"כל הרופאים התייאשו ממני": נתן וינגרטן על הקומה ותהליך השיקום המורכב

הרפ אמר שאני אף פעם לא אדבר. היה מזווה מאוד קשה. ניפצתי את השמשה האחורית ואפתי, לא מצאו אותי. אתה נפרד מילדה בת שנה וכשאתה חוזר להכרה, למציאות שסובבת סביבך, אתה פוגש מישהי שאתה לא מכיר. לא זוכר כלום. כולם הרימו ידיים, הם אמר שזהו זה. אין מה לעשות אבל יש בעל הבית. קומה קומה בעברית תרדמת היא מצב חולי שבו הגוף שוקע למצב ממושך של חוסר הכרה ללא יכולת להעירו כנובות משלל סיבות כגון הרלה שבץ או טראומה גופנית נתן ונגיר תן שלום נתן בן רחל נכון שם שאומר הרבה להמון אנשים שהתפללו עליך במשך תקופה ארוכה מאוד היית חודשיים בלי הכרה חודשיים וחצי הייתי בלי הכרה לגמרי זאת אומרת עם העיניים סגורות ולגמרי לגמרי כל

תגובה אם נתתי איזה תגובה כולם היו עושים בלאגנים. אנשים לא קולטים כמה ש אתה מזיז ידיים ורגליים. הכל צריכים כל פעם לעשות בלאגן. רק אצל מישהו שהוא בלי הכרה אז אז עושים בלאגן. אז הייתי חודשיים וחצי בלי להכרה לגמרי ואחר כך הייתי בערך שמונה חודשים בהכרה החלקית. מה זה הכרעה החלקית? הייתי עם עיניים פתוחות אבל לא הייתי איתנו. ממש לא דיברתי כמו שאמרתי כל תגובה שנתתי בלאגן גדול. אתה זוכר משהו מהחודשים שהיית בהכרה חלקית? אני אומר שזה מתנה השם יתברך. הוא כל הזמן נותן לנו הרבה מתנות אבל אחת המתנות שאני יודע שאני לא זוכר כלום. זה כתוב אתה יודע כלום. צור ילדך תשי. הקדוש ברוך הוא אנחנו אומרים בשירה תאזינו צור

ילדך תשי ותשכח אל מחוללקה. אבל זה שהוא ילד אותנו יצר אותנו עם יכולת לשכוח זו מתנה. נחזור אחורה ג שבט תשעח תאריך בלתי נשכח בחייך ספר לנו מה קרה הייתי בדרך חזרה ממרון עמדתי שם התפללתי הייתי עייף ומטש מנסיעה הגדולה וארוכה שעשיתי בסיעתא דשמיא לצפון ונדלמתי ישנתי כמה חודשים. אתה היית נהג? לא, היה איזה נהג. אף אחד לא השם. זה בא מהשם. כולם אמרו לפני זה שהיה מזג אוהב מאוד קשה והרכב נכנס לאיזה שלולית. אני לא זוכר. ככה סיפרו לי שסיפור. והגיע הבוחן משטרה עם תמונות שפשוט נתפס חונז ברזל בגלגל של הרכב וזה תופס את הגלגל לכן הרכב התחיל להסתובב ולהסתחרר אפשר יושבי הרכב מה איתם כולם יצאו קל אחד נצא בצוע בינוני

כ היה קצת מופל. אני מרוב העדף נפצתי את השמשה האחורית של הרכב ואפתי. הגיעו כוחות הזלה וטיפלו בכולם. באמצע צק מישהו שהיה כאן עוד מישהו. חשבו אולי בהתחלה שהוא לא יודע מה קרה לו. אולי הוא סתם חושב שלא. אבל כולם אמרו שהיה כאן עוד מישהו. כולם התחילו בחיפושים, לא מצאו אותי עד שכוחות הצלה מצאו אותי בתוך תעלה שהיה בצד של הכביש, שוכף שם, קיבלתי הרבה מכות. היה לי פגעת ראש מאוד חזקה וכמובן ששכפתי בלי הכרה. ו חצי גוף בעיקר נפגע. הייתי במצב מאוד קשה. מיד פינו אותי לבית חולים שר הצדק. שם כל הפרופסורכם הכי גדולים שהיו כולם אמרו פה אחד. שהיה זמן קצר. ואני אומר מה שכתוב במשניות. הזמן קצר. במהלכה המאורבה.

