במטבח של עדן | טורטיות קונוס, עוף בתפוזים וסנגריה שגרמה לעדן הראל געגועים | מורן פינטו פרק 30

שלום שלום וברוכות הבאות לעוד תוכנית "במטבח של עדן". פרשת ויקרא, אנחנו עוד נדבר על הפן הרוחני של הפרשה ממש עוד מעט, ונבשל אוכל טעים. הבאתי את מורן פינטו שתבשל איתי היום. מה נשמע, מורני? -היי, מעולה. איזה כיף שבאת, ואנחנו הולכות לבשל אוכל טעים, אז אתן יודעות מה? בואו נתחיל. אז מורני, איזה כיף שאת פה. תספרי לי קודם כול מהן שלוש המנות שנבשל. טוב, הבאתי שלוש מנות. האמת שאני דוגלת במנות קלות, יפות וטעימות. -מושלם. -ככה חומרים, ככה פעולה, ויוצאת מנה מושלמת. אז יש לנו מנה של טורטיות, שאני עושה אותן כמו קונוס חמוד כזה ממולא בבשר. זה יכול להיות מנת פתיחה ככה נחמדה על הצלחת. המנה השנייה היא שוקי עוף

בתפוזים. האמת שבמקור במקור זה מנה שאני עושה מאווזים, אבל כרגע אין אווזים כל כך, אז החלפנו את זה, אבל בעוף וזה יוצא מושלם, והקינוח שלנו הוא בעצם סנגריה, שזה בעצם משקה ספרדי שעושים מיין. -אה, סנגריה, מהמם. ותפוזים, והוא קל וטעים וכיפי להכנה. -יאללה, אז בואי נתחיל. אז מנה ראשונה. כן, אז יש לנו פה בעצם טורטיות, שאני חושבת שהיום אין בית שאין בו במזווה. פעם הייתי מסבירה לאנשים איפה יש טורטיות בסופר. היום אין בית נראה לי שאין טורטיות. אז מה שאני עושה זה באמת לוקחת את הטורטייה, אני צריכה סכין. זה טוב לך, או שאת אוהבת סכינים יותר גדולות? -לא, לא, לא, אנחנו מסתדרים. כולנו בסוף מבשלים בבית. ומה שאני

עושה, אני חוצה את הטורטייה לחצי ומסובבת את זה לקונוס. ואז מה שאני עושה... רגע, יש לנו פה קיסמים, ועם קיסם אני בעצם יוצרת סיכה. -שתתפוס את זה. שאיתה אני... -ממש כמו תפירה. -לגמרי, כן. ואז בעצם את המלית אני מכניסה לבפנים. אז אני אכין את הקונוסים ככה, את ארבעתם. אני אחתוך עוד? -כן, עוד אחד. לא יודעת למה אני מוציאה מהאמצע, כי ראיתי אותך. אה, לא, כי הוא לא היה לי סימטרי כזה בעין. הוא לא מספיק עגול יפה, אבל כולם בסדר. -אוקיי. כולם היו ילדיי. אוקיי, מעולה. מה מעולה? אני עוד לא מצליחה... למה? לא, רגע. חכי, אני אלמד. נכון. -אני אלמד. לפה? -כן. ואז ככה? -לא. למה, למה זה... ככה? לא. תעשי את אחד, ואני

אעשה. -רגע. ככה... אנחנו עושים את זה בעצם חצי. לא, את לוקחת את הצד... -אה, חצי. -חצי לכאן. לא, הפס הישר לכאן. סבבה? -אה, אוקיי. כמו כובע. -ואז מסובבים. כובע של ליצן. -עכשיו הבנתי. אוקיי, ואז אני שמה את הסיכה. סיכה... קיסם, פשוט אפשר להכניס אותו לתנור. אוקיי, אז יש לי אותם מוכנים, אלו הקונוסים, ובעצם אני מכינה את המלית. אז המלית זה... יש לי פה בשר טחון, שומן כבש, מי שאוהב, אז זה כיף וטעים ומוסיף ככה, אבל לא חייב. טוב, אז אני שמה כפפה כדי שאני אשרוד אחר כך את ההמשך. אז יש לי פה בצל לבן אחד קצוץ. אפשר לשים גם מטוגן, אבל אני באמת כל כך אוהבת להקליל את המנות, אז אל תוציאו גם מחבת ו... את יודעת.

