף לי. אני מתרגשת. -אז מה? איפה... מתי נכנסת למטבח פעם ראשונה? וואי, טוב. אני גדלתי, כמובן, בבית של משפחה מרובת

ילדים, שלושה עשר ילדים, אז איכשהו... -וואו! תמיד היינו במטבח. אף פעם זה לא היה... תאריך מסוים שנכנסתי, אבל באמת תמיד... תמיד זה היה. ארוחת ערב לילדים. -רגע, ב-13 איפה את? אני השישית מלמעלה. -אה, אוקיי. תקופה היינו רק 12, ופתאום נוסף לי עוד אח קטן, יש לי אח בן תשע היום. -וואו. -אז כן. זהו, אז תמיד הייתי במטבח באמת. כאילו, אימא אבל אומרת: "כנסו למטבח", והולכת, או שביחד? -לא, מה פתאום, זה ביחד. זה מלא ילדים אז אתה כל הזמן, אתה גדל קצת, יש עוד קטנים, אתה עובר לארגון ולסדר, חלק ארוחת ערב, בוקר. בשבת כולם במטבח? שבת לרוב אימא שלי. אנחנו, את יודעת, מכינים את הרולדה, את העוגה, וכל אחד מקציף ובאמת,

כאילו... בית בריא ו... שמח. -חי. איפה גדלת? -בביתר עילית. אבל לא בחרת להישאר שם. -כן גרנו תקופה קרוב להורים. התחתנו... ניסיתי בכוכב יעקב, ואז, כשכבר הילד שלי הגדול היה בן שלוש, אמרתי, טוב, פה צריך לעשות את ההחלטה, שזה קשה, אז עברנו לבאר שבע. בינתיים ההורים שלי, מביתר עברו לערד. -וואו. כן. -חתכו. -חתכו. ערד מהממת. -אח שלי הגדול גר שם ואז הוא עשה להם קצת שטיפת מוח: "יאללה, בואו נעבור, תקנו בית גדול", וזהו, ואז עברנו לשם. אנחנו כבר שלוש שנים שם. אז רגע, גם ההורים שם, גם אח שלך שם וגם את שם? עוד שלושה אחים נשואים שלי. -וואו! -כן. אוי, מהמם. -היינו כולם בבית, עכשיו אף אחד לא נשאר שם. הדרמנו רובנו.

-פשש. אז עשיתם שבט. -וואי, ממש. -בערד. -כן. מדהים. -מהמם שם. אני אישית... אוהבת. מה את עושה שם? -מרגישה בחופשה כל הזמן שאני גרה שם. אני אם בית היום באולפנת ערד. -מהמם. כן, שזה תפקיד דווקא נטו של כיף ולתת ולקבל מלא בנות מהממות. הרגשתי בת 18 כשהגעתי לשם ואז פתאום הבנתי שאני כבר לא בת 18. שתים עשרה שנה מתחתיי ואני פתאום מרגישה את הגיל הבוגר הזה, שיש לי מה לתת, וזה שם אותך במלא מקומות טובים. וזהו, ברוך השם. -וואי, מהמם. טוב, מקסים. אז מה אנחנו נכין? מה המנות שלך? -טוב, אז היום נכין... מנה ראשונה נעשה מנת פתיחה שאני אישית גדלתי עליה. זה בית צרפתי, פטה כבד. המנה הזו בכללי הולכת עם ריבת בצל מעל, אז

אנחנו נשדרג את זה לברולה, שזה בעצם סוכר שרוף. אוקיי. -ונעשה כמובן טוסטונים קטנים של בגט. חייבים. -שתמיד זה עובד. זו המנה הראשונה. -מנה שנייה אנחנו נכין נודלס עם סינטה, ומנה אחרונה, אנחנו נכין מילפיי ברולה קריספי ומיוחד, מנה שטעמתי ופשוט עפתי עליה. יאללה. בואי נתחיל. טוב אז אנחנו בעצם מתחילים לטגן את הבצל. זה מלא בצל, כי הוא בעצם נותן את כל הרכות לכבד. אז אני אדליק את המחבת. זה, נכון? זהו. טוב, כמובן, נתחיל בשמן. אני פותחת. -בדוק. -כי צריך שהבצל ייטגן בצורה טובה. כן, זה דבר... -אפשר לדעת לפי העדה של מי שבאה לבשל איך היא ניגשת... ניגשות ככה או... -לא, כי אי אפשר לשים כאילו... לא, ברור, ברור.

