גולן אזולאי והרב ירון אשכנזי בשיחות על תשעה באב HD

אנחנו היום בשידור מיוחד לתשעה באב. "על זה היה דווה ליבנו. על אלה חשכו עינינו "על הר ציון ששמם. שועלים ילכו בו." זה אחד הקטעים שמופיעים במגילת איכה, שנהוג לקרוא בתשעה באב. איתנו באולפן הרב ירון אשכנזי. שלום הרב. למה נועדו הקינות בעצם? למעשה כל העניין של הקינות בא לבטא את האבל שלנו על חורבן בית המקדש. אנחנו נמצאים היום 1,948 שנים לחורבן בית המקדש. עברו הרבה מאוד שנים. אנחנו לא מבינים מה איבדנו, מה הפסדנו. כן. -אנחנו חיים את היומיום, נמצאים בשטף החיים, עוברים את שטף החיים, ולא מרגישים ולא חושבים על העבר, מה שהיה לנו, כדי שנדע למה לצפות. אז הקינות מעוררות את זה? אז הקינות מעוררות את העניין הזה

שאנחנו עכשיו נכנסים לסיטואציה של החורבן עצמו. אנחנו קוראים בתוך הקינות גם את מה שאנחנו היינו, את תפארת ישראל, מה היה בצאתי ממצרים, מה היה בצאתי מירושלים, כשיצאתי לגלות. מה היה כשהיה בית המקדש קיים. איך השכינה הייתה שורה, איזו תפארת ישראל. קורבן התמיד של בוקר היה מכפר את כל העוונות של הלילה. קורבן התמיד של הערב היה מכפר את כל עוונות היום. עם ישראל היו קרובים למקום. נביאים בכל פינה ופינה. בכל מקום. כי הנבואה באה מטהרה. כאשר האוויר שלנו מלא בטומאה, מלא במעשים לא טובים שאין אפשרות לתקן אותם, אז המצב, למעשה אנחנו נמצאים בתוך ביצה שאנחנו אפילו לא מרגישים אותה. כאשר אנחנו יושבים על הרצפה ואומרים את

הקינות, על-ידי המעשים שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לחדד בליבנו על מה יש לנו לבכות. אנחנו מכניסים את עצמנו למין... כמו מין תפאורה וסביבה שעוזרת לנו להתחבר למקום הזה. אז יושבים על הרצפה כאבלות, העניין של אוכל ובלי כלי שיר. מייצרים סביבה שתביא אותנו לזיכרון הזה? בהחלט כי המסילת ישרים כותב שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אדם יכול לדבר בתיאוריה הרבה מאוד, מה קרה ומה היה ומה הפסדנו, אבל להרגיש את זה בפועל, זה על-ידי מעשים שאדם מבטא. כאשר אדם, לא עלינו, עובר איזושהי טרגדיה, הוא צריך לשבת שבעה על קרוב שנפטר. הוא יושב על הרצפה והוא קורע את הבגד. ואם הוא לא יעשה את זה, הוא נקרא גוזל את המתים. למה הוא גוזל

את המתים? כי לא שייך שאדם ישב וינהג באבלות, וכביכול הוא יחליט מהי האבלות. על-ידי הפעולה זה עוזר לו להיכנס לסיטואציה. אבל הבכי שאנחנו בוכים למעשה, הוא לא בכי רק על העבר. אנחנו לא בוכים על העבר. הבכי על העבר זה כמו, להבדיל, כמו דמעות תנין. מה שהיה היה. הרי על מה יש לבכות? מה, אנחנו בוכים על חלב שנשפך? עיקר הבכי שאנחנו בוכים זה בכי של ציפייה, של רצון, של בקשה. יש גמרא. הגמרא אומרת במסכת בבא בתרא, דף ס"ד, אומרת הגמרא: "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים." מה הקשר בין אדם ששימח חתן וכלה, לאדם שבנה חורבה מחורבות ירושלים? מה הקשר? פעם חשבתי שאפשר לבאר את הדבר הזה, גם על-פי, לצערנו,