ושמן ועניינים. רוטב צ'ילי. מעולה. יש פה שום כתוש. מלח ופלפל. אז הסך הכללי נורא פשוט. משהו שחשוב תמיד להגיד על לישה של בשר טחון זה בעצם, כשלשים אותו יותר, החלבון מתפתח, הקציצה יוצאת יותר רכה ויותר עסיסית. זאת אומרת, לפעמים בנות כותבות לי: "אני עושה את אותו מתכון, פעם יוצא לי קציצה רכה, פעם..." אז בעצם הסוד הוא בלישה. פה יש לנו גם שומן, אז בכלל תהיה לנו עסיסיות. אוקיי, ואז מה שאני עושה, אני פשוט לוקחת מהתערובת ומכניסה לבפנים. ככה, בצורה כזו. וואו, זה ממש קל. -זו מנה קלה ו... אני אומרת לך, אפשר להחליט שעושים את זה גם תוך כדי שאת עושה קציצות, אם בא לך ככה לפנק, אז מחלק אפשר לעשות את זה. אוקיי,

מניחה. את הקיסם אנחנו מוציאים אחר כך על הצלחת, כי זה כבר נתפס אז אנחנו כבר יכולים להוציא. אוקיי. -מכניסה את זה לתנור? מורחת בשמן, שנייה. -שמן זית? -כן. פשוט עם מברשת, הכי בקליל. למה בעצם את עושה את זה? מעניין. שזה נותן לזה הזהבה יפה, זה לא נותן מראה כאילו מט כזה של יבש, אלא כזה... בדיוק, משהו עסיסי כזה יותר. אז למה את לא עושה את כולו, או שאת כן? מה זה את כולו? גם מהצד השני? כן, כן. -כן, את גם עושה, אוקיי. הופכת אותם, וגם מהצד השני נותנת להם הברשה. שנרגיש שעשינו משהו. -כן, את רואה? זה המנות אצלי. אני כל כך אוהבת שמאמצים את המנות. אני כל היום מקבלת ד"שים איך המנות בעצם נשארות במטבחים, או "כל

המקרר שלי מלא מתכונים שלך מודפסים", וזה כיף, כי בעצם הכי חשוב זה שיהיה פרקטי. אז המתכונים שלך, את אומרת, הם לנשים דווקא שלא מתות על המטבח. כן. תראי, תמיד אפשר לעשות את הדברים יותר מורכבים, יותר מסובכים, אבל אין כמו, את יודעת, מתכון... מצרכים זמינים, דברים שיוצאים יפה וטעימים, זה הכי כיף, זה הכי כיף. כשקוראים כזה מתכון... מסיימים לקרוא וסוגרים את הספר, כי זהו. -ברור, והולכים. אז רגע, אז כמה חום? -עכשיו מכניסים את זה לתנור ב-180 מעלות, 25 דקות אפייה. טוב, אז התנור חם, אנחנו מכניסות לתנור ועוברות למנה הבאה. -כן, כמה קל. -טיל. אז אנחנו הגענו למנה השנייה שלנו. מה, זה העוף עם התפוזים משהו, נכון?

-כן. וואו, זה עוף סופר טעים, ושוב אני חוזרת לזה שזה סופר קל. אני מתחילה בלטגן את השוקיים, בקלילות, בואי נדליק את האש. מעולה. כמה ילדים יש לך? -חמישה. אה, יפה, שיהיו בריאים. כן, ברוך השם. אוקיי, אז מתחילים בעצם בטיגון של השוקיים, ולא ששמים הכול ביחד, אבל זה גם עדיין נורא קל. אז כמה שניות, השמן מתחמם. אז הסוד שלך עם העניין של הבישולים זה זה שזה קל? שזה יהיה קל. שזה יהיה קל, שיהיה זמין, שכולם יוכלו להכין. אני מתחילה בטיגון של השוקיים. אחר כך אני מוציאה אותן ואז יוצרת את הרוטב ואז... מחזירה אותם. שלא חס וחלילה נשתמש בשני סירים. כן. -אוי ואבוי. זה צריך להיות פרקטי, תקשיבי, בסוף אנחנו עובדות מספיק

