ניסיון הקורונה - הרב זמיר כהן בדברי חיזוק לעם ישראל HD (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים בתקופה שכל העולם חרד מפני מה שקורה, גם כאן בארץ. כל אדם באופן טבעי חושש על עצמו, חושש על משפחתו, על ילדיו, שומע מה קורה בעולם, רואה מה קורה בעולם. ונתבונן, בעזרת השם, בכמה עצות שיש אותן לכולנו בתוכנו רק לעשות סדר בדברים במה שנוגע לאמונה, לביטחון, לחוסן. טבעו של אדם כשהוא נמצא במצב של פחד, הוא יכול להשתמש בפחד הזה לאחת משתי אפשרויות: למשל, אדם שרואה מחבל - או שהפחד משתק אותו ואז הוא לא זז מהמקום וכמובן נפגע, או שהוא הופך את הפחד לדחף עצום שנותן לו כוחות לעשות מה שלפני כן הוא לא היה מסוגל לעשות. הוא יכול פתאום לקפוץ מגג לגג, לעלות לגבהים, דברים פלאיים. סופר על

אישה שראתה רכב כבד מתדרדר ונעצר בדיוק על הרגל של הבן שלה. היא רצה מייד והצליחה להגביה את הרכב כדי שהילד יוציא את הרגל. שאלו אותה אחר כך: איך עשית את זה? היא אומרת: אני לא יודעת, תאמר לי ביום רגיל לעשות - אין סיכוי, אין מצב, אבל כשיש לאדם פחד ודאגה ממה שעלול להיות כאן כעת לילד, היא מקבלת כוחות שלפני כן לא היו לה. לכן המילה "פחד", כשהופכים אותה מהסוף להתחלה מקבלים את המילה "דחף." זה לא במקרה, יש בזה עוצמות ויכולות לכל אדם. וכך גם במצב שאנחנו נמצאים בו היום, מבחינה נפשית, כשאדם מרגיש את החרדות ואת הלחצים, יכול להשתמש במצב הזה כמנוף גדול לעלייה, להתרוממות. ונתבונן גם בכמה עצות, מה בידינו לעשות

מבחינה מעשית. אבל נפתח קודם כול בהגדרת הדברים של אמונה וביטחון. מהי בעצם אמונה, מה שיש לכולנו? מה זה ביטחון? מה ההבדל ביניהם? יש טעות רווחת אצל הרבה אנשים, שכשהוא אומר "אני מאמין באלוקים," כוונתו לומר "אני מצהיר שיש אלוקים." ההצהרה שיש אלוקים, התורה לא משתמשת במילה "אמונה", אלא במילה "ידיעה." "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים." "וידעת היום" - זו ידיעת השכל, אדם שמסתכל על גופו, "מבשרי אחזה אלוה." מערכת הראייה, מיליונים של חיישני צבע שהם קולטים, והעין נמצאת בתוך הארובה, היא כמו כדור, אבל יש בגולגולת שקע עם חור בתוך ארובת העין, כי אם הכדור היה דבוק מבחוץ, באגרוף אחד אדם היה יכול לאבד

את הראייה. אבל כך גם אם שניים רבו והאחד חבט בשני, יש את העצם של הגולגולת שמגינה על העין. ויש עפעפיים שעולים ויורדים ומנקים את העין עם חומר ניקוי שקוראים לו דמעות. באוזן אין עפעפיים, העין היא מצלמה, היא צריכה לצלם, היא צריכה ניקוי כל הזמן. כמו עדשות, או אדם שיושב ברכב ונוהג, אם הוא לא יפעיל את המגבים חצי שנה - הוא לא יוכל לנסוע, יש אבק שנדבק. והעיניים אוטומטית עוברות ניקוי. והגבות מעל העיניים כדי שהזיעה לא תיכנס, והאף בולט, יורד שיפוע. הרי היה די בשני חורים כדי שהאדם ינשום, אבל כדי שהוא יריח את האוכל לפני שהוא מכניס לפה שלא יאכל דבר מקולקל, מתחיל שיפוע מהמצח, יוצר כמו קולט אדים מעל הגז, יש

קולט ריחות מעל הפה. מישהו תכנן. השיניים חותכות מקדימה, טוחנות מאחור, איך הן ידעו שזה שער הכניסה של המזון וצמחו בדיוק כאן? כל הדיבורים על האבולוציה זה אמונה תפלה, יותר מאמונה תפלה לדבר על אבולוציה כשאתה רואה מערכת כזו מורכבת, מתוכננת. העיניים מקדימה ולא בכף הרגל, כל פרט ופרט מסודר על הצד הטוב ביותר. אפילו על הרגשות שלנו, התחושות שלנו חשב מי שתכנן את הגוף שלנו. אדם שיתבונן - כל האיברים החשובים נמצאים בקדמת הגוף. המקום היחיד מאחורי הגוף - יציאת הפסולת כדי שאדם לא ירגיש לא בנוח כשיראה מה שיוצא ממנו, את כל הפסולת. אפילו על הרגשות, אתה לא יכול להגיד אבולוציה ומה שמתאים שרד ומה שלא מתאים לא שרד, אתה

רואה דברים מתוכננים, מערכות מתואמות. שלא לדבר על הדי-אן-איי, מערכת החיסון, שהיא פלאית בפני עצמה. מה שהחוקרים גילו שיש לנו בדם - לא רק כדוריות אדומות, גם כדוריות לבנות, שבזמן שחיידק פולש לגוף או נגיף, מייד יש הסתערות המונית של הכדוריות הלבנות אל מקום הפיגוע. נניח שאדם חתך סלט ונפצע ביד, חדירה של חיידקים. המוח מקבל התראה, שולח תגבורת. מזהים, יש מערכות שלמות, כמו מעבדה, מזהים מי החיידק שנכנס, ממה הוא מורכב, איך אפשר לפרק אותו, והגוף מייצר נוגדנים שמתאימים בדיוק לאותו חיידק, לאותו נגיף, והם באים בהמוניהם, לא רק דרך הכבישים של העורקים ונימי הדם, כמו הכדוריות האדומות. כשיש פיגוע ואמבולנס נמצא

בנסיעה, אז רואים אותו לפתע משנה כיוון, נוסע נגד כיוון התנועה, עולה על איי תנועה כדי להגיע מהר לאותו מקום, גם הכדוריות הלבנות - התברר שהן משנות צורה, הופכות להיות כמו שרוך דק ויכולות לחדור דרך הדפנות של העורקים, להגיע בדרכים עקיפות כדי להזדרז להגיע למקום הפיגוע. וכשהן מגיעות לשם ומאתרות את החיידק או את אותו נגיף שהגיע, יש מקרופאגים שמחבקים אותו, מתיזים עליו כימיקלים, רבים איתו. הוא הורג אותם, הם הורגים אותו. חללים, ממש מלחמה של ממש שמתחוללת בגוף האדם. והוא יושב, שותה קפה, אפילו לא יודע מה שקורה לו בגוף באותה שעה. מערכות כאלה מורכבות שיש בגוף, אדם שמתבונן בהן, "מבשרי אחזה אלוה כתוב בפסוק- " אתה