כשקורות טרגדיות בעולם. הייתה איזו אישה אחת שטבעה בים ארבעה ימים לפני חתונת בתה. זו הייתה טרגדיה נוראה. והחתונה התקיימה כשבוע וחצי אחרי הפטירה. שכשהגענו לשבע ברכות, אכלנו עדיין את האוכל של אותה נפטרת. היה ממש מצער מאוד. באותה הסיטואציה נזכרתי בגמרא. מהו אבל? האבל שאנחנו בוכים זה לא רק להיכנס... לא העניין של להיכנס לדיכאון, להיכנס לצער, לדאגה, לפחד. לא. הבכי שאנחנו בוכים הוא בכי שצריך להוביל אותנו לעשייה, הוא בכי שצריך להוביל אותנו למעשים, לאיזשהו דבר של תוצאה טובה. כאשר למעשה נחרב בית המקדש, אומרת הגמרא, בדין הוא שלא נישא אישה. היינו אמורים לא לשאת בכלל אישה. אבל אנחנו בכל אופן נושאים נשים,

למה? כי הבניין שאנחנו בונים הוא זיכרון החורבן. כאשר אדם יושב בביתו והוא נשאר בדיכאון, זה לא נקרא זיכרון. הזיכרון האמיתי זה העשייה שהוא עושה. והנה, כמו שאנחנו עושים היום. -אז מה יש לעשות? את ספר הזכויות... -הזכויות, כן. שאנחנו עושים אותו היום. שכל כך הרב זכויות בשמיים בוודאי שיכולות לקרב את הגאולה. אדם שהוא מנווט את הצער שיש לו, את העצב שהיום כולנו אחוזים בו, כולנו מחזיקים בעצב הזה ואנחנו רוצים לזכות לבניין בית המקדש. העניין של ספר הזכויות שאנחנו מדברים עליו, זו בדיוק הנקודה של להעביר את הצער שיש לי, את הכאב שיש לי, לפן המעשי. אני לוקח את הצער, אני מצטער על חורבן בית המקדש, ועכשיו אני לא יודע

מה לעשות עם הצער הזה, עם האבל הזה. מה אני עושה איתו? אני מקבל על עצמי קבלה טובה שבזכות הקבלה שאני מקבל זה יקרב את בניין בית המקדש, שיוסיף אור. -יוסיף עוד אור, עוד לבנה בבניין בית המקדש. אנחנו מאמינים שמה שבונה את בית המקדש זה הזכויות. הגמרא במסכת בבא קמא בדף ס,' אומרת הגמרא, "כי אתה באש הצת, ובאש אתה עתיד לבנותה." אומר הקב"ה שהוא יוריד את בית המקדש מאש. מאיפה האש הזו תבוא? מאין? יש מאין? -מליבנו, לא? -מהאש שיש לנו בלב, מהמעשים הטובים שאנחנו עכשיו עושים, שארגון הידברות זכה שהוא יהיה מוביל את העשייה הרוחנית, התורנית לקרב כל כך הרבה אנשים באהבה ובחיבה לאביהם שבשמיים. כאשר אנחנו יוצרים את האחדות

הזאת שבין כל שכבות העם, כולנו אחים, כולנו אוהבים, כולנו מקבלים קבלה, כולנו נכנסים לחכמי ישראל לקבל את הברכה עם ספר הזכויות - אז אנחנו מובילים את הצער ואת הכאב הזה לפסים המעשיים, וזה בניין ירושלים. -אמן. הרב, אתה מאמין באמת, בינינו, באמת, לפעמים יש ספקות שאולי זה לא יקרה בדור שלנו, הגאולה? כי היו דורות של צדיקים, צדיקי עליון, שזה לא קרה. והם עזבו את העולם, והם היו בטוחים שזה יקרה. אומר לך דבר שאולי יישמע מוזר, אבל דווקא בדור שלנו יש הרבה יותר סיכוי מאשר בדורות הקודמים. הגמרא במסכת סנהדרין דף ק"ב, אומרת הגמרא: "אין בן דוד בא," 'בן דוד' הכוונה למשיח, "אלא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב."