הרופאים לפעמים חושבים שהם בעלי בתים והם מחליטים, הם אומרים הכל מה שנראה להם לפי הטבע, אבל כמובן שיש גם מעליהם בעל הבית שהוא בכלל עשה אותם לרופאים והוא מחליט והוא בא לבית. הרופאים עובדים עם סטטיסטיקה רפואית ואתה ניצחת אותה כל כך הרבה פעמים. אחרי חודשיים וחצי כמו שאמרת אתה מתעורר וגם אז קראתי קצת עליך כשלא ידעו כמה עוד אפשר להתפלל. איזה איזה נס יכול לקרות חוץ מזה שפקחת את העיניים. האפשרות שאתה ואני ננהל שיחה היא הייתה בניגוד לכל הערכות של הרופאים. כמובן שלא אני אני ניצחתי. השם רק ירא דרכי הרבה נסים ואני מרגיש שליחות וחובה לפרסם כמה שיותר ויותר את כל הנסים וברור שלא את כל הנסים אנחנו יודעים בכלל

אבל זה נס שאני יודע שיש הרבה נסים מה קורה אחרי שמונה חודשים שהם 10 וחצי חודשים מג ש תשעח אני תמיד אומר שאנחנו לא מבינים חשבונות שמיים, אבל זה היה במוצאי יום כיפור תשעט. זה היה אחי שהיה קבוצה גדולה שקיבלנו על עצמם בערב יום כיפור שעות של שמרת הלשון. ככה במוצאי יום כיפור התחלתי טיפה לדבר. כמובן שבשלבים אנחנו במצב סטטוס ארוך של שמונה חודשים ופתאום לא שום תהליך או אף אחד לא עובד איתך בכלל על דיבור מוצאי יום הכיפורים אתה פתאום משמיע הכל תן תן לי תגובות הסביבה איך זה נשמע אני מניח שאנשים שישבו לעידך אמרו דמיינתי לא יכול להיות עשו לי גם בדיקת בליה לראות אם נפגע לי הבלייה יש לי את המסמך וכתוב ש ה הביה

לא נפגע אבל אז לא דיברתי עוד וכתוב שם שמתאי הכל נראים גויים הרבה אמר שאני אף פעם לא אדבר הדברים האלו לימדו אותי שכל מקום אני אוהב לשאול את הרובים, מה הם אומרים כדי לדעת מה הולך הולך להיות בדיוק ההפך. הם אמרו שאני אף פעם לא אדבר. אני מקווה שבעזרת השם אני אף פעם לא אפסיק לדבר. אמן. אני חוזר איתך למוצאי יום כיפור. איך מתחילים לדבר אחרי שמונה חודשים? איך מישהו בכלל מעלה על דעתו שהנס הזה קורה לנגד עינינו? מה אתה אומר? התחלתי לדבר, אמרתי לא ברצף ודאי אמרתי מילה שתיים הם מאוד התרגשו וכן והם לא האמינו למה שהם רואים איך אומרים הם כבר השלימו עם המצב אחרי שהם אצלי כאלו נסים אז אסור אף פעם להתייש כמה זמן

עוד היית מאושפז אחר כך שום שום בית חולים שיקום לא רצה לקבל אותי כי היד שלי היה מחובר למעוזלים לכן הייתי מאוד מחובר לזה מחוייב על שום בית חולים שקום לא רצה לקבל אותי שהרצני כבר עצוב להתפטר ממני עברתי עם הרבה פרוטקציות מאוד היה קשור לזה שער הבריאות לצ זמן אז נכנסתי לעלין בית חולים עלין מתחולים שיקומיים כן לגיל צעיר ושם לא עשו איתי כמעט כלום כי לא היה עם מי ועמה לדבר הייתי שם בערך חודשיים וחצי עד שהג שהגעתי לגיל מסוים שהם כבר בשום אופן לא רצו להחזיק ק אותי אז עברתי לבית חולים שיבה אתה לא שמע וכמה זמן היית שם 11 חודשים חסר לי בין מה שאנחנו רואים מול עינינו לבין אין מה לעשות איתי בבית החולים איפה

קרה התהליך המדהים באמצע הוא לא קרה ביום אחד אני בת כל הרופאים כלומר התייאשו ממני כולם הרימו ידיים הם אמרו ש שזהו אין מה לעשות אבל יש בעל הבית איפה קרה הנס הזה של בעל הבית ואיזו אחסניה כאן בעולם הקפיצה הזאת באיזה בית חולים זה קרה כמובן שזה היה בשלבים שהתחלתי לדבר כאילו לא התחלתי מיד לדבר והלכתי המון המון טיפולי קלייני תקשורת אתה בזמן התאונה נשוי ואבא לילדה נכון. ברוך השם. ברוך השם. אני רוצה לשאול אותך שאלה שאתה אתה לא מכיר אותה כעובדה כי היית במצב שלא יודע מה קורה בבית באותו זמן אבל איך ההתמודדות מול גם פציעה מאוד קשה וגם חוסר וודאות עצום שלא לומר ודאות בשפת הרופאים זה לא הולך להשתנות. אשתך