-זה ממש מעליב את הסיטואציה. זהו, אני שמה לי פה את הבצל ואני מוסיפה לו את הסוכר החום. כל זה? -לא. אה, נבהלתי. -אבל הוא צריך להתקרמל ולתת מתיקות גם לכבד. -נכון. אני שמה גם טיפה סילאן. זה ייקח כמה דקות. אנחנו נבשל אותו. -אנחנו, יש לנו זמן. -כן. אז את הגעת לכאן מערד? כן, חתיכת נסיעה, שעתיים. אני הרבה בערד, אני אוהבת את ערד מאוד. אני לפני כן בכלל לא הכרתי, לא הייתי בה בחיים, וכאילו איכשהו... ערד מעלפת. -היא באה לחיי. אתם בחינוך חרדי או מה? אני שמתי את הילדים בחב"ד. -אה, חב"ד זה החיים. כי זה פשוט כל מה שאפשר לבקש. לא, באמת. זה... לא, לא, ברור. אני אומרת לך, יש לי שני ילדים בחב"ד. -התחושה היא ש...

שלוקחים את הילד, מקבלים אותו ומרימים אותו. אני מדברת איתך על ילדים בני שלוש וארבע. הידע שלהם והשמחה של השירה והפסוקים שלהם... -וואו. מחדירים להם את האהבה הזאת ושמחה והם באמת אנשים של... כולם בשביל השליחות שלהם, וזה באמת מרגש אותי, כי... אומנם אני לא זקנה, אבל באמת כאילו כיף לראות את זה. ברור. -זהו. אז הנה, הוא מתחיל... ממש עוד דקה כבר, ואני מעבירה את זה למעבד מזון עם הכבד. אני אביא לך. לשם כך אני כאן. -אני אשמח. כן. תודה, תבואי כל יום. תביאי לי את הכלים. -אני ממש אשמח. -כן, ברור. אז רגע, אז יש לך שני ילדים? -יש לי ארבעה. אה, ארבעה. אה, אוקיי. ישנתי לרגע. -כן. יש לי ארבעה ילדים. הגדול שלי בן

שבע וחצי. וואו. -כן. והקטן בן שלוש וחודשיים. וואו. -ושלושה חודשים. -ואת גם מפנטזת על... אה... תירגעי. -לא, אני באופי שלי... בדיוק תמיד בעלי אומר לי: "תפסיקי להגיד", אבל באופי שלי זה... סוג של הושרש בי כזה רצון להביא... -מלא? -מלא. מצד שני, בואי, יש קושי. מלא, לי אישית. אז עכשיו, בואי, ארבעה, גיל 27, אני סבבה עם עצמי. ברור, ברור. -כאילו, ברוך השם. -ברור. זהו. טוב, עכשיו אני לוקחת, מעבירה אותו למעבד מזון. זהירות, כי זה חם. מוסיפה לו את הכמות הזו של הכבדים. זה כבד צלוי מוכן. פשוט לא רצינו להסריח כאן את הסיטואציה. תודה. תודה שאת מתחשבת שזה הבית שלי בכל זאת. -בכיף. למרות שאני חולה על הריח של

הצלייה, זה תחושה של הכנות לשבת. -כן, לגמרי. -אני מתה על זה. זהו, אני שמה את הכבד, את הבצל. אני מוסיפה פלפל שחור בנדיבות, כי זה ממש נותן חריפות טעימה, ומלח. ואני מפעילה את זה עד שזה נהיה לי ממש קרם. בסדר. אוקיי, עכשיו אני כמובן מקררת את זה. -כן. כי אני רוצה שהוא יהיה לי טיפה יותר יציב, הכבד מצטמק והבצל. אז בעיקרון אני שמה את זה בקופסה בדרך כלל. עכשיו אני רוצה את זה להגשה כבר, אז אני מלכתחילה כבר שמה את זה בצלחת. בסדר? הכמות שאני רוצה. אני צריכה כמות יפה, כי כולם אוהבים. זהו, ואני פשוט מקררת את זה בצורה כזאת. אז עכשיו מה אנחנו עושות? -עכשיו אנחנו עושות צנימים. זה תמיד מתאים ביחד. אפשר לעשות את

זה עם פיתות פתוחות כזה, עם זילוף של שמן זית ומלח. זה כל הקטע של הקראנצ'יות שמשתלב ביחד. אז זה באמת כאילו... לפי מה שבא לכם. -אני אביא לך כזה. תודה רבה. אז מה זה אומר? אני גדלתי בפנימייה. הייתה לנו אם בית. אני תוהה אם זה אותו דבר. מה התפקיד שלך? אז אין תפקיד יותר מדי מוגדר. העניין הוא בעיקר, קודם כול, להיות אימא בפנימייה שם בשביל הבנות, בעיקר להיות נוכחת. בין לבין אנחנו צריכות לדאוג שהן קמות, שהן מרגישות טוב. באמת כל ה... -נראה לי זה מספיק. -מספיק, כן. זהו. לדאוג שהן מרגישות טוב ובאמת... את צריכה להעיר אותן בבוקר? -אני מעירה אותן בבוקר. אנחנו יורדות לארוחת בוקר ביחד, אנחנו דואגות שה... יש

