ספיישל שבועות במטבח של עדן עם אור שפיץ שתעשה לכם את החג עם המתכונים המיוחדים שלה 😋 אל תפספסו!!

שלום שלום, ברוכים הבאים למטבח של עדן, אבל לא, זה לא המטבח של עדן, זה המטבח של אור שפיץ. וואו! -ברוכה הבאה. -יואו יואו, איזו התרגשות. תראו את כל הוורוד המהמם הזה. טוב, תקשיבי, תכף תסבירי לי מה אנחנו עושים. פתיח קטן ומתחילים. -יאללה. אז אנחנו היום בספיישל שבועות, ומי אם לא אור שפיץ תבוא ותלמד אותי לעשות משהו. האמת שבאוכל, אחלה, אני... -אני יודעת, אני רואה. -אבל... קינוחים... -זה בסדר, גם אני לא מבשלת. אני רק אופה. זה מושלם אבל... -אנחנו שילוב טוב. -נכון, יאללה, קדימה. אז מה נכין היום לשבועות? -טוב, אז שבועות. -או. תראי, יש את אלה שאוהבים להשקיע ובגרנדיוזיות ובגדול, ויש את אלה שגם אוהבים להניח

על השולחן דברים רק להתחלה, לנשנושים, לביסים. "בית לזית", מכירה? -וואי, מהילדים. כן. -גדול. כולנו גדלנו על זה. מתכון קליל, כיפי, פריך וכל כך נעים בפה, תשתגעי. יאללה. רגע, זה המתכון הראשון, ומה המתכון השני? המתכון השני זה כבר לפינאלה, עוגת גבינה שהיא מורכבת מבצק פריך שנכין בעצמנו, שזה גם יכול להיות עוגיות חמאה. -שנכין בעצמנו. זה הפחד הכי גדול שלי. תקשיבי, בצק פריך זה הדבר הכי פשוט וקליל שיש, ואת אפילו לא מלכלכת יותר מדי כלים. -די, נו. בחיי. -תמיד אומרים: "צריך לדעת, צריך זה"... צריך פשוט משהו לערבב איתו, ובזה נגמר הסיפור. הלם. טוב, את תלמדי אותי. יאללה, אז בואי נתחיל. טוב, אז בית לזית. -בית

לזית. קערה, וכל מה שצריך: פרמז'ן. לא לוותר. אני נגיד לא אוהבת פרמז'ן מעל פסטות וכאלה, אבל בפנים זה נותן מין מליחות ופריכות טעימה כזאת. קמח. -כמה קמח היה לנו פה? היה לנו פה חצי קילו. -אוקיי. וגבינה לבנה. צ'ופ, צ'ופ, צ'ופ, צ'ופ, צ'ופ. גם לא לוותר, וידיים נקיות, כי אני אוהבת ללוש את זה עם הידיים. -חייבים. חמאה, 200 גרם, ואני לא מגזימה, אוקיי? זה בעצם דואג לאחד את כל המסה, וגם לדאוג לטעם החמאתי בפה. -ברור. -אי אפשר לוותר עליו. מערבבים את הכול ביחד. אפשר עם וו לישה, אפשר בידיים, אפשר גם לתת לילדים להתעסק. אוי, הם חולים על זה. -זה פלסטלינה. -הבעיה היא שהם ממצים את זה אחרי שתי דקות ואז הכול נשאר להם

על הידיים, ואת נשארת בלי... עיסה. -אני לא יודעת, אין לי ילדים. -אני יודעת, בגלל זה אני מספרת לך, ואז את תראי שזה מתחיל נורא כיף, ואז פתאום: "לא, לא בא לי," והם הולכים לכיור... את יודעת, כשאני מעלה מתכונים לילדים וכאלה, אומרים: "איך רואים שאין לך ילדים. "איך רואים שעוד אין לך ילדים." בעזרת השם, הכול בעיתו ובזמנו. -אני אעבוד איתם על המוטוריקה העדינה ועל הסבלנות. -נכון, ולעבוד נקי ומסודר. האמת שזה חוק בבית שלי, מי שנכנס למטבח חייב לנקות, אם לא, הוא לא נכנס. את יודעת שבגלל זה אני בגיל 21 גורשתי מהבית. למה? -תראי, אני הייתי עובדת מגיל מאוד מאוד צעיר בבית של ההורים. בשלב מסוים אימא שלי אמרה לי:

