לראות מעבר לעצמנו: הסוד לאהבה אמיתית

אתם יודעים מה ההבדל בין נכון למראה? הרי שניהם עוסמים אתסוכית. מאחורי המראה הוסיפו שכבה דקה של כסף ובגלל זה אי אפשר לראות דרקה. אפשר לראות רק את עצמנו. לעומת זאת החלון אין עליו שכבת כסף. הוא נשאר שקוף ולכן הוא מאפשר לראות דרכו עולם שלם. לפעמים אנחנו כמו המראה עסוקים כל הזמן בעצמנו. מה חושבים עליי? למה לא הריחו אותי? למה לא בחרו בי? למה אני לא מקבלת מה שאני רוצה? שכל תשומת הלב מופנת פנימה. אנחנו מפסיקים לראות את המציאות שמחוץ לנו. מפסיקים לראות את השליחות, הזדמנויות, אנשים אחרים. כשאדם מצליח להיות קצת יותר חלון ופחות מרע הוא מגלה שיש עולם שלם וחשוב מעבר לאני שלו והמעניין הוא שדווקא שם הכוחות

הכי גדולים של האדם מתגלים הרבי מסביר דבר מדהים על הלביאים מצד אחד הם היו דבוקים בהשם בצורה מיוחדת מצד שני הם בכלל לא היו במרכז העבודה כמו הכהנים התפקיד שלהם היה רק לעזור ללוות לסייע אז איך דווקא הם זכו לדבקות כל כך גבוהה כי הם לא חיפשו להיות העיקר הם לא היו עסוקים בעצמם ודווקא ההתבטלות הזאת לקדוש ברוך הוא היא זו שפתחה להם שר לדבקות אמיתית אגב לגבי קורח הוא לא אדם רע, הוא פשוט בלבל. הוא לא הצליח לסבול את העובדה שם מישהו אחר קיבל תפקיד אחר שהוא רצה אותו. הוא הסתכל על אהרון ואמר למה דווקא הוא ולא אני? ומאותו רגע הוא איבדל את עצמו. כי ברגע שאנחנו עוסקים כל הזמן במקום של מישהו אחר אנחנו נוטשים את

המקום שלנו. המטרה היא לא לחשוב כמה מגיע לנו כל הזמן אלא הפוך להודות לקדוש ברוך הוא על מה שהוא נתן לנו. להיות בהכרת הטוב. בעם ישראל יש כהנים לביאים וישראל. לא כולם אותו דבר. ולא כולם צריכים להיות אותו דבר. כשאדם מוצא את השליחות שלו, את התפקיד שלו בעולם, הוא כבר לא מרגיש צורך להתחרות באף אחד אחר. הבעיה שלנו הרבה פעמים זה לא שאנחנו לא מספיק טובים, אלא שאנחנו מודדים את עצמנו בסרגל של מישהו אחר. ואם נקשר את זה לזוגיות, הרבה משברים בזוגיות מתחילים מהרגע שבו שני בני הזוג הופכים להיות מראות. אני נפגעתי, אני לא קיבלתי, אני לא זוכל מספיק יחס. אבל האהבה באמיתית צומחת כשאנחנו מפסיקים להיות חלון. אבל

האהבה אמיתית צומחת כשאנחנו הופכים להיות חלון. כשאנחנו לא הופכים להיות מראה. כשאני מצליח לראות מעבר לעצמי, לראות את הכאב שלו, את הדרך שלו, את הצורך שלה, לראות את האדם שמו לי, לא רק את עצמי משתכף בתוכו, כך הסתכל במראה ושאל כל הזמן למה לא אני? הלביאים הסתכלו דרך החלון ושאלו איך אני יכול לשרת ולעזור? וכשיש פחות עיסוק בעצמי, פתאום אפשר לראות את השם, לראות את השליחות, לראות אנשים מסביבנו. לפעמים כל מה שמפריד בין המראה לחלון זה שכבה דקה של אגו. ‏y