קשה, אז במה שאפשר לחסוך, את יודעת, ולהוריד את ההתעייפות, אז זהו. מה שזה עושה בעצם, זה סוגר את העופות וככה עושה את העור קריספי, ואחר כך אנחנו שמים את הרוטב ומכניסים הכול חזרה לבפנים, ואז זה מקבל את הטעמים. -מדהים. וזה ממש מושלם. -זה בשביל להוציא את העוף. -כן. עוד רגע. מזלג. משהו שחשוב זה שכשאנחנו מטגנות את זה, לא לדחוף בכוח ל... כאילו, לנסות להפוך את זה בכוח. ברגע שזה מספיק מטוגן, זה משתחרר לבד מהתחתית של הסיר. לא לקרוע את זה. -די. -כן. את יודעת, בגלל שזה קר וחם אז הרבה פעמים זה נדבק, ואז... אז לא. ברגע שזה מספיק מטוגן, הוא מתנתק לבד מהתחתית. יפה, טריק טוב. -אז כן, לא לנסות למשוך, אם זה לא

הולך, אז אחרי כמה רגעים להפוך. הם מקבלים הזהבה קלה. לא מדי רצינית... יופי. -את יודעת שבעצם אנחנו התחלנו חומש חדש, ויקרא, שתמיד כל חומש חדש זה סוג של התחלה חדשה. לגמרי. -נכון? זה כזה מרגיש התחלה חדשה לגמרי, וקראתי משהו ממש ממש יפה שכתב הרב יורם אברג'ל זצ"ל. אני מאוד נהנית. יש לו סדרה, אגב, למי שאוהבת, יש לו סדרה שלמה על פרשת שבוע ועל התניא ובאמת דברים מדהימים. אז מה שאני קראתי, שכתוב שם: "אדם כי יקריב מכם קורבן לה'". ובחסידות מדייקים כאילו שהקורבנות הם... אם את צריכה לעשות דברים, תעשי. -לא, לא, בסדר. אני ממשיכה לדבר, תוך כדי אנחנו מדברות. -כן, מעולה. אז בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות זה "להקריב

מכם", מעצמנו. מה זה מעצמנו? מה זאת אומרת להקריב מעצמנו? הרי כתוב להקריב בהמה. אז מה זה הבהמה? אז בתניא, אם כבר התחלנו עם התניא, אז בתניא יש את מה שנקרא "הנפש הבהמית" ו"הנפש האלוקית". יש מקומות אחרים שכתוב "הנפש העליונה" ו"הנפש התחתונה". הכוונה לאותו דבר, שהנפש התחתונה זה כל הרגשות, המחשבות, כל התאוות, כל מיני דברים פחות "מוצלחים" כביכול, אבל לא בהכרח. גם יכול להיות מחשבות ורגשות, ואנחנו צריכים שהנפש האלוקית שלנו תשתלט על הנפש התחתונה, ואיך עושים את זה באמת? אנחנו צריכות לזכור שאנחנו באנו לכאן... קודם כול, אנחנו מחפשות את המנוחה, שזה נכון, זה טבעי, כי אנחנו רוצות להתחבר לקב"ה, והוא כל הזמן

במנוחה, אז יש את הרצון הזה מוטבע בנו, וזה טוב, אבל צריך לזכור שבאנו לכאן בעצם לסוג של מלחמה. -לעשות עבודה. באנו לעשות עבודה, באנו להזדכך, באנו לעלות במידות, להשתפר, וכמה פעמים אנחנו נופלות בכל העודף הזה. דווקא שם זה המקום לשים לב, רגע, אני באמת צריכה את העוד שמלה הזאת שבסייל? אני באמת צריכה את ה... אוי, עוד סיר הזה לבית? או עוד צלחת הגשה, או מה שזה לא יהיה. כל מיני מקומות, באמת לשאול את עצמנו. אם בסוף את מגיעה למסקנה שכן. אין בעיה, תקני. אף אחד לא אומר לך עכשיו "לא, לא, לא". אבל לנסות להיות יותר בשליטה, יותר במודעות, יותר לבדוק כאילו, זה הדבר הנכון, זה לא הדבר הנכון. אני לא מדברת בכלל על