"די, אור, את משאירה לי כתמים "של טביעות אצבעות על השולחן ועל הארונות ועל המקרר והכול לבן," והיא לא מבשלת ולא אופה כלום. -כלום? אפילו לא אופה. שום דבר, חביתה, חביתה. -איזה קטעים, יואו. איך נכנסת למטבח אז? זה היה צורך הישרדותי. צריך לאכול משהו, אז שכבר יהיה פחמימתי וטעים. סתם. את החוש האפייתי קיבלתי מסבתא. -אה, אוקיי. -סבתא יפה. -אה. שהיא גם היום עובדת אצלי בקונדיטוריה בבוגרשוב. -נכון, נכון, זה מדהים. -דואגת לעשות הפרשת חלה שש פעמים ביום. יואו, זה מהמם, אני יודעת. על כל מסה שמוציאים מהמטבח. -זה כזה מקסים בעיניי. אין על סבתא יפה. -אז את אופה הרבה בבית גם, או לא, די? אני אגיד את האמת, אני כבר

שלוש שנים בעלת קונדיטוריה ואני הבטחתי לעצמי שכשתהיה לי קונדיטוריה משלי ברחוב, עם מטבח, עם עובדים, אני לא אכניס סוכר הביתה. -אה. עכשיו... -אבל למה הבטחת את זה? כי זה בלגן... -כן, אוקיי. -וזה לא לנתק את העבודה מהבית, והייתי עובדת המון שנים מהבית, אם זה בדירה, אם זה בבית של ההורים, ואמרתי לעצמי: "אור, תעשי את ההפרדה." -נכון, זה חשוב. אני עד היום פריק קונטרול וורקוהולית וכל היום עבודה, ואמרתי: "די, אור, תעשי את ההפרדה הזאת." ובאמת אין סוכר בבית -מדהים. אני גם אפילו את הקפה שלי שותה ללא סוכר. -זה מצוין. הכול אני מכינה בבייקרי, וגם כשאני מצלמת את המתכונים, אני מביאה שקילות מוכנות מראש. כל הכבוד!

אבל לפעמים אני גם עד שמונה, תשע, עשר, בעבודה. וואו, זה אולי שווה. רק צריך להגיד שאנחנו הבאנו לך היום סוכר, כי רצינו שתכיני לנו מתכונים, אז הבאנו. -אל תדאגי, אני מוכנה בשבילכם. אוקיי, סבבה. בצק נעים, רך, נוח. אתם יכולים לשקול את זה, אתם יכולים פשוט לעשות עם הידיים. את שוקלת בדרך כלל? -כשאני עושה בקונדיטוריה, בוודאי. כשאני עושה בבית... פחות. -לא. ברור. את יודעת שאני שוקלת את החלות? טוב, תראי, אני מאמינה שאת עושה במסות מאוד גדולות. לא, שני קילו... -שישה ילדים. אה, וואלה. -שני קילו, לא כזה גדול. אז בפעם האחרונה שעשיתי חלת מפתח עשיתי את זה עלא באב אללה. -את... טוב, זה כבר משהו אחר. את משקיעה גם,

בואי. ככה? זה עבה מדי? יפה מאוד, אנחנו מדקקים אותו מעט וסוגרים מעליו את הזית. אני לא אוהבת שיש יותר מדי בצק, אז אני מוציאה את מה שנשאר, מגלגלת סביב הזית ו... וואלה. בשביל שהוא יהיה יפה ולא ייפתח לי באפייה, אני טיפונת מרטיבה אותו. -אה, יפה. איזה טריק. ולוקחת את השומשום, טובלת כמו שצריך, שירגישו את השומשום בפה מתפצפץ, ויש לנו בית לזית. -יואו, איזה מהמם. את יודעת, שבועות זה חג שמאוד מרגש אותי ותמיד אני משתדלת להכין לילדים כל מיני דברים מיוחדים. קודם כול, תמיד אנחנו עושים איזה לימוד לילה כזה, אני יושבת איתם... כאילו, מה זה לילה? בואי, מתחיל להיות חושך, אני אומרת להם: "לילה, בואו נעשה"... בואי, הם