מסתכל על הגוף, אתה רואה את אלוקים. זה שלא רואים אותו - הגיוני שלא נוכל לראות אותו, כי מי שברא אותנו הוא ודאי לא בקומה שלנו. אם אדם היה יכול לברוא את חברו או לברוא עולם, אז הוא לא היה ברמה של בן אדם, הוא היה משהו אחר. אז ודאי שמי שברא את כולנו הוא בקומה יותר גבוהה. הגיוני שבחושים שלנו לא נוכל לראות אותו. אפילו קרינה של לייזר או רנטגן אנחנו לא רואים בעין רגילה, אנחנו מוגבלים בראייה, אז ודאי שלא נוכל לראות את מי שברא את הכול. אבל מהבריאה אתה יודע שיש בורא, רק אתה לא יודע מיהו הבורא, איך קוראים לו, מה הוא רוצה מאיתנו. אז יש את הספר שהוא נתן לאנושות במעמד הר סיני לעיני מיליוני בני אדם, ששם הוא

מספר פרטים על עצמו, מה שמו, מה רצונו מאיתנו, בשביל מה הוא ברא את העולם. אז עכשיו אתה יודע מי זה אותו בורא, מהבריאה אתה יודע שיש בורא ומהספר שהוא נתן לאנושות אתה יודע פרטים על הבורא. אבל כל זה שייך לידיעה: "וידעת היום והשבות אל לבבך "כי ה' הוא האלוקים." אז מה פירוש המילה "אמונה?" נבדוק בתורה עצמה איפה היא משתמשת במילה אמונה. אברהם אבינו פונה לקב"ה ואומר לו: ריבונו של עולם, אני רוצה ילדים ואין לי. אני כבר זקן, אין סיכוי לילדים. "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, כה יהיה זרעך. "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה." מה פירוש "והאמין בה?"' אם פירוש המילה "אמונה" לומר שיש אלוקים, עד עכשיו

הוא לא ידע שיש אלוקים? עם מי הוא דיבר לפני חמש דקות? הוא ודאי ידע שיש בורא לעולם, כמה הוא עבד לגייר ולקרב אנשים. "והאמין בה'" - פירושו נתן בו אמון וסמך עליו. כלומר, מציאות הבורא - אני יודע שיש בורא לעולם. כשאני מאמין בו, פירושו של דבר אני נותן בו אמון וסומך עליו. שמה? שהוא אוהב אותי, שהוא דואג לי, שההוראות שהוא נתן לי הן לטובתי. אני סומך עליו. לכן, כשהוא האמין, נתן אמון, אף על פי שזה נגד ההיגיון שבגילו יהיו לו ילדים, הקב"ה העריך את זה: "ויחשבה לו צדקה." כך כשעם ישראל יצא ממצרים: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים." מה כתוב אחר כך? "ויאמינו בה' ובמשה עבדו." מה פירוש להאמין במשה? כבר לפני כן הם

ידעו שמשה קיים בכדור הארץ, הם הכירו אותו, אבל נתנו בו אמון. לפני כן לא היה ברור - אפשר לסמוך עליו? עכשיו ראו שהנה, גאל אותנו מהמצרים שהיו רודפים ומכים וחובטים, והנה, כל אחד רואה את האויב שלו מת על שפת הים. אז נתנו אמון מלא בבורא עולם ובמשה - שהוא השליח שלו. אז כשאדם אומר "אני מאמין באלוקים," חשוב שנעשה סדר במחשבות, נבין מה אנחנו מתכוונים לומר. כשאני מאמין, זה כולל שני דברים: א', אני יודע שיש בורא לעולם. ב', אני נותן בו אמון. כעת אפשר להגיע לקומה השלישית, שזוהי מידת הביטחון. לאחר ה"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים," "והאמין בה'" - שזו הקומה השנייה, אפשר להגיע לקומה השלישית - שזוהי

ביטחון. מה זה ביטחון? רוגע. גם כשדברים קורים מסביב, שומעים על קורונות, רואים בלגן בעולם, רואים לחצים, מלחיצים את כולם שיש איזה אסטרואיד שאמור להגיע ולהפציץ את העולם, מדברים על סופות, על סערות, אבל האדם הולך רגוע, הוא יודע - יש מי שמשגיח עליי. כמו שכותב רבנו בחיי בתחילת "שער הביטחון," אני מצטט את לשונו, זה משפט שכדאי לזכור אותו בעל פה: "מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח "שיהיה ליבו סמוך ובטוח על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון עבורו." ההגדרה של ביטחון היא מנוחת הנפש. אדם שאין לו אמונה הוא לא יכול להגיע לביטחון. ביטחון זה תוצאה של אמונה. כשאדם נותן אמון בבורא עולם וסומך עליו, אז הוא יכול להגיע

לביטחון, לשלווה ולרוגע ובאמת להגיע למצב של שמחת חיים תמידית, שזו כבר הקומה מעל הביטחון. כשיש לאדם ביטחון, הוא תמיד שמח. אין הכוונה לומר שהוא לא עושה השתדלות, האדם נדרש לעשות את ההשתדלות המוטלת עליו. הוא רוצה פרנסה - הוא צריך להשתדל בפרנסה, רוצה בריאות - צריך לשמור על הבריאות. אבל כשאדם עושה את ההשתדלות המוטלת עליו לפי הכללים, במקרה הזה של הקורונה אז יש את ההנחיה של רשויות הבריאות, איך האדם צריך להיזהר, היכן להתאסף, היכן לא להתאסף, כשהוא מתעטש, לדעת גם לשמור על הסביבה, הוא לא יכול לדעת אם הוא לא נשא של נגיף אז שיתעטש למרפק, שיתעטש לתוך איזה בד, יאכל תזונה טובה, ישמור על חום גוף טוב. הרי הנגיף

הזה בחום מסוים הוא מת, הוא לא קיים. צריך לשמור לא להצטנן, גם לא להגיע לעיטוש. כשאדם מצטנן הוא מתעטש, יכול להדביק אחרים. וגם כששומר על תזונה נכונה, על הבריאות התקינה, פעילות גופנית, שותה - המליצו לשתות דברים חמים, לטבעונים זה לימון ושום, תחילת הקינון של הנגיף הזה הוא בגרון, אז שום - שהוא קוטל את הנגיפים ואת החיידקים, לימון שמנקה ומטהר. כל זה השתדלות שאדם עושה, שומר על עצמו לא להגיע למקומות שאמרו לא להגיע. אם יש הוראה של בידוד אז הוא שומר על בידוד. האדם עושה את ההשתדלות שלו. מכאן והלאה הוא לא חי בחרדות, הוא לא חי בלחצים, יש לו ביטחון בהשם שיעשה הטוב והנכון עבורו. נוסיף עוד פרט אחד שאמור באמת