הוצאות כלכליות וכל הדברים האלה, כי תרבות השפע באמת תופסת את כולנו ומערבבת, ולמה התחברתי לזה? כי אני הראשונה לקפוץ ראש לתוך כל ה... סיילים ולתוך כל הזה, "רגע, אבל זה כל כך זול" ולמה... אבל באמת לעצור רגע, וכל מה שאני אומרת, אני אומרת לעצמי: את באמת צריכה את זה? את באמת צריכה? באמת לא תסתדרי בלי זה? יש לנו טיסה לחו"ל עוד כמה ימים, ואז ישר אמרתי: "יואו, קר שם, אני חייבת מעיל, "אם לא יהיה לי מעיל..." ואז אמרתי: "רגע, אבל יש לך מעיל, "כאילו מה הבעיה?" אז הוא קצת אולי לא הכי עדכני, יאללה, את צריכה מעיל שיחמם אותך. מעילים ברמות חום כאלה, אין לנו מה לעשות איתם בארץ, אז כל הזמן לבדוק את עצמנו בעניין

הזה של העודף, לראות שאנחנו לא... -כמה אנחנו מגזימים... אם אנחנו לא מגזימים מדי בשפע הזה. -כן, כי השפע הזה זה דבר טוב, זה מאת השם, בטח, זה מהמם, אבל לראות שאנחנו יותר מצליחות להשליט את הסדר ב... בתוך הדבר הזה, שאנחנו שולטות בנפש התחתונה מאשר שהיא שולטת בנו, והקורבן הזה זה הקורבן, זה, הלהתאמץ הזה, להגיד לא. או את יודעת מה, אני אוהבת לעשות לעצמי דברים כאלה. אני אומרת, אוקיי, את רוצה את זה? תחכי. תחכי שבוע, תחכי שבועיים. אם עדיין תרצי את זה, תקני. -כן. זה כמו למלא את הסל באונליין, ואז לא לקנות מייד. אחרי יומיים את מסתכלת, אומרת: "טוב, לא, את זה אני לא צריכה, "זה לא חשוב, זה כבר לא כזה..." -בול.

ממש. לפעמים זה רגעי כזה. -ממש, ממש. -זה רגע שאת מרגישה שאולי חשוב נורא. כי משמח אותנו, הבגדים, הצבעים, כל הדברים האלה. ברור, אנחנו נהיות שמחות מדברים כאלה. טוב, אז אני רגע מוציאה את זה. זה לא אמור להיות עשוי לגמרי. ככה. -כן. הרבה פעמים נשים אומרות לי ש... "את יודעת, מהעומס והחיים והילדים והזה, אני לא מספיקה ללמוד, "אני לא מספיקה זה, איפה ללמוד? אני בקושי מצליחה להחזיק את הילדים". ואני חייבת להגיד שאני חושבת שזאת עבודה מאוד מאוד חשובה שלנו הנשים לא לוותר לעצמנו בעניין הזה. -בטח. כי אם לא נתמלא ברוח, מה ייתן לנו כוח להילחם גם בחומר? אז אני יכולה להגיד לך שבאמת כש... אחרי שהתחתנתי, פתאום הגיע

אלול ראשון ובואי, אין סמינר. אין את הסמינר, אין את ההרצאות, אין את השיעורים. רגע, מה עושים? מה, מגיעים לראש השנה ככה, בלי כלום? -יואו. אני זוכרת שפתאום קלטתי כמה זה נתן לנו בחיים, בית הספר, הסמינר, את יודעת, כל מה שלומדים כל החיים, ופתאום את צריכה מעצמך לקום ולהחליט שאת... לחפש שיעור תורה בשכונה או לא יודעת, או לשמוע איזו הרצאה או משהו, וזה... עוד אז היה ככה אינטרנט בקושי. -בהתחלה. אז בטח שלא היו דברים חרדיים שם להשיג, אבל זה היה באמת כאילו פתאום נפל לי האסימון שאם אני לא אעשה אז אני אישאר ללא. -בלי כלום. ללא, רק עם זיכרונות ממה ששמעתי בעבר, ובאמת צריך לעשות. -חייבים את החיות הזאת וההתחדשות.