לא באמת אוחזים. וכזה, מספרים סיפורים, מה היה בלילה הזה, וזה מאוד חשוב לי. ולהסביר להם את כל המהלך שהתחיל בעצם מפסח. יצאנו ממצרים... מה זה מצרים? זה כל המצרים הפנימיים שלנו, זה כל המקומות שאנחנו ככה היינו תפוסים בעצמנו, עבדתי לכל מיני דברים. -הפסקנו לקבל מלמעלה, היינו צריכים להתחיל לעבוד. אז אחרי ליל הסדר, לקחו לנו את כל האור היפה הזה שקיבלנו ואמרנו לנו "עכשיו תעברו." "-עכשיו אתם". -ו-49 יום עבדנו וזה, ועבודת המידות וספירת העומר ולא שמענו מוזיקה, והכול כזה באמת יותר... המים זה לפני או אחרי השומשום? לפני. -לא נורא, אז אחד לא יהיה לו. וכש... אני אוהבת גם לדבר איתם על המהלך הזה, כי אני חושבת ש...

מה זה האור הזה שמגיע בלילה של שבועות? מה זה? מה? איזה אור מגיע? מתן התורה הזה זה שכל אחד יכול... כל יהודי יכול למצוא את החלק שלו בתורה, את מה ששלך ממעמד הר סיני, הרי כולנו היינו שם, ממעמד הר סיני, בשבועות את יכולה לקבל את החלק הזה שלך שקיבלת אז, וזה אור מאוד גדול ואפשר לקבל ממנו שפע לכל השנה, לכל השנה, אנחנו יכולים לעשות שם... להוריד עוצמות עצומות של אור. זה... אם שנייה אחת בלילה... את יודעת, אוקיי, אז הגברים לומדים בלילה. אז אנחנו פחות, לא צריך עכשיו... -אנחנו מכינות דברים טעימים. נכון. חופשי, אני עושה להם סושי וזה, אל תשאלי, עומדת מגלגלת להם סושי כל הלילה, שלא יירדמו וזה וילכו, אבל אני

חושבת שהמקום הזה שלנו... אני באופן אישי מאוד אוהבת... כאילו, החיבור הזה עם השם והמטבח מאוד עובד לי. אני מאוד אוהבת את זה. את ה... את המקום הזה שאני בשקט עם עצמי, ואני מדברת איתו ואני מתפללת על הילדים שלי ואני מבקשת. תרפיה ושיחה עם פסיכולוג. -זה ממש ככה. זה בדיוק זה. -מה צריך עוד הבן אדם? זהו. אבל באמת בשבועות צריך להתכונן לאור הזה, לחכות לו, לרצות אותו, להבין שהוא מגיע, וממש להתפלל ולבקש דברים. אז יש כל מיני תיקונים וזה וזה. אני אומרת, אנחנו נשים, אנחנו צריכות לשמור על המקום של הלב הפתוח שלנו, הפשוט. אני, בתחילת התשובה שלי, הייתי מסתבכת, הייתי אומרת: "אוקיי, "יש תיקונים. למה רק הגברים? גם אני