לתת כיוון של רגיעה כי סך הכול, האדם אומר: תשמע, יש לי אמונה וביטחון אבל אנשים בעולם נדבקים, אנשים מתים. נקודה ראשונה שאדם צריך לומר לעצמו, לזכור את מה שאנחנו אומרים שלוש פעמים ביום בתפילה, ב"מודים:" "על ניסיך שבכל יום עימנו." כמה ניסים הקב"ה עושה איתנו כל יום, ואנחנו לא מודעים להם. ניקח את הדוגמה שהזכרנו קודם, מערכת החיסון שבגוף. מישהו מאיתנו יודע כמה מחלות התחילו אצלו כל יום וחוסלו במקום? אדם יכול לדעת מה הגוף שלו עובר בכל יום? אלה ניסים שהוא לא מודע אליהם. אבל אם הקב"ה רוצה שהאדם הזה יחיה ויאריך ימים, אז יש עליו שמירה והגנה ויחדרו אויבים, והוא יש לו מערכות שבורא עולם סידר לו. גם הקורונה -

כמה כאלה שנדבקו, אבל לא השפיע עליהם שום דבר. יש כאלה קצת עלה החום וירד, יש כאלה שגם זה לא, והכול בסדר. ויש כאלה שנדבקו. בכלל, לא רק בגוף האדם, אדם שיתבונן בכלל בצורת החיים הכללית שלנו בכדור הארץ, בארץ ישראל, כל זה מעל הטבע. המיקום המיוחד של כדור הארץ, מאה וחמישים מיליון קילומטר מהשמש. זה מיקום מאוד מיוחד שמאפשר למים להיות נוזלים. רוב המים שבחלל - או שהם קפואים, זה המצב הטבעי של רוב המים שקיימים ביקום, הרי כל המים שבכדור הארץ, באטלס קיימברידג' לאסטרונומיה מציינים שהם כטיפה מן הים ביחס למים שבחלל. יש פינה אחת במערכת השמש, מקום שנקרא ענן אורט על שם האסטרונום ההולנדי שגילה אותו, שם יש כאלף

מיליארד כוכבי שביט, שהקטן שבהם מכיל מיליארד טון של קרח, כך הם מציינים. כשהשביט מתקרב לשמש, הקרח הופך להיות אדים ואז רואים את הזנב הארוך שיכול להגיע למיליוני קילומטרים. מכדור הארץ לא רואים הרבה שביטים, אבל בחלל יש כמויות אדירות. הם מציינים שהמים שעל פני כדור הארץ כטיפה מן הים ביחס למים שבחלל, שאגב, זה כבר כתוב בחז"ל הרבה לפניהם. בספר "המהפך" הבאנו את המקורות בדברי חז"ל שיש מים בחלל והם כגלידים ותלויים במאמר, הרבה לפני כל התגליות שעכשיו גילו, כשלא ידעו בכלל שיש מים בחלל. על כל פנים, המצב הכי לא טבעי של המים הוא להיות נוזלי. לנו נראה שהמצב הטבעי נוזלי, שני שליש מהעולם אוקיינוסים. אבל זה מצב הכי

לא טבעי, רק המיקום המיוחד הזה מהשמש - מאה וחמישים מיליון קילומטר, מאפשר למים להיות נוזליים. אתה רואה בקטבים, השמש לא כל כך מגיעה, הכול קפוא. אם כדור הארץ קצת יתקרב לשמש, הכול עולה בלהבות, הכול מתאדה. קצת מתרחק, הכול קופא למוות. האטמוספרה, לפעמים אדם מסתכל על הדגים, אומר: מסכנים, הם חיים באוקיינוס בלי מים, אתה מוציא מהמים - הם לא קיימים. גם אנחנו חיים באוקיינוס. בחלל יש אוויר? יש חמצן? יש אטמוספרה שעוטפת את כדור הארץ, ואנחנו צועדים בתוך האוקיינוס הזה עם כדור שמותאם מאוד בגודלו לכוח המשיכה שאנחנו זקוקים לו. בירח קשה לתפקד כי הירח קטן מכדור הארץ, כדור הארץ גדול פי שש, אז כוח המשיכה כאן הוא גם פי

שש משם. מותאם לתפקוד שלנו. כוכב צדק, שהוא ענק, אם היינו חיים על צדק, היית רק דורך, לא יכול להרים את הרגל. כוח המשיכה שם הוא אדיר. כדור הארץ מותאם לתפקוד שלנו. זה מה שחז"ל אומרים: "אני אל שדי שאמרתי לעולמי די." כשהעולם נברא, התחיל מנקודה והתפתח, אמרתי לו: די, תעצור כאן. זה מה שמתאים לבני האדם. זה מה שהם צריכים. אז יש מי שדואג לכל הדברים האלה. החמצן, 21 אחוזי חמצן באוויר, מי שומר על זה? הרי הצמחים הם פולטים חמצן, שזה בעצם הפסולת שלהם והמזון שלנו. והפחמן שאנחנו פולטים זה המזון של הצמחים. אם מופר האיזון, היה יכול להיות מחסור בחמצן, עשרה אחוז במקום 21 אחוז, שמונה אחוז, ואז היינו נחנקים. מצד שני,

אם החמצן היה מזנק לרמה של 90, 80 אחוז, גפרור אחד היה מדליק את כל כדור הארץ. החמצן מתלקח במהירות. מי שומר על?... אנחנו הולכים, מתפקדים. פעם מישהו מאיתנו לא נרדם בלילה, מה יקרה אם החמצן ייגמר? יודעים - יש מי ששומר, יש מי שנותן את האיזון. ואם כדור הארץ יתקרב לשמש? אז נישרף, אז לא נישן בלילה בגלל זה? יש מי ששומר שכדור הארץ יישאר במקום. ואינספור פרטים כאלה. אדם שמתבונן בעולם הטבע, רואה את ההשגחה של הקב"ה. מקום שכרתו יערות - מחסור בחמצן, התברר שהעצים הנותרים הצמיחו יותר עלים. מישהו הודיע להם, כביכול, כן? שהחברים שלכם נכרתו, תייצרו יותר עלים כדי שאחוז החמצן יישאר 21 אחוז. במילים אחרות, אם האדם

יתבונן גם בטבע, גם בשמירה המיוחדת שיש על עם ישראל, ארץ ישראל כל כך קטנה, צריך לפתוח את האטלס במיוחד, אפילו שכולנו יודעים, לפתוח רק כדי לראות את הגושים של ארצות ערב מסביב מול ישראל הקטנה הזו ששמה לא כתוב ביבשה, כתוב בים מרוב שהיא קטנה. לא כמו מצרים וערב הסעודית ועיראק וסוריה. אנחנו מוקפים באינספור אויבים, כולם סביבנו. אם היו כל מיליארד המוסלמים שבעולם מתאחדים, כל הצבאות שלהם מתאחדים נגד ישראל, מישהו פה היה יכול לחיות? מה עשה הקב"ה? הכניס להם לראש מאבקים שונים, שזה יריב עם זה וההוא יריב עם ההוא, פסוק: "וסכסכתי מצרים במצרים." מצרים זה לא רק מדינת מצרים, כל המצר לישראל. אומר הקב"ה: אני אסכסך אותם

