מסרים מחכמת שלמה: חלק 4 - הרב זמיר כהן (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים בספר קהלת, פרק ג', פסוק ט"ו. שלמה המלך עומד על כך שהמפריע והמזיק לאדם בעיקר בחיים זה הלחץ. אדם שחי מתוך דאגות הוא מוטרד ממה יהיה ואיך יהיה ומה הלאה, והלחץ הזה גורם לו להיות נעול בתוך עצמו, לאבד מוטיבציה. גם דברים שהוא יכול לעשות, הוא לא עושה אותם רק מתוך דאגות. אומר שלמה המלך: תירגע. איך אירגע? מסביר לו איך להסתכל על החיים. אומר שלמה "מה שהיה כבר הוא "ואשר להיות כבר היה "והאלוקים יבקש את נרדף". לאורך כל הדרך בספר קהלת, רואים ששלמה מדבר מאוד בקצרה, כשנראה שחסרות מילות קישור בין זה לזה, אבל כשמתבוננים, רואים מה הוא אומר כאן. אומר שלמה "מה שהיה כבר הוא", כלומר

דברים שהיו, אז זה כבר קיים, זו המציאות. אתה יכול לשנות את מה שהיה? אז על מה שהיה אין מה לדאוג כי זה כבר קרה, אתה לא יכול לשנות. מה שהיה היה. מה תאמר? אני דואג מהעתיד. כאן הוא נותן כיוון חשיבה מאוד גבוה, "ואשר להיות כבר היה". מה שעתיד להיות כבר היה. מה פירוש "כבר היה"? איך היה? הרי זה עתיד להיות. אומר שלמה המלך: תרים את המבט שלך למקום יותר גבוה. בעולם שלנו, בעולם הגשמי שלנו, יש עבר, הווה, עתיד. אבל מצד האמת, אצל הקב"ה יש עבר, הווה, עתיד? אצלו הכול הווה. באותו זמן הקב"ה רואה את אברהם אבינו שהולך לעקוד את יצחק, ורואה אותנו היום ורואה את ימות המשיח. אצל בורא עולם אין עבר, הווה, עתיד. הכול פרוס

לפניו. אז אצלו, גם מה שמבחינתנו נחשב עתיד, זה כבר היה. אז כמו שאתה לא דואג על דבר שהיה, גם אל תדאג מהעתיד כי אצל הקב"ה העתיד כבר היה. נסביר את הדברים יותר. אדם שנוסע בכביש, נניח נוסע מתל אביב לירושלים, המקום שהוא היה בו לפני חמש דקות נקרא עבר, המקום שהוא יהיה בעוד חמש דקות - עתיד, המקום שהוא נמצא עכשיו - הווה. אבל אם מישהו טס מעליו במטוס באותה שנייה והוא רואה בו בזמן את שלושת הנקודות האלה, אצל ההוא שבמטוס זה לא עבר, הווה, עתיד, אצלו הכול הווה כי הוא רואה את הכול באותה שנייה. זה שלמטה ברכב מצלצל לחבר שלו: תתארגן, אני תוך חמש דקות אצלך. ההוא שבמטוס מחייך כשהוא שומע אותו כי הוא רואה שבעוד דקה,

בסיבוב, הוא יגיע לפקק שהוא ייתקע בו שמונה שעות, והוא אומר לחבר שלו "עוד חמש דקות אני אצלך". אתה לא רואה את העתיד, מי שלמעלה רואה את העתיד. כך גם כשאדם יודע שהקב"ה רואה את העתיד ומוביל את האדם למקום שהוא הכי טוב עבורו, האדם הזה הוא לא חי בדאגות. יש מצבים שמצד האמת הכול בסדר, אבל אנשים לא ישנים בלילות רק מהדאגות, מה"מה יהיה?" יכולה להיות דאגה אחת מה"מה יהיה?" מהבדיקות שצריכים לעשות או שכבר עשו, מה יהיו התוצאות. אנשים לא נרדמים, נכנסים ללחצים. ריאיון עבודה שיש לו מחר, נמצא בלחץ: יקבלו אותי? לא יקבלו אותי? אבל אם הוא אומר לעצמו: אם התקבלתי או לא התקבלתי, זה כבר קרה. נתאר לעצמנו, אם אתמול הוא היה

בריאיון עבודה ולא קיבלו אותו, אז הערב הוא לא יירדם מדאגה שאולי לא יקבלו? הוא יודע, לא קיבלו. אתמול לא קיבלו אותי, מה יש לי לדאוג? כך גם כשהוא אכול ספקות מה יהיה לגבי מחר, יאמר לעצמו: זה קרה. התוצאה של מה שעתיד להיות מחר, אם אני אתקבל לעבודה או לא אתקבל, זה קרה. אני עושה את ההשתדלות שלי והקב"ה יעזור. יש פסוק שהזכרנו אותו כמה פעמים, שכשאדם נמצא בלחץ לקראת ריאיון, לקראת מבחן, תמיד יזכור את הפסוק "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון". "לאדם מערכי לב", אתה מתכנן מה לומר כי עליך מוטלת חובת ההשתדלות, אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו. אבל מה אתה תאמר בסוף? "מה' מענה לשון", הוא ישים לך בפה מה לומר. אבל אתה אל