אם כן, בדור שכולו זכאי, קשה מאוד להיות. מי יכול להגיד שהוא בדור שכולו זכאי? כשאנחנו רואים היום שיש גם הרבה מאוד התגברות של יצר הרע, אז גם כן מצד שני, הקב"ה לא ייתן לו יותר מדי להשתולל. -אבל אולי יש יותר. אולי יש יותר מזה. ה' ישמור, אולי יש יותר התגברות של יצר הרע. אז לכן, כי הקב"ה לא ייתן לו להתגבר יותר. הקב"ה נותן לו, כבר שם גבול. עד כמה ייתן לו להשתולל? -מי אמר? אתה לא יודע, מה שיש היום, לא שיערו שיהיה כזה דבר. נכון, אבל הסיכוי שהגיע היום, הוא הרבה יותר ממה שהיה לפני מאה שנה. -זה כן. אז אנחנו מתקרבים. בוודאי, כי אין ספק. מה, עד מתי בורא עולם ייתן לו להשתולל? עוד יש גם זוהר. הזוהר אומר שכאשר

אדם לפני פטירתו, יש איזושהי בחינה שהוא מקבל תוספת של ערנות. "תוסף רוחם יגוועון." זה דבר שהוא בדוק. הרבה אנשים שנפטרו, כשבאים לנחם אותם ושומעים איך ששנייה... -יושבים על המיטה. -מתיישבים על המיטה, פתאום דיברו איזשהו דיבור, אמרו משהו. -מה קרה? נוסף להם רוח לפני המיתה, ואז הם גוועים. כמו נר שמקבל תוספת אור שנייה לפני שהוא נכבה. כאשר מכבים את הנר, שנייה לפני כן הוא מהבהב חזק. כך אותו דבר, כשרואים את ההתגברות של היצר הרע, סימן שהוא עומד לדעוך אוטוטו. למה אסור ללמוד בתשעה באב תורה? אם תורה מוסיפה אור, תורה היא אור - אז למה אסור? למעשה, העניין של תשעה באב כולו מוביל לעניין שאנחנו צריכים להיות בצער.

אסור להיות בשמחה בתשעה באב. יש כל מיני הלכות שקשורות לעניין הזה, שאסור לשחק עם תינוק, ולא אומרים שלום, לא דורשים בשלום אנשים. אנחנו יושבים על הרצפה, אנחנו לא מתרחצים, לא יוצאים לטיול. אנחנו משתדלים להיות בצער. דוד המלך בתהילים אומר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב." כשאדם לומד תורה, יש לו שמחה. אדם ששומע שיעור תורה, לפני השיעור יש לו איזושהי תחושה, גם אם לא צער, אבל תחושה קצת ריקנית. לאחר השיעור של התורה, הוא מרגיש שמשהו התמלא בו. אז אמנם זה לא שלא לומדים תורה בתשעה באב. בתשעה באב לומדים תורה, אבל לומדים תורה בדברים שקשורים לחורבן. -מה שקשור לחורבן. מה שקשור לחורבן, הלכות אבלות גם כן אפשר ללמוד. כמו

גם כשבן אדם בשבעה, אסור לו ללמוד תורה, אבל הלכות אבלות הוא יכול ללמוד. נכון. ואפשר ללמוד ספר ירמיהו, אפשר ללמוד ספר איוב, שהוא מדבר על העניין של הייסורים. כל העניין של האמונה בבורא עולם, והאמונה כאשר אנחנו עוברים ייסורים בעולם, ואין אדם שלא עובר ייסורים בעולם. אין אנשים שהם מדושני עונג והם מקבלים רק טוב. יש רק אחד שאין לו שום דאגות, קוראים לו נחש. מי שהוא נחש, אין לו שום דאגות. למה? -כי הנחש כביכול הוא בבחינת, הקב"ה שונאו. הקב"ה שונאו לא רוצה שיתפלל אליו. -הוא מניח לו לבד. לא רוצה שיתפלל אליו. שלא יהיה לו שום מחסור? -שלא יהיה לו מחסור ולא יתפלל. לא רוצה לראות אותך. כאשר אדם מקבל ייסורים, זה