כדי שייתנו לכם שקט. כשאדם מצרף את כל זה אז הוא צריך לפחד מקורונה? אמרנו: משל למה הדבר דומה? אדם שנמצא בכיפת זכוכית משוריינת ויורים עליו טילים ופצצות אטום והוא מחייך, רואה את כל הטילים מתנפצים לתקרת הזכוכית הזו. פתאום מישהו מתקרב, זורק עליו מחט, והוא נבהל מאוד שהמחט לא תדקור אותו. מטילים אתה רגוע, אז אתה מפחד ממחטים? אדם שיתבונן בחיים שלנו בכללותם, אנחנו חיים רגועים ולא מפחדים מכל הטילים האלה של כל מה שיכול להיות בעולם. הזכרנו קודם את צדק, המדענים טוענים שיש כל כך הרבה מטאורים בחלל שהיו אמורים להפציץ את כדור הארץ ולמחוק את כל האנושות כאן. מה מגן על כדור הארץ שכל המטאורים האלה לא יגיעו? יש

בודדים שקצת מגיעים, נכסים לאטמוספרה, נראה מה שקוראים כוכב נופל, כשהוא מתלהט, אבל מה מגן על כדור הארץ? התברר שכוכב צדק, שהוא השכן שלנו, בכוח המשיכה האדיר שלו הוא מושך אליו את כל המטאורים שהיו אמורים להפציץ אותנו. זאת אומרת, הוא מטרייה שמגינה על כדור הארץ. אדם חושב על כל הפרטים האלה, ואפשר להמשיך ולהאריך באינספור נתונים - צריך להיות רגוע, לומר לעצמו: יש מי שמשגיח עליי, יש מי שמשגיח על ילדיי, "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני" ויהיב שמירה ונותן כל מה שאנחנו צריכים. אבל צריך להוסיף עוד נקודה, אחרי כל הדברים האלה, האדם יכול עדיין להרגיש איזו תחושה של פחד בלב, הוא אומר: זה מאוד נחמד, אבל במציאות אתה רואה

אנשים נפגעים, אנשים מתים בעולם, אז מה יעזור לי כל הדברים והשמירות וההגנות אם גם אני אפגע? בואו נראה פסוק בתורה, שהתורה מלמדת אותנו איך להיות רגוע גם בעניין הזה, גם כשרואים מסביב אסונות ודברים לא פשוטים. ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ו: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוהיך "והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך "כי אני ה' רופאך." הרי הקב"ה שולט בכול. אדם שאין לו אמונה אז אין טעם שיקשיב, שילך קודם כול ללמוד אמונה. אבל אדם שאומר "ודאי שאני יודע שיש בורא לעולם, אני נותן בו אמון," אז שיזכור את הפסוק הזה, שהקב"ה אומר: תדע, אני מתחייב לך, אם שמוע תשמע בקול

השם אלוקיך, כל המחלה אשר שמתי במצרים, במצרים היה בליל של מחלות שאי אפשר לתאר - לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבל עדיין, כל אחד שרואה את הפסוק הזה, אומר: טוב, יפה, אבל אני לא מושלם. הרי יש לי גם חסרונות, יש לי פגמים, אני מכיר את עצמי. אז איך אני יכול להיות רגוע, "כי אני ה' רופאך?" נראה עוד פסוק. נעבור לספר דברים, פרק ז', פסוק י"ז: "כי תאמר בלבבך." אומרת התורה, כשעם ישראל יוצא למלחמה מול האויב, "כי תאמר בלבבך" זה כבר עניין של תחושת הלב, של פחד שנכנס. "רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם?" עם ישראל יוצא לקרב, יש לנו צבא טוב, צבא איכותי, אבל הוא רואה מספרים מסביב, איך אפשר להכניע מספרים

כאלה? איך אפשר להכניע כל כך הרבה כלי נשק? מי שזוכר, בששת הימים, במלחמת יום כיפור, מצבים לא פשוטים. אומר הקב"ה לעם ישראל כך: "לא תירא מהם, "זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוהיך לפרעה ולכל מצרים, "המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה "והזרוע הנטויה, אשר הוציאך ה' אלוהיך, "כן יעשה ה' אלוהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם," ועוד ממשיך לחזק ולהרגיע. הפסוק הזה דורש הסבר. היינו מצפים שהקב"ה יאמר לעם ישראל: לא תירא מהם. כשאתה רואה את כל הצבא הגדול שמולך, אל תפחד. זכור תזכור שאני בראתי את העולם. למה הוא לקח פה איזה פרט קטן? "את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים" זה דבר קטן. היה אומר: אני,

שבראתי את העולם, סמוך עליי, אני שולט בכל הטבע, אני שולט בכל הבריאה. זה הרבה יותר עוצמתי לחזק בעניין הזה. אבל יש כאן מסר עצום שתמיד צריך לזכור כשאדם מרגיש: אני לא מושלם, יש לי עוונות, נכשלתי בדברים, אז איך הקב"ה ישמור עליי? אומר הקב"ה לעם ישראל: כשאתם נמצאים בפחד מהאויב ומהעוונות שלכם כי אתם יודעים שאתם לא מושלמים, "זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים." כשהיית במצרים, אתה היית מושלם? כשעם ישראל יצאו ממצרים, הם היו צדיקים כולם? כתוב שמידת הדין קטרגה. הם היו עובדי עבודה זרה, היו עובדים את השה כמו המצרים. ומידת הדין קטרגה ואמרה: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. איך בכל זאת

נגאלנו? כי עם ישראל קיבל על עצמו, אמרו "נעשה ונשמע." היו להם 49 שלבים, עד שער ה-50. הרי כשיצאו ממצרים, הם לא קיבלו מייד את התורה. ספרו ספירת העומר, כל יום יצאו משער אחד של טומאה, נכנסו לשער קדושה. כלומר, כל יום השתחררו מהרגל מגונה שהיה להם לפני, וקיבלו על עצמם להשתנות. כל יום ויום התקדמו, עד שהגיעו לדרגה רוחנית שיכלו לקבל את התורה. אבל כשיצאו היו בשפל המדרגה. אומר הקב"ה: כשאתה מפחד שאולי בגלל העוונות שלך אתה תיפגע, "לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים," שם גם לא היית מושלם, אבל החלטת להתקדם? אפילו בשלבים, אי אפשר לצפות שתהיה מלאך ביום, אבל החלטת להתקדם בשלבים,

