"רעולי פנים רצו לעברי": אלי מנדלבאום על הרגע המכונן בחייו

אני רואה חמישה שישה חבר'ה ראולי פנים רצים לעברי כשאני קולט תוך כדי שכל השדה הזה שאני נמצא כולו עולה בלהבות. אני אלי מנדלבאום נשוי ואהב לארבעה ילדים מתגורי בירושלים. הרגע המכונן שלי התחיל לפני כשלוש שנים. הייתי בדרך הביתה ובדרך הביתה קבעתי פגישה עם מישהו בכביש עוקף חוסן שזה סמוך לירושלים כדי לפגוש אותו חניתי באיזה שטח עפר שצמוד לביתה רילית שטח עפר שאפשר לחנות בו כשהכנתי את הרכב היה לי איזה קול פנימי ש שלא לא הבנתי למה להפוך את הצד של האוטו לא בצורה שנכנסתי אלא כבר להפוך אותו כדי שאני מוכן ליסיעה בדיעבד התברר שהדבר הזה הוא שינה לי את החיים ובזכותו אני כאן. אני מחכה לבן אדם הזה שקבעתי איתו ואני

עונה להודעות מהעבודה. באותו זמן עבדתי בגוף תקשורת מרכזי וכולי מרוכז בטלפון ופתאום אני שומע פיצוצים אדירים. אני מרים את את העיניים מהטלפון. אני רואה חמישה שישה חבר'ה ראולי פנים רצים לעברי כשאני קולט תוך כדי שכל השדה הזה שאני נמצא כולו עולה בלהבות. באותו רגע אני אומר לעצמי מה אני עושה כי מצד אחד הם עומדים לפניי מצד שני הכל בוער ואם הם מתקדמים לכיווני והם ממשיכים לזרוק בבוקט עבירה אני עלול לסיים את החיים שלי אני הייתי עובד את זאת אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני לא לא מחליט אני אני אשאר פה ואני אסיים את חיי בצורה א טראגי תפסתי את את כל הכוחות שלי התחלתי לנסוע בשיא המהירות לכיוון היציאה מאותו אותו

מאותו שדה, מאותו שטח שחניתי. תוך כדי שאני יוצא נשברה הזרוחית הימנית ונכנס בקבוק עבירה דולק לאוטו. בגלל שהייתי מרוכז באש הבוערת, לא שמתי לב במקום לצאת לצאת מהשדה לכביש, בעצם איזה סוג של סיבוב, נכנסתי בגדר הביטחון שבעצם תוחם את הכביש כדי שלא יפלו ממנו. לא ידעתי עוד פעם מה לעשות. אתה בסוג של אלם. ואמרתי לעצמי, אני יש לי אישה, ילדים, אני אני חייב לצאת מפה כי אחרת אני לא אחזור. אני מחליט לצאת. אני פותח את הדלת לא בשארית כוחותיי, אבל כשכולי עדיין בטראומה ורץ לכיוון הכביש הראשי, שהוא כביש שמוביל לצור הדסה, אנשים רואים אותי וכמובן מבריחים את אותם אנשים שעדיין רטפו אחריי. ויצילו אותי. ברגע שזה הסתיים,

אתה מבין כמה החיים שורירים, כמה ברגע אתה יכול לאבד את החיים שלך. ואם הקדוש ברוך הוא לא מכוון את זה, לא היה מכוון את הדברים כמו שהם, לא הייתי פה. מאז האירוע הזה, שיניתי הרבה דברים בחיים שלי. הרבה דברים השתנו. אז הבנתי שהקדוש ברוך הוא יש לו תוכנית יותר גדולה. זאת אומרת, זה לא רק האירוע שהוא הציל אותי, הוא בעצם רצה לכוון אותי למשהו אחר. מאז האירוע שיניתי את ה מה שעשיתי עד אז, שזה היה בתחום התקשורת, ועברתי לתחום אחר שאני פורח בו ואני אומר לעצמי, תודה הקדוש ברוך הוא, אמנם האירוע לא הייתי מאחל אותו לאף אחד, אבל הקדוש ברוך הוא היה לו תוכנית כנראה יותר גדולה, לא כנראה בטוח, יותר גדולה כדי להביא אותי

למקום הרבה יותר טוב שנמצא בו היום. והדבר הזה, הרגע המכונן הזה שינה את החיים ובצורה הכי טובה שיש. לא נשאר רק להודות לקדוש ברוך הוא על ה על הניסים שבאמת הבלתי נתפסים שקראו לי באותו ערב.