תורניות, כי זו פנימייה בכל זאת. אנחנו דואגות שהבנות מבצעות את התפקיד שלהן. בעצם כאילו אנחנו לא עושות כלום, אנחנו דואגות להרבה דברים כזה מסביב. כן. -זהו. עכשיו אני חותכת שום, ממש כזה פריסטייל. צריך לתת בקטנה כזה מעל הצנימים. הסכין לא נוחה אבל אני... -חכי, חיים. לא, הנה, זהו. זה נטו בשביל ה... בואי, לא פתחת. אמרתי לך, תפתחי, תיקחי איזה סכין שאת אוהבת. -צודקת. כזה? -תודה. זהו, בעיקרון כן, כזה... אה. זה וייב אחר. וייב של מקצועי. -ממש. זהו, יש לנו את הפטרוזיליה, כמובן, שטופה, מוכנה. -זה... סליחה, בזיליקום. דומים. ירוק, טעים, מרענן. וזהו. אני שמה את זה בצלוחית, שמן זית. אני כמובן, איך אפשר... אני

מוסיפה קצת מלח, שיהיה לנו טעים. זהו, ממש. זה, בלי קשר, זה כמו... האמת, זה טעים ככה. -חולה על זה. זהו, אפשר לעצור פה. -תביאי לי את זה עם גבינה. לגמרי. מושלם. -לבד, אם אני נורא רעבה, זה ממש... להזריק קצת לגוף, וזה טעים. מוכרים את זה בחנויות, אבל ביתי זה הכי-הכי. -לא... כן. זהו, אז זו המנה שלנו. אנחנו נכניס לתנור, 180 מעלות, בערך עשר דקות, רבע שעה, תלוי בתנור. אפשר גם על חזק. תודה. רציתי להגיד לך משהו על אם בית. -כן. שהייתה לי אם בית מעלפת. מירי אליוט קראו לה. מירי הייתה האור של חיי. -אוהו. להיות אם בית זה תפקיד מאוד מחייב. ואחר כך הייתה לי את בתיה, שגם היא הייתה פשוט הבן אדם הכי חם ומהמם שיכול

להיות. -תביני איזה חשוב זה התפקיד. אני כל יום ממש מבינה את זה יותר. -בגלל זה אני אומרת לך, שתדעי שזה... וואי, מטורף. -כן, שזה תפקיד ממש ממש רציני ו... וחשוב לבנות. -משפיע על הילדים ל... אני הייתי בת 11, אבל עדיין, התפקיד הזה הוא... אתה צריך אותו, אתה זקוק לו. זה כאילו את... באמת, אני לא גדלתי בפנימייה ואני אומרת, וואי, התחושה שאתה שבוע שלם מחוץ לבית. -מה שבוע? היינו באים פעם בשבועיים ללילה. -לא, אז הן חוזרות... אה, לשבת? -גם אם בשבת הן נמצאות, אז הן ביום חמישי בצוהריים הולכות הביתה, חוזרות לקראת שבת עם הסעות. את זה אני בינתיים מכניסה. -מכניסה. -כן. עד שזה נהיה לי זהוב ויפה. בקיצור, אז אני

אומרת, הן יחסית רואות את הבית, אבל התחושה הזאת שהן, כל אחת עם התסכולים שלה, עם המעברים שלה בגיל הבגרות, עם הדברים, זה כאילו תחושה של... וואי, זה גם מלחיץ ומצד שני גם מחייב אותי כ... זה לא צריך... -לא מלחיץ, מלחיץ בתור אחריות שיש לי לתת. נכון, נכון. -לתת מעצמי את הכי טוב שבי כדי שזה באמת, שאני אועיל להן לחיים ולא סתם... -נכון. אעביר להן את הזמן. כי היו אימהות בית שהן באו לעשות עבודה, ובסוף אתה יודע מי באה בשביל העבודה ומי באה בשביל הלב. -אז זה נורא... המקום שם בכללי הוא מדהים אז זה באמת כיף. -ברוך השם, זכו. אוקיי, אז אנחנו... -במנה השנייה. -יאללה. אנחנו מכינים עכשיו נודלס עם סינטה ומלא דברים