-וכמה שנשים עייפות בסוף יום, זה כל כך ממלא, פעם בשבוע. אני אומרת גם, את יודעת מה, היום, באמת, כמו שאמרת, בסדר, יש כאלה שקשה להן. אני, את השיעורים שלי אני מעבירה גם באינסטגרם וגם בפייסבוק. אני אומרת, יאללה, מי שרוצה, בסדר, קשה לכם וזה וזה, אפשר... עזבי אותי, כן? כמה שיעורים יש ברשתות? -אין-סוף, נכון. -אפשר, אפשר, בהידברות, להיכנס לערוץ הידברות... -יש דברים מדהימים כל כך וכל כך נותנים כוח. -נכון, ולשמוע שם שיעורים. הרב זמיר כהן, אימא'לה, כל שיעור... את מכינה שבת, שימי, תשמעי את הרב זמיר כהן, תכיני. מי צריך יותר מזה? זה מסדר את הראש. -היום זה כל כך נגיש שאני אומרת, כאילו כמה שהמכשירים אולי, את

יודעת, גם יש בהם הרבה דברים... -יש דברים לא טובים, נכון. אבל לקחת מהם לדברים הטובים, ובאמת, אני המון המון שמה ביוטיוב כל מיני הרצאות של זה, של זה... וזה כל כך ממלא. את שומעת, זה מחזק אותך, נותן לך כוח, להבין גם... סתם, את השליחות שלנו בחיים. -סתם לדעת את הפרשה. לדעת את הפרשה. הילדים באים מבית הספר. -לשבת עם הילדים, כן. עזבי, יושבים בשולחן השבת, פתאום את אומרת איזה משהו קטן: "וואי, שמעתי..." את יודעת, סתם, אם זה על הפרשה. -חידוש, כן. "שמעתי שהקורבן זה בעצם להקריב את היצרים, "את המידות הלא טובות שלנו", את נותנת לילדים שלך קצת מוסר. מה צריך יותר מזה? -לגמרי. טוב, אז הוצאנו את העופות, אנחנו

חוזרות לסיר. הוספתי עוד טיפה שמן, ואז אני מתחילה בעצם בטיגון של שיני השום. ממש בזהירות. שום, את יודעת, אחד נשרף, הלך הכול, נהיה לנו מר. אני רוצה להוסיף מקלות קינמון. -אוקיי. אז קינמון אנחנו פותחות ובודקות, כי לפעמים יש בהם דברים. אז כדאי, ממש בשביל להיות במאה אחוז... כמה שאפשר, לפתוח אותם. -מה שנפתח, כן. כן, עדיף לשים... לבדוק בעצם את החלק הפנימי, שאין איזשהם כל מיני חרקים. -כן, כן, כי ממש, קינמון זה... בגלל שזה כזה טעים, אז באמת יכולים להגיע לשם כל מיני. הנה, בואי נשתמש בפתוחים. זה מספיק לך? כן, מעולה. -יופי. -מעולה, מעולה. מה שאני רוצה פה זה בעצם הטעם של הקינמון, ולאו דווקא את הקינמון עצמו.

את ממש נותנת ככה, על להבה נמוכה, את הטיגון הראשוני של השום, עם הקינמון, שככה יוציאו טעמים. ואז יש לי פה רוטב סויה. אוקיי. מיץ תפוזים וסוכר חום. אני גם חושבת שבסך הכול אנחנו פה על חומרים שיש בבית. -ממש. לא מדי מורכבים, והעוף עם התפוזים הזה הוא ממש כיפי. כל הילדים אוהבים אותו. את לא צריכה לשכנע אף אחד לקחת. אני שמה טיפה מלח, כי יש לנו סויה, אז תמיד חשוב לזכור מה יש לנו מסביב. אוקיי, וממש עוד שנייה, כשזה יתחיל טיפה לבעבע, אני מחזירה את שוקי העוף, מכסה את הסיר ומנמיכה את הלהבה, שזה יתבשל. -מדהים. אוקיי, אז את רואה? ככה הסוכר נמס בפנים וזה, ואז אני יכולה בעצם... רגע, אני אוציא את זה. להחזיר את

שוקי העוף לבפנים. אז את מפרסמת הרבה מתכונים. -כן. העיסוק שלי הגדול הוא אוכל. אוכל, להאכיל אנשים. אני מתה על זה. אני מתה לעשות... קודם כול לארח כל שבת, שולחן ענק... כן? -כן, של מלא מלא... מלא ארוחות ואנשים, ואני עושה גם מלא הילולות. אצלנו מתים על הילולות. -כן? די. משפחת ההילולות, כן. אז אנחנו עושים מלא, ואני אוהבת לארח ופשוט לעשות כמויות של אוכל, מבחינתי זה ה... זה העניין. -זה העניין. אני פשוט אוהבת לראות אנשים אוכלים. אני לא צריכה... אני יכולה לעבוד שעות, כשאני יושבת בשולחן, כולם: "תאכלי, למה את לא אוכלת?" אני רואה אותם אוכלים, מבחינתי אכלתי. -שבעתי. -שבעתי. הספיק לי ואני ממש מרגישה שזו