אעשה תיקונים, גם אני אעשה זה." ואז הייתי קורסת וקמה לילדים שלי עצבנית והייתי אומרת: "אוקיי, רגע, משהו פה לא מאוזן לי." אז איך בעצם מצאת את האיזון? -את יודעת, זה לפעמים לוקח זמן. אתה הולך לקיצון אחד ואז אתה מבין, אוקיי, זה לא, אז בוא נמצא את המקום שהוא נוח לי. אז מה... מה אני אוהבת? אני אוהבת את פנימיות התורה, אני אוהבת להבין את המדרשים, אני אוהבת את הסיפורים, אני יושבת עם הילדים, אני מספרת להם, אנחנו אוכלים אוכל טעים, מילקשייקים. כל מה שהוא כאילו... סוכר, שיחזיק אותם ערים. וזה מחזיק. -ועוד איך. עד שהם כאילו, את יודעת... אנחנו כזה בבית, עד שהם פשוט הולכים לספה ונרדמים או משהו, ואני כזה מזיזה

אותם. אבל באמת, יש את הרגע הזה של אני עם עצמי ועם השם, וזה זמן סגולי מאוד גדול, להתפלל על כל מה שאנחנו באמת באמת רוצות שיסתדר לנו עד השבועות הבא. לכל השנה. -ממש ככה. הכול הולך לפי הרצון, זה אומר בעל הסולם, הרצון זה הדבר הכי גבוה שלנו, אז מה אנחנו רוצים בחיים? אז הכי קל, כולם יגידו: "מה? אני רוצה פרנסה." לא, שנייה, אבל רגע, מה בצד הרוחני? הלרצות להאמין וגם לעשות בשביל. -או. זה לא רק לרצות, כי אם זה רק רצון, זה כאילו... "אה, כן, אני רוצה, אבל זה לא מסתדר." את לא באמת רוצה. בדיוק כמו דיאטה, כל דבר, ספורט. אם את... אז את לא באמת רוצה. -נכון. כשאנחנו רוצות משהו אנחנו יודעות שאנחנו יכולות להפוך

עולם בשביל להשיג את הדבר הזה, אז אותו דבר בשבועות, צריך לרצות את החיבור לתורה, לקב"ה. מה זה התורה? התורה זה השם יתברך. מוסבר שבעצם הקב"ה שם את עצמו בתוך התורה. זאת אומרת, כשאנחנו קוראים בתורה, כשאנחנו רואים את האותיות, כשאנחנו מתחברים, אז אנחנו מתחברים לקב"ה, זה צינורות להשם. זה כל כך חזק, זה כל כך משפיע. אז בלילה הזה, לנצל אותו, כל אחד לפי סף העייפות שלה, אני אומרת. לא לדחוק בעצמנו לנסות להיות משהו שאנחנו לא, אבל כן אולי... -לעשות מאמץ. -כן. לקרוא קצת תהילים. כן לקרוא קצת מדרשים. אם יש ילדים, אז כן לשבת איתם, להכין להם אוכלים טעימים, שהחג הזה, יהיה לו הרגשה של מתיקות. אצלי זה היום היחיד שאני

מרשה להם לשתות קפה קר. אין דבר כזה. אצלי הילדים לא שותים קפה. פשש. -אז כן, ביום הזה אני מרשה להם קצת קפה קר. -איזה פס. נכון? פס מטורף. זה פעם בשנה, הם מחכים לזה. קפה קר, קפה קר. איזה קטע. -זה ממש... כן. אז כן, תפנקו את הילדים וזה, אבל גם תפנקו את הזמן הרוחני שלכם. תקראו קצת תהילים, כן תלמדו, כן תהיו בזה, זה חשוב מאוד. טוב, יש לנו פה בית לזית לכל הילדים שלי בערך, שזה מקסים. ליד הקפה הקר. -בדיוק! וואי, זה יהיה מושלם ליד הקפה הקר, בואי. זה מושלם ליד כל קפה, שתדעי. -ליד כל דבר, נקודה. -חד-משמעית. טוב, אז אנחנו עשינו בית לזית ועכשיו אנחנו הולכות לעבור ל... תנור. מכניסים לתנור לרבע שעה, 20 דקות גג,