"מבחינתי", אומר בורא עולם, "אני נותן לך כיפת ברזל, אני נותן לך הגנה, אני נותן לך שמירה, "ולכן לא תירא מהם, אתה תנצח אותם." מזה צריך לקחת, גם לגבי הפסוק שהזכרנו: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך," על ידי שנקבל היום קבלות של התחזקות ועלייה, דווקא בזמנים שמידת הדין מתוחה. מדברים על סערות, מדברים על סכנות לעולם, לאנושות, לא רק כאן. דברים מלחיצים ומפחידים, אבל האדם צריך לזכור: "לא תירא מהם." עלינו מוטלת החובה לקבל קבלות של התחזקות. כשאדם מקבל על עצמו והוא אומר: אני רוצה להגיע לשלמות הרוחנית, אני רוצה להיות עובד השם באמת, רק אם אני אקח את הכול ביום אחד, אני אתמוטט. זה גם לא

נכון בבת אחת לקחת הכול. האדם צריך ללכת שלב אחר שלב. חז"ל אמרו: "תפסת מרובה, לא תפסת." אבל גם לא להיות אדיש. לא לומר: נראה, עוד שנה, עוד שנתיים. למה עוד שנה, שנתיים? תתחיל עכשיו. כל אדם צריך לראות, כתוב בפסוק: "לב יודע מרת נפשו." כל אדם יודע מה יש לו לתקן, והאדם צריך להתבונן, מה יש לו לתקן, לעלות מדרגה. זה מקבל על עצמו שמירת שבת, זה אומר: לא, אני... עכשיו שבת? לא. אז תתחיל ללכת לבית כנסת, ערב שבת ושבת בבוקר קבוע, לך לבית כנסת. הוא אומר: אני קם בעשר בשבת בבוקר. אז תשתדל לקום יותר מוקדם. אתה קם דווקא בעשר? לך אפילו באמצע התפילה, אבל אל תוותר על התפילה. תקבל על עצמך התקדמות, לברך על האוכל,

תפילין, זהירות מלשון הרע, רכילות, מקווה, טהרת המשפחה, צניעות. בפרט אדם שאומר: תשמע, יש לי הרבה מה לתקן. במה אני אתחיל? בואו נבדוק, הקורונה הזאת, מה היא גרמה לעם ישראל, ומזה גם נלמד להפיק לקחים, מה רצון השם מאיתנו. אם היינו נביאים, הקב"ה היה מדבר איתנו במילים. כמו שהוא דיבר עם משה רבנו, הוא דיבר עם ישעיה הנביא, יחזקאל, הוא היה מדבר איתנו, אבל אנחנו לא בדרגה של נביאים, אז איך הקב"ה מדבר איתנו? מתוך המציאות. עושה מהלכים שונים. מישהו מאיתנו לפני חודשיים חשב על זה שלא יהיו אירועים ויבטלו את כל האירועים וכל התיאטרונים וכל המועדונים והכול ייסגר? מישהו חלם על זה לפני חודש אפילו? יש בזה, אגב, גם קצת

מידה כנגד מידה. היה אירוע בהפרדה, שעשו בג"ץ, אמרו לדתיים: "אסור לכם לשבת בהפרדה." הקב"ה אומר: אתם לא תשבו בכלל, גם לא בהפרדה, לא תשבו בצורה כזאת. ביטל את הכול. יש פה דינים של מידה כנגד מידה, אדם צריך לעשות חשבון נפש, איך הקב"ה מנהל את הדברים. בראש ובראשונה, צריך לחזק את עצמנו באחדות. צריך לזכור שבחודשים האחרונים הייתה הסתה נוראה, לסכסך בין אחים בשביל בחירות, והסתה נוראה נגד התורה. צריך לדעת, כשמסיתים נגד התורה, זה לא נגד החרדים, נגד הדתיים, נגד לומדי התורה, זה נגד בורא עולם. אז ודאי שהקב"ה, כשמגזימים, הוא מתערב. אז דבר ראשון, לתקן אחדות. אחדות זה אומר שאדם ירגיש "ואהבת לרעך כמוך." לא כל אדם

בדרגה שהוא יכול לומר: אני אוהב כל אחד מישראל כמוני. אבל כל אחד יכול לומר: אני מאחל לכל אחד מישראל שכל הטוב שאני רוצה שהשם ייתן לי, שהשם ייתן גם לו. אין בזה שום בעיה. אדם שיתבונן בזה, יכול בקלות להשיג. לכן התורה אומרת, כך מסביר הרמב"ן, "ואהבת לרעך," ולא כתוב "את רעך." לומר, תרצה שיהיה טוב לרעך, כמוך. אדם באמת יקבל על עצמו כל יום, אפילו בדרך לעבודה, בדרך לבית הכנסת, לתפילה בבוקר, יהרהר לעצמו או שיאמר בפה: אני מאחל לכל אחד מישראל שכל הטוב שאני רוצה שהשם ייתן לי, שהשם ייתן גם לו, שלכולם יהיה טוב. ולעם ישראל חשוב שלא רק לעם ישראל, גם באנושות, שלא יהיו מלחמות ולא יהיו מחלות ויהיה שפע כלכלי. בבית

המקדש הייתה עבודה מיוחדת בחג הסוכות, להוריד שפע ושמירה והגנה לכל אומות העולם. דבר נוסף שצריך להתבונן, כשמתבוננים בעניינים האלה של... מה יצא בעצם מהקורונה הזו, אז אדם יכול לדעת, זה דיבור שהקב"ה מדבר איתנו. משרד הבריאות ממליץ לא לצאת לחו"ל אם אין הכרח גמור. פותחים "שולחן ערוך", מה כתוב? אסור לצאת לחו"ל אם אין הכרח גמור. יש דברים מוגדרים. יש דברים מוגדרים, באיזה אופן מותר לצאת. ובאמת, כאן צריך לסנגר על עם ישראל, שבשבועות האחרונים, מאז שפחות יוצאים, מפלס העוונות ודאי ירד משמעותית. פחות יוצאים לטיול של אחרי צבא, וכמה נכשלים שם בדברים האסורים. אז זה, ברוך השם, נבלם. יש גם דברים טובים בעניין הזה.