השליחות שלי. כי באמת לפעמים זה מעייף, בואי, את מעלה באינסטגרם, בסטטוסים, בזה, בזה, בכל הרשתות, איפה שאני... ובסוף זה מעייף. לאנשים יש שאלות על מתכונים. זה לא משהו שאת מעלה, שמלה, תחפשי אותה באתר. אנשים רוצים לשאול וזה באמת לשבת לענות, אבל אני מרגישה שזו השליחות שלי, כי כל אישה שאומרת לי: "עשיתי את העוף הזה, אכלו, נהנינו בשבת, היה טעים", "החלות, הצלחתי לקלוע בזכות הסרטון ש..." אז מבחינתי זה הסיפוק שלי. אני באמת מרגישה לגמרי לגמרי שזו השליחות שלי. מדהים. -כי זה... כל כך אוהבת את זה, כל כך מחוברת לזה, ומבחינתי זה הכול. -מדהים. צודקת. טוב, אז אנחנו ניתן לזה להתבשל, ואנחנו נעבור בינתיים לקינוח.

סבבה. -בואי נתחיל. מה עושים? אוקיי, אנחנו מתחילים בלבשל את הכול בסיר. אז יש לי פה סיר קטן. יין אדום. בתכלס זה לא צריך להיות יין מאוד יקר. לא צריך איזה... -כי מבשלים אותו, ברור, חבל. -בדיוק, אז הוא קצת מאבד מהזה שלו. לא צריך איזה 2011 כזה. אפשר משהו יותר פשוט. אז אני מוסיפה את היין. אני שמה את מיץ התפוזים. אז כמובן תפוזים סחוט טבעי, לא... -לא מיץ. לא מיץ, את יודעת, סתם פשוט, שרק בטעם של תפוזים. -כן. -אוקיי. אני שמה את הסוכר. פה זה סוכר וניל, אפשר גם וניל אמיתי, אם יש לכם. אוקיי. את הקינמון, ואני רואה שפה הוא כבר... דאגו לנו לפרק אותם. -בדקו אותם. כן, מעולה. אפשר לשים גם כוכב אניס, ככה הוא

מוסיף עוד ארומה, ואז... אפשר כף עץ? סליחה. עץ? -כן, מעולה. אז אנחנו פשוט נותנים ערבוב מדי פעם, שהסוכר יימס והכול יתערבב ביחד. וזה משקה כזה שהוא קינוח. אפשר להגיש אותו פושר, אפשר להגיש אותו מהמקרר, אם כבר מכינים מראש. והוא כאילו... הוא לא יין, הוא לא מיץ, הוא כזה משהו נורא מעורבב וטעים. ואני אוסיף את התפוחים. אז יש פה תפוחי עץ קלופים. נוסיף אותם ככה. ופשוט נותנת לזה רתיחה ביחד ואז עוברת להגיש את זה. בכוס. -וזהו. -כן. לא, אני פשוט בהלם. -אה. אז זה בערך מה שקורה אצלי כשבעלי אומר לי: "תקשיבי, זה וזה וזה בדרך". בערך תוך שעה וקצת יש ארוחה של שלוש מנות, כולל קינוחים, כולל סלטים. מטורף. -קודם כול,

אצלי באמת, אני... וזה טיפ לחיים, תשתפו את הילדים במטבח. אני יודעת שלא תמיד זה כיף. אימא רוצה את השקט כזה, את יודעת, לבשל, להתרכז, אבל זו מתנה לחיים. -אותך הכניסו? אותי הכניסו, ובאות אליי נשים לסדנאות לפעמים והן לא יודעות דברים שאני בהלם. אצלי לא רק שהכניסו, אבא שלי היה מערבב את המטבוחה, אומר לי: "את רואה? ככה זה צריך להיות. עכשיו שמים את השמן". את מבינה? כאלה דברים. -כן. -וזה לחיים בסוף, בואי. בסוף נדע להיות חכמולוגיות גדולות, אבל בפועל צריכים לאכול, וכמה תאכלו סנדוויצ'ים? -בפועל צריך לדעת לעשות מטבוחה, נשמה, בואי. לא, צריך אוכל, בית צריך אוכל, וריח של אוכל זה זיכרונות, וזיכרונות ילדות הם רק