תהיה אדיש, תעשה את ההשתדלות, תתארגן, תתכונן מה לומר, מה שצריך, אבל בסוף "מה' מענה לשון". זו גם סגולה, בפסוק הזה יש גם סגולה וגם מבחינה נפשית יש בו רוגע. מרגיע על ידי הסתכלות בריאה, הסתכלות נכונה - שאתה עושה את ההשתדלות שלך, אבל הקב"ה יעשה את מה שצריך. כשהאדם רגוע, הוא גם מרוויח שהוא לא עושה טעויות. כשהאדם לחוץ, שיקול הדעת שלו מאוד מוטעה, שיקול הדעת שלו מאוד מעוות, הוא לא חושב נכון, הוא מקבל החלטות שגויות לחלוטין. אבל כשהוא רגוע מבחינה נפשית, יש לו יותר שיקול דעת, הוא פועל בקור רוח והוא מגיע לתוצאות הרבה יותר טובות. היה בנקאי אחד עשיר בארה"ב שראה שהכול קורס. הוא עומד לפני פשיטת רגל, מכתבים,

חייב כסף לפה, כסף לשם. בנק צריך כסף תזרימי ואין, בתזרים הוא רואה שהכול הולך... יש לו עדיין, אבל עם כל המכתבים והחובות שהוא מקבל, הוא הרגיש לפני קריסה. והחליט להכריז על פשיטת רגל, וזה אומר שהוא הולך למכור את הכול בפרוטות ואמור להיכנס לחיים של עוני עם הרבה חובות. אבל מה יכול לעשות? זה מה שצריך לעשות. באותו יום כשהגיע למסקנה הזו שהוא קורס כלכלית וחייב להכריז על פשיטת רגל, לא יכול היה לשבת במשרד, יצא החוצה, הייתה שם גינה ציבורית סמוכה. ישב על הספסל, מסתכל על הילדים המשחקים, רואה את המדשאות והוא שקוע בדיכאון. והנה הוא רואה אדם מבוגר עם חליפה קצת מרושלת, אבל חליפה, עניבה, ניגש אליו, אדם מאוד חביב

עם סבר פנים יפות, רואים שיש לו לב טוב. ניגש אליו ואומר לו: אני רואה אותך יושב בעצבות, קרה משהו? לכל אחד הוא יספר מה שעובר עליו? אבל ראה אדם כזה נחמד, מבוגר, הוא אמר: מה יש לי להפסיד? נשתף אותו. סיפר לו: אני הבעלים של הבנק כאן ואני עומד לפשוט רגל ואני לא יודע מה לעשות. הרבה חובות, הרבה צרות. שאל אותו הזקן החביב הזה: אם תקבל הלוואה של חצי מיליון דולר, אתה תוכל להסתדר? אמר לו: ודאי. אז, חצי מיליון דולר, לפני 80 שנה, זה לא היה של היום, הרבה כסף היה. אמר לו: ודאי. מי ילווה לי חצי מיליון דולר? אמר לו: שמעת על ג'ון רוקפלר? זה אני. רוקפלר היה מהעשירי עולם, מיליארדר. אני אתן לך הלוואה של חצי מיליון

דולר, עוד שנה ניפגש כאן ואתה תחזיר לי את הכסף הזה. לא האמין למשמע אוזניו. והוא רואה אותו באמת מוציא פנקס צ'קים, רושם במהירות חצי מיליון דולר, חותם ג'ון רוקפלר, תולש צ'ק, נותן לו ביד, לוחץ לו את היד בחביבות והולך. אמר: איזו סייעתא דשמיא, הכול משמיים, בדיוק ישבתי כאן. נכנס למשרד כולו מלא מרץ בצעדים שמחים, נמרצים. ראשית, את הצ'ק הזה הכניס לכספת. לקח את כל המכתבים שהיו זרוקים בכל המשרד, סידר אותם. בדק כמה אני חייב לכל אחד. התחיל לסדר, לשלוח הודעות, להעביר מסרים: אל תדאגו, יש כסף. אנחנו מסודרים, תקבלו את הכול בזמן. והתחיל לפזר קצת חלוקת תשלומים, אמר: כל זמן שאני יכול להסתדר בלי להתעסק עם החצי