אבל למה צריך שיבוא קורונה כדי שלא נלך לחטוא? אנחנו צריכים מעצמנו לשמור על עצמנו. הקב"ה נתן לנו תפקיד: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש." עם ישראל צריך לשמור, "ונתתיך לאור גויים" כתוב בישעיה. שאתם תהיו הדוגמה באנושות, כשירצו לראות אדם מושלם, יאמרו: זה אדם מושלם, אני גם רוצה להיות כמוהו. זה הפירוש. "בנים אתם להשם אלוקיכם, ממלכת כוהנים... "ונתתיך לאור גויים." יהודי צריך להתנהג בהנהגות על, בגינוני מלכות, לשמש דוגמה לכל אומות העולם, שמי שלא יהודי ורוצה להתגייר, שתהיה לו דוגמה איך להצטרף לממלכת כוהנים. כך גם כל ההיגיינה. כשהייתה המגפה השחורה, שהפילה בין רבע למחצית מהאוכלוסייה באירופה, שמתו

במגפה השחורה. ולא הרבה יודעים שבאותה תקופה בסין מתו 35 מיליון בני אדם במגפה השחורה. רק לא התייחסו לזה כל כך, כי העולם היה מנותק מסין. שכנראה גם שם זה התחיל מסין, עם כל מה שהם אוכלים, והתפשט לכל המקומות. כל המחלות האלה שבאות מאנשים שלא שומרים על צלם אדם, על דמות אדם. גוי, מותר לו לאכול גם מה שלא כשר, אבל לא לרדת לרפש כזה, לאכול עכברושים ועכברים ועטלפים ונחשים, דברים מזעזעים. יש גבול שהאדם צריך לא לרדת לשפל הזה. שזה גם מוסר שצריך לקחת לעצמנו, כל אדם צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו, איך הכשרות שלי? באיזו רמת הידור אני שומר על הכשרות? הקב"ה רוצה פה משהו, לעורר אותנו, מאיפה הכול התחיל. וכל העניין של

ההיגיינה. קם בבוקר, נטילת ידיים, לסירוגין. כל אדם שלא עשה את זה עד היום, צריך לקבל על עצמו, אני קם בבוקר, לוקח כוס או כלי, נוטל ידיים לסירוגין, שלוש פעמים על כל צד, קודם שמאל יוצקת על ימין, אחר כך ימין על שמאל, עד ששלוש פעמים על כל צד, מגביה את הידיים ומברך: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים." כשאדם קם בבוקר זו תחיית המתים. כשבלילה היה במיטה, דיברו איתו, הוא לא ענה. אחד משישים במיתה, הגמרא אומרת. קם בבוקר, זו תחיית המתים. כמו שיוצאים מבית קברות, נוטלים לסירוגין. אדם קם בבוקר, הוא צריך לדעת שמבחינה רוחנית הוא עובד תהליכים, שאגב, זו גם סגולה, להוריד

חרדות, להוריד פחדים. כשאדם קורא קריאת שמע על המיטה לפני השינה ונטילת ידיים בשחרית, הוא מסלק ממנו הרבה פחדים כי הוא לא מודע למה שעובר עליו בזמן השינה, כשהוא במצב של אחד משישים במוות, במיתה. לפני שהוא אוכל לחם, נטילת ידיים, שלוש פעמים ברצף על כל צד, לא כמו בבוקר, וגם מברך "על נטילת ידיים." יוצא מהשירותים, נוטל ידיים, מברך "אשר יצר." במגפה השחורה אז האשימו את היהודים שהם הרעילו את בארות המים. ולמה האשימו אותם? כי טענו שאצל היהודים אין הרבה מתים אז כנראה הם הרעילו את הבארות. ומה האמת? היהודים, יש לנו תורת אמת מבורא עולם, שומרים על היגיינה. הם היו קמים בבוקר, ישר הולכים לעבודה, אוכלים, שותים, עם

כל הידיים המזוהמות, יוצאים מבית הכיסא, לא מקפידים על "אשר יצר" ולא נטילה. לפני האוכל נוגעים בלחם. ההלכות היהודיות הן נועדו בעיקר לנשמת האדם, לממד הרוחני, אבל הרמב"ן כתב כלל: בכל מצווה תדע שאתה מרוויח גם עולם הזה. ברית מילה, כמה מחלות היא חוסכת. הבאנו ב"מהפך" רשימה של מחלות שנמנעות על ידי ברית מילה. בשר וחלב מזיק לבריאות. החזיר, כמה בעיות בריאותיות יש בו. וכל זה, הקב"ה "נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו." כשהמשמעות העיקרית היא הממד הרוחני. אנחנו לא אוכלים נבלות וטרפות, לא בגלל הבריאות, את זה מרוויחים דרך אגב. הסיבה העיקרית היא מה שאומר האר"י ז"ל, שכשהאדם אוכל מזון כלשהו, הגוף מקבל את החומר

שבמזון, הנשמה מקבלת את הרוחניות שבמזון כי בכל דבר יש פנימיות רוחנית. וגילה לנו הקב"ה בתורה באילו בעלי חיים, באיזה מזון יש רוחניות ירודה, שהיא פוגמת בנשמתו של היהודי אם הוא אוכל אותה. לכן כתוב שאדם שאוכל... יהודי שאוכל דברים לא כשרים, הוא נאטם מבחינה רוחנית, הרגישות הרוחנית שלו נמחקת. הוא לא מבין למה אחרים מתרגשים מדברים של קרבת השם, של אהבת השם, שירי רגש. והוא, אין לו את זה. לומד תורה, לא... כבוי. כי הוא אטום. כתוב בתורה שלא לאכול מהדברים האלה, "ונטמתם בם." המילה "ונטמאתם" תמיד כתובה עם א.' טמא, יש את האות א' שם. ו"נטמאתם," האות א' צריכה להיות באמצע המילה. בתורה כתוב "ונטמתם" בלי א.' אומרת

הגמרא, הרי התורה לא מנוקדת, לאפשר כמה צורות קריאה, על פי הרבדים השונים של התורה, אל תקרא "ונטמאתם," אלא "ונטמתם" - מלשון אטימות. זה אוטם את נשמת היהודי, יוצר קליפות, עוטף אותו מבחוץ, הוא מאבד רגישות רוחנית. גם השכל שלו... לא באותה פיקחות וחריפות וחדות, כמו שהיה יכול להיות אם היה אוכל דברים כשרים וטהורים, כמו שכתוב אצל דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, שנזהרו לאכול דברים כשרים אצל נבוכדנצר, ולא מצאו מכל הילדים בעלי חוכמה ובינה יותר מהילדים האלה. כך מסופר בתחילת ספר דניאל. גם מה שנוגע לשמירת נגיעה. למה צריך שראש הממשלה יאמר "רבותיי, יש מגפה, לא ללחוץ יד אחד לשני?" רק מההוראה הזאת כמה איסורים נמנעו של

כאלה שעד היום לא הקפידו על שמירת נגיעה, לוחצים יד לנשים, מחבקים, כאילו נשיקה של סתם ידידות, אבל זה איסור תורה כל הדברים האלה. איסורי תורה. ועל ידי זה אדם צריך לעשות חשבון נפש, לבדוק... מה יצא מכל העניינים האלה. מי שראה את אלה שצריכים לטפל, איך... באיזו צניעות הם לבושים, מכף רגל ועד ראש. אז פה צריך לבוא המסר של הצניעות, שבשביל ההתגוננות מהקורונה, נהיה צנועים? צריכים להיות צנועים גם בלי זה. כל אלה דברים של מוסר השכל, שאדם צריך לעורר את עצמו לחשבון נפש, וכמו שהזכרנו, אם היינו נביאים, הקב"ה היה שולח לנו נביא, מדבר איתנו. לא נביאים, מדבר איתנו דרך המציאות. אבל יחד עם דברי ההתחזקות, שאדם צריך לקבל