טעימים. דבר ראשון, אני מתחילה קודם כול עם הנודלס. אני בעצם שולקת אותו במים, מים חמים. טוב, בעצם אנחנו בינתיים, בזמן שהמים רותחים והנודלס שלנו מוכן, אני מדליקה ווק. אני קוצצת את הבצל לפרוסות. זהו. אני שמה לי שמן. פותחת אותו... כי בלי זה זה פשוט לא יעבוד. מה נעשה? לא, לא, אני מסכימה איתך. -אבל זה שמן זית אז אנחנו בסימן בריאות. סוג של. -כן. סוג של, לגמרי. -טוב, אז אני שמה את הבצל. עוד רגע הוא יתחיל פה לקפוץ. פטריות לא לחתוך? -אחר כך. אני מוסיפה אחרי שהיא תהיה מוכנה, הסינטה תהיה מוכנה, כי אנחנו צריכים שהיא תיצרב טוב, לא מדי. לא לייבש את זה, כי זה חלק שהוא... -יחסית יבש. -מוכן מהר. בדיוק. אין בו

שומן והוא ממש צ'יק-צ'ק. אז זהו, אנחנו נותנים רק לבצל לתפוס כזה את הצבע, את הטעם. וזהו, ברגע שפשוט השמן חם, מוסיפה את ה... שופכת את זה. זהו. אז אני נותנת לזה ממש דקה בערך מכל צד. בינתיים אני אקצוץ פה את הפטריות. איך את זה? כאילו, כאלה? -פרוסות גסות כאלה, יפות. עבות או דקות? -לא, גסות. -ככה? טיפה יותר גדול זה גם בסדר. אז זהו, תראי את הסינטה, היא ממש כמעט מוכנה. כן. סגרתי אותה לגמרי. -אני כבר אאסוף את הזה... הסיר הזה הוא בשרי, נכון? כן. -יופי. אז אני פשוט אבצע הרמה. בפנים. זהו. ואני מתחילה לערבב. הסינטה ממש כבר כמעט מוכנה. אפשר להוסיף את כל הרטבים. יש לנו פה בעצם צ'ילי, טריאקי. כמובן, סיני קצת,

אין מה לעשות, זה נכנס חזק היום. המה? -הסיני. הסיני, אה? -כן, זה כבר חלק מהזה. שמן שומשום אני גם שמה. זה מוסיף... -מלא, ברור. -מלא. זהו, ואת הקשיו. אני רוצה גם שהוא טיפה... הוא קלוי אומנם. כמובן שפתחנו, בדקנו ומוסיפה את זה לבפנים בצורה כזאת. -מדהים. -עם כל הרוטב. אני אוהבת אישית גם לגזור את הנודלס, כזה שיהיו... יותר קטנים ולא להסתבך. -יש לי מספריים במטבח, אז אני חברה שלהם. זהו, עכשיו אני מוסיפה את הפטריות. זהו. ניתן קצת... להיבלע. זהו, עכשיו אנחנו נוסיף כמובן קצת ירוק. חייבים. -כי מה אנחנו בלעדיו? -נכון. ומה האוכל בלעדיו? אז ממש... אני רוצה שהוא יהיה קצת חי, אז את רואה, אני מוסיפה את זה בסוף.

הכוסברה שלי כבר קצוצה. בצל ירוק. בשלב הזה אני פשוט אוסיף טיפה מלח. וואי, נראה מעולה. -כן. מכבה את האש, מעבירה את זה לקערת הגשה, וסיימנו. מהמם. אני אביא קערה. שבתות, חגים, מועדים ובלי סיבות, אנחנו... -איך את יכולה לעשות את זה לשבת? אפשר לעשות את זה. פשוט כמו שזה. -לא, מבחינת שזה לא מתייבש? לא, זה לא מתייבש. הוא עסיסי. הבשר לא בושל מלא. אנחנו מחממים אותו פשוט... את יודעת, זה בלי רוטב, אז אין בעיה לחמם את זה גם... כן, לא. רק התכוונתי מבחינת הטעם. ארוחה שלמה מפנקת, בשר, ויש לנו פה ממש כל מה שצריך. וזהו. זה מוכן. -זה נראה מהמם. -כן? איזה יופי. את יודעת שהפרשה שלנו, פרשת וישב, מספרת לנו על יוסף,

חולם החלומות, יוסף הצדיק, וכמה יעקב אהב אותו ואיך הוא תפר לו כותנות מיוחדות ואיך הוא היה הבן המועדף ואיך האחים קינאו בו, ושם בעצם אנחנו ממשיכים את שרשרת הקנאה, שהתחילה מקין והבל והמשיכה והתגלגלה ועברה ליצחק וישמעאל ויעקב ועשיו, וזה ממשיך, הדבר הזה, שבהמשך הילדים של יוסף יעשו לזה סוף. מנשה. לא כי אני מנשה, אבל צריך להגיד, הם באמת עשו סוף לקנאה הזאת. אבל מדהים לראות כמה קנאה יכולה להעביר אדם על מידותיו. ממש. -ממש, כאילו. ואומרים גם, קנאה זאת מידה כל כך טיפשית וגם קטנת אמונה, כי אם אתה מקנא בבן אדם אחר זאת אומרת שאתה אומר: "השם, רגע, התבלבלת, "שכחת אותי כאן. משהו שאצלו, לא, לא, זה שלי, זה מגיע