מיליון דולר, בלי לגעת בצ'ק - הכי טוב. זו הלוואה בסך הכול. קודם כול אני אגמור על פי מה שאני יכול, אחר כך ניקח את הצ'ק. חלפו כמה חודשים והוא רואה שהוא עדיין לא נוגע בצ'ק, לוקח מפה, נותן לשם, מסתדר, מתארגן. לאט לאט ראו שהוא אמין, התחילו להזרים כספים. הבנק הסתדר, עלה על דרך המלך. לאחר שנה התחיל להתעשר בלי להשתמש בצ'ק של החצי מיליון דולר. באותו יום שצריך להחזיר את הצ'ק, אמר: אני חייב להודות לו. מעניין אם הוא יזכור בכלל, מיליארדר כזה, בשבילו חצי מיליון זה כלום. מעניין אם הוא יזכור. בלב נרגש הלך, קבעו להיפגש בשעה שתיים. ישב על הספסל, מסתכל ימינה שמאלה והנה הוא רואה את הזקן החביב מתקרב. הוא קם

לקראתו, לוחץ לו את היד: אני רוצה להודות לך. הוא עוד לא הספיק לומר לו ש"לא השתמשתי בצ'ק", אבל אני רוצה להודות על כל העזרה. לפתע הוא רואה אחות שיוצאת מבית החולים הסמוך. היה שם בית חולים לחולי נפש. יצאה אחות, תפסה את המבוגר הזה, משכה אותו ביד ואמרה לבנקאי: גם עליך הוא עבד? אמר לך שהוא ג'ון רוקפלר? הוא לכולם מספר שהוא ג'ון רוקפלר, מחלק צ'קים לכולם. והיא סחבה אותו: בוא מהר, תיכנס. ההפסקה נגמרה. מה הציל אותו, את האדם הזה? שמחת החיים שלו הצילה אותו. זה שהוא חזר לביטחון עצמי, שהוא הרגיש ש"יש לי פה את הצ'ק, אני מסודר". כשאדם נכנס לרוגע, הוא מקבל ביטחון והביטחון מוביל אותו לקבל החלטות נכונות, אז הוא

מצליח הרבה יותר. כמה כאלה שמרוב דאגה: אולי היא לא תרצה אותי? למה, כי הוא נפגש עם הרבה בנות, לא רצו אותו, אז הוא דואג: אולי לא... בגלל שהוא דואג היא באמת לא רוצה אותו. כי הוא משדר לחץ, מכונס בתוך עצמו, משדר חוסר ביטחון, אז היא באמת לא רוצה אחד כזה. אבל אם הוא יבוא עם שלווה, עם רוגע ויזכור את הפסוק שאמר כאן שלמה "מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה". גם מה שעתיד להיות, תחשוב שזה כבר היה כי יש מישהו מלמעלה שמנהל את הכול, יש מי שמסדר את הכול. אבל מתעוררת כאן שאלה גדולה, אם באמת מה שעתיד להיות כבר היה, האם זה אומר שאין לי בחירה? האם זה אומר שאם האדם עשה עבירה, אז הוא אומר: זה לא תלוי בי, כי הרי מה

שעתיד להיות כבר היה. אז אם אני נכשל בעבירה, זה אומר שזה משמיים. הכול כבר היה, הכול נכתב. שלמה המלך בחוכמתו מרגיש בשאלה הזו ומסיים את הפסוק הזה במילים שנראות לא קשורות, הוא מסיים "והאלוקים יבקש את נרדף". כל מי שקורא את הפסוק לא מבין מה הקשר. "מה שהיה כבר הוא", מה שהיה היה. "ואשר להיות כבר היה", אצל אלוקים גם זה היה. "והאלוקים יבקש את נרדף", מה נכנס פה שיבקש את הנרדף? אבל שלמה המלך... זו גדולה של אדם חכם, שהוא גם קורא את המחשבות שלך, איזו שאלה תתעורר לך בראש, והוא כבר עונה את התשובה מבפנים. אומר שלמה: אני יודע שכשאני אומר לך שמה שעתיד להיות כבר היה, אז אתה אומר: רגע, אם אני הורג בן אדם, אם אני

מזיק למישהו, זה מלמעלה, זה כבר היה. אז מה התביעה שיש עליי? אם אני מחלל שבת, שומר שבת... הכול מלמעלה. אומר שלמה המלך: תדע לך, במה שנוגע לבחירה שלך אם תעשה טוב או תעשה רע, את זה אתה קובע. מלמעלה אלוקים קובע את כל העניינים שנוגעים לגשמיות. כלומר, האייקיו של האדם זה בידי שמיים, היופי של האדם בידי שמיים, יכול קצת לעשות שיפוצים, אבל הבסיס - הכול בידי שמיים. אם האדם יהיה עשיר או לא יהיה עשיר, זה תלוי בו? זה בידי שמיים. יש אנשים שהתפרנסו מדברים מאוד פשוטים והפכו להיות עשירים גדולים, מאשפה נהיו עשירים. ויש אדם עם תארים וכמה תארים באוניברסיטה ואין לו פרנסה, אין לו מה לאכול בבית. אין סוג של עבודה שאתה