בבחינת מקום שאדם צועק לקב"ה, הקב"ה שמח לשמוע את קולו, על-ידי זה הקב"ה גם מעניק לו. זה גם סוד התפילה. סוד התפילה הוא על-ידי זה שאנחנו יש לנו את הצרכים, ועל-ידי זה זועקים. לכן גם האבות הקדושים והאמהות הקדושות היו עקרות. וגם ארץ שעיני ה' בה מראשיתה עד אחריתה, צריך את התפילה על הגשם. גם... -הרי ארץ ישראל נקנית בייסורים. -כן. ותורה נקנית בייסורים, אז מעבר לזה, לכן כל ההלכות שאנחנו נוהגים בתשעה באב, למשל, כל מה שאמרנו שאין שאלת שלום ויושבים על הרצפה, ולא לומדים בדברים המשמחים, אלא לומדים בדברים שיש בהם צער - בסופו של דבר זה מביא אותנו למצב שאנחנו אוחזים את החורבן ומתפללים לבניין ירושלים. ו"כל

המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה." אדם רוצה לזכות לבניין ירושלים. -אז זהו, ההבטחה הזאת, הרב, כל המתאבל על זה, בדיוק על העניין הזה רצתי להגיד... "כל המתאבל על,"... אז מה עם הצדיקים שהתאבלו ודורות שלמים שבכו וישבו על הרצפה והתאבלו, קיימו את הזה, אז איפה ההבטחה הזאת? היא לא ממומשת. מה? מתי הם יזכו לזה? בתחיית המתים? אני אענה לך על זה בהקדמה לשאלה אחרת. רבי יונתן אייבשיץ בספר 'יערות דבש,' חלק א', דרוש א,' שם הוא מדבר, מבאר את העניינים של התפילה. שואל הרב, אנחנו אומרים "ראה נא בעוניינו וריבה ריבנו "ומהר לגאלנו גאולה שלמה מהרה למען שמך "כי אל גואל חזק אתה. ברוך אתה ה' גואל ישראל." כל יום שלוש

פעמים ביום כל גדולי ישראל במשך אלפי שנים מתפללים את התפילה הזאת, החל מ... אם נגיד שאנשי כנסת הגדולה הם אלו שתיקנו את הברכות, ממרדכי היהודי וחגי הנביא וזכריה ומלאכי, וכל גדולי ישראל: הבעל שם טוב, הגאון מווילנה. -אור החיים הקדוש. -כל התנאים והאמרואים, אביי ורבא ורבי יהודה הנשיא, איך ייתכן שעוד לא הגיעה הגאולה? אומר רבי יונתן אייבשיץ, אומר: "תדע לך, כל גאולה היא מורכבת מכמה פרטים. יש גאולה קטנה ויש גאולה גדולה. גאולה קטנה זה גם החיים שלנו היום, כאשר אנחנו חיים ככבשה בין שבעים זאבים. מדינת ישראל שהיא אפילו לא נקודה על המפה, מוקפת במיליונים של ערבים, מיליונים של אויבים מכל הסביבה. מיהו זה ששומר

עלינו, שעושה לנו את הגאולה שאנחנו אפילו לא מרגישים אותה? לא מרגישים את הגאולה הזאת, כי אנחנו חיים בחיי היומיום, הכול זורם. אבל אויבי ישראל כל הזמן מתכננים עלינו פורענות. הגאולה הקטנה הזאת שאנחנו נגאלים בה מדי יום, היא גם בגדר גואל ישראל, אבל התפילה שלהם מצטרפת גם לגאולה השלמה בסופו של דבר. השלמה והאמיתית. -השלמה והאמיתית. שבוודאי אמנם הם התפללו במשך אלפי דורות, ויש, אנחנו יודעים שיש 'בעיתה,' יש זמן של 'בעיתה' ויש זמן של 'אחישנה', שהקב"ה מחיש את הגאולה. אבל כאשר מגיעה הגאולה, בוודאי שהיא תבוא. וכתוב שבאמת לעתיד לבוא, כאשר תבוא הגאולה, כל מי שהתאבל על ירושלים, יזכה ויראה בשמחתה. איך זה ייתכן?