לי". וצריך ממש לעבוד חזק ולעקור את מידת הקנאות. אני חושבת שדווקא בדור שלנו, שיש את כל ה... -רואים הכול, רואים הכול. -כן. שמראים הכול, מעלים הכול, מצלמים הכול, כולם מפולטרים. -אתה אף פעם לא רווי. אתה כל הזמן כזה ב... -אתה כל הזמן גם חושב: "יואו, כולם..." -מה איתי? מה איתי? כן. -למה אני לא? למה רק הוא? כולם שמחים, כולם זה, כולם מטיילים בעולם... לא רק בזה, אנחנו בחיי היום-יום שלנו כל כך מתנהלים ככה. המידה הזאת של ה... -המידה הזאת שכל הזמן... וואי, מה שיש לאחר לקחת, לרצות גם. -בהשוואה, בהשוואה, השוואה. ממש. -צריך ממש לעבוד על מידת הקנאה, כי זה גם קטנות אמונה, אבל אם אנחנו נחזור לחלומות שיוסף היה

חולם, אז באמת הוא חלם באחד החלומות והוא אמר, כתוב שם: "קמה אלומתי וגם ניצבה". ונשאלת השאלה: מה הכוונה? הכוונה היא שגם הצדיקים הגדולים יכולים ליפול לפעמים. אומנם היא קמה, אבל היא ניצבה. זאת אומרת, הוא בסוף התיישר. זאת אומרת, גם אם היו נפילות, גם אם יהיו לו קשיים בדרך, הוא הצליח להתגבר, וגם הצדיקים, היו להם נפילות. בסדר, לא נפילות כמו שלנו ולא ברמה שלנו, ברור שלא. -את יודעת, דווקא היום שמעתי את הרב זמיר והוא אמר ש... -ש... כמה שזה נראה לנו שהיום הדור הזה הוא חמור, פעם היה באותה מידה. כל ה... מגדל בבל והיה כאילו... -אה, נכון. היה מצב שפתאום באמת הייתה הידרדרות מטורפת שגרמה לנו היום להיות... הוא

אמר, הילד היה נולד, הוא היה ישר הולך ומדבר. היום, כאילו הקב"ה פשוט... עיכב אותנו. -עיכב מלא דברים בגלל ההתנהגות של עם ישראל. ובצדק. נראה לי הוא יעכב עוד איזה כמה דברים בגלל ההתנהגות שלנו. הלוואי שלא, הלוואי שלא. -נקווה שלא. אבל צריך לזכור שהעולם הזה הוא לא עולם סטטי. אני חושבת שהרבה פעמים בעיקר בעלי תשובה חושבים שזהו, חזרנו בתשובה, הנה, הופ! ואז יש גם מלא כזה אורות וסייעתא דשמיא והכול כזה זה, ואז יש רגע כזה שהקב"ה אומר: אוקיי, אתם כבר ילדים גדולים, בואו תתחילו ללכת. -תתמודדו. -תסתדרו, ואז פתאום כזה: "אה, רגע, מה?" -זה לא כזה פשוט. -לא כזה פשוט ו... שנייה, אבל צריך לזכור, העולם הזה הוא לא עולם

סטטי. -הוא חולף. נכון. לא רק שהוא חולף, אבל הוא משתנה כל הזמן וגם הרוחניות זה דבר שהוא משתנה כל הזמן. רבי נחמן אומר: "כולנו נופלים וקמים, ההבדל ביני לביניכם, "שאני קם מהר". זאת אומרת, העניין הוא באמת כמה מהר אנחנו קמים. כי מה היצר הרע אומר? "נפלת?" -יאללה, עד הסוף. "אז תשחרר, נשמה, כבר עשית את זה, "כבר ראית נטפליקס? יאללה, בוא, גם תאכל בשר-חלב, "בוא, חארבו דארב, בוא תלך על הכול". אבל אתה צריך להגיד לו: "זה לא ככה!" זה שנפלתי בזה, הפוך. -נכון. -אני אתרומם באחר. כמה שזה נראה... נכון. -בעזרת השם, בעזרת השם, כל הנופלים יקומו. -אמן. אבל אני באמת חושבת שבהקשר של יוסף, הוא הבין שעמלק כל הזמן יחפש