יכול להגיד: מי שיעשה את העבודה הזאת, אם תיקח את זה, אתה מתעשר. אין סוג של עבודה מסוג זה. אם היה דבר כזה, כולם היו רצים לשם. יש עבודות שאנשים מתעשרים מהן, אבל האדם הזה התעשר. אדם אחר עוסק באותה פרנסה, לא הולך לו בכלל. אז אתה רואה שזה בידי שמיים כל הנושא של פרנסה. זה מה שכתוב שם בגמרא: "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". יראת שמיים זו הבחירה של האדם, להתנהג בדרך טובה, להתנהג בדרך רעה - זה לא בידי שמיים, זה בידי האדם, הקב"ה נתן לאדם, ולמה? למה נתן לו את הדבר הכי חשוב שיהיה בידיים של האדם? הרי אם אלוקים רוצה שנתנהג טוב, יכול היה לתכנת אותנו כך והיינו מתנהלים בצורה נכונה, בצורה טובה. למה הוא לא

תכנת אותנו בצורה שנשמור שבת ונעשה חסד ולא נזיק ונניח תפילין? כמו רובוט. התשובה היא כי לרובוט לא מגיע שכר. כל מה שהקב"ה ברא את העולם, כדי להיטיב לאדם בהתאם למעשים שלו. ואם האדם רובוט, אין לו בחירה, אם אין בחירה, לא מגיע לו שכר. לכן מסיים שלמה המלך ואומר: תדע לך, אף על פי שהעתיד להיות כבר היה, זה לעניין אם תתקבל מחר לעבודה או לא, זה לעניין אם אתה תתחתן או לא תתחתן עם האישה הזו או את עם הבחור הזה, אבל במה שנוגע לבחירה של האדם לעשות טוב או רע, תדע לך, "אלוקים יבקש את נרדף". אתה לא יכול להזיק לבן אדם או להרוג בן אדם ולומר: אם עשיתי לו את זה, אלוקים גזר. אבל למה לא? למה לא באמת? אם האדם הזה ניזוק,

אם הזקתי לבן אדם, אדם שהרג מישהו, כל האבולוציה של דרווין, מה היא אומרת? שהאדם הוא אחד מבעלי החיים שקיימים בעולם. יש אריה, יש דוב, יש נחש, יש ג'ירפה, יש אדם, יש פיל - כולם אותו דבר. על פי דרווין, מה מוצא האדם? מיצור דמוי קוף שהתפתח גם השימפנזה וגם האדם, אתה אח של השימפנזה על פי דרווין. כבר אמרו הפסיכולוגים שלאחר השואה, שתורת האבולוציה של דרווין הפילה את המחסום של "לא תרצח" שהיה אצל בני האדם. לבני אדם תמיד היה מחסום של "לא תרצח", לשפוך דם אדם? אבל היטלר היה חסיד של דרווין. בספרים שלו הוא מציין מה שדרווין אמר, יש אבולוציה ויש ברירה טבעית. אם אריה טרף זברה ביער, יש לו נקיפות מצפון? מסכנים הילדים

שלה, הגורים נשארו בלי אימא? יש חוקי הג'ונגל, בג'ונגל מי שחזק - טורף. מי שמתאים - שורד, מי שלא - נמחק. היטלר טען שהמושג "מצפון" הוא המצאה יהודית. כי באמת בראש של דרווין אין מצפון, מה זה מצפון? היטלר כתב: שני מומים הטילה היהדות באנושות, מום אחד בגוף ומום אחד בנפש. בגוף זה ברית המילה, בנפש זה המצפון. שזוהי המצאה יהודית, כך טען היטלר. למה לייחס את המצפון לעם ישראל? מצפון יש לכל בני האדם. הוא טען שתורת ישראל, שכל הדתות האחרות שבאו והעתיקו מהיהדות, היהדות היא המקור, באו חיקויים אחר כך. היהדות היא זו שבעצם לימדה שהאדם הוא יציר כפיו של אלוקים, שיש דומם, צומח, חי ומדבר והמדבר הוא נזר הבריאה. היטלר טען