יודעת את זה, ההורים יודעים את זה, הבת שלך גדלה לתוך מציאות שאף אחד לא חושב שהיא יכולה להשתנות. דבר ראשון, ההורים זה גם אחד המתנות שהשם נתן לי, באמת הורים שאני לא רוצה לצמצם אותם במינים. ברוך השם שזכיתי מתנה גם האבא וגם האמאכך מסורים וקשובים באחיים ברמות לא שלא מזבר על המתנות עוד מתנה גם אשתי שבאמת היה הייתה והיא עדיין אישה חזקה שהתמודדות עם הקשיים בצורה לא רגילה ועד היום אנשים מתקשרים אליה ומתחזקים. איך אומרים? אני רוצה להתחזק ממנה. ברוך השם. הילדה עוד הייתה קטנה היא לא מספיק קלתה. אז עד כמה היא היית בתאונה? שנה נעלי אפילו פחות. אתה נפרד מילדה בת שנה וכשאתה חוזר להכרה, למציאות שסובבת סביבך,

אתה פוגש מישהי שאתה לא מכיר. זה לא כמו אשתך שלא ראית הרבה זמן, לא כמו ההורים. זה משהו שאין שום קשר בין ילד בין שנה לבין אם נזוז רגע הצידה ונפגוש אותו אחרי זה בגיל שלוש. אני חיכיתי לזמן הזה. כשאתה חוזר להכרה אתה זוכר הכל. אני נשוי, יש לי ילדה, אני גר בביתר, יש לי אבא וא לאט לאט. כמובן שלא הכל זכרתי, אבל דברים כאילו כן נזכרתי כאילו לאט לאט. היה מאוד סבלתי מזיכרון, גם זיכרון לטווח קצר, גם זיכרון לטווח ארוך. התקופה הקטנה הקרובה לתאונה אני לא זוכר בכלל נמח אין לך בזיכרון שאתה מתפלל במירון בג' שבט זה בטח שלא אפילו לפני גם לפני איפה גרתי אני יודע היום איפה גרתי אבל אני לא זוכר לא זוכר אני זוכר את

הדירה שגרנו לפני זה את הדירה הזאת אני לא זוכר וכמה זמן גרת שם לפני התאונה חודשיים חודש כאילו זה היה די יתרי זה איך אומרים זה עדיין לא התבשל בזיכרון מה שנצרב נשאר מה ש כמובן שלאט לאט אני לא חזרתי להכל בפעם אחת אבל לאט לאט ברוך השם זה משהו שעדיין משתנה זיכרון זאת אומרת שאתה יכול פתאום להיות אבזק מאיזה תקופה שהיית בטוח שהיא מתה אצלך ואתה אומר היה לי פעם כל מיני סיטואציות כאילו שנזכרתי דברים שלא ז כאילו אולי לא זכרתי כי לא חשבתי על הזמן הזה אז אז נזכרתי אבל עשיתי המון תאגלים על זה כדי לעבוד על הזיכרון וברוך השם שהיום זה הרבה יותר טוב זה גם היה גם קשור לריפוי בעיסוק בהרבה תרגלים על הזיכרון אבל לא

כל אחד רוצה כל הזמן הרופאים והמטפלים בכל המקומות שהייתי כולם אמרו שהגעתי למצב הזה רק כי באמת רציתי היה לי כל הזמן רצון רצון רצון להגיע לשבור להתמודד, להצליח. לכן ברוך השם הגעתי לאן שהגעתי. את מוצאי יום כיפור שעליו סוכח מקודם אתה כן זוכר? לא זוכר כלום. אלין אתה זוכר שיבה? שיבה אני זוכר את ה התקופה האחרונה אני זוכר טיפה איפה הייתי? אני זוכר כשהביאו אותי חדר הביאו אותי כנראה כמה פעמים בתקופה הזאת שהביאו אליי כל מיני זמרים שישו לי ו כאילו זה ככה זה יהיה יעורר הביאו לי באמת זמרים אני בשיעור הבית שעשינו לפני השיחה יודע שהשירה החסידית היא מאוד מאוד נוכחת ב בנס שמול עינינו ברוך השם זה אתה זוכר שזמרים