להפיל אותנו וכל הזמן יחפש לתפוס אותנו בלמטה שלנו. -נכון. גם כתוב שביציאת מצרים, נכון? עמלק חיפש את כל אלה שהיו מאחורה, את כל אלה שהיו עייפים, את כל הנחשלים, המזדנבים והנחשלים, בהם הוא היה תופס. מה זה? מה, הם היו עייפים? היו הולכים מאחורי כולם? לא, זו לא הכוונה. הכוונה שרוחנית הם ירדו... -בנפש. בנפש ירדו, והופ, הוא היה בא ומתלבש עליהם. אותו דבר גם היום, צריך לדעת, בעיקר בתקופה שלנו, מצד אחד זה דור שמחפש אמת, שמחפש ושואל שאלות. -זה דור של אמונה בעיקר. אמונה, אבל מצד שני, גם צריך להחזיק חזק ולדעת שיצר הרע יחפש אותנו כל הזמן, ולזכור את השרשרת המופלאה הזאת שלנו. מאיפה באנו, למי אנחנו מחוברים, מי

אבותינו הקדושים, ואיזה כוחות הם השרישו לנו, כי בדיוק, מה השורש. בכוחות שלהם הם השרישו בנו דברים מאוד מאוד... ממש. -מאוד מאוד חזקים. -התורה זה שנים אחורה וזה דברים שבאמת הולכים איתנו... ונותנים לנו כוח. -ילד-אבא, ילד-אבא, ילד-אבא. נכון. נותנים לנו גם כוח וצריך לזכור את זה שכשנופלים יש ממי לשאוב את הכוחות לקום, וצריך להתנער מעפר ולא להיות עייף וייגע ולא ירא אלוקים. -בסופו של דבר, אם אתה מתבונן, אתה רואה שכל כך מלא טוב. אם אתה נתפס על הזה אז אתה כפוי טובה. נכון. גם זה, גם כפויי הטובה, זה משהו שמאוד מאוד קורה הרבה. אנחנו ישר, עולים-יורדים, עולים-יורדים. "מגיע לי, מגיע לי". ממש לא. זכינו שיש לנו

את האנשים הקרובים... -נכון. זכינו לילדים, להורים. זה באמת... -ממש. ממש, ברוך השם. -נזכה לזכור. -שנזכה לזכור. או, בדיוק זה הדבר לזכור. גם כתוב שם, כשזרקו את יוסף לבור לא היו שם מים, אלא נחשים ועקרבים. תמיד אומרים, התורה משולה למים, ואם אין את התורה, אין את המים, אז מגיעים הנחשים והעקרבים. שנזכה להיות מלאים במים. -אמן. מלאים בתורה, מלאים בדברים טובים. אז הגענו לקינוח. -אנחנו עכשיו עושות את הקינוח, שהוא קינוח טיפה מורכב, אבל זה דבר בסיסי שאנחנו כולנו עושים בשבת, כשאין זמן, לתקתק קינוח זריז, אנחנו מרימים מילפיי. בדרך כלל עושים את זה עם ריץ' מוקצף עם פודינג וזהו. אז עכשיו אני לקחתי את זה קצת ל...

אני בכל אופן קונדיטורית, ובא לי כן קצת לתת מעצמי את טיפת הידע... -רציתי לעצור אותך כבר בשלב: "כולנו עושים מילפיי", מי עושה מילפיי? מה? בצק עלים וריץ'. מי נוגע בריץ'? דבר ראשון. -שמה את זה בתנור. שמנת. שמנת יותר טוב. מה שאנחנו עושים בעצם, יש לי פה בצק עלים. הוא כבר מרודד לי, זה אחד איכותי, אז אני פשוט, כמו שהוא, שמה אותו בין שני ניירות אפייה ואני שמה אותו בין שתי תבניות, כי אני רוצה שהוא יישאר לי דק. בדרך כלל הבצק הוא... מתנפח. אני רוצה להשאיר את העלים... -דקים. -קריספיים ודקים. אוקיי. -זהו. אז כמו שזה, אני שמה... -על זה? -רגע, רגע. אני שמה נייר אפייה. פשוט להניח אותה מעל. ככה אני מכניסה את זה