או עד השחמה. טורבו, 175 מעלות, ואת כבר מתחילה להריח את כל הריחות בבית. את באופן כללי בעד טורבו? תמיד, לכל דבר גם. נכון? -חימום תמידי בתנור, מתפזר מעולה, נוגע בכול, אם זה עוגות בחושות, אם זה בצקים פריכים, אפילו לבצק רבוך. -וואו. טוב לדעת. אוקיי, אז את זה אנחנו נכניס לתנור ואז אנחנו נעשה את ה... מתוק. -יאי! יאללה. אז הגענו לעוגה המתוקה. לא להיבהל מכל המצרכים שיש פה. -זהו, רציתי להגיד, תקשיבי, אור... ראיתי את הפנים שלך... -ראית? אני שמחה שהרגשת אותי. אמרתי, הנה היא מתחילה, הנה, הנה, בסוף זה מגיע לזה. אז לא, לא, לא. קודם כול, רוב המצרכים שאת רואה פה זה כפילויות. זה פעמיים סוכר, זה פעמיים... לא.

אוקיי? -אוקיי. את רואה כאן מתכון שהוא אחד הטעימים, ואני לא סתם אומרת, קלים להכנה. טוב, אני... -יש פה עוגת גבינה. -אני אתבונן. לא, לא, אני אסביר לך. -כן. יש פה עוגת גבינה שמורכבת משלוש שכבות. שכבה ראשונה בסיס, כולה שני מצרכים. -אוקיי. אם את רוצה להעמיק, כמו שדיברנו מקודם, על להכין בצק פריך, סלאמתק, ריחמתי עלייך פה. תודה, אני מודה לך ומעריכה את זה. נשתמש בבצק של "הכינותי מראש," בצק פריך שפוררתי לך, שיהיה לך נוח. עם חמאה, נהדק אותו היטב. אחר כך נכין את הבלילה עצמה, גבינתית, שוקולדית. יש כאן את המצרכים, וזה גם לא כזה סרט. בסוף את הגנאש. הגנאש הוא משמנת חמוצה ואבקת סוכר. זהו? -סה-טו, סה-טו. טוב,

בסדר. נשמע לי לא מאיים. -בואי נתחיל ואת תראי כמה זה קליל. -טוב. זה כי חייבים עוגת גבינה בשבועות. -חייבים. אבל תגידי, מה? כל חג שבועות... זה החמאה, את שופכת לתוך. חמאה מומסת לתוך הבצק הפריך. -כן. אני אתן לך את הכבוד לערבב את. מרגיש לי שאת לא עושה ככה מהלב. -קדימה, קדימה. בואי, בכיף. תורך הגיע. -יאללה. -שתרגישי את זה קצת בידיים. בכיף, בכיף. תגידי, עכשיו, מה? כשיש לך בייקרי, אז את כל חג שבועות צריכה להמציא עוגת גבינה חדשה? תראי, אני אגיד לך את האמת. אני מאוד משתדלת לחדש בקונדיטוריה כל הזמן, ומאז שאני כשרה למהדרין בכלל... -שזה מדהים. זה מדהים, וגם אני נחשפת, תחשבי, לקהל חדש, כשכביכול אני פתוחה

שלוש שנים, ואני הייתי תמיד כשרה, כן? אבל כשרה למהדרין רק בשנה האחרונה. אז אני משחזרת את הכול עוד פעם בשביל שגם הם ייהנו מזה. גדול, מושלם. -בדיוק. ובאמת נחשפתי לקהל מדהים. -כן? ואני כל שנה רוצה לחדש, לעשות דברים מיוחדים, וגם מי שקנה בשנה שעברה יבוא גם לקנות השנה, כי יש משהו שונה. וגם כי זה טעים. -וגם... ברור. לא, כאילו גם מה שעשית שנה שעברה הוא טעים, אז הם יבואו בשביל אפילו אולי אותו דבר. -נכון, אבל צורה שונה, צורת הגשה אחרת. -יפה. מכניסה פנימה את הבסיס, ומתחילה להדק. חשוב מאוד להדק היטב, כי אנחנו הולכים לאפות את זה שוב. את יודעת מה היה בשבועות? -תספרי לי. -מה בעצם הקב"ה עשה? הוא הסיר את כל