שהמדבר הוא לא נזר הבריאה, יש דומם, צומח וחי, זהו. ובתוך החי יש סוגים שונים של בעלי חיים. כשהאדם מרגיש שהוא כמו בהמה, אז באמת אין לו מצפון. הוא יכול לגנוב, הוא יכול לבגוד, הוא יכול לחמוס ואין לו מצפון. אדם שיש לו יראת שמיים יודע שבורא עולם ברא אותו והוא רואה אותו בכל מקום והוא נאמן כי הוא יודע ש"אלוקים רואה אותי בכל מקום "ועל פי התורה אני צריך להיות אדם נאמן", נאמן בכסף, נאמן לאשתו, בכל דבר. הוא יודע שיש בורא לעולם. כשיש לאדם יראת שמיים, זה אחרת לחלוטין. אומר שלמה המלך שמה שכואב על אותם אנשים, "שהם בהמה המה להם". כך הם מתייחסים לעצמם. אבל הוא מדגיש ש"המה להם", כלומר הם מתייחסים לעצמם כאל

בהמות. אגב, יש כאן מילים... שוב, צריך להעמיק פה כדי להבין את חוכמתו של שלמה כי ארבע המילים האלה מאוד דומות. "שהם בהמה המה להם" - המילה "שהם" והמילה "להם" דומות, רק ש' ו-ל' מתחלפות. "בהמה המה", יש בזה עומק, אולי נאמר את הדברים בקצרה. מה פירוש המילה "בהמה"? למה לבהמה קוראים "בהמה" בעברית? "בהמה" - מתחלקת המילה לשניים: בה-מה. כלומר, מה שיש בה כשהיא נולדה, זה נשאר איתה כל החיים, היא לא מתפתחת. בהמה לא יכולה להתעלות ברוחניות שלה. אותן תכונות שהיו לה כשהיא נולדה, אלה התכונות שיש לה כשהיא מתה. היא לא יכולה לעבוד על המידות. למשל, האריה יתחיל לעבוד על המידות שזה לא יפה לשפוך דם וזה לא בסדר. צריך להיות

עדין, צריך להיות ביישן כמו הארנבת, כמו השפן, אולי פעם להסתתר בין הסלעים. אין אצל בעלי חיים עבודת המידות ושינוי. בה-מה, מה שהוא נולד, כך הוא נשאר כל החיים. כך כל סוגי הבהמות והחיות. לעומת זאת, האדם הוא מלשון שתי מילים שיש בתנ"ך, האדם מצד אחד הוא עפר מן האדמה, "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה", מצד שני בירמיה כתוב "אדמה לעליון". האדם יכול להיות דומה לבורא עולם, זה גם "אדם". אז הבחירה בידך: האם להיות "עפר מן האדמה", לרדת לשפל, או "אדמה לעליון", להיות במדרגה רוחנית גבוהה. אומר שלמה שהאנשים האלה מתייחסים לעצמם כמו בהמה, בה-מה. כמו שנולדתי, כך אני מת. אבל אומר שלמה: זו טעות. במקום "בהמה", "המה

להם". ה-ב' היא זו שעושה את הביטוי של בה-מה, שמה שיש זה מה שיש. אבל האמת ש"המה להם", כלומר האדם עצמו יש לו את היכולות לעלות ולהתרומם אם רק יעריך את עצמו. באמת כשרואים היום הרבה צעירים-צעירות יהודים עם שטויות של סמים ויורדים לשפל, מאיפה כל זה בא להם? רק בגלל שלא מעריכים את עצמם. אם היו יודעים להעריך את עצמם, לדעת מה המשמעות של להיות אדם, ועוד יותר, להיות יהודי. כל אזרחי העולם הם אזרחי מדינת האלוקים, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", הוא המלך של כדור הארץ, אזרחי המדינה אלה כל הגויים. אבל עם ישראל "בנים אתם לה' אלוקיכם", "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אומר הקב"ה לעם ישראל: אתם כמו הבנים

שלי, אתם תייצגו אותי בעולם. לכן הגוי חייב בשבע מצוות בסיסיות והיהודי חייב בתרי"ג מצוות. שבע מצוות הן כנגד שבעת האיברים... שבעת החלקים, לא איברים. גוף האדם מחולק לשבעה חלקים: ראש, זוג ידיים, זוג רגליים, בטן ומקום הברית. אלה שבעת החלקים של גוף האדם בכללות. אז הם קיבלו שבע מצוות כנגד זה. היהודי קיבל 248 מצוות עשה, 365 מצוות לא תעשה כנגד 248 איברים, 365 גידים. כלומר, אצל היהודי העבודה היא יותר בדקויות. כל מצווה שהוא עושה זה פועל בממדים רוחניים שמשפיעים בעולמות עליונים, משפיעים גם עליו. אומר שלמה: ברגע שהאדם ידע להעריך את עצמו, להכיר את גדולתו, הוא ידע: אני לא בהמה. אלא אדרבה, הוא יתרומם. חז"ל