על עצמו להתחזק ולזכור מה שהקב"ה אמר: "לא תירא מהם, "זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים," שגם שם לא היית מושלם, אבל התחלת תהליך, התחלת להתחזק, צעד אחר צעד, כבר תדע "כן יעשה ה' אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם." ועל אותו משקל, זה מה שראינו למעלה, בפסוק בספר שמות: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך." ומן הראוי לנגוע בעוד נקודה אחת. בימים האלה כבר הודיעו שכמה שיותר צריכים להסתגר, להיות עם עצמנו, בבידוד, אפילו אנשים שלא חזרו מחו"ל. אז לאט לאט מצמצמים את המספר של ההתקהלויות, מדברים על בתי ספר, שעומדים לתת להם הוראה שהילדים לא יגיעו לבתי ספר כדי לשמור על עם ישראל

מהידבקות. צריך לדעת לנצל את הזמנים האלה לרוממות, ולא חלילה להתכווצות, להתכנסות ולפחדים ולחצים, אלא להפך. הדוגמה הגדולה שיש לנו, הגמרא בשבת, דף ל"ג, רבי שמעון בר יוחאי. שלוש עשרה שנה היה במערה וכשיצא, כל עורו היה סדוק. הרומאים רצו להרוג אותו, אז הוא הסתתר במערה שם. כשחמיו רבי פנחס בן יאיר, ראה אותו אחרי שהוא יצא... כשמת הקיסר, הייתה חנינה לכולם. הרי הוא נידון למוות על ידי הקיסר הרומאי. אבל עכשיו, שמת הקיסר, יכול היה לצאת. לקח אותו לבית המרחץ, רחץ את בשרו, וראה את כל העור שלו סדוק, "והיו עיניו זולגות דמעות." אמר לו: "אוי לי שראיתיך בכך." אמר לו רבי שמעון: "אשריך שראיתני בכך, "שאלמלא ראיתני בכך,

לא מצאת בי כך." לפני שהוא נכנס, רבי פנחס היה גדול ממנו בתורה. אחרי שיצא מהמערה, הוא נעשה גדול, ורבי פנחס היה שואל אותו את כל הספקות שלו. הגיע לגדולה. אם היינו שואלים את רבי שמעון בר יוחאי, לפני שהוא נכנס למערה: האם כבודו רוצה להיכנס למערה, להיות שם 13 שנה, לאכול רק חרובים ולשתות מים מהמעיין? היה עונה: ודאי שלא, אני רוצה להיות בבית, עם המשפחה. אבל הוא נאלץ להיות שם בבידוד. היו לו שתי אפשריות. אדם שנמצא 13 שנה במערה, יש שתי אפשרויות: או להתכנס בתוך עצמו ולרטון ולכעוס כל היום למה זה קורה לי, עד שאדם עלול לאבד את השפיות ולהגיע לכעס ולעצבים, ורק להסתכל החוצה ולראות את אלה שהולכים שם, בגיא שבין

ההרים, ולכאוב למה הם משוחררים ואני לא. ויש אפשרות שנייה, למנף את המצב הזה, לנצל את הזמן. כשאדם נמצא בבית ופחות יוצא לעבודה, הילדים נמצאים, צריך לנצל את הזמן הזה לרוממות רוחנית, להעשיר את עצמו בידע. אם יש לו בבית ספרי קודש, שיפתח וילמד הלכות, מוסר, הנהגה. אין לו? ימלא מאגר. בעיקר לדעת הלכות. אדם שלא יודע הלכות, כתוב: "לא עם הארץ חסיד." הוא אומר לקב"ה "אני רוצה לעשות את רצונך, "אני רוצה לשמור שבת," אבל כל שבת הוא נכשל בהרבה דברים, כי הוא לא יודע מה מותר ומה אסור. ויש גם דברים הפוכים, כמה פעמים ראיתי אנשים שחשבו שזה אסור, וזה מותר. כשלמדו את ההלכה, ראו שמותר, סתם הלחיצו את עצמם כי דמיינו שזה

אסור. כשאדם לומד את ההלכות, הוא יודע מה מותר ומה אסור. ראיתי ספר שמאוד התפעלתי ממנו, של הרב שמעון כהן מירושלים. ספר שנקרא "אורות ההלכה." שני חלקים, תמצת את ההלכות בשפה בהירה. אפשר להשיג בחנויות לספרי קודש, אפשר להשיג ב"הידברות." שיהיה לאדם ידע הלכתי, להרחיב את ההלכות שלו, ללמוד ספרי מוסר, "חובות הלבבות," איזה עומק יש בספר הזה, שמסדר לאדם את המחשבות, את השאלות, את התהיות. ספרי אמונה, ספרים של עבודת המידות. מי שבדרגה של ללמוד גמרא, ילמד גמרא. יש בהידברות, באתר הידברות, הרצאה שנקראת "מבוא לתלמוד," שמי שלא למד תלמוד יכול להתחיל דרך ההרצאה הזו, אחר כך יראה, מסכת ברכות דף ב', דף ג', דף ד.' יש באתר.

והיו כמה צעירים שאמרו לי שלא ידעו ללמוד גמרא, התחילו בזה, והיום, ברוך השם, הם כבר כל יום דף יומי. אבל לנצל את הזמן, לא להיכנס להתכנסות, לעצבות. לנצל את הזמן לשירים ביחד. יש שירי רגש, שאדם מתחבר לבורא עולם, יש שירי שמחה. פעילות גופנית, שזה דבר שהוא טוב, גם לחימום של הגוף, גם נותן שמחה, גם נותן רעננות. הכול בחוכמה, בתבונה. לעשות את הדברים בצורה נכונה, באיזון נכון, וכך האדם יראה שהוא מנצל את התקופה הזו לחוסן, לחוזק, שגם בעתיד, כל התמודדות שתהיה לו בחיים, כל התמודדות שתהיה לילדים שלו, אבל הוא חישל את עצמו. כמה שהניסיון יותר גדול, יותר קשה, כך האדם יכול לחשל את עצמו, לצאת לחיים בצורה הרבה יותר

בריאה, הרבה יותר איתנה, ולא לבחור בצד ההפוך, של לרטון ולהתעצב, ולהיכנס לפחדים ולחרדות וללחצים. הגמרא אומרת שכל דבר שקורה בעולם, כל פורענות שמתרחשת בעולם, הקב"ה עושה אותה כדי לעורר את ישראל. משל למה הדבר דומה? למלך שראה את בנו שהוא שובב, ומדברים איתו ושום דבר לא עוזר, אז הוא לקח איזה עבד, שהעבד הזה בכל מקרה היה צריך לקבל עונש, אבל על אותו עבד המלך יכול היה להעלים עין, אבל חבט בעבד הזה כדי שהילד ילמד מוסר. נקרא את לשון הגמרא ביבמות, דף ס"ג, אומרת הגמרא כך: "אמר רבי אלעזר בר אבינא, אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל," כלומר לעורר את ישראל, "שנאמר, הכרתי גויים, נשמו פינותם." "נשמו", מלשון