איך זה יקרה? בורא עולם, אם הוא יודע להוריד בית מקדש מאש, יודע גם כן לעשות את זה. -אתה אומר, אם זה הובטח, אז זה יקוים. -זה יתקיים. זה בבירור יתקיים. -אני שמעתי תיאוריה כזאת שאומרת ששני בתי המקדש שבעצם נשרפו, שהם כמו פיוז היו. אתה יודע שיש נתיך, מערכת חשמל, ושלפעמים הפיוז נשרף כדי שאתה לא תתחשמל. נכון. -זאת אומרת, כדי שעם ישראל... הוא לא יכלה אותנו, אז הוא הלך על בית המקדש. כמו שאותו דבר עם לוחות הברית. עם הלוחות שבמקום על עם ישראל, משה רבנו כאילו אומר לו: "בוא, עזוב אותם, בוא עליי." כמו שעושים לשור, להבדיל, עם האדום, עזוב אותו, בוא אליי, אז... הוא מכלה את זעמו על עצים ואבנים. זה מה שכתוב:

"ברוך שכילה חמתו בעצים ובאבנים." הקב"ה כילה כביכול את חמתו בעצים ובאבנים והשאיר את עם ישראל שלמים. הרי כתוב שמשה רבנו התפלל 515 תפילות בשביל להיכנס לארץ ישראל. משה רבנו לא זכה. אם היה נכנס לארץ ישראל והיה בונה את בית המקדש, לא היה שייך בשום אופן שייחרב בית המקדש. ואז מילא כאשר עם ישראל היו חוטאים, לא עלינו, הפורענות הייתה אמורה להגיע, חס ושלום, על שונאיהם של ישראל. שונאיהם של ישראל אני אומר לצד השני, לא אומרים אף פעם על עם ישראל. אומרים לכיוון השני. הפורענות הייתה אמורה להיות על שונאיהם של ישראל. הקב"ה ריחם עלינו, אמר למשה רבנו: "אתה תישאר מחוץ לארץ ישראל "בשביל שעם ישראל יישאר קיים לנצח." אז

הרב, בוא נאמר משהו מהלב. אני רוצה להגיד משהו. לא שלא אמרנו עד עכשיו, אני רוצה אני לומר משהו מהלב. מותר לנו להיות קצת עייפים, למרות שכאילו זה נשמע יהיר, מי אתה שאתה תהיה עייף? כמה אנשים התפללו ו... להיות עייפים מהתפילה ולומר: "ה', די. "תביא לנו את הגאולה השלמה והאמיתית עכשיו. "מספיק. יש מספיק סבל בעולם. "אנחנו רוצים לשמוח איתך, להיות כחולמים, היינו שמחים." מותר שלבן אדם יהיה מקום כזה? כתוב בספרים הקדושים שככל שהזעקה היא יותר אמיתית מהלב, כך היא בוקעת רקיעים בלי סוף. אז זה ברור שאם הזעקה היא אמיתית... -"ותעל שוועתם"... "ותעל שוועתם." -"ויאנחו מן העבודה הקשה." אבל צריך לדעת... -מהמיסים. -כן.

הגמרא במסכת ברכות, אומרת הגמרא שחנה הטיחה דברים כלפי מעלה. שהיא הרי הייתה עקרה, חנה. הטיחה דברים כלפי מעלה, ובכל אופן זכתה. אומרת הגמרא שם שאסור ללמוד מחנה, אסור להטיח דברים כלפי מעלה. -למה? כי כאשר אדם מטיח דברים כלפי מעלה וזועק בחוצפה, אם זה לא בא מעומק ליבו ממש, מעומק ליבו לגמרי... -אז זו גאווה וזה ייאוש. -אז זו גאווה, ואז מידת הדין נמתחת עליו. -אוי ואבוי. צריך להיזהר. אפשר לצעוק ולהגיד: "ריבונו של עולם, רחם עלינו! "תרחם עלינו. תראה איזה סבל יש בעולם! "צדיק אתה ה' על כל מה שבא עלינו. "אנחנו מצטערים על העוונות שלנו. "'עוונותינו הטו אלו ופשעינו האריכו קיצנו.' "אנחנו מבינים שהכול אנחנו אשמים,

"אבל תרחם עלינו, כי מי יגאל אותנו? "אנחנו יכולים? אנחנו מסוגלים להתגבר על יצרנו הרע? "הרי כתוב, אומרת הגמרא במסכת קידושין דף ל:' "'אלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו.' "אז מה שמת אותנו עם יצר הרע שאנחנו לא יכולים להתגבר עליו? "תן לנו את הכוחות, תביא לנו את הגאולה, "תכבוש לנו את היצר הרע ותגאל אותנו מהצרות." כאשר אדם מתפלל מעומק ליבו, לא בהטחת דברים כלפי מעלה, "הרי הבטחת ואיפה? לא הבאת. איפה ההבטחות שלך,"? אם אדם לא אומר את זה ממש מעומק ליבו מטהרת לב - זה מסוכן. ממש מסוכן. אז אנחנו בעזרת השם נשתדל להיות צנועים וענווים. ובכל זאת, שיהיה לנו צער על שהשכינה הסתלקה, וכל אחד מאיתנו יקבל על עצמו משהו