אומרים על הפסוק שהקב"ה אומר ליהושע "חטא ישראל", מכאן לומדים, ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא. הרי אם הוא חטא, לכאורה הוא נפסל. אומר הקב"ה: אצלי הוא עדיין יהודי. למה זה דומה? ניקח אפילו יהודי הכי רשע, שעבר את כל העבירות שבתורה, בין אדם לחברו ובין אדם למקום. הוא דומה ליהלום שנפל לבוץ, התלכלך ואתה רואה גוש של בוץ. אם חתיכת לחם הייתה נופלת לבוץ והרמת אותה מלאה בוץ, מישהו יאכל? אין מה לעשות, זורקים את זה. אבל יהלום שנפל לבוץ אף אחד לא יזרוק. גם אם יש עליו בוץ שהתייבש והוא קשה, אתה תרחץ אותו, אתה תשפשף אותו, אולי גם תיקח פטיש ותכה עליו כדי לפוצץ את הבוץ, אבל בפנים יש יהלום ועל יהלום לא מוותרים. זה

מה שכתוב שם "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", אין מצב שהוא מתלכלך והוא איבד את עצמו לחלוטין, אלא תמיד יש בו את היהלום הפנימי הזה שמתרומם. ממשיך שלמה "כי מקרה בני האדם "ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם". הוא אומר: תשים לב שמקרה בני האדם, המסלול של בני האדם זה מסלול אחד ומקרה הבהמה זה מסלול שני וגם הם יודעים את זה, אותם אלה שמתייחסים לעצמם כמו בעלי חיים, יורדים לשפל. אז איך בכל זאת הם נכשלים? "ומקרה אחד להם". בסוף יש מקרה אחד לכולם, מה? "כמות זה כן מות זה", כמו שהגוף של האדם מת, גם גוף הבהמה מת, מתה בסופו של דבר. "ורוח אחד לכול", מבחינת רוח חיים, נראה שהכול אותו דבר. "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכול

הבל", וזה מה שמטעה את אותם אנשים, שהם חושבים ש"מותר האדם מן הבהמה אין", כי רואים שזה מת וזה מת, זה יש לו מסלול וזה יש לו מסלול. אז הם חושבים שאם כך אז הכול אותו דבר. "הכול הולך אל מקום אחד "הכול היה מן העפר והכול שב אל העפר". כל בעלי החיים, האדם, כולם נבראו מהעפר והכול שב אל העפר, האדם מת בסופו של דבר, גם הוא חוזר לעפר. אבל אומר שלמה המלך, מה האמת? "מי יודע", מי זה האדם החכם שהוא יודע "רוח בני אדם", היא לא דומה לרוח של בעלי חיים, "העולה היא למעלה "ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ". הוא אומר: במציאות, בשורה האחרונה, נכון, זה גוף וזה גוף, זה מת וזה מת אבל מי שחכם יודע שרוח האדם עולה למעלה. כמו

כתוב בפסוק "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" והאדם מגיע לשם, נותן דין וחשבון על כל מעשיו ורוח הבהמה יורדת למטה לארץ. בהמה שמתה, אין בה גלגולי נשמות. יש אנשים שמאוד אוהבים את הכלב שלהם, אחרי שמת, מקווים שהוא יחזור בגלגול. אין מצב כזה. אצל בעלי חיים אין גלגולי נשמות. למה? כי אין להם בחירה. הם לא בוחרים בין טוב לרע בין אמת לשקר. ממילא גם אין שכר ועונש. אז רוח הבהמה יורדת לארץ, כמו שהגוף נקבר באדמה, גם הרוח נעלמת. אבל לאדם יש חיים אחרי, הרוח עולה למעלה. במדרש, נכתב לפני כאלפיים שנה, יש סיפור שיש בו מוסר השכל גדול. מספרים חז"ל: היה אדם אחד עשיר, מיליארדר גדול, והיה לו בן יחיד בן 18 ולבן הזה היו

המון חברים, למה? כי הוא מבזבז על כולם ולאבא לא אכפת. נניח, כל חודש יש לו הכנסה 100 מיליון דולר, יש כאלה, כל חודש 100 מיליון הכנסה. אז מה אכפת לו שיבזבז מיליון? כלום בשבילו. והבן באמת קונה לכולם טיולים, אוכל, בגדים. וכולם אהבו אותו, מי לא יאהב חבר כזה? יום אחד ישב איתו אביו, אמר לו: בני היקר, אתה יודע שלא חסר לי כסף ולא אכפת לי שאתה מבזבז כסף על כולם, תבזבז כמה שאתה רוצה, אני לא מרגיש בזה. אבל אתה ילד גדול, אני רוצה לשאול אותך שאלה, חשבת פעם כמה חברים אמיתיים יש לך? אבל אמיתיים. תגיד לי כמה יש לך. אמר לו: אבא, בחשבון מהיר, לפחות 300. אמר לו: אתה חי בדמיונות. אתה יודע מה זה חבר טוב? חבר טוב זה