שממה. "החרבתי חוצותם." "החרבתי," זה או מלשון חורבן או מלשון חרב, יבש. "מבלי עובר, נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב." אתה רואה רחובות שוממים בעולם, אתה יודע למה עשיתי את זה? פסוק בצפניה, פרק ג:' "אמרתי אך תיראי אותי, תיקחי מוסר." אומר הקב"ה לישראל: כל זה עשיתי כדי שלך תהיה יראת שמיים, תיקחי מוסר לעצמך, תפיקי לקחים ממה שקורה כאן. והתורה עצמה אומרת, בספר דברים, שכשעם ישראל, יש לו שפע וברכה וטובה, אבל לא מתעורר לתשובה, אז הקב"ה נותן איזה צביטות כאלה, לעורר אותנו לתשובה. נקרא את הפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כול." כל מיני קשיים באים, שם מפורט, צרות שונות, כי כשהיה הכול

והייתה שמחה והיה טוב, אז זלזלנו. לכן צריך לנצל את הימים האלה לרוממות, לעלייה, להתחזקות, לקבל קבלות טובות. ונסיים בעוד נקודה אחת. יש פסוק שאומר: "יושב בשמיים ישחק." מה זה "יושב בשמיים ישחק?" הקב"ה אינו גוף ולא דמות הגוף. לא שייך בו צחוק. אבל יש כאן עומק גדול. כשרואים איך בזמן קצר העולם עבר תפנית כזו, מקצה לקצה, שאף אחד לא חשב על כך, שפתאום תהיה תפנית כזו בעולם. כל העניין של הצחוק שנמצא אצלנו, בני האדם, הוא דבר שהוא פלא, חידה אחת גדולה. צחוק זה תכונה שהיא ייחודית לבני אדם, אין אותה בבעלי חיים. לפעמים האדם צוחק, כי הוא רואה דבר תמוה שקרה, אדם מכובד, עו"ד עם תיק, ולבוש, פתאום החליק בבוץ, אדם עומד

ומחייך. מה אתה מחייך? הוא נפל בבוץ. אבל יש מצב שכשהאדם מרגיש בתוכו מהלך מסוים שקיבל תפנית בלתי צפויה, הוא צוחק. גם מי שיבדוק את כל הבדיחות שהוא מכיר, מה גורם לו לחייך? אתה שומע סיפור, אתה אדיש. פתאום פורץ בצחוק גדול. מה קרה? כי הסיפור תפס תפנית שלא חשבת עליה, וזה מעורר צחוק. אצל הפסיכולוגים, פרויד, אחרים, דנים הרבה מה גורם לצחוק, מה המניע הפנימי, שזה דבר מוזר. פרה רואה את חברתה מחליקה בבוץ, היא תעמוד, תתחיל לצחוק שם? אצל בעלי חיים אין צחוק. אנחנו אוכלים, גם הם אוכלים, אנחנו הולכים, רואים, גם הם, אבל צחוק, זה אופייני לבני אדם. צחוק ודיבור, שני דברים אופייניים לבני אדם. התשובה היא כי הצחוק הוא

לא שייך לעולם הטבעי, הוא שייך לעולם העל-טבעי. על פי תורת הסוד, כל הבריאה של הצחוק, שהקב"ה ברא בטבעם של בני האדם, כדי שבזמנים של צרות, של אסונות, של פחד מפני העתיד, האדם ישתמש בצחוק ויזכור. כמה דברים, שמעתי סיפורים, שמעתי בדיחות. בהתחלה הייתי אדיש, חשבתי שזה הולך לכיוון מסוים. פתאום זה הלך לכיוון אחר. ודאי שהקב"ה יכול בשניות להפוך את הצרה לתועלת גדולה, לרווחה, לבטל את כל הצרות ואת כל הגזרות הקשות. הפירוש, "יושב בשמיים ישחק," הכוונה, מחולל תפנית. אצלו לא שייך צחוק ששייך אצלנו, בני האדם. אבל הקב"ה מחולל תפנית. המן פירק את הגג של הבית כדי לקחת עץ 50 אמה, 25 מטר. קשה למצוא עץ כזה, בגובה 25 מטר. אז

הוא פירק את הרעפים, לקח את העץ משם כדי להכין עץ לתלות את מרדכי. "יושב בשמיים ישחק." הוא מכין את העץ, דופק מסמרים, חופר באדמה, שופך מלט, והקב"ה מחייך, תהיה פה תפנית, הוא מכין את זה לעצמו, שהוא ייתלה על העץ הזה. פרעה: "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו." למה? כי אמרו לו האצטגנינים שהיום נולד מושיעם של ישראל, כך על פי הכוכבים, מה שהם רואים, והוא עתיד ללקות במים. ובאמת, באותו היום נולד משה רבנו, והוא לקה במים. על זה שהוא לא דיבר עם הסלע, אלא הכה את הסלע, נגזר עליו למות במדבר. אז בבסיס הם צדקו. אבל פרעה גזר, אם כך... הוא לא ידע לפרש. הרי הכוכבים הם לא תחזית מדויקת של מילים, אלה סמלים כאלה, אז הפרשנות

שהוא נתן: "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו." והוא היה בטוח שאני כעת מחסל את מושיעם של ישראל. מה גרמה הגזרה הזו? שאימו תשים את משה בתיבה כדי שלא יזרקו אותו ליאור, הניחה אותו בסוף, בת פרעה ירדה לרחוץ, ראתה תינוק, ואז מה קרה? קראה לאימא של משה, יוכבד, על ידי מרים שעמדה שם, שילמה לה כסף שהיא תניק אותו, היא לא ידעה שזו האימא, ומשה גדל בבית של פרעה, ומשם יצא להושיע את ישראל. זה "יושב בשמיים ישחק". אתה גוזר גזרה... שהמושיע של ישראל יטבע? בגלל הגזרה הזאת, אתה תשלם לאימו שהיא תניק אותו, אתה תגדל אותו אצלך בבית, ובסוף הוא יצא להושיע את עם ישראל. תפנית שפרעה לא חשב עליה. וזה דבר שצריך לתת לנו חיזוק בכל

זמן של ניסיון, לדעת שאצל הקב"ה תפניות יכולות להתחולל בפתאומיות. גם על מלך המשיח של הגאולה, כתוב: "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים." פתאום תהיה התגלות, התנוצצות של גאולה במהרה. השם יזכנו שנזכה יחד לעלות ולהתחזק עם כל בית ישראל, ונקדיש את דברי התורה לשמירת עם ישראל בכל מקום שהם, בכל רחבי העולם, וכל האנושות בכל רחבי העולם. שהשם ישמור את כולם, וכן חיילי ישראל בכל מקום שהם, בבריאות איתנה, פרנסה טובה ושפע גדול, אמן ואמן.