ריחות בדרך כלל, אתה לא באמת זוכרים את הטעם, אתה זוכר שהיה כזה ריח בבית של סבתא. וזה משהו לחיים. תשתפו את הילדים, לא אמרתי עכשיו להתחיל לחרבש לכם את המטבח, אבל זה מקלף וזה חותך, והם רואים איך את עושה את התהליכים. -מאיזה גיל את מכניסה? אצלי כולם אוהבים להיות במטבח אז זה בעייתי קצת. אז ממש הילדים הקטנים גם מעורבבים. -אצלי כן, אבל זה באמת בית של אוכל. אני מכינה אוכל. אנשים מזמינים ממני ואני שולחת. אני, כל העיסוק שלי כל חיי זה אוכל. לפעמים אני אומרת, וואי, מעניין אותי מתי זה ייפסק. אבל זה לא, כי באמת כשאוהבים את זה... -נכון. אז אי אפשר, גם אם אני יושבת על הספה ואומרת: "זהו, אין לי כוח, "אני עכשיו

יומיים לא מכינה כלום", בחלום הלילה. -ברור. מחר בבוקר אני קמה ופותחת את המטבח. אז זה מאוד משתנה. עכשיו אני לא אומרת, לא כל הבתים צריכים להיות בתים של אוכל וכולם מתעסקים. -ברור, ברור. -אבל עדיין, זו מתנה לילדים, באמת, לחיים אחר כך, שהם יודעים להכין. דברים אפילו קלים, אבל בהחלט... -לגמרי. כל הדברים האלה פשוט עושים לילדים נהדר. טוב, אז הנה, ממש עוד כמה רגעים. את רואה ככה שזה מבעבע? ואז נעביר את זה לכוס הגשה. את ממש מגישה את זה בכוס, את רואה, של יין. כזה, כוס מכובדת. אפשר, את יודעת, להוסיף מקל קינמון, כוכב אניס ליופי, וזה מקסים. בכוונה את נותנת לזה ממש לבעבע. -כן. זהו, ואז אני סוגרת. אוקיי. ממש

ניתן לזה רגע להצטנן טיפה. זהו, אפשר להוסיף לזה, את יודעת, חצי קש כזה, לשתות את זה בכיף. זה ממש משקה כיפי. קינוחי וכיפי. -כן, ממש. -מדהים. את יודעת, אני עושה סנובורד, ובמסלולים, אז לפני שחזרתי בתשובה, אז יש כאלה בוטקאים שאפשר לעצור ולשתות ממש סיידר חם, כל אחד קורא לזה בשם אחר, אותו דבר. ואז שותים את זה, מתחממים, גם קצת הראש ככה זה, ואז יורדים על המדרון, ומאז שחזרתי בתשובה, אני עם הסנובורד לא הפסקתי, אבל עם ה... באמת עם זה, כבר אין לי איך לשתות את זה, כי זה לא כשר, זה יין וזה... אז אני לא שותה. אז עכשיו ממש הבאת לי רגע נוסטלגי. אני הולכת תכף להוציא את הסנובורד, ויאללה. טוב, אז רגע, יש לנו את כל

המנות. אנחנו עכשיו נצלחת את הכול. יאללה. מהמם. -אני אוציא את הטורטיות? -כן. אוקיי. אוקיי, הנה. מעולה. -הופה. מה להביא לך? -הצלחת הכחולה. -כן. אוקיי. וואי, צלחת יפה. טוב, אז אני עוברת להגיש את זה. זה באמת יכול להיות עם כל סוג עלים שאוהבים. זה באמת רק ליופי כזה. למרות שאפשר חסה, וככה, מדי פעם לתת בה ביס. זו פטרוזיליה. שלא נטעה את הצופים. אני מוציאה את הקיסם, שבעצם היה לנו... אפשר לשים שניים אפילו, אם עושים מטורטיות קטנות, אפשר אפילו לשים שניים. -מקסים. זה חם. בסדר. לכל המרוקאיות יש כבר... העור לא... -לא אותו דבר. זהו, למעלה בעצם אני שמה טיפה רוטב צ'ילי, אבל אפשר טריאקי, טחינה עם סילאן, אם