לא כשאתה קונה לו, חבר טוב, כשאתה זקוק לעזרה, כמה כאלה יש? תבדוק, תאמר לי מחר. חזר למוחרת: אבא בדקתי, שלושים. סיננתי אותם, יש שלושים. אמר לו האבא: גם זה יותר מדי. תבדוק עוד, תבוא מחר. תסנן, תגיד לי בדיוק חברים שבאמת בעת צרה יעמדו לימינך. חזר למוחרת: אבא, סיננתי עוד, יש לי שלושה. שלושה חברים, אני בטוח בלב ונפש. אמר לו האבא: גם את זה אני רוצה שתבדוק. איך אני אבדוק? אמרתי לך, כשאתה במצוקה... אבל אני לא במצוקה. תעשה את עצמך כאילו אתה במצוקה ונראה מי יעזור לך. שתים-עשרה בלילה, הבן הזה לבש בגדים בלויים, פרע את השיער שלו. תמיד הוא עם מותגים, מגונדר, מסורק. נעליים מלאות בבוץ, שפך על עצמו אבק. אמצע

הלילה דפק בביתו של אחד משלושת החברים. ההוא פתח את הדלת, הזדעזע: מה קרה לך? איך אתה נראה? המציא סיפור. אמר לו שהמשטרה רודפת אחריו, מאשימים אותו ברצח. הזמינו אותו מחר בבוקר, בתשע הוא אמור להיות בבית המשפט והוא מתחנן שיכניס אותו אליו הביתה שיהיה לו איפה לישון כדי שהוא לא יהיה בתא המעצר. תסתיר אותי אצלך, בבוקר, אני מבקש, תבוא איתי לבית המשפט, תעמוד לפני השופט ותסביר לו שאני בן אדם טוב, אני לא רוצח. החבר הזה רק שמע שמאשימים אותו ברצח, משפט... הוא אומר: תגיד, אתה נורמאלי? אתה רוצה לסבך אותי יחד איתך? יגידו שאני שותף לפשע. טרק לו את הדלת בפנים, השאיר אותו בחוץ. ראה שזה לא חבר רציני, כשאני צריך אותו

הוא נעלם. הלך לשני. נוקש בדלת, אותו סיפור: משטרה רודפת, מחר משפט, תעזור לי. אמר לו החבר: אני אגיד לך את האמת, אם זה היה מישהו אחר הייתי טורק את הדלת בפנים. מה אני צריך להסתבך? אבל בגלל שאתה כל כך עזרת לי, יש לך לב זהב, כל כך טוב, תיכנס, תתקלח, תאכל, תשתה. תראה איך אתה נראה. תישן אצלי, בבוקר אני אסיע אותך לבית המשפט, אבל אל תצפה שאני אכנס איתך לאולם בית המשפט. אני אתן לך תמיכה מבחוץ אבל אני לא יכול להיכנס. אם אני אכנס ויראו אותי איתך, יגידו שאני שותף. אני לא רוצה להסתבך. אמר לו: טוב תודה, אם אני אצטרך אני אחזור. יותר טוב מהראשון. הלך לשלישי. גם דופק בדלת, אותם סיפורים: משפט מחר, משטרה רודפת.

אמר לו החבר: אותך מאשימים ברצח? אתה, שאתה עוזר לכל החברים, עם לב זהב, לא יעלה על הדעת דבר כזה. תירגע. בוא, תיכנס לבית, תאכל, תשתה, תתקלח. בבוקר אני אסיע אותך לבית המשפט, אני אכנס איתך לתוך בית המשפט. אני אעמוד לפני השופט, אני לא אוותר. אני אעשה כל מה שאני יכול כדי להוציא אותך זכאי. אני אתווכח איתו, אני אסביר לו, אני אביא עדויות. אני אהפוך את העולם כי אני יודע מי אתה. ראה זה חבר אמיתי. אומרים חז"ל במדרש, לפני אלפיים שנה: כל אדם, במשך החיים יש לו שלושה חברים הכי טובים, שהוא משקיע בהם את עיקר זמנו. עיקר המאמצים משקיע בשלושת החברים האלה. החבר האחד זה הרכוש, כמה אדם עובד בשביל משכנתה, רק שיהיה לו

דירה, רכב, ריהוט. כל מה שצריך. ודי בצדק, אדם חי בעולם - צריך לחיות. מה יעשה? צריך שיהיה לו בית, שיהיו לו מגורים. זה חבר טוב אחד שהוא משקיע בו המון. חבר טוב שני שהוא ידיד טוב של האדם זו המשפחה. כל אדם משקיע במשפחתו. בצדק, אישה, ילדים. אישה משקיעה בבעל, בילדים, זה חבר טוב. כמה זמן משקיעים מהחיים במשפחה? והחבר השלישי: תורה, מצוות, מעשים טובים. פעולות רוחניות טובות שאדם עושה בעולם. חסדים, עבודת המידות, התגברות על יצרים, שמירת עיניים, שבת, תפילין, תפילה במניין, מברך על האוכל. עומד בניסיונות האלו, זו השקעה. אדם הולך לשיעור תורה, זו השקעה. מקדיש מזמנו, זה גם חבר טוב. התורה מסדרת לו את החיים, מנתבת