החסימות בינינו לבינו. עכשיו תחשבי, אני כל הזמן מנסה לדמיין את זה. אני אומרת לילדים: "בואו, בואו נדמיין את זה." איך הקב"ה הסיר את החסימות וראינו... -שוברים דיסטנס. הכול... מה? שוברים דיסטנס, ממש. -שוברים דיסטנס. ראינו את כל ההקשרים. איך הוא מחיה אותנו, איך כולנו קשורים, איך אנחנו כולנו בעצם נשמה אחת שרק מופרדים בגופים. איך הכול זה ממנו יתברך, איך הוא מחיה כל דבר, כל דבר, הכול זה ממנו. והוא הסיר את זה, וכמובן, לא עמדנו בזה ואמרנו: "בסדר, את השאר תן לנו לשמוע ממשה רבנו, זה גדול עלינו, כל האורות האלה." ואני ממש מחכה ליום הזה שכבר נתחבר ונראה, אבל מכיוון שאנחנו לא רואים אז אנחנו נופלים ל... "טוב,

נו, לא נורא," או אומרים שחס ושלום זה שטויות, אין כלום, כי אנחנו לא רואים את ההקשרים. אם היינו רואים את ההקשרים, כמה היינו נזהרות בלשון הרע, כמה היינו נזהרות בלדייק את ה... בדיבור שלנו, בהתנהגות שלנו, במצוות של בין אדם לחברו, אבל בגלל שלא רואים, שבועות זה הזדמנות מצוינת להיזכר בהקשרים האלה. לא רואים, אבל אפשר כן להזכיר את זה. סבתא שלי, למשל, בימים שהיא עובדת בבייקרי, ופותחת את הרב זמיר כהן בבייקרי ושמה תוך כדי שהיא מכינה עוגיות. -יפה. והיא ממש מנגישה את זה, כשוואלה, את מדברת על זה הרבה, ואז זה צרוב לך יותר בזיכרון, ולא רק בשבועות. ממש ככה, ממש, כל כך נכון. אנחנו עוברים לדבר הבא... -אוקיי,

הידקנו. אני מתקדמת שלב. -יאללה. יש לנו בסיס שהוא מהודק. -בחיים לא הצלחתי להדק ככה. למה, למה? -אז תראי, אני אתן לך טיפ, כשאת מה... למה, למה זה יוצא לי ככה? -עדן, מי שמעז מצליח. כשאת מהדקת טוב, את מתחילה לאט לאט... וזה נראה לך לא בדיוק אחיד, לא בדיוק באותו גובה, ואז עוברת על זה בצורה כזאת. -הבנתי. -מחליקה, מהדקת ומחליקה. הבנתי. -וכשיש לנו את זה, אנחנו מתחילים עם הבלילה. אוקיי. -תראי, בעיקרון את העוגה אפשר להכין במיקסר, אפשר להכין עם תרמומיקס, מג'ימיקס, אני אוהבת עם הידיים, את פה בשביל ללמוד. -כן. יאללה, בכיף. -בואו נראה כמה זה פשוט. -בואו נראה. את הגבינות פנימה, לתוך הקערה. לא נורא. אני יודעת

מי שם לך את הגבינות פה ושכח להוציא את המים. גבינת מסקרפונה קצת יותר שמנה. לפני זה שמנו גבינת ניו יורק צ'יז, יותר קלילה אבל מלוחה קצת. -אה. ואת הסוכר. -כמה יש פה? -150 גרם. את ארבע הביצים, שליקינג. את שמה את הכול? -הרעש האהוב עליי. כן. בגלל זה אני אומרת, העוגה הזאת לא כזאת מסובכת. הכול הכול הכול, מערבבים. בזמן שאת מערבבת ככה טוב-טוב, אני את השמנת המתוקה ואת השוקולד הלבן מאחדת, ומחממת במיקרוגל עד שזה נמס. -אוקיי. לא פולסים, לא שמולסים. כן חשוב לעשות את זה בפולסים. יפה, עדן! -יאי, תראי, זה לא שאני לא... -בוא'נה, יש לך ידע. ואין לי גם מיקרו בבית, שתביני. וטה-דם. אפרופו פולסים, עדן, הופתעתי. יש