שרים לך כן אני זוכר אתה בעצמך גם כותב הוא מלחין כן אני כתבתי וכותב שירים עם חרוזים לא כל הדברים אני אנחנו יודעים בכלל לא כל הניסים אני יודע אבל אני יודע שעשו איתי ניסים עברתי שם המון המון פיזיותרפיה כליני תקשורת בריפוי בעיסוק על היד המון דברים פיזיותרפיה הזכירו אותי הרבה את העבודה במצרים החילוק רק שבמצרים עבדו ולא ראו תוצאות באפיזיותרפיה כן ראו קצת תוצאות כמובן שלא בשלב אחד אבל לאט לאט לאט לאט בסוף מגיעים הכי תן לשומר שחררו אותי מתי שהתחלתי טיפה זאת אומרת ממש קצת פסיית פסיות שהלכתי עם הליכון מורכב, לא עליכון רגיל, אלא הלכון עם משקולות וגלגלים גדולים, כאילו ממש הלכון גדול. התחלתי ללכת טיפה, הם

כבר זרקו זרקו אותי. כנראה היה להם ביקוש, יש כל הזמן ביקוש על מטופלים חדשים והייתי שם הרבה זמן. שם השתחרתי. אני כבר אמרתי קודם אני הזכרתי את ההורים שלי. המתנה הגדולה. הם הורידו חלק מהבית שלהם ובנו לי יחידת יחידת דיור שגרתי עם אשתי בבת שעברתי לגורשה. שם התחלתי אספוז יום. בהתחלה היה שלוש פעמים, אחר כךתי בשלבים לשני פעמים בשבוע לאדסה הארצופים. שם היה גם פיזוטרופיה ו קלינית תקשורת וריפוי בעיסוק המון זמן ישפוז יום. כן. אחי שהשתחררתי מהר צופים מתי השתחררתי? מתי שם הביאו אותי. מהלכון רגיל. התחלתי כבר ללכת מהלכון רגיל למקל. מתי שהתחלת ללכת טיפה עם מקל הביתה. הם כבר הרימו ידיים. הם אמרו זהו מצילו את

כבר לפי הספר אני כבר הולך. והמציאות אמר שאני צריך עדיין פיזיותרפ. זה לא יעזור לי. אני לא כזה מבוגר שהולך עם הכדכן המשכתי פרטי פיזויה הייתי גם במקביל הולך למכון פוירשטיין מכון קוגניטיבי זה על הזיכרון על הדיבור ועל מחשבה והכתיבה לפני המלחמה שלי הייתי כותב הרבה וו מאוד הצלחתי בזה ברוך השם לכן כשהייתי היד שנפגעה לך היא יד ימין כתבת הייתי ימני עברת מימני להיות שמאלי נכון אה אני החלפתי את התפילין לכן יותר קל לי להנח תפילין אני יכול אה כשאתם כשהייתי מאושפז ועדיין לא החלפתי הניחו לי לא אני הנחתי בתוך התקופה הארוכה שעליה אנחנו מדברים הופיע הקורונה. אני זוכר שזה חלק משמעותי בתהליך שעברת שהעולם כולו

פתאום נהיה משותק. ומשמ משמיים סיבו שזה יקרה בזמן שאני רוויח מזה. אני הרוחתי מהקורונה. דבר ראשון שהיה אסור לצאת מהבית בהתחלה היה הסגע. ואני לא יצאתי מהבית, לא יכלתי לצאת, יצאתי קצת לטיפולים גם אסור היה אסור להושיט את היד אני לא יכלתי אז בכלל לא שיט יד שיט את היד וגם מי שיש לו קורונה לא מריח אני אז לא ערכתי בכלל היום אני כבר ברוך השם ריח כל הרופאים אמרו לי רופים וקי באיסוגם שאני אריח דברים שמעריכים חזק כדי לקרות את האף להריח תראה זה יש פה שני סיפורים שמחסרי תקדים אחד זה מישהו שעבר את מה שעברת שני זה מישהו שנה והרוויח מהקורונה תמיד צריכים להסתכל על החצי כוסם על ה כל דבר שבן אדם צריך להתמודד,

הגיע הגיע אליו איזה קושי זה רק חלק זה עוד פרק בסיפור בסוף נגמר הסיפור צריכים לעבור את הקושי הזה אם לעבור את זה יותר בקלות אם נתמודד איתו נכון נתן ון גרטן גבר מי שמדבר תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור הבלתי יאומן הזה בשמחה ואני מרגיש כל הזמן חובה שאני צריך כמה שיותר ויותר לספר את הסיפור, לראות את הניסים. כמו שאני אומר שיש לי שנשאר לכל מיני סימנים אם זה אם זה וזה וסימנים מהניתוחים על היד שעברתי עברתי ניתוחים גם פה וגם בכתף. ישמע זיכרון של תפילין לזיכרון על ידך או לזיכרון בין עיניך? כל מיני פעמים חושבים שזה אולי מפריע לי שארואים סמנים וזה אני חושב כשם השם נקרא לך רואים אותי נזכרים בנסים