לתנור עד שהוא משחים לי. ברגע שהוא משחים, אני מוציאה, נותנת לו השחמה טובה, וזהו, וזה מוכן. -אוקיי. הוא דלוק, 180? -כן. -מעולה. טוב, עכשיו אנחנו נתחיל את הקרם ברולה. יש לי כאן בעצם ריץ' או סויה. האמת שעשיתי כמה פעמים סויה לבישול, ופשוט טעם של חלבי. לא היה לי נעים לאכול את זה מרוב שזה... גדול. -לא, אמיתי. -פשוט, כאילו... תחושה טעימה, וואלה, צריך לנסות כדי ליהנות מזה ולדעת. טוב, אני שמה את השמנת, את הריץ'. ובדרך כלל עושים השוואת טמפרטורות, זה אומר, מחממים את זה, מוסיפים טיפה לחלמונים ומערבבים. זה קונדיטוריה. אבל בכללי, ברגע שזאת כמות קטנה אין בעיה לעשות את זה בצורה כזאת. שמתי שישה חלמונים וחצי

כוס סוכר ותמצית וניל איכותית. זהו, ופה נכנסת המטרפה שלנו. -מטרפה. -אהבת חיי. סתם. זהו, אני מערבבת ועכשיו אני מעלה את זה על הגז. ברגע שזה קצת מבעבע, זה כבר מוכן. זהו, עכשיו אני מערבבת את זה. יש בזה ביצים, אז אסור לי לתת לזה לשבת ככה, כי פשוט תהיה לי פה חביתה אחת... אה. -לא חביתה שלמה, אבל חביתה אחת גדולה. אז זהו, אז אני מערבבת. ואז אנחנו מכניסים את זה לתבנית אפייה. אחר כך אני מקפיאה את זה, כי אני רוצה את צורת ההגשה של מילפיי. כבר הכנתי מראש, אז אנחנו נראה עכשיו. אני עכשיו מורידה את זה מהאש ומסננת את זה. את יכולה להביא לי רק קערה, בבקשה? סליחה. -כן, בטח, בטח. בשביל זה אני פה. הנה, הנה. -תודה.

ואני צריכה לסנן, למה? יש לי פה ביצים. -נו? נשאר לי החלבון של הביצה בין ה... -כן? כשהפרידו לי נשאר לך קצת כזה כמו קרישים כאלה של... -נו? זהו, אז אני פשוט מסננת. -אשכרה? -כמובן, זה תהליך של קונדיטורים. זהו, מה? -אבל ככה אני מכינה לבית. -אני רוצה לראות שמשהו... את תראי כמה נתפס פה. בבקשה. -הלם. כי נקרש לי חלק ויש לי... תסתכלי. -יואו! -את רואה? אני בשוק. -וזה היית אוכלת, והיה לך כמו גוש כזה בפה. ואז הייתי חושבת שזה הפודינג. בדיוק, שנהיה קורנפלור גושים וכאלה. זה הרעיון. אז זהו, הקרם שלנו מוכן. נעביר את זה לתבנית. הכנתי פה מראש נייר אפייה. ספציפית שמתי פה, כי אני רוצה את המראה הארוך והשטוח. אוקיי.

-אני שמה קצת, אנחנו יכולים לאפות את זה בתבניות אישיות ואז לעשות את אותו תהליך. זהו, אני מוזגת פה כמות בינונית, כי שוב, אני רוצה את זה דק ו... אז נכניס את זה לתנור למשך בין 20 דקות ל-40 דקות. אנחנו צריכים לראות את המרקם. זה אמור להיות כמו ג'לי כזה. מהמם. אוקיי, מה להביא, את זה? -זה חם, אני אביא. עדן, זה פשוט יצא מהתנור, בצק העלים שלנו. כמו שאתם רואים, רובו דק. אנחנו נשתמש בחלק הזה, אבל זה גם בסדר וזה טעים לחלוטין. מה שאני עושה עכשיו, אני רוצה בעצם לצלחת. אז אני, בזהירות, אני חותכת. בצורה כזו, ולשתיים. אוקיי? -כן. -אז זו החתיכה שלנו. ו... זה בצק העלים שאני משתמשת. ועכשיו... -כל זה בשביל זה? אני

מכינה בבית מלא, ובשבת לאימא והכול, אבל כרגע אנחנו מגישים את הכמות. הקרם ברולה שלי קפא. אני מוציאה אותו מהמקפיא. אז עכשיו אני רוצה לחתוך אותו בעצם בצורה הזו. וואו. -זהו. עכשיו אני מרכיבה את המנה. אני בעצם מניחה חתיכה אחת, מניחה את הקרם ברולה מעל. עכשיו אני כמובן, כל השואו של הקרם ברולה זה הסוכר שלו, שאנחנו שורפים. הברנר, כן. אני בעצם מפזרת סוכר, אפשר לבן, אפשר חום, הכול מתקבל. בעצם הכיף שלו זה שהסוכר מתפצח אחר כך. אני מדליקה בזהירות את הברנר. תיזהרי. והקסם קורה. וואו. זהו. אני רוצה להניח את זה בצורה כזו. נשים קצת אבקת סוכר. וזה קינוח של בית, משודרג. -את לא סוגרת אותו. אני לא סוגרת אותו. יש לנו