עניין, את מבינה. -ברור, אני גם אופה, אבל לא כמוך. אני לא... אני בקטנה. -נראה לי שאת סתם ממעיטה בערכך. אני אבוא לטעום. -יאללה, תבואי, תבואי. תבואי לאכול גם. אנחנו אכן מחממים את השוקולד והשמנת בפולסים. מה זה בעצם פולסים? זה עצירות קצרות, בשביל שהשוקולד לא יישרף מקרני מיקרוגל חדות. אנחנו מחממים 30-40 שניות, מוציאים, מערבבים, עוד פעם מחממים, עוד פעם מערבבים, עוד פעם מחממים, ככה. מי שרוצה לקצר תהליך, על הגז וביי. -גז, נשמה. למה כאב ראש? ועכשיו אנחנו נעשה את זה בצורה אחידה. את מערבבת, אני... -וואו וואו. קחי, קחי. אני מערבבת ואת שופכת פנימה? -כן. למה אנחנו עושים את זה? כי השוקולד והשמנת חמים, וכאן

יש לך ביצה. אני לא רוצה שזה יתבשל ויהפוך לחביתת עוגת גבינה. מעולה. את מעולה. לזה קוראים השוואת טמפרטורות. בעצם זה קר, זה חם, בעדינות אני משווה בין הטמפרטורות. יאי. מעולה. -זהו? -כן. תשאירי לי את זה פה, אל תיקחי לכיור. -כן. -מהמם. עכשיו נדבר רגע על הצורה, אוקיי? -אוקיי. אני, את עוגות הגבינה שלי, אוהבת לעשות או מרובע ואז לחתוך לפסים. -מהמם. -או עגול. היום אנחנו נראה את שתי הצורות, כשאנחנו מכינות עגול, אבל הכינותי מראש מלבן, אוקיי? -יאללה, מהמם. את כל הבלילה שופכים בעדינות בשביל לא לפגוע בבסיס, לתוך התבנית. ומכניסים לאפייה ארוכה, ארוכה, ארוכה, של שעה וחצי. -די! כן, כן, כן. -הלם. למה כל כך הרבה

זמן? כי אנחנו לא רוצים לפגוע בגבינה ולעשות אותה גושים, אנחנו לא רוצים לפגוע בשוקולד, ובסופו של דבר, עוגת גבינה זו עוגה מאוד מאוד עדינה שצריכה המון זמן בחום שהוא יחסית... -נמוך. כמה החום? בדיוק, בין 175 ל-160, אבל זה נורא תלוי בתנור, על טורבו, כמו שאני אוהבת. טורבו, הבנתי. יאללה. -יש לנו את זה. לתנור. -קדימה. אז מה עכשיו אנחנו עושות? לפינאלה לא נשאר לנו כבר כלום על השולחן. -נכון. או מחית וניל או מקל וניל, משהו קצת יותר איכותי מתמצית. אנחנו מכינים את הגנאש שלנו, ושימי לב לכל היופי הטהור שנמצא כאן בתוך מקל הווניל. -מדהים. תקשיבי, זה... וואו. אתם חייבים לעשות זום, זה אחד הדברים היפים שיש. -ממש.

זה וניל. איזה ריח? -יואו, מטורף. לתוך שמנת חמוצה. כן, ישר לתוך זה. אה, את מגרדת את זה. -מגרדת, ואם הייתי מבשלת, הייתי גם מבשלת את המקל עצמו. -זהו. אני מתקמצנת, אני פרסייה. התחתנתי עם אחד כזה. -אני לא מוותרת על שום גרם. אפילו מה שנשאר לי על האצבעות, חראם. איך לוותר? זה מלא כסף, הדבר הזה. -כן. יפה. ומה זה? -אבקת סוכר. אבקת סוכר היא טיפה להכניס לשמנת החמוצה מתיקות. בסופו של דבר, העוגה עצמה מאוד מתוקה, אנחנו רוצים ציפוי יפה כזה מעל, ובגלל זה אנחנו שמים את זה עם שמנת חמוצה ולא עוד שוקולד, שעלול לגרום לעוגה להיות מתוקה מדי. כן. את רואה שהיא עם גושים. מתי הגושים נעלמים, את יודעת? -ממש לא. אני אספר