אוהבים את השילוב, אז זה גם מצוין. מקסים. -ראית כמה שזה היה קל ופשוט. אני חושבת שאפילו הילדים שיצפו בזה ירצו להכין אותה. -ממש. ממש. זה לעוף? -וזה לעוף. אוקיי. וזה העופות. עם הרוטב של התפוזים. אני פשוט אקרב את זה. אני ממש אוהבת את הריח, למרות שרוב הפעמים שאני במטבח, כולם נכנסים "איזה ריח", ואני בכלל לא מריחה כלום ואני לא יודעת על מה הם מדברים מרוב ריחות, אני פשוט בעולם אחר. אבל כן. -יפה. זה נצבע כזה בחום. אני אולי אשים טיפה רוטב. הרוטב שלנו מורכב מתפוזים וקינמון וסויה. מדהים. רגע, את זה אנחנו לא צריכים. זה יהיה פה. פשש. -רגע, והיה לנו פה בצל ירוק. את אוהבת את הסכין הזאת. כן. אין כמו הסכינים, את

יודעת... -לא, אני לא יכולה, אני נחתכת מהם. אה, ויקטורינוקס. כן. לא, לא רק הם. כל כזה.. אני אוהבת סכינים גדולים, של שף. חרבות, כן. -חרבות, בדיוק. זהו, אז אני מפזרת בצל ירוק. בצל ירוק, את יודעת, בכללי הוא הולך נהדר עם ארוחות כאלה אסייתיות, עם כל מיני טעמים מודגשים, אז זה כיף. אז זה פה, ויש לנו פה את התפוז, שבאמת, זה קישוט, אבל לא חייב. אני פורסת אותו דק. חוצה ומניחה בצד. מקסים. -אפשר גם בצד השני. ממש מקסים. גם בבית את ככה עושה? -כן, בטח. את יודעת איזה ארונות של כלי שבת יש לי? -כן? -מטורפים. אני פשוט מכורה לכלי שבת. אני מביאה מהעולם מזוודות, אל תשאלי. -אה, מה את אומרת? זהו. -טוב, הכול נראה מהמם

וטעים, אז זה שלב הטעימות. ברשותך, נתחיל. טוב, אז קודם אני אברך על המזונות. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. בגלל סדר הברכות, אני אברך קודם על זה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ. -אמן. טעים. ו... על העוף נעשה "שהכול", והסתדרתי, מה שנקרא. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. וואו, טעים! זה טעים. בואי נטעם את הבשר פה. ככל שזה יושב יותר זמן בסיר עם הטעמים, אז את יודעת, זה יותר סופג. אנחנו ככה... מתקתקים אבל... טעים. אז בפורים זה היה כובעי ליצן, סתם אני מעדכנת אותך. -גדול. הם עמדו ככה, עם פונפון של עגבניית שרי מלמעלה. וואו. -ובאמת אפשר לשחק עם

המנות איך שאוהבים. לפעמים לעשות אותה מנה אישית ככה, כפתיחה. אפשר לעשות אותה כמנה עיקרית. ממש טעים, גם זה היה ממש טעים, גם העוף. באמת טעים הרוטב הזה. כן, שילוב. לחיים. לחיים, לחיים. לחייך. אוי, זה טעים. זה ממש עושה לי נוסטלגיה. אני אעצום את העיניים ואני אהיה בשלג. למה לא? אפשר לבוא? -את מוזמנת. את עושה סקי? לא. -אז את תכיני לנו אוכל, ואנחנו נעשה סקי. זה מה שאני עושה בדרך כלל בחופשות, שולחת את כולם לטייל ומכינה מלא סירים. -באמת? די. שווה להביא אותך. -תראי מה צריך ב... באוסטריה פותחים את החלון, רואים נופים מטורפים. -וזה מספיק לך. וזה מספיק לי, במטבח, להתענג על מה שאני עושה עם כזו תמונה בחלון.

תכף אנחנו נדבר על הדבר הזה, איך את באה איתנו, אנחנו מסנכרנים את הטיולים שלנו. -יאללה. מורן, תודה רבה שבאת ובישלת איתי. היה כיף. -טעים מאוד, ממש, תנסו את הדברים האלה בבית, זה טעים וכיף, ופשוט ממש, ושיהיה לנו שבת שלום. שבת שלום. -תודה רבה, תודה, תודה, תודה.