פה את הקרם ברולה. אני שמה קצת... פשש... בוא'נה... ככה את עושה בבית? אמיתי שכן. -יואו. -אמיתי שכן, כן. זה הלב. -איזו אלופה. -זהו, אז יש לנו פה את הקינוח מוכן. כל הכבוד, זה נראה מעלף. טוב, אז עכשיו אנחנו נסדר יפה יפה את כל הצלחות, שיהיה לנו כיף לאכול. -יאללה. מה שעבדנו עליו, קדימה. אוקיי. זה הקרם ברולה-כבד שלנו, שזה על אותו רעיון, בלי לשים לב. אנחנו בדיוק אותו דבר עושים. שמה סוכר מעל, בצורה כזאת. קרם הכבד שלנו אמור להיות טיפה חריף וטיפה מתוק ואז הסוכר הזה קצת מוסיף את המיוחדות שלו מעל. אני שוב פותחת לי את הברנר. גם נותן לו קצת צלייה, כי כבד אוהב אש, וגם את הקריספיות קצת. זהו, את מריחה את הריח

של שריפת הכבד? איכשהו בסוף עשינו אותו פה. -ראית? בסופו של דבר, וזהו... -ככה? כפית, צנים ו... -וואו. הופה. פשייי... -ויש לנו כאן את ה... בוא'נה! תקשיבי, זה נראה מהמם. יאללה. -נתחיל עם מזונות. נראה טוב. -לבריאות. וואו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. שמן השומשום מעולה. -כן, מוסיף. -ממש. בואי נראה איך הבשר. זה הסינטה, אה? -כן. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. זה נראה לי מסוג הדברים שאם יש לי בקופסה במקרר... כן, לנשנש כשרעבים. ממש. כן. -טוב, תטעמי את הכבד. -זהו, יאללה. את רואה? יש לנו פה את הפציחות. אני בירכתי, בבקשה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול

נהיה בדברו. -אמן. וואו! בוא'נה, יציאה משוגעת. -נחמד. הרבה יותר מנחמד. -כן, מגניב. את יודעת שאני לא חסידת כבד, כאילו כזה לא גדלנו על זה בבית, במרוקו לא... לא עשו את זה, ודווקא בתשובה גיליתי את זה. -כן? כן, כי פתאום נהיו לי חברים אשכנזים ומלא עושים את זה, וזה ממש טעים. בסלטים של שבת, אימא שלי מכינה את זה רוב השבתות. היא מכינה מיונז ביתי טעים כזה. הייתה שמה את זה, ביס של פטה כבד ו... וואו, עפה. -לא נעים להגיד. חבל על הזמן. עפה. -ממש. תראי, אני חושבת שהגיע הרגע. -הגיע רגע האמת. חברים, אני מקווה שצילמתם את זה. זה עם מזלג וסכין בו-זמנית. -זה כל כך יפה. זה ביס, אבל אם את רוצה, לכי על זה. לא. תראי לי

איך. אני לא הבנתי. זה יפה לי מדי. -אני אשים לך. זה באמת יפה מדי. -רגע, אימא שלי עכשיו תצחק עליי, כי היא אוכלת עם סכין ומזלג ואנחנו פחות, אבל... מה זה "אנחנו פחות"? לא הבנתי. -לא יודעת, היא צוחקת עלינו. בכבוד. -תודה. -תתפנקי. טעים מאוד. -מעדן וניל. -ממש. -כן. משובח, וזה עוד פרווה. אצלכם ביום שישי בערב גם אוכלים זה... -בשרי, כן. בשרי, עם דגים, בשר, אימא שלי לא מוותרת. אין מצב. אני, בבית שלי לא. אנחנו אוכלים דגים עם מלא סלטים, מתפוצצים. -מספיק. וקינוח חלבי. -אפילו בדגים נשאר לי הסיר ליום ראשון, כי כאילו, אתה מתפוצץ. חלה, סלטים טובים. ואז את עושה קינוח חלבי? ואז אנחנו עושים קינוח טעים. -וואי.

קינוח של החיים. -ואז אתה נהנה באמת. לאכול קינוח פרווה זה כי אין לך משהו אחר. אבל זה טעים. -אבל זה טעים, כן. זה תחליף פצצה. -תחליף פצצה ממש והכול היה לי ממש טעים. -איזה כיף. יואו, כל הכבוד, ממש. בת שבע, תודה שבאת ובישלת איתי ולימדת אותי דברים חדשים. תודה רבה ושיהיה שבת שלום. -בכיף. תודה רבה. -תודה, מאמי. תקשיבו, הכבד מטורף.