אותו. והנה מגיע זמנו לעזוב את העולם. כל אדם מגיע זמנו, אין מה לעשות. כמה שלא נעים לחשוב על זה, אבל זו המציאות. אדם שיבדוק את כדור הארץ לפני 150 שנה, העולם היה מלא בני אדם פחות או יותר כמו היום. ומה רצו אנשים? פחות או יותר מה שרוצים היום, ליהנות, לטייל, כסף. אבל אם נבדוק בכל כדור הארץ, נשאר כאן אדם אחד מלפני 150 שנה? אפילו אחד לא נשאר. מדי פעם מתפרסם, יש מישהו בן 106, יש אחד בן 112, נגיד, אבל 150 אין. זאת אומרת, כדור הארץ היה רוחש פעילות לפני 150 שנה, אנשים בנו בתים, עשו, עבדו. מגיע הזמן, פינו את הבמה, אפילו אחד לא נשאר ואנחנו עכשיו התור שלנו להיות כאן. יום יבוא שאנחנו נפנה ואחרים יהיו

במקומנו. כשמגיע הזמן שאומרים לאדם "הגיע הזמן, תבוא לפני בית דין של מעלה", הוא אומר: מה הבעיה? יש לי שלושה חברים, השקעתי בהם את כל החיים שלי. הולך לוולוו שלו, הולך לקוטג' ששווה ארבעה מיליון דולר ועומד לידו ואומר לו: אני השקעתי בך כל כך הרבה. יש לי עכשיו משפט, בוא תעזור לי. הוולוו יעזור לו? אבל יש לך גלגלים, אולי תבוא? הוולוו לא יכול לעזור לו. הווילה גם לא יכולה לעזור והמיליארד דולר שיש לו בבנק גם לא יכול לעזור לו. ברגע של מבחן, כשמגיע הזמן לעולם האמת, אדם מרגיש, זה לא חבר טוב. חשבתי שזה חבר טוב. כשאני באמת צריך אותו לנצח, הוא לא עוזר לי. הוא אומר: טוב, יש את המשפחה. הולך למשפחה: יש לי משפט,

בואו איתי. מה עונה לו המשפחה? בוודאי נבוא איתך. אבל עד איפה הם באים איתו? עד בית העלמין, עד הקבר, מה יכולים לעשות יותר מזה? מגיעים עד שם, חוזרים לבית. אבל כשהוא הולך לתורה, מצוות, מעשים טובים, אומר: יש לי משפט, בואו איתי. מה הם עונים לו: ודאי נבוא איתך. נבוא איתך ללמעלה, ולא רק, "והלך לפניך צדקך", עוד לפני שהוא מגיע, הם כבר שם. ממתינים לו באולם בית המשפט לקבל אותו, כל המלאכים שנבראו. כתוב שאדם שעושה מצווה אחת, בורא מלאך. יש שני סוגי מלאכים, יש מלאכים שבורא עולם בורא אותם ויש מלאכים שאדם במצוות שהוא עושה, כל ברכה שהוא מברך, זה מלאך. וכולם באים ומסנגרים עליו ברגע של משפט. אז הוא רואה, אלה באמת

החברים הטובים. כשאדם חי בעולם, ודאי שצריך להשקיע במשפחה, צריך שיהיה לו פרנסה, צריך לחיות נורמאלי. אבל אסור שישכח את העיקר. עלול להגיע למצב שהיצר מבלבל אותו, כמו שכותב הרמח"ל: שהשיטה של היצר הרע להכניס את האדם שיהיה כסוס שוטף במלחמה. כך הלשון שלו. כשיש מלחמה, הסוס דוהר. לאיפה אתה דוהר? יהרגו אותך שם. הוא לא שוקל, אין מחשבות. מדהירים אותו, הוא דוהר. פורץ קדימה. מה שיהיה יהיה. והיצר הרע לוקח את האדם כסוס שוטף במלחמה. אדם שהוא חכם, עוצר, לא נותן לעולם להעלים ממנו את האמת, בוחן מה עיקר, מה טפל. אז צריך פרנסה, צריך משפחה, אבל הוא יודע שצריך במרכז של החיים לשים את הקב"ה עם התורה והמצוות, לבנות לעצמו

את חיי העולם הבא. השם יזכנו שנזכה יחד לעלות ולהתרומם, לראות תמיד את דרך האמת בבריאות איתנה, פרנסה טובה, נחת. אמן ואמן.