שיביא את האור הזה. זה בוודאי, שהנקודה הזאת של ה-לקבל קבלה, ספר הזכויות זה ספר שהוא בוודאי יכול להביא את הגאולה. כתוב בנביא, הנביא אומר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, "ויקשב ה' וישמע, וייכתב לפניו בספר זיכרון." אומר המדרש: אנחנו היום קוראים בתורה כל מיני סיפורים שקרו בעבר הרחוק עם אבותינו הקדושים. ראובן, "וישמע ראובן ויצילהו מידם," אנחנו רואים את הסיפור עם אהרון הכוהן, "וראך ושמח בליבו," רואים את הסיפור של רות המואבייה איך בועז הציל אותה, ועוד כהנה וכהנה. אומרים חז"ל, כתוב במדרש שכל מעשה טוב שאדם עושה, מעשה מיוחד, ולאו דווקא צריך להיות גרנדיוזי, יכול להיות מעשה קטן מטהרת לב. גם יכול להיות לא

רק, סליחה שאני אומר, לא רק לדתיים. צופים בנו אנשים... -בוודאי. לא צריך איזו רק מצווה שכאילו דתית, לא, איזה משהו שאתה עושה... -משהו פנימי מהלב לכבוד בורא עולם, לא משנה מה אני עושה. אני עושה משהו פנימי מתוך הלב לכבוד הקב"ה. אפילו בן אדם ייקח סיגריה אחת אפילו שהוא מעשן, יגיד: "את זה אני מוסר. אני לא. "מוסר אותה". -"זה לכבוד הקב"ה. "אני לא מעשן." גם זה מעשה גדול מאוד. וכתוב בספרים, במדרש, אומר המדרש שהמעשה הזה נכתב בספר זיכרונות. את ספר הזיכרונות הזה אנחנו נקרא לעתיד לבוא. ספר דברי הימים. בקריאת התורה שאנחנו נקרא לעתיד לבוא יהיה כתוב: "ומשה מנהרייה קם בבוקר בשבת, "ושם את הסיגריה בצד לכבוד בורא

עולם." ואז הוא יגיד: "אם הייתי יודע "שככה יכתבו עליי בספר, "הייתי שם קופסת סיגריות, "הייתי שם פקט, לא סיגריה, "לכבוד בורא עולם." ספר הזכויות הוא הספר שיביא את הגאולה, הוא הספר שבזכותו אנחנו נזכה להיגאל. לא לחינם גדולי ישראל מוכנים להקדיש מזמנם, ממרצם, בשביל לברך את אותם אלו שיקבלו על עצמם קבלות. הם יודעים את הערך. גדולי ישראל הם אלו שמתווים לנו את הדרך, והם יודעים שזה הדבר שיכול להביא את הגאולה. זה הצער שמנווט למעשה. זה בעצם כמו להקריב קורבן. זה הקורבנות. לעלות אותם למעלה. -זה הקורבן של הקב"ה. מה אנחנו יכולים להקריב לקב"ה? חיים הוא נותן, פרנסה הוא נותן, בריאות הוא נותן. כל מה שיש לנו כאן הוא

נותן. בן אדם נותן מעשרות, ואומר לקב"ה: "נתתי מעשרות." אומר לו הקב"ה: מי נתן לך את כל ה... בוכטה. -שפע הזה, כן. מי נתן לך את הכול? אז זה אנחנו גם אומרים: " זבח אלוקים רוח נשברה...", נכון? "לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה." אז אנחנו בלב נשבר בתוך היום הזה. בעזרת השם שנזכה. תודה רבה לרב. יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו שנזכה השנה להיות בבית המקדש בעזרת השם בבניין בית מקדשנו בארצנו ותפארתנו לגאולה השלמה, אמן. אמן כן יהי רצון. -תודה רבה גם לך. -תודה. עריכת כתוביות: אורטל זגורי