לך עכשיו. -בטח. כשאנחנו מוציאים את העוגה מאפייה, אנחנו מורחים מעליה את השמנת ומכניסים לעוד כמה דקות, ואז הגושים של השמנת החמוצה נעלמים ויש לך מרקם חלק ויפה. יפה, אהבתי את הטריק. -טריק. טוב, אז יש לנו כאן את מה שיהיה מעל. -נכון. ויאללה, בואי נוציא את כל הדברים... -את הכול. גם את המלוח וגם את המתוק. -את הכול, בואו נראה את זה. -יש. -יאללה. הכול נראה טוב ממש, נראה טוב, מריח טוב. מה הבאת לנו כאן? אני לא יכולה להגיש את זה ככה חלק. ברור. -הכנתי שק זילוף עם ריבת חלב. -וואו. -למה אני אוהבת לזלף ריבת חלב? קודם כול, היא מאוד קלה, מאוד עמידה, מאוד יציבה והיא נראית מעולה. -נכון. -צנתר פרח פשוט. אפשר להכין

מין פרחים כאלה. אפשר לזלף לגובה. אפשר אפילו לעשות מין סללומים יפים כאלה. מין נחשים. -וואי, זה נראה מהמם. -וגם את זה, אגב, ילדים מאוד אוהבים לעשות. -נכון, רק שזה לא נראה ככה, נשמה. מתרגלים. -נכון, את צודקת, את צודקת, את צודקת. קצת סוכריות, למי שאוהב. -ורדרדות. אני שמה בין לבין. -יואו, זה נראה פשוט מדהים. את יודעת שאני לוקחת את זה הביתה, נכון? -היית מגישה את זה בשבועות? לא... זה בול. גם לא רק בשבועות. טוב, אור, זה נראה... -כן, האמת שאנשים מאוד אוהבים עוגות גבינה. -ברור. אצלי יש חלק שאוהבים רק שוקולד וחלק שאוהבים רק גבינה. יש לי ילדה שזה התפקיד שלה, כל יום שישי היא עושה עוגת גבינה. די, באמת?

-כן, והיא בת שמונה וחצי. וואו. -היא עושה אחלה עוגות גבינה. את יודעת, עוגת הגבינה שנמכרת אצלי בבייקרי נקראת "בובו קייק," על שם אבא שלי, כי הוא מכור אליה ברמות, והיא כבר נהייתה בקבע. -גדול. -אנשים באים ופשוט מבקשים את הבובו קייק, שזה מצחיק, זה אבא שלי. -ברור. גדול. אני ממעדיפי הגבינה על השוקולד. אני ממעדיפי הגם וגם. גם וגם... לא, שוקולד פחות עושה לי את זה. יואו. -לא יודעת למה. -כנראה שלא היית אצלי בקונדיטוריה. כנראה, למרות שאכלתי את הדברים שלך, באמת מדהים. אור, תודה רבה שבאת אליי... שבאתי אלייך, אבל אירחת אותי אצלך בבית... -שבאת אליי. ואני אירחתי אותך אצלי בתוכנית, תודה רבה. תודה שהזמנת אותי.

-השם ישמח אותך, ישלח לך כל מה שאת רוצה, שבחג שבועות תקבלי את החלק שלך בתורה. -אמן. תהיי מחוברת להשם יתברך מתוך שמחה. אמן. -זהו, תודה. -תודה על הכול. תודה לך, אהובה, ותודה לכן שצפיתן בנו וניפגש שוב בהזדמנויות אחרות. שיהיה לכם חג שמח. לכו לקבל את החלק שלכם בתורה.